חופש: מספיק ולא יותר ויותר ויותר....

 

כשפסח מתקרב חושבים על אביב ועל חופש. בהקשר של בלוג זה, מתייחסים לחירות כלכלית.

John Bogle נולד בשנת 1929 ונפטר בשנת 2019. Bogle היה המייסד והמנכ"ל של קבוצת Vanguard. 

בויקיפדיה העברית כתוב עליו: "ג'ון קליפטון "ג'ק" בוגל (באנגלית: John Clifton "Jack" Bogle‏; 8 במאי 1929 - 16 בינואר 2019) היה איל הון אמריקאי אשר התמחה בהשקעות ופילנתרופ. הוא היה המייסד והמנכ"ל של קבוצת ונגארד (אנ'), מחלוצי ההשקעה הפאסיבית, ויוצר הקרן המחקה הראשונה. כתב מספר ספרים מצליחים בנושא השקעות." 

 

בימים אלה אני קורא את הספר Enough שבוגל כתב. השם המלא של הספר הוא: Enough - True Measures of Money, Business and Life. 

הסיפור האמיתי שפותח את הספר

שני סופרים ידועים התארחו אצל אדם מאוד עשיר. קורט וונגוט אמר לג'וזף הלר: "הוא מרוויח ביום אחד יותר ממה שאתה הרווחת על הספר מלכוד 22. 

"יש לי דבר אחד שאין לו", ענה הלר, "הדבר הזה הוא Enough".

מהסיפור הזה נגזר שם הספר וגם מסר עיקרי בו. 

הפרשנות שלי לסיפור זה: אי אפשר להגיע לחופש כלכלי כשכל מה שיש אינו מספיק ותמיד רוצים עוד. 

כמובן שבספרו נכנס John Bogle לרבדים עמוקים יותר.

השפעתו של מייג'ור מייג'ור על שירות הלקוחות של חברות כרטיסי האשראי במדינת ישראל

 

ג'וזף הלר (1923-1999) מקור התמונה: ויקיפדיה

מייג'ור מייג'ור הוא דמות ברומן הסאטירי מלכוד 22 של ג'וזף הלר. 

הדמות הזו מהווה מקורה השראה לשירות הלקוחות של חברות כרטיסי האשראי ישראכרט, ובמיוחד כאל,  במדינת ישראל היום.  

הייחוד של מייג'ור מייג'ור

מייג'ור מייג'ור הוא קצין בצבא ארה"ב המוכן לדבר תמיד עם כל אחד מחייליו באופן אישי. יש לו רק תנאי אחד: החייל צריך לדפוק על הדלת הלא נעולה. מייג'ור מייג'ור מטפס על החלון. אומר לחייל להיכנס ואז יוצא מהחלון.

המשמעות היא כמובן שהחיילים לא יכולים לדבר איתו כי הוא אינו נמצא בחדר. 

מייג'ור מייג'ור מודל 2020 בחברות כרטיסי האשראי

לזכותן של חברות כרטיסי האשראי בישראל, ישראכרט וכאל, אציין שהמודל שלהן הוא מודל משופר: הלקוח לא יכול לדבר איתן רק על נושא אחד. 

הנושא הוא ביטול כרטיס אשראי מיוזמתו של הלקוח. 

כמובן שיש להם מענה למצב שהלקוח מבקש לבטל כרטיס אשראי שנגנב או אבד. 
ההיגיון במקרה זה ברור: הגנב יכול לגרום נזק כספי לחברת כרטיסי האשראי, אם הכרטיס לא יבוטל.

איך זה עובד בישראכרט?

קשה עד בלתי אפשרי למצוא דרך לבצע פעולה כזו באופן יזום. 

אפשר להתקשר טלפונית למוקד השירות. לא עונים לך במשך זמן ארוך, אבל נותנים אפשרות להשאיר מספר טלפון ומבטיחים לחזור אליך. 

חוזרים אליך אבל כשאתה מסביר מה אתה רוצה, אומרים שצריך להעביר אותך למישהו שיש לו סמכות לאשר את זה ומנסים לשכנע אותך לא לעשות זאת. אם אתה מספיק אסרטיבי, הכרטיס יבוטל. 

