הגוזל שלא ידע לעוף

 

רז (שם בדוי לחלוטין) הוא בן יחיד לתמר (שם בדוי) ולדן (שם בדוי לא פחות). רז, איש היי-טק בן 40 מתגורר עם הוריו. 

בענייניו הכספיים מטפל דן, יועץ השקעות בבנק. אם עוד לא ידעתם, אז המין החזק הן נשים. במקרה זה תמר. דן, אולי מנהל את הכספים, אבל תמר היא זו שקובעת את האסטרטגיה המשפחתית. 

על פי תפיסתה של תמר, חבל להוציא כסף על שכירת דירה או חדר בדירה, לרז. 
עדיף שהכסף יישאר במשפחה. ממילא ההורים, אוהבים כל כך את בנם, הדבר היקר והחשוב ביותר בחייהם, יתנו לו כל סכום כסף שיצטרך ויורישו לו בבוא היום את כל כספם.

דן, ויותר חשוב בהקשר הנוכחי, רז, קיבלו את תפיסת העולם של נציגת המין החזק במשפחה. 

רז אינו עוקב אחרי ענייניו הכספיים. המשכורת שלו מספיקה ונשארים סכומים עודפים. הוא יוצא מדי פעם עם צעירות, נוסע לטייל בחו"ל, הולך לטיולים בארץ, להצגות, לסרטים ולהופעות. 

כמובן שתדירות הבילויים שלו אינה גבוהה. לא בכדי אמר סוציולוג ש"היי-טק הוא העבדות המודרנית". רז עובד מספר רב של שעות בכל יום. 

אם נפרט את המונח "אינו עוקב אחרי ענייניו הכספיים"  נגלה בין השאר:

1. הוא אינו עוקב אחרי הנעשה בחשבון הבנק שלו ואחרי חיובי כרטיס האשראי.

2. הוא אינו יודע שהוא משלם עמלות גבוהות בהרבה ממה שהיה יכול לשלם לו בחר בחיוב חודשי קבוע בבנק ולו דרש מחברת כרטיסי האשראי לא לחייב אותו בדמי ניהול.

3. קרן הפנסיה וקרן ההשתלמות הם החסכונות היחידים שלו בהם הוא מטפל (או שלא).

הוא נמצא במסלול ברירת מחדל בשתיהן. הוא אפילו משלם ביטוח חיים בקרן הפנסיה ואינו יודע שזה בזבוז כסף לרווק ללא ילדים.

4. כאשר פקיד הבנק מתקשר להגיד, שיתרת הזכות בחשבון הבנק שלו גבוהה הוא מספר לאביו. אביו, מיופה כוח בחשבון, משקיע את הכספים.

רוצה לעוף

בגיל 40 החליט רז שהוא רוצה למצוא בת זוג ולהקים משפחה. רז נרשם באתר ההיכרויות "טינדר" והתחיל לשוחח עם נשים ולהיפגש איתן. 

לרוע המזל, אימו תמר חלתה במחלה קשה. 

כל המשפחה המצומצמת התגייסה לסייע לה בתקופת הטיפולים הקשה. הטיפול באימו והעבודה לא הותירו לרז זמן לפיתוח קשר זוגי.

אחרי חצי שנה ויותר

אחרי חצי שנה הסתיימו הטיפולים הרפואיים של תמר. רז חזר לפרויקט של מציאת בת זוג. 

בכל פעם שהתחיל להיווצר קשר עם בת זוג, אימו חשה ברע ורז דחה את הקשר עד שמצבה יתייצב. בנות הזוג הפוטנציאליות המשיכו הלאה. 

ברצוני לדייק, לא נמצא קשר מודע או קשר סיבתי בין ההרעה במצבה הבריאותי של תמר לבין יצירת קשר זוגי של רז. נמצא רק מתאם סטטיסטי בין שני סוגי האירועים.

מוסר ההשכל

גוזל צריך ללמוד לעוף בזמן. אחר כך זה עלול להיות מאוחר מדי.

כמה תובנות כלכליות

1. התחילו בחינוך פיננסי ורכישת כישורים בגיל מוקדם ככל האפשר.

2. צעירים בוגרים צריכים להתנהל באופן עצמאי מבחינה כלכלית.

3. ככל שניתן לא להיעזר כלכלית בהורים.

צריך להניח כאילו אין תמיכה כלכלית של ההורים גם כאשר ההורים רוצים ויכולים לתמוך.

4. אפשר להניח, אם יש בסיס להנחה הזו, שההורים יעזרו כלכלית במצבים מיוחדים, כמו מצבי משבר חמורים.

כך למשל, ניתן להקטין ביטוח חיים, במקרים שאין ספק ביכולת הכלכלית וברצון לסייע מצד ההורים, בהנחה שאם חס וחלילה תהיה פטירה בטרם עת, ההורים יעזרו. 

את הכסף שנחסך אפשר להוסיף לחסכונות לילדים.

חוזרים הביתה: הדילמה של היוצאים בשאלה

בפוסט הקודם חוזרים הביתה "הוא עוד ישוב" וזה ממש לא פרט קטן ולא חשוב, תיארתי את התופעה של חזרה של צעירים לבתי הוריהם בגלל המשבר הכלכלי הקשה בעקבות הקורונה. 

כמתנדב בה.ל.ל. אני נחשף לבעיות כלכליות של יוצאים בשאלה מהעולם החרדי. אני נחשף לבעיות בימים רגילים ועוד יותר במשבר הנוכחי שצפוי להיות המשבר הכלכלי הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל עד עכשיו. 

בפוסט זה אתייחס לשאלה: האם גם הם יכולים לחזור הביתה בגלל המצב הכלכלי, כמו צעירים אחרים?

אזהרה!!! חשוב מאוד לא להכליל משום שיש הבדלים גדולים בין יוצאים שונים.

בימים רגילים

נקודת ההתחלה של היוצאים בשאלה בדרך כלל טובה פחות מאשר של אחרים. בפוסט המלצות להתנהלות כלכלית של יוצאים בשאלה, פירטתי את הגורמים העיקריים לכך. 


באופן ספציפי בהקשר הנוכחי עזיבת הבית בלא מעט מקרים היא גם עזיבת החברה בה הם גדלו ומערכת הערכים שלה. היא עלולה לכלול  גם נתק מלא או חלקי עם בני המשפחה.  

הם ראויים להרבה הערכה על היכולת שלהם להתמודד בתנאים קשים מאחרים.

לפעמים פוגשים כאלה, שבנקודת זמן או אחרת מתקשים להתמודד כלכלית.
יש ביניהם כאלה שחוזרים הביתה. כפי שציינתי בפוסט הקודם, יש צעירים החוזרים לגור בבית ההורים באופן זמני על מנת לסגור בור כלכלי. אחרים חוזרים לביתם לטווח ארוך. יש בזה סוג של ייאוש מהתמודדות.

ראיתי גם יוצאים בשאלה שחזרו הביתה והמשפחה הסכימה לקבל אותם. לא ראיתי הרבה מקרים כאלה.
היו מקרים של כאלה שהתקשו להסתגל לעולם שלא הכירו מלכתחילה. 

היו גם מקרים של כאלה שהתמודדו באופן מעורר השראה עם המציאות הפחות מוכרת ובנקודת זמן מסוימת חזרו אחורה. במקרים האלה קיוויתי שמדובר בחזרה זמנית על מנת לסגור בור כלכלי.

חזרה הביתה היא פשרה. בעל המאה הוא גם בעל הדעה. בחלק מהמקרים הם צריכים להתפשר על אורח חיים, על לבוש ועל התנהגות. 
אל תמהרו להאשים את ההורים בלחץ. הקהילה היא מרכז החיים בחברה חרדית. גם כך לקהילה קשה לקבל חזרה את מי שעזב אותה ואת תפיסת עולמה.

בימי קורונה

מחקר של מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי מאשש את מה שאנחנו רואים סביבנו: המשבר הכלכלי בתקופת הקורונה פוגע בעיקר בחלשים כלכלית. 
המחקר גם מכמת את זה: עליה של 40% בתחולת העוני, אם לא מביאים בחשבון את דמי האבטלה. מדד ג'יני לאי-שיוויון בהכנסות במשקי הבית עולה ב-14%.
דמי האבטלה, ובעיקר דמי האבטלה ליוצאים לחל"ת, ממתנים את העלייה הזו באופן משמעותי. 
כשדמי האבטלה ייפסקו צפו להחמרה במצב הכלכלי.

התוצאה היא שכמו בעולם החילוני, גם בקרב המדגם הלא מדעי שנתקלתי בו, יש עלייה במספר היוצאים בשאלה החוזרים הביתה. 

אני מאוד מקווה שבאופן זמני ואחרי סגירת "הבור הכלכלי" הם ימצאו את דרכם חזרה לעולם שבו בחרו לחיות.

