‏הצגת רשומות עם תוויות התנהגות כלכלית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התנהגות כלכלית. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 21 במרץ 2015

מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? - דחיינות


הפוסט: מדוע לא מגיעים לקבל ייעוץ בכלכלת המשפחה? פתח סדרה של פוסטים המתייחסים כל אחד לגורם אחד המביא משפחות לא להגיע לייעוץ, על אף שהן צריכות אותו. הפוסט השני התייחס ל"אין לי מספיק כסף". השלישי ל"הבנתי לבד". פוסט זה הוא הרביעי והוא עוסק בדחיינות. 

את השיר שצרפתי בראש פוסט זה, שרה הזמרת פגי לי בשנת 1947. השיר הוא על מישהי שתתחיל לעבוד מחר. המחר הזה זז כל הזמן. היום הוא מחר. מחר הוא מחרתיים וכו'.

השיר הזה הוא תמציתה של דחיינות: יודעים שצריך לעשות אותו ודוחים אותו כל הזמן.

סיפור אישי על לקוח פוטנציאלי בייעוץ בכלכלת המשפחה
כשהתחלתי לייעץ בכלכלת המשפחה, סיפרתי את זה לחבריי בצירוף הבקשה: "אם אתם מכירים משפחה או יחיד שצריכים ייעוץ, הפנו אותם אלי או בקשו מהם אישור לתת לי את פרטי ההתקשרות שלהם". 

אחת מידידותיי הפנתה אלי מישהו שגם הוא וגם היא חשבו, שהוא ממש צריך ייעוץ. 
כבר בשיחה הטלפונית התברר שהיא צדקה: היו על הפרק נושאים הקשורים בדירה (רכישת דירה ולקיחת משכנתה) ונושאים הקשורים בפנסיה (בעיה לא פשוטה הקשורה גם במעביד שלא הפריש את מה שהיה צריך להפריש וגם באופן בו נערכים כשיש מעסיק חדש).

בשיחה הטלפונית היה ברור לגמרי, שמדובר באחד הלקוחות הוודאיים שיגיעו אלי.
הלקוח העדיף להגיע קודם ליועץ פנסיוני בבנק. אמרתי לו שזה בסדר, על אף שההעדפה שלי היא שנתחיל בייעוץ בכלכלת המשפחה ונראה את התמונה הכוללת. אחרי זה או במקביל אפשר לדבר עם היועץ הפנסיוני בבנק.

עד היום, כמה שנים אחרי אותה שיחה, הלקוח לא הגיע ליועץ הפנסיוני בבנק. עד היום הלקוח גם לא הגיע אלי וקרוב לוודאי, שלא הגיע ליועץ אחר בכלכלת המשפחה.   

בשלב מסוים ויתר הלקוח על פגישה עם יועץ פנסיוני בבנק וקבענו כמה פעמים פגישה ראשונה של ייעוץ. בכל פעם המועד נדחה למועד מאוחר יותר עד שנואשתי.

לא רק השיר של פגי לי, מתאר דחיינות. גם הסיפור שסיפרתי לכם הוא על דחיינות.

העולם על פי לקוחות דחיינים בייעוץ בכלכלת המשפחה 
למשפחה או היחיד ברור שצריך ייעוץ בכלכלת המשפחה. הם מתכוונים לעבור תהליך של ייעוץ ועבודה על ההתנהלות הכלכלית שלהם. צריך רק מועד מתאים על מנת להתחיל. המועד המתאים נדחה ונדחה ונדחה. 

הנזק ברור לכם ולרוב גם להם. קרוב לוודאי שכבר הבנתם את הנזק שגרם לעצמו הלקוח הפוטנציאלי שלי, שדחה את קניית הדירה ולקיחת המשכנתה. במועד בו דיברנו על ייעוץ, מחירי הדירות היו הרבה יותר זולים ממחירי הדירות היום.

הוא גם לא נעשה צעיר יותר. אי-קבלת החלטה ביחס לפנסיה שלו, היא בעצם קבלת החלטה: לא להיערך באופן אופטימלי בנושא של חיסכון פנסיוני. 

קיימים שני סוגי דחיינים: דחיינים בכל מעשיהם ודחיינים רק בתחום של ייעוץ בכלכלת המשפחה או במספר תחומים קטן.

