מדוע אני לא אוהב את יום הגנת הפרטיות הבינלאומי?

היום ה-28 בינואר הוא יום הגנת הפרטיות הבינלאומי (Data Privacy Day או Data Protection Day). אני לא אוהב את היום הזה. סיפור קטן משנות ה-90 על לארי אליסון מחברת אורקל ועל חברת מיקרוסופט יסביר מדוע.

באותה תקופה חברת מיקרוסופט התקשתה לבנות תשתיות תוכנה המסוגלות לעבוד באופן סביר במערכות מורכבות בהיקפים גדולים. זה כלל כמובן גם את מערכת ההפעלה Windows, בסיסי נתונים ותשתיות אחרות. המונח המקצועי ליכולת הזו היה Scalability. 
חברת מיקרוסופט הודיעה בכל העולם על יום שקראה לו Scalability Day. בכל הארצות הרבות בהן היו סניפי חברה היו ימי עיון, הדגמות והרצאות על Scalability במוצרי החברה. 


לארי אליסון, בעל המניות העיקרי בחברת אורקל ואז גם נשיא החברה, דיבר על כך. דבריו שודרו במקביל בכל סניפי חברת אורקל בעולם. 
אליסון אמר שבחברת אורקל אין Scalability Day. בחברה שלו יש 465 ימים בשנה שהם Scalability Day.
אחרי כן העביר הרצאה טכנית או טכנית למחצה על המגבלות הקשות, ואז גם האמיתיות, של Scalability במוצרי מיקרוסופט בהשוואה למוצרים מקבילים או דומים של חברת אורקל. 

מי מדבר על הגנת פרטיות ביום הגנת הפרטיות הבינלאומי?

במקביל ללארי אליסון, שטען שמי שלא דואג ל-Scalability בכל ימות השנה, לא יכול לדאוג לה רק ביום אחד, אני טוען שמי שלא שומר מספיק על פרטיות בכלל ולא שומר על פרטיות לקוחות בפרט במשך כל השנה לא יכול לדבר על זה ביום הפרטיות הבינלאומי. 

מה שקורה הוא שחברות שמכרו מידע פרטי של לקוחות, ללא רשותם או אישורם מדברות על חשיבות הגנת הפרטיות על ידי הלקוחות. 

קראו למשל פוסט קצת קטנוני שכתבתי על חברת Facebook בהקשר של שמירה על פרטיות לקוחות.
How to find that a company could not care less about your Privacy?
קצת קשה להבין מדוע חברה שנתפסה מעבירה בתשלום מידע של לקוחות לצד שלישי, ללא ידיעתם וללא אישורם,  מבקשת מהם  אחר כך לשמור על פרטיותם מפני צדדים שלישיים.

האם בכלל אפשר לשמור על פרטיות?

לצערי הרב, ספק אם בעידן האינטרנטי והדיגיטלי זה אפשרי. לפני מספר חודשים שמעתי בנסיעה במכונית ראיון ברדיו עם מומחה אבטחת מידע. הוא אמר שהוא ויתר על שמירת הפרטיות שלו ברשת משום שברור לו לגמרי שזה בלתי אפשרי.
מה שהוא יעשה לא ימנע את זליגת המידע.

אני לא מסכים איתו וממליץ לקוראים לנסות לשמור במידת האפשר על פרטיות בכלל ופרטיות ברשת בכלל. מצד שני להיות ריאליים ולהבין שהמקרים רבים זה לא יספיק. 

לכבוד יום הגנת הפרטיות הבינלאומי אני מצרף קישור לפוסט שכתבתי בשנת 2010.

Your private Data is Unforgettable

מי זכאי לגשת למידע הפיננסי שלכם?

בפוסט קודם: רשימות שחורות רשימות לבנות התיחסתי לנושא של פרטיות מידע פיננסי אישי, בהקשר של פרויקט יעוץ בחו"ל שבוצע על ידי חברת יעוץ בינלאומית גדולה. אני הייתי שותף לפרויקט כיועץ Freelancer מטעם אותה חברה.
הפרויקט היה מחשוב של רשימה לבנה של אשראי שלקחו משקי בית וגורמים אחרים. 
אחד הנושאים המהותיים היה שמירה על פרטיות המידע של אותם אנשים. 
נושא זה הרבה פחות מהותי לגבי הרשימה השחורה שמוחשבה באותו ארגון. אלה שנכללו בה לא עמדו בהחזר האשראי שלקחו והחוק באותה המדינה התיר לפרסם את פרטיהם על מנת שיוכלו להימנע מלתת להם אשראי.

בעידן ה-Cyber גדל החשש משימוש לרעה במידע הפיננסי האישי מצד גורמים, שאינם מורשים וניצלו פרצות אבטחה, על מנת לגשת למידע הזה ולבצע פעולות.

ההגדרה של גורמים מורשים וגורמים לא מורשים להשתמש במידע היא הרבה פחות חדה ממה שנדמה לחלק מהקוראים.

גורמים בגוף הפיננסי הנותן שירותים פיננסיים

ברור שיש עובדים בגוף המנהל פעולות פיננסיות או נכסים פיננסיים החייבים לגשת למידע של לקוחות על מנת לבצע עבורם פעילויות פיננסיות ו/או דיווחים.
הבעיות בהקשר זה עלולות להיות:
1. גישה למידע וביצוע פעולות על ידי עובדים של אותו גוף פיננסי, שאינם מורשים לעשות זאת.
2. שימוש לרעה בהרשאות על ידי עובדים מורשים.

ההיקף של גישת עובדי בנקים לחשבונות ומשיכת כספי לקוחות שלא כדין, יותר גדול ממה שהקורא הממוצע משער.
בהרבה מקרים בנקים בעולם ובארץ מעדיפים לפצות את הלקוחות הנפגעים בשקט ולא לפרסם את מה שקרה.
פרסום עלול לגרום ללקוחות לנטוש אותם לטובת בנקים אחרים.

