איש הקוביה או מדוע אני לא משווק את עצמי באמצעות TikTok?

כשהייתי סטודנט לפסיכולוגיה, הציעה לי אחת מחברותיי ללימודים לקרוא ספר כשם The Dice Man, שכתב לוק ריינהרט (בינתיים הוא תורגם לעברית ונקרא איש הקובייה). 

הספר עוסק בפסיכיאטר העובד בבית חולים לחולי נפש ומקבל את ההחלטות שלו באמצעות זריקת קובייה. 

הוא כותב מראש 6 אפשרויות שונות ומייחס לכל אחת מספר בין 1 ל-6. מטיל את הקובייה ומבצע את האפשרות שעלתה בהטלת הקובייה. 

הכלל הוא שאחת מהאפשרויות חייבת להיות מסוכנת או חריגה. 

באחד המקרים נבחרה האפשרות לצאת לסרט בבית קולנוע עם קבוצה של חולי נפש. 

בספר מתואר הפסיכיאטר מוציא קבוצת חולי נפש לבושי פיג'מות לאוטובוס שמוביל אותם לסרט בבית קולנוע. 

נזכרתי בסיפור הזה בהקשר של מבחנים מוזרים שמציבות קהילות בני נוער בטיקטוק לחבריהן.  

גם במבחנים האלה הם מתבקשים על ידי הקהילה הטיקטוקית שלהם לבצע מעשים חריגים. 

במקרה המצוטט בפסקה הבאה, שהועלה על ידי אם של נערה לפייסבוק, מדובר במשהו לא רק חריג, אלא גם מאוד מסוכן.

פוסט בפייסבוק שכתבה אמא של נערה ואני שיתפתי אותו 

טרנד מזעזע רץ בטיקטוק ובמקומות נוספים

הורים יקרים

מועתק מפוסט ששיתפו בקבוצת אמהות

נכתב בעקבות הטרגדיה שקרתה אתמול בראשון לציון

מסתבר שדבר דומה קרה גם בקזחסטן, גם כן היה מדובר בשתי נערות

הפוסט המקורי:

משתפת פוסט שקראתי עכשיו ב

ladies של גני תקווה.

ביקשו להפיץ, וחשוב לדעתי שכל מי שיש לו ילדים, ישים לב

***פוסט קשה לכתיבה, אבל חשוב!!!!!

חשוב מדי כדי לשתוק.

אנחנו גרים בגני תקווה, הורים לילדה בת 12.

אני כותבת את זה כי זה עלול לקרות בכל בית. גם אצלכם.

גם אם אתם חושבים שאתם מעורבים, קשובים, רואים הכול.

לפני כמה שבועות, הבת שלנו – ילדה רגישה, חכמה, אהובה – התחילה לבכות המון, להסתגר, להימנע מארוחות, לקום בלילות מסיוטים.. אחרי שיחות והתעניינות היא סיפרה לנו שהיא חותכת את עצמה, מרעיבה את עצמה, שונאת את הגוף שלה ואת עצמה.

היא אמרה שזה נובע מדיכאון, ממצוקה עמוקה, משנאה עצמית.

נבהלנו. התפרקנו. בכינו. הזדעזענו.

התחלנו טיפול פסיכולוגי מיד, ניסינו להבין לעומק.

בשלב הזה לקחנו את הטלפון שלה– וגילינו גיהנום.

אתגר טיקטוק מסוכן ומוסתר שבו בנות מעודדות זו את זו לפגיעה עצמית, תחת כותרות שקריות של “תמיכה”, “שיתוף” ו”טיפול”. הטרנד קורא לבנות לחתוך את עצמן, לא לאכול, לא לישון בלילה ולקנות שפתון וכשהוא נגמר- צריך להתאבד.

הן משתמשות באפליקציה שנראית כמו אפליקציית שיקום שמוסתרת בתיקיות נעולות, אבל בפועל היא מעודדת את הפגיעה:

היא סופרת כמה פעמים הן חתכו את עצמן ביום, כמה שעות הצליחו לא לאכול, עד איזו שעה הן נשארו ערות בלילה.

הן כותבות אחת לשנייה בקודים:

“פ.ע” = פגיעה עצמית

“ה.א” = הפרעת אכילה

ועוד המון ראשי תיבות שנועדו להסוות את הכאב האמיתי – מההורים. בבדיקה מהירה עם צ׳אט gpt גילינו מיד ששם יש מידע על הטרנד, כולל הקודים שראינו.

הילדה שלנו סיפרה שהתחילה כדי “להתקבל לחבורה”, כדי להתחזק חברתית.

היא עושה את זה כחודשיים בלבד.

אבל החברות שלה – חלקן עושות את זה כבר כמעט שנה שלמה וההורים גילו עליהן צלקות משמעותיות של חתכים. כולן ילדות מבתים טובים, עם הורים אכפתיים ומעורבים וכולנו פשוט בהלם.

הן מסתירות את הפגיעות עם קפוצ’ונים בקיץ (“אני סובלת מקור”),

וכשיש חתכים נראים לעין – מספרות שזה היה כלב, חתול או סתם מכה.

מרגע שגילינו – מחקנו את הטיקטוק מהטלפון שלה ולא נאפשר את השימוש באפליקציה הזאת יותר לכל הילדים שלנו.

גם אם זה יגרום לקונפליקטים.

כי זה לא שווה את החיים והנפש של אף ילד.

כשהעזנו לשתף חברים –

גילינו שגם הבת של חברים שלנו בנתניה עוברת בדיוק את אותו הדבר, רק שהם לא ידעו שזה טרנד.

הם חשבו שזו בעיה פרטית. אישית.

פה הבנו שאנחנו חייבים לשתף.

