ביטוח מנהלים צמוד מדד: המסלולים לבחירה

 

מתוך פוליסת ביטוח מנהלים  "יותר" של מגדל משנת 1989

 

קדימון 

 

המקרה המתאר בפסקה זו אירע בארצות הברית. אישה ערירית, זקנה וחולה הייתה גם בעלת דירה. היא הציעה לרופא המטפל בה, שהיא לא תשלם עלל טיפולים רפואיים ובתמורה תכתוב בצוואתה שהרופא יירש את דירתה. ההסכם נחתם. 

הרופא, בריא וצעיר ממנה בכמה עשורים, הסכים ונחתמה צוואה אצל עורך דין. 

מזווית ראייה של הקשישה

ממילא אין לה למי להוריש את הדירה. מדוע לא להגדיל את המשאבים הכספיים שלה כשהיא בחיים? 

בעולם המודרני משכנתא הפוכה היא מודל דומה. ההבדל הוא שלקשישה בסיפור לעיל יש פחות סיכונים מאשר למי שלוקח משכנתא הפוכה.

מזווית ראייה של הרופא

מי כמו הרופא מכיר את מצבה הבריאותי של הפציינטית. הוא העריך שהיא לא תאריך ימים והוא יירש את הדירה. 

מה באמת קרה?

הקשישה חייתה שנים רבות. הרופא נפטר לפניה ולכן לא ירש את דירתה. 

ניתוח המקרה

קבלת ההחלטות של שני החתומים על ההסכם הייתה נכונה. שניהם ניהלו את הסיכונים שלהם נכון. 

במקרה זה קבלת ההחלטות היא בתנאי אי-וודאות. החלטות כאלה מבוססות על הסתברות. ההסתברות למותה של הקשישה לפני מות הרופא הייתה גבוהה, אבל... גם אירועים בעלי הסתברות נמוכה מאוד עשויים או עלולים להתרחש, כפי שקרה במקרה זה וגם כפי שקורה כאשר מישהו זוכה בפרס הראשון בלוטו. 

 

יתרונות ביטוחי המנהלים הישנים

 

ביטוחי המנהלים עד תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת היו בתנאים טובים. 

היתרונות העיקריים של ביטוח מנהלים זה:

1. מקדם המרה מובטח של תאריך תחילת החיסכון 

מקדם ההמרה עולה ככל שעולה תוחלת החיים. במוצרים פנסיוניים מאוחרים יותר כמעט תמיד מקדם ההמרה נקבע בזמן הפרישה לגמלאות.

2. החיסכון צמוד למדד בתוספת ריבית

ככל שתחילת החיסכון מקודמת יותר הריבית גבוהה יותר. האחרונים שהצטרפו לביטוח מנהלים זה מקבלים ריבית של 3%. 

להבדיל, ביטוח מנהלים מאוחר יותר, וגם חלק מההשקעות של כספי עמיתי קרנות הפנסיה, תלויים בהצלחת או בכישלונות ההשקעה של הגוף המנהל את החיסכון הפנסיוני. 

מפולת בבורסה בסמוך לפרישה לפנסיה עלולה לעלות לחוסך הפנסיוני בירידה משמעותית בגובה קצבת הפנסיה שלו. 

חסרונות ביטוח מנהלים

מעבר לחיסרון הידוע של דמי ניהול גבוהים, יש חיסרון גם בהקשר של תשלומים לאחר פטירת החוסך. כשהחוסך כבר מתחיל לקבל פנסיה, מספר תשלומי קצבת הפנסיה מוגבל, למעט במסלול ספציפי אחד. 

בפנסיה תקציבית למשל, השאירים יקבלו חלק מהפנסיה עד יומם האחרון. 

החוסך יכול לבחור בין מספר חלופות ביחס למספר התשלומים והסכום הכולל של התשלומים לשאירים. ככל שהתשלום לשאירים גבוה יותר, התשלום החודשי לחוסך נמוך יותר. 

 

מדוע מוגבלים התשלומים אחרי מות המבוטח?

 

חברות ביטוח הן עסקים השואפים להרוויח. הן מנהלות את הסיכונים שלהן באמצעות מודלים אקטואריים, הבנויים על הסתברויות. בדומה למה שהקשישה והרופא בקדימון עשו. ההבדל הוא שחברות הביטוח עושות את זה ביחס לאוכלוסיות גדולות ומשתמשות במומחים.