העברת מידע לגורמים אחרים שלא ברשות
העברת מידע פיננסי של לקוח על ידי גוף מנהל לגורמים עסקיים אחרים עלולה להיות בעיתית במקרה בו הלקוח לא מאשר את העברת המידע או לא מודע להעברת המידע.
לצערי העברות מידע כאלה מתרחשות. זה לא חיב להיות הארגון המנהל את המידע. זה יכול להיות גם עובד המבצע את זה על דעת עצמו.

בכתבה בחדשות ערוץ 2 התיחס עו"ד דן חי לשימוש בפרטי לקוח המופיעים על צ'ק שלו, שלא למטרות פדיון הצ'ק. במקרה הספציפי, ניסיון לשכנע את הלקוח הפוטנציאלי להעביר את החשבון שלו לבנק הפונה. אינני עורך דין, אבל עו"ד חי חושב שזו עבירה פלילית שהעונש עליה עלול להגיע למספר שנות מאסר.

העברת מידע ברשות הלקוח
סוג אחר של דילמה היא העברת מידע פיננסי או משיכת מידע פיננסי באישורו של הלקוח.
הלקוח אולי מעונין להעביר את המידע הבנקאי שלו לבנק אחר על מנת שיציע לו תנאים משופרים. 
מקרה אחר הוא רצונו של לקוח לרכז את כל המידע הבנקאי או הפיננסי שלו במקום אחד, למשל: מידע משני חשבונות בנקים ומחברת כרטיסי אשראי.
ריכוז המידע ולפעמים גם ניתוח שלו עשויים לעזור למשק הבית להתנהל טוב יותר.
פיננדה (Finanda) היא דוגמה פיתרון ממוחשב המרכז מידע פיננסי ומאפשר דיווח וניתוח שלו. הלקוח יכול לבחור סוגי דיווח מתוך סט הדיווחים הקיימים במוצר.

ברמה העקרונית אני לא רואה בעיה בזה שלקוח של גוף הנותן שירותים פיננסיים יאפשר, מרצונו הטוב, העברת מידע לגוף אחר הנותן לו שירותים או עשוי לתת לו שירותים.
באופן עקרוני הוא היה יכול לגשת לנתונים להדפיס אותם ולמסור אותם לאותו גורם.
הדפסה כזו היא ללא ספק הרבה פחות יעילה מהעברת מידע ממוחשבת סדירה.

הבעיה היא שהבנקים לא ממש אוהבים העברת מידע כזו. זה עלול לגרום ללקוח להעביר את הכספים שלו לניהולו של מתחרה זול יותר.
הם מערימים קשיים על העברת מידע כזה. לפעמים הרגולציה עוזרת להם להקשות על העברת מידע כזה.

כמעט לכל קושי יש פיתרון. גם לקושי בהעברת מידע. הפיתרון שבו בחרו בנקים וגופים אחרים בעבר נקרא Screen Scraping. נתוני הלקוח בבנק המסרב לשתף מידע נשלפים ממסך דיווח של הבנק. לטכניקה הזו יש בעיות טכניות אבל גם בעיה אחת מהותית.
על מנת לבצע דיווח כזה היישום הממוחשב זקוק לשם משתמש וסיסמה של הלקוח בבנק. 

הצירוף של שם משתמש וסיסמה אינו מוגבל רק לדיווחים: הוא מאפשר גם ביצוע פעולות. זוהי פירצה קשה באבטחת מידע של הנתונים.
  
מי שמספק את שם המשתמש והסיסמה מרצונו הטוב הוא הלקוח. זה יוצר בעיה נוספת. פחות חמורה מהבעיה המסומנת באדום לעיל. הבנק אוסר על הלקוח לתת את שם המשתמש והסיסמה שלו למישהו אחר.

כשהלקוח עושה זאת ומספק אותם ליישום, הבנק עלול להסיר מעצמו כל אחריות במקרה של פריצה לחשבון.

שיתוף נתונים במאגר חיצוני לבנקים
רגולטורים במדינות שונות, כולל ישראל, מחפשים פיתרון לבעיה של חשיפת נתונים, באישור הלקוח, לצורך תחרות. כשבו זמנית נחסך הצורך בשימוש בסיסמה ושם משתמש.
פיתרון אםשרי הוא מאגר ציבורי של נתונים בנקאים לקריאה בלבד. כמובן שהגוף שינהל אותו חיב למנוע גישה של אנשים לא מורשים למידע.
מאגר כזה ישמש את האנשים שהמידע מתיחס אליהם וגופים הרוצים להציע להם את שירותיהם.

הבעיה שנותרה היא אותה בעיה שהוצגה קודם: הבנקים יעשו כל שביכולתם שלא לתת את הנתונים משום שהלקוחות עשויים לגלות פיתרונות תחליפיים לשירותים שהם מציעים.
  

שיתוף מידע פיננסי

עולם השירותים הפיננסיים עובר בשנים האחרונות שינויים מהותיים. קראו למשל את הפוסטים הבאים:
שירותים פיננסיים חלופיים מנישה שולית למרכז (Mainstream) 
מה תעשה כשתהיה גדול: בנקאי או איש Fintech? 
התבגרות הפינטק 

שני הפוסטים האחרונים עוסקים בשחקנים חדשים בשוק השירותים הפיננסיים: חברות ה-Fintech.

לאחרונה נתקלתי במאמר העוסק ביוזמה של מספר גופי Fintech בארה"ב מנסה להגדיר API סטנדרטי, כלומר: ממשק סטנדרטי, להעברת מידע פיננסי בין גופים שונים. ארה"ב אינה הראשונה. בריטניה וסינגפור מקדימות אותה.

לפרטים על המיזם קראו: 

US Fintech firms join forces to push data sharing via APIs. 

מיזם זה ומיזמים דומים בארצות אחרות ובגופי תקינה יביאו בשלב כלשהו להגדרת סטנדרט להעברת פרטים פיננסיים אישיים ונתונים אחרים ביו נותני שירותים פיננסיים. 
מבחינה טכנולוגית הוא עשוי להקל על העברת מידע בין נותני שירותים כאלה.

בהקשר זה חשוב להביא בחשבון שני דברים:

1. איומי Cyber ואבטחת מידע.

2. העברה אפשרית של נתונים ללא הרשאה מבעל הנתונים, כלומר: הלקוח.
בהקשר של השני יש לזכור שהרגולציה ביחס ל-Fintech במקרה טוב היא בחיתוליה ובמקרה הפחות טוב אינה קיימת כלל. 

רשימות שחורות ורשימות לבנות

  דרמת הפשע רשימה שחורה
מקור התמונה: ויקיפדיה

לפני יותר מעשור השתתפתי בפרויקט ייעוץ במחשבים בגוף בנקאי בחו"ל. חברה בינלאומית גדולה צרפה אותי, כיועץ עצמאי, לכמה יועצים אחרים. מדובר היה ביעוץ סביב פרויקט שבמרכזו רשימת White list של אשראי, שלקחו אנשים מבנקים ומחברות כרטיסי אשראי.

כמות האשראי שלקח אדם או לקחה משפחה, היווה שיקול נוסף בהחלטה של גוף בנקאי אליו פנה בבקשה לקבל אשראי.

היערכות לאבטחת מידע ופרטיות היו נושא מהותי לארגון ונושא מרכזי ביעוץ שקיבל הלקוח. 

צריך לזכור שמדובר באנשים שמחזירים את האשראי שלקחו ולא בכאלה שאינם עושים זאת ולכן חשוב שהגישה לנתונים שלהם תינתן רק להם (לפעמים זה יכול לעזור להם, משום שלא תמיד הם מסוגלים לבנות רשימה מסודרת של כל ההלוואות וחובות האשראי שלהם) ולמי שעל פי חוק זכאי לגשת לנתונים (במקרה הספציפי בנק או חברת כרטיסי אשראי אליו פנה האדם או פנתה המשפחה בבקשה לקבלת אשראי).

פני הדברים שונים כאשר מדובר באנשים, שבאופן שיטתי אינם מחזירים את חובם או אנשים, שנותנים באופן שיטתי צ'קים ללא כיסוי.

אנשים אלה מאבדים את זכותם לפרטיות והחוק מאפשר לפרסם את שמותיהם, על מנת להציב את הסיכון בפני מי שעומד לתת להם אשראי או עומד לקבל מהם צ'ק.

הם נכללים ברשימה שחורה.

השורה התחתונה: רשימה לבנה ורשימה שחורה

רשימה לבנה היא רשימה של כאלה שלא ביצעו עבירה כלשהי בהקשר הנדון. הם זכאים לפרטיות ויש לאבטח את נתוניהם ולא לאפשר גישה חופשית אליהם.

עבריינים שיטתיים אינם זכאים לפרטיות בהקשר העבירה שלהם. החובה להזהיר את מי שיכול להיפגע מהם גוברת על זכותם לפרטיות.

כמה דוגמאות לעבריינים שיטתיים

1. בתחום המחשבים תוכנות האנטי-ספאם מנסות לסנן הודעות שמקבלים מעבריינים כאלה.

2. אנשי מכירות של אותה חברה המתקשרים שוב ושוב על אף שאומרים להם שאין מעוניינים בשירותיהם ומבקשים מהם להימנע מלהתקשר.

זו גם הסיבה שאני חושף כאן את חברת פלאפון, שאנשי המכירות שלהם התקשרו אלי עשרות פעמים, על אף שנאמר להם שאיני מעונין להיות לקוח שלהם ואיני מעונין שיתקשרו אלי. 

בפעמים הראשונות גם הסברתי להם מדוע או שלחתי אותם לקרוא את הפוסט בבלוג שלי המסביר מדוע. לקריאת הפוסט: חברות הסלולר: מדוע לא הייתי צריך לבחור בחלופה הרעה פחות?

טיפ לקוראים: 

האפליקציה Truecaller שהתקנתי בטלפון הסלולארי שלה שיפרה את איכות חיי. אני יכול לראות שהמתקשר הוא איש מכירות של חברת פלאפון או סוכן ביטוח שמנסה למכור לי ביטוח מיותר ופשוט לא לענות לשיחה.

3. לקוחות בנק מוגבלים

באתר בנק ישראל ניתן להקליד מספר זהות או מספר חברה של לקוחות בנקים בעלי חשבונות מוגבלים. לקישור לדף: איתור לקוחות מוגבלים.

באתר בנק ישראל תוכלו לקרוא גם מה גורם למישהו להיכלל ברשימה השחורה הזו.

טיפ לקוראים: לפני התקשרות כלכלית משמעותית עם מישהו, בדקו שהוא אינו מופיע ברשימה הזו של בנק ישראל.

מסעדות ורשימות שחורות

כשקראתי פוסט שכתב המסעדן איל סבן נזכרתי ברשימות השחורות. איל כותב בפוסט: אורח לא בא ואורח גם לא מטלפן.

איל כותב על תופעה נפוצה ומכוערת של אנשים המזמינים מקומות במסעדה אינן מגיעים ואינם מודיעים שלא יגיעו. חלקם הם בלינים המזמינים מקומות במספר רב של מסעדות באותו מועד.

למסעדות נגרם נזק כלכלי. איל מתאר כיצד מנסים להתמודד עם התופעה ומה נמצא במחקרים בנושא.  

מניסיוני אני מכיר תופעות דומות גם מול נותני שירותים אחרים שאינם מסעדות.

