רפורמת כרטיסי הדביט וכלכלת המשפחה שלכם

ב-10.2.2015הודיע בנק ישראל על כניסתה של רפורמת כרטיסי הדביט. 

אם תקראו את הכתבה של שאול אמסטרדמסקי בעיתון כלכיסט: רפורמת כרטיסי הדביט: האם הציבור מוכן לשינוי? תוכלו להבין לא מעט ביחס לכרטיסי דביט ומדוע הם נפוצים בהרבה מדינות בעולם והרבה פחות נפוצים בישראל.

מחודש מאי הרפורמה, אם תצליח, צפויה להגביר את השימוש בכרטיסי הדביט בארץ.

מה זה כרטיס דביט?

כרטיס אשראי עם חיוב מהיר של כל עסקה עד שלושה ימים מיום ביצוע העסקה.  

למי זה טוב?

זה טוב לבעלי עסקים שמקבלים את כספם מהר יותר.  

זה טוב למדינה המנסה להילחם בהלבנת הון, משום שבחלק מהמקרים הוא מחליף כסף מזומן. אי אפשר לבצע באמצעותו עסקאות "מתחת לשולחן".

הוא טוב למי שלא יכול לקבל כרטיס אשראי רגיל ויוכל לקבל כרטיס דביט.

למי זה רע?

זה רע לחברות כרטיסי האשראי. הן מרוויחות מהריבית על עסקאות דחויות ועל עסקאות בתשלומים.

הכרטיס האידאלי לחברות כרטיסי האשראי הוא כרטיס אשראי מתגלגל: הריבית גבוהה ואתם מחליטים כמה לשלם בכל חודש.

עד עכשיו חברות כרטיסי האשראי המעיטו את השימוש בכרטיסי דביט באמצעות עמלות גבוהות. מחודש מאי בנק ישראל מתכוון להגביל את העמלות.

כיצד לנצל כרטיסי דביט לטובת כלכלת המשפחה שלכם?

אם אתם משפחה (יחיד המנהל משק בית, נחשב למשפחה בהקשר זה) שמתקשה לנהל את מאזן ההכנסות-הוצאות שלה: יש לה אוברדרפט, לוקחת הלוואות ומשתמשת בהרבה אשראי, ייתכן ששימוש מושכל בכרטיסי דביט יכול לסייע לכם. 

חשבו על המדיניות הבאה של שימוש בכרטיסי חיוב:

1. הימנעו לחלוטין משימוש בכרטיסי אשראי מתגלגל.

זו מלכודת: גם ריבית גבוהה וגם פיתוי להוציא יותר ממה שאתם יכולים להרשות לכם, בגלל האשליה של פריסת התשלומים כרצונכם.

2. צמצמו את מספר כרטיסי האשראי - המספר הרצוי הוא כרטיס אחד לבן אדם, אלא אם כן יש סיבה טובה באמת להחזיק יותר מאחד. כמעט תמיד כרטיסי מועדון קונים, אינם סיבה טובה באמת. ריבוי כרטיסים יקשה עליכם את ניהול ההוצאות שלכם.  

3. החזיקו גם כרטיס דביט בנוסף לכרטיס אשראי רגיל. כשאתם שולפים כרטיס מהכיס, העדיפו את כרטיס הדביט. 

רק במקרים המועטים בהם יש יתרון אמיתי לתשלום בכרטיס אשראי רגיל, השתמשו בו.

היתרון של כרטיס הדביט הוא הגבלת ההוצאות שלכם. את התוצאה של ההוצאה תראו בחשבון העובר ושב שלכם מהר מאד. יכול להיות שאחרי שתראו אותה, יהיו מקרים שלא תשלפו כרטיס כלשהו ובמקום זאת תשאלו את עצמכם: האם אני צריך/צריכה להוציא את ההוצאה הזו? 

מי נוטה להוציא יותר מהכנסותיו? או מה הקשר בין מספר נעליים לבין יכולת קוגניטיבית?

חנות נעליים.
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט הקודם הסברתי מדוע להיות עצמאי או שכיר אינה שאלה אידאולוגית. כפי שהבטחתי בפוסט הקודם, בפוסט זה אתמודד עם מהות הקשר בין להיות שכיר לבין הוצאה גבוהה מההכנסה. 

הטיעון שעצמאים מנהלים טוב יותר משכירים את ההוצאות השוטפות של המשפחה שלהם, משום שהם רגילים לנהל הוצאות והכנסות של עסק או משום שאין להם תזרים מזומנים קבוע, לא ממש מתאים למה שראיתי אצל לקוחות שהגיעו לייעוץ בכלכלת המשפחה.

