ניהול כלכלי וריצה למרחקים ארוכים: נפילה

 

אני אחרי ריצת 10 ק"מ במרתון תל אביב 2026. 
כל הזכויות שמורות לאבי רוזנטל

בפוסטים קודמים התייחסתי לאפשרות ללמוד על התנהלות כלכלית מריצה למרחקים ארוכים.

למשל: מה אפשר ללמוד ממרתון תל אביב על התנהלות כלכלית ועל התנהלות בכלל?

הפעם אתיחס להיבט של נפילה, שלא התייחסתי אליו בפוסטים קודמים.

כהרגלי מדי שבוע, רצתי אתמול (9.5.26) כ-8 ק"מ בהר איתן.

שלא כהרגלי נפלתי. 

נפילות בגיל השלישי

נפילות מסוכנות. נפילות מסוכנות יותר בגיל השלישי משום אם נפגע משהו לוקח יותר זמן להחלים, אם בכלל. 

באתר מכבי שירותי בריאות ראיתי כתבה של גריאטר מומחה שבה ציין כי בגיל השלישי נופלים בממוצע 4 פעמים בשנה. 

כמנהל סיכונים אני מציע לאזרחים ותיקים שרצים להיערך לאירוע של נפילה.

ריצה מגדילה את ההסתברות ליפול. רופאת המשפחה שלי הציעה לי לתרגל פילאטיס.

לדעתה זה משפר את היציבות ואת שיווי המשקל ומקטין את ההסתברות לנפילה. 

קיבלתי את דעתה ומאז אני משתתף פעם בשבוע בשיעור פילטיס. 

הרושם שקיבלתי הוא, שפילאטיס אכן משפר את היציבות שלי, בנוסף לתועלות אחרות. 

מאז שאני מתרגל פילטיס לא נפלתי בריצה, עד אתמול.

מדוע נפלתי?

בהקשר אחר, כתבתי במקום אחר מאמר שכותרתו "זה שאינך רואה - הוא שיפילך". 

זה בדיוק מה שקרה לי. 

צריך בכל זמן ריצה לשמור על מודעות לסיכוני נפילה ולא עשיתי זאת. 

אגב, שמירה מתמשכת על מודעות לסיכוני רשת וסייבר הוא על סמך ניסיוני, הדבר החשוב ביותר באבטחת מידע ומניעת "נפילה ברשת".

מה בדיוק קרה?

אחרי 6 ק"מ של ריצה הגעתי לירידה קלה. אני לא רץ על אספלט משום שזה גורם נזקים לברכיים. 

רצתי  על העפר בשוליים. בקטע הזה העפר היה מעורב עם חצץ. 

ראיתי קבוצה של אנשים הולכים מולי על הכביש. 

חשבתי שאחד מהם חבר שלי שהולך שם עם קבוצה כמעט כל יום.

במקום להסתכל לאן אני רץ הסתכלתי שמאלה אל האנשים בקבוצת ההולכים. 

לא ראיתי שינוי קטן במתווה שבו רצתי ונפלתי. 

את  הנפילה בלמתי בעזרת הידיים (מזכרת לנפילה פצע לא גדול בכף יד ימין). באזור שמעל ומתחת ברך ימין היו שריטות מדממות. 

ההולכים מולי ניגשו לעזור לי. עמדתי מהר על הרגליים. 

לאחד מהם היו פלסטרים וחומר למריחה על האזור שנפגע. 

טיפלנו באמצעותם בבעיה. 

עדיין יש לי שריטות שטרם הגלידו. יצאתי בזול. עוד שבוע יהיו כלא היו.

כעבור כמה דקות המשכתי בריצה עם מודעות למה גרם לבעיה? 

רצתי יותר לאט. הפעם הייתי מודע רצתי יותר לחשש מנפילה.

האנלוגיה להתנהלות כלכלית

כאשר לא רואים את הסיכונים לפגיעה במצב הכלכלי של משק בית אפשר ליפול כלכלית.

המצב הקלאסי של הוצאה גבוהה מההכנסה

במצב הזה נתקלתי עשרות פעמים אצל לקוחות בכלכלת המשפחה. גם במקרים שביצעתי ייעוצים בהתנדבות וגם במקרים בהם הלקוחות שילמו על היעוץ. 

