הרצאה חדשה שלי: הבדלים מגדריים בניהול סיכונים

ביום חמישי ה-10.7 ארצה בפעם הראשונה על הבדלים בין גברים לבין נשים בניהול סיכונים. 

ההרצאה תהיה בזום, ללא תשלום לאזרחים ותיקים, במסגרת נטוורקינג למרצים. 

הקישור יהיה זמין רק באותו יום בשעות הבוקר. 

אם אתם חושבים שמדובר בהרצאה אקדמית חסרת השלכות מעשיות, אתם טועים טעות מרה. 

זו טעות שעלולה לעלות לכן או לכם בהרבה מאוד כסף,  ולפעמים גם בדברים חשובים הרבה יותר מכסף. 

בנוסף להתיחסות התיאורטית, המעניינת בפני עצמה, אביא בההרצאה מהניסיון הרב שלי הממחיש את התממשות התיאוריה בשטח.

ניסיון בכלכלת המשפחה

יש לי ניסיון של כ-15 שנים בכלכלת המשפחה במהלכן ליוויתי מאות משפחות ויחידים. 

בין היתר, ראיתי הבדלים מגדריים בהתיחסות לכלכלת המשפחה בכלל ולסיכונים בפרט. 

קוראי הפוסט, מוזמנים לקרוא פוסטים אחרים בבלוג זה. 

ניסיון בניהול סיכונים

כמומחה לניהול סיכונים נחשפתי למגוון רחב של סוגי סיכונים ולהבדלים מגדריים המתיחסים לאותם סיכונים. 
מידע נוסף תוכלו למצוא בבלוג שלי Risk and Crisis.

אתיופיה: שבטי עמק האומו: בנות עדיפות על בנים

הצטרפתי לבני שבט הדאסנץ' הרוקדים בהמתנה לביקורו של נשיא המחוז

בפוסט הקודם עסקתי במערכת החינוך באתיופיה. בחינוך, כמו בכל תחום אחר, הדרום באתיופיה מפגר בהרבה אחרי הצפון. 
כשמגיעים לעמק האומו בדרום, כאילו חוזרים כמה אלפי שנים אחורה. 

האוכלוסייה היא אוכלוסייה הדומה לאוכלוסיות במדינות אפריקה השכנות ושונה מהאוכלוסייה בצפון המדינה. החברה היא חברה שבטית כשלכל שבט יש את המנהגים שלו, את השפה שלו ואת הלבוש שלו, כשלפעמים כמעט ואין לבוש. 
כל שבט מסמן באופן שונה נשים נשואות. בשבט אחד זה לפי התסרוקת ובשבט אחר זה באמצעות דיסק על הצוואר ובשבט שלישי זהו דיסק התלוי על השפה התחתונה.

זוג נשוי משבט המורסי. הנשים חותכות את השפה התחתונה.
נשים נשואות מצמידות לשפה דיסק.

השלטון ושבטי הדרום
מי ששולטים הם בדרך כלל מהצפון. הם באים מקבוצת אוכלוסייה גדולה כמו תגרים (6%) אמהרים (מעל ל-20%) וראש הממשלה הנוכחי מהאורומו (קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר). 
בדרך כלל מקפחים את שבטי הדרום העניים בעמק האומו בתשתיות, בחינוך ובמענה על הצרכים שלהם. 

כשבונים סכר על נהר האומו זה עשוי להיות צעד נכון בראייה כלכלית כוללת: מאפשר ייצור חשמל ומשקה את האדמות בסביבת הסכר ומאפשר יבולים חקלאיים גדולים יותר.

מבחינת שבטי הרועים בהמשך הנהר המשמעות היא פחות מים. גם ככה אין הרבה גשמים בעמק האומו, על אף שהוא סמוך לקו המשווה. בהרים סביבו יש כמויות משקעים גדולות ושבטים החיים שם נמצאים במצב טוב יחסית. 
שבטי הרועים בעמק עצמו בקושי יכולים לגדל גידולים חקלאיים וכשכמות המים מצטמצמת גם מעט החקלאות שלהם מצטמצמת.  

עבודה קשה  

הפרות, הפרים והעיזים הם הרכוש החשוב ביותר של בני השבטים. אדם עשיר הוא אדם שיש לו מספר גדול של פרות.

