פייסבוק: חזרה לסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת?

 

לפחות שני דברים פשוטים לא מבינים בחברת פייסבוק או Meta: הקשר (Context) ואת חוקי הקהילה של החברה עצמה. 

אסייג את דבריי לכך שמדובר בשפה העברית. לא הופתע עם בשפה האנגלית הם כן מבינים. 

חוקי הקהילה  

זו כבר הפעם השנייה כותבת לי חברת פייסבוק שהפרתי את חוקי הקהילה. 

מדובר בקישורים לפוסטים בבלוג האישי שלי. הבוקר מדובר בפוסט: בדרך לפריצת דרך אישית. 

כל מי שיקרא את הפוסט הזה יבין מהר מאוד שלא הפרתי שום חוק של הקהילה. 

המצחיק בזה ששיתפתי את הפוסטים דרך ה-Feed ודרך Story. 

פייסבוק לא חשבה שבשיתוף דרך ה-Feed הפרתי כללי קהילה.

פייסבוק הייתה בטוחה שבשיתוף דרך ה-Story הפרתי את כללי הקהילה.

בפעם הקודמת ניצלתי את האפשרות לערער על ההחלטה. זה הסתיים בהתנצלות של החברה. 

גם הפעם ערערתי ונחשו מה? כנראה זה יסתיים באופן דומה.

רק שהפעם בגלל שזו פעם שנייה הם הגבילו אותי ל-24 שעות.

לא עבר הרבה זמן (שעות ספורות) עד שהודיעו לי שהמגבלה הוסרה, אבל הזהירו אותי לציית לחוקי הקהילה.

 Windows 95 ו-Windows 98

 המבוגרים שבינינו אולי עדיין זוכרים את שתי מערכות ההפעלה הגרועות ביותר של חברת מיקרוסופט.  שתי הספרות האחרונות מתארות את השנה בה יצאה מערכת ההפעלה לשוק. 

במערכות האלה הייתה חוסר אחידות וחוסר תיאום בין צוותי פיתוח שונים ש"דרסו" את אותן כתובות ב-Kernel. מודולים במערכת ההפעלה נגזרו ממקומות שונים לפעמים ללא קונסיסטנטיות ביניהם.

במשך כ-25 השנים שחלפו מאז התקדמה חברת מיקרוסופט. התוכנות שלה הן באיכות הרבה יותר טובה.

מי שעדיין נמצאת שם היא חברת Facebook. 

ההסבר להפרה, כביכול, שלי של חוקי הקהילה דווקא ב-Story עשוי להיות חוסר התאימות בין שתי תוכנות המבצעות את אותה בדיקה של חוקי הקהילה. 

התוכנה שב-Feed היא חלק מהקוד של Facebook. מקורו של ה-Story הוא ב-Instagram. בהחלט ייתכן שגם בדיקת חוקי הקהילה של החברה הגיעה משם או שהותאמה באופן לא טוב מספיק לקןד של ה-Story שבא מה-Intagram. 

הקשר (Context)

האם תגובה פוגענית לפוסט בפייסבוק תלויה רק בתוכנה או גם בהקשר? 

כל בר דעת יענה בחיוב לשאלה הזו. 

התוכנה האוטומטית של פייסבוק שבודקת את זה היא כנראה חסרת דעת. 

מדובר בפעם היחידה שביקשתי מפייסבוק לחסום משתמש.

אותו משתמש מגיב על פוסטים שלי עם הקשר פוליטי בתגובות הזויות. 

לא חשבתי שצריך לחסום אותו בגלל זה. פשוט התעלמתי ממנו.

אבל כשהתגובה הפוליטית האוטומטית שלו הייתה על הקישור לפוסט הבא: הדקירה שקהתה  זה כבר עבר את גבול הסביר.

הפוסט ליום השואה, עסק באישה שסיפרה לי איך רצחו במחנה השמדה נאצי את ביתה הקטנה מול עיניה. 

זה בוודאי לא הקשר לתגובה העוסקת בפוליטיקה. 

התשובה של חברת פייסבוק הייתה שהם לא מצאו שום הפרה של כללי החברה בתגובה הנ"ל. 

ההסבר היחיד לכך: התוכנה האוטומטית של החברה לא מבינה הקשרים בעברית.

על AI חברת Meta ונועם חומסקי

בפוסט הרומן שלי עם AI כתבתי על ויכוחים אקדמיים, בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, ביחס ליכולות של בינה מלאכותית בהבנת שפה. 

נועם חומסקי היה בין אלה שחשבו שבינה מלאכותית לא תוכל להבין שפה.

הדבר שחשב שבינה מלאכותית לא תבין היה הרובד  הסמנטי. 