 

גם במקרה של חברות הביטוח יכול להיות שמישהו ירוויח, למרות שההסתברות אינה גבוהה, כפי שקרה לקשישה בקדימון. מבוטחים אחרים שיפסידו יכסו את ההפסד ובדרך כלל יהיו לחברה גם רווחים.

מסלולים אפשריים אחרי מות המבוטח

1. חברת הביטוח תשלים ליורשים 120 גמלאות.

 זהו מסלול ברירת המחדל.

המשמעות היא שאם המבוטח נפטר אחרי שקיבל גמלה אחת היורשים יקבלו 119 גמלאות. אם יקבל גמלה במשך 10 שנים היורשים לא יקבלו גמלה כל שהיא. 

2. חברת הביטוח תשלים ליורשים 60 גמלאות.

כמובן שהגמלאי יקבל גמלה גבוהה יותר בכל חודש ביחס למסלול ברירת המחדל. כשהגמלאי הולך לעולמו אחרי 60 חודשים של תשלום גמלה או יותר, חברת הביטוח אינה חייבת יותר בתשלומים. 

3. עם פטירת הגמלאי חברת הביטוח משלמת ליורשיו בבת אחת סכום של 25 גמלאות חודשיות.

למיטב הבנתי מקריאת הפוליסה, תשלום זה אינו מותנה במספר הגמלאות החודשיות  שקיבל המבוטח.

4. חברת הביטוח לא תשלם כלל אחרי פטירת הגמלאי.

ברור שהקצבה במקרה זה גבוהה יותר. המודל הזה עשוי להתאים לאנשים עריריים.  

5. תשלום קצבה לאלמנה לכל החיים

זהו המודל היחיד שבו הקצבה אינה מוגבלת בזמן עד לפטירת בת הזוג. 

ברור שבמודל כזה הקצבאות נמוכות יותר.

שיעור הקצבה נקבע גם על פי  גיל הגמלאי וגיל בת הזוג. 

ככל שהם צעירים יותר הם יקבלו פחות בכל חודש.

בחירת מסלול

בחירת מסלול מתבצעת לפני התחלת קבלת גמלת הפנסיה ואין אפשרות לשנות מסלול. 

זוהי בעצם קבלת החלטה בתנאי אי-וודאות. 

הבחירה תלויה בשיקולים ספציפיים לאדם או למשפחה. 

בפוסט הבא אעסוק בהרחבה בבחירת המסלול .

 

תכנון פרישה לגמלאות: ההיבט הכלכלי - העיקרון הבסיסי

בפוסט הראשון בסדרה על תכנון פרישה לגמלאות תיארתי את שלבי החיים הכלכליים. התמקדתי בשלב של לאחר הפרישה, כלומר: גילאי 60 ומעלה. ציינתי כי התכנון הוא רב מימדי עם קשר בין התחומים. כמו כן הזכרתי שהיות ואני מתקרב לגיל פרישה לגמלאות ומתחיל לתכנן את ההיערכות שלי לשלב של אחרי גיל 67, אתיחס בצבע אדום גם להיערכות האישית שלי.

פוסט זה יתיחס להיבטים הכלכליים או הכספיים. 

הבסיס: להבין שאחרי הפרישה ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות

כמעט תמיד כשפורשים לגמלאות ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות. הבנת העובדה הזו והתיחסות אליה בתכנון הכלכלי של שניים עד ארבעה העשורים שאחרי הפרישה הם הכרח. 

מי שיש לו פנסיה תקציבית או פנסיה של קרן פנסיה ותיקה עשוי להגיע במקרה טוב לקיצבה של 70% משכרו. 
בחסכונות פנסיוניים אלה, הנחשבים לטובים מחסכונות פנסיוניים אחרים, צוברים 2% קיצבת פנסיה על כל שנה של עבודה. מי שעבד 35 שנים מגיע למקסימום.

חסכונות פנסיוניים אחרים נחשבים לפחות טובים. ברובם תלויים במידת ההצלחה של השקעת כספי הפנסיה על ידי חברת הביטוח או בית ההשקעות, משלמים עמלות ודמי ניהול גבוהים ובחלק גדול מהמקרים נקבע מקדם ההמרה ביום הפרישה לגמלאות.

