הרכבת הקלה חניון הר הרצל מציגה: תורת התורים העמומה

הרכבת הקלה בירושלים. מקור התמונה: ויקיפדיה

תורת התורים היא תורה מתמטית מתחום חקר הביצועים העוסקת בניהול יעיל של תורים.
מתמטיקאים לדורותיהם לא השכילו למצוא מודל ייחודי של תרות התורים שגאוני הרכבת הקלה בירושלים המציאו. 
קראתי לו בשם: תורת התורים העמומה. 
אם מישהו מהקוראים יודע מה זה Fuzzy Logic, אז למרות הדימיון בשם, למודל ניהול התורים הזה אין קשר למושג הזה, לפחות לא למילה Logic שבביטוי זה.

הרכבת הקלה כמענה לצורך בתחבורה ציבורית

אזורים כמו מרכז העיר ירושלים ושוק מחנה יהודה הפכו לאזורים שקשה למצוא בהם חנייה. החניות יקרות, הפקקים בדרך לחניות גוזלים משאבי זמן ודלק. 
הרכבת הקלה היא פיתרון לא רע. היא נוסעת במסלול משלה ולכן כמעט ואינה מושפעת מפקקים. תדירות הנסיעה בה סבירה. 

יש בעיה אחת: כיצד מגיעים לתחנת הרכבת הקלה אלו שאינם גרים בסמוך לה? 
לצורך כך הוקם חניון בהר הרצל המיועד לנוסעי הרכבת הקלה בלבד. מחנים את הרכב עולים לתחנה. נוסעים וחוזרים ברכבת הקלה. כרטיס הרב קו או כרטיס הרכבת הקלה מאפשר לצאת מהחניון.

מי שגר בירושלים יודע מניסיונו האישי, שתכנון בכלל ותכנון לטווח ארוך בפרט, אינם הצד החזק של עיריית ירושלים.
במקרים רבים החניון של הרכבת הקלה בהר הרצל מלא. עלולים להיווצר תורים של ממתינים בפתח החניון ורק כשיוצאת מכונית אחת יכולה להיכנס מכונית אחרת. 
כאן באה לעזרתנו תורת התורים.

הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לזהות כניסה ויציאה של מכונית לחניון. כל מה שנותר זה לבנות יישום ממוחשב שסופר את מספר המכוניות הנכנסות להפחית ממנו את מספר המכוניות היוצאות וכך לקבל את מספר המכוניות בתוך החניון.

תפחיתו את זה ממספר המקומות בחניון וקיבלתם כמה מקומות פנויים יש בחניון. את המספר הזה מציגים בלוח ממוחשב גדול בכניסה לחניון. 
כשיוצאת או נכנסת מכונית לחניון מעדכן היישום אוטומטית את המספר. 

כשהשומר שם שלט ידני ענק שחוסם את הכניסה ועליו כתוב החניון מלא תוכלו להבין מהצג הגדול כמה מקומות פנויים יש ולהסיק את המסקנה. האם כדאי להמתין כמכונית עשירית או החמש עשרה בתור בכניסה?
עד כאן תורת התורים הקלאסית. 

בתורת התורים העמומה אין קשר בין חסימת הכניסה על ידי השומר לבין מספר המקומות הפנויים.
אשתף אתכם בשני מקרים שחוויתי באופן אישי.

יום המזל שלך

אני מגיע לכניסה לחניון במטרה לחנות ולעשות את הקנייה השבועית שלי בשוק מחנה יהודה. על הצג כתוב שיש מקום אחד פנוי. אף לא אחד מחכה בתור. השומר לא חסם את הכניסה.

"יש לך מזל היום יש עדיין מקום פנוי אחד" אומר השומר במאור פנים ומכניס אותי לחניון. 
אני נוסע באיטיות לאורך הקומות השונות של החניון. בסוף אני מוצא את המקום הפנוי. אליה וקוץ בה: אני לא חונה במקום כזה. מקום החניה מסומן כמיועד לנכים. 
חיפשתי מקום חניה נוסף לשווא. יצאתי מהחניון נסעתי עד שכונת יפה נוף ומצאתי חניה לא ממש קרובה לתחנת הרכבת הקלה. 