דחיינים בכל מעשיהם
בפניהם עומדות שתי אפשרויות:

1. להיכנס בכל זאת לתהליך של ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה ללא דיחוי
אם יצליחו להתגבר על הדחיינות בהקשר אחד (כלכלת המשפחה), ייתכן שיוכלו להתגבר בכוחות עצמם על דחיינות גם בתחומים אחרים.

2. לטפל בדחיינות ואחרי זה להתחיל תהליך ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.
יש כאלה שמתמחים בטיפול בדחיינות. אל תדחו את ההליכה אל אחד מהם. באופן אישי השתתפתי בסדנה כזו של עופר מלמד. לא משום שאני דחיין בכל מעשי.
גורם שמשתתף בארגון סדנאות, הציע לי להשתתף בסדנה של עופר ללא תשלום, כהכנה לסדנאות שלי בכלכלת המשפחה. 

באתי ללמוד כיצד בונים ומעבירים סדנה מוצלחת בתחום כלשהו. על הדרך התרשמתי מאד לחיוב למה שיש לעופר להציע בנושא הדחיינות. אם זה רלוונטי עבורכם הקישור לאתר של עופר: מלמד לתוצאות

דחיינים בתחום של כלכלת המשפחה
יש כאלה שדוחים החלטות רק בתחומים מסוימים מועטים. הם עושים זאת דווקא בתחומים שקשה להם בהם. המשמעות היא שדחיינים רק בתחום של כלכלת המשפחה, אולי זקוקים לייעוץ כזה יותר מאשר אחרים. 

זה מחזיר אותנו לפוסט הקודם: "הבנתי לבד". בפוסט הקודם דיברתי על החלטות לא-רציונליות. אחד הכשלים הוא כשל של הימנעות מבדיקה יסודית של נושאים חשובים, אולי מחשש מפני טעות. 
כך שאנשים בודקים לפעמים באופן יסודי מחירים של קוטג' ומילקי. הם משווים מחירים וטורחים לקנות אותם במקום זול יותר. אין בזה שום דבר רע.

לעומת זאת, הם אינם בודקים באופן יסודי תכניות ומסלולי פנסיה ונצמדים לברירת המחדל שמציע המעסיק או מציע סוכן ביטוח. זה עלול לעלות להם הרבה יותר משתעלה להם קניית גבינת קוטג' במחיר מופקע במשך כל חייהם.

במקרים רבים הם לא בודקים באופן יסודי מספיק את הנושא של רכישת דירה ולקיחת משכנתה. זה מתחיל בהימנעות מבדיקת השאלה: האם יש סיכוי סביר שנוכל לעמוד בהחזרי המשכנתה או שעלינו לקנות דירה זולה יותר (אם בכלל) ולקחת משכנתה קטנה יותר? ונמשך בבדיקה לא מספיק יסודית של בחירת מסלול המשכנתה, ביטוח המשכנתה ובחירת הבנק הנותן אותה.
זה בוודאי עלול לעלות להם יותר ממילקי במחירים מופקעים שיקנו עבור כל משפחתם המורחבת במשך כל חייהם.

אין לי פתרון עבורם, פרט לשני הפתרונות שהצעתי בפסקה הקודמת. במקרה זה ההעדפה שלי היא להגיע לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה ולא לטיפול כולל בדחיינות.


  

יום שישי, 20 במרץ 2015

מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? - "הבנתי לבד"

בפוסט: מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? תיארתי את הרקע. בפוסט: מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? - "אין לי מספיק כסף" הסברתי מדוע סיבה שכיחה זו להימנעות מייעוץ היא ברוב המקרים שגויה.

בפוסט זה אתייחס לסיבה אחרת "הבנתי לבד". קיימים שני סוגים של "הבנתי לבד".

הסוג הראשון הם אלה, שלא צריכים בכלל להיפגש עם היועץ כי הם יודעים לבד ומבינים לבד.

הסוג השני יבוא לפגישה ראשונה במתנה (ללא תשלום), אבל לא ימשיך לפגישות נוספות בתשלום.

אלה שלא צריכים להיפגש עם יועץ כי הם יודעים
הדיון שלנו יתמקד, על פי עיקרון פראטו, ב-80% שצריכים ייעוץ. השאלה היא: מדוע כלכלת המשפחה שלהם אינה מתנהלת נכון, על אף שהם יודעים?

