השומר אחי אנוכי? - סיפור כלכלי על מאבטח

 

כשסיימתי קורס יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה ידעתי שאתקשה למצוא עבודות ייעוץ ללא ניסיון. כמו רבים מחבריי למחזור בקורס, החלטתי לתת יעוצים ללא תשלום על מנת לצבור ניסיון. 

חבריי למחזור שעשו זאת עשו זאת ב"פעמונים". 

אני שוחחתי עם אחד מחברי ועד עובדים בירושלים שסיפר לי שהם רצו לעזור ליוצאי אתיופיה. הם פנו לח"כ שלמה מולה ושאלו אותו איזה סיוע צריכים יוצאי העדה האתיופית? מולה, בעצמו יוצא אתיופיה, הזכיר גם יעוץ בכלכלת המשפחה. 

כך מצאתי את עצמי נותן בהתנדבות יעוצים כלכליים ליוצאי אתיופיה במתנ"ס "הקנגורו" בשכונת הקטמונים בירושלים.

אחד הנועצים עבד בחברת אבטחה. הוא סיפר לי שהוא מתכוון להתפטר מעבודתו.

שאלתי: מדוע? ושמעתי את סיפורו.

מדוע שקל המאבטח להתפטר?

המאבטח סיפר שהוא עובד שמונה שנים בחברת אבטחה. 

המאבטחים עובדים בשלוש משמרות: בוקר, אחה"צ-ערב ולילה. 

כמעו כולם מעדיפים לעבוד בבוקר. רובם אינם מעוניינים לעבוד בלילה. 

המאבטח פנה למנהל שלו וביקש לא לעבוד במשמרת אחה"צ בנימוק שחשוב לו להיות עם הילדים שלו.  

הוא אמר שהוא מעדיף לעבוד במשמרות הבוקר או הלילה. 

אם חשבתם שאחרי השיחה הזו שבצו אותו באופן קבוע במשמרת לילה אז טעיתם.

המעביד שיבץ אותו באופן קבוע במשמרת אחה"צ. בנוסף, העביר אותו לשמירה במקום מרוחק משכונת מגוריו הקטמונים.

המסקנות שלי מהסיפור

נראה שהמעביד היה מעוניין לגרום לו להתפטר בלי לקבל פיצויי פיטורין. 

הוא סמך  על כך שהעולה מאתיופיה אינו מכיר היטב את החוקים יתפטר ויוותר על הפיצויים.

להערכתי, יש פה הרעת תנאי עבודה המקנה פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות מהעבודה.

מה אמרתי למאבטח?

יעצתי לו לדחות את התפטרותו. 

אמרתי לו, שלהערכתי,  יש הרעת תנאי עבודה ואם יתפטר מגיעים לו פיצויים. 

אמרתי לו שאיני עורך דין במקצועי ויתכן שאני טועה. בכל מקרה עדיף שעורך דין ילווה אותו. 

הפנתי אותו לארגון טבקה בו פועלים עורכי דין בהתנדבות לטובת יוצאי אתיופיה. 

 

 

הלקוח לא במרכז: אין יכולת ו/או נכונות להתמודד עם הבעיות

 

כמעט תמיד בייעוצים בכלכלת המשפחה הלקוח במרכז. בסדרת פוסטים עסקתי במצבים חריגים בהם הלקוח אינו במרכז. 

זה קורה כשאין הסכמה בין הלקוח לבין היועץ ביחס לעיקרון הבסיסי של ההתנהלות.  זה קורה כאשר הלקוח הוא טיפוס שאינו מוכן לעזור לעצמו. זה קורה כאשר  המשימה היא בלתי אפשרית לביצוע מנקודת המבט של היועץ. 

פוסט זה מרחיב את היריעה בהקשר של לקוח שאינו מוכן לעזור לעצמו ולמצבים נוספים שבהם התוצאה היא שהלקוח אינו פועל בכלל או אינו פועל בעקביות לשיפור התנהלותו הכלכלית. 

 

התנדבות בכלכלת המשפחה עם יוצאי אתיופיה

כאשר סיימתי קורס יועצים לכלכלת המשפחה, לא מיד התחלתי לעבוד בשכר. היה מדובר בתחום חדש יחסית וכמה חברות ותיקות ביצעו את מרבית העבודה. יועצים חדשים, ללא ניסיון, ניסו לרכוש נסיון ולבצע פה ושם יעוצים מזדמנים בתשלום. 