היות שאני אדם בריא המסוגל ללכת חמש דקות עם עגלה שבה יותר מעשרה קילוגרמים של מצרכים שקניתי בשוק לא הייתה לי בעיה, פרט לבזבוז הזמן.

מה עם אלה שאינם מסוגלים ללכת מרחק כזה עם עגלה כבדה?

שלושים זה פחות מאחד

בתורת התורים הרגילה זו טענה שתמיד מופרכת. בתורת התורים העמומה זו טענה סבירה לחלוטין.

בפסקה הקודמת סיפרתי על כך שהכניסו אותי כשהיה מקום חנייה אחד. 
היום היו 28 מקומות פנויים על גבי הצג. הופתעתי קצת מהתור של יותר מעשר מכוניות בכניסה שאת תחילתו לא ראיתי. עמדתי בסופו והנחתי שמשום מה השומר מבצע בדיקה ביטחונית מקיפה במיוחד לרכב הראשון בתור. 
בינתיים כבר יצאו שתי מכוניות והמספר עדכן ל-30. בשלב זה חשדתי שאין מדובר בבדיקה ביטחונית והבחנתי בשלט ענקי המונח בכניסה לפני המחסום הסגור: "אין מקומות החניון מלא". 

הייתי מספיק נבון על מנת להסתובב מיד ולחפש חניה במרחק של כחמש דקות הליכה משם.

התחדשות עירונית

מראה כללי של שכונת בית הכרם בשנת 1943
מקור התמונה: ויקיפדיה

גדלתי בשכונת רסקו בירושלים. הבתים בשכונה היו בתים משותפים בני שלוש קומות חסרי חן. חלקם בניני טיח ללא ציפוי אבן ירושלמית. 
כשהייתי בכיתה ו' עברנו לגור בשכונת בית הכרם. גרתי בבית משותף אבל בתים רבים בשכונה היו בתים פרטיים חד-משפחתיים עם גינות גדולות. 

מעין התחדשות עירונית

בית הכרם הייתה שכונה מבוקשת. קבלנים רצו להרוויח כסף. גם חלק מתושבי השכונה. 
לאט, לאט נעלמו הבתים הקטנים והגינות הגדולות. במקומם צצו בתי דירות בני מספר קומות. 

בהתחלה ברחובות הראשיים כמו שדרות הרצל ורחוב בית הכרם. אחרי זה גם ברחוב החלוץ וברחובות "שכונת הפועלים" כמו רחוב הבנאי.

מבחינה כלכלית החלפת הבתים החד משפחתיים עם הגינה בבתי דירות הייתה עסקה משתלמת לכל הצדדים:

1. הקבלנים שבנו מכר דירות והרוויח. 
בנייה כזו הייתה לו זולה יותר משום שלא היה צריך לרכוש את 
הקרקע.

2. בעלי הבתים שקיבלו מספר דירות ושדרגו את מצבם הכלכלי באמצעות השכרת או מכירת דירות.
לחילופין היו יכולים לתת את הדירות לילדיהם במקום לעזור להם בקניית דירה.

3. היצע הדירות בשכונה גדל
אנשים שהעדיפו לגור בשכונה היו יכולים לרכוש דירות.

התהליך שאני מתאר כאן התרחש גם בשכונות אחרות בירושלים ובערים אחרות.

היה לו גם מחיר: בשכונות נשארו פחות שטחים ירוקים, פחות עצים וצפיפות הדיור גדלה.  

התחדשות עירונית בעשור השני של המאה ה-21

התהליך שתיארתי בפיסקה הקודמת התרחש בהדרגה החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, כנראה אפילו לפני כן, רק שאני לא הייתי שם ולא ידעתי.

בעשור האחרון עלו מחירי הדירות בישראל באופן עקבי ובאופן משמעותי. היצע הדירות לא הדביק את הביקוש וגם נוצר מחסור בקרקעות לבנייה באזורי מגורים עירוניים מבוקשים כמו תל אביב וירושלים.

אחד הפיתרונות הוא התחדשות עירונית. היא ניתנת לביצוע בשני אופנים: הוספת דירות בבניינים קיימים (להלן תמ"א 38/1) "פינוי בינוי" או תמ"א 38/2.

גורמים ממשלתיים שניסו לפתור את בעיית המחירים הגבוהים, שבתפיסתם של חלק מהרוכשים הפוטנציאליים ימשיכו לעלות לעד, עודדו פיתרונות שונים להגדלת היצע הדירות ובכלל זה התחדשות עירונית.

מה שתואר בפסקה הקודמת והיה פרי יוזמה פרטית, קיבל מעטפת חוקית, למשל: די בהסכמה של 80% מהדיירים על מנת לבצע "פינוי בינוי".

האם ההתחדשות העירונית טובה לכל המעורבים בה?

הקבלנים

כמו ב"מעין התחדשות עירונית" גם בהתחדשות עירונית הקבלנים מרוויחים ממכירת הדירות הנוספות בבניין.
רווח גדול של הקבלנים בהשוואה לבנייה רגילה הוא החיסכון בעלות רכישת קרקע. 


המחיר שהם משלמים הוא התהליכים המייגעים מול הדיירים. בנוסף להתנגדויות של חלק מהדיירים, צריך גם לדאוג להם לדיור חלופי בתקופת העבודות. בתמ"א 38/1 זו עשויה להיות תקופה קצרה. בתמ"א 38/2 מדובר בשנים.

הדיירים

בעוד ב"מעין התחדשות עירונית" הייתה משפחה אחת או היו שתי משפחות שהיו צריכות לקבל החלטה, ב"פינוי בינוי" ובתמ"א 38/1 מדובר במספר גדול יותר של משפחות.
לפעמים הורסים או מרחיבים את הבניינים בני השלוש או ארבע קומות שנבנו ב"מעין התחדשות עירונית" בשנות ה-60. 

לדיירים שונים יש רצונות ואינטרסים שונים. זה יכול להתפתח לסכסוכים ולמריבות. לעיתים עשוי להגיע גם לפתחו של בית משפט.

היתרונות מבחינת הדיירים 

1. יקבלו דירות עם שטח גדול יותר ועם חדר ביטחון.

2. יהיו תוספות ושיפורים לבניין כמו מעליות וחניות.

3. יסודות הבניין יחוזקו.

4. אם מדובר ב"פינוי בינוי" יגורו בבניין חדש ומודרני במקום בבניין ישן.

החסרונות מבחינת הדיירים 

1. בתקופת הביניים יצטרכו לגור בדירות שכורות. 
חברת הבנייה צריכה לשלם את השכירות.
בפרויקטים של "פינוי בינוי" התקופה הזו עלולה להימשך שנים ארוכות. לא תמיד זה נגמר בזמן המתוכנן. לפעמים צריך לעבור מדירה שכורה אחת לדירה שכורה אחרת.
לא לכל אחד מתאים להתרחק ממקום מגוריו ולא תמיד יש דירות להשכרה הסמוכות למקום המגורים.

2. סיכונים

א. הקבלן עלול לפשוט את הרגל או להתקשות במכירת הדירות. 
יש מנגנון של הגנה באמצעות ערבויות אבל צריך לממש אותו באופן מושכל.

ב. לפעמים מקבלים דירות בקומות שונות מהקומה בה התגוררו.

ג. אם הדיירים נתנו אישור לפרויקט "פינוי בינוי" והפרויקט התחיל, מי שמוכר את הדירה במהלך התקופה לא ירוויח כלכלית מפרויקט "הפינוי בינוי".

ד. עלויות המגורים השוטפות גדלות
הדירה שמקבלים גדולה יותר כך שגם הארנונה גדלה.
מתווספות מעליות. התחזוקה יקרה ותשלומים לוועד בית גדלים. 
בחלק מהמקרים מספר הדירות הגדול מחייב שימוש בשירותיה של חברה במקום וועד בית. זה כמובן מגדיל את ההוצאות בוודאות ואולי מקטין את הסכסוכים בין הדיירים.
בעיתונות הכלכלית תוכלו למצוא מאמרים בהם נטען שמרבית החברות האלה אינן מקצועיות והתחזוקה הלקויה, בעיקר במגדלים, תבוא לידי ביטוי אחרי חמש שנים או יותר.