במרבית המקרים יש לזה שני הסברים אפשריים:

1. הם לא יודעים מספיק.
אז אולי כדאי שילכו לייעוץ ומישהו עם יותר ידע וניסיון, עם משפחות רבות החוות קשיי התנהלות כלכלית, יעזור להם להתמודד עם הבעיות?
מישהו שיכול להציע להם גם טכניקות מוכחות להתמודדות. מישהו שאפשר לשתף אותו בהתלבטויות.

2. הם יודעים מספיק אבל למרות זאת פועלים באופן לא רציונלי.  
קראו את הפוסט: האם אפשר לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?
יועץ שהוא גם מאמן עשוי לעזור לכם במצב זה. יועץ טוב מכיר כשלים והטיות הגורמים לכם לפעול באופן לא רציונלי. מכיר טכניקות אימוניות, שעשויות לסייע לכם. מסתכל מהצד ולכן אינו פועל באופן רגשי, כפי שאתם פועלים. 

אלה שמסתפקים בפגישה חינמית ראשונה ללא תשלום
בפסקה הקודמת דיברנו על כשלים והטיות, הגורמים לאנשים להתנהג באופן לא-רציונלי. מחיר אפס הוא אחד הכשלים האלה. בני אדם יעדיפו במקרים רבים משהו ללא עלות, על פני משהו בתשלום. גם כשזה לא רציונלי וגם במקרים שהחינמי יעלה להם אחר כך הרבה יותר.

הם יבואו לפגישה ללא תשלום. ישמעו את מה שיש ליועץ להגיד על התנהלותם הכלכלית. ישמעו קצת על תפיסת העולם שלו ומעט על השיטות והכלים בהם הוא משתמש. 

עכשיו הם כבר מוכנים להתמודד בעצמם. בשביל מה להוציא כסף על יעוץ?

מה קורה ברוב המקרים אצל המסתפקים בפגישה חינמית?
בפגישה חינמית מקבלים מידע, אבל לא מקבלים מידע מלא ושלם. זה כמו לאכול מתאבנים במקום לאכול ארוחה. חסרים להם ידע, כלים, שיטות ומסגרת. אין עם מי להתייעץ כמשהו חורג מהתכנון. בסופו של יום, הם אינם מצליחים להתמודד באפקטיביות עם אתגרי ניהול כלכלת משפחתם וחוזרים לנקודת המוצא.  

חריגים לחינמיות
יש כאלה המבינים שפגישת המתנה היא מתאבן בלבד. הם מסוגלים להתמודד לבד עם הנושא החדש אליו נחשפו בפגישה. הם אוספים מידע ממקורות שונים ובונים תכנית התמודדות. בחלק מהמקרים גם מצליחים לממש אותה באופן חלקי ואפילו יותר מחלקי.

מספרם של אנשים כאלה הוא קטן ולכן התייחסתי אליהם כחריגים.

הזווית האישית שלי
במשך שנים ארוכות עבדתי כיועץ עצמאי בתחומים בחזית טכנולוגיית המחשוב. לא הייתה לי ברירה, אלא לנסות להשיג מידע חינמי ולדעת להעריך אותו: לפעמים הוא חסר ערך ואפילו מזיק, לפעמים הוא בעל ערך מוגבל ולפעמים בעל ערך רב. למדתי להצליב מידע, להגיע למידע נוסף וטכניקות דומות נוספות. 

אחרי שהערכתי שהוא בעל ערך ניסיתי למצות מתוכו את המקסימום. כך למדתי לחקור, להגיע למידע, למצות אותו עד תום (אם מתברר שהוא מועיל), לבנות תכניות פעולה ולבצע אותן. 

לפעמים הגעתי לפגישות חינמיות בתחומים אחרים וניסיתי גם מהן לדלות את המקסימום ולוותר על ייעוץ מלא בתשלום. קרוב לוודאי שאני משתייך לחריגים שבסעיף הקודם, לפחות בחלק מהתחומים, שאינם בתחום מומחיותי. 