לא כדי לזעזע – אלא כדי להציל.

תסתכלו לילדים בעיניים – ותסתכלו גם בטלפון. אל תסמכו בעיניים עצומות, גם אם אתם חושבים שיש לכם ילדים טובים עם ערכים, הבת שלנו נסחפה לזה כדי ״להיות מקובלת״ והיתה אומללה ומפוחדת ולא ידעה איך לספר לנו ולצאת מזה.

אל תגידו “אצלנו זה לא יקרה”.

תשאלו. תתעקשו. תתערבו.

***בבקשה תשתפו כמה שיותר כדי שלא יהיה מאוחר ויקרה אסון, אנחנו עדיין מנסים לאסוף את השברים

------------------------------------------------------------------------------------זה לא טרנד 'גלוי'. זה מה שהצלחתי לברר על זה דרך GPT:

לפחות ממה שידוע על זה עד כה.

על ה"טרנד" שלא נקרא בשם

אין לו שם רשמי כמו "Blue Whale" או "Momo", ולכן קשה לחפש אותו. הוא מופיע יותר כ:

התארגנות בין נערות בקבוצות סגורות או קהילות בטיקטוק, דיסקורד, וואטסאפ, ואפילו באפליקציות שמתחזות ליומנים או “מעקב רגשי”

המסר המרכזי:

"אנחנו לא לבד", "יש מקום לדבר על זה", אבל מתחת לפני השטח:

בנות משתפות כמה חתכים עשו

כמה זמן החזיקו בלי אוכל

עד מתי נשארו ערות בלילה

מתי "יגיע הזמן" לפי קוד השפתון ()

---

איך הן קוראות לזה? איך זה עובד?

מילות קוד נפוצות (שמשמשות להסתרה מההורים):

קוד משמעות

פ.ע פגיעה עצמית

ה.א הפרעת אכילה

ס.ח סכין חיתוך

פ.א פחדים או פוביות

שפתון מונח סמלי לספירה לאחור (לרוב לאקט סופי כמו התאבדות – כשהשפתון "נגמר")

א.ש אני שונאת את עצמי

0/10 דירוג תחושת החיים שלי היום (ככל שקרוב ל-0, המצב מסוכן יותר)

הן גם משתמשות באימוג'ים:

שפתון = סימן לקוד המוות

או עם = פוסט על פגיעה עצמית

= "לזכרי" או תחושת סוף קרוב

אפליקציות בהן זה מתרחש:

Vent, Wysa, Daylio, Locket, Notion (בגרסה מותאמת) – נראות תמימות אבל חלקן בשימוש לתיעוד יומי של פגיעות.

דיסקורד – קהילות סגורות עם שמות כמו "help", "sad kids", "just us" או "venting zone".

טיקטוק – דרך סרטונים שמציגים "before/after", ידיים עם חתכים מטושטשים, סרטוני POV עצובים עם מוזיקה דיכאונית.

---

מה "הטרנד" אומר?

לרוב זה לא מצוות רשמי של "תעשי X ואז תמותי", אלא:

> “אנחנו משפחה של שבורות.

את לא לבד, גם אני חתכתי היום 4 פעמים.

תנסי לשרוד עד שהשפתון ייגמר.”

ויש בנות שמקבלות חיזוקים מהקהילה אם הן "מתקדמות" לכיוון הפגיעה או הרעבה.

זו בעצם קהילת תמיכה הפוכה – במקום לעצור אותך, הן גורמות לך להאמין שזו הדרך להיות חלק ממשהו.

---

דוגמה אמיתית:

נערות שלקחו (או לוקחות) חלק בזה כתבו זו לזו:

"כמה חתכים היום?"

"אני כבר על חצי שפתון"

"תאכלי משהו או שתתעלפי שוב?"

"אל תיכנסי ללייב היום אם לא חתכת"

זה נשמע מחריד — כי זה באמת מחריד.

---

אז מה עושים עכשיו?

1. לבדוק את הטלפון – במיוחד תיקיות נעולות, אפליקציות שנראות תמימות, התכתבויות עם סמלים.

2. לחפש קודים – גם ביומן, פתקים, ואפילו בסטורי באינסטגרם או בטיקטוק (הסטורי נעלמים!)

3. לשאול בלי אשמה – "שמעתי שיש קבוצות שבהן מדברים על פגיעה עצמית כאילו זה תחרות, ראית דברים כאלה?"

4. לדבר עם הורים אחרים – ולהפיץ את זה הלאה, עכשיו, בלי לחכות שאיזה כתב ירים תחקיר.

מה זה קשור אלי?

אני מרצה על מגוון רחב של נושאים. בתקופה האחרונה אני מנסה להרחיב את מעגל ההרצאות שלי לקהלים נוספים. ביניהם גם ארגונים ומוסדות דיור מוגן.

אני פעיל גם במסגרת שנקראת נטוורקינג למרצים, בה אנחנו גם לומדים לשווק הרצאות.

המליצו לנו גם על שימוש בטיקטוק לקידום הרצאות.

אני לא מתחבר לזה ולא מתחבר לטיקטוק.

הפלטפורמה הזו לא מתאימה לי אישית. יש בה יותר מדי רעשים של ילדים ובני נוער, שמבחני הרשת הם דוגמה קיצונית רעה לפעילות שלהם.

הסרטונים שמעלים לשם מוגבלים בזמן לסרטונים קצרים במיוחד.

בדרך כלל המסרים שלי יותר מורכבים ופחות שיווקיים וקשה להעביר אותם במגבלה של דקה. לפעמים אפשר להעביר אותם בסרטונים קצרים של 2-3 דקות ברשתות אחרות.

הזמן שלי מוגבל ואני מעדיף להשקיע זמן ומחשבה בפלטפורמות שיש לי בהן תוצאות מוכחות.

מעבר לפלטפורמות של חברת Meta אני מתכוון בעיקר ל-Linkedin ול-YouTube.

הערות

1. דוגמה לתועלות Linkedin

כיצד נולדו ההרצאות שלי על ניהול סיכונים? 

2. לפעמים גם אני יכול להעביר מסרים קצרים.

3. אני מודע לזה ש-TikTok עשוי להיות ערוץ שיווקי אפקטיבי בחלק מהמקרים ובוחר לא להשתמש בו. דוגמה שקראתי עליה היא אישה צעירה שטיילה עם התינוקת שלה וראתה סופר מוכר מנסה למכור בחוץ את הספרים שלו, שהוצאות הספרים והחנויות לא הצליחו למכור.

הסיבה המרכזית היא שאנשים נמצאים יותר בפלטפורמות דיגיטליות וקוראים פחות.

הסרטון שצילמה הפך לויראלי ויצר אפקט של חזרה לחנויות ספרים.

תכנון פרישה: הגיל המבוגר 80 ומעלה

אן פאודר (8 באפריל 1807 - 10 ביולי 1917), כפי שצולמה ביום הולדתה ה-110
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסטים הקודמים בסדרה עסקתי בהיבטים שונים של תכנון פרישה לפנסיה. נגעתי בהיבטים כלכליים, היבטים של זמן פנוי, היבטים חברתיים והיבטים בריאותיים. 

מקריאת פוסט זה תבינו שמן הראוי לתכנן לטווח אורך. טווח ארוך בהקשר זה הוא 15-20 שנה קדימה.

בהרבה מקרים יש הבדלים בין גילאי 60 עד 80 לבין אנשים שעברו את גיל 80.
לא מעט גילאי 60-70 הם אנשים פעילים, מתפקדים, יוזמים ופחות או יותר בריאים. בגיל יותר מבוגר יש עדיין אנשים פעילים, מלאי חיים ומתפקדים אבל אצל רבים יש ירידה ביכולות ובתפקוד והרעה במצב הבריאות.
הירידה הזו מחיבת אותם להיעזר באנשים אחרים. לעזרה הזו יש מחיר כספי.

תוחלת החיים של מי שפורש לגמלאות בסוף או באמצע שנות ה-60 של חייו היא מעל ל-80 ולכן יש הכרח להביא בחשבון תסריטים פחות אופטימיים בהם הוא או היא ידרשו להוציא הוצאות כספיות גדולות בגלל הצורך להיעזר באחרים.

כמובן, שיש גם תסריטים עגומים יותר בהם נאלצים להיעזר באחרים בגיל מוקדם יותר.
בהמשך פוסט זה אעסוק בכמה סוגיות מהותיות בגיל 80 ומעלה.

מצב סיעודי
מי שמוגדר כסיעודי או אפילו תשוש מתקשה לתפקד בחיי יומיום. הוא זקוק לעזרה מתמשכת בתפקודים בסיסיים.
יש סיעודיים שהמצב הפיזי שלהם לא טוב. תוחלת החיים במצב כזה קצרה יחסית.
יש סיעודיים שהבעיה העיקרית היא מנטלית, למשל: דמנסיה או אלצהיימר. תוחלת החיים שלהם ארוכה יחסית.
יש הסובלים גם מבעיה פיזית וגם מבעיה מנטלית.
יש סיעודיים במצב סיעודי מורכב המחיב גם טיפול רפואי שוטף של רופאים.

האלטרניטיבות להתמודדות עם מצב כזה (למעט מצב סיעודי מורכב) הן:

1. טיפול על ידי בני משפחה
ברוב המקרים זה קשה עד בלתי אפשרי. המחיר האישי שמשלמים בני המשפחה הוא כבד. הם למעשה מפסיקים את חייהם. הם אינם יכולים לעבוד או להנות מפעילויות אחרות שמלאו את חייהם ואת זמנם.
לרוב זהו פיתרון רק במקרים בהם אין פיתרון אחר, כלומר: אין יכולת לעמוד בעלות הכספית של פיתרון אחר ואין אפשרות לקבל פיתרון חינמי או מוזל מהמדינה.

2. מוסד סיעודי
כמעט תמיד, עלות חודשית של מוסד כזה היא מעל ל-10,000 ש"ח. בלא מעט מקרים היא עלולה להגיע ל-20,000 ש"ח או יותר.

3. עובד/ת זר/ה 
עובד זר המתגורר עם הסיעודי ומטפל בו. העלות הישירה היא בסדר גודל של 5,000-6,000 שקל. 
יש גם עלויות נלוות, למשל פיתרון בזמן חופשה שבועית או דו-שבועית של יום אחד שמקבל העובד הזר ובזמן חופשה ארוכה יותר שמקבל העובד הזר.

ההיערכות להתמודדות עם מצב סיעודי
ההיערכות מתחילה הרבה יותר מוקדם באמצעות ביטוח סיעודי. היות שעלות פרמית הביטוח עולה עם הגיל והיות שניתן לצבור אחוזים מסכום הביטוח עד שמפסיקים לשלם את הביטוח (פוליסה מסולקת בלשון מומחי הביטוח) יש המבטחים את ילדיהם בגיל צעיר ומפסיקים את הביטוח לאחר שצברו מספיק זכויות.
אפשר לבטח ביטוח סיעודי קבוצתי באמצעות שירותי בריאות נוספים (שב"ן) של קופות החולים. ביטוח זה אינו צובר אחוזים.

היערכות נוספת היא נכסים פיננסיים, שניתן לממש אם וכאשר מגיעים למצב סיעודי או למצב אחר המחיב הוצאה כספית גבוהה. 

