בפוסט מפגש זום עם אורי קרן : השקעות, טכנולוגיה, אינפלציה, שערי מטבעות ו"מרד האיכרים" הזכרתי את ההערכה של קרן שתהיה שנה טובה למניות בסקטורים אלה שימשיכו לצמוח.
בהנחה שהוא צודק, האם זה יהיה נכון להמשיך להשקיע במניות בסקטורים אלה?
כפי שציינתי בפוסט הקודם דעתי היא שהתשובה אינה פשוטה.
יהיה כנראה נכון להשקיע בחברות בסקטורים האלה אבל לא בכל החברות בסקטורים האלה. המשמעות היא שצריך יהיה לבחור במה להשקיע בסקטורים אלה.
מה הסיכון בהשקעה במניות הייטק ובמניות "ירוקות"?
כמעט כל המומחים, שאני שומע או קורא, חושבים שברמת האינפלציה האפסית הנוכחית למשקיעים אין חלופות סבירות להשקעה ולכן הם משקיעים בשוק המניות.
ברמת האינפלציה הנוכחית, ביחד עם משבר הקורונה והמשבר הכלכלי, אגרות חוב הן אפיק השקעה עם תשואה נמוכה ולרוב גם ברמת סיכון גבוהה.
על פיקדונות ותוכניות חיסכון מקבלים תשואה נמוכה מאוד. הבחירה במקרים רבים היא בין ביטחון עם תשואה אפסית לבין השקעה בשוק המניות.
לדעת רוב המומחים, בשוק המניות יש סקטורים שנפגעו קשה ממגפת הקורונה, שאיננו רואים את סופה, למשל: תיירות, הסעדה וחברות תעופה.
יש גם סקטורים שצומחים בסביבה החדשה, למשל מניות טכנולוגיה הקשורות בעבודה מרחוק ומניות אנרגיה ירוקה.
צריך לזכור שאנחנו אחרי מספר רב של שנים עם אינפלציה נמוכה, שגם בהן היה קשה למצוא חלופות סבירות להשקעה בבורסה.
התוצאה של משבר הקורונה היא, ששערי חלק מהמניות בסקטורים הצומחים עלו באופן חד.
מכפילי הרווח שלהן גבוהים. כפי שאנחנו יודעים, מה שעולה גם יכול לרדת ובדרך כלל גם יורד מתישהו.
חלק מהמומחים והמשקיעים מדברים על בועה. כפי שהייתה בועת הדוט-קום בשנת 2000.
הסיכון בהשקעה במניות ששעריהן גבוהים והן עלו באופן חד הוא שהשערים שלהם ירדו באופן חד.
אם הבנתי נכון את אורי קרן, הוא חושב שהכלכלה האמיתית בסוף מנצחת והמחירים של מניות יגיעו בסופו של יום לערך הריאלי שלהם אבל... לדעתו מצב היום שונה מהמצב בבועת הדוט-קום. לפחות לחלק מהחברות יש ערך כלכלי אמיתי וסיכויים להמשיך בצמיחה. לדעתו, המגמה תימשך גם ב-2021
ההתחממות הגלובלית אינה "ברבור שחור", היא תסריט צפוי שמשפיע וצריך להתמודד עם ההשפעה שלו.
הטכנולוגיה תתפוס מקום מרכזי יותר בחיינו. התמחור משקף את המצב הטוב של הסקטור הזה.
המומחים שהזכרתי בפוסט הקודם מעריכים שאם תהיה עלייה באינפלציה עלולה להיות ירידה משמעותית בשערי המניות. עלייה כזו עשויה להפוך אפיקי השקעה אחרים ליותר אטרקטיביים ממה שהם היום.
שאלת המיליון (או אולי הרבה יותר ממיליון?) דולר היא מתי זה יקרה?
יש הבדל משמעותי בין חמש שנים או יותר לבין מספר חודשים.
התפיסה שהציג אורי קרן
היות שהמחירים של המניות גבוהים חשוב לזהות הזדמנויות להשקעה בחברות במחירים זולים יחסית.
כמה דרכים שמור נוקטת בהן:
1.השקעה בחברות שטרם הונפקו בבורסה
המחירים בשוק הלא-סחיר נמוכים מהמחירים בשוק הסחיר.