מרבית מסיימי הקורס התנדבו בעמותת "פעמונים". 

אני לא התנדבתי ב"פעמונים". במקום זה בחרתי לסייע בהתנדבות ליוצאי אתיופיה בשכונת הקטמונים בירושלים. 

בשיחה הראשונה עם גברת צעירה יוצאת אתיופיה, שריכזה את הפעולות עבורם במתנ"ס, ביקשתי ממנה שתפנה אלי משפחות שיוכלו להפיק תועלת מהיעוץ שלי. 

אחת המשפחות הייתה דוגמה חיובית בולטת. הם הקשיבו לכל מילה שלי ופעלו על פי ההמלצות שלי. 

 

לעומת זאת נכשלתי לחלוטין עם אם חד הורית צעירה  שהופנתה אלי. הבחורה לא הייתה בשלה לייעוץ כלכלי ולא הייתה מסוגלת להפיק ממנו תועלת כלשהי. 

הרכזת הפנתה אותה אלי בגלל מצבה החריג והקשה  במיוחד, על אף שהבינה שהיא אינה עונה על הקריטריון שהצבתי.

גם אני הבנתי זאת, אבל גם רחמי נכמרו עליה. בפגישה הראשונה בקושי תקשרה איתי. לפגישה השנייה שקבענו לא הגיעה. לרכזת, שהתקשרה אליה, אמרה שהיא תיכף תגיע. היא לא הגיעה.

כמה שנים לאחר מכן

הבת שלי התנדבה בעמותת "שכן טוב", המחלקת מזון למשפחות במצוקה. במספר מצומצם של פעמים גם אני הצטרפתי וחילקתי מזון. 

פגשתי את הגבר מהמשפחה שהפיקה תועלת מהייעוץ שלי. כמוני, גם הוא חילק מזון.

פגשתי את הצעירה ללא יכולת ו/או רצון להתמודד עם הבעיות. במקרה חילקתי מזון גם לה. 

 

 תובנה

בזמן ביצוע הייעוץ לא היתה לנועצת יכולת כלשהי להתמודד עם שיפור ההתנהלות הכלכלית שלה. 

יכולת, נכונות, הבנה והסכמה

 

בהחלט יכול להיות שהלקוח מבין את העקרונות הבסיסיים ומקבל אותם אבל כמאמר הפתגם "בין אמר לבין עשה יש ת"ק פרסה", הוא אינו מבצע פעילות עקבית בהתאם להנחיות היועץ. 

האם זו חוסר יכולת? האם זו חוסר נכונות? 

לא תמיד ניתן לדעת ובמקרים רבים זה שילוב של חוסר יכולת ושל חוסר נכונות. 

ממש לא מהותי לנסות לנתח את זה. מבחינת היועץ המנסה להשיג תוצאות עבור הלקוח, זה חסר תוחלת כל עוד הלקוח נמצא בצד השמאלי של הגרף שבתחילת הפוסט מתחת לסף הקריטי. 

עדיף להשקיע את המאמץ בלקוח אחר שיוכל להפיק תועלת מהיעוץ. 

מנקודת המבט של הנועץ

צריך להבין, שבכל תחום, גם היועץ הטוב ביותר לא יבצע במקומך את מה שאתה צריך. 

אם אתה תפעל ברצינות, בהתמדה ובעקביות יכול להיות שיועץ טוב או מלווה טוב יעזור לך להגיע למקומות הרבה יותר טובים שבלעדיו אולי לא תגיע. 

עוד משהו

תוכלו לקרוא בפוסט דבר אחד שלמדת מניסיון של שנים רבות שגם לד"ר גדעון בן-נון מנכ"ל אג'יו, יש תפיסה דומה לתפיסה שלי בהקשר של ייעוץ בשוק ההון. 

כמובן שעוד רבים וטובים בתחומי ייעוץ רבים שותפים להשקפת עולם זו.

 

הזדמנות של יוצאי אתיופיה ודרוזים?