מידע נוסף על מצב סיעודי
למידע נוסף על מצב סיעודי ,קראו פוסטים קודמים:

מקורות המימון להוצאות בגין בן משפחה סיעודי

השלכות הכלכליות של בן משפחה סיעודי

מצב סיעודי: כלכלה חוק ומוסר 

דיור מוגן
הוצאה נוספת משמעותית הם מגורים בדיור מוגן. דיור מוגן מסיר מהקשישה או הקשיש מטלות יומיומיות שיתכן שכבר קשה לה או לו לבצע בגיל מתקדם ובמצב בריאות לא מושלם. בדיור המוגן דואגים לניקיון, לתיקונים, לארוחות (אופציונאלי), לחימום ולמיזוג וכיו"ב.

יש מקומות שיש בהם גם פעילויות פנאי עשירות כמו חוגים והרצאות ופעילויות חברתיות. 

בנוסף למטלות יומיומיות נהנים הדיירים מביטחון אישי. הם אינם צריכים לחשוש מפורצים, גנבים וסתם מטרידנים הדופקים על דלת ביתם.
נושא נוסף שאדון בו בהרחבה בהמשך הוא ההיבט החברתי.

המחיר של היתרונות האלה הוא עלות כספית גבוהה. העלות תלויה באיכות המוסד ובמיקומו בארץ. העלות היא כזו שחלקים גדולים מאוכלוסיית הקשישים אינם יכולים להרשות לעצמם מגורים בדיור מוגן.

באחד הייעוצים, שביצעתי בכלכלת המשפחה, יעצתי לקשיש, שידע לאיזה מוסד לדיור מוגן הוא מעונין לעבור.
הייעוץ התמקד בבחירת מסלול התשלום.

עשויים להיות מספר מסלולי תשלום שבכל אחד מהם מרכיב של תשלום מראש של סכום כספי גבוה. בנוסף לכך יש תשלום חודשי, המגיע לסכומים של אלפי שקלים ולפעמים לסכום הגבוה מ-10,000 שקלים.

המסלולים נבדלים זה מזה ביחס בין שני המרכיבים: יש מסלולים עם תשלום גבוה מראש ועלות חודשית נמוכה יחסית.
במסלולים אחרים התשלום הקבוע נמוך יותר וההוצאות החודשיות גבוהות יותר.
ההמלצה באיזה מסלול לבחור היא ספציפית לכל קשיש. היא תלויה במספר רב של פרמטרים, שלא כאן המקום לפרטם.

מה שאני ממליץ בכל המקרים הוא לבצע בחירה מושכלת ומתוכננת של המסלול. 

שיקולים חשובים נוספים:

1. קירבה למקום בו היה מרכז החיים של הקשיש או הקשישה לפני המעבר לדיור המוגן.

2. קירבה למגורי ילדים, נכדים ונינים ו/או בני משפחה אחרים

3. שירותים רפואיים בדיור המוגן עצמו
האם יש רופאים ובאיזו תדירות הם מגיעים לדיור המוגן?
האם יש אחיות והאם הן זמינות בכל יום?
האם יש מחלקה לטיפול בהרעה זמנית במצב הבריאות, כגון: מחלה?
האם אפשר לקבל שירותי קופת חולים בדיור המוגן עצמו או נדרשים ללכת לקופת החולים?
האם יש מי שדואג להביא את התרופות על פי מרשם הרופא?


4. זמינות מחלקה סיעודית באותו מוסד, אם חס וחלילה יורע המצב הבריאותי.

5. פעילויות פנאי במקום המגורים המוגן ובקרבתו.
יש מגורים בדיור מוגן הסמוכים או אפילו צמודים למרכז מסחרי עם בתי קפה, מסעדות וחנויות.
בהרבה מקרים לפעילויות הפנאי יש עלות כספית נוספת אותה צריך להביא בחשבון.

היערכות למגורים בדיור מוגן

1. שמירה על משאבים כספיים ונכסים כספיים למימון ההוצאה.

2. תהליך בחירה במקום מגורים מתאים.

3. תכנון ההוצאות וההכנסות לאחר המעבר לדיור המוגן.

4. מה עושים עם הדירה בה התגוררו קודם?
השכרה? מכירה? וכיו"ב

5. האם לקחת משכנתה הפוכה?
משכנתה הפוכה היא הלוואה שנותן בנק לקשישים בעלי דירה. אין צורך להחזיר את ההלוואה בהחזרים חודשיים. אין צורך בערבים. הערבות היא הדירה. 
הבנק יקבל את כספו באמצעות מכירת הדירה, ברוב המקרים אחרי מות בעל הדירה. אם יוותר כסף יקבלו אותו היורשים.
אפשר להחזיר את המשכנתה בכל עת.
החיסרון של משכנתה הפוכה הוא בגובה הריבית על ההלוואה. ריבית זו גבוהה מריבית על משכנתה רגילה.

ההיבט החברתי
בפוסט תכנון פרישה: ההיבט החברתי עסקתי בקושי החברתי אחרי הפרישה לגימלאות. הקושי בגילאי 80 ומעלה עלול להיות גדול יותר:

א. אובדן בן זוג או בת זוג.
קשה לחיות ללא בן זוג או בת זוג שהלכו לעולמם אחרי 50 שנה או יותר של חיים משותפים. 