אין מדובר ב-Startups אלא בחברות רציניות עם עסקים ממשיים, שחלקן קרובות לשלב של הנפקה בבורסה.
2. דגש על מכרז של הרשות לחדשנות.
המכרז הוא להשקעה בחברות טכנולוגיה ישראליות עם הגנה של המדינה מפני הפסדים.
בית ההשקעות מור זכה במכרז בסכום הגבוה ביותר מבין חברות הביטוח וגופי ההשקעה.
העבודה מול חברות הטכנולוגיה מאפשרת למור לזהות אפשרויות השקעה ב-Startups שאנשי טכנולוגיה מזהים ומומחי השקעות אינם מזהים.
הם משקיעים רק כשיש קונצנזוס בין מומחי טכנולוגיה מובילים, שמור משקיעה בחברות שלהם במסגרת המכרז.
3. השקעה בפרויקטים ריאליים
כך למשל, מור השקיעה בפרויקט נדל"ן של "קנדה-ישראל" במתחם שערי צדק הישן בירושלים.
זווית הראייה שלי (My Take)
1. אין ספק ששערי מניות הטכנולוגיה והאנרגיה הירוקה גבוהים.
מכפילים גבוהים ושערים גבוהים עשויים להביא במועד כלשהו לירידות.
שערים גבוהים הם סיכון גדול יותר.
2. הייתה מגמה ממושכת של עלייה של שערי מניות טכנולוגיה ואנרגיה ירוקה
שום דבר אינו עולה לנצח. לא מחירי מניות ולא מחירי דירות ולא דברים אחרים, שהם לאו דווקא קשורים לכלכלה ולבורסה.
מגמה מתמשכת של עלייה עלולה להצביע על סיכון גדול יותר.
כשרמת הסיכון גדולה יותר כדאי להיזהר יותר.
זה לא אומר שלא לקחת סיכונים.
זה כן אומר שלא לקחת סיכונים, שאין ביחד איתם גם סיכויים טובים לרווח.
3. לא בהכרח כל מניות החברות באותו סקטור יתנהגו באופן דומה.
עשויים להיות הבדלים מהותיים בין חברות:
יש כאלה שיש מאחוריהן עסק אמיתי מתמשך ורווחי ויש כאלה שלא.
יש כאלה שיצמחו גם בעתיד ויש כאלה שמיצו את הצמיחה ושערי המניות שלהם עלו באופן חד.
יש Startups וחברות לא גדולות שעשויות להצליח ולצמוח או לפרוץ ולהכפיל את ערכן במאות או אלפי אחוזים.
זה לא סוד שרוב ה-Startups לא יהיו כאלה.
יש חשיבות גדולה לזיהוי חברות עם פוטנציאל צמיחה והימנעות מחברות עם פוטנציאל צניחה
הזיהוי הזה הוא קשה ורחוק מלהיות פשוט. גם הטובים ביותר יכולים לטעות בזיהוי.
זווית הראייה שלי: Startups
במהלך הקריירה שלי בתחום המחשבים נפגשתי עם Startups מזוויות שונות.
בשנות ה-90 של המאה הקודמת נתתי חוות דעות לקרנות הון סיכון ביחס לשאלה: האם להשקיע ב-Startups מסוימים? נדמה לי שאף אחד לא הצטער, כשפעל לפי חוות הדעת שלי. בוודאי לא מי שקיבל את חוות דעתי להשקיע ב-Startups, שהפך לאחד ה-Exits הגדולים באותה תקופה.
אחרי זה היו לי שני רעיונות ל-Startups שהצגתי לחברות הון סיכון המתמחות בשלב ה-Seed.
לא זכיתי למימון ולא היה מימוש.
בשלבים מאוחרים יותר בחנתי אותם מזוויות אחרות או ביקשו עזרה מקצועית נקודתית.
באופן טבעי גם נקרו בדרכי יזמים של Startups.
קרוב לוודאי שהיום אחרי שכבר התרחקתי מהנושאים האלה אני הרבה פחות חד.
התמונה היא די ברורה. הרוב הגדול נכשלים או לפחות לא זוכים להצלחה.
