בעקבות מחקר טריניטי: מה כסף ניתן למשוך מחיסכון פנסיוני על מנת להבטיח שהוא לא יתכלה? - חוק ה-4%

 

מחקר טריניטי  הוא מחקר שניסה להעריך כמה כסף ניתן למשוך ממחסכונות  מדי שנה על מנת שהחיסכון יספיק ל-30 שנים. 

המחקר נערך בשנת 1998 על ידי שלושה פרופסורים באוניברסיטת טריניטי. 

על פי המחקר ניתן למשוך 4% מהחיסכון בשנה. בשנים הבאות צריך להתאים את אחוז המשיכה לשינויים בשער הדולר.

גם היום יש כאלה המעוניינים בפרישה מוקדמת המשתמשים במודל של טריניטי על מנת לחשב האם יש להם מסםיק כסף לפרישה מוקדמת.

אני מנוי על הערוץ של Ben Felix ב-YouTube. בן פליקס הוא מנהל השקעות קנדי, המתייחס באופן מקצועי וקליט לסוגיות שונות בהשקעת כספים. הסרטונים הם בשפה האנגלית. 

בסרטון שצרפתי בתחילת הפוסט מתייחס פליקס למחקר ולמחקרים שבאו אחריו. כותרת הסרטון: 

the 2.7% Rule for Retirement Spending  

לדבריו המודל של משיכה שנתית של 4% המוצע במחקר טריניטי אינו תקף היום. 

יש לכך שתי סיבות עיקריות:

1. העליות הגדולות בערך תיק השקעות לא בהכרח ימשכו בעתיד

תיק ההשקעות עליו הם התבססו כלל 50% מניות ו-50% אגרות חוב. שניהם בבורסה האמריקאית. בשנים משנת 1996 ועד היום היו עליות גדולות באופן יוצא דופן בשערי המניות בבורסה האמריקאית. 

אין שום ביטחון שזה מה שיקרה בעתיד.

2. המודל התבסס על תוחלת החיים בשנת עריכת המחקר

תוחלת החיים נמצאת במגמה של עלייה. למי שהגיע לגיל 65 יש תוחלת חיים הגבוהה כמעט בחמש שנים מתוחלת החיים.

בארצות הברית, בקנדה וגם בישראל מדובר היום בתוחלת חיים מותנה בהגעה לגיל 65 המתקרבת ל-90 שנים.

כמובן שהרבה דברים השתנו מאז עריכת מחקר טריניטי. 

הדברים האלה משפיעים על שיעור המשיכה האמיתי הרצוי או האפשרי. 

מחקרים חדשים יותר

מחקרים חדשים יותר משקפים את השינויים בשוק ובתוחלת החיים. 

ההערכה היא שאפשר למשוך פחות מ-4% לשנה. סכום המשיכה מהחיסכון הוא בין 2% ל-3%. 

בן פליקס מעריך שמדובר בכ-2.7%.

פליקס מצטט מחקר משנת 2022. המחקר מצא שניתן למשוך 2.26% לשנה. 

אם משנים את שיעור המניות בתיק ההשקעה לשיעור האופטימלי של 64% שממקסם את ערך ההשקעה אפשר למשוך 2.85% מההשקעה בשנה. 

מגבלות שימוש בנוסחאות לשיעור משיכה 

חשוב להבין שמדובר בהערכה בלבד. התנאים עשויים להשתנות וגם שיעורי הרווח על ההשקעות. גם ההוצאותלא בהכרח ישארו קבועות.

תכנון פרישה לגמלאות: ההיבט הכלכלי: עשירים לכאורה

ג'ף בזוס - האדם העשיר בעולם
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט הקודם בסדרת הפוסטים על פרישה עסקתי בהיבט הכלכלי. התמקדתי בעיקרון הבסיסי: לאחר הפרישה ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות.

בפיסקה העוסקת בגידול בהוצאות ציינתי בקצרה את אחת הבעיות: הרגשת עושר בגלל מענקי פרישה.

הבטחתי להקדיש את הפוסט הנוכחי לענין הזה ואני עומד בהבטחתי.

מענקי פרישה

אנשים הפורשים לגימלאות מקבלים סכומי כסף חד-פעמיים, העשויים להגיע עד לסכומים של מאות אלפי שקלים.

המקורות לכספים החד-פעמיים עשויים להיות (רשימה חלקית):

1. ימי חופשה שלא נוצלו על ידי העובד המומרים לכסף.

2. ימי מחלה שלא נוצלו.

במגזר הממשלתי עובדים שפרשו לגימלאות מעל גיל 55 מקבלים תשלום כספי עבור ימי המחלה שלא ניצלו.

גובה התשלום תלוי במספר ימי המחלה אבל גם באחוז של ימי המחלה שלא נוצלו מתוך כל ימי המחלה שצבר העובד.

3. מענקים נוספים שונים
למשל עובדים המקבלים פנסיה תקציבית וצברו יותר מ-35 שנות עבודה אינם יכולים לקבל יותר מ-70% פנסיה ולכן הם מקבלים מענק עבור השנים העודפות שעבדו.

4. פיצויים
ניתן למשוך את הפיצויים בעת פרישה ממקום עבודה. לרוב ההמלצה תהיה לא לעשות את זה משום שגמלת הפנסיה תקטן. 

5. מענקים כחלק מתוכנית פרישה מוקדמת.
בחלק מהארגונים יש תוכניות פרישה המעודדת עובדים ותיקים לפרוש לפני גיל הפרישה הרשמי. ההנחה היא שעובדים אלה נשחקו בעבודה ועובדים צעירים, ששכרם נמוך יותר יכולים לבצע את אותה עבודה לא פחות טוב או אפילו טוב יותר. אחת הדרכים לעוד אותם לפרוש היא מענקים כספיים.

שימו לב לכך שעל הכנסות מחלק מהמקורות שצוינו כאן יש פטור מתשלום מס הכנסה, למשל: פיצויים וימי מחלה. הפטור עשוי להיות עד תקרה מסוימת. למקורת אחרים, כגון: פידיון כספי של ימי חופשה אין פטור ממס ורואים בהם הכנסה רגילה מעבודה.
אם זה רלוונטי לגביכם, ההמלצה שלי היא לא לסמוך עלי, אלא לפנות ליועץ מס או לרואה חשבון.

התנהגות כלכלית הנובעת מתחושת עושר
כפי שציינתי בפוסט הקודם, אנשים הפורשים לגימלאות נוטים להוציא יותר מכפי שהוציאו לפני הפרישה. כשמתלווה לזה תחושת עושר מדומה על בסיס המענקים שקיבלו, הם ייטו להוציא יותר מאשר פורשים אחרים.
התוצאה היא שהכסף שקיבלו נגמר מהר יותר מכפי שציפו.
כשהוא נגמר הם נמצאים במצב של הכנסות קטנות מאשר לפני הפרישה והוצאות גדולות יותר. פוטנציאל ההשתכרות שלהם נמוך בלאו הכי בגלל הגיל. הוא קטן עוד יותר במהלך השנים בהן כילו את המענקים.

המקרה של פרישה מוקדמת
בחלק מהמקרים תוכניות הפרישה המוקדמת אינן מספיק טובות. תחושת העושר המדומה בגלל מענקי הפרישה והשחיקה בעבודה גורמות לפורשים בפוטנציה לקבל החלטה רגשית לא רציונאלית מבחינה כלכלית: לפרוש לפני הזמן. 

הם ממירים המשך הכנסות גבוהות יותר והמשך חיסכון פנסיוני, שעשוי להגדיל משמעותית את גימלת הפנסיה שלהם, במענק חד-פעמי. לא תמיד אבל בהרבה מקרים בניתוח כלכלי ללא מעורבות רגשית אפשר להגיע למסקנה, שזוהי החלטה כלכלית שגויה בהנחה שהפורש לפנסיה יחיה עד הגיל של תוחלת החיים שלו.