הדוגמה הבולטת היא פגישה חינמית בתחילת שנת 2008 בנושא השקעת כספים. הועלתה תזה שצפויה נפילה בבורסה. שאלתי בלי סוף שאלות. קיבלתי נתונים ובחנתי אותם. הפגישה ארכה זמן רב מעבר למתוכנן. חזרתי הביתה והמשכתי לבדוק מקורות נוספים. השתכנעתי ולפני הנפילה בעטיו של משבר הסאבפריים מכרתי את כל תיק ניירות הערך ברמת סיכון גבוהה וברחתי לאפיקים סולידיים. 


יום ראשון, 15 במרץ 2015

מדוע לא מגיעים לקבל יעוץ בכלכלת המשפחה?

במשך השנים בהן אני נותן ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה, נתקלתי לא אחת במשפחות שצריכות ייעוץ ולא ביצעו ייעוץ.

בחלקן לא נתקלתי כלל, משום שלא טרחו לפנות אלי או התעלמו מפנייתי (הם גם לא טרחו לפנות לאחד הקולגות שלי).

אחרים דברו איתי לא מעט פעמים, אבל  פעלו בדחיינות, כלומר: לא נקבעה פגישה ראשונה או הפגישה שנקבעה נדחתה מספר פעמים, עד שהבנתי שפגישה כבר לא תצא מזה. 

קבוצה גדולה הגיעה לפגישה ראשונה, אבל הסתפקה בפגישה ראשונה ללא תשלום. יש כאלה שהחליטו אולי להיכנס לתהליך ייעוץ, אבל יש כאלה שהפעילו מנגנון של דחיינות.

תקופה מסוימת עבדתי עם אחת החברות המתמחה בייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה. דיברו איתי על אחוז גבוה (הרבה מעל ל-50%), שממשיכים לתהליך ייעוץ בתשלום אחרי פגישה ראשונה במתנה. 
האמנתי. ככלות הכל מדובר בחברה מוכרת, עם מוניטין, עם ניסיון רב שנים, עם אתר אינטרנט מכובד ומשרדים נאים ולפעמים גם עם נוכחות בערוצי תקשורת. 

מדוע ששיעור ההצלחה שלהם לא יהיה יותר גבוה משיעור ההצלחה שלי? יועץ לא ותיק, העובד לבד ונחשף ללקוחות רק מפה לאוזן מהדף העסקי שלו בפייסבוק ומפוסטים בבלוג שלו? 
מהזווית המצומצמת של מה שראיתי, אחוז הממשיכים לפגישות בתשלום היה קטן בהרבה מהמוצהר. למעשה היה דומה לאחוז הממשיכים אצלי כשפעלתי לבד. 

אחוז קטן מהפונים המשיך בתהליך ייעוץ כזה או אחר וכמעט תמיד הפיק ממנו תועלת גבוהה בהרבה מעלות הייעוץ.

מדוע זה מפתיע?
כשבוחנים את ההתנהלות הכלכלית של משפחות, כאלה שמצבן הכלכלי לא טוב וגם כאלה שמצבן הכלכלי טוב ואפילו מעולה, מגלים מיד, שלרוב הבעיה העיקרית היא התנהלות ולא גובה ההכנסות. עיקרון פראטו ישים גם בהקשר של התנהלות כלכלית של משפחות: התנהלותן הכלכלית של כ-80% מהמשפחות אינה טובה. 

סביר היה להניח שמשפחות כאלה יהיו משני סוגים: הסוג הראשון והשכיח פחות, הוא אלה שמסוגלים לשנות את התנהלותם בכוחות עצמם.

האחרים זקוקים למישהו שיעזור להם: ייתן להם ייעוץ, יעזור להם להתאמן, יספק להם כלים טכניים להתנהלות טובה יותר, יספק להם מידע שחסר להם וגם ילווה אותם, בתהליך הלא פשוט של שינוי ההתנהגות.

השורה התחתונה היא שיש צורך רב בייעוץ בכלכלת המשפחה אבל רק חלק קטן מאלה שזקוקים לייעוץ, מקבלים ייעוץ.

מדוע אלה שצריכים ייעוץ לא מגיעים לייעוץ?
את התשובה לא תקבלו בפוסט הזה. בסדרת פוסטים שאכתוב בקרוב, אתייחס לנימוקים שמציגות משפחות, שמוכנות לוותר על ייעוץ בכלכלת המשפחה.   