ראיתי שכירים שמנהלים היטב את ההיבט של מאזן ההוצאות וההכנסות של משפחתם (וכנראה זקוקים לעזרה בהיבט כלכלי אחר, למשל: האם לפרוש לפנסיה מוקדמת או לא?), ראיתי עצמאים שדווקא בהיבט הזה התנהגו היטב. 

בהרבה מקרים, ראיתי משפחות של שכירים ומשפחות של עצמאיים, שבגלל השתייכותם לתרבות הצריכה הוציאו יותר ממה היו יכולים להרשות לעצמם. 

היה רק הבדל אחד בין שכירים לעצמאים: לרוב, השכירים חסכו יותר לפנסיה, אולי משום שהפרשות לחיסכון פנסיוני אינן תלויות בהם ונוכו אוטומטית מתלוש המשכורת שלהם.

אבל נעסוק תחילה במספרי הנעליים.

הקשר בין התפתחות קוגניטיבית ומספר הנעליים

הסיפור הבא, בווריאציות שונות, נפוץ בקורסים העוסקים בניסויים ומתודולוגיה במדעי החברה.

חוקר בחן את היכולת הקוגניטיבית של ילדים גילאי 6 עד 12. לאחר שעיבד את הנתונים, הגיע למסקנה שככל שמספר הנעליים של הילד גדול יותר, היכולת הקוגניטיבית שלו טובה יותר.

על אף שיש קשר סטטיסטי בין יכולת קוגניטיבית לבין מספר נעליים, לא קשה להבין שאין כאן קשר סיבתי ישיר. ברוב המקרים היכולת הקוגניטיבית של ילד בן 12 גבוהה מהיכולת הקוגניטיבית של ילד בן 6, בגלל התפתחות ובגלל ניסיון שצבר. ברור לגמרי שברוב המקרים גם מספר הנעליים שלו יהיה גדול יותר.

באקדמיה קוראים למשתנים כמו מספר הנעליים בדוגמה: משתנה מתווך.

חזרה למאזן של העצמאי ושל השכיר

להיות שכיר או להיות עצמאי, דומה למספר הנעליים בדוגמה בפסקה הקודמת: שניהם משתנים מתווכים. 

המשתנה שמסביר באמת, נטייה להוציא יותר מההכנסות הוא ביטחון, אמיתי או מדומה, שיש מספיק משאבים כלכליים.

נכון שקביעות ההכנסה של השכיר, עשויה ליצור בחלק מהמקרים ביטחון כזה, אבל גם עצמאיים שמרוויחים הרבה, עלולים להיות בעלי ביטחון אמיתי או מדומה ביציבות הכנסתם, לפחות עד הפעם הראשונה, בה הם גולשים לחלק הנמוך במסלולה של רכבת ההרים. 

גורם 1 לביטחון: נכסים  

אם יש למשפחה נכסים שניתן לממשם היא עשויה להוציא יותר מההכנסות.
הנכסים עשויים להיות חסכונות פיננסיים או נכסים אחרים כמו דירות או מגרשים. 

הנכסים עשויים להיות מושגים באמצעות עבודה כשכיר או באמצעות עבודה כעצמאי, אבל הם עשויים להיות מושגים גם באמצעים אחרים. כך למשל, הכרתי מישהו שמעולם לא עבד תמורת שכר. הוא פשוט בן למשפחה עשירה במיוחד. השקעה סולידית של נכסי המשפחה, תספיק לחיים טובים של כמה דורות של כל צאצאי המשפחה.

יש גם ביטחון מדומה, למשל: עושר מדומה בפרישה מוקדמת לגמלאות. מענקי הפרישה שמקבלים, נראים כסכומי כסף גדולים. הם מתכלים הרבה יותר מהר ממה שחושבים.

נכסים אינם גורם המבחין בין דפוסי ההוצאה של עצמאיים לבין דפוסי ההוצאה של שכירים.

גורם 2 לביטחון: עבודה עם הכנסות גבוהות
הנטייה של בני אדם היא להניח שמה שהיה הוא שיהיה. זה נכון במיוחד כאשר מה שהיה טוב או לפחות סביר (המצוקה מולידה לפעמים שאיפה לשינוי או שיפור). יותר קל לנו להתנהל בעולם בו העתיד צפוי מראש, לפחות בחלקו. 

זה נכון גם לגבי הכנסות. כשההכנסות שלנו גבוהות יחסית, אנחנו לא תמיד מביאים בחשבון ירידה דרסטית בהן. 
כתוצאה מכך יש משפחות החוסכות פחות ממה שהיו צריכות לחסוך. על סמך הציפייה להמשך הכנסות גבוהות, לפעמים מוציאים יותר מההכנסות. את הפער משלימים בהלוואות. הלוואות, הלוואות יותר מדי הלוואות.  

