קבלת החלטות ברפואה: מי יכול לנתח הדמיות טוב יותר: אדם או מחשב?

החזון של חברת 
Zebra medical Vision
מתוך אתר החברה    

בסדרת פוסטים בבלוג זה ניתחתי קבלת החלטות של רופאים. הסתמכתי בעיקר על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים". הרשימה המלאה של הקישורים לפוסטים מצורפת בסוף פוסט זה.

הפוסט הנוגע במיוחד לנושא הפוסט הנוכחי הוא הפוסט: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא?

בפוסט זה מצטט ד"ר גרופמן מחקרים המראים על שיעור גבוה של טעויות בפיענוח הדמיות. כך למשל, רופא במעבדות לדימות במרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק העריך ששיעור הטעויות בפיענוח הדמיות עומד על 20%-30%. 

בקריאה של מאמר באנגלית על 15 סטארטאפס ישראלים שיש לעקוב אחריהם בשנת 2017, נתקלתי במקרה בסטארטאפ שמנסה לשפר את ההתמודדות עם הבעיה הזו. 

לסטארטאפ הזה קוראים Zebra Medical. החזון של חברה זו הוא שניתוח ממוחשב מבוסס Machine Learning יהיה טוב יותר מניתוח אנושי ויביא לשינוי מהותי בטיפול באנשים הנבדקים.

אחד ממיסדי החברה, אייל גורה, הגה את הרעיון על סמך התנסות אישית לא סימפטית. לאחר תאונת צלילה שעבר קיבל טיפולים רפואיים מיותרים, שנבעו מחוסר היכולת של טכנאים לנתח נכון תמונות של צילומי הדמיה רפואיים ממוחשבים. 

בשנת 2016 הוציאה החברה מספר אלגוריתמים של ניתוח צילומים העשויים לשפר את ההתמודדות עם מחלות. כך למשל, התוצר הראשון הוא אלגוריתם שמטרתו גילוי סרטן השד בשלב מוקדם יותר. 

לטעמו של John Rampton משקיע ויזם, שכתב את המאמר על הסטארטאפים הישראלים, הרעיון הוא מבטיח. אני בהחלט מסכים איתו. המבחן האמיתי יהיה בשטח.

רשימת פוסטים על החלטות של רופאים

קבלת החלטות של רופאים

מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא?

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

עבודה והתפוצצות המידע

ויזואליזציה של פעילות ויקיפדית שבוצעה על ידי הבוט "Pearle".
המידע הקיים בויקיפדיה הוא דוגמה ל-Big Data
מקור התמונה: ויקיפדיה

ההתפתחות הטכנולוגית המואצת מייתרת מקצועות ומחייבת עובדים במקצועות אחרים לעבוד בשילוב מערכות ממוחשבות, המבצעות חלק מתהליכי העבודה שביצעו בעבר עובדים אנושיים. 

דנתי בבלוג זה בהיבטים שונים של תהליך זה. קראו למשל: החלשות מעמד הביניים ותכנון העתיד הכלכלי של משפחתכם, הכנסה ומקצוע והכנסה ומקצוע מה ללמוד והיכן?

בפוסט: מה תעשה כשתהיה גדול: בנקאי או איש Fintech? דנתי בהשפעת הטכנולוגיה על מקצועות פיננסיים.

בפוסט זה אתמקד בהשפעת הגידול המואץ במידע ממוחשב על עבודה.

חזרה קצרה לעבר

כסטודנט צעיר בשנות ה-70 וה-80 השמשתי לא מעט בתוכנות סטטיסטיות לעיבוד וניתוח תוצאות מחקרים וניסויים. כמה שנים לפני כן השתמשו בעיבודים ידניים. 

אם ניקח לדוגמה מבחן סטטיסטי נפוץ לבדיקת השערות הנקרא
t-test, אז דווקא קלות ביצועו באמצעות תוכנה סטטיסטית גרמה לפעמים לביצוע מחקרים שגויים מתודולוגית.

כאשר העיבודים היו ידניים והחישובים לקחו זמן רב העלו השערת מחקר ובדקו אותה באמצעות מבחן סטטיסטי.

כשהשתמשו בתוכנה, אלה שעבדו לא נכון מתודולוגית, הריצו הרבה עיבודים של מבחני t על משתנים שונים וכשמצאו תוצאה מובהקת בנו השערת מחקר המתייחסת לאותם משתנים.

גם כשאין קשר סטטיסטי בין משתנים, כשמריצים הרבה עיבודים מוצאים קשר כזה בין משתנים. קשר זה הוא מקרי במדגם נתונים ספציפי.
זה דומה לציור המטרה במקום שנפל חץ אחרי ששלחנו אותו.

הדוגמה מראה שיכולת מחשוב המקלה על ביצוע עיבודים לא בהכרח מביאה לתוצאות טובות יותר. 

כשיש הרבה נתונים
ככל שכמות הנתונים גדולה יותר, קשה יותר לאדם להתייחס אליהם ולנתח אותם.

בעידן המחשוב הנוכחי אנחנו מוצפים בכמויות אדירות של נתונים שגדלות בקצב מהיר. המקצוענים בתחום מערכות המידע קוראים לזה: Big Data. 

זהו עוד גורם לכך שמקצועות מתיתרים או לפחות עובדים חייבים להיות בעלי כישורים טובים בתחום המחשבים על מנת להגדיר, לתכנת ולהפעיל עיבודים ממוחשבים שיבצעו את אותן משימות עבודה בהם למחשבים ורובוטים יתרונות גדולים על בני אדם. עיבודים עתירי מידע הם בהחלט כאלה. 

לא מפתיע, שלאחרונה קראתי על משרד עורכי דין גדול בארה"ב ששכר את שירותיו של עו"ד המתמחה בתחום מסוים. זו הפעם הראשונה שאותו עו"ד הוא תוכנה ולא בן אדם. 

הרופאים והתפוצצות המידע
הפוסטים קבלת החלטות של רופאים ומי קיבל את ההחלטה: מכשיר המדידה או הרופא? התבססו במידה רבה על ספרו של הרופא ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

גם בנושא של התפוצצות המידע יש לד"ר גרופמן מה להגיד כשמדובר ברופאים המנתחים צילומים ממוחשבים של בדיקות.

כמו במבחנים הסטטיסטיים, שהזכרתי בפסקה "חזרה קצרה לעבר", קל וזול בטכנולוגיה של היום לבצע מספר גדול של צילומים.

הבעיות הן של הרופאים המנתחים אותם. התפוצצות המידע גורמת לדברים הבאים:

1. בעיות רפואיות לרופאים שמטים את צווארם וצריכים להביט במרוכז לאורך זמן בכל כך הרבה צילומים.

2. הרבה רופאים פחות מרוכזים בפרטים ומפספסים ממצאים חריגים המופיעים באחד הצילומים. 
הפספוס הזה עלול לעלות ביוקר תרתי משמע: גם בבריאותו של החולה וגם בהקשר הכספי.

על מנת לפתור את הבעיה נתנו לתוכנות מחשב לנתח את הצילומים. תוכנה מסוגלת להתמודד יותר בקלות עם כל כך הרבה נתונים.

השוואת הביצועים של תוכנות המחשב לעומת הרופאים הראתה שהתוכנה הייתה מדויקת יותר מהרופאים אבל...

באחוז גבוה יותר מהמקרים הניתוח של התוכנה הצביע על מחלה או חשש ממחלה גם כשהנבדקים היו בריאים.

המשמעות של ההטיה הזו היא שיותר אנשים מקבלים טיפולים מיותרים, יקרים ובלא מעט מקרים מזיקים, שלא היו צריכים לקבל כלל.

תחשבו למשל על טיפול כימותירפי לחולה המאובחן כחולה סרטן על אף שהוא בריא. 

השורה התחתונה
הכמויות הגדולות של הנתונים הממוחשבים והקצב הגבוה בו הם גדלים גורמים לכך שיותר מטלות עבודה או עבודות מתבצעות על ידי מחשבים במקום בני אדם.
בני אדם אינם מסוגלים להתמודד בפרק זמן סביר, אם בכלל, אם כמויות מידע כאלה.

האם זה מביא לתוצאות טובות יותר? לא תמיד ולא בהכרח.

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
מקור התמונה: ויקיפדיה

שני הפוסטים הקודמים בסידרה עסקו בכשלים ובהטיות בקבלת החלטות של רופאים. בשניהם הסתמכתי לא מעט על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

הטענה היא שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שאנחנו חשופים אליהם בקבלת החלטות בכלל ובקבלת החלטות כלכליות, נושא בו עוסק בלוג זה, בפרט.

לטעויות בגין החלטות שגויות בגין אותם כשלים והטיות יש מחיר: מחיר אישי של מטופלים ומחיר כלכלי. 

הפוסט הראשון קבלת החלטות של רופאים עסק באופן כללי בהחלטות של רופאים. בפוסט השני: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? עסק במצבים בהם יש מדידה או צילום באמצעות ציוד רפואי. מסתבר שגם במצבים פשוטים מסוג זה, המסקנה היא צירוף של המדידה והניתוח שלה על ידי רופא. גם במקרה זה חשופים רופאים להטיות ולכשלים.

בפוסט השלישי והאחרון בסדרה זו אציג מצב נדיר: קבלת החלטות רפואיות של אדם שאין לו השכלה רפואית כלשהי טובה יותר מקבלת החלטות של רופא בבית חולים. 

צריך לשים את כל תמרורי האזהרה האפשריים: אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים. כמעט בכל המקרים המצב לא יהיה דומה למצב המתואר בפוסט זה.

חלק מהפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

מחזה סוריאליסטי במחלקה בבית חולים

שני אנשים מתווכחים ליד מיטת מאושפז במחלקה בבית חולים. האחד רופא במחלקה והשני אני. 

נושא הויכוח הוא: האם לבצע ניתוח במאושפז במיטה?