הוא הביא דוגמה לשני משפטים בעלי אותו מבנה סינטקטי אבל בעלי סמנטיקה או הקשר שונים.

משפט 1: 

The glass fail on the table and it is was broken.

משפט 2: 

The rock fail on the table and it is was broken.

במשפט הראשון נשברה הכוס. במשפט השני נשבר השולחן.

נדמה לי שבשנת 2023 כבר מבינים שנועם חומסקי טעה. 

אם חשבתם שההתקדמות ב-AI פתרה את נושא ההקשר כנראה צדקתם, אבל כפי שראיתם לא כשמדובר בחברת Meta. 

עברית

לפני כחודש או מעט יותר שמעתי בגלי צה"ל את ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. היא הסבירה מדוע השיח ב-Facebook בישראל יותר קיצוני ויותר אלים מאשר במקומות אחרים. 

החברה אינה מקצה מספיק כוח אדם לניטור השיח בשפות שמדבר אותן מספר קטן יחסית של אנשים. עברית היא בין אותן שפות.

אולי זה מספק גם הסבר לאי הבנת הקשרים בעברית על ידי התוכנה האוטומטית של החברה המתייחסת לבקשות לחסימת משתמשים.

השורה התחתונה שלי

הקוד של בדיקת חוקי הקהילה ב-Story אינו אמין. אני מפסיק להשתמש ב-Story ב-Facebook.

החסמים המהותיים להשתלבות מלאה של המגזר הערבי בכלכלת מדינת ישראל

 

בפוסט קודם תיארתי את הסמינר לחינוך פיננסי עם דגש על החברה הערבית שערך בנק ישראל בשבוע שעבר. 

המגזר הערבי אינו מקשה אחת, בדומה למה שכתבתי על המגזר החרדי. 

אין דומים כפרים ערביים לערים כמו נצרת. אין דומה אוכלוסייה בדואית לאוכלוסייה ערבית אחרת.

קיפוח החברה הערבית

החברה הערבית מקופחת באספקטים כלכליים רבים:

1. פחות שירותים

כך למשל, יש פחות סניפי בנקים ופחות שירותים רפואיים. 

המשמעות היא שמי שנזקק לשירותים הללו, עשוי להידרש לעבור מרחק גדול על מנת להגיע למקום בו ניתן השירות.

2. פחות תשתיות

כך למשל, אין שירותי תחבורה באיכות טובה מספיק, מה שמחייב נסיעה במכוניות פרטיות.

3. פחות שירותים פיננסיים בעלות גבוהה יותר

כך למשל, הריבית על הלוואות ומשכנתאת גבוהה יותר מאשר בסקטורים אחרים.

4. פחות שירותים רפואיים

אינני בטוח שחלק מהקיפוח הזה נובע מכך שהפריפריה מקופחת בהיבט זה וחלק גדול מהאוכלוסייה הערבית מתגורר בפריפריה.

5. פחות תקציבים לחינוך

כתוצאה מכך אין תקציב לתוכניות העשרה.

 

אבל, אליבא דאנשים המשתייכים לחברה הערבית, וישבו איתי בשולחן העגול בחלק השני של הסמינר (כפי שציינתי בפוסט הקודם חלקם פרופסורים וגם האחרים הם אנשים בעלי רקורד מכובד של עשייה והבנה של החברה בה הם חיים) לא הדברים האלה הם החסמים המהותיים.  בפסקאות הבאות אציג את החסמים המהותיים, לדעתם.

החסם הראשון: שפה

על פי החוק, השפה הרשמית בישראל היא עברית. ערבית היא שפה בעלת מעמד מיוחד.

למרות זאת, באתרי אינטרנט רשמיים רבים אין דפים בערבית המכילים את אותו חומר הקיים בעברית. גם פרסומים אחרים, לאוו דווקא אינטרנטיים, זמינים פחות, אם בכלל, בערבית.

בחלק מהמקרים ראיונות למקומות עבודה ובחינות לצורך קבלה למקומות עבודה אינם זמינים בערבית.

היות שבבתי הספר של החברה הערבית בישראל שפת הלימוד הראשונה היא ערבית והשנייה היא אנגלית ידיעת עברית מוגבלת. 

זה מציב את הנערים והבוגרים מהחברה הערבית בעמדת נחיתות בתחומים רבים, למשל בקבלה לעבודה ובהתקדמות בעבודה.

גם בקבלה ללימודים במסגרות שונות, שאינן מאפשרות להם להיבחן בערבית.

 

ידיעת שפות

חוסר ידיעת השפה העיקרית מקשה על מציאת עבודה. התופעה הזו מוכרת אצל מהגרים בגיל מבוגר (בארץ: עולים מאתיופיה ומחבר העמים) ומוכרת בקהילות חסידיות קיצוניות בניו יורק. במו אוזניי שמעתי בזום, צעיר יהודי שיצא מקהילה קיצונית כזו וחי בניו יורק מתלונן על כך שאינו יכול למצוא עבודה כי אינו יודע אנגלית.