דוגמה בולטת להתנהלות כזו הם אנשי היי-טק צעירים. כשיתקרבו או יגיעו לגיל 40 הכנסותיהם מעבודה עלולות לרדת או אפילו יוותרו ללא הכנסה כלשהי.

מניסיוני כיועץ בכלכלת המשפחה ומניסיוני בחיים, אני יכול לספר לכם כי פגשתי לא מעט משפחות שמוציאות יותר מהכנסותיהן. פגשתי עצמאיים כאלה ופגשתי שכירים כאלה.
גובה ההכנסה אינם גורם המבחין בין דפוסי ההוצאה של עצמאיים לבין דפוסי ההוצאה של שכירים.
גורם 3 לביטחון: עבודה יציבה

סוף כל סוף הגענו לגורם המעודד הוצאה גבוהה מההכנסה, שעשוי להבחין בין עצמאיים לבין שכירים. לכאורה לעצמאי אין ביטחון תעסוקתי ולשכיר יש. השכיר עשוי להתבסס על הכנסות עתידיות ולהרשות לעצמו להוציא יותר מהכנסותיו.

זהו אכן מודל יפה. אשקר לכם, אם אטען שאין קשר בינו לבין המציאות: אכן במקרים רבים עבודתם של שכירים יציבה יותר ולכן יטו להוציא יותר מהכנסותיהם.

מה שאנסה להסביר בפסקאות הבאות, באמצעות דוגמאות, שזה לא כל כך פשוט.

עובד חברת חשמל
כפי שבחרתי עובד בחברת החשמל הייתי יכול להביא דוגמה של עובד מדינה עם קביעות, עובד נמל אשדוד, עובד בנק או עובד במקום עבודה אחר, שפיטורים אינם שכיחים בו.

הטענה שעובדים כאלה, עלולים להוציא יותר מהכנסותיהם נכונה:

1. כמעט תמיד, אי אפשר לפטר אותם בגלל הסכמי עבודה, ועד חזק וההגנה של ההסתדרות.

2. קידום בשכר מבוסס על וותק. קל להניח כי השכר יעלה בעתיד.

3. הם יכולים לקבל הלוואות בתנאים נוחים במיוחד. לא כולם עומדים בפיתוי: יש כאלה שלוקחים הלוואות כשאינם צריכים,מוציאים יותר מהכנסתם ומתקשים להחזיר את ההלוואות.

4. עובדת סוציאלית של הארגון או קצינת רווחה של הארגון וועד העובדים, מנסים לעזור לעובדים הנקלעים למצוקה כלכלית, גם במקרים שהמצוקה נגרמה עקב התנהלות כלכלית שגויה. 

עבודה במקום עבודה יציב ומוגן היא גורם המבחין בין דפוסי ההוצאה של עצמאיים לבין דפוסי ההוצאה של שכירים: שכירים העובדים במקום עבודה כזה ייטו יותר להוציא יותר מהכנסותיהם.

עובד קבלן
לעובד חברת קבלן לרוב אין יציבות תעסוקתית. למען הסר ספק, אני מדבר על עובדי ניקיון ואבטחה ולא על מומחי מחשב, העובדים כעובדי קבלן. 

כשנתתי ייעוץ בכלכלת המשפחה, ללא תמורה, למשפחות יוצאי אתיופיה, פגשתי משפחות עובדי קבלן שכירים. לא נתקלתי בדפוס הוצאה מוגזם.
נתקלתי לפעמים בהוצאות גדולות מההכנסות. אבל זה נעשה בלית ברירה על מנת לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר. 

שכירים שאינם עובדים במקום עבודה יציב, לא ירגישו בטוחים יותר מעצמאיים ולכן היותם שכירים לא יהיה גורם המבחין בין דפוסי הוצאותיהם לבין דפוסי הוצאותיהם של עצמאיים.  

מומחה מחשבים
היות שעסקתי שנים רבות בייעוץ במחשבים ובמערכות מידע (אני עדיין עוסק בה בהיקף מצומצם), קל לי להביא דוגמאות של מומחי מחשבים עצמאיים.

פגשתי אנשים העובדים בסטטוס של עצמאיים במשך שנים ארוכות באותו ארגון. לפעמים מומחה עצמאי כזה אחראי על מערכת קריטית שרק הוא מכיר אותה.
היציבות התעסוקתית שלהם אינה נמוכה מהיציבות התעסוקתית של שכיר באותו ארגון.
כשאיש כזה הוא גם היחיד המכיר מערכת חשובה ביותר מבחינה עסקית, אף מנהל סביר לא יפסיק את עבודתו, לפני שהכין מערכת חליפית או לפני שהכשיר עובד אחר המכיר את המערכת.