יום ראשון, 18 במאי 2014

אל המנוחה והנחלה

יעקב ותמר (שמות בדויים) הם זוג המתקרב לגיל 60. ההתנהלות הכלכלית שלהם הייתה טובה. הם עבדו, חסכו ואפילו רכשו שתי דירות להשקעה, המייצרות להם הכנסה פסיבית.
גם החיסכון הפנסיוני שצברו סביר. ילדיהם כבר עזבו מזמן את הבית, עובדים, התחתנו ורכשו דירות. גם מצבם הכלכלי טוב. 

הכנסותיהם ממשכורתה של תמר כמורה בבית ספר ושכר הדירה מגיעות לכ-2,000 שקל פחות מהוצאותיהם החודשיות. 
עד לא מזמן היו להם הכנסות גם מעבודתו של יעקב כמהנדס. הוצעה לו תכנית פרישה מוקדמת אטרקטיבית שהוא קיבל.

כל יועץ ומאמן בכלכלת המשפחה יסביר לכם מדוע המצב בו מוציאים יותר מגובה ההכנסה אינו בריא. 
את ההבדל בין מאזן שלילי (הוצאות גבוהות מהכנסות) למאזן חיובי (הכנסות גבוהות מהוצאות) יתאר היועץ באמצעות מודל זה או אחר. אחד יקרא למצב מתמשך של הוצאות גבוהות מהכנסות התרסקות, שני יכנה אותו סחרור. המודל שלי מתייחס אליו כמפולת שלגים המתחילה מכדור שלג קטן (יתרה שלילית קטנה במאזן)' שגדל ומפיל גושי שלג נוספים.  
רוצים דוגמה? היזכרו בפוסט שלי: הפרשנית.  

האם זה חל גם על יעקב ותמר?
יש הבדל גדול בין מצבם למצבה של משפחה ממוצעת בתחילת או באמצע חייה. 
לרוב המשפחות אין הכנסה פסיבית, הן טרם צברו פנסיה נאותה ואף אחד לא יכול לצפות את המורדות והמהמורות, שהם ייתקלו בהן במהלך הקריירה שלהם.

לכאורה, נראה כי המודל של שמירה על הכנסות גבוהות מהוצאות, כבר אינו רלוונטי ליעקב ותמר. הם יכולים ל"אכול" חלק מהחסכונות במהלך השנים הספורות עד לפנסיה.

כשיתחילו לקבל גמלאות פנסיה, יגדלו הכנסותיהם לעומת המצב בו יעקב אינו עובד ואינו מרוויח.

נניח לרגע שיעקב יכול למצוא בקלות עבודה חלקית, שעליה ירוויח 2,000 ש"ח לחודש ואפילו עבודה חלקית עליה ירוויח כ-4,000 ש"ח בחודש.
העבודה יכולה להיות במקצועו או בתחום אחר בו צבר ידע וניסיון. מדובר בעבודה שהוא נהנה ממנה. 

בזכות האיזון 
הטענה שלי היא, שחשוב גם למשפחות או יחידים מבוססים שהתנהלו נכון מבחינה כלכלית להמשיך להתנהל כך. 
גם במצבם של תמר ויעקב יש יתרון ברור לשמירה על מצב בו לא נוגעים בחסכונות ושומרים על מאזן הוצאות הכנסות חיובי או לפחות לא שלילי.

הנימוקים העיקריים:

1. בעתיד הלא-רחוק צפויה גם תמר לפרוש לגמלאות.
כשזה יקרה (אם זה יקרה לפני שיעקב יקבל פנסיה), הכנסתם תצטמצם. כנראה שהוצאותיהם יעלו במעט (או אפילו ביותר ממעט), משום שלאנשים שפרשו לגמלאות, יש יותר זמן לפעילויות פנאי. פעילויות פנאי לרוב כרוכות בתשלום.

2. מי יודע מה ילד יום? העולם הכלכלי והעולם בכלל עתיר סיכונים.
כך למשל, ההוצאות עלולות לגדול בהרבה מסיבות של בריאות טובה פחות (אחוזים גבוהים מגילאי 75 ומעלה הופכים לסיעודיים). 
קראו:
הכל סיכונים: הסיכונים שמלווים אותנו וההתמודדות איתם
ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה - כיצד ומדוע?

