הזמן שלכם לא חשוב להם: האם הוא חשוב לכם? -מדריך להתנהלות מול מוכרים של דברים שאתם לא צריכים

 

חקלאי  במדגסקר. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל

אומרים שזמן שווה כסף. באנגלית Time is Money. יש כאלה, שבמקרה הטוב, רוצים למכור לכם משהו שאתם לא צריכים. להם לא חשוב הזמן שלכם. 

במדגסקר למשל, לאנשים לא חשוב הזמן שלהם. האם גם לכם הוא אינו חשוב? 

אם הוא חשוב לכם, המשיכו לקרוא את המדריך למענה לפניות טלפוניות של אנשים שאתם לא מכירים ומנסים למכור לכם משהו שאתם לא צריכים. 

במקרה הפחות טוב, הם מנסים להונות אתכם וחבל ש"תיפלו ברשת". 

התנהלות בשיחה הטלפונית

1. אל תתנו למתקשר לנהל את השיחה - נהלו אתם את השיחה.

הנטייה של אנשי מכירות היא לנסות לצור קשר אישי ולספר באריכות על השירותים או המוצרים שהם מוכרים. 

עצרו את זה מיד ושאלו שאלה קונקרטית: במשפט אחד מה אתה מציע לי?

2. סינון

התשובה לשאלה הזו תעזור לכם בסינון.

המטרה הראשונה היא לזהות האם מי שמתקשר מציע משהו שעשוי להיות רלוונטי לכם?

אם לא, סיימו את השיחה מיידית באופן מנומס.  

3. נהלו את השיחה עם מודעות לאפשרות של הונאה או התחזות.

תמיד כדאי להיות מודעים לזה שכשמשהו נראה לכם רלוונטי הוא עדיין עלול להיות הונאה או מלכודת. 

תמיד כדאי להיות מודעים לאפשרות שמדובר במתחזה. 

לעולם אל תתנו פרטי כרטיס אשראי למישהו שמתקשר אליכם.

דוגמה 1: שיחה עם תומר מחברה שאני לא מכיר

ב-23.7.25 התקשר אלי מישהו שנשמע נחמד וסולדי. אמר שקוראים לו תומר והוא מארגון (אולי חברה) שהזכיר את שמו. 

לארגון שם נחמד שלא שמעתי עליו מעולם. קטעתי אותו וביקשתי ממנו שיגיד לי מה הוא רוצה להציע לי?

במקום לענות הוא התחיל לדבר איתי על אתר האינטרנט שלי.

אין לי אתר אינטרנט.

הפסקתי להיות מנומס. אמרתי לו שאין לו מושג על מה הוא מדבר ואם יתקשר אלי בפעם נוספת על פי חוק הספאם אני אממש את זכותי לפיצוי של 1,000 ש"ח ללא צורך בהוכחת נזק. 

דוגמה 2: ביטוח תאונות אישיות

המוצר שעליו מרוויחים סוכני ביטוח יותר מאשר על מוצרים רהים אחרים הוא ביטוח תאונות אישיות. 

באופן אישי, הגעתי למסקנה שלי אין צורך בביטוח כזה. 

כל שיחה מסוכן ביטוח שמציע לי את המוצר הזה צריכה להיגמר מהר. 

בפוסט ביטוח: ביטוח בריאות - שתי שיחות שהיו ואחת שלא הייתה

 אני מתאר את מה שאני עושה כשמתקשר אלי סוכן ביטוח שאני לא מכיר. 

אגב, אם אשנה את דעתי (סבירות נמוכה) ואחליט שאני מעוניין בביטוח תאונות אישיות אדע להתקשר בעצמי לסוכן ביטוח שאני מעריך או לחברה שמבטחת שלא באמצעות סוכן.

דוגמה 3: מוצר טוב ללא יכולת להביא אותו אלי

במוצר המסוים הזה שצריך להגיע פעם בכמה זמן לפתח דירתי הציעו לי להתנסות לחודש. 

פעם ראשונה הסכמתי והמוצר לא הגיע. 

פעם שנייה הסברתי מה שקרה ולכן איני מעוניין במוצר. 

איש המכירות הנחמד אמר שהוא אחראי באופן אישי לדאוג לזה שהמוצר יגיע.

המוצר לא הגיע. הסיבה: למרות הרצון הטוב והכן של איש המכירות זה לא בשליטתו.

אצטרך כל פעם שהמוצר לא יגיע לרדוף אחרי החברה.  

כבר אמרתי בכותרת שהזמן שלי חשוב לי.

בפעמיים הבאות קטעתי במהירות את אנשי המכירות שהתקשרו אלי ורציתי להסביר להם מדוע איני מעוניין במוצר וכדאי שיפסיקו להתקשר. 

הם רצו שאתן להם לדבר קודם. לא הסכמתי והם קטעו את השיחה.

הדילמה הכמעט בלתי אפשרית של נישואים, גירושים וכסף

 

הסיפור האמיתי הקצר הבא מדגים את הבעיה. זוג עמד להתחתן. אישה ממשפחה עשירה מאוד. גבר ממשפחה ממוצעת. 

ביום הנישואים, ואולי גם בימים שקדמו לו, הם עסקו בעיקר בריב. נושא המריבות היה חלוקת הכסף, אם וכאשר יתגרשו. 

מטיבן של נבואות כאלה הוא שהן מגשימות את עצמן. אחרי מספר שנים לא רב הם התגרשו. 

 

נקודת המבט של האישה

 

היא כבר התנסתה בכל כך הרבה מחזרים ו"חברים", שבעצם רצו קשר יותר עם הכסף שלה מאשר איתה. 

מי יודע, אולי גם בן הזוג המיועד רוצה את הכסף יותר ממה שאת הקשר? וגם אם לא, אולי בעתיד זה יקרה?

 

נקודת המבט של הגבר

 

אני אוהב אותה. רוצה אותה כבת הזוג שלי לחיים. אני לא מתחתן איתה בגלל הכסף. אז מדוע היא לא מאמינה לי וחושדת בי שאני  מעוניין רק בכסף? זה מעליב וזה פוגע. 

אותה הדילמה גם במקרים פחות קיצוניים

זהו מקרה קיצוני בו פערי העושר גדולים במיוחד. בגלל שהוא קיצוני הוא מדגים טוב יותר את הקונפליקט הכמעט בלתי ניתן לפתרון. 

כשזוג נישא, ברוב המקרים, הם חושבים על חיים משותפים טובים ומאושרים.

הם חושבים על ילדים משותפים. 

 

הם חושבים על תמיכה הדדית ברגעים קשים. 

 

הם חושבים על אדם קרוב שאפשר לחלוק איתו את 

הכל או לפחות כמעט את הכל.

 

הם חושבים על טיולים משותפים, על נופשים משותפים, הצגות, סרטים, קונצרטים, מפגשים חברתיים, חגים עם המשפחה המורחבת וכדומה.

 

הם חושבים על דירה משותפת או בית משותף, שתהיה הקן שלהם.

על מה ומדוע הם לא חושבים?

הם לא חושבים על זה, שבני אדם שונים זה מזה. 

הם לא חושבים על זה, שנשים שונות מגברים.

הם לא חושבים על על זה, שבני אדם מתפתחים או משתנים לאורך זמן. לא בהכרח שניהם באותו כיוון. 

הם לא חושבים על זה, שהמציאות סביבם משתנה כל הזמן וזה יכול לפגוע בזוגיות. למשל: אהבה גורפת למישהו או מישהי אחרת, ילד משותף עם בעיה בריאותית או תפקודית קשה במיוחד, פיטורים, מחלות קשות, נכות וכיו"ב.