אם זוג או יחיד או משפחה מוציא באופן עקבי יותר מההכנסות שלו, זה יביא, כמעט בודאות לנפילה כלכלית קשה.

דוגמה: הפרשנית. 

יותר מדי הלוואות ובמיוחד משכנתא מסוכנת

כשהמשכנתא גבוהה מיד יחסית למצב הכלכלי של המשפחה אפשר ליפול. 

מספיק שמישהו מבני הזוג יפוטר או ששכרו יקוצץ ריאלית על מנת שהמשפחה לא תעמוד בתשלומי המשכנתא ותיפול כלכלית. 

יתכן שתצטרך להחזיר את הדירה או למכור אותה. יתכן שתיכנס לחובות כאלה שלא תוכל לצאת מהם. 

אם רואים את הסיכון אפשר להיערך אליו לפני שנופלים. אולי לרכוש דירה זולה יותר עם משכנתא נמוכה יותר. 

אפשרויות נפילה רבות אחרות

כמו שבריצה עלולות להיות סיבות רבות לנפילה וצריך לשמור על מודעות לסיכון של נפילה, כך גם בהתנהלות כלכלית. 

בהתנהלות כלכלית עלולות להיות סיבות רבות יותר לנפילה ועלולים להיות קשרים בין סיבות שונות לנפילה.

ציינתי בפוסט זה שתי דוגמאות נפוצות לנפילה כלכלית של משפחות ויחידים יש עוד דוגמאות רבות שאני מכיר.

מתרבים הסימנים: ממשלת ישראל לא רוצה ולא יודעת לנהל את כלכלת המדינה

 

אינדיקטורים רבים תומכים  בתחזית הכלכלית שלי לשנת 2026, על פיה, אם הממשלה הנוכחית תמשיך לכהן, יורע המצב הכלכלי של מדינת ישראל. 

בעיתון "דה מרקר" מתאריך 1.5.26 שלושה כתבים הציגו שלושה אספקטים שונים בהם מדינת ישראל מתדרדרת כלכלית.

הממשלה לא עושה מאמץ מינימלי לטפל בהם. 

זה מתחיל בזה שכלכלת מדינת ישראל נמצאת בסדר עדיפות נמוך מבחינת בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ וניר ברקת וכמעט כל חבריהם לקואליציה. 

 זה נמשך בתרבות השקר שעל פיה מתעלמים מכל מה שלא נוח להם.

גיא רולניק: עליות מחירים למרות ירידת שער הדולר

 

שער הדולר יורד באופן עקבי. בשבוע שעבר הגיע לשער נמוך במיוחד של 2.83 ש"ח. 

במצב כזה מחירי מוצרים מיובאים צריכים לרדת. כי היבואן משלם פחות שקלים עבור אותו המוצר שקודם שילם עליו יותר שקלים.

למרות זאת המחירים ממשיכים לעלות בקצב מהיר. 

מישהו מהמתווכים בדרך מרוויח מזה יותר כסף. אולי יותר מאחד. 

את ממשלת ישראל זה לא מעניין, במקרה הטוב, ולכן היא אינה מטפלת בבעיה. 

מדובר בעיקר בראש ממשלה, שר הכלכלה ושר האוצר. 

אחת הדוגמאות הבולטות שרולניק מביא היא מחירי מכוניות חדשות.  

את הבעיה מחמיר המונופול של ארבע חברות השולטות בשוק המסורתי. מישהו נתן להם גם לייצג בארץ את החברות הסיניות המספקות מכוניות חשמליות.

אבי בראלי: סחיטה ופרוטקשיון 

אבי בראלי מציג נתון בלתי נתפס. כ-87% מהקבלנים נסחטים ומתבקשים לשלם דמי חסות בתמורה לשירותי אבטחה באתרי הבנייה שלהם. 

סירוב פירושו שנותני החסות ישלחו אנשים שיגרמו נזקים גדולים לציוד ולחומרי הבנייה.

יש גם פרוטקשיון כלפי חקלאים. משפחות פשע נותנות שירות שמירה על השדות והתוצרת שלהם. 

אין תשלום פרוטקשון אז משפחות הפשע פוגעות קשה בשדות ובתוצרת החקלאית. 