-

דמויות בולטות בהתחדשות ביתא ישראל

משמאל לימין: פרופ' תאמרת עמנואל, ד"ר יעקב פייוטלוביץ והרב גסה ירמיהו
 דמויות בולטות בהתחדשות ביתא ישראל
מקור התמונה: ויקיפדיה

לצערי, אני מסכים עם הניתוח במאמרו של ד"ר אביחי שניר בוואלה. ד"ר שניר חושב שצפוי למדינת ישראל עתיד כלכלי לא מזהיר בקדנציה של הממשלה שצפויה לקום.

ד"ר שניר מתייחס לשתי קבוצות אוכלוסייה גדולות שתורמות פחות מאחרות לצמיחת המשק: חרדים וערבים. 
עד לקדנציה של הממשלה שמסיימת את תפקידה הייתה מגמת שיפור בעבודת שתי אוכלוסיות אלה: אחוז הגברים החרדים העובדים עלה ויותר ערבים רכשו השכלה המאפשרת להם לעבוד בעבודות התורמות לצמיחת המשק. 

בתקופת כהותה של הממשלה הנוכחית נמשכה המגמה של גידול במספר הערבים המשכילים אבל חלה ירידה בשיעור הגברים החרדים המועסקים. הירידה הזו מוסברת בהגדלת הסובסידיות לתלמידי הישיבות.

ד"ר שניר אומר ששני שליש מחברי בקואליציה הצפויה בממשלה החדשה הם חרדים או חרד"לים ולכן לא צפויה הפחתת התמיכות בתלמידי ישיבה ולכן גם לא צפוי גידול בתעסוקת חרדים. הוא חושב שממשלת ימין-חרדים-ימין קיצוני תשקיע פחות בערבים ולכן צופה עצירת מגמת שיפור ההשכלה במגזר הערבי.

נדמה לי שאין חולק על כך שהערבים והחרדים הם מגזרים המהווים אחוז משמעותי מתושבי המדינה והם גם מגזרים התורמים פחות לצמיחה ולכן יש מקום להשקיע בהם על מנת שיתרמו יותר. 
גם בבלוג זה בפוסט: האם ההייטק הישראלי הוא קטר 70414? הבאתי את דבריו של פרופ' יוג'ין קנדל המתייחסים לחרדים וערבים כמגזרים הכרחיים לצמיחת ההייטק הישראלי. 

אם אכן צודק ד"ר שניר, אז מדוע לא לפחות לנסות מגזרים אחרים קטנים יותר על מנת שיתרמו יותר לצמיחה?

"יום  הורים" באינטל

כהורה לעובד אינטל הוזמנתי למפגש של כשעתיים באינטל ירושלים. זוהי יוזמה יפה של החברה, המשתפת את הוריהם של העובדים במידע על החברה, על החזון שלה, על המוצרים שלה, על תחומי העבודה של בניהם ובנותיהם ועל רצון החברה לספק לעובדים סביבת עבודה נוחה ומהנה (חדר כושר, קייטנות לילדי עובדים, מוצרים משוק מחנה יהודה הנמכרים פעם בשבוע בקמפוס, חדר אוכל ועוד). 

מנהל הקמפוס הירושלמי דיבר על גיוון בתעסוקה. הוא דיבר על קידום העסקת נשים, חרדים וערבים. כך למשל, הוא סיפר שהחברה מובילה בהעסקת עובדים חרדים. הקמפוס הירושלמי הוא זה בו מועסק מספר רב יחסית של חרדים בסביבת עבודה התואמת את צרכיהם המיוחדים. 
הקמפוס בחיפה מוביל בהעסקת עובדים ערבים. 

בשלב השאלות שאלתי אותו: האם החברה מנסה לקדם גם העסקת עובדים יוצאי אתיופיה? הוא אמר שיש עובדים כאלה בחברה אבל אין תכנית ייעודית להעסקתם. הוא יעלה את הנושא בפני הגורמים הרלוונטיים בחברה. 

יוצאי אתיופיה

יוצאי אתיופיה הם הקבוצה שמצבה הכלכלי הוא הגרוע ביותר. גם כשיש חקיקה המבטיחה העסקת אחוז מסוים של עובדים יוצאי אתיופיה, יש כאלה העוקפים אותה באמצעות העסקת עובדי אבטחה וניקיון אתיופיים.