איך להתנהל?

בפסקה האחרונה של הפוסט הקודם על חוזרים הביתה הצגתי את האופן שבו צריך להתמודד עם המשבר הכלכלי, בין אם חוזרים הביתה ובין אם לא. 

מומלץ להיעזר בכאלה שיכולים לעזור בהתנהלות הכלכלית.
החיסרון של יוצאים בשאלה החברים בה.ל.ל שלא תמיד הם יכולים להיעזר בבני משפחה מנוסים בתחום הכלכלי ובתחומים אחרים.
היתרון של חברים בה.ל.ל הוא שהם יכולים להיעזר בצוות ובמתנדבים במגוון של תחומים, כולל התחום של ההתנהלות הפיננסית.

חוזרים הביתה: "הוא עוד ישוב" וזה ממש לא פרט קטן ולא חשוב

אחת התוצאות של המשבר הכלכלי היא החזרה הביתה. צעירים ואפילו זוגות צעירים חוזרים לגור עם ההורים. בדיוק ההפך מב"בלדה לעוזב קיבוץ" של יעקב רוטבליט.

עוזב הקיבוץ בבלדה מתחיל בתנאים קשים ומסיים בהצלחה מחוץ לבית. 
אצל החוזרים של היום, החזרה הביתה היא סוג של כישלון: החזרה נכפתה עליהם משום שאינם יכולים לשרוד כלכלית מחוץ לבית. 

ברור שאחרי כמה שנים של חיים מחוץ לבית קשה גם להורים וגם לצעירים לשוב לגור ביחד. שני הצדדים צריכים לעשות פשרות לא קטנות. לפעמים זה גורם להרבה חיכוכים ומריבות.

מצד האחד ההורים מצפים שמי שחזר להיות תלוי בהם יתנהג באופן המתאים להם. מצד שני הצעירים כבר יצאו מחסות הוריהם.

איך זה קרה?

1. בגלל משבר הקורונה: הצעירים פוטרו או הוצאו לחל"ת. 
ההכנסות קטנו.

2. יש תשלומים משמעותיים שהיה צריך להמשיך לשלם, למשל: שכר דירה.

3. ההרגשה הייתה שזה ייגמר וחוזרים לשגרה: חוזרים מהחל"ת לעבודה, חוזרים לאורח החיים שקדם לקרונה.

4. בלית ברירה לקחו הלוואות למימון ביניים.

5. מתחיל להתברר שלא כל כך מהר חוזרים לעבוד, אם בכלל.
עם יותר ממיליון מובטלים קשה למצוא עבודה חלופית.

6. את ההלוואות צריך להחזיר ואין ממה. 

7. יש המגיעים למסקנה שהדרך היחידה לשרוד היא לחסוך את שכר הדירה ולחזור לגור עם ההורים.

איפה טעינו?

מעבר להערכת החסר ואופטימיות היתר בקשר לקורונה, בה לקינו ואנחנו ממשיכים ללקות בה, יש גורמים נוספים בהם אדון בפסקה זו. 
מי שחושב שהמשבר הכלכלי בשיאו כנראה יותר מדי אופטימי. תירשמו לפניכם את חודש ספטמבר. 

זה החודש בו אילו שהקפיאו הלוואות יצטרכו להתחיל להחזיר אותן. כולל החזר התשלומים הנדחים והריביות הנוספות עליהם. זה החודש שבערך בו או מעט לפניו קצבאות האבטלה מהביטוח הלאומי עשויות להסתיים. 

באופן גס, ניתן לחלק את מרבית הנופלים כלכלית לשתי קבוצות: אלה שחיו על הקצה מחוסר ברירה ואלה שחיו על הקצה מתוך בחירה. כמובן שיש קבוצה שלישית, שלא אדון בה בפוסט זה, אילו שהעסק שלהם או תחום העיסוק שלהם קרס בגלל הקורונה ולא ברור מתי יחזור לתפקד ובאיזה אופן.

אלה שחיו על הקצה מחוסר ברירה

מדובר באנשים המשתכרים מעט. לפעמים אין להם מקצוע ואין להם עבודה קבועה. זו האוכלוסייה הפגיעה ביותר במשברים. זו גם האוכלוסייה הראשונה שמפוטרת או מוצאת לחל"ת או אפילו לא זה: סתם לא מקבלת עבודות זמניות. 