כך למשל, כשפתחתי קורס ערב ללימוד ברידג', טילפנתי לנרשמים באותו בוקר על מנת לודא את הגעתם לקורס. גברת אחת אמרה לי שהיא בטוח תגיע. היא לא הגיעה וגם לא טילפנה. כשטילפנתי רבע שעה אחרי תחילת השיעור הראשון, אמרה לי שלא הסתדר לה.

המודל הבנקאי של רשימות שחורות לעזרת בעלי עסקים

לשלל האמצעים שנוקטים בעלי המסעדות ועסקים אחרים בהתמודדותם עם התופעה, אני רוצה להציע תוספת: רשימה שחורה כפי שתיארתי לעיל ביחס ללקוחות בנקים.

המודל פשוט:

1. צרו רשימה ממוחשבת של שמות הלקוחות שמזמינים מקום ולא טורחים להודיע על ביטול. בכל פעם ציינו את התאריך והחזיקו מונה של סך הפעמים שזה קרה לאותו אדם.

2. בנו רשימה שחורה

אדם שצ'ק אחד שלו חזר, אינו צריך להיכלל ברשימה שחורה (צ'ק יכול לחזור גם בגלל פגם טכני). אדם שמעל לסף מסוים של מספר צ'קים שלו ביחידת זמן חזרו, נכלל ברשימה.

באופן דומה אדם שפעם אחת לא טרח להודיע על ביטול הזמנה למסעדה לא צריך להיכלל ברשימה שחורה. יתכן שקרה אירוע אמיתי משמעותי, למשל: מישהו לא הרגיש טוב והוא לקח אותו לחדר מיון בבית חולים. האירוע גרם לא לשכוח להודיע למסעדה.

אדם שעשר פעמים הזמין מקום במסעדה לא הגיע ולא הודיע יכול להיכלל ברשימה כזו. 

כפי שבנקים מתייחסים אחרת לבעל חשבון מוגבל, על המסעדות להתייחס אחרת ללקוח כזה. למשל לגבות ממנו מראש תשלום משמעותי באמצעות כרטיס אשראי.

3. שיתוף פעולה בין מתחרים

בנקים משתפים ביניהם רשימות שחורות. גם מסעדות ובעלי עסקים אחרים יכולים לעשות את אותו דבר.

כלכלת שיתוף: המודל האינדונזי

בשכונה בג'וגג'קארטה

אחת המגמות בעולם המפותח היא שימוש הולך וגדל בכלכלת שיתוף. אתר שיתוף בולט במיוחד בתחום בתים לנופש הוא Airbnb. שירותים פיננסיים חלופיים הופכים ל-Mainstream.  גיוס כספים באמצעות Crowdsourcing הופך לשיטה יותר ויותר מקובלת. נגעתי כאן רק בכמה דוגמאות בולטות המייצגות את מגמת השיתוף הכלכלי.

באינדונזיה כבר יש מודל שיתוף אחר, הקיים הרבה זמן לפני שכלכלת שיתוף הפכה במערב למושג שמדברים עליו ומשתמשים בו. 

מודל השיתוף הוא שיתוף בתוך הקהילה, בשונה מהמודל המערבי המבוסס על אתר אינטרנט באמצעותו משתפים משאבים בין אנשים מקהילות שונות. 

כבר נחשפתם לשיתוף בקהילת הבאלינזים בפוסט : באלי: על שמות והתנהגות כלכלית ובקהילת הטוראג'ה בפוסטים: אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של טיפול במתים וכיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי של הטוראג'ה באינדונזיה מנקודת השקפה אחרת.

בפוסט זה אעסוק במודל השיתוף בו נתקלתי באי ג'אווה. מתוך מה שכבר קראתם השיתוף בבנז'ר בבאלי הוא הקרוב ביותר למה שאתאר בהמשך.

הקהילה בג'אווה מבט מהחוץ

בג'וג'קארטה עברנו גם בשכונות עניות. בחוץ נקי ומסודר. אפשר לראות פרחים ליד הבתים. וכלובי ציפורים. הבתים קטנים ולפעמים אפשר לראות מהחוץ מה קורה בתוכם.

גבר ג'אוונזי אינו גבר אם אין לו ציפור מחמד. לא בכדי ביקרנו גם בשוק הציפורים המקומי הענק: כמעט בכל בית מגדלים ציפור.

רוב הכבישים באינדונזיה צרים ופקוקים. בנוסף למכוניות יש בלי סוף אופנועים. הנהגים המקומיים בג'אווה שקטים וסבלנים. כמעט ולא צופרים.

יש מי שמכוון את התנועה ומאפשר לכלי רכב הבאים מרחובות צדדיים להשתלב בתנועה. ללא הכוונה כזו הם לא היו משתלבים במשך שעות.

לא מדובר בשוטרי תנועה, אלא  במקומיים מהשכונה. הנהגים מצייתים להם.

הקהילה בג'אווה מבט מבפנים

הקהילה בשכונה היא הקהילה החשובה ביותר עבור הג'אוונזים. הקהילה אחראית לניקיון בשכונה, שמירה מפני שריפות והכוונת תנועה.

אנשים בשכונה עוזרים זה לזה: בעבודות ובחפצים או במצרכים.

כשמשפחה חוגגת אירוע היא מזמינה את כל תושבי השכונה. אירוע כזה נקרא: סלמנתן (Salamantan).

כולם חייבים להגיע לסלמנתן. באופן טבעי, כשכולם מגיעים ומדברים ביניהם נפתרים סכסוכים ומחלוקות.

כשכולם מרגישים שייכות, מדברים זה עם זה ומוכנים לעזור זה לזה יש מודל שיתוף, השומר על איכות החיים ומוזיל עלויות לחברי הקהילה.

הצד השני של המטבע

בעולם המערבי אנחנו יודעים מה זו פרטיות ומנסים לשמור עליה. העולם הדיגיטלי והאינטרנטי גוזל מאיתנו חלק מהפרטיות. רוב האנשים באינדונזיה לא מבינים מה זו פרטיות. הצד השני של המטבע של קהילה ושיתוף הוא היעדר פרטיות.    

מתי הג'אוונזים שותקים?

ג'וקו וידודו נשיא אינדונזיה
מקור התמונה: ויקיפדיה

אם אתם דוברי ג'אוונזית (השפה המדוברת באי ג'אווה) ותשוחחו עם מקומי, הוא עשוי לשאול אתכם הרבה שאלות אישיות. לא בכל התרבויות מקובל לשאול שאלות כל כך אישיות. לאחר שתסיימו לענות לו, ייתכן שהוא ישתוק ויפסיק לדבר איתכם. אתם לא צריכים להיעלב: לג'אוונזי יש בעיה הוא לא יודע כיצד להמשיך לדבר איתכם.

מדוע הוא אינו יודע כיצד לדבר איתכם?
בג'אוונזית יש מספר שפות משנה או אופני דיבור. באיזה שפת משנה מדברים זה תלוי הקשר.

להלן דוגמאות לשפות משנה:

שפה גבוהה
זו השפה בה מדבר מישהו עם מישהו שמעליו, למשל: ילד המדבר עם אביו או אזרח רגיל המדבר עם השולטן.

שפת אמצע
שפת המסחר או שפת דיבור בין שווים.

שפת "החברה" (נגוקו)
שפת הדיבור בין חברים.

כשהג'אוונזי שאל אתכם שאלות אישיות הוא לא התכוון להביך אתכם או לפגוע בפרטיות שלכם. הוא לא יודע היכן למקם אתכם על מנת להחליט באיזו שפת משנה לדבר איתכם.

כשמדובר במישהו מהקהילה שלו, קל לו למקם אותו ולדעת איך לדבר איתו. למקם אתכם יותר מסובך לו.

אם גם השאלות האלה לא יפתרו את הבעיה, לא תהיה לו ברירה אלא לשתוק: הוא לא רוצה, חס וחלילה לדבר איתכם בשפה נמוכה מדי.

שפות באינדונזיה  
הג'אוונזים הם קבוצת האוכלוסיה הגדולה ביותר באינדונזיה. יותר מ-140 מיליון תושבי האי ג'אווה. כל הצמרת הפוליטית של המדינה הייתה מאז הקמת המדינה ג'אוונזית. תושבי איים אחרים, בעיקר האיים העשירים במחצבים ובגידולים חקלאיים, הרגישו מקופחים: מרבית המשאבים פרי עבודתם, הושקעו בג'אווה. התשתיות והשירותים לאזרחים באיים בהם הם חיים לא טופלו כראוי.

הרגשת הקיפוח גרמה בחלק מהאיים למרי, למרד ולרצון לעצמאות. 
הנשיא הנוכחי ג'וקו וידודו הוא הנשיא הראשון, שאינו מגיע לתפקידו מהאליטה הצבאית.

הנשיא הנוכחי דואג יותר לצרכים של אזרחי המדינה. הוא מנסה לקדם חזון של ממשל דיגיטלי, כמו במערב ובישראל שגם מנסים לקדם חזון כזה. הוא גם יזם את ה-hackathon הראשון במדינה, שיתקיים בבית הנשיא. מתכנתי המחשב שישתתפו בו, ינסו לחשוב ולפתח ביחד פתרונות ממוחשבים לשליטה במחירי מוצרי יסוד כמו אורז. 

ג'וקו וידודו רגיש יותר לתושבי האיים האחרים ומשקיע יותר משאבים באיים האחרים. הדגש הוא על פיתוח תשתיות במיוחד בתחום התחבורה.

שפות באינדונזיה
כ-95% מהאינדונזים יודעים קרוא וכתוב. כל אחד לומד שלוש שפות: את השפה של הקבוצה האתנית שלו. כך למשל עם אתה תושב האי ג'אווה, אתה לומד ג'אוונזית, אנגלית ואת השפה הלאומית של אינדונזיה, הנקראת: Bahasa Indonesia. נכון להיום פחות ממחצית מהאוכלוסיה הם דוברי השפה הרשמית. 

לפי הויקיפדיה היא: "שפה חדשה מאד יחסית, וניתן לומר שהיא חצי מלאכותית היא נוצרה בשנת 1945 כמין צורה סטנדרטית יותר של מלאית". השפה משמשת לממשל ולתקשורת בין הקבוצות האתניות השונות באינדונזיה. 

איך קרה שהג'אוונזית אינה השפה הרשמית?
כאשר השפה הנפוצה ביותר היא ג'אוונזית והמנהיגים הם ג'אוונזים, מדוע לא נבחרה השפה הג'אוונזית כשפה רשמית?
הסיבה לכך היא תרגיל של ההנהגה הג'אוונזית באותה עת, שכאמור לעיל העדיפה את ג'אווה על פני פרובינציות באיים אחרים מבחינת השקעת משאבים.

ההנהגה הג'אוונזית ניסתה להראות באמצעות בחירת שפה לאומית אחרת, שגם קבוצות אתניות אחרות זוכות ליחס לא פחות טוב מאשר תושבי ג'אווה. 

באלי: על שמות והתנהגות כלכלית

בית ספר בבאלי

בכיתה בבית ספר בבאלי

נכנסים לכיתה בבית ספר בבאלי ואומרים: "ראשון קום". קרוב לוודאי שעשרה ילדים או יותר יקומו. זה משום שבבאלי יש רק ארבעה שמות לילדים: ראשון (כך נקרא הילד שנולד ראשון), שני, שלישי ורביעי. לשמות מוסיפים גם את שם הקסטה אליה משתייך הילד, למשל: ברהמינים. 

בטח הבנתם מהתיאור שתושבי באלי אינם מוסלמים אלא הינדוהיסטים. להינדהיזם שלהם יש גם מאפיינים ייחודיים, השונים מההינדוהיזם בהודו. 