אני דורש לנתח את המאושפז וטוען כי המאושפז מבקש לעבור את הניתוח וכמעט נגרם לו נזק חמור. 

ד"ר רשלני (שם בדוי, אבל לא לגמרי בדוי, משום שנתבע כבר על רשלנות רפואית) טוען כי הוא רופא ואני איני רופא ולכן יחליט מה שהוא רוצה. זה שאינו רופא (אני) אומר לרופא שאם יעשו את מה שהוא  רוצה ויגרם נזק תוגש תביעה משפטית על רשלנות רפואית נגד בית החולים ואני אדאג ששמו יצורף כנתבע. הפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

במאמר מוסגר, אציין כי זו הייתה הפעם היחידה בחיי שניהלתי ויכוח כזה עם רופא.

במה אנסה לשכנע אתכם?

לא אבחר בדרך הקלה ואנסה לשכנע אתכם, שקבלת ההחלטות שלי טובה מזו של ד"ר רשלני, כאשר מדובר בתחום ידע ששנינו איננו מומחים בו.

אנסה לשכנע אתכם שבהיבט הרפואי הטהור, במקרה הספציפי הזה, אני בעמדה עדיפה על ד"ר רשלני בהקשר של קבלת ההחלטות, למרות שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע בתחום.  

יום קודם

בדיקה באותה מחלקה. פרופ' ידעני (שם בדוי), רופא בכיר במחלקה, מחליט שאנחנו מספיק אינטליגנטים על מנת להבין שהוא רופא ואנחנו לא. במקום להגיד את זה הוא מסביר לנו את תוצאות הבדיקה, כשהוא נעזר בהדמיה ממוחשבת המופיעה על צג מחשב וכוללת את התוצאות.

פרופ' ידעני מסביר מדוע לדעתו קרוב לודאי, שלא ניתן להימנע מניתוח. מי שצריך לעבור את הטיפול מעדיף להימנע מניתוח. פרופ' ידעני אומר שאפשר לנסות לטפל בלי ניתוח, אבל הוא מעריך שבהסתברות גבוהה מאד זה יסתים בניתוח.

מספר ימים קודם

בדיקה באותה מחלקה. זהה למה שכתוב בפסקה "יום קודם", למעט פרט אחד. פרופ' מומחי (שם בדוי) ולא פרופ' ידעני (שם בדוי) הוא הרופא שחשב שצריך לבצע ניתוח.

מדוע עדיפה ההחלטה שלי על ההחלטה של ד"ר רשלני?

ההחלטה שאני הצעתי לקבל נסמכת על חוות דעתם הרפואית הברורה של שני רופאים באותה מחלקה. פרופ' ידעני ופרופ' מומחי בכירים ומנוסים מד"ר רשלני. הם נתנו הסבר פשוט ומדויק מדוע נדרש ניתוח.
מה שהשתנה מאז ועד לרגע בו דרשתי לבצע ניתוח, היה רצונו של המאושפז שקודם סירב לניתוח וקצת לפני רגע המחלוקת הביע באופן ברור וצלול, כשהוא בהכרה מלאה, את רצונו בניתוח.

איני יודע האם חוות דעתם של הפרופסורים הנכבדים צורפה לתיק. אינה יודע האם צורפה וד"ר רשלני לא קרא אותה או אולי קרא אותה ברפרוף או שהחליט שדעתו עדיפה והתעלם מחוות דעתם של שני רופאים מומחים ממנו.

השורה התחתונה היא שההסתברות ששני הפרופסורים צודקים וד"ר רשלני טועה היא גבוהה מאד.

ניהול סיכונים

הידע שלי ברפואה אפסי, אבל קשה להגיד דבר דומה על הידע שלי בניהול סיכונים. ביצעתי כמה ייעוצים בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות לארגונים גדולים. ניהול סיכונים הוא חלק מתכנון פיננסי ומניהול כלכלת המשפחה של משפחות להן נתתי ייעוץ. בנוסף לכך למדתי כמה מודלים של ניהול סיכונים.

ננסה לנתח את ההצעות של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי מצד אחד ושל ד"ר רשלני מצד שני רק מההיבט של ניהול סיכונים.

לצורך הניתוח אעזר בתיאוריית גילוי האותות. התיאורייה התפתחה מניתוח דפוסי פעולה של מפעילי רדאר לגילוי חדירת מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה. מניתוח דפוסי הפעולה שלהם התפתחה תיאורייה של קבלת החלטות בעלות דפוס דומה בתחומים רבים.

תפקידם של המפעילים היה ללחוץ על מתג אזעקה כשגילו חדירת מטוסי אויב על מנת להזניק מטוסים שיפילו אותם.
העבודה החד-גונית והמשמרות הארוכות גרמו לטעויות מפעילים. 
יש שני סוגי טעויות:

False Alarm - המפעיל לחץ על מתג האזעקה כאשר לא הייתה חדירת מטוסי אויב.
הנזק: עלות הזנקת המטוסים.

Miss - המפעיל לא לחץ אל מתג האזעקה ומטוסי אויב חדרו. הנזק עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של False Alarm. זה עלול להיגמר בהפצצה של עיר שתגרום לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים גדולים.

אם מקבלים את דעתם של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי והם טועים, זה False Alarm. יתבצע ניתוח שמיותר לבצע אותו. בכל ניתוח יש סיכונים, אבל מדובר בניתוח קל, פשוט ושכיח.

אבל אם פועלים על פי החלטתו של ד"ר רשלני ובדיעבד מתברר שהוא טעה, זהו Miss.
במקרה זה עלול להיגרם נזק רפואי קשה ובלתי הפיך. בנוסף לכך ייגרם למשפחת הניזוק נזק כספי הנאמד בכמה מיליוני שקלים.

מזווית ראייה הבוחנת ניהול סיכונים בלבד, אסור לקבל את דעתו של ד"ר רשלני.  

מה תוכלו ללמוד מהפוסט?

בשום פנים ואופן אל תסיקו מזה שעליכם להתווכח עם רופאים בנושאים רפואיים באופן קבוע.

במקרים קיצוניים, הדומים למצב המתואר בפוסט זה, אני מקווה שתיזכרו בפוסט ותעמדו על דעתכם.

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

תיאוריית גילוי האותות

חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
מקור התמונה: ויקיפדיה

שני הפוסטים הקודמים בסידרה עסקו בכשלים ובהטיות בקבלת החלטות של רופאים. בשניהם הסתמכתי לא מעט על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

הטענה היא שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שאנחנו חשופים אליהם בקבלת החלטות בכלל ובקבלת החלטות כלכליות, נושא בו עוסק בלוג זה, בפרט.

לטעויות בגין החלטות שגויות בגין אותם כשלים והטיות יש מחיר: מחיר אישי של מטופלים ומחיר כלכלי. 

הפוסט הראשון קבלת החלטות של רופאים עסק באופן כללי בהחלטות של רופאים. בפוסט השני: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? עסק במצבים בהם יש מדידה או צילום באמצעות ציוד רפואי. מסתבר שגם במצבים פשוטים מסוג זה, המסקנה היא צירוף של המדידה והניתוח שלה על ידי רופא. גם במקרה זה חשופים רופאים להטיות ולכשלים.

בפוסט השלישי והאחרון בסדרה זו אציג מצב נדיר: קבלת החלטות רפואיות של אדם שאין לו השכלה רפואית כלשהי טובה יותר מקבלת החלטות של רופא בבית חולים. 

צריך לשים את כל תמרורי האזהרה האפשריים: אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים. כמעט בכל המקרים המצב לא יהיה דומה למצב המתואר בפוסט זה.

חלק מהפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

מחזה סוריאליסטי במחלקה בבית חולים

שני אנשים מתווכחים ליד מיטת מאושפז במחלקה בבית חולים. האחד רופא במחלקה והשני אני. נושא הויכוח הוא: האם לבצע ניתוח במאושפז במיטה? אני דורש לנתח את המאושפז וטוען כי המאושפז מבקש לעבור את הניתוח וכמעט נגרם לו נזק חמור. ד"ר רשלני (שם בדוי, אבל לא לגמרי בדוי, משום שנתבע כבר על רשלנות רפואית) טוען כי הוא רופא ואני איני רופא ולכן יחליט מה שהוא רוצה. זה שאינו רופא (אני) אומר לרופא שאם יעשו את מה שהוא  רוצה ויגרם נזק תוגש תביעה משפטית על רשלנות רפואית נגד בית החולים ואני אדאג ששמו יצורף כנתבע. הפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

במאמר מוסגר, אציין כי זו הייתה הפעם היחידה בחיי שניהלתי ויכוח כזה עם רופא.

במה אנסה לשכנע אתכם?
לא אבחר בדרך הקלה ואנסה לשכנע אתכם, שקבלת ההחלטות שלי טובה מזו של ד"ר רשלני, כאשר מדובר בתחום ידע ששנינו איננו מומחים בו.
אנסה לשכנע אתכם שבהיבט הרפואי הטהור, במקרה הספציפי הזה,
אני בעמדה עדיפה על ד"ר רשלני בהקשר של קבלת ההחלטות, למרות שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע בתחום.  

יום קודם

בדיקה באותה מחלקה. פרופ' ידעני (שם בדוי), רופא בכיר במחלקה, מחליט שאנחנו מספיק אינטליגנטים על מנת להבין שהוא רופא ואנחנו לא. במקום להגיד את זה הוא מסביר לנו את תוצאות הבדיקה, כשהוא נעזר בהדמיה ממוחשבת המופיעה על צג מחשב וכוללת את התוצאות.
פרופ' ידעני מסביר מדוע לדעתו קרוב לודאי, שלא ניתן להימנע מניתוח. מי שצריך לעבור את הטיפול מעדיף להימנע מניתוח. פרופ' ידעני אומר שאפשר לנסות לטפל בלי ניתוח, אבל הוא מעריך שבהסתברות גבוהה מאד זה יסתים בניתוח.

מספר ימים קודם

בדיקה באותה מחלקה. זהה למה שכתוב בפסקה "יום קודם", למעט פרט אחד. פרופ' מומחי (שם בדוי) ולא פרופ' ידעני (שם בדוי) הוא הרופא שחשב שצריך לבצע ניתוח.

מדוע עדיפה ההחלטה שלי על ההחלטה של ד"ר רשלני?
ההחלטה שאני הצעתי לקבל נסמכת על חוות דעתם הרפואית הברורה של שני רופאים באותה מחלקה. פרופ' ידעני ופרופ' מומחי בכירים ומנוסים מד"ר רשלני. הם נתנו הסבר פשוט ומדויק מדוע נדרש ניתוח.
מה שהשתנה מאז ועד לרגע בו דרשתי לבצע ניתוח, היה רצונו של המאושפז שקודם סירב לניתוח וקצת לפני רגע המחלוקת הביע באופן ברור וצלול, כשהוא בהכרה מלאה, את רצונו בניתוח.

איני יודע האם חוות דעתם של הפרופסורים הנכבדים צורפה לתיק. אינה יודע האם צורפה וד"ר רשלני לא קרא אותה או אולי קרא אותה ברפרוף או שהחליט שדעתו עדיפה והתעלם מחוות דעתם של שני רופאים מומחים ממנו.

השורה התחתונה היא שההסתברות ששני הפרופסורים צודקים וד"ר רשלני טועה היא גבוהה מאד.

ניהול סיכונים
הידע שלי ברפואה אפסי, אבל קשה להגיד דבר דומה על הידע שלי בניהול סיכונים. ביצעתי כמה ייעוצים בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות לארגונים גדולים. ניהול סיכונים הוא חלק מתכנון פיננסי ומניהול כלכלת המשפחה של משפחות להן נתתי ייעוץ. בנוסף לכך למדתי כמה מודלים של ניהול סיכונים.

ננסה לנתח את ההצעות של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי מצד אחד ושל ד"ר רשלני מצד שני רק מההיבט של ניהול סיכונים.
לצורך הניתוח אעזר בתיאוריית גילוי האותות. התיאורייה התפתחה מניתוח דפוסי פעולה של מפעילי רדאר לגילוי חדירת מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה. מניתוח דפוסי הפעולה שלהם התפתחה תיאורייה של קבלת החלטות בעלות דפוס דומה בתחומים רבים.

תפקידם של המפעילים היה ללחוץ על מתג אזעקה כשגילו חדירת מטוסי אויב על מנת להזניק מטוסים שיפילו אותם.
העבודה החד-גונית והמשמרות הארוכות גרמו לטעויות מפעילים. 
יש שני סוגי טעויות:

False Alarm - המפעיל לחץ על מתג האזעקה כאשר לא הייתה חדירת מטוסי אויב.
הנזק: עלות הזנקת המטוסים.

Miss - המפעיל לא לחץ אל מתג האזעקה ומטוסי אויב חדרו. הנזק עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של False Alarm. זה עלול להיגמר בהפצצה של עיר שתגרום לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים גדולים.

אם מקבלים את דעתם של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי והם טועים, זה False Alarm. יתבצע ניתוח שמיותר לבצע אותו. בכל ניתוח יש סיכונים, אבל מדובר בניתוח קל, פשוט ושכיח.

אבל אם פועלים על פי החלטתו של ד"ר רשלני ובדיעבד מתברר שהוא טעה, זהו Miss.
במקרה זה עלול להיגרם נזק רפואי קשה ובלתי הפיך. בנוסף לכך ייגרם למשפחת הניזוק נזק כספי הנאמד בכמה מיליוני שקלים.

מזווית ראייה הבוחנת ניהול סיכונים בלבד, אסור לקבל את דעתו של ד"ר רשלני.  

מה תוכלו ללמוד מהפוסט?
בשום פנים ואופן אל תסיקו מזה שעליכם להתווכח עם רופאים בנושאים רפואיים באופן קבוע.

במקרים קיצוניים, הדומים למצב המתואר בפוסט זה, אני מקווה שתיזכרו בפוסט ותעמדו על דעתכם.

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

תיאוריית גילוי האותות

חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
מקור התמונה: ויקיפדיה

שני הפוסטים הקודמים בסידרה עסקו בכשלים ובהטיות בקבלת החלטות של רופאים. בשניהם הסתמכתי לא מעט על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

הטענה היא שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שאנחנו חשופים אליהם בקבלת החלטות בכלל ובקבלת החלטות כלכליות, נושא בו עוסק בלוג זה, בפרט.

לטעויות בגין החלטות שגויות בגין אותם כשלים והטיות יש מחיר: מחיר אישי של מטופלים ומחיר כלכלי. 

הפוסט הראשון קבלת החלטות של רופאים עסק באופן כללי בהחלטות של רופאים. בפוסט השני: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? עסק במצבים בהם יש מדידה או צילום באמצעות ציוד רפואי. מסתבר שגם במצבים פשוטים מסוג זה, המסקנה היא צירוף של המדידה והניתוח שלה על ידי רופא. גם במקרה זה חשופים רופאים להטיות ולכשלים.