מקדם המרה הוא נתון האומר מה הסכום הנדרש בצבירה פנסיונית על מנת לקבל 1,000 שקל בחודש קיצבת פנסיה. כך למשל, במקדם המרה של 200 צריך לצבור 200 אלף שקל על מנת לקבל קיצבה של 1,000 שקלים לחודש.
ככל שעולה תוחלת החיים עולה גם מקדם ההמרה.
השורה התחתונה של ההסבר השטחי והחלקי (במתכוון על מנת לא להסיט את הקוראים מהדברים החשובים) היא:
חוסכים אחרים יקבלו כמעט תמיד קיצבת פנסיה של פחות מ-70% מהכנסתם החודשית. 

ההכנסות הסמויות של עובדים מהן לא נהנים גמלאים
יהיו כאלה שיגידו שלפנסיונרים יש גם קיצבת זיקנה של ביטוח לאומי, אבל יש הרבה הכנסות והטבות משמעותיות לעובדים שלא תמיד שמים לב לקיומן ופנסיונרים אינם נהנים מהן.
אביא מספר דוגמאות:

1. קרן השתלמות
המעביד מפריש לקרן השתלמות עד פי 3 מהכסף שמפריש העובד. הכסף שייך לעובד. מדובר בסכום, שיחד עם הפקדות העובד, שעשוי להגיע ל-10% אחוז משכר העובד עד תקרה מסוימת.

2. הפרשות המעביד לפנסיה ולביטוח 
זהו חיסכון פנסיוני, ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה.

3. הטבות כספיות נוספות, כגון: בונוסים
חלק מהעובדים מקבלים מענקים תקופתיים.

4. שעות נוספות
לא מעט עובדים מקבלים תוספות, שאינן באות בהכרח לידי ביטוי בחיסכון הפנסיוני, עבור עבודה בשעות נוספות.

5. הטבות שונות ו"החזרי הוצאות"
יש מעבידים המשתתפים בהוצאות נסיעה ובעלות ביטוחי רכב. יש מעבידים הנותנים לעובדים רכב חברה. ארוחות מסובסדות לעובדים ראיתי גם בסקטור הפרטי וגם בסקטור הציבורי. 
יש מעבידים הנותנים לעובדים טלפון חכם של החברה או משתתפים בהוצאות הטלפון של העובדים. יש לפעמים נופשונים או ארוחות צוותיות במסעדות המסובסדים באופן חלקי או באופן מלא על ידי המעביד.

אני בטוח שהדוגמאות שהצגתי כאן אינן ממצות וחלק מהקוראים יודעים על הטבות נוספות שהתנסו בהן או שמעו עליהן.

ועוד משהו אולי לא כל כך זניח
זה אולי יראה לכם קטנוני אבל עובד אינו משלם עבור חימום חדרו בעבודה בחורף או מיזוג בקיץ. פנסיונר היושב בביתו משלם עבור אותן הוצאות. זוהי רק דוגמה אחת לעלויות חדשות שיושתו על גמלאים. גם חלק משיחות הטלפון האישיות של עובדים מתבצעות מטלפון קווי שמעבידים משלמים עליו. לפעמים שולחים פקס אישי מהפקס ממקום העבודה. 
יש מקומות עבודה עם מתקני שתיה וקפה ותה ולפעמים גם נשנושים.
בטח פספסתי גם כמה דברים שעולים יותר שעובדים מקבלים בחינם במקום עבודתם.

עצמאים: העיקרון הבסיסי תקף יותר
עד כה עסקתי בקצבת הפנסיה של שכירים. הקצבה של עצמאיים היא בדרך כלל נמוכה יותר ביחס להכנסה שלהם.
ראשית, עד לא מזמן לא הייתה הפרשת חובה לפנסיה עבור עצמאים. 
שנית רואה החשבון המליץ לעצמאים להפקיד סכום מסוים לפנסיה על מנת להינות מהטבות מס. 

