מתרבים הסימנים: ממשלת ישראל לא רוצה ולא יודעת לנהל את כלכלת המדינה

 

אינדיקטורים רבים תומכים  בתחזית הכלכלית שלי לשנת 2026, על פיה, אם הממשלה הנוכחית תמשיך לכהן, יורע המצב הכלכלי של מדינת ישראל. 

בעיתון "דה מרקר" מתאריך 1.5.26 שלושה כתבים הציגו שלושה אספקטים שונים בהם מדינת ישראל מתדרדרת כלכלית.

הממשלה לא עושה מאמץ מינימלי לטפל בהם. 

זה מתחיל בזה שכלכלת מדינת ישראל נמצאת בסדר עדיפות נמוך מבחינת בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ וניר ברקת וכמעט כל חבריהם לקואליציה. 

 זה נמשך בתרבות השקר שעל פיה מתעלמים מכל מה שלא נוח להם.

גיא רולניק: עליות מחירים למרות ירידת שער הדולר

 

שער הדולר יורד באופן עקבי. בשבוע שעבר הגיע לשער נמוך במיוחד של 2.83 ש"ח. 

במצב כזה מחירי מוצרים מיובאים צריכים לרדת. כי היבואן משלם פחות שקלים עבור אותו המוצר שקודם שילם עליו יותר שקלים.

למרות זאת המחירים ממשיכים לעלות בקצב מהיר. 

מישהו מהמתווכים בדרך מרוויח מזה יותר כסף. אולי יותר מאחד. 

את ממשלת ישראל זה לא מעניין, במקרה הטוב, ולכן היא אינה מטפלת בבעיה. 

מדובר בעיקר בראש ממשלה, שר הכלכלה ושר האוצר. 

אחת הדוגמאות הבולטות שרולניק מביא היא מחירי מכוניות חדשות.  

את הבעיה מחמיר המונופול של ארבע חברות השולטות בשוק המסורתי. מישהו נתן להם גם לייצג בארץ את החברות הסיניות המספקות מכוניות חשמליות.

אבי בראלי: סחיטה ופרוטקשיון 

אבי בראלי מציג נתון בלתי נתפס. כ-87% מהקבלנים נסחטים ומתבקשים לשלם דמי חסות בתמורה לשירותי אבטחה באתרי הבנייה שלהם. 

סירוב פירושו שנותני החסות ישלחו אנשים שיגרמו נזקים גדולים לציוד ולחומרי הבנייה.

יש גם פרוטקשיון כלפי חקלאים. משפחות פשע נותנות שירות שמירה על השדות והתוצרת שלהם. 

אין תשלום פרוטקשון אז משפחות הפשע פוגעות קשה בשדות ובתוצרת החקלאית. 

גדרות לא ממש עוזרות. משפחות הפשע משתמשות ברחפנים. 

באופן ברור אפשר לצרף לרשימת האשמים במחדל הזה את השר איתמר בן-גביר, שאינו מטפל בפשיעה החמורה במגזר הערבי.

כמו שאנחנו רואים פשיעה לא מטופלת זולגת גם למגזרים אחרים.

סמי פרץ: פגיעה בחוסכים הפנסיוניים

סמי פרץ כתב על הרווחים המופרזים של סוכני הביטוח על חשבון החוסכים הפנסיוניים. 

תכנית שינויים, שיזמה רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, אמורה לצמצם את הרווחים המופרזים על חשבון החוסכים, שבכל מקרה הפנסיה שלהם עלולה לא להספיק בחלק גדול מהמיקרים.

מומחים מסכימים שהתוכנית טובה. גם שר האוצר, או לפחות לכאורה שר האוצר, סמוטריץ, מסכים. 

לדבריו, הוא צריך לבחור את הקרבות שלו. 

בתרגום שלי לעברית: הוא מנסה לשרוד פוליטית תחת החשש שלא יעבור את אחוז החסימה ולקדם את האג'נדה הפוליטית הקיצונית שלו במקום לטפל בבעיות הכלכליות של מדינת ישראל. 

הוא מקדם זאת באמצעות כספים קואליציוניים ותקציבים מוגדלים לקרובים אליו פוליטית. 

בפיסקה שכותרתה "גיא רולניק" יכולתם לראות דוגמה נוספת לאותה גישה של בצלאל סמוטריץ. 

לסיכום

אפשר למצוא תחומים כלכליים נוספים רבים בהם פועלת ממשלת ישראל בגישה דומה לגישה המתוארת בפיסקאות לעיל. 

כך למשל טיפול כושל במערכת החינוך, פגיעה באקדמיה הישראלית, פגיעה מתמשכת בפריפריה ועוד תחומים רבים שלא אמנה אותם כאן.

תחזית כלכלית לשנה העברית החדשה (תשפ"ה)

 

התחזית הכלכלית השנתית העיקרית שלי היא בתחילת השנה האזרחית. 

כותרת התחזית השנתית האחרונה שלי: תחזית כלכלית לשנת 2024: שנה קשה עם תקווה לעתיד. 

לאחר שלושה רבעונים אין ספק שהרישא של התחזית התממשה. התקווה לעתיד טוב יותר פחתה. 

כפי שציינתי בסרטון שלי כיצד להיערך למשבר כלכלי מתמשך? תנאי הכרחי לתקווה לעתיד מבחינה כלכלית, ולא רק מבחינה כלכלית, הוא החלפה בהקדם של הממשלה הנוכחית בממשלה עם גישה ותפיסה שונה מהותית. 

כלכלת מדינת ישראל ומצבם הכלכלי של משקי הבית לא ממש מעניינים את ראש הממשלה נתניהו, את שר האוצר סמוטריץ ואת שר המשפטים יריב לוין. 

הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל

בימים האחרונים שתיים משלוש חברות דירוג האשראי הורידו את דירוג האשראי של מדינת ישראל. 

מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של ישראל בשתי דרגות מ-A2 ל-BAA1.

S&P , חברת דירוג האשראי הגדולה בעלם, הורידה את דירוג האשראי של ישראל מ-A פלוס ל-A. 

שתי החברות הוסיפו תחזית שלילית לעתיד. 

ראוי לציין, שהורדת דירוג אשראי בשתי דרגות היא תופעה חריגה. 

ראוי לציין ש-S&P פרסמה את התחזית לפני המועד הקבוע. 

הנימוקים להורדת דירוג האשראי על ידי מודי'ס

שתי חברות הדירוג הצביעו על המלחמה המתמשכת כגורם המשפיע לרעה על כלכלת מדינת ישראל. זה פשוט ומובן. 

מודי'ס הוסיפה שני נימוקים נוספים, שאחרים ואני כבר הזכרנו בעבר. 

הנימוק הראשון הוא שהמדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל הנוכחית אינה סבירה במצב הנוכחי. 

סדרי העדיפויות לא הותאמו למצב מלחמה ולמצב הכלכלי הנוכחי. כך למשל, בזבוז כספים רב באמצעות כספים קואליציונים ומשרדי ממשלה מיותרים נמשך.

הנימוק השני הוא הפגיעה המתמשכת של השר יריב לוין במערכת המשפט. 

בהקשר זה הם מזכירים את אי-מינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון ודחייה של מינויי שופטים בבית המשפט העליון במקום שופטים שפרשו לגמלאות. 

עוד מוזכר החוב הלאומי שהולך וגדל.

בצד החיוב מוזכרות רזרבות גדולות במטבע זר. מי שאחראי ליצירת הרזרבות הללו, הוא נגיד בנק ישראל ולא ממשלת ישראל.

הורדת הדירוג פירושה התייקרות האשראי למדינת ישראל, לחברות ישראלית ולמשקי הבית. 

תחזית שלילית פירושה חשש להורדות דירוג נוספות.

העלאות מיסים

משקי הבית כבר מרגישים בכיסם את ההתיקרויות. בשנת 2025 ירגישו אותן יותר בגלל העלאות מיסים. כשההעלאה הראשונה שכבר נקבעה היא העלאת שיעור המע"מ מ-17% ל-18%. 

צפויות העלאות מיסים נוספות. למשל באמצעות הקפאת סכומים במדרגות המס ואפילו מיסוי רווחים בקרנות ההשתלמות. 

סיכונים בגלל המצב

במצב של סף מלחמה אזורית יש סיכונים כלכליים הבאים לידי ביטוי באופנים שונים. 

הפסקת טיסות לישראל ומישראל של מרבית החברות הזרות, בשלב זה עד 31 באוקטובר היא אחד הביטויים לסיכונים.

לסיכום

קשה לראות תסריטים אופטימיים לכלכלת ישראל ללא החלפת הממשלה הנוכחית בממשלה עם מחויבות לאזרחיי ישראל ולכלכלת המדינה.

מס בן-גביר סמוטריץ

 

אני מבין בכלכלת המשפחה ובניהול סיכונים. 

אני מבין מעט, אם בכלל, בנושאי ביטחון.

מעניין שב-12 ביולי 2023 פרסמתי פוסט בבלוג שלי על ניהול סיכונים שכותרתו: סיכוני מלחמה - חלק 1: מלחמה בין ישראל לאויבים במזרח התיכון. 

מרבית השרים בממשלת ישראל באותה תקופה לא הבינו פחות ממני בביטחון. כנראה שהם גם לא הבינו  יותר ממני. 

אז מדוע לי "נפל האסימון" והבנתי ואף לא אחד משרי הממשלה, למעט שר הביטחון יואב גלנט, לא הבין או לא רצה להבין את מה שאני הבנתי?

מדוע אני הבנתי?

1. אני מומחה לניהול סיכונים ולכן מודע לקיום סיכונים.

2. אני מקשיב לאנשים שמבינים.

במקרה ספציפי זה שמעתי בתקשורת ביום אחד שני אנשים שמבינים, שאמרו שהם מאוד מודאגים. 

האחד הא הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט והשני הוא האלוף (במיל.) טל רוסו.

3. אני מסוגל להבין את מה שהם אומרים ולהסיק מסקנות.

מדוע שרי הממשלה לא הבינו או לא רצו להבין?

1. הם חיו בתרבות שקר, שבה כל מה שלא מתאים לאינטרסים שלהם לא קיים.

זה בא לידי ביטוי כאשר רק שני שרים הגיעו לפגישה עם שני אלופים בצה"ל שבאו להזהיר מפני הסיכונים הביטחוניים.

2. חלקם מוטים על ידי אידיאולוגיות קיצוניות מנותקות מהמציאות.

3. חלקם מוטים על ידי אינטרסים אישיים. 

ההקדמה הזו מביאה אותי למשבר של ענף הבנייה ושל ענף השיפוצים.

המציאות המרה

הדרג הביטחוני (צה"ל ושב"כ) המליץ לאפשר כניסת פועלים פלשתינאים מיהודה ושומרון עם רישיון עבודה בישראל למדינת ישראל באופן מבוקר. 

הרציונל הביטחוני הוא שכאשר האנשים הללו מפרנסים את משפחותיהם יש פחות תסיסה ופחות פיגועים. 

כאמור בפיסקה הקודמת, אני נוטה להאמין לדרג המקצועי ולקבל את דעתו בנושאים שאינני מבין בהם והדרג המקצועי מבין בהם.

השרים בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן-גביר לא מבינים גדולים בנושאי ביטחון.

בנוסף לכך הם מונעים על ידי אידיאולוגיה קיצונית. 

בניגוד לדעת הדרג המקצועי הביטחוני הם עמדו בתוקף על כך שפועלים ערבים מיהודה ושומרון לא יעבדו בישראל. 

הם התבססו על פיגוע קשה שנעשה ברעננה על ידי פלשתינאי מיהודה ושומרון שעובד בישראל. 

רק עובדה אחת לא עניינה אותם: מדובר בשוהה בלתי חוקי (שב"ח) ולא בפועל עם רישיון עבודה בישראל. 

כהרגלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נכנע ללחצים של בן-גביר וסמוטריץ. 

התוצאה הפועלים בעלי רישיון עבודה חוקי אינם נכנסים מיהודה ושומרון לישראל.

יש מחסור חמור בפועלים בענפי הבנייה והשיפוצים. 

קרוב לודאי ששבכ"ים ממשיכים להיכנס לתוך מדינת ישראל.  

כיצד משפיע המחסור בפועלים על משקי הבית?

בניית דירות מתעכבת. משפחות שרכשו דירה כנראה יעברו לגור בה במועד מאוחר מהמתוכנן. 

הם ישלמו יותר שכר דירה יותר זמן. 

השכר לשעה של הפועלים שעובדים עלה כי כשיש ביקוש וכמעט אין היצע המחירים עולים. 

גם שיפוצים ותיקונים נדחים בגלל מחסור בפועלים. 

המחירים של שיפוצים ותיקונים התייקרו. גם הפועלים המבצעים אותם מבינים שההיצע קטן והביקוש לשירותים שלהם גדול וגובים שכר גבוה יותר. 

את תוספת המחיר שמשלמים משקי הבית עבור שיפוצים, תיקונים ודירות אני מכנה "מס בן-גביר סמוטריץ". 

זה אינו מס באופן טכני, אבל כולנו משלמים יותר בגלל בן-גביר וסמוטריץ.

מלחמת חרבות ברזל: ציפיות ריאליות של עובדים ומעסיקים

 

בפוסט להתחיל להיערך עכשיו כלכלית לאחרי המלחמה, הסברתי מדוע בתום המלחמה יהיה מצב כלכלי קשה למשקי הבית. בעיקר לאלה שההכנסות שלהם נמוכות יחסית. הצעתי להתחיל להיערך לכך כבר עכשיו. 

אני שותף לתקווה שנסיים את המלחמה בניצחון עם מינימום של אבידות בנפש וברכוש, אבל אנחנו עוד לא שם. 

כרגע מדינת ישראל במצב כלכלי חדש וקשה, ללא תקדים. 

איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה הזמין את עו"ד דריה כנף, המתמחה בדיני עבודה, להציג את המציאות העכשווית בתחום התמחותה. 

המצב הנוכחי קשה לעסקים שמרוויחים הרבה פחות מאשר בזמנים רגילים. זה כמובן  משליך גם לעובדים המועסקים על ידם.

המצב הנוכחי קשה לעצמאים רבים המרוויחים הרבה פחות.

בפוסט זה אציג מספר הבהקים חשובים מההרצאה של עו"ד כנף וההמלצות לעובדים ולמעסיקים הנובעות מהם.

לא ברור

במצב רגיל, אומרת דריה כנף, כששואלים אותה שאלות בדיני עבודה, יש לה תשובות ברורות. 

כשהיא לא זוכרת או לא יודעת, בדרך כלל, קל למצוא סימוכין לתשובה ברורה.

היום עורכת הדין מוצאת את עצמה בהרבה מקרים משיבה שהיא לא יודעת. 

יתרה מזאת, גם מה שהיא יודעת היום עשוי להיות לא תקף מחר. 

המצב היום שונה. הגופים הממשלתיים מתאימים בהדרגה את הכללים למצב הקיים.

לדבריה, גופים כמו המוסד לביטוח לאומי ומשרד העבודה עובדים יפה ואתרי האינטרנט שלהם ושל "כל זכות" מעודכנים.

הבעיה היא שמה שתקראו באתרים הללו היום, למשל בנושא זכויות עובדים בזמן המלחמה, יכול להיות שונה מחר משום שההתאמות נעשות תוך כדי תנועה.

המלצה: לצורך קבלת החלטות של עובדים ומעבידים כדאי להתעדכן במצב בזמן קרוב ככל האפשר לקבלת ההחלטה.

יחסי עובדים מעבידים: הרע במיעוטו

באופן לא פורמלי ההמלצה לעסקים לא גדולים ולעובדים היא, לא בהכרח להיצמד לחוק, אלא לחפש פתרונות בהסכמה שהם הרע במיעוטו לשני הצדדים. 

גם העובדים וגם המעסיקים נמצאים במשבר כלכלי. גם העובדים וגם המעסיקים טרם יודעים האם המדינה תפצה ואם כן באילו סכומים.

ככל שאי-הודאות גדולה יותר קשה יותר לקבל החלטות. 

אם אתם עובדים, הניחו שהמעסיק פועל מתוך מצוקה שלו ולא במטרה לפגוע בכם.

מקרה לדוגמה

בעלת רשת גני ילדים נמצאת במצב לא קל. בגני הילדים אין מרחבים מוגנים. 

ההורים הם אוכלוסייה חלשה כלכלית וגם בימים כתיקונם מתקשים לשלם. 

בהיעדר מרחבים מוגנים נאסר עליה לפתוח את הגנים. חלק גדול מההורים אינם משלמים על אף שהם חתומים על חוזה לתשלום גם אם הגן סגור שלא באשמת הרשת המנהלת את הגנים.

כשההורים אינם משלמים אין לה אפשרות לשלם לצוות העובדים בגנים. 

גם הגננות ועוזרות הגננות הן אוכלוסייה חלשה כלכלית.

הטעות הכי גדולה שהיא יכולה לעשות היא לתבוע את ההורים שאינם משלמים בבית משפט. גם אם היא תזכה בתביעה בעוד שנה זה לא יעזור לה. לא בטוח בכלל שהורים יוכלו לשלם. בטוח שהם לא ימשיכו לשלוח את הילדים שלהם לרשת הגנים הזאת. 

 שתי גישות של מעסיקים בעסקים ללא גדולים

יש כאלה שבגלל המצב הקשה שלהם ינסו למזער את ההפסדים שלהם. הם ינסו לתת לעובדים את מה שמגיע להם ולא יותר.

אחרים יכניסו את היד לכיס וידאגו לעובדים יותר ממה שהם מחויבים על פי חוק. 

הגישה השנייה עשויה להשתלם לטווח זמן ארוך. לאחר ההתאוששות הכלכלית שתבוא תהיה המשכיות העסקה ומחויבות עובדים.

דוגמה לקושי של מעביד ערכי

בכתבה של רותם שטרקמן בעיתון דה מרקר מרואיין רונן מדברי, מנכ"ל מפעל הקלסרים קלסריקה שבקיבוץ עין השלושה. משפחתו היא בעלת המפעל אחרי שרכשה את 50% מהמפעל שהיה בבעלות הקיבוץ.  

מדברי אומר "התוכנית של סמוטריץ' עלובה, לא עוזרת מבחינה תזרימית לעסקים, לא לוקחת אחריות על כל סוגיות השכר". 

להזכירכם, עין השלושה הוא בעוטף עזה או קרוב מאוד לעוטף. מדברי גר בכפר סבא אבל העובדים הם מהקיבוץ וממקומות סמוכים לעוטף, למשל: אופקים. מקומות שנפגעו במלחמה הנוכחית. 

מדברי הוא מעסיק שדואג לעובדים ומוכן להכניס את היד לכיס. הוא רואה במפעל מפעל חיים שהוא ימשיך להפעיל אותו לטווח זמן ארוך. הוא מעוניין לשמר את העובדים. 

הוא מביא דוגמה כואבת. במפעל מועסקים עובדים שעתיים קשי יום. הם עושים הרבה שעות נוספות, כך שחלק גדול מהשכר שלהם הוא התשלום עבור שעות נוספות. 

גם אם הוא משלם להם כחוק, כפי שהוא מתכוון לעשות, ולא מפטר אותם או מוציא אותם לחל"ת, שכרם ייפגע משמעותית. הם לא יקבלו את השכר עבור השעות הנוספות.

חל"ת

נכון ללפני מספר ימים, מעביד לא יכול להוציא עובדים לחל"ת. העובד צריך לבקש לצאת לחל"ת והמעביד יכול לאשר. 

בלית ברירה, יש מעבידים שמציגים לעובדים אפשריות פחות טובות מיציאה לחל"ת, כגון: פיטורים והקטנה משמעותית של היקף העבודה. 

העובד נאלץ לבקש לצאת לחל"ת. 

לתבוע את המעביד זו טעות. יתכן שהעובד יזכה בתביעה בעוד שנה, אבל הוא יפסיד היום את מקום עבודתו. 

נכון לפעם האחרונה שהתעדכנתי, עובד יכול לצאת לחל"ת רק אחרי שניצל את כל ימי החופשה שלו. לדברי עו"ד כנף, המעביד יכול לדרוש מהעובד לצאת לחופשה של שבעה ימים. אחרי זה צריכה להיות תקופת המתנה.

הדרך ל"עגל פינות" בהקשר זה עשויה להיות הסכמה של העובד לנצל את כל ימי החופשה שלו. 

מי שיצא לחל"ת בזמן הקורונה יקבל פחות ימי אבטלה ממי שלא יצא לחל"ת בקורונה. 

לא כמו בקורונה

דבר אחד ברור: תצפו לפיצוי הרבה פחות נדיב מהמדינה מאשר בקורונה. זה נכון גם לעסקים וגם לעובדים.

ההקבלה בין המשבר הנוכחי למשבר הקורונה אינה מלאה.

הדבר היחיד שלהערכתי, בהסתברות גבוהה, יהיה דומה הוא זהות אלה שנפגעים יותר: שכבות חלשות, והקבוצות עליהן כתבתי בתקופת הקורונה סדרת פוסטים שכותרת כל אחד מהם היא "הנופלים בין הכיסאות".

מי שכן היה צריך לקבל את מלוא הפיצוי מיד וללא ויכוח הם תושבי עוטף עזה, שחוו ועדיין חווים זוועה, שמילים שלי לא יכולות לתאר.

הבוקר (24.10.23) רואיין בטלוויזיה גדי ירקוני חבר קיבוץ נירים, ראש מועצה אזורית אשכול. 

הוא תיאר את פגישתו עם שר האוצר סמוטריץ, שמערים קשיים גם על פיצוי תושבי עוטף עזה.

בצלאל סמוטריץ איננו שר אוצר: הכל כפוף לאידיאולוגיה האישית שלו

 

כותרתו של פוסט קודם הייתה מדינה ללא שר אוצר. בפוסט אחר הסברתי מדוע לא להאמין לסמוטריץ ולבנימין נתניהו בהקשר של הנזק הכלכלי של החקיקה של ההפיכה המשטרית.

האיש אינו מתפקד כמישהו המטפל עניינית בנושאים עליהם הוא מופקד. הוא גם אומר את זה בריש גלי. הוא פועל על פי אידיאולוגיה אישית ולא בהתייחסות כלכלית עניינית.

לאחרונה נתקלנו בשני הקשרים נוספים של התנהלות כושלת ומזיקה שלו.

המקרה הקל: ייבוא חלב ניגר

"הצעד ההיסטורי" של ביטול מכסים על יבוא חלב ניגר התברר מהר מאוד כטעות. רק רמי לוי ייבא כמות קטנה של חלב מפולין. 

היצרנים המקומיים צמצמו את יצור החלב במחיר מפוקח והצרכנים שילמו את המחיר. 

לפרטים קראו את הכתבה של נורית קדוש בכלכליסט:  יבוא החלב של סמוטריץ' - הבלון התפוצץ תוך שבועיים בלבד. 

המקרה הקשה: אי העברת תקציבים למגזר הערבי

מדובר בשני נושאים: ביטול תקציבים להשכלה גבוהה והקפאת תשלומים לרשויות המקומיות הערביות. 

בניגוד לדעת הדרג המקצועי במשרד האוצר. 

בניגוד לדעת מערכת הביטחון אותה הציג לו צחי הנגבי, ראש המלל"ל, פוליטיקאי מהליכוד.

בניגוד לדעת שר הפנים משה ארבל מש"ס. 

הנימוק של סמוטריץ: זו האידיאולוגיה שלי.

הנזק לא מצטמצם רק למגזר הערבי, אלא גם לכל תושבי המדינה:

1. פחות השכלה ועבודה במגזר הערבי.

2. יותר פשיעה במגזר הערבי, כשעוד לפני זה הגיעה הפשיעה לשיאה באדיבותו של השר לביטחון לאומי בן גביר.

3. יותר טרור.

על הבעיות הפיננסיות של המגזר הערבי, עוד לפני שהשר סמוטריץ החליט לפגוע בו ממניעים אידאולוגיים, כתבתי בפוסטים, שתיארו את מה שחוויתי בסמינר לקידום אורינות פיננסית עם דגש על המגזר הערבי שאירגן בנק ישראל. 

קראו גם את הפוסט השני שכתבתי על אותו סמינר: 

החסמים המהותיים להשתלבות מלאה של המגזר הערבי בכלכלת מדינת ישראל.

מדוע הורע מצבה הכלכלי של מדינת ישראל ב-24.7.2023?

 

החקיקה חסרת התבונה של ביטול עילת ההסתברות גרמה כבר נזק כלכלי גדול למדינת ישראל.

לא רק למדינת ישראל גם לאזרחי המדינה באופן אישי. 