 

הם לא חושבים על פרידה. גירושים או מוות בטרם עת.

מדוע לא חושבים על זה?

קוראים לזה כשל העתיד. זו הטיה בחשיבה בתנאי אי-וודאות לטובת ההווה או הזמן הקרוב ומתן משקל קטן, אם בכלל, לעתיד הרחוק.

זוהי הסיבה לכך שלוקחים משכנתאות לעשרים שנים, שלפעמים מתקשים להחזיר.

 

זוהי הסיבה לכך שלא חוסכים מספיק לפנסיה.

ההוצאות המידיות הן המנוע של תרבות הצריכה.

 

 התוצאות

 

 שיעור גירושים, בישראל ובמרבית מדינות המערב, המגיע לכ-30%. 

בפודקסט של מומחה לעולם החרדי בישראל, התברר לי שאפילו בעולם החרדי גדל משמעותית שיעור הגירושים. 

כבר מתגרשים שם לא רק בגלל מצבי קיצון בלתי אפשריים, אלא גם מסיבות של נוחות. 

גם כשלא מתגרשים יש שחיקה בקשר הזוגי. יש החיים זו לצד זה אבל כל אחד חי את חייו. 

כמובן יש גם זוגות שהקשר משתבח עם השנים כמו יין ישן.

חזרה לכסף ונכסים פיננסיים

בפסקה הראשונה הבאתי דוגמה לקונפליקט פיננסי ורגשי טרום נישואים. 

ברוב המקרים ממהרים לשתף נכסים, שנצברו לפני הנישואים. משום שקשה לא לחלוק רכוש עם זו או זה שבחרתם להיות ביחד לכל החיים. גם משום שלא חושבים על התסריט של פרידה בזמן ההתעלות, התקווה והאושר של תחילת הדרך.

כשמתברר שהקשר הוא לא מה שחשבו בתחילת הקשר, יש תופעות של הסתרת מידע ונכסים פיננסיים מבן או בת הזוג.

יש תופעות חמורות הרבה יותר של אלימות כלכלית. 

כשמגיעים להיפרד לפעמים כבר מאוחר להציל רכוש ששותף.

לפעמים יש מריבות ורגשות קשים סביב כמות הכסף והנכסים שכל צד הביא לחיים המשותפים לפני הנישואים ובזמן הנישואים.

 

בפוסטים  הבאים, אנסה להסביר איך מתמודדים עם הבעיות. 

אציג זאת כמומחה כלכלי. אציג זאת גם כמישהו שחווה גירושים ממש לאחרונה.

 

טוני רובינס היום השלישי: כסף

 

טוני רובינס. מקור התמונה: ויקיפדיה

לאחר שעסק ביום הראשון, בין השאר, בנושא של אופן הפעולה שלנו וביום השני בנושא של Identity. הגיע רובינס לנושא הקשור באופן הדוק לנושא המרכזי של בלוג זה: כלכלת המשפחה. כמובן, שלפי תפיסתו יש קשר בין הנושאים הללו.

כך למשל, שינוי והגדלת הזהות (Identity) ושינוי הסיפור (Story) האישי הם מפתח לכל פריצת דרך.

 

הגישה לכלכלת המשפחה

 

הגישה לכלכלת המשפחה היא גישה אימונית ולא גישה ייעוצית. אין ניתוחים כלכליים. אין התיחסות למאזן הכנסות והוצאות. יש התייחסות למימוש פוטנציאל להרוויח כסף והרבה. ההנחה היא שאם נרחיב את הזהות שלנו, יהיה לנו סיפור מתאים יותר ומספיק אנרגיה נוכל לעשות את זה.

היא בהחלט מושפעת מהסיפור (Story) האישי של רובינס. 

המיקוד הוא בעצמאיים, על אף שהוא אומר שאותם עקרונות פועלים גם עבור שכירים. השכיר צריך להתייחס לעסק כאילו הוא העסק שלו.

 

הסיפור האישי של טוני רובינס

 

אימו הייתה מכורה לסמים ולאלכהול והתעללה בו. היא גם החליפה בעלים רבים. 

בהיבט הכלכלי הם חיו בעוני. בקושי היה כסף לאוכל. טוני הנער החליט שהוא יצא ממעגל העוני ובגיל 17 הקים את העסק שלו. העסק הזה קיים כבר 45 שנים.  כפי שאתם מבינים, היום הוא גם מצליח מאוד.

 

מפתח להצלחה לפי אורחים מיליארדרים

 

זוג נשוי של אורחים מיליארדרים הציג את ההיסטוריה התעסוקתית שלהם. גם היום לכל אחד מהם יש את העסק שלו ושניהם חושבים, שארבעת ילדיהם חשובים להם מספיק בשביל לא לוותר על להקדיש להם לא מעט זמן.

האישה ניסתה ללא הצלחה לעבוד כאשת מכירות. אחרי שנים ארוכות ללא הצלחות היה לה רעיון בהקשר של פריט לבוש לנשים. היא להכה עם הרעיון עם מעט מאוד כסף שהיה לה וללא תמיכה כספית ממקורות אחרים. הצליחה בגדול והייתה המיליארדרית הראשונה.

הבעל היה ראפר. ראפר חריג משום שהיה לבן עור. הצליח כראפר ואז משום מקום החליט להקים חברת תעופה.  

שניהם היו מחויבים באופן מלא לעסק ופעלו בדפוסים יוצאי דופן. 

האישה שמה לב ששמים את המוצר שלה במקום לא אטרקטיבי בחנות ועמדה לידו וניסתה למכור אותו, ללא תיאום והסכמה של בעלי החנות. 

הבעל נכנס לתחום התעופה ביחד עם חבר, כששניהם ללא נסיון בתחום, ושניהם ללא הרבה כסף. כשלא נתנו לו להציג את החברה בכנס במלון בלאס וגאס אליו הגיע, בתמימותו, בלי תיאום מראש. שם לב שהאורחים אוכלים מאפינס בהפסקה. למחרת קנה מראש את כל המאפינס. האורחים כעסו שהם יכולים לקבל רק קפה. אחד האורחים דיבר איתו על זה. הוא אמר לו שהוא יכול לתת לו כמה מאפינס שירצה. בשיח שנוצר ביניהם התברר שאותו אורח הוא איש מעורה היטב בעסקי התעופה והוא עזר לו לקדם את העסק.

עבודה וכסף

 

העיקרון המרכזי שרובינס מציג הוא לתת ערך (Value) ללקוחות ולא לנסות להרוויח יותר כסף. התמקדות רק בהגדלת הרווח פוגעת בסופו של דבר בעסק.

כמובן שאם נותנים ערך ללקוחות זה במקרים רבים מתבטא גם בתמורה כספית. 

מדובר לא רק בערך אלא בערך מוסף (Added Value) בהשוואה לאחרים. זהו עיקרון שהנחה גם את זוג האורחים המיליארדרים.

ההמלצות העיקריות שלו:

 

1. Proximity is Power 

לא להיצמד רק לאנשים שמכירים. לחפש בעקביות  אנשים חדשים שניתן לשתף איתם פעולה או למכור להם. לחפש בעקביות סביבות חדשות.

2. לא להיצמד רק למה שעשינו בעבר.

תחומים חדשים. גירויים חדשים. אנשים חדשים. הם מפתח לצמיחה. 

לדעתו 80% זה Mind set ורק 20% זה כישורים. 