כפי שהראה מחקר של מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי, החלשים הם הראשונים להיפגע: חלה נסיקה במדד האי-שיוויון ועלייה של 6% בתחולת העוני. 
על פי המחקר, דמי האבטלה ליוצאים לחל"ת מיתנו באופן משמעותי את העלייה בעוני. 
תחשבו על מה שצפוי כשייפסקו דמי האבטלה ליוצאים לחל"ת.

אלה שחיו על הקצה מתוך בחירה

כאן ההקשר הוא שונה. יש אנשים שחיים מעבר ליכולות שלהם, כלומר: מוציאים יותר מדי במקום לחסוך. המשתייכים לקבוצה זו נוטים להשתמש ביותר מדי אשראי ונוטים לקחת הלוואות. אם הם נפגעים מהמשבר, כלומר: הכנסתם יורדת, הם אינם יכולים לעמוד בהתחייבויות שלהם או מתקשים לעשות זאת. חלקם חוזרים לגור עם ההורים. 

יש הכרח לחסוך ליום סגריר או להוצאות לא צפויות. בישראל חוסכים פחות מדי למצבים כאלה. סקר שערך מכון "מדגם" עבור העיתון "כלכליסט", בזמן הקורונה, שיקף את חומרת המצב. בסקר נמצא כי שניים מתוך שלושה משקי בית בישראל יתקשו לעמוד בהוצאה בלתי צפויה של 8,000 שקלים או לא יוכלו לעמוד בה.

אם כבר חוזרים לגור עם ההורים

השאלה הגדולה היא האם זו חזרה לזמן ארוך וויתור על התמודדות עם הצורך בעצמאות כלכלית? 
בחלק מהמקרים זהו התהליך הצפוי. 

יש גם כאלה שילמדו מהכישלון. ינסו לחוסך ככל האפשר ולהחזיר חובות ובמקביל לנסות למצוא עבודות מתאימות, חרף הקשיים, ולקצר ככל שניתן את המגורים עם ההורים. 

משבר עשוי גם להוביל להתאוששות ולמצב טוב בהרבה. 
כך נהג עוזב הקיבוץ בבלדה, שבהתחלה לקחת מההורים פירות, אחרי שאמר שהוא לא צריך, ובהמשך הצליח למצב את עצמו במקום טוב כלכלית.  

סינגפור הדור הבא

שיעור הילודה בסינגפור הוא בסדר גודל 1.2.

שיעור זה נמוך אפילו משיעור הילודה הנמוך במדינות מערב אירופה. באיטליה, בה שיעור הילודה נמוך במיוחד, עמד שיעור הילודה בשנת 2011 על 1.42 (מקור: הויקיפדיה העברית). ביפן מודאגים ממחקר על פיו שיעור הילודה ירד ל-1.35 תוך כ-50 שנה.

על מנת שהאוכלוסיה תגדל נדרש שיעור ילודה של 2.1 או יותר.

מדוע שיעור הילודה בסינגפור נמוך כל כך?

המדריך המקומי הצעיר, שליווה אותנו ביומיים בהם טיילנו בסינגפור עד לקבלת אשרת כניסה לאינדונזיה, היה יותר גלוי מהצפוי. הוא סיפר לנו על הדילמות המעסיקות את הצעירים המקומיים שלא ממהרים ליצור קשר זוגי וממעטים להביא ילדים לעולם.

להלן כמה ראשי פרקים קצרים המסבירים את הקשיים של הצעירים הסינגפורים.

1. וורקוהוליזם כנורמה

כששעות העבודה הן משעה 8:00 עד 18:00 ומצפים ממך לעבוד שעות נוספות רבות. זה לא מותיר לך זמן רב למפגשים עם בני/בנות המין השני. 

קרוב לוודאי, שגם העייפות מהעבודה אינה תורמת לרצון להיפגש פגישות חברתיות.

2. דיור

בפוסט: סינגפור מודל אחר של דיור, כתבתי על העלות היקרה של רכישת דירה בדיור ציבורי. הצעירים עשויים לחיות עם הוריהם גם בגיל 40 וגם כשהם נשואים ויש להם (לפעמים) ילד או שניים.

כשאתה חי עם הוריך יש לך הרבה פחות הזדמנויות לקשרים רומנטיים, שאולי יבשילו לקשר זוגי ארוך טווח עם ילד/ילדים משותפים. 

לא תמיד מסתדרים היטב עם ההורים או החמות במגורים משותפים. סיבה טובה נוספת לא להגיע למצב של קשר מחייב, שעלול אולי להביא לבעיה הזו.