גדרות לא ממש עוזרות. משפחות הפשע משתמשות ברחפנים. 

באופן ברור אפשר לצרף לרשימת האשמים במחדל הזה את השר איתמר בן-גביר, שאינו מטפל בפשיעה החמורה במגזר הערבי.

כמו שאנחנו רואים פשיעה לא מטופלת זולגת גם למגזרים אחרים.

סמי פרץ: פגיעה בחוסכים הפנסיוניים

סמי פרץ כתב על הרווחים המופרזים של סוכני הביטוח על חשבון החוסכים הפנסיוניים. 

תכנית שינויים, שיזמה רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, אמורה לצמצם את הרווחים המופרזים על חשבון החוסכים, שבכל מקרה הפנסיה שלהם עלולה לא להספיק בחלק גדול מהמיקרים.

מומחים מסכימים שהתוכנית טובה. גם שר האוצר, או לפחות לכאורה שר האוצר, סמוטריץ, מסכים. 

לדבריו, הוא צריך לבחור את הקרבות שלו. 

בתרגום שלי לעברית: הוא מנסה לשרוד פוליטית תחת החשש שלא יעבור את אחוז החסימה ולקדם את האג'נדה הפוליטית הקיצונית שלו במקום לטפל בבעיות הכלכליות של מדינת ישראל. 

הוא מקדם זאת באמצעות כספים קואליציוניים ותקציבים מוגדלים לקרובים אליו פוליטית. 

בפיסקה שכותרתה "גיא רולניק" יכולתם לראות דוגמה נוספת לאותה גישה של בצלאל סמוטריץ. 

לסיכום

אפשר למצוא תחומים כלכליים נוספים רבים בהם פועלת ממשלת ישראל בגישה דומה לגישה המתוארת בפיסקאות לעיל. 

כך למשל טיפול כושל במערכת החינוך, פגיעה באקדמיה הישראלית, פגיעה מתמשכת בפריפריה ועוד תחומים רבים שלא אמנה אותם כאן.

האם לא מאוחר לתקן התנהלות כלכלית בגיל השלישי?

 

משתף את ההרצאה שלי שכותרתה מופיעה בכותרת פוסט זה. 

ההרצאה הועברה בזום לאזרחים ותיקים. 

המעוניינים בהרצאה זו או בהרצאות אחרות שלי מוזמנים לפנות אלי. 

קישור: האם לא מאוחר לתקן התנהלות כלכלית בגיל השלישי?

התנהלות כלכלית בזוגיות בפרק ב': חלק 2 - התנהלות כלכלית שוטפת

 

בחלק הראשון של סדרת הפוסטים הצגתי סוגיות וקשיים בזוגיות בפרק ב' עם דגש על סוגיות כלכליות. 

בפוסט זה אתמקד בהתנהלות כלכלית שוטפת, כלומר: בעיקר בחלוקת ההוצאות וההכנסות בין בני זוג בפרק ב'. 

כמו נושאים רבים אין מודל אחיד לכל הזוגות בפרק ב'. כל זוג צריך לקבוע את המודל המתאים לו.

בפוסט זה אציג גורמים העשויים להשפיע על המודל שנבחר.

מגורים משותפים או מגורים נפרדים

בפרק ב', במיוחד במקרים שבהם בני הזוג בגיל מבוגר יחסית השאלה בכותרת היא שאלה רלוונטית. 

לכל אחד מבני הזוג עשויה להיות דירה משלו בה הוא התגורר בתום פרק א' והוא ממשיך להתגורר בה. 

למעשה מדובר ברצף שהצגתי את שתי נקודות הקיצון שלו. 

יכולים להיות מגורים נפרדים באופן חלקי שבחלק מימי השבוע מתגוררים בביתו של אחד ובחלק מימי השבוע בביתה של האחרת.

יכולים להיות מגורים נפרדים שבחלק מימי השבוע מגורים משותפים רק בביתו של אחד או אחת מבני הזוג.

ככל שהמודל יהיה קרוב יותר למודל של מגורים נפרדים כך סביר יותר שכל אחד מבני הזוג ישא בהוצאות של הבית בו הוא מתגורר.