זה לא רק מומחי מחשבים: תחשבו על עורך דין בתחום האזרחי, המייצג במשך עשרות שנים חברה גדולה כ-Free Lancer, תחשבו על מומחה בתחום אחר כלשהו שארגון גדול עובד איתו במשך שנים ארוכות באופן קבוע.

יש עצמאיים עם יציבות תעסוקתית שאינה נופלת מיציבות תעסוקתית של שכיר. צפו לדפוסי הוצאה דומים לדפוסי הוצאה של שכירים במקום עבודה יציב ומוגן.

האם זה הכרחי להוציא יותר מההכנסות כשיש ביטחון פיננסי?
התשובה היא כמובן שלא. התנהלות כלכלית נכונה אפשרית ורצויה, כשיש ביטחון כלכלי וכשאין ביטחון כלכלי, כשיש הכנסות גבוהות ובוודאי כשההכנסות נמוכות או אין הכנסות.
היא רצויה ואפשרית ללא קשר לאופן ההעסקה שלכם: עצמאים, שכירים ועצמאים ושכירים בו זמנית.    

   

שכיר או עצמאי? לא שאלה אידאולוגית

מדי פעם אני קורא פוסט בבלוג של דורין הרטמן, הידועה יותר בכינויה הסולידית. הפוסטים שלה כתובים ומעוצבים יפה. לא אחת מוצגות שם תפיסות עולם שאני יכול להתחבר אליהן. לא אחת ניתן לדלות מהם מידע מעשי ומועיל. 

אבל כאשר מגיעים לשאלה: שכיר או עצמאי? יש לה אידאולוגיה ברורה  וחד משמעית: השכיר בוחר ב"כלוב מרופד" (משכורת קבועה, זכויות סוציאליות וכיו"ב) ומשלם בכך שהוא מבצע עבודה שאינה מעניינת אותו ונאלץ לעשות הכל על מנת להבטיח את קידומו בעבודה. קראו למשל את הפוסט שלה: מקל בגלגל האוגר: למה שכירים חייבים להקים עסק עצמאי.

הטענה השנייה שלה היא ששכירים יטו יותר מעצמאיים להוציא יותר מהכנסותיהם.

שתי הטענות האלה רחוקות מלהיות מדויקות. בפוסט זה אתמודד עם תפיסת העולם לפיה: שכירים בוחרים עבודה שתעניק להם ביטחון כלכלי, על חשבון עבודה משעממת לאורך שנים.

בפוסט הבא אתמודד עם הטענה ששכירים נוטים להוציא מעבר להכנסותיהם יותר מעצמאיים.

מהיכן אני בא?
הייתי שכיר כ-20 שנה במשרד ממשלתי, שהפך לחברה ממשלתית. קצת פחות מ-20 שנה הייתי עצמאי. במהלך התקופה בה הייתי עצמאי הייתי פעמיים שכיר בחברות במגזר הפרטי ובמקביל גם עצמאי.

בין עיסוקיי בשנים האחרונות ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה. בין לקוחותיי היו משפחות שכירים ומשפחות עצמאיים ומשפחות בהן אחד מבני הזוג עצמאי והשני שכיר.

מי שרוצה לדעת עלי יותר מוזמן לקרוא את הפוסט: שקיפות או מה צריך יועץ לכלכלת המשפחה לגלות ללקוחותיו על התנהלותו הכלכלית?

החוקר
זו דוגמה ראשונה לשכיר. אדם העוסק במחקר אקדמי בתחום שמרתק אותו. מעבר להנאה מכל רגע (כמעט) בו הוא עוסק בתחום, יש לו אולי שאיפות לתרום משהו לאנושות באמצעות מחקר פורץ דרך.

החוקר מועסק כשכיר באוניברסיטה. האם בכלל יש לו אפשרות לעסוק בתחום המחקר שלו כעצמאי? מהיכן יגיעו המשאבים למעבדה כעצמאי, אם תחום עיסוקו הוא במדעי הטבע?

אם הוא קיבל קביעות במוסד האקדמי בו הוא חוקר ומרצה, קרוב לוודאי, ששכרו מספיק לקיומו ואף ליותר מכך.

הנגן
דוגמה נוספת לשכיר. מוזיקאי המנגן לפרנסתו בתזמורת ומועסק כשכיר. אם המוזיקה היא כל עולמו, מדוע שלא יהיה נגן שכיר? ברוב המקרים משכורתו אולי לא תהיה גבוהה במיוחד, אבל האלטרנטיבה של נגן עצמאי, עלולה להיות טובה פחות.

כעצמאי אני יודע היטב שיש תקופות רעות ותקופות טובות. ברעות מנסים בכל זאת להרוויח משהו ולפעמים מתפשרים על עבודה הרבה פחות מעניינת ממה שהיינו רגילים בתקופות הטובות.