בפוסט השלישי והאחרון בסדרה זו אציג מצב נדיר: קבלת החלטות רפואיות של אדם שאין לו השכלה רפואית כלשהי טובה יותר מקבלת החלטות של רופא בבית חולים. 

צריך לשים את כל תמרורי האזהרה האפשריים: אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים. כמעט בכל המקרים המצב לא יהיה דומה למצב המתואר בפוסט זה.

חלק מהפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

מחזה סוריאליסטי במחלקה בבית חולים

שני אנשים מתווכחים ליד מיטת מאושפז במחלקה בבית חולים. האחד רופא במחלקה והשני אני. נושא הויכוח הוא: האם לבצע ניתוח במאושפז במיטה? אני דורש לנתח את המאושפז וטוען כי המאושפז מבקש לעבור את הניתוח וכמעט נגרם לו נזק חמור. ד"ר רשלני (שם בדוי, אבל לא לגמרי בדוי, משום שנתבע כבר על רשלנות רפואית) טוען כי הוא רופא ואני איני רופא ולכן יחליט מה שהוא רוצה. זה שאינו רופא (אני) אומר לרופא שאם יעשו את מה שהוא  רוצה ויגרם נזק תוגש תביעה משפטית על רשלנות רפואית נגד בית החולים ואני אדאג ששמו יצורף כנתבע. הפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

במאמר מוסגר, אציין כי זו הייתה הפעם היחידה בחיי שניהלתי ויכוח כזה עם רופא.

במה אנסה לשכנע אתכם?
לא אבחר בדרך הקלה ואנסה לשכנע אתכם, שקבלת ההחלטות שלי טובה מזו של ד"ר רשלני, כאשר מדובר בתחום ידע ששנינו איננו מומחים בו.
אנסה לשכנע אתכם שבהיבט הרפואי הטהור, במקרה הספציפי הזה,
אני בעמדה עדיפה על ד"ר רשלני בהקשר של קבלת ההחלטות, למרות שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע בתחום.  

יום קודם

בדיקה באותה מחלקה. פרופ' ידעני (שם בדוי), רופא בכיר במחלקה, מחליט שאנחנו מספיק אינטליגנטים על מנת להבין שהוא רופא ואנחנו לא. במקום להגיד את זה הוא מסביר לנו את תוצאות הבדיקה, כשהוא נעזר בהדמיה ממוחשבת המופיעה על צג מחשב וכוללת את התוצאות.
פרופ' ידעני מסביר מדוע לדעתו קרוב לודאי, שלא ניתן להימנע מניתוח. מי שצריך לעבור את הטיפול מעדיף להימנע מניתוח. פרופ' ידעני אומר שאפשר לנסות לטפל בלי ניתוח, אבל הוא מעריך שבהסתברות גבוהה מאד זה יסתים בניתוח.

מספר ימים קודם

בדיקה באותה מחלקה. זהה למה שכתוב בפסקה "יום קודם", למעט פרט אחד. פרופ' מומחי (שם בדוי) ולא פרופ' ידעני (שם בדוי) הוא הרופא שחשב שצריך לבצע ניתוח.

מדוע עדיפה ההחלטה שלי על ההחלטה של ד"ר רשלני?
ההחלטה שאני הצעתי לקבל נסמכת על חוות דעתם הרפואית הברורה של שני רופאים באותה מחלקה. פרופ' ידעני ופרופ' מומחי בכירים ומנוסים מד"ר רשלני. הם נתנו הסבר פשוט ומדויק מדוע נדרש ניתוח.
מה שהשתנה מאז ועד לרגע בו דרשתי לבצע ניתוח, היה רצונו של המאושפז שקודם סירב לניתוח וקצת לפני רגע המחלוקת הביע באופן ברור וצלול, כשהוא בהכרה מלאה, את רצונו בניתוח.

איני יודע האם חוות דעתם של הפרופסורים הנכבדים צורפה לתיק. אינה יודע האם צורפה וד"ר רשלני לא קרא אותה או אולי קרא אותה ברפרוף או שהחליט שדעתו עדיפה והתעלם מחוות דעתם של שני רופאים מומחים ממנו.

השורה התחתונה היא שההסתברות ששני הפרופסורים צודקים וד"ר רשלני טועה היא גבוהה מאד.

ניהול סיכונים
הידע שלי ברפואה אפסי, אבל קשה להגיד דבר דומה על הידע שלי בניהול סיכונים. ביצעתי כמה ייעוצים בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות לארגונים גדולים. ניהול סיכונים הוא חלק מתכנון פיננסי ומניהול כלכלת המשפחה של משפחות להן נתתי ייעוץ. בנוסף לכך למדתי כמה מודלים של ניהול סיכונים.

