כותרתו של פוסט קודם הייתה מדינה ללא שר אוצר. בפוסט אחר הסברתי מדוע לא להאמין לסמוטריץ ולבנימין נתניהו בהקשר של הנזק הכלכלי של החקיקה של ההפיכה המשטרית.
האיש אינו מתפקד כמישהו המטפל עניינית בנושאים עליהם הוא מופקד. הוא גם אומר את זה בריש גלי. הוא פועל על פי אידיאולוגיה אישית ולא בהתייחסות כלכלית עניינית.
לאחרונה נתקלנו בשני הקשרים נוספים של התנהלות כושלת ומזיקה שלו.
המקרה הקל: ייבוא חלב ניגר
"הצעד ההיסטורי" של ביטול מכסים על יבוא חלב ניגר התברר מהר מאוד כטעות. רק רמי לוי ייבא כמות קטנה של חלב מפולין.
היצרנים המקומיים צמצמו את יצור החלב במחיר מפוקח והצרכנים שילמו את המחיר.
המקרה הקשה: אי העברת תקציבים למגזר הערבי
מדובר בשני נושאים: ביטול תקציבים להשכלה גבוהה והקפאת תשלומים לרשויות המקומיות הערביות.
בניגוד לדעת הדרג המקצועי במשרד האוצר.
בניגוד לדעת מערכת הביטחון אותה הציג לו צחי הנגבי, ראש המלל"ל, פוליטיקאי מהליכוד.
בניגוד לדעת שר הפנים משה ארבל מש"ס.
הנימוק של סמוטריץ: זו האידיאולוגיה שלי.
הנזק לא מצטמצם רק למגזר הערבי, אלא גם לכל תושבי המדינה:
1. פחות השכלה ועבודה במגזר הערבי.
2. יותר פשיעה במגזר הערבי, כשעוד לפני זה הגיעה הפשיעה לשיאה באדיבותו של השר לביטחון לאומי בן גביר.
3. יותר טרור.
על הבעיות הפיננסיות של המגזר הערבי, עוד לפני שהשר סמוטריץ החליט לפגוע בו ממניעים אידאולוגיים, כתבתי בפוסטים, שתיארו את מה שחוויתי בסמינר לקידום אורינות פיננסית עם דגש על המגזר הערבי שאירגן בנק ישראל.
קראו גם את הפוסט השני שכתבתי על אותו סמינר:
