 |
| מרכז המיון הארצי החדש (מסחר מקוון) של דואר ישראל במודיעין. מקור התמונה: ויקיפדיה |
הרחבת ההשכלה של עובדי ציבור היא חיובית. זה נכון גם לחברות ממשלתיות כמו דואר ישראל.
במקרה של תהליכי חלוקת חבילות על ידי דואר ישראל יש לי רושם, שמישהו שיש לו השפעה מכרעת על התהליכים אכן לומד או קורא ספרים.
נדמה לי שעל סמך ההתנסות שלי ושל אחרים אני יכול לנחש ניחוש מושכל מה הוא לומד או איזה ספר השפיע עליו.
התסריט הרע: איש הקובייה
בצעירותי קראתי באנגלית את הספר The Dice Man. נדמה לי שהספר תורגם מאז לעברית.
גיבור הספר הוא פסיכיאטר, שקבלת ההחלטות שלו מבוססת על הטלת קובייה. לפני ההטלה הוא בוחר את הפעולות שיבצע עבור כל מספר שתראה הקובייה. הטריק הוא שאחת האפשרויות היא מסוכנת.
כך למשל, מתוודע הקורא להטלת קובייה בה נבחרה חלופה מסוכנת. במקרה זה הוצאת קבוצת חולי נפש מחלקה סגורה לסרט קולנוע, בניגוד לכל הנהלים.
אם אכן ניחשתי נכון, סביר להניח שהקובייה כבר נפלה על האפשרות המסוכנת של השלכת חבילות במקום נידח, למשל: מזבלה, הים התיכון או בור עלום במקום כלשהו.
בתסריט זה בנוסף לחבילות אובדות בגלל טעויות בתהליכים בכל שרשרת הספקה כזו, יש גם חבילות שלא קיבלתם בגלל הטלת קובייה.
התסריט הטוב: מספרים רנדומליים
איני יודע היכן לומד אותו אדם סטטיסטיקה או מתמטיקה, אבל אין ספק שהוא לומד קורס על מספרים רנדומליים.
באמצעות מספרים רנדומליים הוא מחליט לאיזה סניף תישלח חבילה.
באמצעות מספרים רנדומליים הוא מחליט האם תישלח הודעה למקבל החבילה.
באמצעות מספרים רנדומליים הוא מחליט, שאם תישלח הודעה היא תישלח, לטלפון הסלולרי שלו, שמספרו רשום כבר במערכת של דואר ישראל או שהיא תישלח בדואר.
במקרה האחרון מספר רנדומלי יקבע גם מתי היא תישלח.
למה להיות שלילי?
ספר שהזמנתי מאזור המרכז נשלח אלי באמצעות דואר ישראל. אחרי חודש כותבת אלי המזכירה של החברה ששלחה אותו ושואלת: "האם קיבלת את הספר?" מיהרתי לענות לה שלא קיבלתי ספר.
"שלחנו אותו באמצעות דואר ישראל. אנא בדוק האם קיבלת הודעה בתיבת הדואר שלך". בדקתי ולא מצאתי. אחרי מספר ימים מצאתי שתי הודעות על דבר דואר בתיבה. שתיהן מתייחסות לאותה חבילה על פי מספר החבילה בהודעה.
הודעה אחת היא הודעה שנייה על דבר דואר המחכה לי בסניף דואר במבשרת ציון. ההודעה השנייה היא הודעה ראשונה על דבר דואר המחכה לי בסניף בקניון מלחה.
כיצד פועל אדם רציונלי במצב כזה?
נדמה לי שפעלתי באופן רציונלי. במקום לחכות שעתיים על קו טלפון של דואר ישראל או לשלוח הודעה בדוא"ל ולקבל תשובה אחרי חצי שנה החלטתי ללכת לבדוק בסניף.
היות שאני מתגורר בשכונת מלחה בחרתי ללכת ברגל 10 דקות עד לסניף בקניון מלחה.
זה היה יום המזל שלי. התברר שהספר אכן נמצא שם.
להיות חיובי ולא שלילי
אני צריך להודות לדואר ישראל, ששלח את הספר לסניף במבשרת ציון מרחק של כ-20-30 דקות נסיעה מביתי. באותה מידה הם היו יכולים לשלוח לי הודעה, שהספר הגיע לסניף הדואר באילת או לסניף הדואר בקרית שמונה.
פרמיה או לחפש מתחת לפנס?
במקרה השני השערת המחקר היא, שחבילות המיועדות לתושבי מלחה מגיעות דווקא לסניף הדואר המרוחק בשכונת גבעת שאול, נובעת מאחת משתי הסיבות שיפורטו להלן. אין מדובר בחבילה שלי אלא בחבילה של תושב אחר בשכונת מלחה.
קשה להניח במקרה זה שמדובר במספרים רנדומליים, על אף שסטטיסטית זה אפשרי.
פרמיה
על פי ההשערה. בדואר ישראל החליטו לתת פרמיה מיוחדת דווקא לפקידי הסניף הזה על כל חבילה שתימסר בו.
הפקיד אמר לפונה שזהו סניף שכונתי ולא סביר שהחבילה הגיעה אליו. הוא ביקש ממנו לוודא בחדר החלוקה שאכן זהו המצב. למרבית הפליאה, החבילה הייתה שם ונמסרה לפונה.
אגב, הפונה לא קיבל כלל הודעה על הגעת החבילה שנמצאת כבר שבוע בגבעת שאול (ראו את הפסקה המתייחסת למספרים רנדומליים).
למזלו הרב, לחברה באמצעותה נשלח דבר הדואר יש מערכת מעקב אינטרנטית. עיון במערכת גילה היכן נמצאת החבילה בשבוע האחרון וגם את מספרה בדואר ישראל.
לחפש מתחת לפנס
לא הופרך המודל של חיפוש מתחת לפנס.
המודל מתייחס בדרך כלל למישהו שאיבד משהו, כנראה במקום חשוך. יותר קל לחפש ליד הפנס מאשר במקום שבו קרוב לוודאי נמצא הפריט שאבד.
בהקשר הנוכחי, החבילות שמגיעות לירושלים מגיעות למרכז חלוקה בגבעת שאול. ממנו הן אמורות להגיע לסניף הדואר הרלוונטי.
פוסטים קודמים על דואר ישראל
להתעלל בגוויות: מדוע אני כותב על דואר ישראל?