Mind set בהקשר זה הוא היכולת ליזום ולהתקדם לדברים חדשים. זהו Mind set של מנהיג.

3. לא לנסות לסטות מהדרך שלנו על מנת לרצות לקוח.

 

4. ליצור משהו שמבדל אתכם מהמתחרים.

זוג המיליארדרים שהוזכרו לעיל, כמו גם טוני רובינס, הם דוגמאות לכך. 

 

5. Who is my Ideal creator?

מענה מדויק לשאלה הזו ומציאת האדם המתאים לכך הם המפתח להתפתחות עסק. 

 רובינס מביא כדוגמה את zappos. זוהי חברה שהגתה את הרעיון להזמין נעלי נשים באמצעות האינטרנט. נשים הן לקוח אידיאלי לעסק מסוג זה, משום שיש להן יותר עניין מאשר לגברים בנעליים.

6. בין שני צירים: מה שרוצים ומה שמפחדים ממנו.

 צריך למצוא איזון לא משתק המאפשר להרחיב את הזהות העסקית או המקצועית שלנו למרות הפחדים.

 

7. אי אפשר להימנע גם מכישלונות

כישלון אינו סיבה לחזרה אחורה. הוא דבר שצריך ללמוד ממנו על מנת להתמודד טוב יותר בעתיד.

שוב לדוגמה של zappos. בהתחלה כישלון. המפתח להצלחה היה הוספת האפשרות למדוד את הנעליים ולהחזיר אותן ללא כל תשלום, אם לא מעוניינים בהן אחרי מדידה.

 

8. מה ההשקעה הכי טובה שלך?

רובינס חושב שההשקעה הטובה ביותר שלו הייתה ההשקעה בצמיחה (Growing) שלו.

נקודות המבט שלי

 

 ערך וערך מוסף

העיקרון המרכזי שרובינס מציג הוא עיקרון, שקל לי להזדהות איתו, משום שגם אני פעלתי לאורך הקריירה שלי על פי אותו עיקרון. לתת ערך (Value) ללקוחות ולא לנסות להרוויח יותר כסף. 

פחד מול שאיפות

הרבה פעמים הפחד הוביל אותי יותר מאשר הרצונות שלי: פחדתי להיות מובטל ולכן לא עזבתי מקום עבודה יציב. פחדתי שלא יהיה לי מספיק כסף לפרנס את ילדיי ולכן בתקופות רעות שלי כעצמאי הייתי מוכן לקחת כמעט כל עבודה: גם עבודות משעממות ולא מפתחות. גם עבודות עם תמורה כספית נמוכה. 

המציאות לא הותירה לי ברירה אלא להתגבר על הפחדים וללכת קדימה.

 

להמציא את עצמי מחדש

לא נצמדתי רק למה שעשיתי בעבר. 

התחלתי כסטודנט לפסיכולוגיה שרוצה להיות פסיכולוג. 

מצאתי את עצמי כמומחה לתוכנת מחשבים.

נכנסתי לעומק לנושא של מערכת הפעלה של מחשבי   Mainframe של IBM.

אחרי יותר מחמש עשרה שנים בתחום זה למדתי גם מערכות הפעלה אחרות. הרחבתי את הידע והנסיון שלי גם לתשתיות תוכנה נוספות.

הפכתי מעובד למנהל ורכשתי כלים וניסיון גם בתחום זה.

כשהפכתי לעצמאי מצאתי את עצמי בסביבת מערכת הפעלה ותשתיות חומרה שמעולם לא עבדתי בהן. 

אחרי זה מצאתי את עצמי כ-Creator of my Life כהגדרתו של רובינס, כלומר נכנסתי כל הזמן לנושאים ותחומים חדשים במחשוב ובטכנולוגיית המידע.

בגיל מתקדם מצאתי את עצמי עם פחות עבודה במחשבים. פרצתי בנוסף לתחומים נוספים: יועץ לכלכלת המשפחה, מורה לברידג', מומחה ומרצה בניהול סיכונים ובנוסף לכך גם בלוגר וגם מרצה. 

גם היום בגיל 70 אני חושב על תחומי עבודה ונושאי עבודה חדשים בתחומים קיימים. אין בי כבר את הפחד שיחסר לי כסף לצרכים הבסיסיים שלי. 

בעקבות תהליך הגירושין מאשתי ב-33 השנים האחרונות, נחשפתי לצורך ביועצים לכלכלת המשפחה בתהליכי פרידה וגירושין.

לאחר שעשיתי כמה דברים כאלה בהקשר האישי שלי ושל אשתי, אני מתכוון להיכנס לתחום הזה ולסייע גם לאחרים.

 

 

 

מי יכול להרשות לעצמו להתגרש?

 

עולם העבודה כבר מזמן אינו דומה לעולם העבודה שהכרנו לפני כמה עשרות שנים: יותר דינאמי, פחות יציב, רבים כבר לא עובדים כשכירים במקום עבודה קבוע במשך עשרות שנים או אפילו שנים.

מה שנכון לגבי עבודה, נכון גם ביחס להרבה דברים אחרים. גם בהם יש קצב שינוי מהיר, תזזיתיות וחוסר יציבות. 

לא מפליא שגם שיעור הגירושין גבוה ובישראל מתגרשים יותר זוגות מאשר בעבר. על פי פרסום של הלמ"ס, בשנת 2016 היה בישראל שיעור גירושין של 26%-27%. מאז הוא עלה.

בעבר היו מסגרות השתייכות, שרק משהו קיצוני גרם לאנשים לשבור אותן. 

היום אנשים הרבה יותר אינדבידואליסטים ומסתכלים גם על קשר זוגי ארוך שנים כמשהו שניתן להפסיק אותו, גם כשלא מתרחש משהו קיצוני. 

כמי שנמצא היום בתהליך פרידה וגירושין מזוגתי במשך יותר משלושים שנים אני חווה את זה.  

כפי שכבר קראתם, בפוסט קודם, אני מנסה להבין גם את המשמעויות הכלכליות והמשמעויות האחרות בהקשרים רחבים יותר.

פוסט זה עוסק באספקטים כלכליים של גירושין. כמובן שיש קשרי גומלין בינם לבין אספקטים אחרים.

גירושין זה עסק יקר

משמעות גירושין היא שבמקום משק בית אחד לזוג או זוג עם ילדים נוצרים שני משקי בית. יש צורך לרהט בית נוסף. יש צורך לשלם שני תשלומי ארנונה, חשמל, מים, אינטרנט, טלוויזיה וכיו"ב.

ההכנסה הכוללת לא גדלה. הוצאה גדלה. 

לא כל זוג יכול להרשות את זה לעצמו מבחינה כלכלית. 

 

בזמן משבר הקורונה המתמשך קשה יותר להתגרש מבחינה כלכלית. ההכנסות של משפחות רבות קטנו בהשוואה למצב לפני הקורונה. 

 

העתיד הכלכלי לוט בערפל, לפחות לחלק מהמשפחות, מהמעמד הכלכלי הבינוני והנמוך. 

 

תהליך הגירושין הוא תהליך יקר

 

במקרה הטוב תהליך הגירושין נעשה בהסכמה ובשיתוף פעולה. עדיין יש צורך בתשלומים לא זניחים לאנשי מקצוע: מגשר, אקטואר, שמאי, עורך דין להעברת דירה לאחד מבני הזוג או לצורך מכירת הדירה ועוד. כפי שציינתי בפוסט הקודם, עשויה להיות תועלת גם לשימוש בשירותיו של יועץ לכלכלת המשפחה. 