לא מעט עצמאים חשבו, בטעות, שרואה החשבון ממליץ להם על הפרשת סכום שיספיק לקיומם בצאתם לפנסיה. רואה החשבון מסתכל על הנושא בהיבט המיסויי. בפועל רצוי להפקיד מעבר לסכום המזכה בהטבות מס על מנת שקצבת הגמלאות תספיק לשמירה על רמת החיים.
שימו לב גם לכך שעצמאי מפקיד בעצמו את כל החיסכון הפנסיוני בשונה משכיר שאת מרבית סכום החיסכון מפקיד עבורו המעביד ולכן ייטה להפקיד פחות.
השורה התחתונה: עצמאים בדרך כלל צוברים פחות חיסכון פנסיוני משכירים המרוויחים את אותן ההכנסות החודשיות.

ההיבט האישי שלי: יותר הכנסות אחרי גיל הפרישה
כמו כל אחד, גם אני ואשתי עשינו טעויות בהתנהלות הכלכלית שלנו, אבל בסך הכל ההתנהלות הייתה טובה או לפחות סבירה.
חסכתי לפנסיה באופן עקבי. גם כעצמאי.
לא משכתי פיצויים, אלא הקפאתי את הפנסיה התקציבית שלי כשכיר עובד מדינה, שבעל כורחו הפסיק להיות עובד מדינה כשמקום עבודתו הפך לחברה ממשלתית.

הספקתי להיות מבוטח בביטוח מנהלים בתנאים טובים של הצמדה+ריבית ומקדם המרה שנקבע ביום הצטרפותי.
צברתי גם נכסים פיננסיים המניבים הכנסה פסיבית. 
ההכנסה הגבוהה כעצמאי בעבר ירדה להכנסה נמוכה. לאחר הגיעי לגיל 67 אני מתכוון להמשיך לעבוד כעצמאי.
התוצאה תהיה הגדלה משמעותית של ההכנסה החודשית שלי לאחר הגיעי לגיל פנסיה. להכנסה שלי מעבודה תצטרף גמלת פנסיה ויצטרף תשלום של קיצבת זיקנה מביטוח לאומי.

מדוע גדלות ההוצאות?
הסיבה העיקרית היא זמן פנוי. כשיש זמן פנוי רוצים לממש פעולות פנאי שחלמו עליהן בתקופת העבודה.
יש אנשים הרוצים לטייל בחו"ל. אחרים רוצים לטייל הרבה בארץ. יש כאלה המעונינים לשפץ את דירה או לקנות רכב. רוצים ללמוד ולהשתתף בחוגים ללכת להצגות, תיאטרונים, קונצרטים ובתי קפה וכיו"ב. אל תשכחו גם את הנכדים. בילוי איתם נחמד אבל גם עולה כסף.
בקיצור יש הרבה יותר פעילויות פנאי והפעילויות האלה עולות כסף.

יש גם סיבה נוספת אליה אתיחס בפוסט הבא: מקבלים מענקי פרישה, ימי חופשה, ימי מחלה ועוד.
סכומי הכסף האלה נותנים אשליה של עושר. הפורשים לפנסיה מתנהגים לפעמים כעשירים ושוכחים שהכנסתם קטנה וגם פוטנציאל ההשתכרות שלהם קטן.

הערה על סנדלרים יחפים וסנדלרים שאינם יחפים
"הסנדלר היחף" הוא שם כולל לאנשים שמכינים דברים לאחרים או מיעצים לאחרים אבל הם בעצמם מתנהגים אחרת.

כפי שאתם רואים בפוסט זה, אני איני כזה. אני מיעץ לאחרים כיצד לכלכל בתבונה את ההתנהלות הפיננסית שלהם רק אחרי שבעצמי התנהלתי בדיוק כפי שאני ממליץ לאחרים להתנהל.
כשאני מיעץ לאנשים להיערך נכון לפרישה הקרובה או הרחוקה לגמלאות, אני מיעץ להם רק אחרי שאני נערכתי באופן ראוי. 

לפניה לייעוץ: 
טלפון: 054-4480616. דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com

מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל?

בפוסט קודם שאלתי לאן הולכת הפנסיה שלך? בפוסט דנתי בבעיות הניצבות בפני הפרט ובפני מדינה ובנקודת המפגש בין הבעיות.   הפוסט הנוכחי ממשיך לבחון את הנושא בהיבטים מעשיים. 

מהו מקדם המרה?

מקדם המרה הוא יחס בין הסכום שצברת לפנסיה לבין גבוה הקיצבה החודשית בפנסיה. 