דם פרות הוא מקור תזונה חשוב. מהפרה נלקחת כמות דם קטנה ומוגבלת. משהו שמקביל לתרומת דם על ידי בני אדם בחברה שלנו.
כפי שתורם דם ממשיך לחיות את חייו כרגיל כך גם הפרה. בעלי החיים מספקים חלב ולפעמים גם בשר. 

בני השבטים עובדים כמעט ללא הפסקה. ניתן לראות אנשים ובעיקר נערים מסתובבים עם עדרים בכל שעות היום.
הנשים אחראיות על מתחם השבט המורכב לרוב מבתי קש. הן מגדלות מעט גידולים חקלאיים, מטפלות בתינוקות ילדים וילדות, מבשלות, תופרות, מכינות מזון וכיו"ב.

הילדים הגדולים והנערים יוצאים עם העדרים וחוזרים פעם בשבוע שבועיים לכפר. תפקיד הגברים הוא בעיקר הגנה על השבט והעדרים.
היום הם מגנים על העדרים מפני שבטים אחרים באמצעות רובי קלצ'ניקוב.
יש שבטים שגם מתאמנים בקרבות פיזיים. בשבט המורסי למשל, הגברים נלחמים ביניהם במקלות. מנצח מסמן משהו על גופו. לנו הציגו צעיר שהוא האלוף המקומי בקרבות אלו.

בני השבטים מתרחקים מהנהר בגלל זבובי הצה צה, שעקיצותיהם גורמות למות הבקר ולמחלת השינה. 
כשמתרחקים מהנהר מתרחקים גם מהמים. 
נערים וילדים הולכים 6-7 ק"מ עד הנהר על מנת להביא מים במכלים גדולים אותם הם סוחבים.

היצמדות למסורת

על מנת לשרוד כל כפר כזה צריך לפעול ביחד. זה מחייב גם היצמדות למנהגים ולמסורות. יש דפוסי לבוש. יש דפוסי צביעת הגוף או השיער. תסרוקות. תספורות. אביזרים שונים למשל אביזרים המעידים שאישה נשואה.

טקס קפיצה על שוורים בשבט ההאמר. הצלחה בקפיצות מאפשרת לצעיר להינשא

יש טקסי התבגרות, למשל: קפיצה על שוורים בשבט ההאמר, המופיע בתמונה לעיל. יש המלים את הבנים. יש המלים גם את הנשים ביום התבגרותן או ביום נישואיהן.
יש טקסי ומנהגי חיזור, למשל: חטיפת הנערה ושליחת שליח לאביה למו"מ על גובה התשלום שיקבל.

עוני ומסכנות

העוני והקיפוח מביאים את שבטי הדרום לבקש מהתיירים שיתנו להם משהו: סבון, עט, בקבוק מים ריק, חולצה, כפכפים, כסף וכיו"ב. הם גם מתחננים שיצלמו אותם. עבור צילום מקבל מקומי 5 ביר (28 ביר = דולר נכון לינואר 2019). 

הצילומים הם אינדיקטור בולט לעליבות ולמסכנות. התיירים אומרים להם כיצד לעמוד בצילום. התיירים מחליטים מי יעמוד ליד מי ומי בכלל לא יצולם. 
לפעמים מדריך מקומי דובר אנגלית, העורך את הסיור בכפר, הוא המתווך. 
ראינו את הבחור החסון, שהוא אלוף הקרבות המקומי, מבקש את עזרת המדריך המקומי כדי שישלמו לו 5 ביר על צילום בת הזוג שלו. זה קרה אחרי שתיירת קשישה לא הבינה שגם לו צריך לשלם. 
אותם לוחמים קשוחים היורים בקלצ'ניקובים הם כבשים כנועים כשמדובר בלקבל סכום כסף אפסי מתייר על צילום. 

לפעמים אחד מהם עלול להתנפל על תייר כמעט באלימות רק משום שצילם ולא שילם. הכוונה היא גם למקרים שהוא מצלם חפצים, השייכים להם או לכאורה שייכים להם.

מדוע בנות עדיפות?