ילדים שפרנסתם תלויה בהורים

הכוונה היא בעיקר לילדים קטינים או בשירות צבאי שאינם עובדים לפרנסתם.

יהיו גם מקרים של ילדים שבגלל בעיות בריאות קשות אינם מסוגלים לפרנס את עצמם ותלויים לחלוטין או כמעט לחלוטין בהורים.

בפסקה זו אתיחס רק בקצרה למצבים בהם הילדים הם ילדים משותפים לבני הזוג בפרק ב'. 

ברור שילדים משותפים מגדילים את ההסתברות למגורים משותפים ולמודלים של זוגיות יותר הדוקה. 

זה מגדיל את ההסתברות למשק בית משותף שבו ההכנסות וההוצאות משותפות. 

המצב הפשוט יחסית הוא מצב שאין ילדים התלויים לפרנסתם בהורים. זה נכון במיוחד בפרק ב' בגילאים מבוגרים כשהילדים מפרק א' כבר בוגרים.

המצב המורכב יותר הוא שלאחד או לשני בני הזוג יש ילדים שתלויים בפרנסתם בהוריהם מפרק א'. 

במצב כזה יתכן שירצו להביא בחשבון גם את השתתפות ההורה השני מפרק א' בהוצאות על הילדים. 

במציאות הישראלית של ימינו גם ילדים בגיל 30 או 40 שכבר הקימו משפחות משלהם נזקקים לסיוע של ההורים, למשל בעת רכישת דירה.

כאשר אין ילדים מפרק א' שפרנסתם תלויה בהורים קל יותר לבחור מודל של חלוקת הוצאות והכנסות.

מודל הזוגיות

בפרק ב' ובמיוחד בגיל מבוגר יחסית עשויים להיות מודלים פחות טוטאליים של זוגיות. 

יכולה להיות זוגיות ללא נישואים. 

יכולה להיות זוגיות של בילויים משותפים ועזרה הדדית.

יכולה להיות גם זוגיות לכל דבר כולל נישואים ומגורים משותפים. 

טיב הזוגיות יכול להשתנות עם הזמן. עשויה להיות התפתחות ממודל של קשר חלקי למודל של זוגיות מלאה.

ככל שמודל הזוגיות הוא בכיוון של זוגיות מלאה יותר כך גדלה ההסתברות למודל של משק בית משותף במובן הכלכלי: בני הזוג משתפים את ההכנסות השוטפות ואת ההוצאות השוטפות.

 

גובה ההכנסות השוטפות

כאשר אין הפרשים גדולים בהכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג וההכנסות של כל אחד מהם היו מספיקות לכסות את ההוצאות עשויים להיות מודלים של חלוקה שווה של ההכנסות המיועדות לכיסוי הוצאות שוטפות. 

כאשר יש הפרשים גדולים בהכנסות השוטפות של בני הזוג תגדל ההסתברות למודל שבו בעל ההכנסות הגדולות משתתף בחלק גדול יותר מההוצאות השוטפות.

גובה הכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג עשוי להשפיע על אופן חלוקת ההוצאות השוטפות.

נכסים פיננסיים

כמות הנכסים הפיננסיים של כל אחד מבני הזוג אינה צריכה בהכרח להשפיע על חלוקת ההוצאות בין בני הזוג. 

אם אין החלטה לשיתוף הנכסים של שני בני הזוג, סביר להניח שההכנסות השוטפות ישפיעו על אופן חלוקת ההוצאות השוטפות הרבה יותר מאשר כמות הנכסים. 

עדיין לא מן הנמנע שבני הזוג יביאו גם גורם זה בחשבון בחלוקת ההוצאות כגורם משלים להכנסות השוטפות. זה עשוי לקרות יותר במקרים בהם הפערים בגובה הנכסים הפיננסיים גדולים. 

כמות הנכסים הפיננסיים של כל אחד מבני הזוג עשויה להשלים את גובה הכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג בקביעת אופן חלוקת ההוצאות השוטפות.

סיכום

מודל ההתנהלות הכלכלית השוטפת של בני זוג בפרק ב'  עשוי להשתנות בהתאם לקביעה אישית שלהם ועשוי להיות מושפע ממספר רב של גורמים שביניהם עשוי להיות קשר. 