כמובן שהחלטה כזו היא אינדיבידואלית ושונה מאדם לאדם. כך למשל, ההחלטה לפרוש עשויה להיות נכונה לאדם החולה במחלה סופנית ותוחלת החיים שלו קצרה.

מהי באמת תוחלת החיים בישראל?
בשנת 2017 תוחלת החיים של גבר ישראלי היא כ-81 שנים. תוחלת החיים של אישה ישראלית על פי נתוני הלמ"ס הייתה בשנת 2016 84.2 שנים.

כשמישהו פורש או שוקל לפרוש פרישה מוקדמת, הנתונים של תוחלת החיים מוטים כלפי מטה.
הנתונים של תוחלת החיים כוללים גם את אלו שנפטרו בגיל צעיר יותר: ממחלות, תאונות, מלחמות ופעולות איבה וכיו"ב.
הנתון הרלוונטי לאדם בשנות ה-60 של חייו הוא תוחלת מותנית של החייים כשידוע שהוא מעל לגיל 60. תוחלת זו גבוהה מתוחלת החיים בישראל.
יש יועצים לכלכלת המשפחה לוקחים כהנחה במקרה של פרישה לגמלאות, חיים שנמשכים חמש שנים מעל לתוחלת החיים.
על פי נתוני הלמ"ס בפרק ב"פני החברה הישראלית" העוסק בגילאי 55 ומעלה תוחלת החיים של גבר שהגיע לגיל 65 היא 83.9. תוחלת החיים של אישה שהגיעה לגיל הזה היא 86.5. הנתונים נכונים לשנת 2015.

אם תקראו את ההודעה לעיתונות של הלמ"ס אליה קישרתי תגלו שבנוסף למשתנים האישיים של כל אדם המשפיעים על תוחלת חייו יש גם מאפינים סוציואקונומיים: תוחלת החיים של גברים יהודים גבוהה ב-4.3 שנים מתוחלת החיים של גברים ערבים. תוחלת החיים של נשים יהודיות גבוהה ב-3.3 שנים מתוחלת החיים של נשים ערביות.

המתאם בין השכלה לתוחלת חיים גדול עוד יותר. השכלה גבוהה מוסיפה 7.4 שנים לתוחלת החיים של גברים ו-5 שנים לתוחלת החיים של נשים בהשוואה לאלה עם השכלה נמוכה.

אין לי כוונה לנתח כאן לעומק את הממצאים האלה אבל אם אתם יהודים בעלי השכלה גבוהה כנראה שכדאי לכם להביא בחשבון תוחלת חיים גבוהה יותר.

דוגמה קיצונית להתנהלות לא נכונה
לקוחה שלי בכלכלת המשפחה, שאני שומר את פרטיה האישיים חסויים, פרשה לפנסיה מוקדמת. המענקים נתנו לה תחושת עושר מדומה.
היא הגיעה אלי לייעוץ לאחר שהמענקים כבר חוסלו והיא התחילה לכלות חסכונות.
המשך התנהלות כזו היה מביא למכירת הדירה שלה.

באמצעות הייעוץ שלי נכנסנו למסלול של חיסכון קיצוני בהוצאות ועבודה על פי יכולתה וכישוריה.
בשונה מבייעוצים אחרים, השתמשתי בטכניקה קיצונית הנקראת: FUD. אלה הם ראשי תיבות של פחדים (Fears), חוסר ודאות (Uncertainty) וספיקות (Doubts).

את הטכניקה הזו הפעילו עלי, ללא הצלחה, אנשי מכירות של מוצרי תכונה וחומרה, כאשר הייתי מנהל או יועץ שהשפיע על בחירת מוצרים של ארגונים גדולים. למשל ספק מוכר מוצר תוכנה לכ-50% מהשוק בארץ. הופיע ספק חדש מתחרה עם מוצר לא פחות טוב. איש המכירות של הספק השולט בשוק מנסה לצור חששות, במקרים רבים לא אמיתיים, ביחס לאיכות המוצר המתחרה. ברור לגמרי שהמוצר המתחרה יהיה זול יותר, אם הוא באיכות דומה. 

במקרה של הייעוץ המסוים הזה בכלכלת המשפחה לא הייתה לי ברירה, אלא להעצים את החשש המוצדק מאובדן דירה, גם באמצעות טכניקה של FUD.
התוצאה הייתה שהלקוחה הצליחה לשמור על הדירה שבבעלותה אחרי שצמצנו באופן דרסטי את הפער בין ההוצאות להכנסות.

ההתנהלות האישית שלי
כפי שהבטחתי, אתיחס גם בפוסט זה להתנהלות האישית שלי בצבע אדום.
הפרישה שלי מעבודה כשכיר במלם מערכות הייתה פרישה כפויה בגיל צעיר. הארגון עבר ממצב של יחידת סמך ממשלתית עם פנסיה תקציבית  למצב של חברה ממשלתית. נאלצתי לעבור לפנסיה צוברת. באופן טבעי במצב כפוי כזה נותנים תנאי פרישה טובים יותר לעובדים הרבים, שהמצב הזה נכפה עליהם.
את הפנסיה התקציבית הקפאתי בתנאים טובים. השלב השני בפרישה הכפויה שלי היה מהחברה הממשלתית מלם מערכות, שעמדה לפני הפרטה. אני פוטרתי בגיל 44. לא התפתתי לתחושת עושר מדומה ואת המענקים חסכתי. 

ברור שיותר קל לא להרגיש תחושת עושר מדומה כשאתה איש היטק בן 44, שעתידו לוט בערפל, מאשר כשאתה אדם מעל לגיל 60. זה לא רק היכולות שלי לא להתפתות אלא גם הנסיבות הספציפיות.

מאז אני עצמאי. אני לא מצפה לקבל מענקים משמעותיים לפני הפרישה לפנסיה. אני בודאי לא מתכוון למשוך מעט פיצויים שהצטברו  משתי תקופות עבודה קצרות שלי כשכיר בתקופה שברובה הייתי עצמאי.


מה צריך לעשות במענקי פרישה?

1. חישבו היטב ובדקו היטב האם נכון לפרוש פרישה מוקדמת ולקבל יותר מענקים?

2. פרשתם וקיבלתם מענקים? ברוב המקרים כדאי לחסוך את רוב כספי המענקים ולא למהר להשתמש בהם.

3. אל תתעלמו מהיבטי מיסוי.
אם גם תמשכו את הכספים החיבים במס וגם תשתמשו בהם, ההפסד שלכם כפול: גם לא נהנתם מהטבות מס שהייתם יכולים לקבל לולא משכתם את הכספים מיד וגם לא חסכתם כסף לעתיד.

4. ברוב המקרים לא יהיה נכון למשוך כספי פיצויים. עדיף להשאיר אותם על מנת להגדיל את גימלת הפרישה החודשית שלכם.

תכנון פרישה לגמלאות: שלבי החיים הכלכליים

קשיש קורא בשעות הפנאי
מקור התמונה: ויקיפדיה

בעוד כשבעה חודשים אגיע לגיל 67. גיל הפרישה הרשמי לגמלאות. לפרישה לגמלאות צריך להיערך. התכנון הוא רב מימדי עם קשרים בין התחומים השונים. 

בסדרת הפוסטים, שזה הפוסט הראשון בה, אציג את הנושאים העיקריים, אליהם צריך להתיחס, עם תובנות בקשר אליהם. 

בנוסף להתיחסות הכללית אתאר גם את המסע האישי שלי בתכנון המשך חיי לקראת ההגעה לגיל הפנסיה. החלקים האישיים שלי יסומנו בצבע אדום.

באופן טבעי, כיועץ ומאמן לכלכלת המשפחה, אעמיק יותר בהיבטים הכלכליים. 