ננסה לנתח את ההצעות של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי מצד אחד ושל ד"ר רשלני מצד שני רק מההיבט של ניהול סיכונים.
לצורך הניתוח אעזר בתיאוריית גילוי האותות. התיאורייה התפתחה מניתוח דפוסי פעולה של מפעילי רדאר לגילוי חדירת מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה. מניתוח דפוסי הפעולה שלהם התפתחה תיאורייה של קבלת החלטות בעלות דפוס דומה בתחומים רבים.

תפקידם של המפעילים היה ללחוץ על מתג אזעקה כשגילו חדירת מטוסי אויב על מנת להזניק מטוסים שיפילו אותם.
העבודה החד-גונית והמשמרות הארוכות גרמו לטעויות מפעילים. 
יש שני סוגי טעויות:

False Alarm - המפעיל לחץ על מתג האזעקה כאשר לא הייתה חדירת מטוסי אויב.
הנזק: עלות הזנקת המטוסים.

Miss - המפעיל לא לחץ אל מתג האזעקה ומטוסי אויב חדרו. הנזק עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של False Alarm. זה עלול להיגמר בהפצצה של עיר שתגרום לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים גדולים.

אם מקבלים את דעתם של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי והם טועים, זה False Alarm. יתבצע ניתוח שמיותר לבצע אותו. בכל ניתוח יש סיכונים, אבל מדובר בניתוח קל, פשוט ושכיח.

אבל אם פועלים על פי החלטתו של ד"ר רשלני ובדיעבד מתברר שהוא טעה, זהו Miss.
במקרה זה עלול להיגרם נזק רפואי קשה ובלתי הפיך. בנוסף לכך ייגרם למשפחת הניזוק נזק כספי הנאמד בכמה מיליוני שקלים.

מזווית ראייה הבוחנת ניהול סיכונים בלבד, אסור לקבל את דעתו של ד"ר רשלני.  

מה תוכלו ללמוד מהפוסט?
בשום פנים ואופן אל תסיקו מזה שעליכם להתווכח עם רופאים בנושאים רפואיים באופן קבוע.

במקרים קיצוניים, הדומים למצב המתואר בפוסט זה, אני מקווה שתיזכרו בפוסט ותעמדו על דעתכם.

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

תיאוריית גילוי האותות

חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
מקור התמונה: ויקיפדיה

שני הפוסטים הקודמים בסידרה עסקו בכשלים ובהטיות בקבלת החלטות של רופאים. בשניהם הסתמכתי לא מעט על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

הטענה היא שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שאנחנו חשופים אליהם בקבלת החלטות בכלל ובקבלת החלטות כלכליות, נושא בו עוסק בלוג זה, בפרט.

לטעויות בגין החלטות שגויות בגין אותם כשלים והטיות יש מחיר: מחיר אישי של מטופלים ומחיר כלכלי. 

הפוסט הראשון קבלת החלטות של רופאים עסק באופן כללי בהחלטות של רופאים. בפוסט השני: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? עסק במצבים בהם יש מדידה או צילום באמצעות ציוד רפואי. מסתבר שגם במצבים פשוטים מסוג זה, המסקנה היא צירוף של המדידה והניתוח שלה על ידי רופא. גם במקרה זה חשופים רופאים להטיות ולכשלים.

בפוסט השלישי והאחרון בסדרה זו אציג מצב נדיר: קבלת החלטות רפואיות של אדם שאין לו השכלה רפואית כלשהי טובה יותר מקבלת החלטות של רופא בבית חולים. 

צריך לשים את כל תמרורי האזהרה האפשריים: אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים. כמעט בכל המקרים המצב לא יהיה דומה למצב המתואר בפוסט זה.

חלק מהפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

מחזה סוריאליסטי במחלקה בבית חולים

שני אנשים מתווכחים ליד מיטת מאושפז במחלקה בבית חולים. האחד רופא במחלקה והשני אני. נושא הויכוח הוא: האם לבצע ניתוח במאושפז במיטה? אני דורש לנתח את המאושפז וטוען כי המאושפז מבקש לעבור את הניתוח וכמעט נגרם לו נזק חמור. ד"ר רשלני (שם בדוי, אבל לא לגמרי בדוי, משום שנתבע כבר על רשלנות רפואית) טוען כי הוא רופא ואני איני רופא ולכן יחליט מה שהוא רוצה. זה שאינו רופא (אני) אומר לרופא שאם יעשו את מה שהוא  רוצה ויגרם נזק תוגש תביעה משפטית על רשלנות רפואית נגד בית החולים ואני אדאג ששמו יצורף כנתבע. הפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

במאמר מוסגר, אציין כי זו הייתה הפעם היחידה בחיי שניהלתי ויכוח כזה עם רופא.

במה אנסה לשכנע אתכם?
לא אבחר בדרך הקלה ואנסה לשכנע אתכם, שקבלת ההחלטות שלי טובה מזו של ד"ר רשלני, כאשר מדובר בתחום ידע ששנינו איננו מומחים בו.
אנסה לשכנע אתכם שבהיבט הרפואי הטהור, במקרה הספציפי הזה,
אני בעמדה עדיפה על ד"ר רשלני בהקשר של קבלת ההחלטות, למרות שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע בתחום.  