אם מקדם ההמרה הוא 100, צריך לצבור 100,000 ש"ח על מנת לקבל קיצבת פנסיה  חודשית של 1,000 ש"ח.

לעמת זאת אם מקדם ההמרה הוא 200, וצברת 100,000 ש"ח בחיסכון פנסיוני, תקבל רק 500 ש"ח כל חודש. צריך לצבור 200,000 ש"ח על מנת לקבל 1,000 ש"ח כל חודש.

 ככל שמקדם ההמרה גבוה יותר תקבל פחות פנסיה על חיסכון פנסיוני בגובה זהה. 

מקדם ההמרה משתנה אחת למספר שנים. כיוון השינוי הוא עליה במקדם. הסיבה לעלייה במקדם: תוחלת החיים גדלה. כשתוחלת החיים גדלה, גמלאי מקבל בממוצע, במשך יותר חודשים את הקיצבה החודשית שלו. מקדם ההמרה היום הוא בסביבות 200.

לגוף שמשלם זה עולה יותר. אם הגוף הוא גורם עסקי, הוא עלול להפסיד או עשוי להרוויח פחות. אם זה גורם ממשלתי, הוא יצטרך למצוא מקורות תקציביים למימון הפער שנוצר.

מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל? 

אנחנו יצירתיים או כמו שנאמר בשיר הישן ששר אורי זוהר (לפני שחזר בתשובה) "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים".

בכל המדינות בעולם, בהן יש מקדם המרה לפנסיה, מדובר במקדם משתנה. גובה המקדם נקבע לכל אדם בסמוך ליציאתו לגמלאות. הסיבה לכך פשוטה: במועד זה, יודעים מהי תוחלת החיים ולכן אפשר להעריך כמה יעלה לשלם את גמלת הפנסיה.

גם בקרנות הפנסיה החדשות בישראל יש כבר שנים רבות מקדם ההמרה משתנה.

לעומת זאת בביטוח מנהלים בישראל הומצא פטנט ייחודי: הצטרפת? הובטח לך שתקבל את הפנסיה לפי מקדם ההמרה ביום בו הצטרפת.

נניח שהצטרפת בגיל 25 ותפרוש בגיל 65, חברת הביטוח מהמרת על קצב עליית תוחלת החיים 40 שנה קדימה. אם קצב העלייה יהיה גבוה מההערכה, כפי שקרה בשנים האחרונות, חברת הביטוח עלולה להפסיד הרבה כסף ובמקרה קיצוני גם לפשוט רגל.

אף אחד לא יכול לחזות ברמת דיוק סבירה מה יקרה בעוד 40 שנה. 

מי חזה את משבר הסאבפריים בארצות הברית וההשלכות שלו על כלכלת העולם? מי חזה את נפילת המשטר הקומוניסטי במדינות מזרח אירופה?

תמיד יהיו כאלו, שיגידו אנחנו חזינו את זה. חלק מהם צודקים, אבל גם הם לא חזו את זה עשר או עשרים או 40 שנים לפני התרחשות האירוע. 

בינינו, גם לא היה צורך לחזות את משבר הסאבפריים 40 שנה מראש.

אם אתה משקיע, גם שנה לפני זה הספיקה בשביל להרוויח כסף רב. אם אתה, אזרח אמריקאי, שלקח משכנתאות ושדרג דירות כל מספר שנים, ייתכן ששנה לא הספיקה אבל שלוש או חמש (לפני השדרוג האחרון שעשית) הספיקו.

אודה, על האמת גם אני מנסה להעריך מה יקרה בעוד עשר שנים בתחום של טכנולוגיית המידע, על אף שאני מודע למגבלות הקשות של הערכה כזו ונותן להן ביטוי לצד ההערכות שלי.

הרעיון הכללי, בהערכות שלי הוא לקחת חברה טכנולוגית מובילה ולשאול האם היא תתקיים בעוד עשר שנים?

מי שמעוניין יכול לקרוא פוסטים בבלוג האנגלי שלי.

להלן קישורים למספר דוגמאות:

 Vendors Survival: Will Google Survive until 2021 - Part2?

Vendors Survival: Will Apple Survive Until 2021?