באיזה שם קוראים לילד החמישי שנולד? הוא נקרא ראשון-שני. לשישי? ניחשתם לבד: שני-שני.

הקשר בין שם ותפיסת עולם

אצלנו לכל ילד יש שם ייחודי שנתנו לו אביו ואימו (ונתן לו אלוהיו?). לפעמים השמות הם כל כך ייחודיים ומקוריים שאי אפשר לדעת האם מדובר בילד, בילדה, בחתול המשפחתי או בכינוי ברשת חברתית מקוונת.

כשיש לך שם ייחודי אתה גם מרגיש ייחודי. אתה אינדבידואל. הדגש הוא עליך כפרט ולא על הקבוצה. אתה אולי תיטה יותר לעסוק בעצמך, לדאוג לעצמך ולהסתכל פחות על הכלל או הקבוצה.

כשיש לך שם באלינזי, אתה אחד מהקבוצה. אתה דואג לקבוצה לפני הדאגה לעצמך. גם בהיבט הכלכלי. אתה תיטה יותר לשתף פעולה עם אחרים. לפעמים גם תשיגו תוצאות טובות יותר מאשר אוסף פרטים, הדואגים כל אחד לטובת עצמו.

על שמות וגלגול נשמות

זוכרים את הפוסט: כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות? בפוסט זה הסתברתי את הקשר בין האמונה הבודהיסטית בגלגול נשמות לבין חוסר השחיתות של משפחת המלוכה בבהוטן.

בבאלי הם הינדוהיסטים ולא בודהיסטים, אבל גם הם מאמינים בגלגול נשמות. 

כשאתם מאמינים בגלגול נשמות, תפיסת העולם שלכם היא שאתם ייחודיים פחות מאשר מי שמאמין שהחיים שלו הם חד-פעמיים. אם יש גלגול נשמות, ממילא הנשמה שלכם תתגלגל למישהו אחר בגלגול הבא.

כמו בבהוטן, חשוב לכם שהגלגול הבא יהיה טוב. על מנת שהוא יהיה טוב (ואולי אפילו תגיעו גם למצב בו תצאו ממעגל גלגולי הנשמות), עליכם לעשות טוב לסובבים אתכם.

מעגלי ההשתייכות של באלינזים

באלינזי משתייך להרבה מעגלים ומשתף פעולה עם אלה המשתייכים לאותו מעגל:

המעגל הראשון: המשפחה המורחבת

כמו במקומות אחרים בהם ביקרתי באינדונזיה, בבאלי יש כבוד רב לדור המבוגר (קראו למשל: כיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי שלהטוראג'ה באינדונזיה מזוית אחרת).

באלינזים מתגוררים במשותף עם המשפחה המורחבת. נשים זוכות לפרטיות מסוימת: לכל אישה יש מטבח משלה.

הדירה הטובה ביותר נמצאת בצפון (צפון ומזרח נחשבים על פי האמונה שלהם ככיוונים טובים). בדירה זו מתגוררים המבוגרים ביותר. המגורים ביתר הדירות הם לפי בכירות תאריכי לידה. הדירות הטובות יותר גבוהות במעט מהטובות פחות ונמצאות יותר לכיוון צפון או מזרח. הצעירים יותר מתגוררים בדירות טובות פחות בדרום מתחם המגורים.

כאשר נפטרים המבוגרים ביותר, כולם זזים דירה. המבוגר ביותר עובר לדירה הטובה ביותר בצפון-מזרח וכולם מתקדמים בדירה אחת.

אין משמעות לבעלות אישית על דירה ולכן זוגות צעירים אינם צריכים להשתעבד למשכנתה על מנת לרכוש דירה.

המקדש המשפחתי נמצא בצפון-מזרח. שם קבורים האחים התאומים שלהם. באלינזים מגדירים את השיליה של האם בזמן לידה כאח תאום (גם בני הטוראג'ה). הם מגדירים גם אביזרים שונים הקשורים ללידה כאחים תאומים.

המשמעות היא שגם אם מתרחקים וגרים במקום אחר (ג'אווה למשל) חוזרים לבקר את ההורים ואת "האחים התאומים" וחוזרים לבצע פולחנים של מנחות לאלים במקדש המשפחתי.

משמעות נוספת היא כמובן שיתוף כלכלי. כך למשל, המטבח הפרטי של אישה באלינזית, החיה במתחם מגורים משפחתי משותף, הוא לצורך הכנת אוכל (ומניעת חיכוכים). באוכל כולם מתחלקים. חיים יותר במתחם הפנימי שבין הבתים מאשר בבתים. המתחם הזה הוא משותף. 

המעגל השני: הבנז'ר

ההולנדים חילקו את באלי לכפרים, בדיוק כמו שהבריטים והצרפתים חילקו ביניהם את המזרח התיכון וקבעו גבולות של מדינות. ההתפרקות הנוכחית של מדינות ערביות היא משום שהמקומיים לא רואים את עצמם משתייכים לקבוצה (מדינה) שהקימו האירופאים. במקום זה יש להם קבוצות השתייכות אחרות. 

גם הבאלינזים לא ראו בכפר ישות השתייכות משמעותית. ההשתייכות שלהם היא לבנז'ר (Banjar). בכפר אחד עשויים להיות מספר בנז'רים. בנז'ר הוא קהילה בפני עצמה, שיש בה מידה מסוימת של שיתוף. 

בבנז'ר יש מעין משמר אזרחי שבפעולותיו משתתפים חברי הקהילה. תפקידו הוא להגן על הקהילה מפני גנבים ופושעים מחוץ לקהילה (כמעט תמיד מדובר בפושעים שאינם באלינזים). 