אותו נגן עלול כעצמאי, למצוא את עצמו, בתקופות הרעות, עובד בכלל בתחום אחר שאינו מעניין אותו כלל. הוא עלול "להישאב" אליו ולמצוא את עצמו נמנע מלעסוק במה שמעניין אותו באמת.

מה משותף לברי המזל בדוגמאות לעיל?
הם שכירים שמתפרנסים בכבוד מעבודה שמעניינת אותם: התחביב שלהם הוא גם המקצוע שלהם.

אלה שאינם כה ברי מזל
נתחיל ביותר ממחצית האנשים בכדור הארץ. כמעט כל אלה שאינם גרים במדינות מפותחות ואינם יכולים לפנטז על פרישה לפנסיה בגיל צעיר. אלה שאינם מתלבטים בין להיות עצמאי או להיות שכיר.

האנשים האלה מוכנים, בלית ברירה, לבצע כל עבודה, שתפרנס אותם ואת משפחתם. 
קראו פוסטים שכתבתי על מדגסקר ועל בהוטן ותבינו יותר על מה אני מדבר. דוגמאות: שלושה מושגי יסוד בכלכלת המשפחה במדגסקר, כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות, והפוסט בו מרוכזים הקישורים לכל הפוסטים על מדינות אלה: האם מדינות העולם השלישי דומות זו לזו? השוואה בין בהוטן ומדגסקר 

לא צריך ללכת רחוק. כמנהל בפרויקטים בטכנולוגיית המידע ניהלתי מתכנתים שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר. חלקם סיפרו לי, שעבדו במשך כמה שנים בעבודות ניקיון או אבטחה.
ברוב המקרים רופא או איש מחשבים שעבד כבר בתחום לימודיו והתמחותו, כנראה לא ייהנה במיוחד מעבודה כעובד קבלן שכיר בניקיון או באבטחה. 

האם כעצמאי אתה עושה מה שמעניין אותך?
לא בהכרח. קראו את הפוסט: שלושה מיתוסים על עצמאיים ותבינו. כך למשל, יועץ עצמאי לא תמיד יאהב לעבוד עם לקוח רע, לקוח מכוער או לקוח שיודע הכל. בלא מעט מקרים הוא ייאלץ לעבוד איתם, משום שעליו לפרנס את משפחתו.

באופן אישי, כיועץ עצמאי, עבדתי לא מעט פעמים בעבודות שלא ממש עניינו אותי ועם לקוחות שלא בהכרח הייתי מעוניין לעבוד איתם (למזלי הרב היו גם לא מעט עבודות מרתקות ולקוחות שנהניתי לשתף איתם פעולה). 

בגילי המתקדם, לאחר שנים רבות של התנהלות כלכלית משפחתית סבירה או למעלה מסבירה, אני יכול להרשות לעצמי לבחור: האם לעבוד? במה לעבוד? ועם מי לעבוד?. בחרתי לעבוד.

מה מבחין בין עובדים "סובלים" לעובדים הנהנים מעבודתם?
מקווה שהשתכנעתם מהדוגמאות בפסקאות הקודמות, שלא הסטטוס: עצמאי או שכיר הוא מה שמבחין. יש שכירים שאוהבים את עבודתם ויש עצמאיים שאוהבים את עבודתם. יש שכירים שמגיל 25 מחכים לפנסיה ועצמאיים שמגיל 25 מחכים לזכייה בלוטו, שתגאל אותם מעבודתם הסיזיפית בעיניהם.

אציע משהו אחר שמבחין. התרשים הבא מתאר את פירמידת הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו. 

פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו.
מקור התמונה: ויקיפדיה

בתחתית הפירמידה צרכים קיומיים בסיסיים (Basic needs) ובראשה צרכים של הוויה (Beeing needs). אנשים מתחילים בהגשמת הצרכים הבסיסיים ועולים בהדרגה במעלה הפירמידה. 

כשעבודתך מגשימה גם צרכים של הוויה, מצבך טוב. כשעבודתך עונה על הצרכים הבסיסיים בלבד, מצבך פחות טוב.

עד כמה הוא פחות טוב? זה עניין יחסי ותלוי תרבות.

אם אתה משווה את עצמך לאחרים (ולפעמים גם לעצמך בעבר), שאין להם עבודה או שיש להם עבודה, שהתמורה עליה אינה מספיקה על מנת לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר שלהם - אתה עשוי להעריך את מה שיש לך.

אם ההשוואה היא מול אלה שמרוויחים הרבה יותר ממך או מול אלה שמגשימים בעבודתם צרכים גבוהים יותר (או שלפחות אתה חושב כך) - אתה עשוי לחשוב שעבודתך מתסכלת. 

