‏הצגת רשומות עם תוויות מות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 21 במאי 2016

"לי זה לא יקרה": כיצד להיערך למוות בטרם עת?

אקג של אדם מת המשמש להוכחת מוות
מקור התמונה: ויקיפדיה

כלכלנים התנהגותיים עוסקים לא מעט בכשל העתיד. בהיבט הכלכלי הוא מתבטא בהוצאות גדולות מדי בטווח הקצר ובתכנון לקוי ואופטימי מדי של הוצאות עתידיות לטווח ארוך.
הדוגמאות הטובות ביותר לתכנון לקוי כזה הן חיסכון לא מספיק לתקופת הפרישה לגמלאות בעתיד והתחייבויות לתשלום משכנתה, שאולי לא נעמוד בתשלומים שלה בעוד עשר או עשרים שנים.

"לי זה לא יקרה"

בישראל יש הרבה אנשים אופטימיים. אם תקראו דוחות של ה-OECD תמצאו לא מעט נושאים בהם מצבה של ישראל פחות טוב מאשר רוב ההמדינות האחרות ב-OECD. כשתגיעו לסעיפים העוסקים בשביעות רצון ממצבם הנוכחי, הישראלים מדורגים גבוה יותר מתושבי המדינות שהאינדיקטורים הכלכליים האוביקטיביים שלהן טובים יותר.

הביטוי הנפוץ "לי זה לא יקרה" מתאר את הלך הרוח הישראלי. הישראלי האופטימי צופה שבטווח הקרוב לא יקרו לו דברים לא טובים. 
כשמחברים את האופטימיות לכשל העתיד, קל וחומר, שגם לטווח הרחוק הישראלי המצוי נוהג על סמך ההנחה "לי זה לא יקרה".

אופטימיות היא בהחלט דבר חיובי אבל אינה תחליף לניהול סיכונים. 

חשוב להביא בחשבון גם תסריטים של "לי זה כן יקרה" ולהיערך לאפשרות שחס וחלילה הם יתרחשו.

פוסט זה עוסק בחלק מההיערכות לתסריט קשה במיוחד: פטירה בטרם עת. הוא יציג בקיצור כמה נושאים וכמה המלצות בסיסיות.

ביטוח חיים
אחת הבעיות הכלכליות היא שמירה על רמת החיים, כאשר אחד ממפרנסי המשפחה איננו עוד.
לצורך שמירת רמת החיים נדרש מקור הכנסה אחר, שישלים את ההכנסות שהביא הנפטר.

אחת הדרכים להשלמת ההכנסה הזו היא ביטוח חיים על סכום המתאים בערך לסכום שיידרש.

לא כל אחד צריך ביטוח חיים. מי שחי בגפו לא בהכרח צריך את זה. גם מי שיש לו משפחה עם ילדים שטרם בגרו לא בהכרח צריך ביטוח חיים. אם יש לו נכסים כלכליים או מקורות אחרים, שישלימו את ההכנסה הזו, אולי כדאי לותר על ההוצאה לביטוח חיים.

למידע נוסף צפו במצגת עליה מצביע הפוסט: הכל סיכונים: הסיכונים שמלווים אותנו וההתמודדות איתם

צוואה

כשיש צוואה אפשר להשתמש באופן כמעט מידי בנכסים שצבר המנוח. כשאין צוואה, צריך לעבור תהליך של צו ירושה, העלול לקחת כמה חודשים.

במהלך התקופה הזו יהיו נכסים על שם המנוח, כולל חשבונות בנק והשקעות כספיות, שלא יהיה ניתן לעשות בהם שימוש, משום שייתכן שמי שרוצה לעשות בו שימוש אינו היורש החוקי או אינו היורש החוקי היחיד.

ההמלצות שלי ביחס לצוואה:

1. ודאו שהצוואה חוקית

2. בידקו כל כמה שנים שהיא זמינה ושאינכם מעוניינים לשנות אותה.

3. אחרי כל אירוע מהותי בחיי המשפחה, כגון: גירושים, פטירה, לידה, בדקו האם האירוע צריך לשנות את המוטבים.

4. כששני בני זוג צוברים רכוש משותף, לרוב עדיף שהיורש היחיד של דירת המגורים, יהיה בן הזוג הנותר בחיים. אחרת או על פי החוק בהיעדר צוואה, גם ילדי בני הזוג ירשו חלק מהדירה. 
בחלק מהמקרים, הבעלות המשותפת על הדירה של בן/בת הזוג הנותר והדור הבא היא מתכון לבעיות.

