הרכבת הקלה חניון הר הרצל מציגה: תורת התורים העמומה

הרכבת הקלה בירושלים. מקור התמונה: ויקיפדיה

תורת התורים היא תורה מתמטית מתחום חקר הביצועים העוסקת בניהול יעיל של תורים.
מתמטיקאים לדורותיהם לא השכילו למצוא מודל ייחודי של תרות התורים שגאוני הרכבת הקלה בירושלים המציאו. 
קראתי לו בשם: תורת התורים העמומה. 
אם מישהו מהקוראים יודע מה זה Fuzzy Logic, אז למרות הדימיון בשם, למודל ניהול התורים הזה אין קשר למושג הזה, לפחות לא למילה Logic שבביטוי זה.

הרכבת הקלה כמענה לצורך בתחבורה ציבורית

אזורים כמו מרכז העיר ירושלים ושוק מחנה יהודה הפכו לאזורים שקשה למצוא בהם חנייה. החניות יקרות, הפקקים בדרך לחניות גוזלים משאבי זמן ודלק. 
הרכבת הקלה היא פיתרון לא רע. היא נוסעת במסלול משלה ולכן כמעט ואינה מושפעת מפקקים. תדירות הנסיעה בה סבירה. 

יש בעיה אחת: כיצד מגיעים לתחנת הרכבת הקלה אלו שאינם גרים בסמוך לה? 
לצורך כך הוקם חניון בהר הרצל המיועד לנוסעי הרכבת הקלה בלבד. מחנים את הרכב עולים לתחנה. נוסעים וחוזרים ברכבת הקלה. כרטיס הרב קו או כרטיס הרכבת הקלה מאפשר לצאת מהחניון.

מי שגר בירושלים יודע מניסיונו האישי, שתכנון בכלל ותכנון לטווח ארוך בפרט, אינם הצד החזק של עיריית ירושלים.
במקרים רבים החניון של הרכבת הקלה בהר הרצל מלא. עלולים להיווצר תורים של ממתינים בפתח החניון ורק כשיוצאת מכונית אחת יכולה להיכנס מכונית אחרת. 
כאן באה לעזרתנו תורת התורים.

הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לזהות כניסה ויציאה של מכונית לחניון. כל מה שנותר זה לבנות יישום ממוחשב שסופר את מספר המכוניות הנכנסות להפחית ממנו את מספר המכוניות היוצאות וכך לקבל את מספר המכוניות בתוך החניון.

תפחיתו את זה ממספר המקומות בחניון וקיבלתם כמה מקומות פנויים יש בחניון. את המספר הזה מציגים בלוח ממוחשב גדול בכניסה לחניון. 
כשיוצאת או נכנסת מכונית לחניון מעדכן היישום אוטומטית את המספר. 

כשהשומר שם שלט ידני ענק שחוסם את הכניסה ועליו כתוב החניון מלא תוכלו להבין מהצג הגדול כמה מקומות פנויים יש ולהסיק את המסקנה. האם כדאי להמתין כמכונית עשירית או החמש עשרה בתור בכניסה?
עד כאן תורת התורים הקלאסית. 

בתורת התורים העמומה אין קשר בין חסימת הכניסה על ידי השומר לבין מספר המקומות הפנויים.
אשתף אתכם בשני מקרים שחוויתי באופן אישי.

יום המזל שלך

אני מגיע לכניסה לחניון במטרה לחנות ולעשות את הקנייה השבועית שלי בשוק מחנה יהודה. על הצג כתוב שיש מקום אחד פנוי. אף לא אחד מחכה בתור. השומר לא חסם את הכניסה.

"יש לך מזל היום יש עדיין מקום פנוי אחד" אומר השומר במאור פנים ומכניס אותי לחניון. 
אני נוסע באיטיות לאורך הקומות השונות של החניון. בסוף אני מוצא את המקום הפנוי. אליה וקוץ בה: אני לא חונה במקום כזה. מקום החניה מסומן כמיועד לנכים. 
חיפשתי מקום חניה נוסף לשווא. יצאתי מהחניון נסעתי עד שכונת יפה נוף ומצאתי חניה לא ממש קרובה לתחנת הרכבת הקלה. 

היות שאני אדם בריא המסוגל ללכת חמש דקות עם עגלה שבה יותר מעשרה קילוגרמים של מצרכים שקניתי בשוק לא הייתה לי בעיה, פרט לבזבוז הזמן.

מה עם אלה שאינם מסוגלים ללכת מרחק כזה עם עגלה כבדה?

שלושים זה פחות מאחד

בתורת התורים הרגילה זו טענה שתמיד מופרכת. בתורת התורים העמומה זו טענה סבירה לחלוטין.