שני סוגי יועצים: רב תחומיים או ממוקדים בנושא צר

אחרי שכתבתי כל כך הרבה פוסטים על סווג לקוחות (למשל: הלקוח המכסה, החמקן, המנתח המשותק, השבוי, המכוער) הגיע הזמן לסווג גם את היועצים.

 ליאונרדו דה וינצ'י
 (דיוקן עצמי (כנראה 
מקור התמונה ויקיפדיה 

הדילמה האם להיות ממוקד בנושא אחד או לעסוק במספר תחומים רב, היא דילמה לא פשוטה. לא רק יועצים עומדים בפניה: גם מומחים מכל סוג, בעלי מקצועות וחוקרים באקדמיה.

האיש שבתמונה, ליאונרדו דה וינצ'י (1452-1519) הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר לאדם שעסק במספר רב של תחומים והצליח להגיע להישגים בכולם. 

אצטט את הויקיפדיה העברית: "במהלך חייו הועלה ליאונרדו דה-וינצ'י על נס כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומיסט, צייר, פסל, אדריכל ומוזיקאי מצטיין..."  

יועצים רב-תחומיים רחוקים כמובן מהרב-גוניות וההישגים של גאון כמו דה וינצ'י, אבל עדיין יש להם ידע בהרבה יותר תחומים מאשר ליועצים המתמחים בתחום צר. 

בתיאור כללי ולא מדויק, ההבדל בין שני סוגי היועצים הוא עומק לעומת רוחב. יועץ בתחום צר יכול, לכאורה, להגיע לעומק רב יותר ויועץ רב תחומי יכול, לכאורה, לראות תמונה רחבה יותר. 

יתרונות יועץ בנושא צר
ליועץ בתחום צר שני יתרונות עיקריים:

1. יש לו ניסיון רב בתחום זה

2. הוא צבר ידע רב בתחום זה במהלך ייעוצים קודמים שביצע ובמהלך לימוד הנושא והחידושים בו.

יועץ בנושא צר עשוי להיות מועמד טוב לביצוע משימה, אם ורק אם, המשימה מוגדרת היטב ואינה חורגת מגבולות התחום הצר בו הוא עוסק.

יתרונות יועץ רב תחומי
היתרון העיקרי של יועץ רב תחומי הוא הפרספקטיבה הרחבה שלו. הוא יכול לראות את הקשר בין נושא או תחום אחד לנושא או תחום אחר. בעולם המורכב בו אנו פועלים, קשרים כאלה שכיחים ועשויה להיות להם חשיבות רבה.

יתרון נוסף של יועץ רב תחומי היא יכולת הלמידה של נושאים חדשים, תחומים חדשים, כלים חדשים וטכנולוגיות חדשות. 
הוא נאלץ, במסגרת ייעוצים קודמים, ללמוד דברים חדשים, תפיסות חדשות ונושאים חדשים כפועל יוצא של עבודתו. קל לו, יחסית ליועצים אחרים, ללמוד נושאים חדשים.

ככל שהייעוץ נוגע במגוון נושאים גדול יותר, היועץ הרב-תחומי עשוי להיות מועמד מתאים יותר. 
לפעמים המשמעות של נגיעה במגוון רחב של תחומים היא ייעוץ אסטרטגי.

זה לא כל כך פשוט
ההבחנה שתוארה בשתי הפסקאות הקודמות ובסיפא של הפסקה שלפניהן, מציגה לכאורה תמונה פשוטה. המציאות מורכבת יותר.
לא לכל יועץ בתחום צר יש יותר הבנה וידע בתחום ההתמחות שלו מאשר לכל יועץ רב תחומי.

לא לכל יועץ רב תחומי יש תפיסה רחבה, יכולת לראות את התמונה כולה ויכולת להכליל מנושא אחד לנושא אחר.

לפעמים הייעוץ הוא פרויקט ייעוץ בו מעורבים מספר יועצים, כך שבמקרה הטוב אחד משלים את השני.
לפעמים העבודה היא בשיתוף עם אנשים אחרים העובדים בתוך ארגון. בהחלט ייתכן שאחד או יותר מהם מביא איתו ידע מעמיק בנושא צר או תפיסה רחבה של הקשר של מגוון רחב של תחומים לנושא בו עוסקים.
המשותף לשני המצבים שתיארתי הוא שיש משמעות ליכולת היועץ להשתלב בעבודת צוות. 

ההיבט האישי שלי כיועץ במערכות מידע
אם קראתם את הפוסט שכותרתו: שקיפות או מה צריך יועץ לכלכלת המשפחה לגלות ללקוחותיו על התנהלותו הכלכלית?, אתם יודעים בוודאי שפוטרתי ממקום עבודה, יציב לכאורה, בגיל 44, אחרי כ-20 שנות עבודה.