יש הבדל מהותי אחד בין מה שאני עושה לבין מה שחברות הביטוח בישראל עשו: הפוסטים בבלוג שלי, אינם כוללים הימור על כספי ובוודאי לא הימור על כספם של אחרים (ולא סתם כספם אלא הפנסיה שלהם). 

כיצד ניסו חברות הביטוח להגן על עצמן מפני טעות בתחזית?  

לחברות הביטוח היה ברור כי לא ניתן לחזות את קצב עליית תוחלת החיים בדיוק ולכן החליטו לקחת דמי ניהול גבוהים במיוחד על ביטוחי המנהלים. הרעיון היה, שדמי הניהול יהיו כל כך מופרזים, שגם אם קצב עליית תוחלת החיים יעלה מעבר לצפוי, הנזק המכסימלי לחברות הביטוח, יהיה הקטנת הרווחים.

בימים אלה מסתבר, שבשנים האחרונות העלייה בתוחלת החיים בישראל הייתה מהירה מהצפוי. ישראל מדורגת היום במקום  החמישי בין מדינות ה OECD עם תוחלת חיים של 81.6. כתוצאה מכך, קרוב לוודאי, שגם העמלות המופרזות לא יספיקו על מנת למנוע הפסדים מחברות הביטוח.

מה צפוי בשנת 2013? 

בעקבות החלטת הממונה על שוק ההון במשרד האוצר, לא תתאפשר הצטרפות לביטוח מנהלים עם מקדם המרה מובטח (המקדם ביום ההצטרפות, הוא המקדם לפיו מקבלים פנסיה). בני 55 ומעלה עדיין יוכלו להצטרף עם מקדם המרה מובטח. בני 55 ומעלה יפרשו לגמלאות עוד עשר שנים בערך ולא עוד 40. ההימור נגד עלייה גדולה בתוחלת החיים הוא פחות מסוכן במקרה זה.

מה המשמעות של צעד זה מבחינת החוסכים לפנסיה?

 אם יש לכם ביטוח מנהלים עם מקדם המרה מובטח ייתכן מאד שכדאי לכם להמשיך בחיסכון בביטוח מנהלים, למרות העמלות הגבוהות. אם העמלות הגבוהות לא מפצות את חברות הביטוח על העליה בתוחלת החיים, ייתכן שאתם מרוויחים.

התמונה היא יותר מורכבת מהמתואר כאן. בחלק מהמקרים ייתכן גם שלא תרוויחו בהשוואה למכשיר פנסיוני אחר. 

האם כדאי להצטרף היום (לפני שנת 2013) לביטוח מנהלים, על מנת שתבטיחו את מקדם ההמרה?

בכלל לא בטוח. אם אתם לא חוסכים שם, כנראה שבחרתם בקרן פנסיה. לקרן פנסיה יש יתרונות לא מועטים לעומת ביטוח מנהלים. כנראה ששקלתם אותם, מול היתרון הבולט של ביטוח מנהלים שהוא מקדם ההמרה המובטח והחלטתם שהם שווים יותר.  

האם כדאי לבני 55 או יותר להצטרף לביטוח מנהלים בשנת 2013 או מאוחר יותר?

צריך להביא בחשבון את זה שגילאי 55, שדאגו לפנסיה שלהם, כבר מזמן הצטרפו לחיסכון פנסיוני כזה או אחר. אלה שלא עשות זאת ועובדים, כבר התחילו לחסוך לפנסיה החל משנת 2008, בגלל חוק פנסיה חובה.

נשארנו עם שתי קבוצות (לא גדולות) שלהן כדאי לשקול להצטרף בשנת 2013:

1. אנשים שמגיעים לארץ בגיל 55, עובדים בישראל או בעלי אמצעים ומעוניינים לחסוך לפנסיה.

2. אנשים בני 55 או יותר, שמרוויחים יחסית הרבה והמכשיר הפנסיוני, שבחרו בו אינו ביטוח מנהלים. אנשים אלה יכולים להרשות לעצמם לחלק את ההפרשות לפנסיה לשני מכשירים ולשים חלק מההפרשה בביטוח מנהלים. אבל אם זה מה שהם רוצים לעשות מדוע לחכות עד שנת 2013?

האם יש עתיד לביטוחי מנהלים?