בפסקה הקודמת סיפרתי על כך שהכניסו אותי כשהיה מקום חנייה אחד. 
היום היו 28 מקומות פנויים על גבי הצג. הופתעתי קצת מהתור של יותר מעשר מכוניות בכניסה שאת תחילתו לא ראיתי. עמדתי בסופו והנחתי שמשום מה השומר מבצע בדיקה ביטחונית מקיפה במיוחד לרכב הראשון בתור. 
בינתיים כבר יצאו שתי מכוניות והמספר עדכן ל-30. בשלב זה חשדתי שאין מדובר בבדיקה ביטחונית והבחנתי בשלט ענקי המונח בכניסה לפני המחסום הסגור: "אין מקומות החניון מלא". 

הייתי מספיק נבון על מנת להסתובב מיד ולחפש חניה במרחק של כחמש דקות הליכה משם.

הפטנט של עיריית ירושלים - תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים

לא מזמן פרסמתי כאן פוסט שכותרתו: הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה.

פוסט זה הוא השלמה לפוסט הקודם ברוח הפתגם הידוע: "תמונה אחת שווה אלף מילים".

אני מצרף תמונות של מכוניתי חונה במקום בו נרשם לי דוח, על מנת שתוכלו להתרשם.

בתמונה למעלה ניתן לראות את מכוניתי ומכוניות נוספות חונות.

בתמונה לעיל מכוניתי היא מכונית התכלת השלישית מלמעלה.

בתמונה למעלה מכוניתי היא המכונית הראשונה בצבע תכלת.

הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה?

ייתכן, שרשויות מקומיות בפינלנד, איסלנד או ניו-זילנד מנוהלות באופן מופתי. לא בישראל. קראו למשל את הכתבה של רז סמולנסקי בדה-מרקר: מי ישלם על זה?// ארנונה 2013: הרשויות מתכוננות לבחירות ומחפשות כיסים עמוקים. אם לא ניחשתם, בסופו של דבר אתם תהיו אלה שישלמו.

מייג'ור מייג'ור וההיגיון של עיריית ירושלים

אחת הדמויות בספר מלכוד 22 של ג'וזף הלר הוא קצין המכונה מייג'ור מייג'ור. כאשר אחד מפיקודיו או מעמיתיו רוצה להיפגש איתו ונוקש על דלת חדרו, הוא מבקש ממנו להמתין מעט. בזמן ההמתנה הוא יוצא החוצה מחלון חדרו. הלוגיקה של מייג'ור מייג'ור היא, שאפשר להיפגש איתו בחדרו רק כשאינו נמצא בו. 

גם לעיריית ירושלים יש קו מחשבה דומה בנושאי חניה: מותר לחנות רק בחניה פרטית או בחניה המסומנת בכחול-לבן (חניה בתשלום בחלק משעות היום). במקומות אחרים: אם אין תמרור האוסר על חניה או סימון שאסור לחנות, אז אסור לחנות.

סיפור החניה והמשפט שלי

חניתי ברחוב גולומב היורד מקרית היובל באחד מימי שישי ב 10:00. בחלק בו חניתי שלושה נתיבי תנועה, אין סימון בצבע האוסר חניה ואין תמרור האוסר חניה.

אני בהחלט סומך על משטרת התנועה, שתדאג לתמרורים או סימונים מתאימים במקומות בהם חל איסור חניה, כפי שאכן נעשה בקטע צר יותר של רחוב גולומב, בו שני נתיבים בלבד.

כשחזרתי לרכב ראיתי, שפקח עירוני חרוץ, השאיר לי הודעה על קנס או משפט על הפרעה לתנועה או עיכוב תנועה. 

לא הייתי היחיד שקיבל דוח. כל המכוניות שחנו לאורך הכביש קיבלו דוח דומה. אגב, התנועה זרמה בשני הנתיבים הפנויים, ללא כל הפרעה או עיכוב. 

לידיעת הקוראים, אין לי סמי טריילר. יש לי מאזדה 2 קטנה, שחנתה צמוד למדרכה ותפסה חצי מהנתיב.

חשבתי, שלא עברתי שום עבירה משום שחניתי במקום שאין שום איסור לחנות בו ולכן ערערתי. 

במכתב מפורט ציינתי את נסיבות המקרה ושלא חניתי במקום אסור לחניה. ביקשתי גם העתק מהצילום שהפקח ציין שצילם.

עיריית ירושלים החליטה להתעלם מבקשתי ובתשובה קצרה ענתה לי שעברתי עבירה חמורה ולכן עלי לבחור בין העמדה למשפט לבין תשלום 250 ש"ח.

בחרתי לא לתרום 250 ש"ח לעירייה, כשברור לי לחלוטין שלא ביצעתי עבירה כלשהי. הוזמנתי למשפט בבית המשפט לעניינים מקומיים.

דאגתי לצלם את זירת האירוע ולהביא את כל המסמכים לקראת הזיכוי הבטוח מאשמה.