אחרי שתקראו את הפוסט הזה תבינו מדוע אי אפשר להאמין לנתניהו ולסמוטריץ, שהתיצבו ביחד מול המקרופונים וסיפרו לנו על מצבה הטוב של כלכלת ישראל. 

אתם לא בהכרח צריכים לקרוא את הפוסט הזה. יש רבים אחרים שכתבו הסברים לא פחות טובים.

מניות שעולות או יורדות אחרי פרסום דוחות

חברה א' פרסמה דוח תקופתי על פיו הרווחים שלה עלו ב-5%. 

גם חברה ב' פרסמה דוח לאותה תקופה גם רווחיה עלו ב-5%. 

אז מדוע אחרי הפרסום המניה של חברה א' ירדה והמניה של חברה ב' עלתה?

חברה ב' דווחה כמה חודשים קודם לכן דיוח מפורט שכלל תחזית של עלייה של 3% ברווחים.

חברה א' דווחה כמה חודשים קודם לכן דיוח מפורט שכלל תחזית של עלייה של 30% ברווחים.

הדיווח של חברה א' התברר כרחוק מאוד מהמציאות. הציפיות היו לרווח הרבה יותר גבוה.

הדיווח של חברה ב' קרוב למה שקרה בפועל. המציאות הייתה מעט טובה יותר מהתחזית. 

ההצגה, הקצת פשטנית, הזאת מראה שבשוקי ההון אוהבים אמינות ושנאות חוסר אמינות. 

אמינות היא הדבר האחרון שאפשר לייחס לבנימין נתניהו בהקשר של ההפיכה המשטרית. 

באנגלית הוא הבטיח שידאג לגרסה מרוככת של עילת ההסתברות. 

בעברית הוא זפזף בין גרסת הכי קיצונית של יריב לוין ושמחה רוטמן לבין אותה גרסה שהבטיח באנגלית. 

חברות דירוג האשראי כועסות על זה שהוא רימה אותן. מבחינתן אי אפשר להאמין יותר לראש ממשלת ישראל. 

התוצאה תהיה, במוקדם או בעד כמה חודשים ירידה בדירוג האשראי של מדינת ישראל. 

הזקנה בשדרות וראשי מדינות וראשי חברות דירוג אשראי

מסתבר שמה שעובד עם מצביעת ליכוד זקנה בשדרות לא עובד מול מנהיגי מדינות דמוקרטיות וראשי חברות דירוג אשראי.

היא אומרת לטלוויזיה כמה נתניהו לא דאג להגן עליה. כמה לא פיצו אותה על נזקים כלכליים ובסוף כשהכתב שואל אותה: מה תצביעי? היא עונה ליכוד. 

קבלת ההחלטות שלה היא לגמרי רגשית ומוטית לכיוון ההרגל להצביע ליכוד.

על רשאי מדינות דמוקרטיות וראשי חברות דירוג אשראי הרבה יותר קשה לעבוד.

קבלת ההחלטות שלהם הרבה יותר מבוססת על עובדות ופחות על רגשות.

נקודת מוצא בעייתית

1. באופן כללי מעדיפים להאמין למומחים ולא לפוליטיקאים.

לפוליטיקאים יש תמיד אינטרסים. הרבה פוליטיקאים נוטים, לפחות לעגל פינות, שלא לומר לשקר.

מספר גדול של מומחים כלכליים בארץ ובעולם אמרו שהמשך ההפיכה המשטרית גם אם יקראו לה רפורמה יגרום נזק כלכלי גדול למדינת ישראל.

שמענו את: נגיד בנק ישראל, נגידים לשעבר, חוקרים באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, מנהלי הבנקים, אנשי הייטק, ראשי תעשיות לואוטק ועוד. 

כולם, למעט מספר קטן של חריגים, אמרו דברים הפוכים ממה שנתניהו וסמוטריץ אומרים.

2. בנימין נתניהו כבר איבד את אמינותו

גם בהקשרים אחרים ראשי מדינות דמוקרטייות מערביות הפסיקו להאמין לבנימין נתניהו. 

בגלל זה הוא אינו מוזמן לארצות הברית ולמדינות אחרות.

בגלל זה כשהוא ביקר באירופה לא יצאו הודעות משותפות כמקובל בביקורים של ראשי מדינות.

3. בצלאל ההזוי

בעולם נתפס בצלאל סמוטריץ כקיצוני הזוי. איש שמנסה לכופף את העובדות כדי שיתאימו לאידאולוגיה שלו.

אף מנהיג במדינה דמוקרטית לא מאמין לו. אף מנהיג במדינה דמוקרטית לא מזמין אותו לבקר. 

גם ראשי חברות דירוג האשראי המובילות לא מאמינים לו.

את דעתי על תפקודו הגרוע במיוחד כשר אוצר כבר כתבתי בפוסט: מדינה ללא שר אוצר.

4. השילוב של נתניהו וסמוטריץ

לא רק בישראל שמעו את סמוטריץ מכנה את נתניהו "שקרן בן שקרן". 

כתבתי על האמירה הזאת באכסנייה אחרת. 

פתאום הוא מאמין לנתניהו ושניהם מציבים עמדה אחידה.

לא קונים את זה בעולם בכלל ובחברות דירוג האשראי בפרט.

למי כן מאמינים?

מאמינים למשל לנגיד בנק ישראל פרופ' ירון. מאמינים לנגידים לשעבר. מאמינים לאנשי מקצוע מובילים עתירי ניסיון.

אתמול בזמן נסיעה במכונית שמעתי את הנגידה לשעבר פרופ' קרנית פלוג. 

היא אמרה שפרופ' פרנקל (נגיד לשעבר אחר) והיא דיברו על סיכונים כלכליים בגלל החקיקה של הרפורמה המשפטית לא הסכמה.

אחרי החקיקה הקיצונית ב-24 ביולי אנחנו כבר בשלב של התממשות הסיכונים.

התסריט הצפוי

רבים שותפים לתסריט הצפוי שהוצג על ידי פרופ' קרנית פלוג באופן זהיר ועדין במיוחד.

לאחר הורדת דירוג אשראי מדינת ישראל תשלם יותר ריבית על הלוואות. 

גם חברות ישראליות ישלמו יותר ריבית. 

יותר ריבית זה פחות כסף. 

ירידה בשער השקל זה פחות כסף. בורסה בתל אביב שעולה הרבה פחות מבורסות בעולם המערבי זה אינדיקטור למצב כלכלי פחות טוב.