כבר עשיתי ייעוצים כלכליים לאנשים או משפחות על סף הפרישה לפנסיה ולאנשים או משפחות שכבר היו בפנסיה וכבר הרציתי על הנושא הזה, כך שהנושא בהחלט מוכר לי.

נקודת המבט שלי שונה מנקודת המבט של שכיר, שבבת אחת מפסיק לעבוד ויוצא לגמלאות. אני עצמאי שעובד בהיקף משתנה. בשנתיים שלוש האחרונות ברוב הזמן איני עובד בהיקף המתקרב למשרה מלאה. גם אחרי גיל 67 אני מתכוון להמשיך לעבוד. 

למזלי, מצבי הכלכלי מאפשר לי גם לדחות עבודות שאינן מענינות אותי. גם במקרה שהשכר המוצע עשוי להיות גבוה. 

הוא מאפשר לי גם לעבוד בעבודות מרתקות עם שכר נמוך או אפילו בחינם.

כך למשל, ניצולי שואה מקבלים ממני ייעוץ בכלכלת המשפחה ללא תשלום.

שלבי החיים הכלכליים

1. ילדים ונערים הסמוכים על שולחן הוריהם

בגילים אלה מרבית הילדים והנערים אינם מפרנסים את עצמם. המפרנסים, בדרך כלל הם ההורים. הילדים או הנערים תלויים בהם כלכלית.

הערה: זה לא אומר שהם אינם צריכים חינוך פיננסי. זה לא אומר שהם אינם צריכים להתנהל באופן טוב או סביר כלכלית. ידע והתנהלות נכונה בכל תחום, שנרכשים בגיל צעיר, עשויים לבוא לידי ביטוי גם בשלבים הבאים של החיים.

2. צעירים: צבא ולימודים

בשלב זה של החיים רבים עדיין תלויים כלכלית בהורים אבל רבים כבר מתחילים לעבוד ולהרוויח כסף. הלימודים עשויים להקנות להם מקצוע, ידע ויכולות שיבואו לידי ביטוי בעבודה בעתיד.

3. עבודה והקמת תא משפחתי

לרוב באמצע שנות העשרים או סוף שנות העשרים או תחילת שנות השלושים, הצעירים מתחילים לעבוד ויוצרים קשר זוגי משמעותי. לרוב הם כבר אינם תלויים כלכלית בהורים.
ההכנסות בדרך כלל מספיקות לקיום. יש זמן לעבוד ולבלות.

4. הרחבת המשפחה

זהו שלב מאתגר של מציאת האיזון בין משפחה וילדים והתבססות בעבודה. ההוצאות גדלות ולא תמיד ניתן לשמור על אותה רמה של הכנסה.

בדרך כלל זהו גם השלב בו עומדת על הפרק שאלת הדיור: האם לרכוש דירה או לשכור דירה?
כשרוכשים דירה נזקקים במקרים רבים שוב לעזרה כלכלית מההורים.

5. התבססות
זה היה השלב בו מתבססים בעבודה וההכנסות עולות. בדרך כלל בגילאי 40-60. הילדים כבר גדלים ומתחילים את דרכם לעצמאות כלכלית. בודאי אינם דורשים השגחה ותשומת לב מתמדת. 
השינויים בשוק העבודה, ההופך ליותר טכנולוגי ויותר גלובלי, עשויים לשנות שלב זה משום שלא מעט מבוגרים בקבוצת גיל זו ימצאו את עצמם ללא עבודה.

6. הפרישה לגמלאות ואחריה
כאן מתחילים שלבי החיים בהם תעסוק סדרת פוסטים זאת. שימו לב שלא בהכרח קבוצת הגיל של בני ה-60 וה-70 דומה לקבוצת הגיל של בני ה-80 וה-90.

מתי פורשים לגמלאות?
אין גיל אחיד לפרישה. הגיל הרשמי לפרישה של גברים הוא 67 ושל נשים עדיין 62. סביר להניח שגיל הפרישה של נשים יעלה עד שיהיה זהה לגיל הפרישה של גברים.

גילאי הפרישה האמיתיים הם אישיים ומשתנים. כאשר מדובר בעצמאים אין גיל פרישה רשמי. לכאורה הם יכולים לעבוד עד איזה גיל שירצו. לפעמים גם אין להם ברירה: הם לא צברו מספיק כסף בחיסכון הפנסיוני שלהם.

כאשר מדובר בשכירים גיל הפרישה עשוי להיות:

1. גיל הפרישה הרשמי
העובד מעונין להפסיק את עבודתו ו/או המעביד מעונין שיסים את תפקידו בהגיעו לגיל הפרישה. 

2. אחרי גיל הפרישה הרשמי
העובד מעונין להמשיך לעבוד והמעביד מעונין להעסיק אותו או שלעובד אין כרגע תחליף בגלל ידע ספציפי שיש לו.
הוא יכול להיות מועסק לתקופה קצובה. הוא יכול גם להיות מועסק במשרה חלקית.

3. לפני גיל הפרישה - פרישה מרצון
יש כאלה המבקשים לפרוש לגמלאות במועד מוקדם יותר. עשויות להיות לכך מגוון סיבות: "עייפות החומר" או שחיקה, רצון לעשות דברים אחרים, אילוצים משפחתיים וכיו"ב.
יש גם כאלה שמראש תכננו לפרוש בגיל מוקדם ככל האפשר וכל ההתנהלות הכלכלית שלהם הייתה מכוונת לכך. לפרטים: אל תחשוש: חסוך ופרוש. 
יש גם מקרים בהם הימנעות מפרישה מוקדמת עלולה להרע משמעותית את תנאי הפרישה.
אציג שלוש דוגמאות כאלה.

א. בתקופה האחרונה התיעצו איתו כמה עובדים באוניברסיטה העברית בירושלים בשאלה: האם כדאי להם לפרוש פרישה מוקדמת לגמלאות?  הסיבה לכך היא, שברור שבעתיד הקרוב יורעו תנאי הפרישה של עובדים באוניברסיטה.

ב. חברות שתפיסת עולמן הייתה שלא מפטרים עובדים, אלא מעבירים אותם לתפקידים אחרים במהלך הקריירה, נאלצו לפטר מספר רב של עובדים. בפעם הראשונה שעשו זאת היה חשוב להן לשמור על התרבות הארגונית שלהן ככל שניתן. זה התבטא בתוכניות "מצנח זהב": לא מפטרים עובדים אלא מציעים להם לפרוש מרצון. מציעים להם תנאי פרישה כל כך טובים שיהיו מספיק עובדים שירצו לפרוש.

ג. בתקופת עבודתי במלם, לפני למעלה מ-20 שנה, עבר מלם מסטטוס של יחידת סמך ממשלתית במשרד האוצר למעמד של חברה ממשלתית. עובדים מעל גיל 40 שפוטרו החלו לקבל פנסיה תקציבית. בשנים הראשונות לאחר המעבר עם תוספת אחוזים שהלכה והצטמצמה במהלך השנים עד למצב של פנסיה תקציבית ללא תוספת אחוזים.
היו כאלה שתוספת האחוזים לפנסיה הייתה עדיפה עבורם מהמשך עבודה בחברה. 

יש גם כאלה שמוצעת להם תוכנית לפרישה מוקדמת עם הטבות והם מקבלים אותה. המעסיק מעונין בצעירים יותר, שלא במעט מקרים גם מרוויחים פחות מעובד ותיק.
האם זה נכון להיענות לתוכנית פרישה מוקדמת לגמלאות?
זוהי שאלה אישית התלויה בנסיבות האישיות והכלכליות של כל אחד. היא גם תלויה בהטבות המוצעות לפורש בפרישה מוקדמת.
לא תמיד זה נכון לקבל את ההצעה. קראו למשל: מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה.