3. אנחנו נוטים להעריך הערכת חסר את התמעטות הנכסים הכלכליים
כשנמצאים במצב בו ההוצאות עולות על ההכנסות, בהדרגה הנכסים הכלכליים קטנים, הרווחים שהם מניבים (אם בכלל) קטנים. בסופם של הרבה ימים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו ללא נכסים כלל או ללא מספיק נכסים, על מנת להתמודד עם הוצאה בלתי צפויה, כמו טיפול שיניים. 

4. אנחנו נוטים להעריך הערכת יתר משאבים כלכליים שנקבל
הסינדרום של פורש לפנסיה מוקדמת, או פורש לפנסיה במועד המתוכנן, המקבל מענקי פרישה גבוהים ושנה או שנתיים מאוחר יותר, מוצא את עצמו ללא חסכונות ועם קושי לעמוד בהוצאות השוטפות, הוא סינדרום שכיח.

בגלל הנטייה שלנו להערכת יתר של הנכסים הכלכליים שברשותנו, משפחות רבות מוציאות יותר ממה שהן יכולות להרשות לעצמן. כשהן מגלות שהנכסים התמעטו או אינם בנמצא, הרבה יותר קשה לתקן את המצב. 

5. הגשמת חלומות והוצאות גדולות לא צפויות
כשממעטים בהערכת ההוצאות ומעריכים הערכת יתר את הנכסים הפיננסיים והמענקים, נוטים להגשים חלומות עתירי הוצאות מבלי לתכנן. זו יכולה להיות נסיעה יקרה וארוכה לחו"ל, רכישת ג'יפ חדש, שיפוצים בדירה או סיוע כספי נדיב לבן או בת שהתחתנו במזל טוב או רכשו דירה.

האם חתונה או רכישת דירה על ידי בן או בת היא הוצאה לא צפויה?
ההסתברות שזה יקרה במועד כלשהו גבוהה, כך שלמי שמתכנן את כלכלת משפחתו, ההפתעה העיקרית תהיה בעיתוי.
למי שלא מתכנן, זו עשויה להיות הפתעה מוחלטת בהיבט הכלכלי.

6. אין ביטחון שהנכסים הפיננסיים יניבו רווחים ולא הפסדים
האם מרבית הקוראים הרוויחו מהשקעותיהם בשנת 2008? התשובה כנראה שלילית. משבר הסאבפריים בארצות הברית השפיע על השווקים הפיננסיים. לא מעטים, הפסידו עשרות אחוזים מנכסיהם הפיננסיים. זה יכול לקרות שוב: משבר זה או אחר עלול לגרום להפסדים למשקיעים רבים.

הסיבה השנייה לירידת ערך נכסים פיננסיים היא ניהול לא נבון של נכסים כלכליים. למשל: השקעה לא נבונה בשוק ההון, רכישת דירה או מגרש במקום לא מתאים (למשל: באתרים מסוימים בחו"ל) או בעיתוי לא נכון.
מחפשים דוגמה להשקעה לא נבונה בשוק ההון? קראו: הסוסים ברחו עכשיו ננעל את האורווה

השורה התחתונה
אם יעקב יכול למצוא עבודה חלקית, שאינה גורמת לו סבל, כדאי שיעשה זאת.
ירוויח 2,000 ש"ח לחודש? המשפחה הגיעה לאיזון ולא נגעה בנכסיה הפיננסיים.
ירוויח 4,000 ש"ח לחודש? אפשר להתחיל לחסוך לנסיעה הבאה לחו"ל או להחלפת הרכב או לעזרה לילדים, במקום לממש מטרות כאלה ואחרות מהחסכונות שנצברו בעמל רב לאורך שנים.

חושבים על פרישה מוקדמת? עומדים לפני פרישה בגלל גיל או אילוצים?
לייעוץ התקשרו ל: 054-4480616
או שלחו דוא"ל ל: avi.rosenthal@gmail.com




יום חמישי, 17 באוקטובר 2013

הבנק שלך והילדים שלך

הכותרת קצת מטעה. הילדים שלך הם באמת שלך. הקשר איתם מחייב ומתמשך לכל החיים. מי שקרא את הפוסטים הקודמים בסדרת הפוסטים על בנקים, שקישורים אליהם מופיעים בסוף הפוסט הזה, מבין שלמושג שלך בהקשר של בנקים משמעות אחרת: היום הוא שלך, מחר אולי כבר לא.  