לא נראה עתיד למכשיר פנסיוני, שהיתרון הבולט שלו (מקדם המרה מובטח) לא קיים יותר ודמי הניהול בו גבוהים יותר מאשר במכשירים אחרים.

ועוד הערה קטנה שלא קשורה ישירות לפנסיה

אם כבר עסקנו ב"פטנט" ייחודי לישראל: מקדם המרה מובטח, מדוע שלא נשאל את עצמנו, האם לא הגיע הזמן להפסיק עם "פטנט" ייחודי אחר. לפטנט קוראים תורתו אומנותו. בלשון עממית פירושו: בחורים צעירים ובריאים שלא מעוניינים לעבוד, מקבלים קצבאות מהמדינה? מספרם ועלותם רק גדלים. גם לעובדה, שמספר גדל והולך של צעירים אינם עובדים ולכן אינם חוסכים לפנסיה יש משמעות בהקשר הפנסיוני. למידע נוסף בנושא זה עיינו בפוסט קודם.

המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. 

ג'ורג' ברנרד שו והפנסיה שלכם

מספרים על ג'ורג' ברנרד שו, חתן פרס נובל לספרות, שהוא הציע לגברת נכבדה לקיים איתו יחסי מין תמורת סכום פעוט.

הגברת נעלבה קשות ואמרה: מה אתה חושב שאני זונה? 

ברנרד שו הציע לה את הצעה דומה להצעה הקודמת רק שהפעם סכום התשלום היה סכום גבוה מאד (למשל: שכר שנתי או דו-שנתי עם משכורת ממוצעת).

בפעם השנייה, הגברת הססה  וחשבה ולא השיבה לו מידית בשלילה.

ברנרד שו סיכם: הגענו למסקנה שאת זונה, נשאר רק לקבוע מה המחיר.

רקע

מאמר של שאול אמסטדמסקי, שכותרתו: ניתוח "כלכליסט" - נוסחת הפלא של ביטוחי המנהלים: משלמים יותר מקבלים פחות , פורסם בעיתון כלכליסט. המאמר מזים את הטענה הרווחת, שמקדם ההמרה של חיסכון פנסיוני בביטוח מנהלים הוא קבוע.

לכותב התברר, מתוך האותיות הקטנות, בביטוח המנהלים, שמקדם קבוע מובטח לאדם נשוי, רק אם החוסך יבחר במסלול בו בן או בת זוגו לא יהיו זכאים לקבל את הפנסיה החודשית, במקרה שהוא עצמו ימות בתוך 20 שנה.

האותיות הקטנות הנ"ל מתייחסות לביטוחי מנהלים שהחיסכון בהם התחיל החל משנת 2001 או במועד מאוחר יותר.

ביטוח מנהלים וקרן פנסיה על קצה המזלג

נתעלם מקרנות הפנסיה הוותיקות ומביטוחי מנהלים שתחילתם עד סוף שנת 1990. שני סוגי תוכניות חיסכון פנסיוני אלה מעניקות  תנאים טובים יותר מאשר תוכניות חיסכון פנסיוני אחרות. לשני סוגי תוכניות פנסיוניות אלה כבר ממילא, לא ניתן להצטרף. 


הבדלים העיקריים בין קרן פנסיה וביטוח מנהלים הם:


1. קרן פנסיה מבוססת על תקנון. תקנון ניתן לשנות בקלות יחסית.
ביטוח מנהלים הוא מעין חוזה, שהרבה יותר קשה לשנותו.


2. בקרנות הפנסיה ניתן לשנות את מקדם ההמרה. בישראל מקדם ההמרה עולה באופן שיטתי, כלומר: החוסכים מקבלים פחות כסף. 
בביטוח מנהלים מקדם ההמרה נקבע במועד ההצטרפות ואינו ניתן לשינוי. 
מהמאמר בכלכליסט, מתברר כי בביטוחי מנהלים החל משנת 2001 לא תמיד מקדם ההמרה הקבוע מובטח. מסתבר שהוא מובטח רק עבור מצטרפים לביטוח המנהלים אחרי שנת 2001, שבחרו במסלול בו בן או בת זוגם לא יקבלו פנסיה חודשית במקרה שהמבוטח ילך לעולמו בתוך עשרים השנים הראשונות לקבלת הפנסיה. אגב, זה מתברר מהאותיות הקטנות של הפוליסה. 