בית המשפט

בבית המשפט לעניינים מקומיים, התברר לי ולאחרים, שלא הוזמננו לדיון. הוזמננו להקראת כתב האשמה ולתשובה שלנו האם אנו מודים או לא? 

ההליך נוהל באופן הבא:

1. הנאשם ענה לשאלה האם הוא כופר באשמה או לא?

2. כבוד השופטת הסבירה לו את ההיבטים המשפטיים ואת הערכתה לגבי סיכוייו לצאת אשם או זכאי והסבירה לו שאם יופיע למשפט ויורשע הוא עלול לשלם קנס כפול.

מה הסבירה לי השופטת (וקודם לכן גם התובעת)?

למען הסר ספק, אין לי טענה כלשהי כלפי שתי גברות נכבדות אלה. 

השופטת טענה כי זה שחניתי במקום בו אין תמרור או סימון האוסר על חניה, אין פירושו שלא עברתי עבירה. נהפוך הוא, כל החונה במקום שבו לא מצוין בפירוש שמותר לחנות חונה במקום אסור. ההגדרה של מקום שמותר לחנות בו היא: חניה המסומנת בכחול-לבן או חניה פרטית.

ברחובות צדדיים, עיריית ירושלים הרחמנית, אינה אוכפת את החוק. ברחובות אחרים היא אוכפת (טוב במקרה של רחוב גולומב אין אכיפה שיטתית, אלא אחת לכמה שבועות או כמה חודשים).

נאמר לי שהלכה משפטית זו היא בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון. 

אינני משפטן ולכן הנחתי, שמה שנאמר לי נכון: יש פסק דין ברוח זו, שניתן בבית המשפט העליון. לא יכולתי לדעת האם יש גם אחד או עשרה פסקי דין של בית המשפט העליון, שקבעו קביעה הפוכה.

כספקן מטיבי, חשדתי שמוזר לחשוב שפסק דין כזה נכתב על ידי, אנשים כמו השופטים העליונים אהרון ברק, מאיר שמגר או חיים כהן ז"ל או מאורות גדולים רבים וטובים אחרים בבית המשפט העליון.  

אם כבר מדברים על מאורות, בהקשר של פסק דין כזה (אם אכן נכתב), מן הראוי להזכיר כי בטבע יש גם ליקויי מאורות: ליקוי חמה וליקוי ירח.

בלית ברירה שילמתי את הקנס.

חניה במקום מותר או אסור בירושלים

המשמעות של כללי חניה אלה היא שכולנו עבריינים והעירייה או מישהו מטעמה תעניש אותנו מתי והיכן שתרצה.

פקח רב עם אשתו - תקבלו דוחות.

פקח רוצה קידום - תקבלו דוחות.

פקח רב עם המנהל שלו ורוצה להפריע לו - לא תקבלו דוחות.

הקופה של עיריית ירושלים לא מספיק מלאה - תקבלו דוחות על מנת למלא אותה.

כחשדן מטיבי, יש לי תחושה עמומה, שדווקא התסריט האחרון, שציינתי הוא השכיח.

האם תמיד מקפידים בעיריית ירושלים על חוקים ותקנים בנושאי חניה?

אינני מומחה בנושא זה, אבל על פי דבריהם של אנשים המצויים היטב בנושא, לא יצא לעיריית ירושלים שם של מופת בתחום של אכיפת תקני חניה כאשר מדובר במספר החניות שבונים קבלנים הבונים בתים.

אגב, ציפור קטנה לחשה לי, שהעירייה מחויבת לדאוג למספר מינימלי מסוים של חניות במרכזים מסחריים. 

קרוב לרחוב גולומב, לא רחוק מהמקום בו חניתי, יש מרכז מסחרי.

הציפור הקטנה לחשה לי, שמספר מקומות החניה הקיימים שם קטן ממה שמחייב החוק. 

היכן בדיוק רוצה העירייה שבאי המרכז המסחרי יחנו?

ועוד עניין חניה קטנוני

עיריית ירושלים מנפיקה כרטיס ירושלמי לתושבי העיר. תמורת תשלום מאד צנוע (20 ש"ח) זוכים תשובי העיר להנחות.

אחת ההנחות המופיעות בפרסומי העירייה ובאתר האינטרנט של העירייה היא הנחה בחניה בחניון אגרון במרכז העיר אחרי השעה 16:00. בשעה 17:00 נכנסתי לחניון והצגתי כרטיס ירושלמי תקף (צריך לחדש אותו אחת לשנתיים). העובד אמר לי שאין הנחות בחניון עם כרטיס ירושלמי: האם זו  יוזמה פרטית של העובד? הנחיה של מפעילי החניון או טעות של עיריית ירושלים שלא טרחה לעדכן שכבר אין הנחה?

במטרה לברר זאת התלוננתי עוד באותו יום באמצעות אתר האינטרנט של העירייה.  תשובה טרם קיבלתי.