זה עלול לבוא לידי ביטוי בקיצוצים תקציביים ובאינפלציה. 

לצערי, אני לא רואה את הממשלה הנוכחית מבצעת קיצוצים תקציביים גם כשצריך לעשות זאת.

אין שם יכולת מינימלית לקבל החלטות לא פופולריות אצל המצביעים ואין שם יכולת להתעלות על שיקולים אישיים וסקטוראליים.

 גם משקי הבית ישלמו את המחיר של ההתנהלות חסרת אחריות.

האם ניתן לתקן ולהחזיר את האמון?

קרוב לוודאי שרק במקרה של ביטול מידי של החקיקה הקיצונית בהקשר של עילת ההסתברות והתחייבות לעצירת החקיקה בתחום ההפיכה המשטרית לפחות לשנה, יש איזשהו סיכוי להחזיר את האמון בעולם בממשלת ישראל.

לא בטוח שזה יספיק. 

התסריט הצפוי

1. המשך הקטנת ההשקעות של גורמים מחו"ל בהייטק הישראלי.

2. הגדלת קצב הוצאת כספים של חברות עסקיות ישראליות מישראל לחו"ל.

3. יותר רישום של חברות ישראליות במדינות אחרות במקום במדינת ישראל.

אחת המטרות של רישום חברות בחו"ל תהיה להשיג הלוואות נוחות יותר בשוק העולמי.

זה אומר גם הקמת מטות בחו"ל.

4. אנשי מקצוע שישקלו לעזוב את הארץ. 

שמעתי את פרופ' חגי לוין מההסתדרות הרפואית אומר, שיש מספר גדול של רופאים שתכננו לחזור לארץ ומעכבים את חזרתם.

במה אני חולק על דבריה של פרופ' פלוג?

יש לי מחלוקת איתה רק בדבר קטן וסמנטי. כמומחה לניהול סיכונים, אני מבחין בין סיכונים למשברים. 

באופן פשטני, משברים הם סיכונים ברמת סיכון גבוהה במיוחד. 

כבר לא מדובר בסיכונים שהתממשו, מדובר במשבר. לא רק בהקשר הכלכלי.

איך ממשלת ישראל הנוכחית מטפלת במשבר? 

קראו: ניהול משברים הפוך: האם ממשלת נתניהו תחריב את מדינת ישראל?

מדינה ללא שר אוצר

 

קשה לנהל מדיניות כלכלית סבירה במדינה שאין בה שר אוצר.

זה שאין שר אוצר במדינה לא אומר שאין מישהו שמוגדר פורמלית כנושא בתפקיד הזה. 

מן הסתם יש מישהו כזה אבל הוא עוסק בדברים אחרים ולא ממש מבצע את תפקידו. 

במשך 75 שנות  מדינת ישראל היו הרבה שרי אוצר שמילאו את התפקיד הזה. 

חלקם בהצלחה. חלקם בפחות הצלחה וחלקם נכשלו. 

בפוסט זה אתיחס לשלוש תקופות במדינת ישראל בהן לא היה שר אוצר, על אף שמישהו הוגדר ככזה.

יורם ארידור

יורם ארידור היה בתפקיד שר האוצר מ-21 בינואר 1981 ועד 15 באוקטובר 1983.

ארידור ניהל כלכלת בחירות כל הזמן. ללא קשר לשאלה האם מועד הבחירות קרוב או רחוק? 

התוצאה אינפלציה שנתית של מעל ל-100%. 

עד היום ארידור הוא השיאן הבלתי מעורער של אינפלציה במדינת ישראל לדורותיה. 

יש לו מתחרים בארגנטינה למשל.

ישראל כץ

ישראל כץ היה בתפקיד שר האוצר בין 17 במאי 2020 ל-13 ביוני 2021. 

כלכלת בחירות כבר הזכרנו. גם אצל כץ הייתה כזו כל זמן כהונתו. 

"החידוש" שלו היה התעלמות מהדרג המקצועי. הדרג הפוליטי, כלומר: כץ, מקבל החלטות בלי להתייחס לרובד המקצועי.

לפרטים נוספים קראו: תחזית כלכלית לשנה העברית החדשה: אי-וודאות וחששות

אנפלציה לא הייתה משום שכהונתו הייתה בתקופה בה הבנקים המרכזיים בעולם עצרו אותה באמצעות הרחבה כמותית.

גם שר אוצר הממלא את תפקידו לא היה.

בצלאל סמוטריץ

את דעתי על תפקודו כבר הבעתי בפוסט: דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט. 

את סמוטריץ מעניינת רק האידיאולוגיה שלו. רבים יאמרו האידיאולוגיה הקיצונית שלו. 

אין קשר אמיתי בין כלכלה לבין היעדים אליהם מנותבים כספי תקציב.

הוא דואג רק לקבוצה התומכת בו אידיאולוגית, כלומר: חלק מהמתנחלים. 

במקום לדבר על כלכלה, ולפעול עניינית במישור הכלכלי, הוא מדבר על גוש קטיף, חווארה, הסכמי אוסלו, ארץ ישראל הגדולה מארץ ישראל השלמה, דת ולימוד תורה. 

אל תטעו, זו אינה אותה דת של המפלגות החרדיות.

דעה משלימה

בזמן שאני התלבטתי כמה ימים האם לכתוב פוסט זה, כתב גיא רולניק על אותו נושא מזוית קצת שונה. 

יש לי הערכה רבה לגיא רולניק אציג בתמציתיות את דעתו. 

רולניק אומר שסמוטריץ הוא "שר האוצר הראשון של מדינת ישראל שאדיש לחלוטין ל-80% או ל-90% מהציבור. הוא ממוקד בקבוצה קטנה של בוחרים, חמישה-שישה מנדטים שהם כ-200 אלף איש". 

רולניק אינו מתייחס לשניים שקדמו לו ולא תפקדו כשרי אוצר. 

האם גם סמוטריץ מנהל כלכלת בחירות? 

נדמה לי שלא. ארידור וכץ באו ממפלגה גדולה ובאמצעות כלכלת בחירות ניסו להוסיף לה בוחרים. הם ניסו לתת הטבות כלכליות לכלל האוכלוסייה או לפחות לרובה.

סמוטריץ מבין שאין סיכוי שמישהו מחוץ למעגל האידאולוגי שלו יצביע בעדו. 