3. דמי הניהול בביטוחי המנהלים גבוהים יותר מאשר דמי הניהול בקרנות הפנסיה.


4. לכ 30% מהחיסכון בקרנות פנסיה יש תשואה מובטחת באמצעות אגרות חוב ממשלתיות. לביטוחי המנהלים אין תשואה מובטחת. חוסר בתשואה מובטחת מגדיל את הסיכון בביטוחי המנהלים בהשוואה לסיכון  בקרנות הפנסיה.

מה זה מקדם המרה?

מקדם המרה הוא מספר הקובע את גובה קצבת הפנסיה החודשית. בדרך כלל המקדמים הם בטווח של מעל למאה עד מעל ל 200 (נכון להיום). ככל שהמקדם גבוה יותר הקצבה נמוכה יותר.


דוגמה פשטנית: חוסכת צברה 100,000 ש"ח. מקדם ההמרה שלה הוא 100 (מספר נמוך ודמיוני לפחות לגבי מרבית החוסכים). גובה הפנסיה החודשית שלה יהיה 1,000 ש"ח.  
חברתה צברה את אותו הסכום. מקדם ההמרה שלה הוא 200 (מספר שכיח). היא תקבל פנסיה חודשית בסך 500 ש"ח.


מקדם ההמרה מתעדכן תקופתית על פי לוחות תמותה. ככל שעולה תוחלת החיים, לוחות התמותה מתארים מצב בו אחוז גבוה יותר מת בגילאים מאוחרים יותר. היות שתוחלת החיים עולה גם מקדם ההמרה עולה והפנסיה מצטמקת.


כתב כלכליסט תיאר כיצד בקרן הפנסיה שלו עודכן מקדם ההמרה ב 27   בדצמבר 2007 ממקדם של 181 ל מקדם של 195.
המשמעות היא הפחתת קצבת הפנסיה החודשית שלו ב 8%. היות שלא נעשה חישוב אישי מיוחד, לכתב כלכליסט, גם מקדמי מבוטחים אחרים בקרנות הפנסיה קפצו כלפי מעלה וקצבאות הפנסיה הצפויות שלהם קטנו משמעותית.  


אחרי ההסבר הזה, ברור לקוראים, שיש הבדל משמעותי בין ביטוח מנהלים עם מקדם מובטח, לביטוח מנהלים ללא מקדם כזה. 

איך הסיפור על ברנרד שו קשור לפנסיה שלנו?

כפי שלגבי הגברת בסיפור על ברנרד שו, השאלה היחידה היא מהו המחיר, לגבי הרגולטור בישראל (משרד האוצר), השאלה היחידה היא בכמה יקצץ את הפנסיה המובטחת. האם הטכניקה תהיה שינוי מקדם ההמרה הקבוע, שהובטח למבוטחי ביטוח מנהלים או טכניקה אחרת, איני יודע.


ברור שבכל המדינות המתקדמות, קיימות נסיבות אובייקטיביות, המחייבות התמודדות עם נושא הפנסיה. תוחלת החיים עולה וכפי שמשפחה אינה יכולה לאורך זמן להיות במצב בו הוצאותיה גדולות מהכנסותיה, גם מערכת פנסיונית אינה יכולה לתת קצבאות פנסיה בסכומים הגבוהים ממה שיש. 

לכן נדרשת פסימיות זהירה לגבי גובה קצבת הפנסיה החודשית הצפויה.


המשמעות מבחינת החוסכים לפנסיה

יציאה לגמלאות היא סיכון שיש לנהל אותו במסגרת ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה.
בניתוח הסיכון של פנסיה, רצוי (ברוב המקרים) להביא בחשבון, שמישהו יקטין את הפנסיה שלנו באמצעות שינוי מקדמי המרה. 
כמו גם גורמים אחרים העלולים לשחוק אותה משמעותית, כגון: מצב שוק ההשקעות ערב צאתנו לפנסיה והאפשרות של שינוי רגולציה, שידחה את הגיל בו נתחיל לקבל את קצבת הפנסיה שלנו.


ככל שמשפחה תקדים להיעזר במומחים ותקדים להיערך מראש, כך תוכל להתמודד טוב יותר עם הקטנה משמעותית של קצבת הפנסיה.