3. פוריטניות

עוד מחסום בפני יצירת קשר זוגי. כשלפוריטניות המינית מתלווים גם חוקים נוקשים הנאכפים ביעילות, הקושי גדל עוד יותר.

4. פערים גדולים בהכנסה

בסינגפור יש הכנסה ממוצעת גבוהה יחסית למדינות רבות, אבל הפערים בהכנסות גבוהים. 

אם לא שפר עליכם גורלכם ואתם מאלה שמרוויחים פחות, מתווסף גם קושי כלכלי בגידול ילדים. תביאו בחשבון את זה שמי שעובד לפחות עד שעה 6:00 בערב זקוק לסיוע בגידול הילדים. גם לסיוע יש מחיר כספי. במיוחד אם גם דור ההורים שלך חייב לעבוד עד גיל מבוגר, בהיעדר תשלומים סוציאליים.

הערת שוליים

אם אתם רוצים להעמיק בבעייית הילודה הנמוכה בסינגפור מעבר לרשמים השטחיים שלי אחרי יומיים ביקור. קראו: 

Why does Singapore have such a low birth rate? 

לחסוך בלי לדעת

מקור התמונה: דף הבית של Digit

לפני כמה עשורים, כשהאינטרנט עוד לא היה נפוץ ואף לא אחד דיבר על Cyber ועל Cyber Crime, נולד המושג פשעי מחשב. כמומחה למחשבים, שפה ושם עסק גם באבטחת מידע, התחלתי להתעניין בנושא.

אחד העבריינים המורשעים הראשונים היה מתכנת מחשבים בבנק בארה"ב, שכשנתפס נשלח לכמה שנים בבית סוהר.

כיצד גנב אותו מתכנת כסף?

המתכנת פתח חשבון בנק שהוא בעליו, כשהוא מתחזה לאחר, בעל שם משפחה המתחיל באותיות ZY. הרעיון היה שבכל מיון החשבונות לפי שם בעל החשבון, חשבון זה יהיה החשבון האחרון ברשימה. 

במקביל שינה את תוכנת ניהול חשבונות העובר ושב של הבנק כך שתעביר אוטומטית מחשבונות לקוחות סנטים בודדים לחשבון האחרון הנ"ל. למשל: מחשבונו של לקוח בנק שבחשבונו הייתה יתרה של 5,042.71  דולר, הועברו 71 סנט לחשבון האחרון ברשימת חשבונות הבנק. 

לקוחות הבנק לא התלוננו על ההעברה של סכומים זעירים מחשבונם. רובם כנראה לא הבחינו בכך. מי שכן הבחין בכך, אם בכלל, לא טרח להתלונן. 

בחשבונו של הנוכל הצטברו סכומים ניכרים אותם משך. 

התקלה אירעה אחרי מספר שנים. לבנק הצטרף לקוח חדש. שמו האמיתי היה כזה שהפך אותו לחשבון האחרון (אולי התחיל שם משפחתו באותיות ZZ).

הסנטים הבודדים עברו לחשבונו של הלקוח החדש במקום לחשבונו של הנוכל. הלקוח החדש בחר להתלונן על הכספים שנכנסים לחשבונו. חקירת המשטרה מצאה את הנוכל ואת אופן פעולתו.

המנגנון של Digit דומה 

Digit היא תוכנה חדשנית העוסקת בניהול כספים. הרעיון דומה לרעיון של פושע המחשב, שתואר בפסקה הקודמת. 
כמו במקרה של המתכנת הנוכל, גם במקרה של Digit, הלקוחות אינם שמים לב לכסף הנלקח מחשבונם.

יש הבדל מהותי: הסכומים הקטנים שהיא מעבירה מחשבונם, אינם נגנבים מהלקוחות. הם מופקדים כחיסכון בבנק על שם הלקוח. הרעיון הכללי הוא חיסכון של סכומים קטנים שהלקוח יכול להרשות לעצמו בלי להיכנס לאוברדרפט.

הלקוח נותן הרשאה לתוכנת Digit לגשת לחשבון הבנק שלו ולבצע פעולות. התוכנה משתמשת בטכניקות של בינה עסקית על מנת לנתח את דפוסי ההתנהלות של חשבון הבנק ועל פיהם מחליטה מתי לחסוך.
האלגוריתם של Digit גמיש מספיק, על מנת לא לחסוך במצבים בהם יש חריגה מדפוסי ההתנהלות הקבועים.