רווקים צעירים מנועים להיפגש עם רווקות צעירות אחרי שעה 21:00. אם "המשמר האזרחי" תופס זוג כזה בשעה מאוחרת יותר, הגבר חייב להתחתן עם האישה.

מעגל נוסף: חלוקת המים

באלינזים רבים עוסקים בחקלאות, גידול אורז למשל. מי שעוסק בחקלאות, וגם מי שאינו עוסק בה, זקוקים להספקת מים. 

בהרים יש מספיק מים, אבל צריך להביא אותם לבתי התושבים. השובאק (איני בטוח שאייתתי באופן מדויק את השם) היא יחידת ההשתייכות של חלוקת מים או מי הם אלה שיש להם צינורות משותפים. הצינורות עוברים מרחקים גדולים מההרים ועד לים וכמובן שחוצים מספר רב של בנז'רים. אבל גם שכנים הגרים באותו בנז'ר, עשויים להשתייך ליחידות חלוקות מים שונות, משום שצינורות מים ראשיים שונים מחברים אותם.

בראש כל יחידת חלוקת מים עומד אדם, שתפקידו לדאוג שיגיעו מים ושיגיעו מספיק מים לכל אחד מחברי היחידה.

האדם העומד בראש שובאק גר תמיד קרוב לים. אם משהו ישתבש בהספקת המים, הוא יהיה בין הראשונים להיפגע מכך משום שהוא נמצא בסוף שרשרת ההספקה.

כך מבטיחים שלמי שמנהל את חלוקת המים יש אינטרס מובהק, שהמערכת תעבוד באופן ראוי.

המעגל הגדול: הבאלינזים

לא מיציתי את כל מעגלי ההשתייכות של הבאלינזים. אחד המעגלים הנוספים הוא ההשתייכות שלהם לבאלי (מעגל גדול יותר הוא ההשתייכות לאינדונזיה). 

התוצאות של הערבות ההדדית בכל המעגלים:

1. הבתים (מתחמי המגורים) בבאלי פתוחים וכל אחד יכול להיכנס, בלי שיפתחו לו את הדלת הלא נעולה, בלי לבקש רשות ובלי לצלצל בפעמון.

באופן עקרוני כל אחד גם יכול לפתוח מקרר ולאכול. לרוב מצבם הכלכלי הוא לא מספיק טוב על מנת, שאני או מישהו אחר במצב דומה למצבי, ייכנס ויאכל בבית שאינו מכיר את יושביו.

2. החנויות לא נעולות והסחורה יכולה להישאר על המדרכה. 

אף באלינזי לא יגנוב אותה.

3. אין רעבים, קבצנים או חסרי בית

המשפחה או הקהילה דואגת להם.

זה לא לגמרי מדויק. פגשתי קבצנית עם ילד קטן על זרועותיה. כשאמרתי למדריך הבאלינזי שלנו שהוא אמר שאין קבצנים ואני ראיתי קבצנית הוא השיב: היית צריך לשאול אותה מהיכן היא. היא הייתה כנראה אומרת לך שהיא הגיעה מג'אווה.

המרחק בין האי ג'אווה לאי באלי הוא קטן ובהחלט מגיעים ג'אונזים לצורך עבודה, תיירות ולפעמים גם ממניעים לא כל כך נאצלים.

הבאלינזים אולי תמימים, אבל כבר פחות. בסמוך לרמאדן הם נועלים את הבתים ואת האופנועים, מכניסים את הסחורות לחנויות ונועלים את הבתים. גם המשמרות האזרחיים מגבירים את פעילותם.

ההסבר שלהם: לקראת החג המוסלמים מג'אווה זקוקים ליותר כסף. יש ביניהם כאלה שמגיעים לבאלי על מנת להשיג אותו בדרכים לא ממש חוקיות ולא ממש נאצלות.

  

כשלא אתם פרסמתם את המידע שפורסם בשמכם באינטרנט

עידן האינטרנט והטלפונים החכמים משפיע על מצבנו הכלכלי בהיבטים רבים למשל: חשיפת יתר לפרסומות, אפשרות לקנות יותר בזול דרך האינטרנט ואפשרות להציע או לקבל שירותים מבוססי מיקום. 

אין שום אפשרות מעשית להבטיח פרטיות למידע ששמתם באינטרנט. ברגע ששמתם אותו גם אם תמחקו אותו, כבר לא תוכלו למחוק אותו. מישהו אחר אולי העתיק אותו או הפיץ אותו. רוצים להבין יותר מדוע? קראו: Your private Data is Unforgettable.

המידע עליכם באינטרנט ישמש גם לדברים, שאתם לא רוצים שיעשו בו שימוש. המקרה הקלאסי הוא שיווק על ידי יצרני מוצרים או ספקי שירותים, שאולי לא שמעתם עליהם ואולי אינכם מעוניינים בסוג המוצרים, שהם מנסים למכור לכם (לפעמים באגרסיביות יתרה).

עבודה

אתם מחפשים מקום עבודה חדש. שלחתם קורות חיים. בכלל לא בטוח שיקראו אותם. אם אתם, לכאורה מועמדים רלוונטיים, יותר סביר שיקראו עליכם דברים אחרים באינטרנט. 

למשל את הפרופיל שלכם ב-Linkedin. את האופן בו אתם מציגים את עצמכם ב-Facebook. את הפוסטים שהעלתם. מי הם החברים שלכם ברשת החברתית או הקשרים שלכם ברשת המקצועית, למה עשיתם Like, למה עשיתם Share וכיו"ב.

זה בהחלט יכול להשפיע על קבלת ההחלטה: האם להעסיק אתכם או לא?

ההמלצה היא להיזהר כשאתם מעלים מידע כלשהו לאינטרנט. זה כולל גם מידע לא כתוב כמו תמונות.

כנראה שכמה שתיזהרו, תמיד יהיה עליכם לא מעט מידע באינטרנט. 