במקרה הפחות טוב שוכרים את שירותיהם של עורכי דין. זה אינו מייתר את הצורך בקבלת שירותים של אקטואר, שמאי ובעלי מקצועות נוספים. נהפוך הוא. כשאין הסכמה יתכן שכל צד ישכור את איש המקצוע שלו.

העלויות במקרה הפחות טוב הן בדרך כלל גבוהות מהעלויות במקרה של שיתוף פעולה.

ברוב המקרים תהליך גירושין אינו נוצר בחלל ריק. יש סימנים מוקדמים וניסיונות להציל את הקשר, למשל: טיפול זוגי, טיפול פסיכולוגי אישי, נסיעה משותפת לטיול בחו"ל או לנופש בארץ וכיו"ב.

גם לניסיונות ההצלה שקודמים לתהליך הגירושין יש עלות.  

 

דיונים בבית משפט לענייני משפחה ובבית דין רבני כרוכים אף הם בעלויות, למשל: תשלום אגרות.

 

לא שכחתי את האמרה הידועה: " Time is Money". גם לזמן המוקדש לתהליך יש עלות.

יש הבוחרים בחלופה אחרת

החלופה של לחיות ביחד, אבל כל אחד לחוד היא חלופה נפוצה. זה זול יותר מאשר להתגרש. כל אחד חי את החיים שלו. לפעמים עם קשר כלשהו, זכר לעבר. לפעמים בהתעלמות זה מזו וזו מזה. לפעמים בתיעוב הדדי או בתיעוב של אחד/אחת מבני הזוג. 

בחלק מהמקרים יש להמשך המשותף מחיר כבד. לא כלכלי באופן ישיר, אלא בשאיבת אנרגיה.

בימים אלה כשאני מספר שאנחנו מתגרשים, הרבה אנשים מדברים איתי על כך שהם חיים זה בצד זו וזו בצד זה ולא ביחד. 

יש גם זוגיות טובה

כאשר פרידה היא אופציה חברתית לגיטימית לא פלא שזוגות רבים נפרדים או חיים בנפרד זה לצד זו וזו לצד זה. 

תחשבו על שני אנשים, שונים זה מזו, המתחילים בגיל צעיר דרך משותפת. לאחר שחולפת ההתלהבות של יצירת משהו משותף הם עשויים לראות את השונה וגם את הפחות יפה. 

תחשבו על כך שכל אחד מהם מתפתח או משתנה במהלך שנות הנישואים. זה כבר לא אותו בן זוג או אותה בת זוג שהיכרנו. 

ההסתברות בכל זאת יישאר קשר מופלא או אפילו קשר טוב היא לא גבוהה. 

היא הרבה יותר גבוהה מההסתברות לזכות בפרס ראשון בלוטו. אפילו בלוטו יש כאלה שזוכים. 

טיב הזוגיות הוא רצף מהטוב ביותר ועד לגרוע ביותר. יש זוגות שצירוף של מזל והתנהלות נכונה נמצאים בחלק הטוב של הרצף.

לקשר כזה יש יתרונות אישיים אבל גם יתרונות כלכליים.

בנימה אישית

אני יכול לראות בעצמי בר מזל משום שהיו לנו הרבה שנים טובות כזוג. לצערי זה השתנה. 

אין טעם להתמקד בעבר. כדאי להתמקד בהווה ובעתיד. אני לא שולל את האפשרות, שבעתיד תהיה לי זוגיות חדשה טובה או אפילו יותר מזה.

אז מי יכול להרשות לעצמו להתגרש?

התשובה המקובלת היא שזוגות שמצבם הכלכלי טוב יכולים להרשות לעצמם להתגרש כי הם יכולים לשאת בהוצאות ולשמור על רמת חיים סבירה. 

כך חשבתי גם אני עד היום. בחיפוש באינטרנט מצאתי גם טענות אחרות. 

כך למשל, אותו ניתוח של הלמ"ס משנת 2016, מביא ממצאי מחקר על פיהם "השכלת האישה, ותק בנישואין, בעלות על דירה ונישואין של בני זוג ממוצא זהה מקטינים את הסיכויים של נישואין להסתיים בגירושין."

במקום אחר מצאתי טענה ששיעור המתגרשים שמצבם הכלכלי טוב פחות הוא גבוה. הטענה היא שזוגות כאלה אינם יכולים לממן טיפולים שמטרתם לשפר או לשקם את הקשר ולכן הם נוטים יותר להתגרש. 

השורה התחתונה: גירושין זה עסק יקר אבל יש כאלה שאינם יכולים להרשות את זה לעצמם ובכל זאת מתגרשים.

לא כל כך מפתיע בתרבות שבה אוברדרפט כל כך נפוץ. 

 

להוציא מהלימון לימונדה

 

הגרושין שלי עצובים ומרים לי. מהלימון הזה אנסה גם להוציא לימונדה. 

לא רק בניסיון לחיים טובים יותר. גם בכניסה לנישה של ייעוץ בכלכלת המשפחה במהלך תהליך גירושין. 

במהלך תהליך הגירושין, למדתי לא מעט על הנושא הזה. 

כפי שאמר האקטואר ד"ר רון קדם, בהרצאה לארגון היועצים לכלכלת המשפחה "הסכמה בין בני הזוג היא מעל לחוק".

יש לא מעט מצבים שבחלוקה על פי החוק שני הצדדים יפסידו. יועץ לכלכלת המשפחה יכול למצוא פיתרון אחר, בהסכמת שני הצדדים, כך שחלוקת הרכוש תהיה הוגנת, על פי תפיסתם, ולא ייגרם לשניהם נזק כלכלי.

 

 

קורונה: של מי הכסף?

נגיף הקורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה

זהו פוסט שלישי בסדרת הפוסטים על הטיפול הלא נכון של ממשלת ישראל במשבר הכלכלי בעקבות הקורונה. בפוסט הראשון עסקנו בחל"ת כפוי. בפוסט השני בערבות מדינה זניחה להלוואות. 
בפוסט זה נשאל: של מי הכסף שמחלקים?

רקע

גילוי נאות

אני אזרח וותיק. בתוקף היותי כזה קיבלתי מענק של 500 שקלים. לפני שתרמתי אותו הסברתי, שזה בעצם כסף שאנחנו, משלמי המיסים הישראלים, נחזיר למדינה. כנראה שנחזיר יותר ממה שקיבלנו.

השאלה עליה לא ענה נגיד הבנק האמריקאי

בפודקסט "מנועי הכסף" של העיתון "כלכליסט" משוחחים אורי גרינפלד, הכלכלן הראשי והאסטרטג הראשי של בית ההשקעות "פסגות", והעיתונאי שי סלינס על נושאים כלכליים שונים. באחד הפודקסטים הם מדברים על מסיבת עיתונאים של יו"ר הפד ג'יי פאול. הוא ענה בסבלנות על כל השאלות פרט לאחת. השאלה שלא ענה עליה הייתה: האם מדיניות ההרחבה הכמותית (כלומר: פיזור כסף על ידי הממשלה) בארצות הברית עלולה להביא לקריסת הכלכלה של ארה"ב? 