מבין העולים ובעיקר בני הדור השני יש גם אקדמאים ובעלי כישורים מקצועיים איכותיים. לא תמיד הם מוצאים תפקידים ההולמים את הכשרתם ואת כישוריהם. לא תמיד זה קורה באשמתם. 

אם תקודם העסקתם בעבודות התורמות יותר לצמיחה, זה יתרום לצמיחה של המשק. 

נדמה לי שקידום תעסוקתי של יוצאי אתיופיה אינו סותר את תפיסתם האידאולוגית של חברי הקואליציה המסתמנת. אז מדוע לא לעשות יותר בתחום הזה?

דרוזים

1.5% ממשקי הבית בישראל הם דרוזים. האזרחים הדרוזים קשרו את גורלם בגורל מדינת ישראל והם תורמים לפחות כמו אחרים בתחום של השירות הצבאי. 
מצד שני מתייחסים אליהם לא פעם כמו אל מגזרים אחרים שאינם נהנים משיוויון הזדמנויות.
אני מקווה שקידומם התעסוקתי לא ממש מנוגד להשקפת עולמה של הקואליציה החדשה המסתמנת.

אם תקראו את הכתבה: "התיכון הטוב בישראל ביישוב הדרוזי בית ג'אן" תראו שיש פוטנציאל ויש גם מי שיעזור לממש אותו. מנהלן בית הספר עלי סלאלחה לקח תיכון ששיעור הזכאים לבגרות בו היה נמוך במיוחד (13% בשנת 1999) והפך אותו בעזרת אחרים לתיכון עם אחוז הזכאות לבגרות הגבוה בארץ.

השורה התחתונה

איני משלה את עצמי שקידום תעסוקתי של יוצאי אתיופיה ודרוזים הוא תחליף לשיעור תעסוקה גבו יותר של גברים חרדים או אזרחים ואזרחיות ערבים במקצועות התורמים לצמיחת המשק. 
לא נכון לא לטפל במגזרים כל כך גדולים. ההתנהלות הנכונה היא קידום תעסוקתי בשני המגזרים האלו אבל במקביל גם קידום מגזרים קטנים יותר, יוצאי אתיופיה ודרוזים, הרוצים להתפתח ולתרום ולא תמיד מצליחים לעשות זאת. בחלק מהמקרים מקור חוסר ההצלחה הוא אופן הטיפול בהם ולא הם עצמם.

לא רק Moral Hazards - סיפורים מהחיים

בפוסט קודם הסברתי מהו Moral Hazard. באופן תמציתי,  כשמדינה או חברה עוזרת לכאלה שזקוקים לתמיכה כלכלית, יהיו כאלה שיקבלו אותה, על אף שהסיבה למצוקתם אינה חוסר יכולת אלא חוסר רצון או מניע אחר.
באותו פוסט שאלתי למי צריך לעזור? בפוסט זה אביא דוגמאות למקבלי עזרה. כל קורא יכול להחליט למי לדעתו צריך לעזור?

למי צלצלו הפעמונים? 

עמותת "פעמונים" היא עמותה המנסה למשפחות בישראל להתנהל כלכלית "באופן מאוזן ואחראי ובדרך ישרה" (הקטע בגרשיים הוא כמעט ציטוט מדויק מלשונית "אודות" באתר פעמונים). 
העמותה עושה עבודה חשובה בתחום, אבל בלא מעט מקרים אינה גובה תשלום. 
העמותה מתבססת בעיקר על מתנדבים ותרומות.

במהלך הקריירה שלי בכלכלת המשפחה פגשתי אדם, שעבד כעשר שנים ב"פעמונים" ועזב. 
"מדוע עזבת את פעמונים?" שאלתי אותו.
"נמאס לי להיות זה שהמצב הכלכלי של המשפחות, להן נתתי ייעוץ מעניין אותו יותר ממה שהוא מעניין את המשפחות" ענה לי אותו יועץ לכלכלת המשפחה.