צריך לשים לב לכך שעלולים להיות דיירים שיתקשו לעמוד בהוצאות התחזוקה השוטפות הגבוהות יותר.

השורה התחתונה: דיירי הדירות מקבלים נכס שערכו גבוה מערכה של דירתם המקורית במחיר של אי נוחות בתקופת הביניים ובמחיר של עלייה בעלויות התחזוקה השוטפות.

השקעה בתמ"א 38 

במצב הנוכחי כשהתשואות בשוק ההון נמוכות והסיכונים גדולים יש חברות המציעות למשקיעים להשקיע בהלוואות לקבלנים באמצעותן. 
הרעיון הוא להשיג תשואה גדולה יותר ממה שאפשר להשיג בשוק ההון.
מצד אחד הקבלנים זקוקים למימון וחייבים לקחת הלוואות. מצד שני הריבית שהחברות האלה גובות מהקבלנים נמוכה מהריבית שגובים הבנקים.

לקבלנים זה כדאי. האם זה כדאי גם למשקיעים? 
אין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. 
אבל מי שמבין בתחום הזה חייב להיזהר, קל וחומר שמי שלא מבין. יש חברות רציניות המציעות השקעה כזו ויש גם כאלה שאינן כאלה. הרשות לניירות ערך חושבת שראוי להזהיר את הציבור מהשקעה בחלק מהחברות האלה.
הרשות התחזתה לחברה כזו בשם R.N.E (ראשי תיבות של הרשות לניירות ערך). באתר חברת R.N.E הפיקטיבית הציעה להשקיע בפרויקטים כאלה עם תשואות הזויות. 
אלה שביקשו להשקיע, והיו כאלה, קיבלו מהם הסבר מלא שמדובר בהתחזות ובתנאים לא ריאליים ושעליהם להיזהר מהשקעה בחברות כאלה.

כמה נקודות שראוי לשים לב אליהן בהשקעה כזו:

1. חשוב לדעת מיהי החברה שבונה
יש קבלנים עם רקורד מכובד ויש אחרים ללא ניסיון בפרויקטים כאלה או עם עבר עסקי מפוקפק. 
משקיע ממוצע לא ידע להבחין ביניהם. האם החברה שלה הוא נותן את כספו יודעת? חלק מהחברות יודעות וחלק יודעות פחות.

2. חשוב שיהיו מנגנוני ביטחון
גם קבלנים שפועלים בהגינות ובמקצועיות עלולים להיקלע לקשיים. נדרשים: פיקוח הנדסי, ערבויות של בנקים, עורכי דין וכיו"ב.

3. האם מפזרים את הכספים שלכם בכמה פרויקטי תמ"א או שמים "את כל הביצים" בפרויקט אחד?
במקרה השני הסיכון גדול יותר. אם תיקחו אותו, צריכה גם להיות תשואה גדולה יותר.

4. האם ההחזר הוא הדרגתי לפי לוח תשלומים או בסיום הפרויקט?
סיום הפרויקט עשוי להתעכב מסיבות שונות. חלקן אינן תלויות בקבלן. 

5. באיזה שלב של הפרויקט נמצא הקבלן?
ככל שהשלב מתקדם יותר הסיכון קטן יותר. 
אם טרם הושגו אישורים מהרשויות, הפרויקט עלול להתעכב. גם החזר ההלוואה.
אם טרם הושגה הסכמת מספר הדיירים הדרוש על פי החוק, זה עלול לקחת זמן רב. כולל פניות של דיירים לערכאות משפטיות. 
אם הושגה הסכמת 100% מהדיירים זה הרבה יותר טוב מאשר אם הושגה הסכמת המספר המינימלי הנדרש על פי החוק.

אם מוצו כל התהליכים הנדרשים ואפשר כבר להתחיל בפרויקט, הסיכון קטן יותר.