למידע נוסף קראו: אחרי לכתי 

קרנות פנסיה וקופות גמל (ושוב ביטוח חיים)

לא משנה מה כתוב בצוואה, אם מופיע שם מוטב בטפסי ההצטרפות לקרן פנסיה או לקופת גמל. המוטב הוא היורש של קרן הפנסיה או קופת הגמל.

אם אתם עדיין מתכוונים שאותו אדם יקבל את הכסף, אין בעיה.
אבל אם לא, הכסף יגיע למישהו שאינכם רוצים שיקבל אותו. המקרה הקלאסי הוא גירושים בגיל צעיר. האישה לשעבר או הבעל לשעבר עלולים לקבל סכומים בשווי מאות אלפי שקלים או יותר, שצבר/ה האקס/אקסית במשך שנים רבות, רק משום שמישהו שכח לשנות את שם המוטב.  

גם בפוליסת ביטוח חיים עשויים להופיע שמות מוטבים. אם יש סתירה בין הפוליסה לצוואה, הפוליסה גוברת.

ההמלצות שלי ביחס לקנות פנסיה, קופות גמל וביטוח חיים:

1. דאגו לרשום שמות מוטבים ואת חלקם היחסי.

2. בדקו אחת לכמה שנים שהמידע נשמר בחברת הביטוח ושאינכם מעוניינים לשנות שמות מוטבים

3. אחרי כל אירוע מהותי בחיי המשפחה, כגון: גירושים, פטירה, לידה, בדקו האם האירוע צריך לשנות את המוטבים. 

למידע נוסף קראו: אחרי לכתי 

סעיף "אריכות ימים" בחשבון בנק

כמעט ואיני מגיע לסניפי בנקים. כשאני מגיע, אני מגיע על מנת למשוך כסף או להפקיד צ'ק במכונה אוטומטית. 

לפני מספר שנים מאלצתי להגיע לסניף של אחד הבנקים ומצאתי את עצמי בתור ארוך במיוחד. את השעה שביליתי בתור ניצלתי על מנת להבין יותר לעומק מה קורה באותו סניף בנק?

אישה מבוגרת שטופלה על יד אחת הפקידות בילתה ברוב הזמן שחיכיתי מול אחת הפקידות.

לא צריך להיות גאון על מנת להבין שההיתקעות שלה היא זו שגרמה לתלונות הרבות של הממתינים בתור.

אין צורך להיות מומחה גדול במנהל עסקים על מנת להבין, שמנהל אותו סניף הוא מנהל כושל במיוחד וככל שהבנק יקדים להחליפו כן ייטב.
לא נותנים לפקידי בנק להתמודד עם נושא, שאינם יודעים להתמודד איתו. מנחים אותם להפנות מקרים כאלה למורשה חתימה או למנהל סניף.

החלק הנוגע לענייננו היא הסיבה, שבגינה אותה גברת עמדה זמן כה רב מול דלפק הטלר. הסיבה הייתה חוסר סעיף "אריכות ימים" בחשבון הבנק המשותף לה ולאימה הקשישה שהלכה לעולמה.

כשאין סעיף כזה במסמכי החתימה על חשבון הבנק ואחד מבעלי החשבון נפטר יתר השותפים מנועים מפעילות בחשבון הבנק. 
חשבון הבנק לצורך זה הוא גם תיק ניירות ערך בבנק.
המשמעות היא שיתר השותפים בחשבון אינם יכולים למשוך כסף מהחשבון.

זה לא לנצח. רק עד שיוצג לבנק צו ירושה. אם למנוח הייתה צוואה חוקית, זהו תהליך קצר. אם לא הייתה צוואה, זה עלול לקחת כמה חודשים.

אם כל חוסר הנוחות ואי הנעימות יש מאחורי זה היגיון: הבנק אינו מעוניין לאפשר לכם למשוך כסף שאינו שלכם, משום שאולי המנוח בחר להוריש אותו למישהו אחר.

ההמלצות שלי בנושא סעיף "אריכות ימים" בחשבון בנק

1. ודאו שאתם חותמים על סעיף "אריכות ימים" כאשר אתם פותחים חשבון בנק משותף.