איך זה עובד בכאל?

הכותרת קצת מטעה. זה לא עובד. באתר אי אפשר למצוא דרך לבצע פעולה כזו. במענה הטלפוני מנתקים אותך מיד. באתר מפנים אותך ל-Chat או ל-Whatsapp. 

אין אפשרות לבצע לבד את הפעולה. אין אפשרות לשלוח הודעת דוא"ל.

ה-Chat  מזכיר את מודל מייג'ור מייג'ור המקורי: על פי הניסיון שלי ושל אחרים אי אפשר לדבר איתם על אף נושא.

אתם שולחים Whatsapp. התשובה היא הרחבה של השיר של שלום חנוך: "משיח לא בא וגם לא מטלפן ולא עונה ל-Whatsapp". 

אני מכיר מישהו שביקש לבטל כרטיס אשראי באמצעות Whatsapp ומחכה כבר מספר ימים לתשובה. 

מה הפיתרון?

יש באתר דף של פעולות נפוצות. אתם יכולים ללחוץ על פעולה המופיעה ברשימה ואז תיכנסו לתיבת שיחה לביצוע הפעולה.

חברות כרטיסי האשראי צריכות להוסיף בדף הזה פעולה הנקראת: "ביטול כרטיס אשראי". הלקוח יוכל ללחוץ עליה.

פינת התירוצים

התירוץ לכך יהיה שזו פעולה שונה מאחרות. הלקוח צריך להבין שהחיובים על פעולות שכבר ביצע באמצעות הכרטיס יימשכו עד שיחזיר את הסכומים כולם. 

תירוץ נוסף, שמוטב היה לא להעלות אותו קשור לכרטיס אשראי מתגלגל. שם הלקוח יכול להחליט איזה סכום להחזיר כל חודש. 

המחיר של הגמישות היא ריבית גבוהה במיוחד. ההמלצה היא להימנע משימוש בכרטיסי אשראי כאלה,  ואם כבר משתמשים בהם, לא לדחות תשלומים כשזה אפשרי.

מענה לתירוצים

כשהלקוח ילחץ על "ביטול כרטיס אשראי" הוא יקבל התראה על כך שגם אם יבטל את הכרטיס הכרטיס יבוטל רק לאחר שישלים להחזיר את התשלומים. הוא לא יוכל להמשיך לבצע פעולות באמצעות הכרטיס.

אפשר להוסיף שאם יש לו כרטיס אשראי מתגלגל עליו לקבוע באותו

תפקידו של הרגולטור בבנק ישראל

הרגולטור בבנק ישראל צריך לכפות על חברות כרטיסי האשראי לעשות את מה שהצעתי. 

לחילופין, הוא מוזמן להציע דרך אחרת פשוטה וקלה לשימוש ללקוחות, שבאמצעותה יוכלו לבטל כרטיסי אשראי.

ההצעה שלי משתלבת היטב עם הרצון של הרגולטור להגדיל את התחרות בין חברות כרטיסי האשראי. הרצון הזה מתבטא למשל בדרישה מבנקים לא להתקשר רק עם חברת כרטיסי אשראי אחת. 

טיפולוגיה של מנהלים: השבוי

מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט הראשון בסדרת הפוסטים על מנהלים כתבתי על המנהל המקצוען. פוסט זה עוסק במנהל השבוי. האם לא מיציתי את נושא השבויים אחרי שכתבתי על הלקוח השבוי? האם מנהל שבוי אינו זהה ללקוח שבוי?

התשובה לשאלה היא שיש דימיון בין מנהל שבוי ללקוח שבוי משום שלפעמים מנהל או בעצם הלקוח, אבל הם אינם זהים.

אבהיר את דברי באמצעות Case Study.

סיפור על שני מנהלים

שני מנהלים בכירים עבדו באותו ארגון. 

הראשון היה לקוח שבוי של מיקרוסופט. 