אם הפרויקט כבר נמצא בעבודה, הסיכון קטן אפילו יותר.

ככל שהסיכון גדול יותר גם התשואה צריכה להיות גבוהה יותר. אחד הפרטים החסרים באתר הפיקטיבי של R.N.E הוא השלב בו נמצאים הפרויקטים.

השקעה בתמ"א וריבית הפריים

איני מומחה בתחום התמ"א. כל הניסיון שלי מתמצה בהצעות שקיבלתי להשקיע בחברות מסוג זה ובשתי פגישות עם חברות המעוניינות לעשות פרויקט "פינוי בינוי". 

התשואה בפרויקטים שהציעו לי להשקיע בהם אינה צמודה. 
בסוף חודש נובמבר בנק ישראל העלה את ריבית הפריים אחרי 3.5 שנים שבהם היא הייתה בשפל. 
אחת ההשלכות של עליית הריבית היא הקטנת התשואה הריאלית בפרויקטים מסוג זה.

מקריאת העיתונות הכלכלית קיבלתי את הרושם שאין מדובר בעלייה חד פעמית, אלא במגמה. מגמה זו משתלבת עם מה שקורה בארצות אחרות, למשל עליות הריבית בארצות הברית.

אם אכן זה הכיוון, עשויות להיות לעליות ריבית השלכות רבות על מצבם הכלכלי של משקי בית. 
יש כאלה החושבים שזה עלול גם להשפיע על שוק הדיור. 
אין ספק בכך שחלק מלוקחי המשכנתאות לקחו משכנתאות שהם יתקשו להחזיר. 
חלק גדול מאותן משכנתאות צמודות לריבת הפריים. ככל שהיא תעלה אותם לווים יתקשו יותר בהחזר המשכנתאות. 

האם זה יגיע למצב דומה למה שקרה בארה"ב במשבר הסאבפריים? 
לא לי ניתנה הנבואה וגם אינני מספיק מומחה על מנת להציג מענה לשאלה כזו. 
יש לי מספיק ניסיון על מנת לא לשלול על הסף תסריטים פחות אופטימיים ממה שאנחנו רוצים להאמין.

חכמי חלם מרחיבים את הכביש למטרופולין הגדול

 לימור לבנת ויובל שטייניץ בטקס גזירת הסרט
לרגל חנכות קאונטרי קלאב בנשר, 2010.
המספריים מוגשים על כרית מהודרת.
מקור התמונה: ויקיפדיה
למצולמים אין קשר לתוכן הפוסט 

הכביש המחבר בין חלם למטרופולין הגדול נעשה עמוס יותר ויותר. תושבי חלם והנוסעים אליה בילו זמן ארוך ומעצבן בפקקים ארוכים.

ישבו חכמי חלם וטיכסו עצה.

שני הדברים החשובים ביותר בכל פרויקט בחלם הם טקס גזירת הסרטים בתחילת הפרויקט וטקס סיום הפרויקט. כמובן שחכמי חלם התחילו בקביעת תאריכי יעד לשני הדברים החשובים ביותר.

אחר כך תכננו הרחבות של הכביש, גשרים ומנהרות ואז ניגשו לביצוע הפרויקט היקר והארוך בשנים.
במהלך הפרויקט התגבר סבלם של נהגי חלם ונהגי המטרופולין הגדול: מעקפים זמניים החליפו קטעים מהכביש, נתיבים נסגרו ולפעמים גם קטעים בכביש לזמנים קצובים.

כשהגיע השלב החשוב של טקס סיום הפרויקט הודיעו ראשי הפרויקט קבל עם ועדה ותחת כל עץ רענן על מועד הסיום החגיגי.
החלמאים הכורעים תחת סבלם נתמלאו באושר כאשר חשבו על הרגע שלאחר הפקקים.

לאחר טקס הסיום החגיגי והמוצלח התברר כי:

1. הפקקים נמשכו כפי שהיה לפני כן ואפילו תושבי חלם התקשו להבחין בשיפור.