גורם מהותי המשפיע על חלוקת ההוצאות השוטפות הוא מודל הזוגיות. 

גורמים חשובים אחרים הם: מגורים משותפים בחלק מהזמן או בכל הזמן, האם יש ילדים משותפים בפרק ב'?, האם יש ילדים מפרק א' שתלויים בהוריהם לפרנסתם? וגובה ההכנסות השוטפות.

איך אומרים ביידיש "לעקור סתם עצים ביערות הגשם"?

יער גשם טרופי בברזיל
מקור התמונה: ויקיפדיה

לכלכל בתבונה פירושו לנצל באופן נכון את המשאבים הכלכליים על מנת שיענו על הצרכים שלנו.
זה נכון לגבי יחיד. זה נכון לגבי משפחה. זה נכון גם לגבי משאבים של האנושות כולה, למשל: יערות הגשם (בתמונה לעיל). 

הכריתה המסיבית של יערות הגשם המצטמצמים פוגעת באיכות הסביבה, מגדילה את התחממות כדור הארץ ומקטניה את ייצור החמצן. 
אנלוגי למשפחה המנצלת שלא לצורך, כלומר: מבזבזת, משאבים כספיים שלה שאחר כך  עלולים להיות חסרים בגיל פרישה לפנסיה או במצב סיכון אחר.

כיועץ לכלכלת המשפחה אני חווה לא אחת את הקושי לשכנע משפחות להתנהל טוב יותר. 
ברור שהקושי בשכנוע להימנעות מפגיעה חמורה ביערות הגשם גדול הרבה יותר. 

במשפחה יש לנו שניים, שלושה, ארבעה או חמישה "שחקנים" (לפעמים כמה יותר). כל אחד עשוי לפעול על פי אינטרסים אישיים שלו. 
רובם עשויים לראות את האינטרס שלהם ולטווח זמן קצר בלבד.

כשמדובר ביערות הגשם מדוברת במספר דו-ספרתי של "שחקנים": ממשלה הסוללת כבישים ומסילות ברזל, מקומיים הזקוקים לעצים לחימום או ליצירת חפצים שימושיים או חפצי נוי, תעשיית יצור הנייר, ממשלות זרות, גורמי מסחר המרוויחים ממכירת העצים ועוד רבים אחרים.
רובם רואים את האינטרס הצר שלהם לזמן קצר.

איני מתיימר לנסות או להצליח במשימה המורכבת כל כך של שמירה על יערות הגשם. בשביל זה צריך ארגונים ואנשים בעלי השפעה פוליטית גדולה. 
בכל זאת אספר על מקרה של כריתת עצים שלא לצורך שניסיתי להמעיט אותו במעט. 

שפת היידיש

שפת היידיש הייתה חלק מהתרבות היהודית במזרח אירופה. שפה עשירה ומלאת הומור. חלק מפתגמים והאמירות בה תורגמו לעברית. במקור הם נשמעים טוב יותר.

לצער רבים, ביחד עם רצח יהודים במזרח אירופה על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה עימם, ירדה קרנה של השפה. 
צברים צעירים רבים התרחקו מהשפה הזו משום שיהא מסמלת בעיניהם גלותיות. 
גם אני כנער נמנעתי אידאולוגית מלימוד יידיש מהוריי, שדיברו שפות רבות, שיידיש הייתה אחת מהם.

היום, מחוץ לעולם החרדי, יש מעטים המדברים את השפה הנכחדת בהדרגה הזו.
מרבית החרדים בארץ אינם צרכנים של הצגות תיאטרון. קהל הצופים הפוטנציאלי של תיאטרון "יידיש שפיל" הוא קטן.

תיאטרון יידיש שפיל 

במסגרת מאמצי השיווק שלהם הם החליטו משום מה, לשלוח אליי בדואר את לוח ההצגות שלהם (לא ניתפס לקטנות הם שיבשו את שמי: ארי במקום אבי).
לאחר תקופה שקיבלתי מהם בדואר את לוח ההצגות באופן שיטתי, פניתי אליהם ברוח טובה, באמצעות אתר האינטרנט שלהם וביקשתי מהם להפסיק לשלוח אליי דואר. ציינתי שהסיבה לכך היא שאיני דובר את שפת היידיש ולכן אין שום סיכוי שאבוא לצפות בהצגות שלהם. הוספתי שחבל על העצים ביערות הגשם מהם מייצרים את הניירות שהם שולחים לי.

