לא כל המשטרים הקומוניסטים נולדו שווים

 

פוסטים קודמים בבלוג זה התיחסו להיבטים כלכליים של קומוניזם. 

ההנחה שכל המשטרים הקומוניסטיים זהים או דומים  מבחינה מדינית ומבחינה כלכלית רחוקה מלהיות מדויקת. 

שני משטרים קומוניסטיים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות בוודאי שונים מהאחרים. 

מדובר בצ'ילה בה זכה בבחירות ד"ר איינדה ובאי היווני הקטן איקריה.

קובה וסין שונות לגמרי ממדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה. 

נקודות המוצא של שתיהן הייתה גרועה מאוד ובצד הדיקטטורה הקומוניסטית היו גם הישגים: 
מזון מספיק לסינים, שהאירופאים הלעיטו אותם בסמים, בריאות וחינוך חינם בקובה. 

במזרח אירופה וכמובן גם בצפון קוריאה היו משטרים קוןמוניסטים אפלים ומזיקים. 

גם שם לא כל המשטרים היו גרועים באותה מידה. 

אולי הגרוע במשטרים הקומוניסטים היה במזרח גרמניה. 

פולין

בשבוע שעבר (2.11-7.11) הייתי במסע לפולין של "יד ושם". 

פיטר, איש צוות מקומי בגיל מתקדם, ליווה אותנו לכל אורך המסע. 

באחת הנסיעות הארוכות שלנו, ביקשה המדריכה הישראלית, שישתף אותנו בתובנות שלו ביחס למה שהיה בתקופת השלטון הקומוניסטי בפולין. 

לא רק על השואה ומלחמת העולם השנייה למדתי במהלך המסע. מסטפן למדתי כמה דברים שלא ידיעתי על הייחוד של הקומוניזם הפולני בהשוואה למדינות מזרח אירופה האחרות.

לדבריו, שלושה דברים בקומוניזם הפולני היו שונים ממדינות אחרות במזרח אירופה באותה תקופה:

הדת הקתולית

הקומוניזם בברית המועצות נלחם מלחמת חורמה בכנסייה הנוצרית בארצו. אפשר לומר שהוא עשה זאת בהצלחה. 

הסובייטים הציבו דרישה דומה גם לפולנים, אבל זה לא צלח. הפולנים שמרו אמונים לכנסייה הקתולית. לאחר כישלונות מתמשכם השלטון בברית המועצות ויתר על כפיית ויתור על דת בפולין.

איכרים עצמאיים

בשונה מהקולחוזים השיתופיים בברית המועצות, החקלאים הפולנים היו עצמאים וכל חקלאי ניהל את העסק שלו. 

זה הכריח את החקלאים לחשוב גם על שיווק התוצרת ולא רק על ייצור.

קשרים עם מדינות שלא בגוש הקומוניסטי

בפולין אישרו יותר לאזרחים לצאת למדינות מעבר למסך הברזל לצרכים עסקיים ומדעיים. 

התוצאה

לדעתו, לאחר קריסת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, המיצוב של פולין היה טוב יותר מאשר במדינות אחרות בגלל שלושת הדברים הללו שהבחינו בינה לבין מדינות קומוניסטיות אחרות. 

ברלין: בשביל מי צריך חומה?

כ-3 מיליון מזרח גרמנים, מתוך כ-17 מיליון מזרח גרמנים, ברחו למערב גרמניה בתקופה בה היו שתי גרמניות. לולא החומה בין מזרח ברלין למערב ברלין, שחלק ממה שנותר ממנה מופיע בתמונה, שצילמתי ביוני 2015, המספר היה גדול עוד יותר.

אם ננסה לאפיין את אוכלוסיית הבורחים, נמצא שם ייצוג גדול מייצוגם באוכלוסיה של אלה שיכולים להתחיל חיים חדשים במקום אחר: 

1. צעירים

2. בעלי מקצועות מבוקשים: אנשי אקדמיה, בעלי מקצועות חופשיים, מומחים במקצועם וכיו"ב

3. אלה שיש להם קרובים במערב

במספרים כאלה ובסוג כזה של מאפייני הבורחים, הנזק לכלכלת מדינה הוא כל כך גדול, שהמדינה עלולה להתמוטט כלכלית (כמובן גם כלכלת משפחות במדינה).