2. חודשים ארוכים אחרי טקס הסיום נמשכו העבודות משום שהעבודות לא הסתיימו. בנוסף לפקקים הרגילים היו גם המתנות ארוכות בגלל סגירה זמנית של קטעים בהם העובדים החרוצים המשיכו למלא את תפקידם כולל בשעות הלילה.

3. "השטן מסתתר בפרטים הקטנים". 
החלמאים הצליחו בבניית גשרים ובחציבת מנהרות אבל משום מה שכחו פרט קטן אחד: לסמן כראוי הפרדה בין נתיבים. לא מעט חלמאים התבלבלו בין קווי ההפרדה הישנים והלא תקפים לבין קווי ההפרדה החדשים, הדהויים והלא רציפים ומצאו את עצמם משייטים במכוניתם בין שני נתיבים.

מה קרה אתמול בלילה?
למי שעוד לא יודע: אני גר בירושלים. אני נוהג לא פעם לתל אביב וסביבותיה וחוזר משם. 
בחודש מאי היה טקס הסיום של כביש ירושלים- תל-אביב החדש. 
מאז חודש מאי אני ממשיך "לבלות" בשעות הלילה בפקקים בגלל עבודות המתבצעותל בכביש.
אתמול עצרו אותנו בסביבות שעה 1:00 בלילה בערך לשעה. בקטע שבין אבו גוש למנהרות החדשות במבשרת. "אותנו" אינו מתייחס רק אלי ולנוסע שנסע איתי, אלא גם למספר רב של נהגים ונוסעים במכוניות אחרות. 

כמה מילים לא כל כך טובות על פרויקט כביש ירושלים - תל-אביב החדש

1. בעית הפקקים לא נפתרה

2. בחודש מאי הסתיים הפרויקט רשמית. מאז ועד היום נמשכות העבודות.

3. איך אפשר להשקיע כל כך הרבה כסף ולגרום סבל לכל כך הרבה נהגים ונוסעים ולא לטרוח לסמן כמו שצריך את הנתיבים?

4. באחד העיתונים הכלכליים צוטט בעילום שם לפני מספר חודשים עובד ציבור המצוי בעניינים. לטענתו אפשר היה לדעת מראש שבעית הפקקים לא תיפתר והיו במערכת כאלה שידעו את זה. לדעתו הפרויקט אינו מצדיק את ההשקעה הגבוהה. מה שאולי ישפר מהותית את המצב הם שני דברים הרכבת החדשה ירושלים- תל-אביב, אם וכאשר תיפתח סוף כל סוף ובעיקר המנהרה בבית זית לכביש בגין המתוכננת להיות זמינה בעוד 4-5 שנים.

כמה מילים טובות על הפרויקט
כמעט בכל פעם שירדתי בשנים האחרונות את הירידה מהקסטל לירושלים ואת סיבוב מוצא המסוכן חשבתי על מישהי שהכרתי. עכשיו אני כבר לא חושב עליה.

למזלה הרע, נסעה אחריה בירידה הזו משאית שאיבדה את הבלמים. נותרו בעל ושתי ילדות קטנות. חשבתי עליה במושגים: מה אני יכול לעשות על מנת למנוע תאונה שלא באשמתי בכביש המסוכן הזה.

עכשיו אני כבר לא חושב עליה. הגשר החדש, הכביש הפחות משופע והמנהרות הרבה יותר בטיחותיים. 
לו רק מישהו היה יודע לסמן נתיבים הוא היה אפילו בטוח יותר.




  

מדוע במוקדם או במאוחר אני עשוי לעזוב את ירושלים?

מחקרים הראו שבמרבית מקרי הגירושים, לגורם הכלכלי משקל רב בהחלטה להתגרש.  

מה הקשר בין זה לעזיבת ירושלים? הקשר הוא שגם בהחלפת מקום מגורים, לשיקול הכלכלי יש משקל גבוה. 

כשאני מסתכל סביבי אני רואה, שרבים מחבריי נוטשים את ירושלים, לרוב לטובת מגורים במרכז הארץ. בפוסט זה אסביר מדוע גם אני צפוי בהסתברות גבוהה לעבור תהליך דומה.