ב. גם החברות והחברים מתמעטים.
חלקם הולכים לעולמם. אחרים נמצאים במצב סיעודי שבו לא ניתן לתקשר איתם. בהדרגה מתמעטים החברים והחברות. 
קשה יותר לשמור על קשר עם חברים וחברות שאינם מתגוררים בסמוך לדיור המוגן. חלק מהקשישים בגילאים אלה כבר אינם נוהגים במכוניות ומתקשים לסוע בתחבורה ציבורית.
הכרתי כבר אנשים בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של חייהם, שהיו מוקפים בחברות וחברים ונותרו לבד.
הדיור המוגן מהווה מקום בו ניתן ליצור קשרים חברתיים חדשים.

יש כאלה שבעבורם יש עודף אינטראקציות חברתיות בדיור המוגן משום שבעבר היו זאבים בודדים. אולי להם דיור מוגן פחות יתאים.

בעיה נוספת: פוגשים אנשים שמצבם הפיזי ולפעמים גם הנפשי ירוד ממצבם. פוגשים אותם הרבה בפעילויות, במסדרונות ובמעליות.
קשה להימנע מהמחשבה שגם הם עלולים להגיע למצב הרבה פחות טוב הדומה למצבם של האנשים שאותם פוגשים.

העברת רכוש בין דורית
על צוואות ואופן העברת הרכוש לדור הבא אפשר לחשוב, לתכנן ולבצע גם בגילאי ה-60. זה לא רק אפשרי זה גם רצוי. 
בגיל 80 ומעלה זה יותר מרצוי. 
גם הנושא של המשכנתה ההפוכה עלול לעורר את כעסם של יורשים פוטנציאליים: הם כבר לא ירשו דירה, אלא רק את מה שישאר אחרי שהבנק יקבל את חלקו.

לצערי הרב, יש משפחות שבהן כבר מחכים למות הקשישים ולקבלת הירושה ויש משפחות שכבר מתחילים לריב על הירושה. 
הריב עלול להתבטא בכעסים כלפי הקשישה או הקשיש. ראיתי כבר מקרים שבנים ובנות ביטאו את כעסם הכלכלי באמצעות איסור על קשר בין ילדיהם (הנכדים) להוריהם הקשישים.

אינני ממליץ על העברה מוקדמת של הנכסים לדור הבא כשהקשישים עדיין בחיים ולא על ערש דווי. 

ההיבט האישי שלי
כמו בפוסטים הקודמים גם בפוסט זה אתיחס גם להיבט האישי שלי בצבע אדום.

אני עדיין רחוק מאד מגיל 80 ומקווה לחיים פעילים ובריאים עד גיל 80 וגם אחריו.
אשמח להמשיך להיות פעיל, להמשיך לעבוד, להמשיך לרוץ, להמשיך לכתוב, להמשיך לטיל בחו"ל ובארץ ולהמשיך ליזום דברים חדשים גם אחרי גיל 80.
אמשיך להתנהל באופן סביר מבחינה כלכלית. אם לא יקרה משהו לא צפוי, סביר שיהיו לי נכסים כלכליים לעת צרה.

מצב סיעודי
נערכתי, ביחד עם משפחתי, בהיבט הכלכלי. יש לנו ביטוחים סיעודיים למרות הדילמות הקשות.
כמי שהתנסה בנושא כשאימי הייתה סיעודית, לצערה ולצערי, במשך 11 שנים, הייתי מעדיף שיסיימו את חיי בהקדם, אם חס וחלילה אהיה סיעודי שאינו צלול בדעתו (דמנסיה,אלצהיימר וכיו"ב).
במדינת ישראל אין לי עדיין אפשרות חוקית כזו. אימי ז"ל אמרו לנו שהיא תרצה למות אם תהיה במצב כזה. היא אפילו כתבה את זה והכינה תרופות להתאבד, אם חס וחלילה תגיע למצב כזה. כשנפל עליה בבת אחת מצב כזה, היא לא הייתה יכולה להתאבד גם לו רצתה לעשות את זה. היא הייתה מנותקת מהמציאות באותן 11 שנים ורק סבלה. 
לא הייתה לנו אפשרות חוקית לכבד את רצונה ולגרום למותה.
אני מקווה לא להגיע למצב הזה, אבל אם כן סביר להניח שגם את רצוני לא יכבדו: הבחירה היא בין להפוך למעמסה כלכלית על הילדים לבין ביטוח סיעודי. בחרתי ברע במיעוטו.

בכל מקרה התחלתי לבטח גם את הילדים שלי בביטוח סיעודי. בגילם הצעיר זה זול יחסית ואת הצבירה אפשר לשמור כפוליסה מסולקת. 

העברת רכוש בין דורית
אצלנו במשפחה לא היו מעולם קרבות ירושה או סכסוכי ירושה. אני מניח שגם בין הילדים שלי לא יהיו קרבות כאלה אבל אי אפשר לדעת מי יהיו בני זוגם בעתיד. 
לא אחכה עד גיל 80 לכתיבת צוואה.
   

תכנון פרישה: ההיבט הבריאותי

היגיאה אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסטים קודמים בסדרה על הכנה לפרישה לגימלאות עסקתי בהיבט הכלכלי, בהיבט של הזמן הפנוי ובהיבט החברתי. 
פוסט זה עוסק בהיבט חשוב לא פחות: בריאות.

מצב הבריאות משפיע על התפקוד היומיומי ועל שביעות הרצון מהחיים. הוא גם משפיע על ההוצאות וההכנסות. אין ספק שככל שעולה הגיל מצב הבריאות מורע. 
הטענה האחרונה מתיחסת לכלל האוכלוסייה ולא לפרט יחיד שיכול להיות בריא ומאושר בגיל מופלג.
אין ספק שההוצאות של קשישים על בריאות גבוהות יותר מההוצאות של אוכלוסיות אחרות.

מדוע ההוצאות הבריאותיות של קשישים גבוהות יותר?

