התנהלות כלכלית בפרק ב': ירושה

 

בחלק השלישי של סדרת הפוסטים על זוגיות בפרק ב' עסקתי בנכסים כלכליים שנצברו. בחלק השני עסקתי בהתנהלות כלכלית שוטפת. בחלק השלישי עסקתי  בנכסים כלכליים שנצברו לפני פרק ב'.

הפוסט הזה עוסק בפרידה. במקרה זה לא מרצון אלא עקב פטירתו של אחד מבני הזוג. 

השאלה המהותית היא: כיצד אפשר להעביר את הנכסים הכלכליים באופן הכי קרוב שאפשרי למה שרצה המנוח או רצתה המנוחה? 

כשמדובר בפרק א' זה יותר פשוט. 

בפרק ב' יכול להיות שיהיה רצון להשאיר חלק מהנכסים לילדים ונכדים מפרק א' וחלק מהנכסים לבן או בת הזוג מפרק ב'.  

בפרק ב' עלולים להיות יחסים לא טובים בין בני המשפחה מפרק א' לבת הזוג או בן הזוג מפרק ב' בהסתברות גבוהה יותר מיחסים לא טובים בין הורה וילדיו בפרק א'. 

התשובה לשאלה זו היא שצריך לתכנן את חלוקת הנכסים מראש ולבצע את כל הפעולות הטכניות הפורמליות הנדרשות.

מה עלול לקרות כשלא מתכננים מראש?

דוגמה לכך הוא פסק דין חדש של בית המשפט העליון שהוגדר על ידי רבים כ"פסק דין מטלטל" בהקשר של ידועים בציבור. 

קראו למשל בגלובס: הפסיקה שמטלטלת את מוסד "הידועים בציבור": ההשלכות והמשמעותהפסיקה שמטלטלת את מוסד "הידועים בציבור" 

מדובר במקרה שבו אישה נהרגה בתאונת דרכים. היא הייתה בזוגיות במשך שלוש שנים ובני הזוג קבעו תאריך לחתונה אזרחית. בית המשפט פסק שהוא אינו זכאי לקצבת תלויים מהביטוח. 

אינני משפטן, אבל זה אינו המאמר היחיד שבו קראתי על פסיקות בהקשר של ירושה עם זוגיות של פרק ב', שלכאורה, נראות לא תואמות את ההיגיון הפשוט שלי ושל אחרים. 

הדוגמאות הללו מציפות את הצורך בביצוע פעולות פורמליות, שאחת מהן היא "הסכם ממון" אליו התייחסתי מעט בפוסט קודם. 

גם בהסכם ממון וגם בפעולות הנוספות שאני מביא בפסקה הבאה לא תמיד פסיקות של בתי משפט הן אחידות.

לא תמיד הפעולות נעשות באופן מספיק מדויק ועלולות להיות פרשנויות שאינן עונות בקנה אחד עם רצון הנפטר או רצון הנפטרת. 

 

פעולות לקביעת יורשים 

1. הסכם ממון

ההמלצה שלי: לשקול עריכת הסכם ממון על ידי עורך דין. 

2. צוואה

יש דרכים שונות לעריכת צוואה. מה שלא תהיה הדרך שתבחרו וודאו שהצוואה היא חוקית, כלומר: נעשתה טכנית כנדרש. 

יש גם אפשרות להפקדה דיגיטלית של הצוואה אצל רשם הצוואות. 

ההמלצה שלי: ערכו צוואה חוקית ודאגו לזמינות של הצוואה המקורית ן/או העתק דיגיטלי מאושר ברשם הצוואות. 

אשתף את הקוראים במה שאני עשיתי, כמובן ללא המלצה לעשות בהכרח כמוני. 

אחרי גירושיי, עשיתי צוואה בעדים. לצוואה כזו לא נדרש עורך דין. נדרשים עדים המעידים על חוקיותה של הצוואה על פי נוסח כתוב וקביל.

במקרה או שלא במקרה אחד העדים שלי הוא משפטן. 

שילמתי סכום קטן לרשם הצוואות במשרד המשפטים על מנת שיחזיק העתק דיגיטלי מוכח של הצוואה.

3. מינוי מוטבים

מדובר בנכסים פיננסיים כמו קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות ועוד, בהם יש מקום לציין מי הם המוטבים. 

קיומם של מוטבים עשוי לגבור על צוואה כאשר הצוואה נכתבה לפני מינוי המוטבים. 

כאשר אין צוואה המוטבים יורשים.  

כך למשל, לגמרי ברור, שגבר שהתגרש מאשתו הראשונה, ללא ילדים משותפים, והיה נשוי בפרק ב' עשרות שנים עם ילדים משותפים לא התכוון לכך שגרושתו תקבל את הפנסיה שלו, אבל זה בהחלט מה שעלול לקרות כאשר גרושתו נשארה מוטבת בקרן הפנסיה שלו. 

ההמלצה שלי: לקבוע מוטבים ולציין את חלקו של כל מוטב. 

מציע לבחון את זה שוב מדי מספר שנים או אחרי שינוייים במצב.

הערות 

1. חשוב  להבין שבהיעדר חלק או כל הפעולות הפורמליות שתיארתי ואולי גם פעולות פורמליות נוספות, עשוי להיות קשר בין אופן ההתנהלות השוטפת ומידת השיתוף בנכסים כלכליים שכל אחד מביא, לבין פסיקה משפטית אם, חס וחלילה, אחד מבני הזוג הולך לעולמו. 

על פי הכתבה בגלובס שהוזכרה לעיל, זה היה אחד השיקולים של הרכב בית המשפט העליון בפסיקה שלו נגד בן זוגה של האישה שנהרגה בתאונת דרכים. 

2. כאמור, גם ביצוע של הפעולות הפורמליות הנדרשות לא בהכרח יביא לחלוקת הרכוש על פי רצון הנפטר או רצון הנפטרת, אבל הוא בהחלט יגדיל את הסיכוי לחלוקה כזו של הירושה.

3. הפעולות הפורמליות עשויות לעזור גם במקרה של פרידה בפרק ב' מרצון של אחד או יותר מבני הזוג ולא רק במקרה של פטירה.

הדילמה הכמעט בלתי אפשרית של נישואים, גירושים וכסף

 

הסיפור האמיתי הקצר הבא מדגים את הבעיה. זוג עמד להתחתן. אישה ממשפחה עשירה מאוד. גבר ממשפחה ממוצעת. 

ביום הנישואים, ואולי גם בימים שקדמו לו, הם עסקו בעיקר בריב. נושא המריבות היה חלוקת הכסף, אם וכאשר יתגרשו. 

מטיבן של נבואות כאלה הוא שהן מגשימות את עצמן. אחרי מספר שנים לא רב הם התגרשו. 

 

נקודת המבט של האישה

 

היא כבר התנסתה בכל כך הרבה מחזרים ו"חברים", שבעצם רצו קשר יותר עם הכסף שלה מאשר איתה. 

מי יודע, אולי גם בן הזוג המיועד רוצה את הכסף יותר ממה שאת הקשר? וגם אם לא, אולי בעתיד זה יקרה?

 

נקודת המבט של הגבר

 

אני אוהב אותה. רוצה אותה כבת הזוג שלי לחיים. אני לא מתחתן איתה בגלל הכסף. אז מדוע היא לא מאמינה לי וחושדת בי שאני  מעוניין רק בכסף? זה מעליב וזה פוגע. 

אותה הדילמה גם במקרים פחות קיצוניים

זהו מקרה קיצוני בו פערי העושר גדולים במיוחד. בגלל שהוא קיצוני הוא מדגים טוב יותר את הקונפליקט הכמעט בלתי ניתן לפתרון. 

כשזוג נישא, ברוב המקרים, הם חושבים על חיים משותפים טובים ומאושרים.

הם חושבים על ילדים משותפים. 

 

הם חושבים על תמיכה הדדית ברגעים קשים. 

 

הם חושבים על אדם קרוב שאפשר לחלוק איתו את 

הכל או לפחות כמעט את הכל.

 

הם חושבים על טיולים משותפים, על נופשים משותפים, הצגות, סרטים, קונצרטים, מפגשים חברתיים, חגים עם המשפחה המורחבת וכדומה.

 

הם חושבים על דירה משותפת או בית משותף, שתהיה הקן שלהם.

על מה ומדוע הם לא חושבים?

הם לא חושבים על זה, שבני אדם שונים זה מזה. 

הם לא חושבים על זה, שנשים שונות מגברים.

הם לא חושבים על על זה, שבני אדם מתפתחים או משתנים לאורך זמן. לא בהכרח שניהם באותו כיוון. 

הם לא חושבים על זה, שהמציאות סביבם משתנה כל הזמן וזה יכול לפגוע בזוגיות. למשל: אהבה גורפת למישהו או מישהי אחרת, ילד משותף עם בעיה בריאותית או תפקודית קשה במיוחד, פיטורים, מחלות קשות, נכות וכיו"ב.

 

הם לא חושבים על פרידה. גירושים או מוות בטרם עת.

מדוע לא חושבים על זה?

קוראים לזה כשל העתיד. זו הטיה בחשיבה בתנאי אי-וודאות לטובת ההווה או הזמן הקרוב ומתן משקל קטן, אם בכלל, לעתיד הרחוק.

זוהי הסיבה לכך שלוקחים משכנתאות לעשרים שנים, שלפעמים מתקשים להחזיר.

 

זוהי הסיבה לכך שלא חוסכים מספיק לפנסיה.

ההוצאות המידיות הן המנוע של תרבות הצריכה.

 

 התוצאות

 

 שיעור גירושים, בישראל ובמרבית מדינות המערב, המגיע לכ-30%. 

בפודקסט של מומחה לעולם החרדי בישראל, התברר לי שאפילו בעולם החרדי גדל משמעותית שיעור הגירושים. 

כבר מתגרשים שם לא רק בגלל מצבי קיצון בלתי אפשריים, אלא גם מסיבות של נוחות. 

גם כשלא מתגרשים יש שחיקה בקשר הזוגי. יש החיים זו לצד זה אבל כל אחד חי את חייו. 

כמובן יש גם זוגות שהקשר משתבח עם השנים כמו יין ישן.

חזרה לכסף ונכסים פיננסיים

בפסקה הראשונה הבאתי דוגמה לקונפליקט פיננסי ורגשי טרום נישואים. 

ברוב המקרים ממהרים לשתף נכסים, שנצברו לפני הנישואים. משום שקשה לא לחלוק רכוש עם זו או זה שבחרתם להיות ביחד לכל החיים. גם משום שלא חושבים על התסריט של פרידה בזמן ההתעלות, התקווה והאושר של תחילת הדרך.

כשמתברר שהקשר הוא לא מה שחשבו בתחילת הקשר, יש תופעות של הסתרת מידע ונכסים פיננסיים מבן או בת הזוג.

יש תופעות חמורות הרבה יותר של אלימות כלכלית. 

כשמגיעים להיפרד לפעמים כבר מאוחר להציל רכוש ששותף.

לפעמים יש מריבות ורגשות קשים סביב כמות הכסף והנכסים שכל צד הביא לחיים המשותפים לפני הנישואים ובזמן הנישואים.

 

בפוסטים  הבאים, אנסה להסביר איך מתמודדים עם הבעיות. 

אציג זאת כמומחה כלכלי. אציג זאת גם כמישהו שחווה גירושים ממש לאחרונה.

 

טוני רובינס היום הרביעי: מערכות יחסים

 

טוני רובינס. מקור התמונה: ויקיפדיה

ביום השלישי של סדנת ה-Breakthrough עסק רובינס בנושא הכסף. היום הרביעי הוקדש לנושא מערכות יחסים. 

מערכות יחסים קיימות בהקשרים עסקיים ובהקשרים רבים אחרים. כך משל, אני כותב הרבה על מערכות יחסים במסגרת שותפות בברידג'. 

המערכת המשמעותית ביותר היא מערכת זוגית של חיים משותפים. רובינס אומר שהעקרונות דומים במערכת זוגית הטרוסקסואלית ובמערכת זוגית של בני זוג מאותו המין, אבל התמקד במערכת יחסים זוגית בין גבר לאישה.   