זו הסיבה ששלטונות מזרח גרמניה נקטו בכל האמצעים על מנת למנוע את הבריחה.

כל האמצעים כללו גם הריגה, הכנסה לכלא לשנים ארוכות ופגיעה קשה במסייעים ובבני משפחת הבורח (או המנסה לברוח).

חוזק השרשרת הוא חוזקה של החוליה החלשה
זוהי באנגלית כותרתו של פוסט בבלוג שלי על מחשבים. הפוסט עוסק בתובנות שלי באבטחת מידע, על בסיס ייעוץ בחו"ל בו ביצעתי ניסוי חדירה (Penetration Test) למערכות הארגון. לקריאת הפוסט: The Chain is as strong as the weakest link.

ההבדל בין Penetration Test לחדירה אחרת למערכת הוא, שהראשון נעשה בידיעה וברשות של מנהלי הארגון ומטרתו היא לגלות נקודות תורפה באבטחת המידע, על מנת לחסום אותן.

העיקרון הזה תקף גם לאבטחה שאינה אבטחת מידע. החוליה החלשה באבטחת מזרח גרמניה מפני בריחת תושבים למערב הייתה ברלין.

כיצד בורחים ממזרח גרמניה למערבה?
ברלין המערבית הייתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה. המעבר ממנה למערב היה באמצעות טיסות או באמצעות נסיעה בשלושה כבישים מסוימים, עם בקרה של השלטונות המזרח גרמניים: בדקו את מסמכי הנוסעים, את תכולת הרכב ואת שעת הכניסה ואת שעת היציאה ממזרח גרמניה.

אם תושב מזרח גרמני בורח הגיע למערב ברלין, הוא כבר היה יכול להגיע למערב גרמניה.
ברלין הייתה החוליה החלשה באבטחה מפני בריחה למערב גרמניה.

ברלין היא עיר אחת ובהתחלה הכל היה פתוח: תושבים ממזרח העיר עבדו במערבה.
מה יותר קל מלהישאר שם בתום יום העבודה?

ככל שגדל מספר הבורחים, ניסו המזרח גרמנים לחזק את החוליה החלשה. בשנת 1961 הוקמה חומה. אחרי זה היא הוגבהה, הוקמה גדר נוספת במרחק 30 מ' בתוך שטח מזרח ברלין, הרסו את כל מה שניתן להרוס בין שתי הגדרות. קראו לזה רצועת המוות. זאת משום שהמזרח גרמנים, הושיבו צלפים שירו במי שניסה לחצות אותה.

חלונות בבתים הצמודים למערב ברלין נאטמו, על מנת שאנשים לא יקפצו לחופש. גגות בבתים אלה, נסגרו מאותה סיבה.

אתם בוודאי מבינים, שתיארתי כאן רק תמונה חלקית של אמצעי האבטחה של השטאזי.
בפוסט זה המטרה היא להציג נושא באופן עקרוני. מי שמעוניין בפרטים מעמיקים יותר, יוכל בקלות למצוא אותם במקומות אחרים.

חשוב לציין, שאפילו חומה ורצועת מוות לא גרמו להפסקה של ניסיונות הבריחה. עדיין היו אנשים שהיו מוכנים לסכן את חייהם על מנת לנסות להימלט למערב. לא מעטים מהם שילמו בחייהם.  

האם אכפת למנהיג שתושבי המדינה רעבים?

נוטים לחשוב שכל המדינות הקומוניסטיות דומות זו לזו, משום שאינן דמוקרטיות ולא תמיד נשמרות בהן זכויות אדם. 
אני מצאתי קריטריון פשוט המבחין ביניהן בדמות השאלה המוצגת בכותרת הפסקה.

בחלק מהמדינות נקודת המוצא הייתה חוסר מזון של חלק גדול מהאוכלוסייה (סין, קובה). אחת המטרות של המנהיגים הייתה לגרום לכך שלאוכלוסייה יהיה מה לאכול.
במאמר מוסגר, לפעמים זה לא הצליח. כך למשל, הייתה תקופת הרעב הגדול בסין המאואיסטית. איני חושד במנהיגים שהכוונות שלהם לא היו טובות. הם פשוט טעו בגדול ובמדינה דמוקרטית, היו משלמים באובדן השלטון.