שומעים בעיקר על אילו שמצליחים במיוחד.
המסקנה היא שרמת הסיכון בהשקעה ב-Startups גבוהה. מכאן בא גם השם הון סיכון.
ההחלטה באילו להשקיע Startups אינה פשוטה כלל ועיקר. גם מומחים עלולים לטעות. יש משמעות ליכולת הניתוח של מכלול ההיבטים של Startups, שבוחנים להשקיע בו.
זווית הראייה שלי: החברות הגדולות בשוק העולמי
יש כאלה שמדיניות ההשקעה שלהם בחברות הייטק מתמקדת בחברות הגדולות ביותר בשוק העולמי, למשל: Aple, Google, Amazon. Microsft ו-Facebook.
הניסיון רב השנים שלי בתחום המחשבים הראה שזהו שוק תזזיתי.
גם חברות ענק עשויות לקרוס או להיקלע לקשיים.
דוגמאות לחברות מובילות שנדחקו או קרסו
דוגמה 1: DEC
עד שנות ה-80 של המאה ה-20 שלטו חברות החומרה בשוק המחשבים. שלוש הגדולות שבהן היו: IBM ואחריה HP ו-DEC.
התעצמותה של Microsft והשימוש במחשב האישי שינו את השוק לשוק שבו תוכנה חשובה יותר מחומרה.
השינוי בשוק חייב שינויים במודל העסקי ובתרבות הארגונית (למשל: פיטורי עובדים). IBM ו-HP שרדו. DEC לא שרדה.
דוגמה 2: Nokia
מי שעדיין זוכר את שוק הטלפונים הסלולריים לפני הטלפונים החכמים בוודאי זוכר שחברת Nokia הפינית שלטה בשוק.
לאחר השינוי המהותי שיצר בשוק סטיב ג'ובס עם ה-iPhone דעכה החברה הפינית במהירות. Apple והחברה הקוריאנית Samsung שלטו בשוק.
שינויים בשוק
ראינו כבר חברות קטנות יחסית שהיו מועמדות להתמזג עם חברות ענקיות רוכשות אחרי שנתיים שלוש את אחת החברות שהייתה מועמדת לרכוש אותן.
ראינו כבר חברות שבקושי שמעו עליהן הופכות ל"גורילות" השולטות בשוק מסוים של הייטק.
סדרת הפוסטים שלי על Vendors Survival
בבלוג שלי SOA Filling the Gaps יש סדרת פוסטים על הישרדות חברות בתחום המחשבים וטכנולוגיית המידע.
בכל פוסט אני שואל את השאלה: האם חברה X תשרוד לאחר עשר שנים מכתיבת הפוסט?
בתשובה אני מנסה לנתח את החברה ולזהות סיכונים שעלולים להביא להיעלמותה מהשוק.
כידוע, תחזיות לכמה שנים רחוקות מלהיות נכונות. ככל שטווח הזמן ארוך יותר כך קטן הדיוק. עשר שנים הן טווח זמן ארוך.
בכוונה בחרתי חברות ענק מובילות בשוק העולמי.
ברוב המקרים, המסקנה שלי היא שהסיכוי שהן ייעלמו מהשוק נמוך, אבל הניתוח מציג חולשות וסיכונים שלהן בצד החוזקים שלהן.
מיצובן של חברות הוא רצף: היעלמות ושליטה מוחלטת הן נקודות קיצון. לפעמים אני מעריך שאם יימשך תרחיש נוכחי, מעמדן ייחלש.
כבר היו מקרים שצפיתי שחברות לא יישרדו במשך עשור. היו מקרים שצדקתי, למשל: חברת SUN Microsystems.
בין החברות שהתייחסתי אליהן (לפעמים כתבתי פוסט נוסף אחרי כמיה שנים ובחנתי את מה שקרה בהשוואה לתחזית שלי):
IBM ,Google. Apple, Facebook, Microsoft, HP
השורה התחתונה: אם אין וודאות שחברות ענק בתחום ההייטק ישרדו לאורך זמן קל וחומר שלא בהכרח ישמרו על מעמדן או ישפרו את מעמדן. אין וודאות שהשקעה לאורך זמן במניות שלהן תהיה מוצלחת.