מאחורי האמירה מסתתרת הטענה, שחלק מהמשפחות להן מסייעים ב"פעמונים" ממש לא מתחברות לחזון של העמותה: הן רוצות שמישהו אחר יעזור להן להתנהל כלכלית טוב יותר אבל אינן מוכנות לקחת אחריות בעצמן.
לא בכדי, כתבתי את המילה "חלק". איני טוען שכל או רוב המשפחות ש"פעמונים" מסייעת להן מתנהלות באופן כזה אבל....
כשמקבלים משהו ללא תשלום יש כאלה שלא יעריכו את העזרה שהם מקבלים ולכן גם יטו לא לקחת אחריות.
באופן אישי פגשתי לא מעט אנשים שעזרתי להם בהתנדבות וידעו להעריך את זה ולקחת אחריות על מעשיהם. 
אחד הפתרונות לבעיה הזו הוא גביית תשלום סמלי. יש כאלה שאם ישלמו תשלום נמוך ככל שיהיה, יפיקו תועלת שלא היו מפיקים מאותו סיוע כשהוא ניתן בחינם.

כנראה שבין אלה המקבלים סיוע מעמותת "פעמונים" יש גם כאלה שהם Moral Hazard, כלומר: כאלה שהיו יכולים לממן לעצמם ייעוץ בכלכלת המשפחה והצליחו לקבל ללא תשלום ליווי כלכלי של "פעמונים".
שאלה בפני עצמה היא: האם אלו שמלווים אותם היו מפיקים יותר תועלת לו היו משלמים לפחות סכום סמלי?  

שני סיפורים אתיופיים

כשסיימתי את קורס יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה, התקשתי למצוא משפחות שרצו ייעוץ מיועץ חסר ניסיון. גם מרבית חבריי לקורס התקשו לא פחות ממני.
רובם התנדבו בעמותת "פעמונים" על מנת לרכוש ניסיון. אני התנדבתי לתת ייעוץ ללא תשלום למשפחות יוצאי אתיופיה בשכונת הקטמונים. 

מהרכזת האתיופית, הנבונה והמשכילה, ביקשתי שתפנה אלי משפחות שתוכלנה להפיק תועלת מהייעוץ שלי.
היו משפחות כאלה. במיוחד בלטה משפחה אחת שקלטה את מה שאמרתי ומיד השליכה אותו על מצבה.
כך למשל, הסברתי שעדיף לנהל חשבון בנק אחד ולא שני חשבונות משום שאפשר לנהל אותו טוב יותר. הזכרתי את המצב בו בחשבון אחד יש אוברדרפט ובשני יתרת זכות. הגבר מיד זיהה שזה מה שקרה אצלם ואמר לאשתו: זה קורה גם לנו בואי נעביר את שתי המשכורות שלנו לאותו חשבון ונסגור את השני.

היה גם סיפור מוצלח פחות. נכמרו רחמיה של הרכזת על אם חד-הורית צעירה שמצבה הכלכלי היה גרוע במיוחד. גם אני לא יכולתי להיות אסרטיבי ולהשיב בשלילה לבקשת הרכזת.
בפגישה הראשונה הבנתי שהיא לא ממש בשלה לקלוט את מה שאני אומר לה. לפגישה השנייה במתנ"ס רק אני הגעתי. הרכזת התקשרה והגברת המציאה תירוץ ואמרה שהיא מגיעה. בטלפון השני אחרי חצי שעה היה תירוץ אחר.

כעבור כמה שנים

באחת הפעמים המעטות שבאתי כמתנדב לעמותת "שכן טוב" לעזור בחלוקת מזון למשפחות מעוטות יכולת שמחתי לפגוש את הגבר יוצא אתיופיה, שהוזכר בפגישה הקודמת. אחרי שיחה קצרה התברר ששנינו הגענו מאותה סיבה: גם הוא עזר בחלוקת מזון.
כיועץ לכלכלת המשפחה אני שמח לפגוש משפחות שעברו תהליך ייעוץ בנסיבות כאלה: זו אינדיקציה להצלחת תהליך הייעוץ וגם אינדיקציה שהן מעריכות את מה שקיבלו ותורמות לחברה.

המפגש עם האם החד-הורית במסגרת "שכן טוב" היה פחות משמח. באחת הפעמים הבאתי לה מזון.

במקרה זה אין מדובר ב-Moral Hazard. השאלה העולה היא: האם יש טעם בהשקעה בטיפול בכלכלת המשפחה באנשים שאינם בשלים לזה ולכן לא יפיקו תועלת מהייעוץ?
בוודאי שיש מקום לתמיכה ממסדית אחרת באנשים כאלה.
שימו לב לדוגמה החיובית של אדם שקיבל ייעוץ כלכלי בהתנדבות ומעבר להפקת התועלת האישית מהייעוץ בחר גם להתנדב לטובת אחרים.