יום קודם

בדיקה באותה מחלקה. פרופ' ידעני (שם בדוי), רופא בכיר במחלקה, מחליט שאנחנו מספיק אינטליגנטים על מנת להבין שהוא רופא ואנחנו לא. במקום להגיד את זה הוא מסביר לנו את תוצאות הבדיקה, כשהוא נעזר בהדמיה ממוחשבת המופיעה על צג מחשב וכוללת את התוצאות.
פרופ' ידעני מסביר מדוע לדעתו קרוב לודאי, שלא ניתן להימנע מניתוח. מי שצריך לעבור את הטיפול מעדיף להימנע מניתוח. פרופ' ידעני אומר שאפשר לנסות לטפל בלי ניתוח, אבל הוא מעריך שבהסתברות גבוהה מאד זה יסתים בניתוח.

מספר ימים קודם

בדיקה באותה מחלקה. זהה למה שכתוב בפסקה "יום קודם", למעט פרט אחד. פרופ' מומחי (שם בדוי) ולא פרופ' ידעני (שם בדוי) הוא הרופא שחשב שצריך לבצע ניתוח.

מדוע עדיפה ההחלטה שלי על ההחלטה של ד"ר רשלני?
ההחלטה שאני הצעתי לקבל נסמכת על חוות דעתם הרפואית הברורה של שני רופאים באותה מחלקה. פרופ' ידעני ופרופ' מומחי בכירים ומנוסים מד"ר רשלני. הם נתנו הסבר פשוט ומדויק מדוע נדרש ניתוח.
מה שהשתנה מאז ועד לרגע בו דרשתי לבצע ניתוח, היה רצונו של המאושפז שקודם סירב לניתוח וקצת לפני רגע המחלוקת הביע באופן ברור וצלול, כשהוא בהכרה מלאה, את רצונו בניתוח.

איני יודע האם חוות דעתם של הפרופסורים הנכבדים צורפה לתיק. אינה יודע האם צורפה וד"ר רשלני לא קרא אותה או אולי קרא אותה ברפרוף או שהחליט שדעתו עדיפה והתעלם מחוות דעתם של שני רופאים מומחים ממנו.

השורה התחתונה היא שההסתברות ששני הפרופסורים צודקים וד"ר רשלני טועה היא גבוהה מאד.

ניהול סיכונים
הידע שלי ברפואה אפסי, אבל קשה להגיד דבר דומה על הידע שלי בניהול סיכונים. ביצעתי כמה ייעוצים בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות לארגונים גדולים. ניהול סיכונים הוא חלק מתכנון פיננסי ומניהול כלכלת המשפחה של משפחות להן נתתי ייעוץ. בנוסף לכך למדתי כמה מודלים של ניהול סיכונים.

ננסה לנתח את ההצעות של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי מצד אחד ושל ד"ר רשלני מצד שני רק מההיבט של ניהול סיכונים.
לצורך הניתוח אעזר בתיאוריית גילוי האותות. התיאורייה התפתחה מניתוח דפוסי פעולה של מפעילי רדאר לגילוי חדירת מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה. מניתוח דפוסי הפעולה שלהם התפתחה תיאורייה של קבלת החלטות בעלות דפוס דומה בתחומים רבים.

תפקידם של המפעילים היה ללחוץ על מתג אזעקה כשגילו חדירת מטוסי אויב על מנת להזניק מטוסים שיפילו אותם.
העבודה החד-גונית והמשמרות הארוכות גרמו לטעויות מפעילים. 
יש שני סוגי טעויות:

False Alarm - המפעיל לחץ על מתג האזעקה כאשר לא הייתה חדירת מטוסי אויב.
הנזק: עלות הזנקת המטוסים.

Miss - המפעיל לא לחץ אל מתג האזעקה ומטוסי אויב חדרו. הנזק עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של False Alarm. זה עלול להיגמר בהפצצה של עיר שתגרום לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים גדולים.

אם מקבלים את דעתם של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי והם טועים, זה False Alarm. יתבצע ניתוח שמיותר לבצע אותו. בכל ניתוח יש סיכונים, אבל מדובר בניתוח קל, פשוט ושכיח.

אבל אם פועלים על פי החלטתו של ד"ר רשלני ובדיעבד מתברר שהוא טעה, זהו Miss.
במקרה זה עלול להיגרם נזק רפואי קשה ובלתי הפיך. בנוסף לכך ייגרם למשפחת הניזוק נזק כספי הנאמד בכמה מיליוני שקלים.

מזווית ראייה הבוחנת ניהול סיכונים בלבד, אסור לקבל את דעתו של ד"ר רשלני.  

מה תוכלו ללמוד מהפוסט?
בשום פנים ואופן אל תסיקו מזה שעליכם להתווכח עם רופאים בנושאים רפואיים באופן קבוע.

במקרים קיצוניים, הדומים למצב המתואר בפוסט זה, אני מקווה שתיזכרו בפוסט ותעמדו על דעתכם.