2. מומלץ לוודא אחת לכמה שנים שבחשבון שלכם קיים סעיף תקף כזה.
אני יודע שבעבר סעיף "אריכות ימים" היה מוגבל למספר שנים והיה צורך לחדש אותו. לא הייתי סומך על פקיד הבנק שיפנה אליכם בעניין זה.
איני יודע האם זה השתנה והיום החתימה היא לכל החיים. לא יזיק לכם לבדוק אחת לכמה שנים. עלולים להיות שיבושי מידע בבנק ומשום מה לא יופיע סעיף כזה חתום, על אף שחתמתם.

3. כשאתם מצרפים בעלים לחשבון דאגו לודא שהסעיף קיים ותקף.
ייתכן שבעלים יחיד לא חתם על סעיף כזה. כשהתווסף בעל חשבון נוסף נוצר צורך בסעיף כזה.

דוגמה: אישה קשישה מצרפת את ביתה היחידה כבעלת חשבון משום שהיא כבר מתקשה לטפל בעצמה בניהול החשבון. ממילא הבת היא היורשת היחידה שלה.
כבר אמרתי שבישראל נוטים להאמין ש"לי זה לא יקרה", אבל בדוגמה זה כן קורה.
לא האם הקשישה הולכת לעולמה, אלא דווקא הבת. בהיעדר סעיף "אריכות ימים" האם הקשישה אינה יכולה למשוך מכספה שלה.

למידע נוסף קראו: יש לכם חשבון בנק משותף? אולי לא תוכלו לבצע בו פעולות







   

יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של תהליך הטיפול במתים




בתי המקור של בני הטורג'ה (הבית דמוי האנייה)

קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס זכתה בכמה אליפויות NBA בתקופה בה שיחקו בה מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול ג'אבר. אחד השותפים המשמעותיים לזכיה היה ה-Small Forward של הקבוצה ג'יימס וורתי.

כשנשאל וורתי מה יעשה אחרי שיפרוש מכדורסל, ענה שהוא יהיה קברן. במקצוע הזה תמיד יש עבודה. וורתי נעשה פרשן כדורסל ולא קברן, אבל ללא ספק צדק: יש הרבה כסף ופרנסה סביב מותם של בני אדם. 

בישראל

 
שכר עבודתם של קברנים הוא חלק קטן מעסקי הקבורה והמוות. כמה דוגמאות לעסקים כאלה:

1. סיתות והקמת מצבות

2. מנהלים, פקידים, עורכי טקסי קבורה, נהגים, פועלים המתחזקים את בתי הקברות, סלילת כבישים פנימיים וחניות, גינון בבתי קברות וכיו"ב

3. תשלומים לחברות קדישא על שריון מקום ליד בן הזוג או בת הזוג שנפטרו. תשלומים לקבורה לא בקומות אלא בקרקע וכיו"ב. קבורה רגילה מכוסה על ידי המוסד לביטוח לאומי. רשימת השירותים עליהם זכאית חברה קדישא לגבות כסף מופיעה בקישור כאן.

4. תשלומים למקום בבית קברות לא דתי, למשל בקיבוצים. התשלום עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים. לכך יש להוסיף תשלום למי שעורך את הטקס. 

5. פרסום מודעות אבל בתקשורת ועל לוחות מודעות (אפשר גם ללא תשלום באתר אבלים).


בתי המקור של בני הטוראג'ה

 
כחצי מיליון בני טוראג'ה מתגוררים באזור ייעודי להם באי סולאווסי שבאינדונזיה. מספר גדול יותר של בני טורג'ה חיים באזורים אחרים באינדונזיה או היגרו למדינות אחרות. גם אלה שהיגרו, יעדיפו להיקבר בארץ הטוראג'ה.

כשנכפה על בני הטורג'ה לבחור באחת משש הדתות הרשמיות באינדונזיה הם בחרו בנצרות וממשיכים לשתות יין ולאכול חזיר. זה לא מונע מהם לשמור על המסורות והאמונות של דתם הקודמת. בטקסים של הדת הקדומה נעשה שימוש ביין ובבשר חזיר. 

בני הטוראג'ה מאמינים שהרוחות של האבות הקדומים הנמצאות בעולם אחר, שומרות עליהם. המסקנות הנגזרות מכך הן:

1. צריך לדאוג למתים גם לאחר מותם.


2. תהליך הטיפול במתים חייב להיות נכון, שאם לא כן הם לא ייהפכו לרוחות השומרות על הדורות הבאים.

הדאגה לרוחות המתים מתבטאת בבניית בתים עבורם. הבתים, כמו הבית בתמונה בתחילת פוסט זה, נקראים בתי מקור.
מול כל בית מקור יש מבנה נוסף המשמש כאסם לאורז.