עיירת פיתוח

מיכאל (שם בדוי לחלוטין כמו כל השמות בפוסט זה) גדל בעיירת פיתוח.
דניאל (שם בדוי) גדל בשכונה גרועה מעיירת פיתוח: עוני, פשע, סמים, אלימות וכדומה.

כשפגשתי את דניאל, אחרי שסיים תואר שני באוניברסיטה ועבד במקצוע מכובד, הוא לא התלונן על התנאים הקשים בהם גדל לאחר קום המדינה. להיפך, היו לו דברים חיוביים להגיד על המורים שלימדו אותו בבית הספר.
הוא סיים את בית הספר היסודי בהצטיינות. אבל היות שרק מעטים המשיכו לבית ספר תיכון (אז עדיין לא היו חטיבות ביניים) הוא למד בבית ספר מחוץ לשכונה. 
הוא התחיל כתלמיד גרוע במיוחד בגלל פערי הרמה הגדולים בין בית הספר היסודי בשכונה לבתי ספר יסודיים אחרים. הוא סיים בהצטיינות.

מיכאל התלונן על הקיפוח של הוריו שנשלחו לעיירת פיתוח. הוא לא התמיד בלימודים והחליט לא לעבוד. איכשהו הצליח להוציא אישור שאינו מסוגל לעבוד והוא מקבל קצבה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי. הוא מבצע פה ושם עבודות מזדמנות "בשחור".

קרוב לוודאי שהמשפחות של שניהם קופחו שלא בצדק. דניאל בחר למצות את עצמו למרות תנאי ההתחלה הגרועים במיוחד. מיכאל בחר לא לעשות כלום.

מיכאל הוא דוגמה קלאסית ל-Moral Hazard. לטעמי האישי, לא צריך לעזור כלכלית לאנשים כמוהו. בהחלט אפשר לתת לו עזרה על מנת שיעבוד וישנה את תפיסת המציאות שלו.
לאנשים מסוגו של דניאל מן הראוי לעזור. הם יפיקו ממנה תועלת ויתרמו לחברה.

כשפסיכולוגיה אנלטית מצליחה יותר מדי

זרמים מסוימים של פסיכולוגיה יוצאים מהנחה שחשוב להבין לעומק את עברו המשפחתי של המטופל. הן שמות דגש רב על היחסים עם ההורים בגיל צעיר.
המטרה היא כמובן להביא לכך שההבנה של העבר תשפר את המצב הרגשי ואת ההתנהלות בהווה ובעתיד.

יש כאלה שאצלם הניתוח הפסיכולוגי  "מצליח" יותר מדי, כלומר: הם כל כך עסוקים במערכת היחסים עם ההורים בעבר הרחוק, כך שהם לוקחים אותה איתם להווה.
חלקם גם מוצאים את האשם או האשמים במידת האושר הפחותה שלהם בהווה ובקשיים התפקודיים בהווה.
מנקודת מבטם ההורים או אחד מהם הם האשמים. גורם סמכותי (הפסיכולוג/גית המטפל/ת) לכאורה אישר את זה.
זו כמובן טעות: במו בפסקה הקודמת שכותרתה "עיירת פיתוח" השאלה היא מה עושים בהווה עם מה שלא היה מושלם בעבר? האם זה גורם מעכב התפתחות או שמתמודדים חרף הקשיים?

אבות מושלמים
אין אבות מושלמים. אפשר לשים את האבות על רצף מהגרוע ביותר לטוב ביותר. גם האבות הטובים והמסורים ביותר טועים. בקצה השני של הרצף יש אבות מחרידים שמכים את ילדיהם באלימות קבועה, קשה ומתמשכת, זורקים את ילדיהם לרחוב ולפעמים גם מקיימים יחסי מין מתמשכים ובכפייה עם בנותיהם הקטינות.   
כאשר מדובר בקצה הגרוע של הרצף, אפשר להבין בנות המאשימות את אביהן במצבן הרגשי ובתפקודן המועט שנים רבות אחרי שיצאו מבית ההורים.