1. הם צורכים יותר תרופות

2. הם מבקרים יותר אצל רופאים ומקבלים יותר טיפולים בריאותיים משלימים

3. הם משלמים יותר מצעירים על ביטוחי בריאות וביטוחי חיים
מבנה רוב הביטוחים האלה הוא כזה שבגיל מבוגר הפרמיה החודשית שמשלמים עולה.

4. חלק מהם מוגבלים בתפקוד ולכן זקוקים לסיוע או נאלצים לשלם עבור מטלות שאינם יכולים לבצע בכוחות עצמם

5. ככל שעולה הגיל גדל אחוז אלה הנזקקים לטיפול סיעודי.
טיפול סיעודי עשוי להיות במוסד סיעודי בעלות חודשית של מעל ל-10,000 שקל לחודש. הייתי צנוע במספר שציינתי, משום שעלות מגורים במוסד סיעודי סביר קרובים יותר ל-20,000 שקל לחודש מאשר ל-10,000 שקל.

טיפול סיעודי עשוי להיות גם באמצעות מטפל/ת סיעודי/ת בבית. מדובר בדרך כלל בעולים זרים בעלות חודשית בסדר גודל של 6,000 שקלים.

הסכומים האלה הם ההוצאות הישירות אבל בדרך כלל יש גם הוצאות נלוות.

6. ככל שעולה הגיל גדל מספר המתגוררים בדיור מוגן.
ללא ספק מצבם טוב בהרבה ממצבם של סיעודיים או תשושים אבל גם מגורים בדיור מוגן יקרים. ההוצאה החודשית משתנה אבל אין ספק שמדובר בהוצאות חודשיות ישירות העולות על 5,000 ש"ח ובמקומות הנחשבים לטובים היא עשויה לעלות יותר מ-10,000 ש"ח.

תכנון ההיבט הרפואי
ההיערכות בהיבט הרפואי היא היערכות כלכלית והתנהלות בריאותית תקינה.

נדמה לי שתיארתי בפיסקה לעיל תמונה כללית אמיתית. יכולתי לדיק יותר ולרדת לפרטים אבל מטרת הפוסט הזה אינה מטרה מחקרית. מטרת הפוסט היא להציע לקוראים כיצד להיערך לפרישה ואחרי הפרישה בהיבט הרפואי.

מעבר להשלכות הקשות של מצב בריאות לא טוב יש גם השלכות כלכליות. סעיף 5 וסעיף 6 בפיסקה לעיל מראים כי ההשלכות הכלכליות עלולות להיות משמעותיות ביותר.

מי שמעונין להעמיק בהקשר של הנתונים שציינתי מוזמן לקרוא את הפרסומים של הלמ"ס אליהם צרפתי קישורים בפיסקה האחרונה של פוסט זה.

גילוי נאות: איני רופא או בעל מקצוע בתחום קרוב לרפואה ולכן אמנע מהמלצות שאין עליהן קונצנזוס בין רופאים.


התנהלות בריאותית
אין לנו שליטה מלאה במצבנו הבריאותי. כל אחד יכול לחלות. אי אפשר לשלוט בתורשה שלפעמים היא גורם למחלות. אי אפשר לשלוט גם בגורמים נוספים.

בפוסט זה אתמקד רק בדברים שאנשים לפני פרישה יכולים לעשות. הדבר הראשון הוא לחיות חיים פעילים ומאושרים ונטולי מתחים. כך למשל, מחקרים הראו מתאם חיובי בין המשך עבודה למצב בריאות.
גם ביכולת לעבוד וגם ביכולת להיות מאושרים יש לנו שליטה חלקית. ננסה לעשות נכון את מה שתלוי בנו.

אנסה להתיחס לשלושה תחומים מרכזיים המשפיעים על מצב הבריאות: 

1. תזונה
סוגי האוכל שאנחנו אוכלים, כמות האוכל והזמנים במהלך היום בהם אנחנו אוכלים עשויים להשפיע על מצב הבריאות.
אכילה שיטתית של מזון לא בריא עלולה לגרום למחלות. אכילה שיטתית ומסודרת של מזון בריא עשויה למנוע מחלות.
לייעוץ קונקרטי פנו לתזונאים ו/או רופאים.

2. פעילות גופנית
בראיון עם פרופסור רן בליצר, מנהל המחלקה לתכנון בריאות במשרד הרופא הראשי בכללית שירותי בריאות, אמר פרופ' בליצר, שאורח החיים בחברה המודרנית היא "יושבני", כלומר: יושבים יותר מדי ומבצעים פחות מדי פעילות גופנית.
הוא טען שזה מגדיל את שיעור התחלואה וגורם להוצאות כספיות משמעותיות.
על מנת לשמור על הבריאות יש צורך בעיסוק בספורט. המונח ספורט כולל גם הליכה ברגל.
היקף הפעילות וסוג הפעילות הנדרשת עשויים להיות תלויים במאפינים ספציפיים של אדם.
לייעוץ קונקרטי פנו למומחים בתחום.

3. שינה
בפוסט קודם תארתי בפירוט את ההשלכות הכלכליות של פחות מדי שעות שינה. הסתמכתי על מאמר של Matthew Walker חוקר שינה מאוניברסיטת ברקלי.
במאמר מסביר Walker מהו מספר השעות הנדרש ומה הם דפוסי השינה הנדרשים. דפוסי השינה צריכים לאפשר גם שינה עמוקה יותר הקרויה: REM Sleep. בסוג זה של שינה יש תנועות מהירות של העיניים.
Walker טוען ששינה לא מספיקה עלולה לגרום או להצטרף לגורמים אחרים ולהגדיל את ההסתברות למחלות קשות. 
Walker גם מצטט מחקר המכמת גם את הנזק הכלכלי הנגרם למשק הבריטי כתוצאה ממחסור בשעות שינה. לדבריו מדובר ב-2% מהתוצר הלאומי הגולמי.