בנוסף, או אולי קודם לכן, בשונה משני קודמיו הוא מנסה לקדם אידיאולוגיה.

גם אם זו אינה כלכלת בחירות, יש תמימות דעים בין גיא רולניק וביני ביחס לגודל הנזק הכלכלי. 

אנחנו לא לבד. כמעט כל מי שמבין בכלכלה רואה זאת כך או באופן דומה.

דעה: שקלא וטרייא: טרייא לא עכשיו

 

אני מאמין שלמודל של הלוואות P2P יש זכות קיום. כתבתי עליו ברוח אוהדת לפני זמן רב בעקבות מחקר באוניברסיטת קיימברידג'. 

זה עדיין לא אומר שזהו מודל מוצלח בכל עיתוי ובכל מסגרת. 

כתבתי גם על הסיכונים של מלווים בהלוואות P2P. 

יש לא מעט סיבות לחשוב שמזווית ראייה של מלווים יכול להיות שהעיתוי הנוכחי עלול להיות לא מוצלח. 

מדוע קורסים בנקים?

בפוסט שכתבתי לא מזמן הסברתי מדוע קרסו SVB ו-Signature?  

הייתי מספיק נאיבי לטעות ולחשוב שבנק גדול כמו Credit Swiss לא יקרוס. 

מאז יש בנקים נוספים, לא גדולים, שמאותה סיבה עומדים לפני קריסה. 

מנגנון הקריסה פשוט: 

1. בסביבת אינפלציה וריבית גבוהה ללווים קשה יותר להחזיר הלוואות. יש כאלה שלא יצליחו לעמוד בהחזרים.

2. כשתיק האשראי הוא פחות טוב יהיו יותר לווים כאלה.

3. כאשר בנק נקלע למשבר בעקבות זאת המלווים או המפקידים את כספם בבנק מתחילים למשוך את כספם.

4. מהר מאוד זה הופך לסוג של "מפולת שלגים" והבנק קורס.

בתהליך יש שני מרכיבים: לווים שמתקשים בהחזר ההלוואה ותדמית של סיכון גדול עם תחילת משבר הגורמת למלווים או למפקידים למשוך את כספם.

טרייא בקשיים

אם תקראו את מאמרו של אלמוג עזר בכלכליסט שכותרתו טריא מחפשת רוכש לחלק מתיק האשראי, BTB רוצה נתח ממנו, תראו תהליך דומה לתהליך של קריסת בנקים בחו"ל.

אתם יכולים לקרוא תיאור דומה גם בעיתונים כלכליים אחרים.

החברה נמצאת כבר במצב שמלווי P2P רבים רוצים למשוך את כספם ויש מחסור במלווים חדשים. 

החברה מנסה למכור חלק מתיק האשראי שלה לגורמים אחרים. 

ההערכה שלי היא, שאם בנקים או חברות ביטוח ירכשו חלק מתיק האשראי הם יעדיפו את החלק הסולידי ולא את החלק שבסיכון גבוה. 

כפי שקורה בבנקים בארצות הברית, לא מן הנמנע שבישראל זה עלול לקרות לא רק לטריא אלא גם למתחרים שלה בתחום ה-P2P. 

הזווית הישראלית

כבר כתבתי בפוסט קודם על ההתנהלות הגרועה של ממשלת ישראל הנוכחית בהקשר הכלכלי. קראו: דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט.

אם במקרה קראתם היום את מאמרו של סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות", בודאי הבנתם שאיני היחיד שחושב כך. 

סבר פלוצקר מביא נתונים. האינפלציה בתקופתו של בצלאל סמוטריץ כשר אוצר כפולה מהאינפלציה שהייתה בחודשים האחרונים של כהונת הממשלה הקודמת. בעוד האינפלציה במדינות מערביות בירידה בישראל היא ממשיכה לעלות.  

זה מגדיל את הסיכונים שלווים יתקשו בהחזר ההלוואות.

לא פאניקה

אני לא מציע להיכנס לפאניקה ולברוח כעדר מהשקעות בהלוואות P2P. 

כל אחד צריך לשקול באופן רציונאלי מה מתאים לו.

אין לראות במה שכתוב כאן ייעוץ. ייעוץ צריך להינתן ספציפית לכל מקרה על ידי מומחים.

דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט

 

על פי דיווח במהדורת  חדשות, שר האוצר בצלאל סמוטריץ נפגש עם מנהלי הבנקים. 

מנהלי הבנקים, אנשי פיננסיים לא פוליטיים, באו על מנת להביע את דאגתם מההשלכות הכלכליות של הרפורמה המשפטית או המהפיכה המשטרית.

דאגתם נבעה מנתונים של המערכות הבנקאיות, למשל: התחלה של העברת כספים לחו"ל. 

סמוטריץ הגיב: "איפה הייתם בהסכמי אוסלו ובפינוי גוש קטיף?"

האמירה הזו מציגה את שורש הבעיה הכלכלית של מדינת ישראל לשנת 2023: סוג של ספינה ללא קברניט, הנעה בהתאם לכיווני הרוח המשתנים.

 

התנאי ההכרחי להובלת מדיניות כלכלית סבירה

התנאי הראשון, ההכרחי ולא תמיד מספיק, שהוא יבחן את הסוגיות הכלכליות באופן ענייני. 

רק בחינה עניינית מאפשרת התנהלות טובה או סבירה. אם לשר או לראש ממשלה אין את הידע וההבנה הנדרשים, הוא יכול להיעזר במומחים: נגיד בנק, פקידים בכירים בעלי השכלה והבנה בתחום, פרופסורים לכלכלה ו/או מומחים אחרים.

כשהמדיניות אינה כזו עלולה להיות הידרדרות כלכלית חמורה. 

שתי דוגמאות בולטות לניהול כלכלת בחירות גם לא בסמוך לבחירות, שהביאו לאינפלציה גבוהה ולמשבר כלכלי חמור, הם נשיא ארגנטינה בעבר קרלוס מנם ושר האוצר בממשלת בגין יורם ארידור.

ארידור גרם לאינפלציה של מעל ל-100% לשנה במשך כהונתו כשר אוצר. 

את מצבה העגום של כלכלת ישראל הצליחו לתקן בממשלת אחדות לאומית שר האוצר יצחק מודעי מהליכוד ושמעון פרס ראש הממשלה ממפלגת העבודה. 