אביה של עינת (שם בדוי לחלוטין) היה רחוק מלהיות אב מושלם אבל הוא לא היה בקצה השני של הרצף. הוא היה אי-שם במקום לא טוב באמצע.
פה ושם היכה את ילדיו. צעק עליהם לא מעט ובעיקר שידר להם באופן פוגעני שהוא רואה בהם כישלונות. 

אחרי טיפולים פסיכולוגיים, עינת מצאה את האשם במצבה הלא מזהיר מבחינה אישית וכלכלית. האשם הוא כמובן אביה.

לו היה מדובר בנערה מתבגרת בת 17 הגרה עם הוריה זה היה סביר,  אבל במקרה הנדון מדובר גם באישה בוגרת כמה עשרות שנים אחרי שהאב הלך לעולמו. 
העיסוק המתמשך והאינטנסיבי בא על חשבון ההתמודדות עם ההווה.

במקרה זה אין מדובר ב-Moral Hazard. השאלה העולה היא: האם יש טעם בהשקעה בטיפול בכלכלת המשפחה במי שאינו יכול לשים בצד דברים שקרו בעבר הרחוק ולתפקד בהווה?
עזרה כלכלית לאנשים במצב כזה עלולה להיות "בור ללא תחתית". 
בוודאי שיש מקום לתמיכה ממסדית אחרת באנשים כאלה. הסיוע הבסיסי ביותר הוא טיפול שיגמול אותם מהטלת אשמה על ההורים והתמקדות בהווה. 
לאחר הגמילה, סיוע כלכלי וייעוץ כלכלי היו אפקטיביים. 

השורות התחתונות

חברה צריכה לעזור למי שמוכן לעזור לעצמו. ייעוץ בכלכלת המשפחה עשוי להביא לתוצאות אצל פרטים ומשפחות המסוגלים ומעוניינים לעזור לעצמם.

אלה שייעוץ כלכלי לא היה אפקטיבי עבורם מתחלקים לשלוש קבוצות:

1. אלה שאינם מסוגלים לעזור לעצמם בגלל מגבלות אובייקטיביות.
צריך לעזור להם שלא באמצעות ייעוץ כלכלי.

2. אלה שאינם מסוגלים לעזור לעצמם בגלל חסמים.
צריך לסלק את החסמים ורק אחרי זה יהיה טעם בייעוץ כלכלי. 

3. אלה שהם Moral Hazard
אלה שמסוגלים לעזור לעצמם ומסיבות שלהם מעדיפים להיות נטל כלכלי על החברה.
במקרים שמצליחים לזהות אותם באופן ברור יש מקום לשלול מהם סיוע כלכלי. בוודאי שייעוץ בכלכלת המשפחה שיינתן להם הוא בזבוז משאבים.
כפי שציינתי בפוסט הקודם, הבעיה היא שיש מקרים שקשה להבחין בינם לבין כאלה השייכים לשתי הקבוצות הראשונות והמחיר עלול להיות חוסר סיוע לכאלה המשתייכים לקבוצות האחרות.  



  
 

הרצאה עם הפתעה במרכז קהילתי במבשרת ציון

מקור התמונה: אתר הסוכנות היהודית

ביום שני 30 בינואר הרצתי על כלכלת המשפחה בהתנדבות במרכז הקליטה במבשרת ציון.

ההרצאה הייתה לקבוצת צעירים במסגרת הכשרה למנהיגות קהילתית.  אם משווים את מצבה של קהילת יוצאי אתיופיה במרכז הקהילתי במבשרת ציון למצבה של קהילה אחרת של יוצאי אתיופיה, למשל: הקהילה המתגוררת בשכונת הקטמונים בירושלים, מגלים שמצבה טוב פחות.

המועצה המקומית מבשרת ציון והסוכנות היהודית יזמו את ההכשרה על מנת לנסות לשפר את מצבה של אוכלוסיית מרכז הקליטה.

בשונה מהרצאות אחרות שלי, לא הצגתי מצגת של שקפים המהווים בסיס לשיחה ולהסבר.

במקום זה, התחלתי בהתנסות בתרגיל אימוני בכלכלת המשפחה והמשכתי בשיחה על נושאים כלכליים שמעסיקים את משתתפי ההכשרה ושני נושאים נוספים שחשבתי שצריכים להעסיק אותם.