כשגבר מתחתן עם אישה/נערה הוא צריך לשלם עבורה לאביה. בעולם מרקנטליסטי שבו משלמים בסחורה תמורת סחורה הוא לא משלם עבורה כסף. הוא נותן לאביה פרות. 
בחלק מהשבטים התשלום הוא גבוה: 20 פרות או 30 פרות או 40 פרות. 

אדם שיש לו 3-4 בנות ואין לו בנים עשוי להיות בעל עדר ענק כשיחתן את בנותיו ולהפוך לגביר של הכפר. 

יש המדברים על "בנים הם שמחה" ויש כאלה שאצלם בנות הן עושר. 

מדוע שונה גיל הפרישה לפנסיה של גברים מגיל הפרישה לפנסיה של נשים?

זוג קשישים ליטאים בריקוד עממי.
מקור: ויקיפדיה

סביב גיל הפרישה לפנסיה בישראל יש הרבה ויכוחים אידיאלוגיים. הויכוח יותר אידיאולוגי בנושא המגדרי:

האם הפרישה של נשים בגיל נמוך יותר מאשר גברים היא מוצדקת?

יש הטוענים שאין זה ראוי לשלם לנשים יותר שנים פנסיה, מה גם שתוחלת החיים שלהם גבוהה יותר. 

האם היא מועילה לנשים?

למשל הטענה שממילא חלקן יפוטרו בגיל נמוך מגיל הפרישה הרשמי שלהן ולא ימצאו עבודה והיות שגם ככה שכרן נמוך יותר, יתקשו להתפרנס עד לגיל קבלת גמלת הפנסיה.

האם היא מזיקה לנשים?

למשל יאלצו לפרוש בגיל מוקדם יותר מעבודה, לפעמים בעל כורחן או למשל יוכלו לצבור פחות זכויות פנסיוניות, משום שיעבדו פחות שנים.

השאלה: מהו הגיל המתאים לפרישה לגמלאות? היא שאלה מורכבת ומסובכת.

השאלה: האם להחיל גיל פרישה זהה על גברים ונשים? היא שאלה מסובכת לא פחות.

אין בדעתי להשתתף בויכוח במסגרת פוסט זה. 

במקום זה אציג לכם כיצד ומדוע נקבע במקור גיל 60 כגיל הפרישה לגמלאות של נשים וגיל 65 כגיל הפרישה לגברים.

אני מסתמך על ספרו של פרופ' יהודה כהנא, מומחה בעל שם עולמי בביטוח, בתכנון פיננסי ובניהול סיכונים.

ספרו של כהנא: מדריך לביטוח חיים, פנסיה וגמל - תכנון פיננסי אישי ועסקי, הוא ספר הדן לעומק בסוגיות בתחומים המופיעים בכותרתו.

הספר דן לעומק בהרבה בעיות מהותיות בתחומים בהם הוא עוסק. למרות זאת, צריך להתייחס אליו בזהירות. הספר שהחזקתי בידי הוא משנת 1983.
כשמדובר בנתונים קונקרטיים, הם כבר לא רלבנטיים בגלל השינויים הגדולים במהלך יותר מ-30 השנים שחלפו מאז.

כשמדובר בהיסטוריה של קביעת גיל הפרישה לגמלאות הוא בהחלט מקור מהימן.

מדוע נקבע גיל 65 כגיל הפרישה של גברים וגיל 60 כגיל הפרישה של נשים?

אשם בזה המנדט הבריטי. בשנת 1942 ישבה על המדוכה הזו ועדה בריטית בראשותו של סר ויליאם בוורידג'. הועדה קבעה שגברים יפרשו לפנסיה בגיל 65 ונשים בגיל 60.

מעניין מדוע נבחרו גילים אלה ומדוע נקבע הפרש של חמש שנים בין גיל הפרישה של גברים לגיל הפרישה של נשים.

הועדה נימקה את הפער בין גיל הפרישה של גברים לגיל הפרישה לנשים בכך, שרצוי שגברים ונשים נשואים יפרשו באותו מועד או לפחות במועד סמוך. היות שגברים נישאו אז לנשים צעירות מהם בכחמש שנים נקבע שנשים יפרשו בגיל צעיר בחמש שנים.