מצאתי את עצמי עובד כיועץ מחשוב ומערכות מידע עצמאי. הדעה הרווחת באותה תקופה הייתה שעבר זמנו של תחום ההתמחות שלי: מערכות הפעלה של מחשבי Mainframe של IBM (לא משנה שעד היום, יותר מעשרים שנה אחרי תחילת עבודתי כיועץ עצמאי, יש לא מעט אנשים, המתפרנסים היטב מכישוריהם בתחום זה).

היות שהייתי חייב לפרנס משפחה, נאלצתי לבצע ייעוצים בתחומים שלא היו תחום המומחיות שלי.  
בכל פעם למדתי תחום חדש "תוך כדי תנועה" במהלך הייעוצים. לפעמים הציעו לי להיפגש עם יועצים שעבדו באותה נישה והיו בשלב מתקדם ממני של ייעוץ דומה ללקוח אחר, על מנת ללמוד מניסיונם. תמיד שמחתי לקבל מידע מאנשים בעלי ידע וניסיון בתחום בו ביצעתי ייעוץ ולנסות להבין האם המידע שהם נותנים לי נכון ורלוונטי ללקוח עבורו אני מבצע ייעוץ. 

למרבית הפליאה, בחלק מהמקרים, מצאתי את עצמי לאחר חודשיים-שלושה של עבודה רצינית על נושא, מלמד אנשים שזה תחום התמחותם הצר לאורך שנים.  

לאחר שנתתי, בלית ברירה, ייעוצים בכמה תחומים הפכתי ליועץ רב תחומי במחשבים ומערכות מידע. 
בחלק מהתחומים היה לי ידע מעמיק, לא פחות מאשר ליועצים רבים, שזה תחום עיסוקם הצר. בתחומים אחרים ידעתי פחות.

הרווח הגדול שלי היה שלמדתי להיכנס וללמוד ולהבין כל תחום חדש, שנוצרה הזדמנות לתת ייעוץ או שחשבתי שיהיו בו מספיק הזדמנויות עבורי ולכן כדאי לי ללמוד אותו, גם ללא פרויקט ייעוץ מוגדר שמשלמים לי עליו.

אימצתי לעצמי גרסה פרטית של עיקרון פארטו: תוך מספר חודשים של עיסוק  בכל נישה מקצועית בה אני יועץ, להבין ולדעת יותר מ-80% מהיועצים המתמחים בה במשך שנים.    

ההיבט האישי שלי כיועץ בכלכלת המשפחה
הרבה שנים אחרי שהתחלתי לעבוד כיועץ עצמאי, צרפתי תחום ייעוץ שונה לחלוטין: ייעוץ בכלכלת המשפחה. סיימתי קורס מהטובים ביותר בארץ, והתחלתי לתת ייעוצים. 
שוב עלתה השאלה: האם אני מייעץ בנישה ספציפית בכלכלת המשפחה?, למשל: ייעוץ משכנתאות, או מנסה לראות תמונה רחבה ולייעץ למשפחות במכלול היבטים הקשורים להתנהגותן הכלכלית.  

ללא ספק כלכלת המשפחה, הוא תחום צר יותר מאשר מחשבים ומערכות מידע, אבל עדיין מדובר בתחום רחב. אם מנסים להסתכל עליו באופן רחב תוכלו למצוא, בין השאר, את הנושאים הבאים:

1. ניהול שוטף
2. ניהול סיכונים
3. התנהגות או כלכלה התנהגותית
4. דיור ומשכנתאות
5. פנסיה ופרישה מעבודה
5. ביטוח
6. היבטי מס
7. חיסכון והשקעות
8. קבלת החלטות בתנאי אי-וודאות
9. חינוך פנסיוני
10. אימון (Coaching)
11. באופן עקיף גם יחסים בין בני המשפחה (הורים-ילדים, בני זוג). מדוע באופן עקיף? איני עוסק ביחסים אלה מעבר לפריסמה של כלכלת המשפחה. הרקע שלי כבעל תואר M.A בפסיכולוגיה, מאפשר לי להבין לפעמים שמאחורי ההיבטים הכלכליים מסתתרים גם היבטים אחרים של היחסים בתוך המשפחה. גם כשאני מבין, אני לא נוגע בהם, משום שאינני מטפל של המשפחה אלא רק יועץ בכלכלת המשפחה. 