תוך זמן קצר קיבלתי מענה שהם יורידו אותי מרשימת התפוצה ויפסיקו לשלוח אליי פרסומים.

למרות זאת במשך תקופה ארוכה אני ממשיך לקבל את הפרסומים שלהם באופן שיטתי. אם תהיתם האם תיקנו את השיבוש בשמי, התשובה היא שלילית. 
מה שהיה הוא שיהיה.

מי שמנסה לשמר מורשת ושפה מן הראוי היה גם שיעזור לשמר גם  את יערות עצי הגשם.
לו הייתי יודע יידיש מן הסתם הייתי מצטט פתגם עסיסי בשפה הזו. אולי הייתי אפילו כותב קומדיה על תיאטרון בשפה נעלמת. 

מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? - דחיינות

הפוסט: מדוע לא מגיעים לקבל ייעוץ בכלכלת המשפחה? פתח סדרה של פוסטים המתייחסים כל אחד לגורם אחד המביא משפחות לא להגיע לייעוץ, על אף שהן צריכות אותו. הפוסט השני התייחס ל"אין לי מספיק כסף". השלישי ל"הבנתי לבד". פוסט זה הוא הרביעי והוא עוסק בדחיינות. 

את השיר שצרפתי בראש פוסט זה, שרה הזמרת פגי לי בשנת 1947. השיר הוא על מישהי שתתחיל לעבוד מחר. המחר הזה זז כל הזמן. היום הוא מחר. מחר הוא מחרתיים וכו'.

השיר הזה הוא תמציתה של דחיינות: יודעים שצריך לעשות אותו ודוחים אותו כל הזמן.

סיפור אישי על לקוח פוטנציאלי בייעוץ בכלכלת המשפחה

כשהתחלתי לייעץ בכלכלת המשפחה, סיפרתי את זה לחבריי בצירוף הבקשה: "אם אתם מכירים משפחה או יחיד שצריכים ייעוץ, הפנו אותם אלי או בקשו מהם אישור לתת לי את פרטי ההתקשרות שלהם". 

אחת מידידותיי הפנתה אלי מישהו שגם הוא וגם היא חשבו, שהוא ממש צריך ייעוץ. 

כבר בשיחה הטלפונית התברר שהיא צדקה: היו על הפרק נושאים הקשורים בדירה (רכישת דירה ולקיחת משכנתה) ונושאים הקשורים בפנסיה (בעיה לא פשוטה הקשורה גם במעביד שלא הפריש את מה שהיה צריך להפריש וגם באופן בו נערכים כשיש מעסיק חדש).

בשיחה הטלפונית היה ברור לגמרי, שמדובר באחד הלקוחות הוודאיים שיגיעו אלי.

הלקוח העדיף להגיע קודם ליועץ פנסיוני בבנק. אמרתי לו שזה בסדר, על אף שההעדפה שלי היא שנתחיל בייעוץ בכלכלת המשפחה ונראה את התמונה הכוללת. אחרי זה או במקביל אפשר לדבר עם היועץ הפנסיוני בבנק.

עד היום, כמה שנים אחרי אותה שיחה, הלקוח לא הגיע ליועץ הפנסיוני בבנק. עד היום הלקוח גם לא הגיע אלי וקרוב לוודאי, שלא הגיע ליועץ אחר בכלכלת המשפחה.   

בשלב מסוים ויתר הלקוח על פגישה עם יועץ פנסיוני בבנק וקבענו כמה פעמים פגישה ראשונה של ייעוץ. בכל פעם המועד נדחה למועד מאוחר יותר עד שנואשתי.

לא רק השיר של פגי לי, מתאר דחיינות. גם הסיפור שסיפרתי לכם הוא על דחיינות.

העולם על פי לקוחות דחיינים בייעוץ בכלכלת המשפחה 

למשפחה או היחיד ברור שצריך ייעוץ בכלכלת המשפחה. הם מתכוונים לעבור תהליך של ייעוץ ועבודה על ההתנהלות הכלכלית שלהם. צריך רק מועד מתאים על מנת להתחיל. המועד המתאים נדחה ונדחה ונדחה. 