בכל פעם שהיה צריך לבחור בין מוצר של מיקרוסופט לבין מוצר של חברה מתחרה בחר במוצר של חברת מיקרוסופט. מי שקרא את הפוסט על הלקוח השבוי מבין מדוע זה לא טוב. גם מי שלא קרא את הפוסט יכול להבין זאת בעצמו.

גם המנהל השני היה לקוח שבוי. הוא היה לקוח שבוי של חברת IBM. בכל פעם שהיה צריך לבחור בין מוצר של IBM לבין מוצר של חברה מתחרה בחר במוצר של חברת IBM. מי שקרא את הפוסט על הלקוח השבוי מבין מדוע זה לא טוב. גם מי שלא קרא את הפוסט יכול להבין זאת בעצמו.

נדמה לי שהבהרתי את ההבדל בין לקוח שבוי למנהל שבוי.

הלקוח, ארגון גדול, לא היה לקוח שבוי של חברה כלשהי. מי שהיה שבוי זה שני המנהלים. כל אחד מהם היה לקוח שבוי של חברה אחרת.

מלחמת עולם

כל בחירת מוצר שבה היו מעורבים מנהלים בכירים, כולל שני גיבורי הסיפור, הפכה ל"מלחמת עולם": 

הראשון צידד במוצר של מיקרוסופט בין אם הוא היה המוצר הטוב מסוגו בעולם ובין אם היה מהמוצרים הגרועים בשוק.

השני היה צבוע בכחול: גם כשמוצר של IBM היה נחות ממוצרים מתחרים ויקר מהם הוא נלחם לטובת המוצר של IBM.  

מלכוד 22

הספר מלכוד 22 של הסופר האמריקאי ג'וזף הלר עוסק ב"שאלת אי שפיותה הגלובלית של המלחמה". הציטוט הוא מתוך הערך בויקיפדיה על ספר זה. עלילתו הדימיונית של הספר מתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה.

בספר מתוארים כמה חיילים וכמה קצינים שבעל כורחם נקלעו להתנהלות לא רציונאלית של מישהו בצבא שהשפיעה גם עליהם עד כדי חריצת גורלם לחיים או למוות. 

גם אני כיועץ נקלעתי בעל כורחי לסוג של מלכוד 22. לא כזה שקובע גורלות לחיים או למוות: כיועץ הייתי צריך להמליץ על ממשק משתמש של JEE או על ממשק משתמש של Net.

הראשון הוצע על ידי חברת IBM. השני על ידי חברת מיקרוסופט. בהקשר הספציפי ובעיתוי הספציפי (Net. טרם היה במצב של זמינות לכל (GA)) הייתה לי דעה ברורה: הפיתרון הנכון הוא JEE.

באותה תקופה, ובעיקר מספר שנים אחריה, הסוגיה של JEE לעומת Net. הייתה בלא מעט ארגונים מלחמת דתות. בארגון הספציפי זו הייתה כמובן גם מלחמת עולם בין שני המנהלים.  

מצאתי את עצמי נאלץ להגיב לכל מאמר ואמירה נגד JEE. התקפות על Net. נשלחו למיקרוסופט ישראל, ששלחה תגובה מקצועית ללא ציון שמה כמגיבה.

סוף המלחמה המקצועית

המלחמה המקצועית נגמרה כשהבאתי את דבריו של מנהל בכיר בצוות הפיתוח של Net. במיקרוסופט בארה"ב. האיש אמר באופן פומבי לאחד העיתונים המקצועיים ש-Net. עדיין אינו בשל לארגונים גדולים.

עם זה גם ברדמונד לא היו יכולים להתמודד.

בפוליטיקה כמו בפוליטיקה

לא תמיד החלטות פוליטיות נקבעות על פי השכל הישר. לפעמים האינטרסים הפוליטיים מנצחים אותו. גם במקרה זה: הארגון בחר בממשק משתמש מבוסס Net..

כעבור מספר שנים

אני כבר לא יעצתי לארגון. בעיתונות בישראל קראתי שהארגון החליט להחליף את ממשק המשתמש לממשק משתמש בוסס JEE.

הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה?