אבל יש גם מדינות קומוניסטיות אחרות. כך למשל, להערכתי לשליטה הנוכחי של צפון-קוריאה לא ממש אכפת עם אזרחי מדינתו רעבים או שבעים.

מזרח גרמניה הקומוניסטית השתייכה לקבוצת המדינות שרווחתם של תושביה לא ממש עניינה את מנהיגיה, וקל וחומר את בכירי השטאזי.

על מנת למצוא עבודה לפרנס את משפחתו, מזרח גרמני היה תלוי ברצונם ובגחמותיהם של אנשי השטאזי.   

זה בהחלט מסביר מדוע כל כך הרבה אנשים ברחו משם או לפחות ניסו להימלט. 

מה זה קשור אלינו?
באחרונה נשמעים בישראל יותר ויותר קולות המצדדים במדינה דו-לאומית, במקום בשתי מדינות לשני עמים.
נדמה לי שמודל כזה עלול להביא לבריחה מישראל למדינות המערב, בדומה לבריחה ממזרח גרמניה למערבה.

הבורחים ישתייכו לאותן קבוצות אוכלוסייה, שברחו ממזרח גרמניה למערבה: אנשי אקדמיה, מומחי היי-טק, בעלי מקצועות חופשיים או בעלי מקצועות מבוקשים. רובם יהיו צעירים או לפחות במיטב שנות העבודה שלהם.

כבר עכשיו אנחנו מובילים בייצוא מוחות לארצות הברית. 

רבים מהם לא ירצו לחיות כאן במדינה יהודית לא דמוקרטית ובוודאי ובוודאי לא במדינה דו-לאומית בנוסח החזון של חמאס. 

כלכלת המשפחה בסין: הקדמה

. 1979,דנג שיאופינג
מקור התמונה: ויקיפדיה

כלכלת המשפחה במדינה או בחברה בתוך מדינה תלויה במספר רב של גורמים תרבותיים, כלכליים, חברתיים וגורמים נוספים אחרים. ההבדלים בין קבוצות בתוך מדינה וההבדלים בין מדינות, עשויים להשפיע על האופן בו מנהלים את כלכלת המשפחה.

חברה שבה הנורמה היא תרבות צריכה מעודדת את המשתייכים אליה לצרוך יותר, לקחת הלוואות ולעבוד קשה יותר על מנת לצרוך יותר.

חברה המעודדת הסתפקות במועט וחיסכון לעתיד תומכת בדפוסי התנהגות שונים.

את ההבדלים אמחיש באמצעות דוגמה בתחום הדיור.
במדגסקר אפשר לגור בבקתה: ידם של תושבים רבים אינה משגת רכישת דירה, מזג האוויר הנוח מאפשר לחיות גם בבקתה ואין לחצים חברתיים לרכישת או השכרת דירה.

בבהוטן זו אינה אופציה. קרוב לוודאי שחייכם יסתיימו בבקתה במהלך החורף הקשה והקר.

גם בישראל לא סביר שתסתפקו בבקתה. לקרוב ל-70% יש דירה בבעלותם. הנורמות החברתיות דוחפות אתכם לקנות דירה (רצוי שתהיה גדולה ככל האפשר).

במהלך ביקוריי הקצרים בבהוטן ובמדגסקר קלטתי מהר מאד את המאפיינים הייחודיים של כלכלת המשפחה המקומית. האתרים והאירועים בהם ביקרתי, הסברי המדריכים (ישראלים ומקומיים), שאלות ממוקדות למדריכים ופה ושם שיחות עם מקומיים דוברי אנגלית, הספיקו על מנת להבין. 

ההתרשמויות שלי מובאות בפוסטים. הפוסט: האם מדינות העולם השלישי דומות זו לזו? השוואה בין בהוטן ומדגסקר, מכיל קישורים לכל יתר הפוסטים על בהוטן ומדגסקר.

