 |
ריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים
2017 אני בחולצה צהובה במרכז |
גם השנה, כמו בשלוש השנים הקודמות, השתתפתי בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים. לא משימה קלה במיוחד בגילי הלא כל כך צעיר.
בפוסט זה אתיחס לתכנון הריצה ולדילמה שעמדתי בפניה ולאחר מכן אסביר את הקשר בין תכנון ריצה לבין התנהלות כלכלית.
מטרות בריצה
לפני תכנון הריצה שלי הצבתי לעצמי מטרות.
המטרות שלי היו:
1. לסיים את הריצה
2. לרוץ לאורך כל המסלול בלי לעצור לנוח ובלי לעבור מריצה להליכה.
השנה לא הצבתי לעצמי מטרה של זמן טוב יותר מהזמן בו רצתי בשנה שעברה ולא הצבתי לי מטרה לסיים במקום מסוים ומעלה.
תכנון ריצה
בתכנון הריצה הבאתי בחשבון את גילי (עוד כמה חודשים 66) ואת העובדה שאני רץ להנאתי פעם או פעמיים בשבוע 7-8 ק"מ אבל לא 10 ק"מ.
עיקרון ראשון: אני רץ בקצב שלי בלי להתחשב באחרים
המשמעות היא שאני לא מתיחס לזה שרצים ורצות אחרים עוקפים אותי ומקדימים אותי.
לא תמיד קל לראות ילדים קטנים וקשישים, המבוגרים אפילו ממני, עוקפים אותך. העיקרון מכתיב להתעלם מזה ולהמשיך באותו קצב.
ספורטאי ישראלי ידוע התחרה לפני כמה עשורים בריצת מרתון באולימפיאדה ולא פעל על פי עיקרון זה.
השדר בטלוויזיה התלהב מכך שהוא נמצא בחבורה המובילה ביחד עם הרצים הקניתים והרצים האתיופים.
בקילומטר השלושים (מתוך קצת יותר מ-42 ק"מ) הוא כבר לא עמד בקצב. הרץ הישראלי לא סיים בכלל את הריצה.
ההבדלים בינו ובין הרצים הקניתים והאתיופים מתחילים בזה שהם מתגוררים באזור הררי גבוה, נמשכים בזה שרבים מהם רצו בצעירותם כמה ק"מ כל יום בדרך לבית הספר ובחזרה ונגמרים בפיזיולוגיה ובגנטיקה שונה.
עיקרון שני: הגברת הקצב בסוף אם נשאר לי כוח
תכננתי לרוץ בקצב אחיד עד לסיום הקטעים הקשים. שלושת הקטעים הקשים בריצה הם עליות לקראת אמצע המסלול ואחריו:
1. עליה מתונה בכניסה לעיר העתיקה בשער יפו ובעיר העתיקה עצמה
2. העליה לכיוון הסינמטק אחרי היציאה מהעיר העתיקה
3. רחוב ז'בוטינסקי
העליה התלולה השלישית, המסתימת כ-2 ק"מ לפני סיום הריצה, היא הקשה ביותר.
לאחר סיום העליה הזו הגברתי את הקצב עד לסיום.
פגשתי שוב את חלק מאלה, שלא תכננו את הריצה ולכן רצו מהר מדי בחלקים הראשונים של הריצה, ועקפו אותי בהתחלה ובאמצע.
החל מהעיר העתיקה ואילך אני הייתי זה שעקף אותם.
הדילמה: האם לרוץ חצי מרתון?
התלבטתי האם לנסות השנה לרוץ חצי מרתון במקום 10 ק"מ?
מסיבות שונות החלטתי לדחות את זה (אולי) לשנה הבאה.
אחת הסיבות היא שאני לא יכול לרוץ חצי מרתון בלי אימונים מתאימים.
לריצת 10 ק"מ מספיק לי לרוץ באימון אחד או שניים 10 ק"מ במקום 7-8 ק"מ.
חצי מרתון מחיב אותי להעלות בהדרגה את המרחק שאני רץ באימונים לפחות עד 20 ק"מ. את אותם 20 ק"מ או יותר אני חיב לרוץ לפחות 3 פעמים באימונים.
כל אימון כזה בקצב הריצה שלי הוא בסדר זמן של 3 שעות.
אני עסוק מדי מכדי לפנות כל כך הרבה זמן לאימוני ריצה.
צריך כמובן לשאול את השאלה: האם יהיה לי מספיק כוח על מנת לסיים ריצה של יותר מ-21 ק"מ?
מה אפשר ללמוד מזה על התנהלות כלכלית?
הציבו מטרות או יעדים ותכננו כיצד להשיג אותם
יש צורך לתכנן את ההוצאות וההכנסות, את ניהול הסיכונים ומטרות או יעדים כלכליים ואת אופן השגתם.
רוצו בקצב שלכם
תכננו את כלכלת המשפחה שלכם לפי המאפינים שלכם (צרכים, משאבים, צפי להכנסות וכיו"ב).
אל תיגררו אחרי אחרים אל תעשו את "מה שכולם עושים" בגלל שכולם עושים זאת.
אל תיגררו אחרי תרבות הצריכה ואחרי קניית מותגים או דירות.
קנו אותם אם יש לכם צורך ואם סביר שתוכלו לעמוד בהחזרים על ההלוואות.
הציבו אתגרים אבל הימנעו מלעשות דברים שלא תעמדו בהם
זהו המקביל הכלכלי להחלטה שלי לרוץ השנה חצי מרתון.
אם כבר הצבתם לעצמכם רף מאד גבוה, היערכו לקראתו באופן יסודי ורציני ותכננו את האופן בו תשיגו אותו.
הגבירו את הקצב בסוף ולא בהתחלה
זהו אחד האתגרים הקשים בכלכלת המשפחה. משפחות נוטות להוציא יותר עכשיו על חשבון העתיד.
הביטויים השכיחים לזה הם חיסכון לא מספיק לפנסיה, משיכת פיצויים מהחיסכון הפנסיוני ולקיחת משכנתה גבוהה מדי שגם בתסריטים סבירים יתכן שלא יעמדו בהחזרים שלה לאורך זמן.
בדיוק כפי שאני עקפתי רצים שלא תכננו את הריצה והוציאו יותר מדי כוחות בתחילת הריצה, כך אלה שמתכננים את כלכלת המשפחה שלהם לטווח ארוך עשויים להגיע למצב כלכלי טוב יותר מאנשים במצב כלכלי דומה, שלא ביצעו תכנון כזה.