4. לפני גיל הפרישה - בלית ברירה

לפעמים נאלצים לפרוש שלא מרצון. להלן כמה תסריטים כאלה:

א. פיטורים בגיל מבוגר
אלה יכולים להיות פיטורים אישיים, צמצומים במקום העבודה או סגירת מקום העבודה.
המכנה המשותף בין כל סוגי פיטורים אלה שאותו מפוטר בהסתברות גבוהה כבר לא ימצא מקום עבודה חדש.

ב. פיטורים בגיל פחות מבוגר ללא סיכוי סביר למצוא עבודה
למשל פועלי טקסטיל בני יותר מ-50 בעיירת פיתוח, שכל שנות עבודתם היו באותו מפעל.

ג. הרעה במצב הבריאות
הרעה במצב הבריאות שאינה מאפשרת להמשיך לעבוד.

בפוסטים הבאים אעסוק בנושאים העיקריים אליהם צריכים להתיחס בתכנון ובקשרים והתלויות ביניהם.

אל תחשוש: חסוך ופרוש

הלוגו של הבלוג של
Mr. Money Mostachee 

בפוסט קודם: תרבות הצריכה נסדקת, תיארתי את הקשיים ההולכים ומתגברים בניהול כלכלת משפחות בתרבות הצריכה. 

בפוסט שאחריו: כלכלת שיתוף, דיברתי על מודל של שיתוף משאבים כלכליים, הנותן פתרון חלקי לבעיות. מימושי המודל נמצאים בתהליך של הבשלה ובלא מעט מקרים נגישות האינטרנט היא Enabler למימוש פתרונות מבוססי מודל זה.

הפעם אדבר על משהו קיצוני יותר ביחסו לתרבות הצריכה: שלילה מוחלטת של תרבות זאת והינתקות אישית ממנה. 

הכותרת של פוסט זה (שהיא מינוח פרטי שלי למודל) מתארת בתמציתיות את המודל, שעקרונותיו הם:

1. חסוך הרבה: לפחות 50%-60% ממה שאתה מרוויח.  

2. הדרך להשיג את החיסכון היא להוציא מעט כסף. בדיוק ההפך מתרבות הצריכה.

3. פרוש מעבודה בגיל מוקדם וחיה מהחסכונות.

הקושי הבסיסי במימוש המודל הוא שילוב בין שני העקרונות הראשונים: על מנת לחסוך כל כך הרבה צריך להוציא מעט מאד.

הדבר הראשון שעושים, זו הינתקות מתרבות הצריכה: אתה קונה רק מה שאתה ממש צריך. אתה לא קונה מה שרוב האנשים האחרים בחברה שלך קונים. 

אבל כיצד חוסכים 50%-60% אם אתה לא אי-שם בראשו או למעלה מאמצעו של העשירון העליון?

מצטמצמים באופן קיצוני ומוותרים על נוחות: שוכרים דירה במקום לקנות דירה, נוסעים באופניים במקום במכונית (לא תענוג גדול בגשם שוטף וסיכון של ממש כשמדובר על כביש בו נוסעים לידך חלק מנהגי המכוניות הישראלים), לא אוכלים במסעדות, מרכיבים רהיטים לבד וכיו"ב.

היתרון הוא שאם כבר הגעת למצב, שבו אתה יכול לפרוש פרישה מוקדמת מעבודה, יש לך זמן לעשות את מה שחשוב לך ואת מה שאתה נהנה לעשות. זמן לא יחסר לך.

גישה פופולרית

העובדה שהתפיסה הזו פופולרית, היא אינדיקטור לעומק הסדקים במודל תרבות הצריכה.

האיור בראש הפוסט הזה לקוח מהבלוג של מר שפם הכסף (Mr. Money Mystachee). מר שפם הכסף, הוא אחד הגורואים המובילים של תפיסה זו. 

אקשר אתכם גם לבלוג שלו: Mr. Money Mystachee. שפם הכסף כה פופולרי עד שנעמי דרום כתבה עליו כתבה במוסף השבת של עיתון הארץ: החזון לחיי רווחה: לחיות כמו כלב ולצאת לפנסיה בגיל 40.  

מר שפם הכסף אולי פופולרי, אבל בוודאי אינו היחיד. הבלוגרית הישראלית דורין הרטמן, שהושפעה מהרעיונות מנסה לחיות לפיהם, ומתארת אותם באופן מוצלח ומעניין בבלוג שלה: הסולידית. נעמי דרום הקדישה לה תיבה במסגרת המאמר.

אני מכיר את הבלוג שלה ואת הרעיונות שלה כבר זמן לא קצר. מדי פעם אפילו הגבתי בדף התגובות של פוסטים בבלוג שלה.

מה הן הבעיות במודל "אל תחשוש חסוך ופרוש"?

1. לא כל אחד מסוגל לחסוך כסף ובוודאי שלא כל אחד מסוגל לחסוך הרבה כסף

מניסיוני כיועץ לכלכלת המשפחה, אני יודע שיש משפחות שהכנסותיהן החודשיות מגיעות ליותר מ-30 אלף שקל, 40 אלף שקל ואפילו יותר מ-50 אלף שקל ומוציאות יותר ממה שהן מרוויחות. 

אני גם מכיר משפחות שמרוויחות הרבה פחות והוצאותיהן אינן גבוהות מהכנסותיהן.

שם המשחק בכלכלת המשפחה הוא התנהלות נכונה ולאו דווקא הכנסה גבוהה.

אבל בשביל לחסוך סכומים שיאפשרו למשפחתך קיום (גם אם הוא צנוע) במשך עשרות שנים ללא עבודה, כנראה שצריך הכנסות גבוהות. זה לא מקרה שמר שפם הכסף עבד בתכנות מחשבים וגברת דורין הרטמן בכלכלה. קשה לי לראות עובדי קבלן (פועלי ניקיון או מאבטחים) שמסוגלים לאמץ את המודל בהצלחה.

2. לא כל אחד יכול לחיות לאורך זמן בחוסר נוחות קיצונית

אפשר להעריך אנשים המסתפקים במועט ומאמצים אורח חיים סגפני. לרבים בתרבות המערבית קשה לאמץ מודל כזה לאורך זמן.

3. כיצד לשמור את ערכו הריאלי של החיסכון או אפילו להגדיל אותו?

לא פשוט לעשות את זה. אפילו אנשי מקצוע בתחום ההשקעות, נכשלים לפעמים ומפסידים. 

ראיתי כבר לא מעט משפחות, שאחת הבעיות בכלכלת המשפחה שלהם הייתה השקעה לא נבונה של החסכונות, וכתוצאה מכך ירידה בערכם הריאלי.  

בנוסף לצבירת מספיק חסכונות צריך לדעת לנהל אותם. 

רוב האנשים שאני מכיר מתקשים לנהל באופן סביר את חסכונותיהם. הם יכולים לשלם למישהו אחר שינהל להם את החסכונות באופן מקצועי, אבל:

א. צריך לדעת לבחור נכון מישהו שאפשר לסמוך עליו.

ב. גם מישהו מקצועי וישר יכול להיכשל. לפעמים זה אפילו לא תלוי בו, אלא באירועים כלכליים גלובליים, שאף הטובים במומחי הכלכלה אינם מסוגלים לחזות אותם מראש. 

ג. צריך לעקוב אחר המצב הכלכלי ואחרי ההתנהלות שלו בכספים שלכם גם אם אתם סומכים עליו.  

לא במקרה, מציגה דורין הרטמן מודל כלכלי מעניין להבטחת ערך החסכונות. לא במקרה חלק גדול מהמגיבים לפוסטים שלה הם אנשים שמתמצאים, ברמה זו או אחרת, בניהול כספים.