מכל הרצאה שלי אני לומד משהו. גם מההרצאה הזו. בפיסקאות הבאות אציג את התובנות שלי. 

נושאים עיקריים שציפיתי שיהיו רלוונטיים והיו רלבנטיים

1. מאזן הכנסות-הוצאות שלילי והלוואות

ההוצאות של רובם גדולות מההכנסות. התוצאה: לקיחת אשראי שצריך להחזיר אותו עם ריבית. 

הם מודעים לשתי צורות אשראי: הלוואות ואוברדרפט. שלא במפתיע, הם פחות מודעים לצורת אשראי שלישית: תשלומים נדחים באמצעות כרטיסי אשראי.

ההפתעה: כמו ישראלים אחרים הם הבינו שאוברדרפט הוא נורמה בישראל. לכולם יש אוברדרפט גם לי.  

התמקדתי ב:

א. הצורך להחזיר אשראי

ב. חשיבות מאזן הוצאות-הכנסות חיובי או לפחות לא שלילי

ג. בחירה מושכלת של אשראי (אם כבר אין ברירה ומשתמשים בו): ריביות נמוכות, תשלומים חודשיים שיכולים לעמוד בהם.

ד. חשיבות חיסכון.

2. עבודה

חשיבות עבודה כמקור הכנסה. חשיבות עבודה יציבה ומתמשכת.

3. מיצוי זכויות

אחד הנושאים הרלוונטיים גם לאוכלוסיות אחרות. רבים לא מנצלים זכויות שמגיעות להם, למשל: מס הכנסה שלילי.

בדרך כלל דווקא אוכלוסיות חזקות, שפחות צריכות למצות את הזכויות שמגיעות להן, ממצות אותן.

אוכלוסיות חלשות עושות את זה הרבה פחות.

כשמדובר ביוצאי אתיופיה, הנושא של מיצוי זכויות חשוב עוד יותר. לא פעם יש כאלה שחושבים שבגלל שהם באו מתרבות אחרת ניתן לפגוע בזכויות שמגיעות להם בלי שהם ישימו לכך לב.

הבאתי להם מקרה קונקרטי של הרעת תנאי עבודה שהייתי מעורב בו במסגרת ייעוץ בכלכלת המשפחה.

היות שאיני משפטן, הפנתי את הנפגע לעמותת טבקה על מנת שעורך דין מטעמם יסיע לו בהתנדבות.

4. צרכנות נבונה

דברים בסיסיים כמו השוואת מחירים.

נושא שהעלו והפתיע אותי

הנושא שהפתיע אותי הוא משכנתאות. הם חושבים על רכישת דירה על אף שלמרביתם אין כנראה מספיק משאבים כספיים לעשות זאת ולעמוד בתשלומי משכנתה גבוהים לאורך זמן.

מדוע זה הפתיע אותי? קראו מאמר שפורסם לפני מספר ימים בעיתון גלובס ותבינו לבד: כך התייקרה המשכנתא ומדוע היא עלולה להמשיך לעלות? 

הדבר הראשון שהסברתי הוא הקושי בהחזר משכנתה.

הדבר השני הוא החשיבות של בחירת משכנתא או תמהיל משכנתאות מתאים. לא נכנסתי לעומק. צפויה להם הרצאה ספציפית על נושא משכנתאות.

התמקדתי גם בהפרכת התזה שלהם שמחירי הדירות ימשיכו לעלות תמיד.

הצגתי את האפשרות של רכישת דירה זולה וקטנה והשכרתה לאחרים כתחליף לרכישת דירה ומגורים בה.

מסתבר שבהיבט זה הם נקלטו בחברה הישראלית. את אותה שאיפה לרכוש דירה בכל מחיר ולא לגור בשכירות הייתי שומע גם בקבוצות אוכלוסייה אחרות.

את אותה נכונות לקחת משכנתאות גבוהות וגבוהות יחסית להכנסה ולנכסים הפיננסיים הייתי פוגש גם בקבוצות אוכלוסייה אחרות.

גם את התזה של לקנות דירה היום משום שהמחירים רק יעלו, היו מציגים לי בקבוצות אוכלוסייה אחרות.

הערת שוליים

בעקבות ההרצאה, דלתי פתוחה לפניהם להתיעצות אישית בכלכלת המשפחה ללא תשלום.