גורמים שעשויים להביא לעזיבת ירושלים

1. מתח בין קבוצות אתניות-דתיות

ירושלים היא מקום ייחודי, מרתק ויפה אבל גם בית גידול לקיצוניות ומלחמות. לא בכדי קיים המושג: סינדרום ירושלים. האם אתם מכירים גם מושגים כמו: סינדרום רעננה, סינדרום תל-אביב או סינדרום ראשון לציון?

ירושלים, כעיר קדושה לשלוש דתות, היא כר התכתשות טבעית בין קיצוניים דתיים יהודים, מוסלמים ונוצרים. 

2. מתחים לאומיים

כעיר מעורבת שגרים בה יהודים וערבים יש מתחים הבאים לידי ביטוי גם באופן אלים. לפני לא הרבה זמן, היה רצח מחריד בירושלים: הנער הערבי מוחמד אבו-חדיר נרצח באכזריות נוראה על לא עוול בכפו על רקע לאומני. מקרים קיצוניים פחות של פגיעה באנשים על רקע השתייכותם האתנית מתרחשים לא מעט בירושלים. יש יותר מקרים כאלה בירושלים מאשר במקומות אחרים: גם סכסוך לאומי, גם סכסוך דתי וגם אוכלוסייה השייכת ליריב האתני.

3. התחרדות

התפיסה של זרמים מסוימים ביהדות החרדית, לפיה כולם צריכים להתנהג על פי אמונתם, פוגעת במרקם החיים היומיומי. גם היא מלווה לפעמים בהתפרצויות אלימות ובהגבלת אורחות החיים של אלה שאינם חרדים. 

ההתחרדות מתחברת גם לפן הכלכלי. צרפו את הגורמים הבאים: 

א. אחוז נמוך של גברים חרדים עובדים

ב. ההשפעה הפוליטית של החרדים בירושלים 

ג. מספר ילדים ממוצע גדול באוכלוסייה החרדית

ותבינו מדוע הארנונה בירושלים היא לפחות בין הגבוהות בארץ, אם לא הגבוהה שבהן. החיסכון הכספי למשפחה שגרה ביישוב אחר מגיע לאלפי שקלים בשנה. 

זה לא רק הארנונה. קראו פוסט קודם: הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה. 

4.מחירי הדירות

מחירי הדירות בירושלים הם בין היקרים בארץ. הן בקנייה והן בהשכרה.

הגורם שהוא הגורם העיקרי לעזיבה

כפי שכבר ציינתי בפתיח, הגורם העיקרי הוא גורם כלכלי. הוא שונה מהגורמים שציינתי לעיל.

מאז הולדתי ועד היום אני גר בירושלים. בעבר כבר שקלתי (ביחד עם משפחתי) לעזוב למרכז הארץ עקב עבודה מתמשכת במרכז הארץ. קראו ב-Ynet את המאמר: מדוע כדאי לכם לחפש עבודה שקרובה לבית? ותבינו מדוע שנים ארוכות קנאתי באנשים ההולכים ברגל למקום עבודתם הסמוך למגוריהם, בעוד אני "מבלה" שעות ארוכות במשך שנים רבות בכבישי ישראל.

הגורם העיקרי לעזיבה הוא עבודה. הקרבה למקום העבודה או ליתר דיוק זמן הנסיעה מהבית לעבודה, מהווה שיקול חשוב בבחירת מקום העבודה. 

היצע העבודה במרכז גדול בהרבה מאשר היצע העבודה בירושלים. התחבורה הציבורית בישראל אינה מפותחת. התוצאה: זמן ארוך להגעה מירושלים למקום עבודה במרכז.

כשהילדים גדלים ומתחילים לעבוד הם מוצאים לרוב מקום עבודה במרכז הארץ.

הם עוברים לגור במרכז הארץ.

המכרים והחברים שלי, שפרשו כבר ממקום עבודתם, הולכים בעקבות הילדים (והנכדים) ועוברים למרכז. 

ההסתברות שזה יקרה גם לי במוקדם או במאוחר גבוהה.