השורה התחתונה בהקשר זה: חלק גדול מהאוכלוסייה לא יהיה מסוגל להבטיח את ערך החיסכון שלו. אם יפרוש מעבודה לפני גיל 40 והחסכונות יקטנו משמעותית הוא יתקשה להשתלב שוב בשוק העבודה. ראו למשל: אפליה גילאית לפעמים יותר גרוע מחוסר תעסוקה. 

4. האם אתם באמת רוצים להפסיק לעבוד?

התשובה האישית שלי היא: לא. אני רוצה להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפרישה הרשמי (שאליו אגיע בעוד פחות מארבע שנים). 

אם תקראו את הפוסט: מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה, תבינו מדוע אני גם ממליץ לאחרים לשקול היטב האם כדאי להם לפרוש מעבודה לפני הזמן. אגב, יש גם מחקרים המראים שבריאותם של אלה שממשיכים לעבוד לאחר גיל הפרישה, טובה יותר מבריאותם של אלה שאינם עושים זאת (אני מאד מקווה שמי שעשו את המחקרים בחנו אוכלוסיות שבתחילת המחקר מצבן הבריאותי היה דומה, אחרת ספק אם מסקנות המחקרים תקפות).

האם מר שפם הכסף או הגברת הסולידית אינם רוצים להמשיך לעבוד? יש לי ספק בכך. יותר סביר שהם רוצים משהו דומה למה שאני רוצה: לא להיות תלויים לפרנסתם בעבודה ולעבוד כמה שהם רוצים במה שמעניין אותם. 

שניהם עובדים כבלוגרים ואולי גם בדברים נוספים.

5. מה שהיה הוא שיהיה?
התשובה שלי לשאלה בשורה למעלה היא: לא יודע. כשאתה מתכנן הוצאות מחסכונות לקיום שוטף אתה מניח הנחות. בדיוק כמו שלא בהכרח ניתן לשמור על החיסכון שצוברים לפני הפרישה המאד מוקדמת מעבודה, קשה מאד לבנות על דפוס הוצאות קבוע לאורך הרבה שנים.

מספר שנים אחרי שפרשתם עשויים להתרחש דברים לא צפויים.
הם יכולים להיות סיכונים שלא צפיתם, וכשהם מתממשים הם מגדילים משמעותית את ההוצאות החודשיות, למשל: מחלה קשה או מחלה נדירה, תאונה, בן משפחה הזקוק נואשות לסיוע כלכלי וכיו"ב.

הם יכולים להיות אירועים הנובעים משינויי עמדות שלכם. כך למשל, הסולידית מניחה חיים ללא ילדים. ילדים זה שמחה, אבל גם הוצאה כספית.
יכול להיות שמישהי שפורשת מעבודה בשנות ה-30 המוקדמות של חייה, תחשוב שאינה רוצה ילדים. יכול להיות שבגיל מאוחר יותר תרגיש אחרת ואז תלד או תאמץ ילד. 
המודל הכלכלי של חיים מהחסכונות עלול לא להתאים למצב החדש. האילוץ לחפש עבודה עלול להגיע דווקא במועד נוח פחות: למשל מועד בו מטופלים בילד רך בשנים.

הזווית האישית שלי
אני מתחבר לחלק מהתפיסה הזאת ובמיוחד להינתקות מתרבות הצריכה. אם קראתם את הפוסט, הבנתם אני פחות מתחבר לחלקים אחרים של תפיסת: "אל תחשוש: חסוך ופרוש".

את התפיסה שלי אציג בפוסט נפרד. איני מתיימר לטעון שהיא טובה לאחרים או מתאימה לאחרים. לי היא מתאימה.

האם רק מי שמצבו הכספי רעוע זקוק לאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה?

רבים חושבים שרק משפחות שמצבן הכלכלי גרוע עשויות להפיק תועלת אמיתית מאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה. 

טענה זו רחוקה מהמציאות. לא מעט משפחות, שמצבן נתפס כטוב עשויות להפיק תועלת רבה מתהליך כזה. בפוסט זה אציג מספר דוגמאות למשפחות שמצבן הכלכלי טוב (אבל...) ויכולות להפיק תועלת רבה מייעוץ בכלכלת המשפחה.

1. אריאלה התקשרה אליך

או שסתם זכית בסכום גדול בהגרלה של הלוטו או של הטוטו. אין ספק שלאחר הזכייה, מצבה הכלכלי של משפחת הזוכה טוב. חכו שנה, שנתיים, כדי לראות שמשפחות רבות, שזכו בפרסים גבוהים מאבדות את כל או רוב רכושן ונקלעות למצב כלכלי קשה.

מה התרחש?

המשפחה שזכתה בהגרלה בסכום כספי גבוה העריכה את מצבה הכלכלי כטוב הרבה יותר ממה שהוא היה באמת, לפיכך הוציאה הוצאות כספיות מופרזות (מכוניות מפוארות, קניות, נסיעות לטיולים ונופשים, מתנות כספיות לקרובים וחברים וכיו"ב). לפעמים זה לווה גם בהקטנת הכנסות, משום שהזוכה החליט, שאפשר כבר להפסיק לעבוד.   
כמו בדור השני או השלישי של משפחות שהתעשרו, גם אצל הזוכים בהגרלה, מה שבא בקלות הולך בקלות.

כיצד היה עוזר תהליך ייעוץ ואימון?

הצגת התמונה הכוללת הייתה חוסכת אשליות למשפחה. שליטה בהוצאות והפניית חלק מכספי הזכייה לחיסכון או להשקעה הייתה מבטיחה שיפור במצבה הכלכלי של המשפחה.

2. הייטק 

רווק איש היי-טק המתקרב לגיל 30 והכנסתו מעבודה היא כ 25,000 ש"ח לחודש. אין אוברדרפט. אין הלוואות או חובות. אין גם חסכונות. את קרן ההשתלמות פדה לצורך מימון נסיעה בחו"ל.
החיים יפים: שוכר דירה יקרה, נוסע פעמיים-שלוש בשנה לחו"ל (לא כולל כמה גיחות נופש לחו"ל בסופי שבוע), יומיום ארוחות במסעדות טובות, בערבים גם ביקורים בפאבים ובמסיבות.  

מבט לתסריט עתידי אפשרי: שנתיים אחרי זה נישא לבחירת ליבו. נולדים ילדים. חמש שנים אחרי זה מפוטר מעבודתו כי החברה בקשיים.
לאחר חצי שנה של אבטלה מוצא עבודה חדשה. השכר נמוך יותר
כ 20,000 ש"ח. 
לאחר חמש שנים מפוטר שוב שלא באשמתו (בהיי-טק מקומות עבודה לא יציבים). הפעם כבר אינו מוצא עבודה כי הוא מעל לגיל 40. 

מדי פעם הוא מוצא עבודות מזדמנות בשכר נמוך, עד שלאחר כמה שנים מוצא עבודה פקידותית קבועה בשכר זעום. 

המשפחה נקלעת למצב כלכלי קשה והחובות תופחים והולכים. 

מה התרחש?
למרות שהמצב הכלכלי היה טוב, לא נצפו תסריטים עתידיים טובים פחות מבחינה כלכלית. כתוצאה מכך איש ההי-טק חי ברמת חיים גבוהה ולא נערך לתסריטים אלה. כשהם התרחשו כלכלת המשפחה קרסה. 

כיצד היה עוזר תהליך ייעוץ ואימון?
תסריט מעין זה אינו חריג אצל עובדי היי-טק. האפשרות של התרחשותו הייתה עולה לדיון. 
ללא הורדה משמעותית של רמת החיים, ניתן היה לחסוך כל חודש, למשל סכום פעוט (יחסית לגובה המשכורת) של 5,000 ש"ח. אחרי שנתיים היו מצטברים 120,000 ש"ח. בהשקעה נבונה היו גם מניבים תשואות. 