התגובה של סמוטריץ לחששות הבנקאים מראה שההחלטות שלו אינן ענייניות אלא מבוססות על אידיאולוגיה, שאין בינה לבין כלכלה דבר. 

 

הטענה שאין נזק כלכלי בגלל ההפיכה המשפטית

 

האמירה של סמוטריץ בהוזכרה בפסקה הקודמת, מצטרפת לאמירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו שאין בעיה כלכלית כתוצאה מההפיכה המשפטית. 

בניגוד לדעתו של נגיד נגיד בנק ישראל ושני נגידים לשעבר. 

בניגוד לדעתם של מרבית הכלכלנים, כולל חתני פרס נובל לכלכלה.

בניגוד לדעתם של מנהלים בכירים בתעשיית ההייטק ובמגזרים אחרים.

איני חושד במר נתניהו שהוא אינו מבין את ההשלכות הכלכליות. 

הוא מעדיף אינטרסים פוליטיים על פני התייחסות עניינית לכלכלת מדינת ישראל.

חינוך, אורינות פיננסית וכלכלה

 

מדינת ישראל מדורגת במקום נמוך יחסית במבחני אורינות פיננסית וכישורי חיים בינלאומיים. זה נכון לתלמידי בתי ספר ולמבוגרים.

משרד החינוך אחראי לכך בהקשר של תלמידי בתי הספר. 

כששר החינוך יואב קיש אומר שמשרד החינוך מתמקד בהגדלת התקציבים של החינוך החרדי (לא ציטוט מדויק), הוא בעצם אומר שמשרד החינוך והממשלה כולה לא מתכוונת לשנות לטובה את המצב בהקשר של אורינות פיננסית וכישורי חיים.

במקום זה היא בחרה להשקיע במקומות בהם לא לומדים את הנדרש לכישורי חיים ולעבודה. 

ממשלת ישראל הנוכחית בוחרת לעודד לימודי קודש במקום עבודה.

לחלוטין לא גישה עניינית לכלכלה.

ההפיכה המשפטית והכלכלה

את ההפיכה המשפטית מובילים שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן.

 

שמחה רוטמן

בכתבה ארוכה במוסף "הארץ" בתאריך 24.2.2023 מתאר הילו גלזר את תפיסתו של רוטמן ובעיקר מראיין אותו. 

לא צריך לקרוא את כל הראיון על מנת להבין שרוטמן נלחם מלחמה אידיאולוגית נגד בית המשפט העליון. יש לו תפיסה ברורה ומגובשת, שקיימת כבר שנים ארוכות. 

רוטמן רואה במצב הפוליטי הנוכחי הזדמנות לממש את האידיאולוגיה שלו. 

הוא מסביר לכתב שאת ההפגנות נגד מה שהוא קורא "רפורמה משפטית" ויש אחרים שקוראים לה "הפיכה משפטית" מובילים ראשי "מרץ" ואין בין המפגינים אנשי ימין. 

אדם המונע על ידי אג'נדה ואידיאולוגיה שחשובים לו אישית לא תמיד נותן לעובדות לבלבל אותו. 

המציאות היא, שמספר המפגינים גדול מדי על מנת לייחס אותם למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה.

המציאות היא, שאנשים המזדהים כבוחרי ליכוד ואפילו חרדים מגיעים להפגנות האלה.

אנשי גוש עציון המפגינים נגד "הרפורמה" מזדהים בשמם (בצירוף תמונתם) הם חובשי כיפה. 

חלקם מציגים את עצמם באופן ברור כבוחרי ימין. מאופן הפנייה החברית שלהם לרוטמן נראה די ברור שחלק מהם הם אנשי "הבית היהודי".

כפי שתיארתי בפיסקה שכותרתה "התנאי ההכרחי  להובלת מדיניות כלכלית סבירה", אי אפשר לנהל מדיניות כלכלית סבירה כשנצמדים לאידיאולוגיה ולאג'נדה פוליטית.

אין לי מושג האם ח"כ רוטמן מבין משהו בכלכלה או לא, אבל על פי בדיקה של פרופ' אליס ברזיס מהחוג לכלכלה באוניברסיטת בר אילן נראה כי רוטמן ולוין לא טרחו לבחון את ההשלכות הכלכליות האפשריות של "הרפורמה".

הם כנראה גם לא טרחו לבדוק השלכות אחרות של הרפורמה, למשל: השלכות בתחום של תביעות משפטיות  נגד חיילים וקצינים בצה"ל (כולל קצינים וחיילים במילואים),  שמגיעים לביקור במדינה אחרת.

 

השר יריב לוין

 

 הרושם שנוצר הוא שגם השר יריב לוין מונע על ידי אידיאולוגיה ואג'נדה פוליטית. 

התפיסה שלו, כפי שהיא מצטיירת מדבריו בתקשורת, היא שהרכב בית משפט צריך לשקף באופן מקורב תוצאות בחירות לכנסת.

השופטים בבית המשפט צריכים להיבחר עם זיקה חזקה יותר מאשר היום לפוליטיקאים. 

כמו רוטמן, גם לוין שואף להגביל את הסמכויות של בית המשפט העליון ואת הפניות אליו כבג"ץ. 

ללא קשר למהות האידיאולוגיה ומהות האג'נדה הפוליטית נוצר גם לגביו הרושם, שאת ההשלכות הלא משפטיות לא טרח לבחון. 

אני מתמקד כאן בתחום הכלכלי בלבד, שכאמור לא נעשתה פנייה למומחים לשמוע את חוות דעתם. 

הלקח מכהונתה הקצרה של ראש ממשלת בריטניה

כשלא בודקים השלכות בודאי לא מתתייחסים למה שקרה בתקופת כהונתה הקצרה של ראשת ממשלת בריטניה ליז טראס.

טראס התפטרה אחרי 44 ימים בלבד בתפקיד בגלל כישלון קשה במיוחד של התכנית הכלכלית שלה. 

התכנית הזאת הייתה תכנית אידיאולוגית של פורום התומך בכלכלה ליברטיאנית קיצונית. 

טראס לא טרחה לקבל חוות דעת של מומחים כלכליים. 

צניחת השווקים ושער הליש"ט הבהירה לה תוך זמן קצר שהיא טעתה.