 

הבדל מהותי בין גברים לנשים

 

נשים שונות מגברים. רובינס מתאר זאת כמינים שונים, במונח האנגלי: Species, כלומר: מקביל לבעלי חיים שונים זה מזה. 

הוא כמובן לא המציא את זה. הוא מזכיר את היין-יאנג בתרבות הסינית. גם במקומות רבים אחרים ההבחנה הזאת קיימת, למשל בספר גברים מאדים ונשים מנוגה.

ההבדלים על פי רובינס

שתיקה ודיבור

בעבר הרחוק גברים צדו. הצייד צד בשתיקה. דיבורים עלולים להבריח את החיה הניצודה.

נשים קטפו פירות, פיטריות וכיו"ב. על מנת לדעת עם פרי או פיטריה רעילים הן דיברו אחת עם השנייה. 

התוצאה היא שנשים מדברות ביניהן הרבה יותר מאשר גברים מדברים עם גברים אחרים.

גברים מסתירים בעיות נשים מדברות עליהן

אולי כתוצאה מהדפוס שתואר לעיל נשים נוטות יותר מגברים שלא להסתיר בעיות וכן לדבר עליהן.

אין לי ספק שעדיף וחשוב לדבר על בעיות.  אני לא המאצ'ו הטיפוסי. אני מדבר על בעיות. ההעדפה שלי לדבר על בעיות בזוגיות עם בת הזוג. 

על פי רובינס, ההעדפה של נשים היא בלא מעט מקרים היא לדבר על הבעיות עם מישהו שמבין אותן, כלומר: חברות.

 

נשים נוטות לקחת פחות סיכונים

רובינס הציג את זה באמצעות משאל בין המשתתפים בסדנה. התבקשנו לענות בכתב: האם אנחנו מפחדים ללכת לבד בלילה? התוצאה: אחוז גבוה מהנשים. אחוז מזערי מהגברים. 

מחקרים בנושא של ניהול סיכונים תומכים בתזה שנשים נוטות לקחת פחות סיכונים.

הקשר מתחיל עם התלהבות והופך למובן מאליו

כשהקשר מתחיל כל אחד רואה את השני. כשזה הופך למובן מאליו זה עלול להשתנות לכיוון שבו כל צד רואה מה הצד השני יכול או צריך לעשות למענו ולא מה הוא יכול לעשות לטובת הצד השני. 

במונחים של רובינס, כל אחד מביא את ה-State הפחות טוב שלו לזוגיות.

התוצאה היא כמובן ירידה באיכות הקשר. זה עלול להידרדר. אהבה אינה מספיקה למנוע את זה.

בניסוחו של רובינס: "מצב הקשר מבוסס על המצב (State) שלך".

 

בעיה נוספת שרובינס מצביע עליה היא הילדים במרכז. הזוגיות נדחקת למקום שני (הערה שלי: מי יודע? אולי גם מקום נמוך יותר).

הילדים לומדים ממה שהם רואים לא ממה שמספרים להם. זו תהיה כנראה גם הגישה שלהם לזוגיות בעתיד. 

 

איך מתמודדים עם הבעיה?

 

1. לאנשים חשוב שהם הכי חשובים לבן הזוג.

נסו לעשות זאת. 

גם לטענה הזו  מצאתי סימוכין בספר "אמנות הזוגיות". 

2. בלי שיפוט של בן/בת הזוג

 

3. לא להסתיר (Vulnerability)

כשמדברים באופן גלוי על בעיות, האפשרות לפתור אותן הופכת לסבירה יותר. 

4. גברים צריכים נסות להבין את שלושת ה-U שמפריעים בדרך כלל לנשים

Unseen, Not Understood, Unsafe

5. נשים צריכות להבין את שלושת ה-C שמפריעים בדרך כלל לגברים

Criticized, Closed, Control 

הזווית האישית שלי

מי שקורא את הבלוג האישי שלי יודע שאני נמצא במשבר של יחסי הזוגיות שלי עם אשתי בשלושים ושלוש השנים האחרונות.

כמי שחווה את זה על בשרו, יש לי הרבה מה להגיד על הנושא הזה. את מה שיש להגיד אבטא בפוסט אחר.