עם הנישואים ועד הולדת ילדים ניתן היה בקלות להעלות את רמת החיסכון: משק ביית אחד עם שתי משכורות. גם זה ללא ירידה משמעותית ברמת החיים. סכום חיסכון חודשי של כ 7,000 ש"ח לחודש היה מצטבר ביחד עם החיסכון הקודם ליותר מ 200,000 ש"ח.
תוסיפו לזה גם את קרן ההשתלמות, שלא הייתה מנוצלת לנסיעה לחו"ל והגעתם לסכום חיסכון נכבד, שהיה עומד לרשות המשפחה בעת צרה (ובהשקעה נבונה גם גדל). 

בחרתי במתכוון בתסריט של חיסכון צנוע. אפשר לבחון גם תסריט של חיסכון חודשי של 10,000 ש"ח במחיר ירידה מסוימת ברמת החיים.

עוד שאלה קטנה: מה היה קורה לו היה פונה לייעוץ ואימון כלכלי בגיל עשרים וחמש?  
תסריט אפשרי: החיסכון שהיה נצבר היה משמש לרכישת דירה בפריפריה (נניח באר-שבע או חדרה). דמי השכירות היו  מכסים את מרבית המשכנתה לעשר שנים. בגיל 35 הייתה עומדת לרשותו דירה ללא משכנתה, המניבה הכנסות. 

3. עבודה ושחיקה
לפני כמה  עשרות שנים הכרתי אדם שעבד בעבודה מרתקת בחזית הטכנולוגיה. הוא עזב אותה לטובת עבודה משעממת (לטעמו) במפעל משפחתי. כשנשאל איך העבודה החדשה? ענה: יש רגע אחד של סיפוק בכל חודש. הרגע בו אני מסתכל על תלוש המשכורת.
אותו אדם אינו היחידי, שעובד רק עבור הכסף שהוא מרוויח.

יש אנשים הממלאים את אותו תפקיד במשך שנים ארוכות עלולים לסבול  משחיקה. התוצאה זהה: העבודה כבר לא מעניינת.

כאשר אין תחושה של סיפוק, עשייה או תרומה, טבעי לרצות לצבור מספיק כסף ונכסים על מנת לפרוש מהעבודה מוקדם ככל האפשר. לאחר הפרישה יש זמן לעסוק בתחביבים המעניינים את אותו אדם. חישוב מהיר עשוי להראות למשפחה שלא ניתן לפרוש וצריך להמשיך לעבוד, משום שאין מספיק נכסים כספיים.

מה התרחש? 
בלא מעט מקרים לא חסכה המשפחה מספיק כסף או השקיעה את הכסף באופן רחוק מהאופטימלי. כתוצאה מכך חייבים להמשיך לעבוד על מנת שיהיה מספיק כסף לכסות את ההוצאות השוטפות.

כיצד היה עוזר תהליך ייעוץ ואימון?
במהלך התהליך היה מתברר כי אחת המטרות היא הפסקת עבודה. ניתוח וכימות המשמעויות הכלכליות של מטרה זו, היה עשוי להוביל לצבירת נכסים כספיים לתמיכה במימוש מטרה זו. הסכומים שהיו מצטברים היו עשויים לקצר את הסבל או השעמום שבעבודה.

אין להוציא מכלל אפשרות, שהייתה צצה חלופה לעבודה אחרת מעניינת יותר וגורמת לסיפוק, שגם מניבה הכנסה ראויה.

4. גמלאים או כמעט גמלאים
אנשים שנשחקו מעבודה (ראה 3 לעיל), כמו גם אנשים אחרים, ניצבים בשלב מסוים לפני פרישה לגמלאות או לפני החלטה האם להיענות לתוכנית פרישה מוקדמת לגמלאות. 
בפרישה הם מקבלים מענקי פרישה, מענקים נוספים, תשלום עבור ימי חופשה, ימי מחלה וכיו"ב. 

ההתחלה מעודדת: יש זמן לעשות את כל מה שחלמו. כל חודש נכנסת קצבת הגמלאות לחשבון ומתווספים כספים רבים כמענקי פרישה למיניהם. לאחר שנה, שנתיים, שלוש או ארבע מגלים כי ההוצאות לא קטנו (לפעמים גדלו) וההכנסות הצטמצמו, מענקי הפרישה "נאכלו" והגמלה אינה מספיקה לקיום השוטף. 
מה התרחש? 
ברור שהייתה הערכת יתר של המשאבים הכספיים העומדים לרשות המשפחה. פרטים נוספים אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים: 
מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה 
הכל סיכונים: הסיכונים שמלווים אותנו וההתמודדות אתם 
שינוי ארגוני מהותי מזווית ראיה של העובד.

כיצד היה עוזר תהליך ייעוץ ואימון?
במהלך התהליך, ניתן לצפות את תבנית הקיטון בהכנסות ללא קיטון מקביל בהוצאות, האופיינית לגמלאים רבים. ידיעה מראש הייתה אולי פוסלת אפשרות לפרישה מוקדמת או לפחות מציגה את הקשיים שלאחריה. 
תכנון נבון של השקעת חלק ממענקי הפרישה, שליטה בהוצאות ואולי גם תוספת הכנסות, עשויים היו למנוע את המצב שנוצר. 

השורה התחתונה 
המשותף לכל הדוגמאות לעיל (כמו גם למצבים  אחרים, שלא תוארו בפוסט זה) הוא התנהלות כלכלית שגויה ולא גובה הכנסות נמוך. הפרמטר העיקרי הקובע את מצבה הכלכלי של משפחה הוא ההתנהלות ולא גובה ההכנסה. ישנן גם משפחות שהכנסתן נמוכה ומצבן הכלכלי סביר, משום שהן מתנהלות כיאות.

המסקנה היא שמאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה עשויות להפיק תועלת משפחות שהתנהלותן אינה מיטבית ללא קשר לגובה הכנסתן.

שינוי ארגוני מהותי מזווית הראיה של העובד

בפוסט קודם דנתי בשאלה: האם כדאי להיענות לתוכנית לפרישה מוקדמת מהעבודה? בפוסט הנוכחי אתייחס באופן רחב יותר לשאלה: כיצד צריך לנהוג עובד בארגון העומד בפני שינוי ארגוני משמעותי? 

שינוי מסוג זה עשוי להיות לדוגמה הפרטה של ארגון ציבורי, רכישת חברה על ידי חברה אחרת, פיצול חברה לשתי חברות, שינוי מעמדו של משרד ממשלתי לחברה ממשלתית או לרשות ממשלתית.

ההתייחסות לנושא תתבסס על מקרה קונקרטי המתרחש בזמן הנוכחי ויש לי נגיעה בו. לא אציין את שם הארגון. 

אציין רק את הפרטים הבאים:

1. צפוי שינוי במעמדו של הארגון

2. לעובדים מוצעת תכנית לפרישה מוקדמת

3. חלק מהעובדים יוכלו להמשיך לעבוד בארגון. כנראה בתנאי שכר טובים יותר מאשר היום.

4. חלק מהעובדים יועברו על ידי המעביד לארגונים אחרים שבבעלותו.

המעביד העניק לעובדים אפשרות לקבל ייעוץ מחברה המתמחה בייעוץ בתחום זה. ההתרשמות שלי שהייעוץ הוא ייעוץ ברמה מקצועית טובה והחברה מבצעת את עבודתה בנאמנות בדיוק כפי שהוגדרה על ידי המעביד המשלם לה.

ההתרשמות שלי היא שלפחות לגבי חלק מהעובדים, ייעוץ זה אינו

מספיק ובהמשך הפוסט אסביר מה הן המגבלות של הייעוץ שניתן לעובדים ומדוע ייעוץ משלים בכלכלת המשפחה עשוי לענות עליהן. 