המפתח להצלחה
המפתח להצלחה הוא ניתוח נכון של דפוסי ההתנהלות של חשבון הבנק של הלקוח. ניתוח לא טוב מספיק עלול לגרום לחיסכון במצבים בהם אין זה נכון לחסוך. 

למי זה מתאים?
Digit מתאים בעיקר לצעירים במצב כלכלי טוב, למשל: עובדי היי-טק  צעירים. מחקרים מראים באופן עקבי, שצעירים נוטים לחסוך פחות מהדורות הקודמים. Digit עוזרת להם להתמודד עם ההתנהלות הכלכלית השגויה הזו.

רווק בן 25 ששכרו מהיי-טק גבוה, עלול להצטער שלא חסך אם וכאשר יתחתן ויהיו לו ילדים וההוצאות שלו יהיו גבוהות יותר (למשל: ירכוש דירה וישלם משכנתה). הוא יצטער אפילו יותר, אם וכאשר יפוטר בגיל 40 או בגיל מאוחר יותר ויתקשה למצוא עבודה.

סיכונים ומגבלות

1. סיכון מהותי הוא הצורך לתת את פרטי חשבון הבנק ל-Digit. הפרטים האלה נכנסים לתוכנה באופן אוטומטי.
החברה מודעת לסיכון. באתר החברה כתוב שהיא משתמשת בטכניקות המתקדמות ביותר של אבטחת מידע על מנת להגן על הפרטים שמסרתם. 

Digit אינה האפליקציה היחידה המבקשת מכם את פרטי חשבון הבנק שלכם, כולל סיסמה. ברוב המקרים אין דליפת מידע כזה, משום שאבטחת המידע היא טובה. 

ההסתברות לדליפת הסיסמה שלכם נראית לי נמוכה, אבל אם חס וחלילה זה יקרה, מי שידע אותם עלול לגרום לכם נזק רב.

2. נכון לעכשיו, ניתן להשתמש בתוכנה רק בארצות הברית. התוכנה עובדת עם כמאה בנקים בארצות הברית.

3. להיכן הולך החיסכון?
לא בטוח שאפיק החיסכון שנבחר על ידי התוכנה הוא אופטימלי. התוכנה אינה מערכת מומחה להשקעות בשוק ההון. אנשי Digit מודעים למגבלה זו וממליצים לחוסכים ללא ידיעתם, לבדוק מדי פעם כמה הצטבר ולהעביר את זה למסלול חיסכון או השקעה מתאים לדעתם.

4. העלות
השימוש בתוכנה הוא ללא תשלום, אבל התוכנה מעבירה לחברת Digit חלק מרווחי החיסכון.

5. התוכנה אינה מתאימה לרוב משקי הבית בישראל. 
לו הייתה התוכנה זמינה בישראל, היא לא הייתה מתאימה לרוב משקי הבית:

א. אלה שנמצאים באוברדרפט או באוברדרפט כרוני
על פי כתבה שפורסמה לאחרונה בכלכליסט, כ-41% ממשקי הבית נמצאים באוברדרפט וכמעט 69% באוברדרפט כרוני.

ב. אלה שהבנקים אינם מוכנים לתת להם אוברדרפט
אם אני זוכר נכון, ראיתי נתונים לפיהם הבנקים אינם מוכנים לתת אישור למשיכת יתר, לכמה עשרות אחוזים ממשקי הבית. הסיבה היא: הכנסות נמוכות והיקף נמוך של נכסים פיננסיים.

ג. אלה ש"חיים על הקצה"
כלומר: אינם באוברדרפט, אבל חיים בצמצום ואינם מסוגלים לחסוך.

השורה התחתונה
רעיון יפה וחדשני, המנסה לפתור חלק מההתנהלות הכלכלית הלא נכונה של משפחות, באופן אוטומטי, ללא צורך בתהליך הסברה ושינוי התנהגות.
מתאים רק למשפחות עם דפוסים מסוימים של התנהלות חשבון הבנק.

הערת שוליים
אם קראתם את הפוסט: בכל זאת אוברדרפט וחיסכון יש דרך טובה יותר, הבנתם שיש מצבים בהם אני מציע לחסוך למרות שנמצאים באוברדרפט. הבנתם שיש גם שיש דרך טובה יותר. Digit הוא אחד המימושים של דרך טובה יותר.  

מידע נוסף
בסרטון של החברה How it Works