יתכן שהנזק למשק אינו מענין אתכם אבל המחלות עלולות להשפיע באופן ישיר או באופן עקיף על כלכלת המשפחה של החולה ו/או בני משפחתו.

היערכות כלכלית
באופן כללי, ההיערכות לפני הפרישה לגימלאות צריכה להביא בחשבון הרעה דרסטית במצב הבריאות. למעשה מדובר בתכנון שבמקרים רבים הוא ל-20 שנים קדימה או יותר משום שבגילאים מופלג יותר ההסתברות להרעה כזו היא גדולה.
ההיערכות הכלכלית עשויה לכלול את המרכביים הבאים:

1. חסכונות או נכסים פיננסיים
במקרה של בעית בריאות ניתן יהיה לממש אותם על מנת לעמוד בהוצאות הכספיות הנגרמות בעטיה של המחלה או הבעיה הבריאותית.

2. ביטוח המכסה הוצאות גדולות עקב הרעה במצב בריאותי
אני ממליץ זאת כהמלצה לכל הגילאים, למעט מצבים בהם אין מספיק משאבים כספיים למימוש הצרכים הבסיסיים ביותר בפירימדת הצרכים של אברהם מאסלו.
צרכים בסיסיים כאלה הם מזון, ביגוד וקורת גג. 
מדובר בביטוח תרופות מחוץ לסל ובביטוח נתוחים והשתלות בחו"ל.
מי שאינו מבוטח עלול לשלם סכומים של עשרות אלפי שקלים לחודש עבור תרופה מחוץ לסל או מאות אלפי שקלים עבור ניתוח או השתלה בחו"ל.
הביטוחים המוצעים בשוק אינם אחידים ויתכן שכדאי להתיעץ עם מומחה על מנת לבחור את הביטוח הספציפי.
מה שחשוב ביותר לצעירים בודאי הכרחי לקשישים, שהסיכוי שלהם לממש את הביטוח הזה גבוה יותר.

3. ביטוח סיעודי
כפי שהבנתם מהפיסקה "מדוע ההוצאות הבריאותיות של קשישים גבוהות יותר?" גם אשפוז במוסד סיעודי הוא הוצאה חודשית מתמשכת גבוהה. 
יש מקום לשקול בחיוב ביטוח סיעודי. אדון בנושא ביותר בפירוט בפוסט הבא בסדרה.   

ההיבט האישי שלי
כמו בפוסטים הקודמים גם בפוסט זה אתיחס גם להיבט האישי שלי בצבע אדום.

ההיערכות הכלכלית שלי ושל משפחתי מתאימה להמלצות שלי. אין לי ביטוח חיים וביטוח תאונות אישיות. דעתי היא שהצורך בהם הוא תלוי מצב ספיציפי. יש אנשים שצריכים ביטוחים כאלה ויש אנשים שאינם צריכים ביטוחים כאלה. 

בהקשר של שמירת הבריאות:

1. אני עושה פעילות ספורטיבית כל יום למעט מקרים חריגים.
חמש פעמים בשבוע אני הולך ברגל. פעמיים בשבוע אני רץ.

2. התזונה שלי סבירה.
אני אדם הנהנה מאוכל ואוהב לאכול במסעדות ובדוכנים.
אני מרבה לאכול ירקות ופירות ואוכל דגים במקום בשר פעמיים בשבוע.
יש מקום לשיפורים. אפשר להמעיט כמויות ואפשר לאכול פחות מתוקים ופחות קמח לבן.

3. שינה
הייתה נקודת תורפה. לא ישנתי מספיק ולא ישנתי שינה מספיק איכותית. בחודשים האחרונים טיפלתי בבעיה והשפעת השינה האיכותית והמספיקה ניכרת גם בחיי היומיום שלי.
את השינה אני משלים באמצעות תרגול של מדיטציה טרנסנדנטלית במשך 20 דקות פעמיים ביום. מחקרים מראים שדפוסי פעילות המוח במדיטציה זהים לדפוסי פעילותו במהלך שינה איכותית של REM Sleep.

קישורים לאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

1. פני החברה בישראל פרק 9 בני 55 ומעלה, ממצאים מרכזיים

2. פני החברה בישראל פרק 9 בני 55 ומעלה, רווחת האוכלוסיה תעסוקה ואיכות חיים


2. 

תכנון פרישה: ההיבט הכלכלי - סוגיות נוספות

קשיש מחייך בפוסטר של המוסד לביטוח לאומי בארה"ב
מקור התמונה: ויקיפדיה

זהו הפוסט השלישי על ההיבט הכלכלי בתכנון פרישה. בפוסט הראשון על היבט זה הצגתי את העיקרון הבסיסי: ההכנסות קטנות ההוצאות גדלות. בפוסט השני התיחסתי למענקים היוצרים עושר מדומה. בפוסט זה אציג מספר סוגיות פיננסיות חשובות הרלוונטיות לפרישה לגימלאות. כמו בפוסטים הקודמים, אתיחס בצבע אדום להתנהלות האישית שלי. 

סוגיה 1: מיסוי

איני יועץ מס או רואה חשבון ולכן אם הנושא משמעותי עבורכם התיעצו איתם. ההיגדים שלי הם כלליים ואינם עצה ספציפית התלויה במאפינים ספציפיים של אדם מסוים.