הנזק ברור לכם ולרוב גם להם. קרוב לוודאי שכבר הבנתם את הנזק שגרם לעצמו הלקוח הפוטנציאלי שלי, שדחה את קניית הדירה ולקיחת המשכנתה. במועד בו דיברנו על ייעוץ, מחירי הדירות היו הרבה יותר זולים ממחירי הדירות היום.

הוא גם לא נעשה צעיר יותר. אי-קבלת החלטה ביחס לפנסיה שלו, היא בעצם קבלת החלטה: לא להיערך באופן אופטימלי בנושא של חיסכון פנסיוני. 

קיימים שני סוגי דחיינים: דחיינים בכל מעשיהם ודחיינים רק בתחום של ייעוץ בכלכלת המשפחה או במספר תחומים קטן.

דחיינים בכל מעשיהם

בפניהם עומדות שתי אפשרויות:

1. להיכנס בכל זאת לתהליך של ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה ללא דיחוי

אם יצליחו להתגבר על הדחיינות בהקשר אחד (כלכלת המשפחה), ייתכן שיוכלו להתגבר בכוחות עצמם על דחיינות גם בתחומים אחרים.

2. לטפל בדחיינות ואחרי זה להתחיל תהליך ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.

יש כאלה שמתמחים בטיפול בדחיינות. אל תדחו את ההליכה אל אחד מהם. באופן אישי השתתפתי בסדנה כזו של עופר מלמד. לא משום שאני דחיין בכל מעשי.

גורם שמשתתף בארגון סדנאות, הציע לי להשתתף בסדנה של עופר ללא תשלום, כהכנה לסדנאות שלי בכלכלת המשפחה. 

באתי ללמוד כיצד בונים ומעבירים סדנה מוצלחת בתחום כלשהו. על הדרך התרשמתי מאד לחיוב למה שיש לעופר להציע בנושא הדחיינות. אם זה רלוונטי עבורכם הקישור לאתר של עופר: מלמד לתוצאות. 

דחיינים בתחום של כלכלת המשפחה

יש כאלה שדוחים החלטות רק בתחומים מסוימים מועטים. הם עושים זאת דווקא בתחומים שקשה להם בהם. המשמעות היא שדחיינים רק בתחום של כלכלת המשפחה, אולי זקוקים לייעוץ כזה יותר מאשר אחרים. 

זה מחזיר אותנו לפוסט הקודם: "הבנתי לבד". בפוסט הקודם דיברתי על החלטות לא-רציונליות. אחד הכשלים הוא כשל של הימנעות מבדיקה יסודית של נושאים חשובים, אולי מחשש מפני טעות. 

כך שאנשים בודקים לפעמים באופן יסודי מחירים של קוטג' ומילקי. הם משווים מחירים וטורחים לקנות אותם במקום זול יותר. אין בזה שום דבר רע.

לעומת זאת, הם אינם בודקים באופן יסודי תכניות ומסלולי פנסיה ונצמדים לברירת המחדל שמציע המעסיק או מציע סוכן ביטוח. זה עלול לעלות להם הרבה יותר משתעלה להם קניית גבינת קוטג' במחיר מופקע במשך כל חייהם.

במקרים רבים הם לא בודקים באופן יסודי מספיק את הנושא של רכישת דירה ולקיחת משכנתה. זה מתחיל בהימנעות מבדיקת השאלה: האם יש סיכוי סביר שנוכל לעמוד בהחזרי המשכנתה או שעלינו לקנות דירה זולה יותר (אם בכלל) ולקחת משכנתה קטנה יותר? ונמשך בבדיקה לא מספיק יסודית של בחירת מסלול המשכנתה, ביטוח המשכנתה ובחירת הבנק הנותן אותה.

זה בוודאי עלול לעלות להם יותר ממילקי במחירים מופקעים שיקנו עבור כל משפחתם המורחבת במשך כל חייהם.

אין לי פתרון עבורם, פרט לשני הפתרונות שהצעתי בפסקה הקודמת. במקרה זה ההעדפה שלי היא להגיע לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה ולא לטיפול כולל בדחיינות.