הרחבה כמותית היא מדיניות של חלוקת כסף על ידי ממשלות ובנקים מרכזיים למניעת או דחיית משבר כלכלי. בולט במיוחד בתחום זה הבנק המרכזי של האיחוד האירופי, המרבה לחלק כסף שאין לו. 
השאלה היא: האם חלוקת כסף, שאין לו באמת כיסוי כלכלי, עלולה להביא לקריסה כלכלית? 
זו שאלה מורכבת. היא נוגעת גם לשאלה העקרונית: מי אחראי על ייצור הכסף? בנקים מרכזיי, כמו שהיה נהוג בעשרות השנים האחרונות או אולי ממשלות? 
אתם מוזמנים לקרוא מאמר מעניין של ד"ר אלי קוק מאוניברסיטת חיפה. כותרת המאמר: שובה של שאלת הכסף.

דעתי האישית היא שאי אפשר לחלק לאורך זמן כסף שאין בדיוק כמו שבכלכלת המשפחה אי אפשר להוציא לאורך זמן יותר מההכנסות.

בעל עסק נזעם בטלוויזיה הישראלית

בעל עסק נזעם שהופיע בשידורי החדשות באחד מערוצי הטלוויזיה, קונן על המצב הקשה במיוחד שבו הוא נמצא. הוא פנה בשידור חי אל ראש הממשלה שייתן כסף לעסקים קורסים. האיש אמר לראש הממשלה, שכמובן לא הקשיב לו: "זהו הכסף שלנו".

איזה כסף מחלקת ממשלת ישראל לאזרחים בזמן הקורונה?

בואו נצבע באמת את הכסף המחולק לאזרחים הנפגעים מהמשבר. צודק אותו בעל עסק האומר, שזהו הכסף שלנו ולא של הממשלה. בסופו של יום אנחנו נחזיר אותו מכיסנו הפרטי. בדיוק כמו שמשפחה הבאה לייעוץ בכלכלת המשפחה צריכה להחזיר את ההלוואות והאשראי שלקחה.  

כמו שכשמחזירים הלוואה מחזירים יותר ממה שלקחנו כך גם במקרה זה: אנחנו נחזיר יותר ממה שנקבל. 

למי שכבר שכח

למי שכבר שכח, מעט לפני הקורונה דובר על גרעון תקציבי גדול במיוחד במדינת ישראל. דובר על "בור תקציבי". דובר על העלאת מיסים. דובר על צמצום בהוצאות הממשלה. ברור שמשבר הקורונה הקטין את הכנסות המדינה ממיסים ולא הגדיל אותן.

השאלה שאני לא מתעלם ממנה

זוהי בדיוק השאלה שיו"ר הפד בחר שלא לענות עליה: האם ההרחבה הכמותית בישראל עלולה להביא למשבר כלכלי עוד יותר חריף? בהמשך הפוסט אנסה להתייחס אליה.

יועצים לכלכלת המשפחה פוגשים גם משפחות ויחידים שלא מצליחים להחזיר את האשראי וההלוואות ומגיעים להליכים של הוצאה לפועל. בבלוג זה התייחסתי כבר למדינה שהגיעה יותר מפעם אחת למצב דומה להוצאה לפועל.

האם מדינת ישראל חסינה מפני מצב כזה בגלל שיש לה הצלחות בתחום ההייטק או בתחום הצבאי? 
אל תרמו את עצמכם ותגידו שהיא חסינה. אתם לא ממשלת ישראל שמחלקת לכם את הכסף שלכם.

איך מחלקים את הכסף הנוסף שהמדינה מוציאה?

יגידו בצדק רב, שבזמן משבר חמור (אני מעדיף את המילה האנגלית המדויקת יותר Crisis) אין ברירה למדינה אלא להוציא יותר כסף. 
השאלה היא: לאן הולך הכסף?

כמו בעריכת מאזן בכלכלת המשפחה, צריך להחליט במצב כזה: לאילו מטרות להזרים את הכסף וכיצד לחלק אותו ביניהן?

בישראל של שנת 2020 השיקולים הם פוליטיים ואישיים ולא שיקולים ענייניים. 
כשהשיקולים הם פוליטיים ואישיים מחלקים שווה בשווה לכולם. 
לאזרח וותיק כמוני שיש לו פנסיה וגם עובד, שמסתדר בקלות בלי ה-500 שקלים, ולקשיש החי על קצבת אזרח וותיק של המוסד לביטוח לאומי, שצריך לבחור בין אוכל לתרופות.

לפעמים זה לא מחולק שווה בשווה. השיקולים לתת למישהו יותר ולמישהו אחר פחות הם פוליטיים ולא ענייניים.

ערבות מדינה של 15% מהלוואות של עסקים היא דוגמה אחת לחלוקה לא נכונה של כסף. כפי שכתוב בפוסט, במרבית מדינות ה-OECD מדובר על ערבות מדינה של לפחות 60% מההלוואה. אין סיבה עניינית שמדינת ישראל לא תנהג כמוהן.

החל"ת הכפוי שגם עליו כתבתי פוסט ייעודי הוא דוגמה נוספת. בעתיד אולי יהיו פוסטים נוספים שיעסקו בדוגמאות נוספות.

צד ההוצאה

בכלכלת המשפחה מבינים זאת היטב: כשיש הוצאות גדולות מהכנסות צריך לצמצם בהוצאות לא חיוניות. 
כאן נכנס שיקול הדעת של כל יחיד או כל משפחה. אני כיועץ נמנע להתערב בהחלטות כאלה, למעט מקרים קיצוניים במיוחד.

האם משפחה שמצמצמת בהוצאות יכולה להמשיך להוציא סכומים גבוהים על מנוי פיס? האם משפחה שמצמצמת בהוצאות יכולה להמשיך להוציא סכומים גבוהים על לימוד מקצוע? 
אני לא זה שעונה למשפחה על השאלות האלה. אני יכול לנסות לדון איתם במשמעויות במקרה הספציפי שלהם.

למי שלא יודע, יש לי תואר בסטטיסטיקה מהאוניברסיטה העברית. המשמעות היא שהתשובה האישית שלי לשאלה הראשונה היא חד-משמעית: מנוי לפיס זו הוצאה שהייתי מקצץ מיד. ההסתברות לזכות בפרס בסכום גבוה מההוצאה היא נמוכה מאוד. 
אדגיש, זו התשובה האישית שלי.

לשאלה השנייה אין לי תשובה נחרצת. זה תלוי בנסיבות. ההבדל הוא שלימוד מקצוע שבטווח ארוך עשוי להגדיל בעתיד את ההכנסות הוא השקעה. מנוי פיס הוא הוצאה שלא תחזיר את עצמה.

בראייה שלי ממשלת ישראל של שנת 2020 דומה לאדם שאין לו מספיק כסף לאוכל למשפחתו ומעדיף להמשיך לקנות מנוי פיס. 

הוצאות על ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת ומקורבים

במדינות מתוקנות מקצצים בהן בזמן משבר הקורונה. ראשי ממשלה אחראים ושרים אחראים באותן מדינות מבקשים בעצמם לקצץ בשכרם.  הקורא הממוצע בוודאי מכיר את הספרה הראשונה של מספר השרים במדינת ישראל ואת החוק הנורווגי ואת העלאות השכר לשרים ולחברי כנסת. 

בחורים צעירים ובריאים שאינם רוצים לעבוד

באופן עקבי, משיקולים פוליטיים, ממשלת ישראל מעודדת לימוד של צעירים חרדים בישיבות במקום לעבוד. זה גורם נזקים כלכליים חמורים לכלכלת מדינת ישראל.

משבר חמור כמו המשבר הכלכלי בזמן הקורונה הופך קיצוץ בזה להכרח.

איני מתעלם מכך שבשוק עבודה קשה, שבו כל כך הרבה מובטלים, צעירים חרדים רבים ללא כישורי עבודה לא יצליחו כנראה עבודה.