בשונה מתחום המחשבים, איני יכול לאמץ את עיקרון פראטו הפרטי שלי.
בחלק מהתחומים שהזכרתי, יש בעלי מקצוע שזה תחום עיסוקם ונדרשת הכשרה פורמלית על מנת לעסוק בהם, למשל: רואי חשבון או יועצי מס בתחום המיסוי, יועצי השקעות בתחום של השקעת וסוכני ביטוח בתחום הביטוח. 

אסור לי לייעץ בתחומים שאין לי רישיון בהם. איני מייעץ בתחומים כאלה, אבל.... אני בוחן את התנהלות המשפחה באותם תחומים במסגרת ייעוץ כולל בכלכלת המשפחה.

צברתי לא מעט ידע בכל אחד מהתחומים הנ"ל, במסגרת ניסיוני האישי וניסיוני המקצועי ובמסגרת לימודיי. 

אני כן יכול להסביר למשפחה, שיש צורך לבחון את אותו נושא ולהסביר לה את ההיבטים העקרוניים הבסיסיים.
אם המשפחה מחליטה לטפל בהם, אני מלווה אותה מול בעל המקצוע, שזה תחום התמחותו (ולא תמיד יודע מספיק את תחום התמחותו ולא פעם יש לו ניגודי אינטרסים).

אני בוחן את המסמכים הכלכליים הרלוונטיים, למשל: דוחות פנסיה תקופתיים.
אני עוזר להם לשאול את השאלות הנכונות וכיצד להבין את תשובות בעל המקצוע. כן, אני גם אומר להם כשלדעתי הוא טועה ושולח אותם לשמוע Second Opinion של מישהו נוסף העוסק באותו מקצוע. 

רוצים דוגמה?
סוכן ביטוח מציע למישהו לעשות ביטוח חיים על סכום מסוים. יש לי כמה יתרונות כשאני בא לעזור למשפחה להחליט: האם לעשות ביטוח כזה ובאיזה סכום לבטח את עצמה.

יתרון ראשון: אין לי ניגודי אינטרסים
ככל שסכום הביטוח גבוה יותר, עמלת הסוכן גבוהה יותר. לא כל הסוכנים יעמדו בפני הפיתוי לבטח על סכום גבוה יותר מהנדרש.

יתרון שני: אני רואה את התמונה הכלכלית הכוללת של המשפחה
לא מעט סוכנים יציעו סכום לביטוח חיים, על פי פרמטרים כלליים: גיל המבוטח, מצב משפחתי, מספר הילדים, גיל הילדים וכיו"ב 

אני יכול לעזור למשפחה לכמת באופן מדויק יותר את סכום הביטוח, על פי פרמטרים ספציפיים לאותה משפחה, למשל: סכום ההוצאות החודשיות הממוצע, האם יש או אין בני משפחה במעגל הראשון במצב כלכלי טוב במיוחד שיהיו מוכנים בוודאות לעזור (סבים וסבתות למשל)? 
מידע ספציפי כזה או אחר, עולה במהלך ייעוץ בכלכלת המשפחה. רק צריך לדעת לייחס אותו להקשר של ביטוח חיים.

יתרון שלישי: ידע והבנה בניהול סיכונים
במסגרת היותי יועץ רב תחומי, נתתי ייעוצים בניהול סיכונים ליחידות מחשוב בארגונים גדולים בסקטור הציבורי ובסקטור הפרטי. למדתי את המתודולוגיה ואת הכלים לניהול סיכונים. אותה תפיסה לניהול סיכונים ישימה גם בכלכלת המשפחה (למדתי גם דברים ספציפיים לניהול סיכונים בכלכלת המשפחה בקורס יועצים לכלכלת המשפחה). ביטוח חיים הוא ניהול סיכון של מות המבוטח בטרם עת. 

קרוב לוודאי שלא מעט סוכני ביטוח אינם יודעים מספיק על ניהול סיכונים ולכן עלולים לטעות בהמלצות שלהם למבוטחים פוטנציאליים.

השורה התחתונה
רוב היועצים מתמחים בתחום צר. הם צוברים ידע וניסיון בתחום זה. אם התחום הצר לא ייעלם, יש להם סיכוי להמשיך להתפרנס ממנו. עשוי להיות להם יתרון על מומחים רב תחומיים, כאשר הייעוץ ממוקד בתחום ההתמחות שלהם.

אני שייך לזן הנפוץ פחות של יועצים: אלה שמנסים לראות תמונה רחבה יותר ומסוגלים לייעץ ביותר מנישה אחת. במקרים בהם הייעוץ חוצה תחומים או נוגע בכמה תחומים, יש יתרון ליועץ רב תחומי.
גם במקרים בהם מדובר בתפיסה חדשה, טכנולוגיה חדשה או מתודולוגיה חדשה, עשוי להיות יתרון ליועץ הרב תחומי: הוא בנוי ללימוד והבנת תפיסות ונושאים חדשים.