לפני מספר ימים חזרתי מסין. אכתוב מספר פוסטים על כלכלת המשפחה בסין. אין לי ספק שההבנה שלי של סין רחוקה מההבנה שלי את מדגסקר או בהוטן.

לא מעטים בארץ תופסים את סין כמדינה ענקית השולחת פועלי בניין עניים לישראל, מייצרת מוצרים זולים ולא איכותיים ופוגעת באופן עקבי בזכויות יסוד של אזרחיה.

התמונה האמיתית הרבה יותר מורכבת. בפוסטים הבאים אנסה לתאר חלקים קטנים מהתמונה.

מדוע קשה יותר להבין את סין?

הגודל
על פי הויקיפדיה, בסין 22 מחוזות ובנוסף אליהם חמישה מחוזות אוטונומיים, ארבעה מחוזות עירוניים ושני אזורים מנהליים מיוחדים: הונג-קונג ומקאו.

ביקרתי רק בשני מחוזות: סצ'ואן ויונאן ובמחוז עירוני אחד: צ'ונגצ'ינג.
על מנת להבין מה זה מחוז, נסתכל על סצ'ואן: כ-87 מיליון תושבים ב-485 אלף קמ"ר. שטחה של איטליה, אחת מהמדינות הגדולות באירופה הוא מעט יותר מ-301 אלף קמ"ר. מספר התושבים בה: קצת פחות מ-62 מיליון. 

קשה להסיק משני מחוזות על המדינה כולה.

המורכבות
למרות שקראתי לפני יותר מ-30 שנה את הספר: Tao Te Ching באנגלית, ספרים של סופרים סיניים בתרגום לעברית ולמרות ששמעתי על התרבות הסינית המפותחת בעבר הרחוק (המצאת הדפוס הרבה לפני גוטנברג, זיקוקים, אבק שריפה ועוד), אני רחוק מלהבין את המורכבות. גם היכרותי המוגבלת עם כמה חברות סיניות בתחום טכנולוגיית המידע, אינה סוגרת פער זה בהבנתי. 

קרוב לוודאי, שמרבית קוראי אינם מבינים טוב ממני את המורכבות ונוטים להיתפס לקלישאות.  

ההטרוגניות
בסין יש 56 מיעוטים אתניים. גם מהמעט שראיתי, אפשר להבין שתפיסתם הכלכלית ואורח חייהם של בני ההאן (הסינים) שונה מתפיסתם הכלכלית ואורח חייהם של מיעוטים שונים. אל תחשבו שכל המיעוטים מתנהגים באופן דומה.

הדינמיות
סין משתנה כל הזמן. מה שראיתי היום, אינו דומה למה שראו חברי לפני שלוש שנים או שבע שנים. כנראה שזה שונה מאד ממה שיראו שם בעוד שבע שנים. 

קפיטליזם בסין
לאיש שבתמונה בתחילת הפוסט קראו דנג שיאופינג (1904-1997). דנג, יליד כפר בסצ'ואן, היה מוותיקי המפלגה הקומוניסטית והשתתף במסע הארוך. בשנים 1976 עד 1997 היה מנהיגה של סין, אחרי שהחליף את מאו דזה דונג, שהלך לעולמו. 

בתקופתו היה הדיכוי האלים במיוחד של הפגנות הסטודנטים בכיכר טייאן-אן-מן. החלופה האחרת להחלפת מאו הייתה ללא ספק גרועה בהרבה ממנו: "כנופית הארבעה".

בהקשר הכלכלי, הוא ייזכר כמי שהפך את סין למעצמה קפטילסטית במקום כלכלה קומוניסטית מפותחת פחות. סין היום היא הכלכלה השנייה בגודלה אחרי ארצות הברית. 

קפיטליזם לעומת קומוניזם אינו דיכוטומיה אלא רצף. סין בתקופת דנג נעה כברת דרך נכבדה בכיוון הקפטילסטי, אבל עדיין נשארה קומוניסטית בחלק מההקשרים. כך למשל, המפלגה הקומוניסטית היא המפלגה השלטת שם ללא תחרות מפלגתית אמיתית. לחופש הביטוי יש שם גבולות, שצריך להיזהר שלא לעבור אותם.