איני מציע לעשות את זה בתהליך של Big Bang, אלא בתהליך מודרג. 

הצעד המידי המתבקש היא הפסקת כל תמיכה ממשלתית לתלמידים חדשים בישיבות.

בהדרגה צריך לקצץ גם במה שמקבלים תלמידי הישיבה הוותיקים, אולי למעט מספר קטן של עילויים. 
איני מציע להרעיב אותם. את הכסף שישתחרר צריך להפנות למשל לתקציב הרווחה. 
מי שבאמת זכאי לזה יוכל לקבל תמיכה כמו כל אזרח ישראלי אחר באותו מצב.

דוגמאות נוספות

 הדוגמאות שבחרתי הן קיצוניות. בוודאי שיש דוגמאות נוספות. בחרתי לא להציג אותן כאן.

כרטיסי אשראי: ממה מרוויחות חברות כרטיסי האשראי?

בפוסט הראשון בסדרה עסקנו בקשר בין הבנקים וחברות כרטיסי האשראי בישראל. 

השאלה המרכזית בפוסט זה היא: ממה מרוויחות חברות כרטיסי האשראי?. שאלה דומה שאלתי בפוסט בסדרת הפוסטים על הבנקים שכותרתו: הבנקים: ממה מרוויחים הבנקים?   

לפני הדיון בשאלה הזו נראה מי הם השחקנים בעולם של שימוש בכרטיסי אשראי? בביצוע עסקה באמצעות כרטיס אשראי נדרשים שלושה סוגי שחקנים.

"השחקנים"

חברת כרטיסי האשראי 
חברת כרטיסי אשראי נותנת את השירות המאפשר ביצוע טרנזקציה. היא מספקת תשתית טכנולוגית לביצועה ומבצעת בדיקות נאותות עסקה.

חברת כרטיסי האשראי מרוויחה מעמלות שהיא לוקחת משני סוגי השחקנים האחרים עבור השירותים שלה. 

מקור חשוב לרווחים הן ריביות על אשראי. נתייחס אליו בפוסט הבא.

קצת פישטתי את התמונה, למעשה מאחורי חברת כרטיסי האשראי הישראלית נמצאת גם חברה עולמית כמו ויזה או מסטרקארד. לצורך הדיון כאן אתייחס אל החברה המקומית ואל החברה העולמית, איתה משתפת פעולה, כגוף אחד.

הלקוח המשלם
הלקוח נותן את פרטי כרטיס האשראי שלו ומאשר את העסקה.

מקבל התשלום
גוף הנותן שירות או מספק מוצר וגובה כסף תמורת השירות או המוצר. זה יכול להיות גם גוף שנותן שירות למישהו אחר: למשל כשמישהו תורם כסף.

הבננו מדוע לחברת כרטיסי האשראי כדאי שישתמשו בכרטיס שלה.
לא הבננו האם ומדוע זה כדאי לשני השחקנים האחרים?

על מנת להבין את זה נבחן חלופות אחרות לביצוע תשלום ונראה את היתרונות והחסרונות שלהם מזווית הראייה של הלקוח המשלם ומקבל התשלום.

כסף מזומן

שימוש בכסף מזומן הוא אולי האפשרות הראשונה עליה חושבים. לכסף יש שני חסרונות עקרוניים מהותיים:

1. עסקאות בסכומים גדולים מנועות בגלל חוקי הלבנת הון
גם אם תבצעו עסקה בסכום גבוה שמתחת לסף החוקי במס הכנסה יכולים לחשוד שהלבנתם הון. החקירה אולי לא תגלה שום דבר, אבל זה לא נעים וזה עלול לגזול זמן.

2. לא ניתן לבצע באמצעותו עסקאות מקוונות
אי אפשר לשלם באמצעותו בעסקאות אינטרנטיות. לעומת זאת קל מאד בכרטיס אשראי לבצע עסקאות כאלה.

חסרונות למשלם

1. צריך ללכת להוציא כסף בבנק או במכשיר אוטומטי

2. לפעמים אין מספיק כסף מזומן לביצוע קנייה

3. עלולים לגנוב את הכסף או אתם עלולים לאבד אותו

בעיקר מדובר באי-נוחות. שימוש בכרטיס אשראי קל ונוח הרבה יותר.

קלות נוחות ומידיות הם גם חיסרון. קל יותר להוציא יותר כסף ממה שיש לנו. שטרות כסף הם מוחשיים. כסף בכרטיס אשראי וירטואלי.
יועצים לכלכלת המשפחה משתמשים בטכניקה של שימוש במזומן והפסקת שימוש בכרטיס אשראי במהלך העבודה המשותפת עם משפחות שאינן שולטות בהוצאות שלהן. 

חסרונות למקבל

1. עלולים לגנוב מכם כסף.

2. עלולים לשלם לכם בשטרות מזויפים או לא תקינים

3. אי נוחות: בעלי עסקים צריכים ללכת לסניף בנק להפקיד את הכסף בחשבון. זה כרוך גם בהמתנה בתור.

4. קשה יותר לבצע את הנהלת החשבונות, אם אין לכם קופה רושמת והפקה אוטומטית של חשבוניות.

צ'ק

לכאורה, פיתרון קל ונוח העונה על החסרונות של כסף מזומן. 

חסרונות למשלם
החסרונות למשלם בטלים בשישים בהשוואה ליתרונות.

1. צריך לדאוג שיהיו פנקסי צ'קים
מדי פעם צריך ללכת לסניף הבנק לאסוף אותם. צריך לקחת איתנו פנקס צ'קים.

2. צריך לוודא שהם נכתבו נכון טכנית.
אחרת הם עלולים לחזור והתשלום לא יבוצע

3. יש לוודא שיש להם כיסוי.
אחרת הם עלולים לחזור ואז כאילו שלא שילמתם. מספר רב של צ'קים חוזרים עלול להכניס אתכם לרשימה הלא מכובדת של לקוחות כאלה. המשמעויות הן פרסום שמכם ובעיקר מגבלות על ניהול חשבונות בנק.

היתרון הוא בנוחות בשימוש ובקלות בשימוש. אפשר גם לפרוס תשלומים ולשלם בצ'קים דחויים.

קלות נוחות ומידיות הם גם חיסרון. קל יותר להוציא יותר כסף ממה שיש לנו.

חסרונות למקבל


1. צ'קים בלי כיסוי
כשצ'קים חוזרים בגלל חוסר כיסוי זה עלול להסתיים בהפסד כספי. זה כרוך בבזבוז זמן של רדיפה אחרי הלקוח ולפעמים גם מימוש תהליכים של הוצאה לפועל או תביעה משפטית.
בכרטיס אשראי יש ביטחון שהתשלום יבוצע.

מי שהיה לו עסק או מכיר בעלי עסקים יודע עד כמה זה עלול להיות בעייתי.

2. צ'קים עם בעיה טכנית.
מעט טרטור בגלל החזרת הצ'ק ומציאת נותן הצ'ק שידאג לתיקון.

3. צריך ללכת להפקיד צ'קים
היום גם אפשר באמצעות אפליקציה בטלפון חכם מהבית אבל עדיין יש תהליך מיגע של בזבוז זמן.
התהליך בכרטיס אשראי הרבה יותר קל ופשוט.

העברה בנקאית

לכאורה פיתרון המעביר את הכסף באופן מובטח ומידי אבל כמובן יש חסרונות.

חסרונות למשלם

1. לא תמיד יודעים את פרטי חשבון הבנק של הגורם שמשלמים לו.
למשל בעסקת תשלום אינטרנטית.