כיצד מתייחסים הבנקים לילדים?
ההתייחסות של הבנקים לילדים דומה להתייחסות של חברות עסקיות בתחומים אחרים לילדים: צרכנים שלפעמים קל מאד לשכנע אותם לרכוש מוצרים, שהם לאו דווקא אופטימליים עבורם.
תיתן להם צעצוע, קטן או תמונה של דמות מסדרת טלוויזיה האהובה עליהם והם ירכשו את המוצר אצלך ולא אצל המתחרה (גם אם הוא פחות טוב ו/או יותר יקר).  

כמו חברות עסקיות אחרות בנקים מנסים לנצל לטובתם רגשות של לקוחותיהם ותפיסות הנגזרות מהם.
בראייה של הורים רבים הילדים הם דבר חשוב מאד (לפעמים החשוב ביותר בחייהם) ולכן לפעמים קל לשכנע אותם לחסוך עבור ילדיהם.
לא תמיד זה נכון לחסוך עבור הילדים. כשזה לא נכון המשפחה משלמת לבנק יותר כסף.

דן חסכן
לפני כמה עשרות שנים, הנפיקו הבנקים תיבות חיסכון לילדים. הילדים היו חוסכים לתוכן מטבעות. כאשר התמלאה התיבה באו לבנק, עם הורה ועם פנקס חיסכון. הפקיד ספר את הסכום. הפקיד אותו בחשבון החיסכון של הילד ורשם את הסכום בפנקס עם תאריך, חותמת של הבנק וחתימה. המותג המוצלח ביותר היה דן חסכן של בנק הפועלים, שאף ניסה להחיות אותו מחדש בשנים האחרונות.

הצד החיובי הוא החינוך הפיננסי לחיסכון, כבר מגיל צעיר. הצד הפחות חיובי היה גובה הריבית, שהייתה נמוכה יחסית לריבית בתכניות חיסכון למבוגרים.
מי שקרא את הפוסט שלי הבנקים: להרוויח עשרה דולרים להפסיד לקוחות  בוודאי אינו מופתע. כשקראתם את האלטרנטיבה השנייה בפסקה מה יכולתי לעשות? באותו פוסט, נתקלתם במקרה דומה בהיבט של קיפוח ילדים בהשוואה למבוגרים (שם היה מדובר על הטבה בריבית עבור ביצוע פעולה באמצעות האינטרנט). 

אינני טוען לייחודיות של הפוסטים שלי: תוכלו למצוא דפוס דומה של תנאים נחותים לילדים, גם במקומות אחרים.

הדרום הפרוע
המקרה הראשון אינו קשור לילדים. מנהל סניף של אחד מהבנקים בדרום הארץ, הורשע בבית משפט. האיש שכנע אנשים דלי אמצעים לקחת הלוואות גדולות על מנת לקנות מניות בבורסה

איני יודע האם הבטיח להם שהעליות בבורסה יימשכו והם ירוויחו בגלל, שהוא לא ממש הבין כיצד מתנהגת בורסה או למרות שהבין החליט שלקוחות הסניף לא ממש בראש מעייניו (או שהוא גם לא הבין וגם לקוחות הבנק לא ממש עניינו אותו). 

התוצאה הייתה שכשהבורסה נפלה, הלקוחות הפסידו את כספם וגם לא היו יכולים להחזיר את ההלוואה. אקורד הסיום של הפרשה היה בבית משפט.

אחד ממכרי שעבד לפני הרבה שנים באחד הבנקים סיפר לי, שבאחד הסניפים בדרום הארץ שכנעו עובדי הבנק אנשים דלי אמצעים לפתוח תכניות חיסכון לילדיהם. הנימוק היה רגשי: מה חשוב לכם יותר מעתיד ילדיכם? זה עבד. כמעט כל לקוחות אותו סניף צרפו את ילדיהם לתכניות חיסכון עם הפקדה חודשית. כאנשים דלי אמצעים, רצו מאד,  שנקודת ההתחלה של ילדיהם תהיה טובה מנקודת ההתחלה שלהם.