לעומת זאת, ידיעת שפות בכלל, ואנגלית בפרט,היא יתרון. 

ראיתי באתיופיה צעירים דוברי אנגלית באוכלוסייה שאינה דוברת אנגלית. היכולת שלהם לתקשר עם תיירים הייתה שווה כסף. 

אפרופו אנגלית, חלק מהצעירים הערבים בישראל יודעים אנגלית טוב יותר מאשר עברית.

ידיעת השפה האנגלית היא יתרון גם עבורם.

כמובן שאלה שיודעים היטב גם אנגלית וגם עברית נמצאים במצב טוב יותר.

החסם השני: תרבות

תרבות שונה מקשה על השתלבות בעבודה. 

אנחנו מכירים את זה מהנשים החרדיות. אנחנו מכירים את זה מעולי אתיופיה.

דיור

בתרבות של חלק גדול מהאזרחים הערבים בישראל אב המשפחה צריך לקנות דירה לכל אחד מילדיו. בכפרים זה עשוי להיות לבנות במקום לקנות. 

מזכיר קהילות חרדיות. 

 

אחת התוצאות היא שבמקום לנצל שנת שבתון (מרצים ומורים) להשתלמות משתמשים בכסף לטובת דיור לילדים.

העלייה הגדולה במחירי הדירות הופכת את זה למשימה כמעט בלתי אפשרית לחלק מהאנשים בחברה הערבית בישראל.

לא פלא שיש חריגות בנייה. אגב, גם בשכונות חרדיות יש חריגות בנייה. 

"שופוני"

זהו מושג בערבית, שהוזכר על ידי אחד הערבים שישב איתי בשולחן העגול.

המשמעות המילולית היא "תראו אותי".

המשמעות הכלכלית חברתית היא להראות לקהילה שמצבי הכלכלי טוב.

באופן אישי, אני לא אוהב שאנשים עשירים או לפחות מבוססים מאוד המראים את זה, למשל: קונים ג'יפ כדי לסוע לקניות בסופרמרקט. 

הסיפור של "שופוני" בחברה הערבית בישראל שונה: גם מי שאין לו מספיק כסף מתנהג כאילו יש לו כדי שלא יראו שאין לו. 

היבט אחד של זה הוא שיש אנשים שמסתירים מצוקה כלכלית.

זה בדיוק מה שסיפרה בכנס לוסי אהריש על אבא שלה. אחרי הרבה שנות עבודה כעצמאי שבהן לא חסך לפנסיה נקלע למצב כלכלי לא טוב כשעבודתו הופסקה בגיל קרוב לגיל היציאה לפנסיה. הוא הסתיר את זה מאחרים.

תרבות שונה מרוב האחרים שעובדים איתך

חסן אבו שעלי איש הייטק צעיר ומבטיח, סיפר כיצד הרגיש שונה מאנשי הייטק אחרים בחברה בישראל שבה עבד. הוא דיבר על תרבות שונה, למשל: על תפילות שלו כמוסלמי. 

ביחד עם חבר ערבי חסן, יליד ערערה, ייסד חברת הייטק במגזר הערבי, שבה עובדים אנשים כמוהו.

עבודת נשים

בתרבות הערבית המסורתית, והיום יותר בכפרים מאשר בערים, נשים לא עבדו.

זוהי תמונת ראי הפוכה לחברה החרדית בישראל, בה במקרים רבים נשים הן העובדות והגברים אינם עובדים. 

אחוז הנשים הערביות העובדות הוא קטן. 

יש התקדמות בנושא הזה ובהדרגה יש יותר עבודה של נשים ערביות.

החסם השלישי: חוסר אמון במערכת

רבים מהמרצים בכנס וכמה מהמשתתפים בשולחןה עגול ביחד איתי טענו שזהו החסם הגדול ביותר. 

לחלק גדול המאוכלוסייה הערבית אין אמון במערכת. 

זה גורם להרבה תופעות שליליות. 

כך למשל, במקום להפקיד כסף בבנק הם משאירים אותו בבית, מתחת למזון או במקום מסתור אחר. אין ספק שמבחינה כלכלית זו טעות.

דוגמה נוספת: הם עובדים יותר במזומן ופחות עם כרטיסי אשראי.

 

מתי הג'אוונזים שותקים?