ייתכן, שרשויות מקומיות בפינלנד, איסלנד או ניו-זילנד מנוהלות באופן מופתי. לא בישראל. קראו למשל את הכתבה של רז סמולנסקי בדה-מרקר: מי ישלם על זה?// ארנונה 2013: הרשויות מתכוננות לבחירות ומחפשות כיסים עמוקים. אם לא ניחשתם, בסופו של דבר אתם תהיו אלה שישלמו.

מייג'ור מייג'ור וההיגיון של עיריית ירושלים

אחת הדמויות בספר מלכוד 22 של ג'וזף הלר הוא קצין המכונה מייג'ור מייג'ור. כאשר אחד מפיקודיו או מעמיתיו רוצה להיפגש איתו ונוקש על דלת חדרו, הוא מבקש ממנו להמתין מעט. בזמן ההמתנה הוא יוצא החוצה מחלון חדרו. הלוגיקה של מייג'ור מייג'ור היא, שאפשר להיפגש איתו בחדרו רק כשאינו נמצא בו. 

גם לעיריית ירושלים יש קו מחשבה דומה בנושאי חניה: מותר לחנות רק בחניה פרטית או בחניה המסומנת בכחול-לבן (חניה בתשלום בחלק משעות היום). במקומות אחרים: אם אין תמרור האוסר על חניה או סימון שאסור לחנות, אז אסור לחנות.

סיפור החניה והמשפט שלי

חניתי ברחוב גולומב היורד מקרית היובל באחד מימי שישי ב 10:00. בחלק בו חניתי שלושה נתיבי תנועה, אין סימון בצבע האוסר חניה ואין תמרור האוסר חניה.

אני בהחלט סומך על משטרת התנועה, שתדאג לתמרורים או סימונים מתאימים במקומות בהם חל איסור חניה, כפי שאכן נעשה בקטע צר יותר של רחוב גולומב, בו שני נתיבים בלבד.

כשחזרתי לרכב ראיתי, שפקח עירוני חרוץ, השאיר לי הודעה על קנס או משפט על הפרעה לתנועה או עיכוב תנועה. 

לא הייתי היחיד שקיבל דוח. כל המכוניות שחנו לאורך הכביש קיבלו דוח דומה. אגב, התנועה זרמה בשני הנתיבים הפנויים, ללא כל הפרעה או עיכוב. 

לידיעת הקוראים, אין לי סמי טריילר. יש לי מאזדה 2 קטנה, שחנתה צמוד למדרכה ותפסה חצי מהנתיב.

חשבתי, שלא עברתי שום עבירה משום שחניתי במקום שאין שום איסור לחנות בו ולכן ערערתי. 

במכתב מפורט ציינתי את נסיבות המקרה ושלא חניתי במקום אסור לחניה. ביקשתי גם העתק מהצילום שהפקח ציין שצילם.

עיריית ירושלים החליטה להתעלם מבקשתי ובתשובה קצרה ענתה לי שעברתי עבירה חמורה ולכן עלי לבחור בין העמדה למשפט לבין תשלום 250 ש"ח.

בחרתי לא לתרום 250 ש"ח לעירייה, כשברור לי לחלוטין שלא ביצעתי עבירה כלשהי. הוזמנתי למשפט בבית המשפט לעניינים מקומיים.

דאגתי לצלם את זירת האירוע ולהביא את כל המסמכים לקראת הזיכוי הבטוח מאשמה.

בית המשפט

בבית המשפט לעניינים מקומיים, התברר לי ולאחרים, שלא הוזמננו לדיון. הוזמננו להקראת כתב האשמה ולתשובה שלנו האם אנו מודים או לא? 

ההליך נוהל באופן הבא:

1. הנאשם ענה לשאלה האם הוא כופר באשמה או לא?

2. כבוד השופטת הסבירה לו את ההיבטים המשפטיים ואת הערכתה לגבי סיכוייו לצאת אשם או זכאי והסבירה לו שאם יופיע למשפט ויורשע הוא עלול לשלם קנס כפול.

מה הסבירה לי השופטת (וקודם לכן גם התובעת)?

למען הסר ספק, אין לי טענה כלשהי כלפי שתי גברות נכבדות אלה. 