2. מגבלות של הבנק על גובה הסכום הניתן להעברה בנקאית.
אם רוצים להעביר סכום מעל המגבלה יש תהליך ביורוקרטי מורכב יחסית ולא מידי.

3. אפשר לטעות בהקלדת מספר החשבון ואז הכסף ייכנס לחשבון של מישהו אחר.
בתשלום באמצעות כרטיס אשראי אין בעיה כזו.

4. אין אפשרות לתשלום נדחה או לחלוקה לתשלומים.



חסרונות למקבל

1. במקרים רבים לא ניתן לראות מידית שהסכום אכן הועבר לחשבון.

2. עלול להיות תהליך ביורוקרטי המחייב השקעת זמן.

3. אפשר לטעות בהקלדת מספר החשבון ואז הכסף ייכנס לחשבון של מישהו אחר.

צ'ק בנקאי

האמצעי הבטוח ביותר. הלקוח מגיע עם צ'ק שנתן הבנק ולא הלקוח. אם הבנק יפשוט את הרגל לא יהיה כיסוי לצ'ק אבל כמה פעמים דבר כזה קורה?

סמכו על הבנק שלפני שנתן ללקוח צ'ק כזה הוא וידא שללקוח יש כסף בחשבון.


חסרונות למשלם

1. עליו לשלם עמלה לא זולה.

2. תהליך ארוך ומיגע
מדובר בתהליך המחייב אותו להגיע לסניף הבנק, לחכות בתור ואז לעבור בדיקה שאכן אפשר לתת לו צ'ק בנקאי, סבב חתימות בבנק שרק אחריו יש צ'ק.

3. הלקוח צריך לדעת מראש שעליו לדאוג לצ'ק. אין קניות ספונטניות.

4. לא ניתן לשלם באמצעותו בעסקאות באינטרנט.

חסרונות למקבל


1. צריך להפקיד את הצ'ק.

2.לא ניתן לשלם באמצעותו בעסקאות באינטרנט.

השורה התחתונה היא שאמצעי זה מתאים רק לתשלומים בסכומים גבוהים, למשל: קניית רכב או תשלום של חלק מהסכום בעת רכישת דירה. בעסקאות כאלה אפשר לספוג את העמלה הגבוהה.

Debit Card

במקום כרטיס אשראי כרטיס חיוב נטען לתוכו טוענים סכום מראש. את הסכום הזה ניתן להוציא. לא ניתן להוציא יותר. ניתן לטעון את הכרטיס בסכומים נוספים. את הטעינה אפשר לבצע ישירות מהאינטרנט.

אמצעי זה אינו מקובל בישראל. הוא מקובל בארצות רבות אחרות. הגורם העיקרי המציע כרטיס כזה בישראל הוא בנק הדואר. הכרטיס משמש בדרך כלל בחו"ל בנסיעות ארוכות. 
לא מעוניינים להסתובב עם כסף מזומן בסכומים שמקומיים מרוויחים בכמה שנות עבודה. כרטיס נטען הוא פיתרון טוב. במידת הצורך ההורים יכולים לטעון אותו מהאינטרנט בבית.

חסרונות למשלם

1. החיוב הוא מידי ולא חיוב נדחה כמו בכרטיס אשראי

2. נדרש תהליך טעינת כסף לכרטיס.

3. אין פריסת תשלומים.

חסרונות למקבל

לא מצאתי חסרונות למקבל.

בסך הכל אמצעי בטוח ונוח לתשלום שחברות כרטיסי האשראי והבנקים בישראל לא רוצים שישתמשו בו.

מדוע יש שימוש רב בכרטיסי אשראי?

אם לסכם את היתרונות והחסרונות של כרטיסי אשראי בהשוואה לאמצעים אחרים, למעט Debit Crads, אז היתרון הבולט של כרטיסי אשראי הוא קלות ונוחות השימוש בהם.

יתרונות עיקריים נוספים מבחינת המשלם:

1. אפשרות לשלם על עסקאות מקוונות באינטרנט, בטלפון החכם או בטלפון רגיל.

2. דחיית מועד התשלום למועד ידוע מראש בחודש.

3. אפשרות לפריסת תשלומים

יתרונות למקבל התשלום:

1. קבלת התשלום מובטחת

2. אפשרות לקבל תשלום בעסקאות מקוונות

היתרונות הללו גורמים לכך שכרטיסי אשראי הם אמצעי תשלום נפוץ במיוחד.

כמובן שיש גם חסרונות:

1. אפשרות להונאות ושימוש על יד אחרים בכרטיס.
למשל גניבת הפרטים ושימוש הכרטיס, אם התשלום לא מתבצע באתר המשתמש באבטחת המידע התקנית הנדרשת. 

2. גניבת הכרטיס ושימוש בו על ידי אחרים
זה אולי יתרון משום שאם בעל הכרטיס מודיע תוך 24 שעות על הגניבה חברת כרטיסי האשראי אחראית. היא פותרת את זה באמצעות עשיית ביטוח. אבל אם לא מודיעים תוך 24 שעות, האחריות עוברת ללקוח. 

3. קל לאבד את השליטה בהוצאות
זה אינו כסף מוחשי ולכן רבים מתפתים לעשות בכרטיס שימוש מעבר ליכולתם הכלכלית. הם כמובן לא מודעים לכך.

טיפים למשתמשים בכרטיסי אשראי

1. שלטו בהוצאות באמצעות הכרטיס.
בצעו מעקב. תכננו מראש את סכום ההוצאה החודשי המשוער ובדקו טוב לפני כל הוצאה גדולה באמצעות הכרטיס.

2. אל תבצעו עסקאות טלפוניות בכרטיס אשראי כשמישהו מתקשר אליכם
זוהי עסקה ללא מסמך, כלומר: אין לכם תיעוד של מה שנאמר בשיחה. 
לא בטוח שמי שמתקשר אליכם הוא באמת אותו אדם או נציג שמציג את עצמו.
לא בטוח שסכום החיוב ומספר התשלומים יתאימו למה שאתם אמרתם לו.

אם אתם בכל זאת עושים את זה, לפחות הקליטו את השיחה.

3. התמקחו עם חברת כרטיסי האשראי על העמלות
ציינתי שחברת כרטיסי האשראי מרוויחה מעמלות מהמשלם וממי שמקבל תשלום.
העמלה מבית העסק או מקבל אחר היא הרבה יותר גבוהה מהעמלה מהמשלם.
המשמעות: לחברת כרטיסי האשראי כדאי שתשלמו באמצעות הכרטיס גם אם לא תשלמו לה עמלה חודשית קבועה.

מניסיוני האישי, אני יכול לספר לכם שבמקרים רבים, אם יודעים להתמקח, ניתן להימנע מתשלום עמלה חודשית.

ברצלונה: מה עושים כשמקבלים סכום כספי גבוה חד-פעמי?

ברצלונה

זה קורה במשפחות הכי טובות וגם במשפחות מוצלחות פחות: באופן חד-פעמי או באופן נדיר מקבלים סכום כסף גדול. 
זו יכולה להיות ירושה מקרוב משפחה שהלך לעולמו. אלה יכולים להיות מענקים בפרישה לפנסיה, בפיטורים או במקרה של Exit ב-Startup שעבדתם בו. 
זו יכולה להיות זכייה בפרס הגדול בלוטו או אפילו פידיון קרן השתלמות אחרי כמה עשרות שנים.
שאלת המפתח היא: מה עושים עם הכסף? 