השורה התחתונה: הייעוץ שניתן לעובדים אינו מתייחס לתמונה הכוללת של כלכלת המשפחה של העובדים: אינו מתייחס למשפחתו כיחידה כלכלית, אינו מתייחס להוצאות שוטפות והוצאות צפויות ואינו מתייחס להיבטים התנהגותיים. כמו כן אינו מתייחס לתכנון כלכלי עתידי לאחר פרישה מוקדמת או לאחר החלטה על המשך עבודה בארגון.   

לפרטים ביחס למהות ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט: מתי יש צורך בייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה?


 

שינוי ארגוני סיכויים וסיכונים

מזווית הראיה של עובד, שינוי ארגוני מהותי עשוי לטמון בחובו סיכויים לשיפור מצבו אבל גם עלול ליצור סיכונים חדשים. אם מדובר בעובד וותיק במסגרת יציבה, קרוב לוודאי, שהוא יתקשה להעריך את הסיכונים בעוד הערכת הסיכויים, שאף היא אינה פשוטה כלל ועיקר, קלה יחסית להערכת הסיכונים.


הסיבה לכך היא שהסיכויים ניתנים לכימות, למשל: צפויה תוספת שכר של X אחוזים. הסיכונים לעומת זאת ניתנים פחות לכימות. למשל: האם אפוטר מהעבודה? אם כן, מתי אפוטר בעוד: שנה, שנתיים או עשר?


דוגמאות לסיכויים או הזדמנויות 

1. אפשרות לשכר גבוה יותר
2. אפשרות לפרישה בתנאים טובים יותר: תוספת אחוזים לפנסיה, מענקי פרישה גבוהים יותר, תוספת דרגות לפני הפרישה שתשמש בסיס לחישוב הפנסיה וכיו"ב.
3. הזדמנות לקידום מקצועי בגלל פרישת עובדים אחרים.


דוגמאות לסיכונים
1. פיטורים 
2. שינוי לרעה בתנאי העבודה: דרישה (או דרישה בעתיד) לעבודה קשה יותר הנמשכת מספר רב יותר של שעות ביום, דרישה (או דרישה בעתיד) לביצוע חלק מהעבודה באזורים מרוחקים יותר ממקום המגורים
3. הרעה ביחסי עובד-מעביד בעתיד.
4. תחרות בין עובדים ומערכת של חוסר שיתוף פעולה ביניהם.     

הייעוץ שניתן לעובדים

סעיף זה מתייחס לדוגמה הספציפית אליה אני מתייחס, על אף שמוכרות לי דוגמאות דומות אחרות.
הייעוץ התבסס על סימולציה ממוחשבת המציגה את הגובה הצפוי של גמלת הפנסיה החודשית ואת גובה המענקים שהעובד צפוי לקבל אם יפרוש, ועל סמך נתונים אלה מבצעת המלצות של תכנון מס. 


על פי הנחיית המעביד המודל מתייחס אך ורק לנכסים פיננסיים קיימים או עתידיים שמקורם בתשלומי מעביד ותשלומי עובד ואינו מתייחס לנכסים פיננסיים שנוצרו ביוזמה פרטית של העובד. כל למשל המודל מביא בחשבון קופת גמל אליה הפקיד המעביד עבור העובד ו/או העובד הפקיד אליה ישירות מתלוש המשכורת שלו על פי הסכמי עבודה. לעומת זאת המודל אינו מביא בחשבון קופת גמל שפתח העובד ללא קשר למקום עבודתו והפקיד אליה כסף.


מגבלות עיקריות של הייעוץ שניתן לעובדים

בסעיף זה יוצגו המגבלות באופן תמציתי, כשבסעיף הבא יובאו דוגמאות הממחישות אותן. להלן מגבלות עיקריות הנובעות כאמור מטווח הייעוץ ולא מאיכותו:

1. הייעוץ מתייחס לעובד בלבד ולא מערכת המשפחתית הכוללת שלו

2. הייעוץ אינו מתייחס לנכסים פיננסיים שמקורם אינו בתשלומים הקשורים בהסכם העבודה.

3. הייעוץ אינו מתייחס להתחייבויות כלכליות של העובד


4. הייעוץ מתמקד בהכנסות ואינו מתייחס להוצאות

5. הייעוץ אינו מתייחס לתרחישי עבודה עתידיים 

דוגמאות להמחשת המגבלות

כל דוגמה מתארת שני עובדים שעל פי נתוני הייעוץ נמצאים במצב זהה.

במציאות מצב האחד שונה מהותית ממצבו של האחר וייתכן שעל כל אחד מהם לקבל החלטה שונה.

הדוגמאות להלן אינן מתארות מידע אמיתי המתייחס לאנשים ספציפיים. הדוגמאות מציגות מקרים קיצוניים הנוגעים רק להיבט אחד.

במציאות סביר שלא יהיו הבדלים כל כך קיצוניים בין עובדים בהיבט אחד, אבל התמונה הכוללת מורכבת יותר משום שיהיו הרבה היבטים בהם עובדים יהיו שונים זה מזה. 

דוגמה 1: עבודת בן-הזוג

עובדת א נשואה למנהל אגף בחברת חשמל שמשכורתו החודשית 40,000 ש"ח ברוטו.

עובדת ב נשואה לאדם המובטל בשנתיים האחרונות ולפני זה עבד בעבודות מזדמנות בשכר נמוך.

ניתוח: על פי הסימולציה לשתי העובדות פנסיה ומענק פרישה דומים.

ברור שבהתייחסות משפחתית כוללת (גורם 1 בסעיף הקודם), עובדת   א יכולה לסמוך על הכנסה משפחתית גבוהה ויציבה ובבוא היום גם על גמלת פנסיה מכובדת של בעלה. עובדת ב יכולה להניח שהיא ובן-זוגה יצרכו את המענקים לכיסוי הוצאות שוטפות ומקור ההכנסה העיקרי תהיה גמלת הפנסיה שלה.

דוגמה 2:  חיסכון פנסיוני שלא במסגרת עבודה אצל המעביד הנוכחי

ג עבד לפני שנת 1990 במשך עשר שנים בחברת הייטק שהפרישה לו כספים לביטוח מנהלים. במקום העבודה הנוכחי מפרישים לו כספים לפנסיה תקציבית.  בביטוח המנהלים אליו הוא ממשיך להפריש כספים ללא הפרשות מעביד הצטברו כ 800,000 ש"ח.

ד עבד במשך שנתיים במקום אחר לפני עבודתו במקום העבודה הנוכחי. את כספי הפיצויים והפרשות המעביד לפנסיה משך לצרכים שוטפים.

ניתוח: ההבדל בין העובדים שעשוי להשפיע על מערכת השיקולים שלהם אינו בא לידי ביטוי בסימולציה בגלל מגבלה 2 (אין התחשבות בנכסים פיננסיים). במקרה זה מדובר בנכס פנסיוני.

ביטוח המנהלים שהתחיל לפני שנת 1990 הוא בתנאים בהם המדינה מבטיחה הצמדה למדד ותשואה מובטחת וידועה מראש.

הסכום שצבר ג יתווסף לגמלת הפנסיה שלו כאשר יגיע לגיל 65. 

הפנסיה שיקבל בגיל זה תהיה גבוה באלפי שקלים מהפנסיה שיקבל ד.

דוגמה 3: דירות

ה גרה עם משפחתה בדירה שבבעלות המשפחה.היא סיימה לשלם את המשכנתה עליה. למשפחה שלוש דירות נוספות שהיא משכירה.

ו קנה לפני שנה דירה ולקח משכנתה בסך של מליון שקל. אין ברשות משפחתו דירות נוספות.


ניתוח: ההבדל בין העובדים שעשוי להשפיע על מערכת השיקולים שלהם אינו בא לידי ביטוי בסימולציה בגלל מגבלה 2 (אין התחשבות בנכסים פיננסיים). במקרה של פרישה מוקדמת ל ה יהיו הכנסות חודשיות גבוהות באלפי שקלים מההכנסות של ו.