הבעיה הייתה שלצורך התשלומים הקבועים לתכניות החיסכון נכנסו לאוברדרפט
במאמר מוסגר, אציין שכשהתחלתי לתת ייעוצים בכלכלת המשפחה, פגשתי לא מעט משפחות שמצבן הכלכלי אינו טוב והבנק שכנע אותן באמצעות אותו נימוק רגשי, לחסוך עבור ילדיהם בתכנית חיסכון עם הפקדות חודשיות.

מה משותף לשני הסיפורים הדרומיים?
הסיפור הראשון פלילי ואינו נוגע לילדים. הסיפור השני אינו פלילי: חוסך בתכנית חיסכון צמודת מדד לא צפוי לאבד את כספו, בשונה ממשקיע במניות בבורסה המתקרבת לשיאה.

הרציונל בשני המקרים דומה. בכיר או בכירים בסניף בנק משכנעים לקוחות לבחור בהשקעה שבראייה כלכלית אינה נכונה או מסוכנת. 
המרוויח הוא הבנק משום שהלקוח גם רוכש מכשיר פיננסי (תכנית חיסכון או מניות) שהבנק מרוויח עליו וגם לוקח אשראי (הלוואה או אוברדרפט) שגם עליו הבנק מרוויח. 

לא רק הבנק מרוויח. גם אותו מנהל מרוויח. במדידת ביצועי הסניף שאותו הוא מנהל, זוכה הסניף לדירוג גבוה: לוקחים בו הרבה הלוואות, רוכשים בו מניות בבורסה בסכומים גבוהים או רוכשים בו תכניות חיסכון בסכומים גבוהים.
כשתתפוצץ הבועה, מאד ייתכן שהוא כבר מזמן לא יהיה שם, משום שיקודם לתפקיד בכיר יותר במקום אחר.

האם זה רע לחסוך בתכניות חיסכון לילדים ולהיות באוברדרפט?
כמו במקרה דן חסכן לעיל (שם גנרי לכל תיבות החיסכון לילדים בבנקים בישראל), התשובה הכלכלית הטהורה היא חד משמעית: כלכלית זה לא נכון להיות באוברדרפט ולחסוך בתכנית חיסכון לילדים. טובת הילדים בהיבט הכלכלי הטהור היא לכסות את האוברדרפט, כדי שבעתיד ההורים יוכלו לעזור להם בכסף שיש להם, במקום שיעזרו להם היום בכסף שאין להם.
כמו במקרה דן חסכן לעיל, יש ערך חינוכי לחיסכון.

המציאות יותר מורכבת מהשאלה הכלכלית הטהורה: היא כוללת גם מרכיב התנהגותי.

שאלת המפתח היא: מה יעשו ההורים בכסף שלא יפקידו בתכניות חיסכון לילדיהם? הם יכולים להשתמש בו על מנת לסגור את האוברדרפט, אבל הם גם יכולים להשתמש בו לרכישת מוצרי מותרות. 
במקרה השני, אין ספק שעדיף כלכלית לחסוך בתכנית חיסכון לילדים ולשלם אוברדרפט, מאשר לרכוש מוצרים שאינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש ולשלם אוברדרפט.

משפחה שמתנהלת טוב (בעזרת יועץ לכלכלת המשפחה או בכוחות עצמם) יכולה למצוא מודל טוב יותר מאשר חיסכון בתכניות חיסכון לילדים. 
כך למשל, אפשר לסגור את האוברדרפט במקום לחסוך, אבל כאשר יגיע המועד בו קרן ההשתלמות תהפוך לנזילה, יוקצה סכום מסוים ממנה, שתוכנן מראש, לצורך חיסכון לילדים. 
גם במקרה זה קיימת שאלה התנהגותית: האם המשפחה שיעדה מראש כספים לחיסכון עבור הילדים, תעמוד בתכנון גם ברגע האמת כמה שנים אחרי זה, תוך וויתור על דברים אחרים? 

פוסטים קודמים על בנקים

מדוע אני כותב סדרת פוסטים על בנקים?






דעה: האמון הנמוך ביותר בעסקים מחיב שינוי מהותי בגישה

  הדעה היא דעתה של  Philippa White  במאמר שפורסם על ידי Cutter . כותרת המאמר:  Today’s Leaders Must Outgrow the Past .   המאמר מתייחס למנהיג...