א. מס על מענקי פרישה
במסגרת החוק, רצוי לצמצם את תשלומי המס. במקרים מסוימים עדיף לפרוס את תשלומי המס על מספר שנים.
ההבחנה בין מענקים הפטורים ממס לכאלה שאינם פטורים חשובה. לפעמים ניתן לנצל אותה להקטנת חבות המס.
כשפוטרתי בגיל 44 מהחברה הממשלתית בה עבדתי (ברוב שנות עבודתי היא הייתה יחידת סמך ממשלתית שרק מספר שנים קטן לפני פיטורי עברתי למצב של עובד חברה ממשלתית), אספתי כל מידע שיכולתי בפגישה אישית עם מומחה מטעם סוכנות הביטוח איתה עבד מקום עבודתי. לא התיעצתי עם רואה חשבון או יועץ מס. כתוצאה מהייעוץ לא משכתי את כספי הפיצויים וחסכתי תשלום מס הכנסה.

ב.הנחות במס
לחלק מהגמלאים שהגיעו לגיל הפרישה מגיעה הנחה במס. כדאי לוודא שמקבלים אותה בתלוש הגימלה. אם לא מקבלים אותה כדאי לפנות למס הכנסה.

אם פרשתם לפני גיל הפרישה, כשתגיעו לגיל הפרישה כדיא לפנות למס הכנסה על מנת לקבל את ההנחה.

הנחה משמעותית אחרת היא במיסי ארנונה עירוניים. גימלאים שהם אזרחים ותיקים ואינם מרוויחים בעבודה מעל תקרה מסוימת, זכאים להנחה הזו. 

סוגיה 2: ניצול זכויות והנחות

לגימלאים שהם אזרחים ותיקים מגיעות הנחות והטבות. למשל: סרטי קולנוע מוזלים בימי שלישי. יוצאת דופן היא ההנחה בנסיעה בתחבורה ציבורית אותה אפשר לממש קצת קודם. אני מממש אותה מאז הגיעי לגיל 65 במקרים המועטים בהם אני נוסע בתחבורה ציבורית (אני מעדיף ללכת ברגל או לסוע ברכב פרטי). 

בכל מקרה בידקו היטב אילו הנחות והטבות מגיעות לכם.

   

סוגיה 3: לעבוד או לא לעבוד? 
אם ממשיכים לעבוד, ההכנסות יהיו גבוהות יותר. אם אתם יכולים לבחור לעבוד אתם ברי מזל כי ישנם כאלה שאין להם בחירה כזו.
התפיסה שלי להמשיך לעבוד. לא בהיקף של 10 שעות ביום + נסיעה מירושלים למרכז, כפי שעשיתי בחלק מהשנים בהן הייתי עצמאי.
זה לא רק העניין הכספי זה גם סיפוק ומשמעות וגם, על פי מחקרים, גורם להיות יותר בריאים (סטטיסטית).

סוגייה 4: קצבת זיקנה של ביטוח לאומי

יש שני תאריכים בהם ניתן לקבל קצבת זיקנה של ביטוח לאומי. גיל פרישה וגיל הזכאות אצל גברים גיל פרישה הוא 67 וגיל הזכאות הוא 70. אצל נשים זה יותר מסובך משום שמעלים להן בהדרגה את הגיל מגיל 62 כגיל פרישה.
קבלת הקיצבה בגיל פרישה תלויה בהכנסות. מי שעובד ומרוויח עד סכום מסוים עשוי לקבל קיצבה חלקית. מעל לאותו סכום הוא אינו זכאי לקבל אותה כלל.
בגיל הזכאות מקבלים את קצבת הזיקנה ללא מבחן הכנסה.
מי שזכאי לקבל את הקיצבה בגיל פרישה יכול לדחות את קבלתה. אם יעשה זאת, יקבל קצבה גבוהה יותר בגיל 70.

האם כדאי לדחות? זו שאלה אישית התלויה במספר גורמים רב. 

סוגיה 5: ההוצאות אחרי גיל 80

כבר ציינתי בפוסט קודם שההכנסות קטנות וההוצאות גדלות אחרי פרישה לגמלאות. בשנות ה-60 וה-70 של החיים הן גדלות בממוצע במשהו כמו 5%-10% (אל תתפסו אותי במילה אם זה 15%). 

בשנות ה-80, ה-90 ומעטים גם לאחר גיל 100, ניתן להניח עליה גדולה בהוצאות.

ראשית, באחוז גבוה מהמקרים, מצב הבריאות מורע. במקרים קיצוניים נדרש מטפל צמוד או מוסד סיעודי אבל גם במקרים אחרים ההוצאות על בריאות גדלות. לקשישים בגיל הזה יש יותר הוצאות רפואיות על תרופות, בדיקות ואולי גם על עזרה בתפקוד. 

שנית, יש כאלה העוברים לגור בדיור מוגן. זו עשויה להיות הוצאה חודשית של אלפי שקלים או אפילו מעל לעשרת אלפים שקלים (יש מקרים שההוצאה הזו היא מעל ל-20 אלף שקל בחודש).  

ברור שכשזה קורה צריך להיערך מבחינה כלכלית, אבל מי פורש מעבודה בגיל 80?
מוצע בפוסט זה להביא בחשבון הוצאות גדולות יותר בגיל ה-80 ומעלה ולעשות זאת במסגרת התכנון לפני הפרישה לגמלאות בגילאי ה-60.   

כשקשיש או קשישה עוזבים את ביתם לדיור מוגן אפשר להשתמש גם במכשיר של משכנתה הפוכה. 
המשכנתה ההפוכה על דירת הקשיש תגדיל את ההכנסות החודשיות שלו. כשילך לעולמו הבנק יתחלק בדירה עם היורשים.

אנחנו נערכנו באמצעות ביטוח סיעודי צובר בחברת ביטוח ובאמצעות נכסים פיננסיים שצברנו.