ניתוח האופי שלכם וכיצד לפעול באינטראקציה איתכם 

לפני זמן לא רב נתקלתי בכתבה בעיתון כלכלי. הכתבה עוסקת בתוכנה חדשה ושנויה במחלוקת. אתם מזינים פרטים של אדם. התוכנה מבצעת חיפוש, עיבוד וניתוח מידע עליו באינטרנט. אתם תקבלו את התכונות שלו, את האופן שבו הוא פועל והמלצות כיצד לפעול מולו או בשיתוף פעולה איתו.

הכתב השתמש בתוכנה עם שמותיהם של כמה פוליטיקאים מובילים בישראל והציג בכתבה את הניתוח ואת המלצות של התוכנה.

זה לא חשוב האם הניתוח נכון או סביר. חשוב אם ישתמשו בה ויחשבו שהניתוח לפחות סביר.

מידע שפורסם בשמכם - מקרה פרטי

הבוקר התקשרה אלי גברת בגיל מבוגר להודות לי. כש"טיילתי" אתמול בקבוצת Facebook שמתמחה בברידג', מצאתי פוסטים שפורסמו בשם הגברת. תוכנם של הפוסטים היה תמונות פורנוגרפיות. היות שהיה ברור לי לחלוטין שלא היא פרסמה אותן, כתבתי לה ב-Facebook וסיפרתי לה על פרסום התמונות בשמה. היום היא התקשרה להודות לי.

היא טיפלה במצב בסיוע מומחה מחשוב שעזר למחוק את הבושה. 

מידע שפורסם בשמכם ברמה העקרונית

זהו מקרה קיצוני ולכן גם קל לאתר אותו. תארו לכם שימשהו ישתלט על הזהות הדיגיטלית שלכם או חלק מהזהות הנ"ל ויפרסם דברים בשמכם.

ייתכן מאד שלא יאתרו את זה, שלא אתם הם אלה שפרסמתם.

לכו תדעו מה יקרה כשתחפשו עבודה. ייתכן שיפסלו אתכם רק בגלל משהו, שמי ש"גנב" את הזהות הדיגיטלית שלכם פרסם בשמכם.

כיצד להתגונן?

עליכם לנסות להיות ערים לסכנה ולהתגונן בפניה. הדרך להתגונן היא להכיר את הדרכים השכיחות לגניבת זהות דיגיטלית או שימוש בזהות דיגיטלית שאולה. 

שלוש הדרכים השכיחות שאציג כאן:

1. מתן הרשאות לאפליקציות

חלק גדול מהאפליקציות הממוחשבות באינטרנט, אינן דורשות מכם סיסמה וקוד משתמש או מאפשרות לכם במקביל דרך חליפית לסיסמה וקוד משתמש. הדרך החליפית היא לתת לאפליקציה הרשאות לגשת למידע שלכם, כולל סיסמה ב-Facebook או ב-Google. לכם זה יותר נוח. גם ככה אתם "טובעים" בים הסיסמאות, שמבקשות מכם אפליקציות האינטרנט בהם אתם משתמשים (בנקים, חברות ביטוח, קופת חולים, המחשב, אתרי אינטרנט, מועדוני צרכנים וכיו"ב). 

השאלה היא: למי אתם נותנים הרשאות כאלה? 

אם תתנו הרשאות כאלה למשחק חדש שאתם לא מכירים, ייתכן שזו תוכנה זדונית, במקום המשחק או בנוסף למשחק.

כשאני נותן הרשאה כזו ל-Feedly אין לי בעיה. זו תוכנה שאני יודע מהי ואני משתמש בה לקבלת RSS לתכנים בנושאים המעניינים אותי מאתרים שאני מכיר היטב.

המלצה: בדקו היטב לםני שאתם מאפשרים לתוכנה לגשת להרשאות שלכם ב-Facebook  או ב-Google.

2. דיוג (Phishing)

אתם מקבלים הודעה מהבנק שלכם, מ-PayPal או מגורם אחר שאתם עובדים בו. בהודעה בקשה להזין שוב את הסיסמה וקוד המשתמש שלכם, במסגרת עדכון תקופתי של הבנק או החברה.

סמל הבנק או החברה יופיע בדף האינטרנט.

חדי העין מביניכם, יבחינו שזו אינה אותה כתובת אינטרנט (URL), שבדרך כלל משתמש בה הבנק או משתמשת החברה.

בקיצור, הבנק או PayPal לעולם לא יבקשו מכם את הסיסמאות שלכם דרך האינטרנט (למעט לצורך כניסה לאתר הבנק או החברה). מישהו התחזה לבנק שלכם וקיבל את פרטי ההזדהות שלכם.

שלא כמו בדוגמה בסעיף "מידע שפורסם בשמכם - מקרה פרטי", אני לגמרי בטוח, שבמקרה זה הוא לא ישתמש במידע על מנת לפרסם תמונות פורנוגרפיות. הוא ישתמש במידע על מנת למשוך כסף מחשבון הבנק שלכם או לרכישת מוצרים באמצעות ה-PayPal שלכם או כרטיס האשראי שלכם.

3. אל תפעילו תולעים וסוסים (טרויאנים)

אתם מקבלים הודעה עם קישור ולוחצים על הקישור. אם אתם לא מכירים את מי ששלח את ההודעה או אם נראה לכם מוזר שזה מה שהאדם שאתם מכירים ישלח לכם, ובכל זאת לחצתם ייתכן שהתקנתם תוכנה זדונית במחשב שלכם.

ההמלצה פשוטה: אל תלחצו על קישורים כאלה. 

לתוכנה הזדונית הזו עשויים להיות שמות שונים: תולעת, סוס טרויאני, וירוס.

השם פחות מעניין. מה שמעניין זה מה התוכנה תעולל לכם. אחד הדברים הפחות חמורים, הוא משלוח הודעות עם תמונות פורנוגרפיות בשמכם.