יש כאלה שישתמשו בכסף באופן המאפשר להם לבנות עתיד טוב יותר ויש כאלה שיבזבזו את הכסף.
מה שנכון למשפחות נכון גם לישויות אחרות: חברות או מדינות או ערים.
כך למשל, מדינה יכולה לקבל סכומי מיסים גבוהים במיוחד בגלל מכירת חברה מקומית לחברה בינלאומית בסכום ענקי וחברה יכולה להרוויח סכום גבוה ממוצר פורץ דרך שגם הפך למשאת נפשם הקצרה של רבים. בעוד שנה יתכן שהלך הרוחות השיווקי יפנה לכיוון אחר לגמרי ו/או המתחרים יציגו מוצרים דומים.

האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה של ברצלונה?

מסעדת "מנו" בברצלונטה
אחת ממסעדות הפועלים האחרונות שנותרו

באמצע ובסוף השבוע ביקרתי לראשונה בחיי בברצלונה. השתתפתי בסיור מקומי ברובע הגוטי. לדברי המדריכה האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה של ברצלונה הייתה האולימפיאדה שהתקיימה בה בשנת 1992.

כשמתקיימת אולימפיאדה בעיר נכנס הרבה כסף. זו המקבילה למשפחה שקיבלה סכום חד-פעמי גבוה. 
בברצלונה ניצלו את הכסף בשביל להפוך אותה לעיר תיירותית גם אחרי האולימפיאדה. 

שלוש הערים באירופה אליהן הגיע המספר הגדול ביותר של תיירים  היו: לונדון, פריז ורומא (לא בהכרח בסדר שציינתי). 
ברצלונה לא הייתה אז יעד מועדף על תיירים. 

זה לא כל כך מפתיע: לונדון ופריז הם בירות של שתי האימפריות  הגדולות ביותר ששלטו על חלקים נרחבים מאסיה ומאפריקה. 
הבריטים והצרפתים לא רק שלטו בארצות אותן כבשו אלא גם לקחו איתם אוצרות תרבות למוזיאונים בבירותיהם. תשתית לא רעה למוזיאונים שלהן. שתי ערים אלה הן מרכז תרבותי, כלכלי והיסטורי. יש בהן מוזיאונים, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה אוכל טוב ומגוון, פארקים ורחובות ועוד מגוון רחב ועשיר של אתרים ואטרקציות.

כשמדברים על מרכז היסטורי, רומא, מקום מושבה של הקיסרות הרומית, כנראה חשובה יותר פריז ולונדון. 
גם רומא היא עיר גדולה ועשירה באתרים היסטוריים, רחובות יפים, תרבות ואוכל.   

כמה שנים לאחר האולימפיאדה עקפה ברצלונה את רומא ומאז ועד היום היא העיר השלישית באירופה מבחינת מספר התיירים המגיעים אליה.

רבעים שלמים שונו במהלך השינוי שעברה ברצלונה לפני האולימפיאדה. בתמונה בראש פסקה זו מופיעה מסעדת פועלים מסורתית ברובע ברצלנוטה, בה סעדתי במהלך הביקור.
ברצלונטה, רובע צמוד לשפת הים התיכון, הפכה מאזור תעשייה אפור למרכז תיירותי: פעילות ימית, מסעדות ובתי קפה ועוד.  

ללא ספק, ברצלונה היא דוגמה לשימוש מושכל בכספים שזרמו לקראת האולימפיאדה לעתיד טוב יותר.

זה לא מאמץ חד-פעמי, אלא פעילות מתמשכת. ברצלונה מציעה גם מסורת. הדמות הבולטת בעברה הוא הארכיטקט והמעצב הגאון אנטוניו גאודי.
חלק מהמבנים הייחודיים, שהקים או פיתח, הפכו לאתרי מורשת עולמית של אונסקו. 
בולטת במיוחד בהקשר זה כנסיית סגרדה פמיליה. הכנסייה הענקית הייתה פרויקט חייו של הארכיטקט הנוצרי הדתי. 
גם היום, כמעט מאה שנים לאחר מותו של גאודי, נמשכים הבנייה, השינויים והשימור.
חלק מאלה שביקרו בה לא יאמינו שהשיפוצים והשינויים יסתיימו אי-פעם, אבל התכנון הוא לסיים אותה בשנת 2026. בדיוק 100 שנה למותו של גאודי.  


שימושים לא ראויים בכסף: העושר המדומה
כפי שבברצלונה השתמשו בתבונה בכספי האולימפיאדה בוודאי יש מדינות או ערים אחרות שהשתמשו בכספי אולימפיאדה באופן שלא צמח מהם שגשוג כלכלי.
זה נכון גם למדינות ולחברות עסקיות.
בפסקה זו ובפסקה הבאה נחזור למשפחות שהתעשרו.

הטיה פסיכולוגית הגורמת לקבלת החלטות שגויה היא תחושת העושר המדומה. הזכרתי אותה בפוסט קודם העוסק בפרישה לגמלאות: תכנון פרישה לגמלאות: העשירים לכאורה.
כשחשים עשירים, רבים נוטים להוציא בלי חשבון. כשנגמר הכסף נעלמת גם תחושת העושר המדומה. לפעמים זה כבר מאוחר מדי. כמו בחלק מהמקרים של פנסיונרים, שמענקי הפרישה יצרו אצלם תחושת עושר מדומה.
לאחר שהמענקים מתכלים, ולפעמים גם החסכונות, ניצבים בפני בעיה: חסר כסף ויכולת ההשתכרות נמוכה.

"מה שבא בקלות הולך בקלות", הפנסיונרים עבדו שנים בשביל לקבל את הפנסיה ואת המענקים.
הזוכים בלוטו לא ממש התאמצו. זו אולי הסיבה לכך שמחקרים מראים כי רובם מאבדים מהר את הסכומים הגבוהים בהם זכו בגלל מזלם הטוב. 
טעות נפוצה היא הפסקת עבודה והסתמכות רק על כספי הזכייה.

גם הדוגמה השכיחה של משיכה של פיצויים ו/או קרן השתלמות לצריכה: קניית רכב או טיולים בחו"ל היא, בלא מעט מקרים, דוגמה לשימוש לא נבון בכספים.


שימושים ראויים בכסף
התשואה שמקבלים אלה שעיקר הכנסותיהם היא מהשקעות פסיביות גבוהה מהתשואה של אלה שהכנסותיהם העיקריות הן מעבודה. 
אחד השימושים הראויים הוא השקעה נבונה של חלק או כל הסכום הגבוה החד-פעמי שמשפחה מקבלת. 

שימוש אחר עשוי להיות דומה למה שנעשה בברצלונה: השקעה שתניב בעתיד: השכלה לילדים, לימודי מקצוע כיו"ב. 

קיים מגוון רחב של אפשרויות לשימוש ראוי בכספים חד-פעמיים, למשל: השקעה בשוק ההון, חיסכון לטווח ארוך, חיסכון ליעד אחר מוגדר, רכישת דירה, פיתוח עסק ועוד. 

הערת שוליים
אינני מטיף לחיים ספרטניים ולחיסכון על חשבון ההווה. מי שזכו לקבל סכום חד-פעמי גבוה יכולים להחליף מכונית, לסוע לחו"ל ולאכול במסעדות.
זה כולל גם הוצאות שקודם לא הרשו לעצמם להוציא אבל הכל במידה ובתכנון מראש.

ברוב המקרים, תכנון כולל גם קביעת סכום שייחסך או יושקע.