ג'וקו וידודו נשיא אינדונזיה
מקור התמונה: ויקיפדיה

אם אתם דוברי ג'אוונזית (השפה המדוברת באי ג'אווה) ותשוחחו עם מקומי, הוא עשוי לשאול אתכם הרבה שאלות אישיות. לא בכל התרבויות מקובל לשאול שאלות כל כך אישיות. לאחר שתסיימו לענות לו, ייתכן שהוא ישתוק ויפסיק לדבר איתכם. אתם לא צריכים להיעלב: לג'אוונזי יש בעיה הוא לא יודע כיצד להמשיך לדבר איתכם.

מדוע הוא אינו יודע כיצד לדבר איתכם?
בג'אוונזית יש מספר שפות משנה או אופני דיבור. באיזה שפת משנה מדברים זה תלוי הקשר.

להלן דוגמאות לשפות משנה:

שפה גבוהה
זו השפה בה מדבר מישהו עם מישהו שמעליו, למשל: ילד המדבר עם אביו או אזרח רגיל המדבר עם השולטן.

שפת אמצע
שפת המסחר או שפת דיבור בין שווים.

שפת "החברה" (נגוקו)
שפת הדיבור בין חברים.

כשהג'אוונזי שאל אתכם שאלות אישיות הוא לא התכוון להביך אתכם או לפגוע בפרטיות שלכם. הוא לא יודע היכן למקם אתכם על מנת להחליט באיזו שפת משנה לדבר איתכם.

כשמדובר במישהו מהקהילה שלו, קל לו למקם אותו ולדעת איך לדבר איתו. למקם אתכם יותר מסובך לו.

אם גם השאלות האלה לא יפתרו את הבעיה, לא תהיה לו ברירה אלא לשתוק: הוא לא רוצה, חס וחלילה לדבר איתכם בשפה נמוכה מדי.

שפות באינדונזיה  
הג'אוונזים הם קבוצת האוכלוסיה הגדולה ביותר באינדונזיה. יותר מ-140 מיליון תושבי האי ג'אווה. כל הצמרת הפוליטית של המדינה הייתה מאז הקמת המדינה ג'אוונזית. תושבי איים אחרים, בעיקר האיים העשירים במחצבים ובגידולים חקלאיים, הרגישו מקופחים: מרבית המשאבים פרי עבודתם, הושקעו בג'אווה. התשתיות והשירותים לאזרחים באיים בהם הם חיים לא טופלו כראוי.

הרגשת הקיפוח גרמה בחלק מהאיים למרי, למרד ולרצון לעצמאות. 
הנשיא הנוכחי ג'וקו וידודו הוא הנשיא הראשון, שאינו מגיע לתפקידו מהאליטה הצבאית.

הנשיא הנוכחי דואג יותר לצרכים של אזרחי המדינה. הוא מנסה לקדם חזון של ממשל דיגיטלי, כמו במערב ובישראל שגם מנסים לקדם חזון כזה. הוא גם יזם את ה-hackathon הראשון במדינה, שיתקיים בבית הנשיא. מתכנתי המחשב שישתתפו בו, ינסו לחשוב ולפתח ביחד פתרונות ממוחשבים לשליטה במחירי מוצרי יסוד כמו אורז. 

ג'וקו וידודו רגיש יותר לתושבי האיים האחרים ומשקיע יותר משאבים באיים האחרים. הדגש הוא על פיתוח תשתיות במיוחד בתחום התחבורה.

שפות באינדונזיה
כ-95% מהאינדונזים יודעים קרוא וכתוב. כל אחד לומד שלוש שפות: את השפה של הקבוצה האתנית שלו. כך למשל עם אתה תושב האי ג'אווה, אתה לומד ג'אוונזית, אנגלית ואת השפה הלאומית של אינדונזיה, הנקראת: Bahasa Indonesia. נכון להיום פחות ממחצית מהאוכלוסיה הם דוברי השפה הרשמית. 

לפי הויקיפדיה היא: "שפה חדשה מאד יחסית, וניתן לומר שהיא חצי מלאכותית היא נוצרה בשנת 1945 כמין צורה סטנדרטית יותר של מלאית". השפה משמשת לממשל ולתקשורת בין הקבוצות האתניות השונות באינדונזיה. 

איך קרה שהג'אוונזית אינה השפה הרשמית?
כאשר השפה הנפוצה ביותר היא ג'אוונזית והמנהיגים הם ג'אוונזים, מדוע לא נבחרה השפה הג'אוונזית כשפה רשמית?
הסיבה לכך היא תרגיל של ההנהגה הג'אוונזית באותה עת, שכאמור לעיל העדיפה את ג'אווה על פני פרובינציות באיים אחרים מבחינת השקעת משאבים.

ההנהגה הג'אוונזית ניסתה להראות באמצעות בחירת שפה לאומית אחרת, שגם קבוצות אתניות אחרות זוכות ליחס לא פחות טוב מאשר תושבי ג'אווה.