עלות בתי המקור גבוהה מעלות הבתים בהם מתגוררים בני הטורג'ה עצמם.

כל אחד מבני הטורג'ה משתייך למשפחה מורחבת שלה יש בית מקור. ההשתייכות היא לא פורמאלית בלבד, יש לה משמעות כלכלית: צריך להשתתף במימון תחזוקת בתי המקור.


מי גר בבתי המקור?

בחלק הצפוני (הנחשב לטוב ומבורך במזרח הרחוק) של בתי המקור , גרים קשישי המשפחה המורחבת: סבים וסבתות.

בחלק הדרומי (הנחשב לרע במזרח הרחוק) מתגוררים "חולים בראש שלא יכולים להחלים". במושגים שלנו מדובר במתים. הלוויה והקבורה מתבצעים זמן רב אחרי המוות. "זמן רב" עשוי להיות גם שנה או יותר לאחר המוות. 

לוויות וירושות
לוויות הן עסק יקר. עלותן עלולה להגיע עד כחצי מיליון דולר או אפילו מיליון דולר. ככל שמשפחה עשירה יותר כך תשקיע יותר בלוויה.
בני הטורג'ה חוסכים ללוויה של הוריהם. ככל שחוסכים יותר, גדלה הירושה. הרכוש של ההורים שנפטרו מחולק על פי האחוזים של תרומת הבנים ללוויה. מימנת 70% מהלוויה - תקבל 70% מהירושה. ממנת רק 10% - חבל. תקבל רק 10% מהירושה.

יש לוויות שמחות
לוויה של טוראג'ה היא אירוע שמח. המת יהפוך לרוח בעולם טוב יותר, אז מדוע לא לשמוח? אוכלים טוב, שותים, צופים ב"מופעים" ופוגשים את בני הקהילה.

לבני המשפחה הקרובים זה בכל זאת קשה להיפרד. הם לובשים שחור ועשויים לבטא עצב או צער. המשתתפים האחרים בלוויה שמחים.

תהליך הלוויה

תהליך הלוויה אורך שבוע. כל בני הקהילה מוזמנים וחייבים להשתתף. עשויים להשתתף אלפי אנשים. המתנה שהם מביאים היא בופאלו (תאו) או חזיר או תרנוגלת וכיו"ב. מישהו רושם את המתנה שכל משפחה הביאה. חייבים להביא מתנה שוות ערך למה שמשפחת הנפטר הביאה כאשר נפטר מישהו במשפחת זה שהביא את המתנה.

מחיר בופאלו מתחיל ב-1,500 דולר ועשוי להגיע לעשרות אלפי דולרים. הביאו לך בופאלו יקר במות אחד מהוריך? עליך להביא בופאלו יקר באותה מידה ללווית אביו או אימו של מי שהביא אותו.

מרכיב גדול בעלות הטקס הוא בניית מבנים חד-פעמיים לקיום הטקסים ולאירוח ולשינה. את המבנים הורסים לאחר תום תהליך הלוויה.
תוסיפו לזה מזון ושתיה. גם הבופאלו הניתנים כמתנות וגם בופאלו שמביאה המשפחה נשחטים ונאכלים.


ביום האחרון מתקימת תהלוכה לאחוזת הקבר המשפחתית בה נטמן המת.


כלכלת המוות של בני הטורג'ה

 
כלכלת המוות של בני הטורג'ה "מפותחת" יותר מכלכלת המוות במקומות אחרים שאני מכיר: הם משקיעים הרבה יותר משאבים כספיים המיועדים לנפטרים וגם למתים ותיקים.

זווית הראיה שלי

 
מזווית הראיה המערבית זה נראה כמשהו הגובל בטירוף: אנשים שבממוצע מרוויחים 5 דולר ליום, מוציאים עשרות או מאות אלפי דולרים על טקסי לוויה, בונים בתים מפוארים למתים ובתים הרבה פחות ראויים לעצמם. בכל לוויה בקהילה, חלקם מוותרים על עבודתם לשבוע, קונים בופאלו לשחיטה במחיר אסטרונומי כשמשק ביתם אינם מסוגלים לקנות אותו. 

האם אנחנו צריכים לחכות כמה עשרות שנים עד שה"פרימיטיבים" האלה יתפתחו או שאולי יש מידה כלשהי של היגיון בכלכלת המוות של בני הטוראג'ה? בפוסט הבא אנסה לענות על שאלה זו.






     

טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

  בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.    מדו...