השופטת טענה כי זה שחניתי במקום בו אין תמרור או סימון האוסר על חניה, אין פירושו שלא עברתי עבירה. נהפוך הוא, כל החונה במקום שבו לא מצוין בפירוש שמותר לחנות חונה במקום אסור. ההגדרה של מקום שמותר לחנות בו היא: חניה המסומנת בכחול-לבן או חניה פרטית.

ברחובות צדדיים, עיריית ירושלים הרחמנית, אינה אוכפת את החוק. ברחובות אחרים היא אוכפת (טוב במקרה של רחוב גולומב אין אכיפה שיטתית, אלא אחת לכמה שבועות או כמה חודשים).

נאמר לי שהלכה משפטית זו היא בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון. 

אינני משפטן ולכן הנחתי, שמה שנאמר לי נכון: יש פסק דין ברוח זו, שניתן בבית המשפט העליון. לא יכולתי לדעת האם יש גם אחד או עשרה פסקי דין של בית המשפט העליון, שקבעו קביעה הפוכה.

כספקן מטיבי, חשדתי שמוזר לחשוב שפסק דין כזה נכתב על ידי, אנשים כמו השופטים העליונים אהרון ברק, מאיר שמגר או חיים כהן ז"ל או מאורות גדולים רבים וטובים אחרים בבית המשפט העליון.  

אם כבר מדברים על מאורות, בהקשר של פסק דין כזה (אם אכן נכתב), מן הראוי להזכיר כי בטבע יש גם ליקויי מאורות: ליקוי חמה וליקוי ירח.

בלית ברירה שילמתי את הקנס.

חניה במקום מותר או אסור בירושלים

המשמעות של כללי חניה אלה היא שכולנו עבריינים והעירייה או מישהו מטעמה תעניש אותנו מתי והיכן שתרצה.

פקח רב עם אשתו - תקבלו דוחות.

פקח רוצה קידום - תקבלו דוחות.

פקח רב עם המנהל שלו ורוצה להפריע לו - לא תקבלו דוחות.

הקופה של עיריית ירושלים לא מספיק מלאה - תקבלו דוחות על מנת למלא אותה.

כחשדן מטיבי, יש לי תחושה עמומה, שדווקא התסריט האחרון, שציינתי הוא השכיח.

האם תמיד מקפידים בעיריית ירושלים על חוקים ותקנים בנושאי חניה?

אינני מומחה בנושא זה, אבל על פי דבריהם של אנשים המצויים היטב בנושא, לא יצא לעיריית ירושלים שם של מופת בתחום של אכיפת תקני חניה כאשר מדובר במספר החניות שבונים קבלנים הבונים בתים.

אגב, ציפור קטנה לחשה לי, שהעירייה מחויבת לדאוג למספר מינימלי מסוים של חניות במרכזים מסחריים. 

קרוב לרחוב גולומב, לא רחוק מהמקום בו חניתי, יש מרכז מסחרי.

הציפור הקטנה לחשה לי, שמספר מקומות החניה הקיימים שם קטן ממה שמחייב החוק. 

היכן בדיוק רוצה העירייה שבאי המרכז המסחרי יחנו?

ועוד עניין חניה קטנוני

עיריית ירושלים מנפיקה כרטיס ירושלמי לתושבי העיר. תמורת תשלום מאד צנוע (20 ש"ח) זוכים תשובי העיר להנחות.

אחת ההנחות המופיעות בפרסומי העירייה ובאתר האינטרנט של העירייה היא הנחה בחניה בחניון אגרון במרכז העיר אחרי השעה 16:00. בשעה 17:00 נכנסתי לחניון והצגתי כרטיס ירושלמי תקף (צריך לחדש אותו אחת לשנתיים). העובד אמר לי שאין הנחות בחניון עם כרטיס ירושלמי: האם זו  יוזמה פרטית של העובד? הנחיה של מפעילי החניון או טעות של עיריית ירושלים שלא טרחה לעדכן שכבר אין הנחה?

במטרה לברר זאת התלוננתי עוד באותו יום באמצעות אתר האינטרנט של העירייה.  תשובה טרם קיבלתי.