דוגמה 4: ילדים זה שמחה, אבל גם הוצאה כספית
לז יש שלושה ילדים בוגרים:  עורך-דין, רופאה ומנהל בהייטק. 
שלושתם נשואים באושר ובעלי דירות משלהם. גם בני הזוג שלהם עובדים בתפקידים בכירים.
שלושת ילדיו של ח הם בגיל העשרה: תלמידי תיכון וחטיבת הביניים.


ניתוח: גם אם תוצאות הסימולציה בייעוץ שיקבלו יהיו זהות ברור שהאתגרים הכלכליים הניצבים לפני ח  גדולים בהרבה והוא יצטרך להביא אותם בחשבון אם יחליט לפרוש פרישה מוקדמת מהעבודה: הוא יצטרך לעזור במימון לימודי ילדיו בתיכון ואולי גם באוניברסיטה ואולי לסייע להם ברכישת דירות. ז  יכול לחשוב על הוצאות של מתנות לנכדים ואולי טיול איתם לחו"ל. 
דוגמה זו מתייחסת למגבלה 4 (חוסר התייחסות להוצאות)


דוגמה 5: צער גידול הורים
אימה האלמנה בת ה 90 של ט חולה במחלה סופנית. רופאים מעריכים שהיא תלך לעולמה תוך חודש חודשיים. בהקשר זה נציין ש ט היא בת יחידה, לאימה רכוש המוערך בכ 50 מיליון ש"ח, מערכת היחסים ביניהן הייתה תמיד מצוינת ואימה כתבה צוואה על פיה ט היא היורשת היחידה.  


לשני הוריו העניים  של י אין ביטוח סיעודי. שניהם חולים בדימנציה, אבל מצבם הגופני טוב.
ל ' חמישה אחים ואחיות המועסקים בעבודות ניקיון ועבודות שמירה.


ניתוח: מעשית ט יכולה להניח שתוך שנה שנתיים לכל היותר תירש סכום כסף גדול. היות שתוחלת החיים של חולי דימנציה, שמצבם הגופני תקין עשויה להגיע לכעשר שנים והיות שמצבם הכלכלי של הוריו ואחיו לא טוב,י צריך להניח שיהיו לו הוצאות גבוהות על טיפול בהוריו (מוסד סיעודי,מטפלים, אביזרים וכיו"ב). 


ברור שמצבם של שני עובדים אלה שונה לחלוטין גם אם תוצאות הסימולציה דומות.
דוגמה זו מתייחסת למגבלה 1 (מערכת משפחתית) ולגבי י גם למגבלה 4 (התעלמות מהוצאות). 


דוגמה 6: העבודה היא כל חיינו מכל צרה תצילנו (לפעמים)
כ ו ל הם עובדים בני חמישים ואחת בעלי ותק דומה ושכר דומה בארגון.
שניהם עובדי טכנולוגיית מידע.


כ עבד במשך שנים רבות כתוכניתן שפיתח מערכות תוכנה באמצעות VB6 של חברת מיקרוסופט. לפני כשלוש שנים מונה לתפקיד ראש צוות הכולל שלושה אנשים המפתחים ב VB6.


ל התמחתה בשלוש השנים האחרונות במחשוב ענן (Cloud Computing). היא נחשבת לאחת המומחיות הגדולות בארץ בתחום.


ניתוח: ההבדל העיקרי בין השניים קשור במגבלה 5:תרחישי עבודה עתידיים. למרות הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל גיל 45 יש גם חריגים העשויים למצוא ללא קושי עבודה גם בגיל חמישים ואחת. נדמה לי של היא אחת מהן: היא מומחית בתחום חדש ו"חם" שצפוי לצמוח משמעותית בשנים הקרובות. יש מחסור במומחים בעלי ניסיון בתחום. 
האפשרות של פרישה בתנאים מועדפים ומציאת מקום עבודה חדש בתנאים טובים יותר היא בהחלט אפשרות ריאלית עבורה. 


אינני מקנא ב כ: הוא עומד בפני החלטה קשה.
כמי שהתמחה בטכנולוגיה שעבר זמנה (לחברת מיקרוסופט יש סביבות פיתוח מתקדמות יותר בסביבה הנקראת דוט נט) ובנוסף לכך כבר אין לו 
Hands On  כי בשנים האחרונות עסק בניהול, יתקשה מאד למצוא עבודה בכלל ועבודה יציבה ומתמשכת בפרט כמומחה טכני.סיכוייו למצוא עבודה בתפקיד ניהולי קלושים, בגלל הניסיון הניהולי המועט שלו. נוסיף לזה את גילו המתקדם והמסקנה היא שההסתברות שימצא עבודה במקצועו נמוכה. 


אז ברור שההחלטה שלו צריכה להישאר בעבודה ולא לפרוש פרישה מוקדמת? לא בהכרח.
הפרמטר העיקרי הוא ההערכה: האם יפוטר בשנים הקרובות או לא?
כך למשל אם יפוטר אחרי שנתיים גמלת הפנסיה שלו עלולה להיות נמוכה מגמלת הפנסיה שהיה מקבל לו פרש בפרישה מוקדמת בתנאים מועדפים במועד ביצוע השינוי הארגוני (לדוגמה בהסכם המתגבש ברשות השידור מוצעים לעובדים תוספת של 10% לפנסיה על בסיס של שתי דרגות מעל הדרגה הנוכחית. עובד שלא יפרוש ויפוטר אחרי שנתיים עלול לצבור 4% נוספים לפנסיה על בסיס של דרגה אחת מעל לדרגתו הנוכחית).


למותר לציין כי סיכוייו למצוא עבודה בגיל מבוגר בשנתיים לא יגדלו.
לעומת זאת אם ישרוד במסגרת הארגונית החדשה עשר שנים או יותר, קרוב לוודאי שהחלופה של המשכת העבודה במקום העבודה הנוכחי היא המועדפת עבורו.


הבעיה היא שבד"כ העובד אינו יודע להעריך את סיכוייו להמשיך לעבוד לאורך זמן.   
אם ניקח לדוגמה עובד ביחידה ממשלתית ההופכת מחלק ממשרד ממשלתי לחברה או רשות (למשל: בזק, דואר ישראל), עובד המדינה כמעט ולא נתקל בפיטורי עובדים ותיקים (ואם נתקל במקרה בודד כזה, הסיבה הייתה עבירה פלילית חמורה של העובד שפוטר). 

בחברה הממשלתית עלול עובד להיות מפוטר מסיבות של התייעלות או העסקת עובד זול בהרבה בעל כישורים דומים לשלו. 
עובד המדינה הממשיך לעבוד במקום העבודה ששמר על אותו שם והפך לחברה ייטה להערכת חסר של הסיכוי להפסקת עבודתו בארגון. (מי כמוני יודע זאת כעובד מדינה לשעבר בארגון שהפך לחברה ממשלתית ואחרי כן לחברה פרטית וכיועץ שראה התנהלות מסוג זה בארגונים ציבוריים ופרטיים).


סיכום ומסקנות
עובד הנמצא בארגון העובר שינוי ארגוני מהותי,עשוי להידרש לקבל החלטה משמעותית בהקשר הכלכלי ובהקשר התעסוקתי (שני ההיבטים, כמובן קשורים זה בזה).
המסר העיקרי הוא שההחלטה צריכה להתבסס על תמונה מלאה של המצב הכלכלי שלו ושל משפחתו.
ייעוצים נקודתיים, עשויים לתרום מידע משמעותי חשוב. ייעוץ ואימון טוב בכלכלת המשפחה מתייחס לתמונה הכוללת. ייעוץ כזה עשוי להיות בנוסף לייעוץ נקודתי , והמידע החשוב שמתקבל בייעוץ הנקודתי הוא חלק מהמידע הכולל בייעוץ בכלכלת המשפחה.