לא טובתן הכלכלית של הנשים ולא טובתם הכלכלית של הגברים עמדה לנגד עיניה של הוועדה. לא חישובים כלכליים של יחס בין ההכנסה לפני הפרישה לאחריה עמד לנגד עיני הועדה.
לא חישובים אקטואריים מורכבים של ההשקעה של משלם הפנסיה ביחס לחיסכון שנצבר.
גם לא השאלה האם כדאי ורצוי שנשים גברים או בני שני המינים ימשיכו לעבוד שנים נוספות או יעבדו פחות שנים?

נקודת המבט שלי
בשאלה זו כמו גם בשאלות אחרות, "ירשנו" מהמנדט הבריטי, לפני קום המדינה, או אפילו מהשלטון העותומני שקדם לו, חוקים או כללים.

לא רק שאנשים לא יודעים, שזה המקור לחוק או למנהג השורר פה, לא מעט עשרות שנים אחרי תום המנדט הבריטי, אלא שהם מייחסים למחוקק הבריטי רציונל שהביא לחוקק את החוק ומסתמכים על אותו רציונל כטיעון התומך בעמדתם.

לפעמים אין שום קשר בין מה שגרם לו לחוקק חוק או להתקין תקנה, לבין מה שמייחסים לו. 

לפעמים יש אמת במה שמייחסים לו, אבל אחרי יותר מחמישים שנה זה כבר לא רלוונטי. 

אני מציע לבחון את הנושאים באופן ענייני בהתייחס למצב היום ולמצב בעתיד, ללא קשר לחוק הקיים.

כמובן שאם יוחלט לשנות, יש צורך לבצע זאת בהדרגה.

הרושם האישי שלי הוא שבגלל התארכות תוחלת החיים והגדלת השתתפותן של נשים בשוק העבודה, בסופו של יום נמצא את עצמנו עם גיל פרישה זהה לנשים ולגברים.  

אמי"ל
אני מה יוצא לי מזה (אמי"ל)? שואלים בוודאי חלק מהקוראים והקוראות. 

לקוראות צעירות יחסית כבר יצא משהו: הן לא יכולות לתכנן את המשאבים הכלכליים שלהן לפרישה, על סמך ההנחה שגיל הפרישה של נשים יהיה זהה לגיל הפרישה של גברים (67 נכון להיום).

אתן ליתר הקוראים והקוראות עוד משהו, שמופיע בספרו של פרופ' כהנא וידוע לי היטב גם ממקורות אחרים. 

אין השפעה לעובדה שהספר של פרופ' כהנא הוא משנת 1983 על הנושא העקרוני הזה.

רבים שוגים ומתכננים את המשאבים הכלכליים שלהם לאחר פרישה לגמלאות תחת ההנחה שיגיעו לתוחלת החיים.

כך למשל, אם תוחלת החיים של גברים היא 80 (הנתון המדויק שונה, אבל לא בהרבה מהנתון בדוגמה), הם מניחים שאם פרשו בגיל 67 הם יחיו כ-13 שנים ובונים את התכנון הכלכלי שלהם, על סמך הנחה זו.

פרופ' כהנא מציין בצדק, שתוחלת החיים שלהם גבוהה יותר. אם מישהו הוא בן 67, צריך לבדוק מהי תוחלת החיים שלו, מותנה בזה שהוא בן 67.

תוחלת זו יותר גבוהה מ-80 שנה. 
חישוב תוחלת חיים של 80 שנה כולל גם: גברים מתו בילדותם ממחלה, כאלה שנהרגו בתאונות או נפטרו ממחלות בגיל צעיר או בגיל הביניים, כאלה שלצערנו נהרגו במסגרת שירותם הצבאי או המשטרתי, כאלה שנרצחו וכאלה שהתאבדו לפני גיל 67.

אל תשכחו עוד גורם: תוחלת היא סוג של ממוצע. יש כאלה שיחיו כמה שנים יותר ויש כאלה שיחיו כמה שנים פחות. 

אם מצבכם הבריאותי תקין ואין גורמים תורשתיים שמצביעים על הסתברות גבוהה לחיים קצרים מהתוחלת, עליכם להניח שתחיו יותר מתוחלת החיים המותנית בכך שהגעתם לגיל 67.

כלל האצבע הוא להוסיף חמש שנים לתוחלת המותנית ולתכנן לפי אורך חיים כזה.