דינו של בנק שאינו מנהל סיכונים לקרוס: המקרה של SVB

 

בחודש מרץ 2023 התרחשה קריסת הבנק השני בגודלו בהיסטוריה של הבנקאות האמריקאית. כך כותב  Robert Charette בפרסום של Cutter Consortium. 

מדובר ב-Silicon Valley Bank. 

במאמר המעניין מנתח Charette את הגורמים לקריסת הבנק.

קוראי האנגלית שביניכם מוזמנים לקרוא את המאמר במלואו. הסבר נפלא על איך לא לנהל סיכונים?

הפוסט יכול להיכתב גם בבלוג שלי על ניהול סיכונים. היות שמדובר בבנק שקרס חשבתי שעדיף לכתוב אותו בבלוג זה.

אתיחס לכמה נקודות מרכזיות שעלו במאמר.

לא נבחרו קריטריונים להצלחה בניהול סיכונים

בכל תהליך של ניהול סיכונים צריך לבחון את ההצלחה מול קריטריון או קריטריונים. ב-SVB לא היו כאלה.

לא היה תהליך של ניהול  סיכונים

השלבים הראשונים של תהליך כזה מזהים סיכונים אפשריים. 

בשלבים הבאים מכמתים אותם ומעריכים את גודל הסיכון.

אחרי זה מנסים לטפל בחלק מהסיכונים.

אם זה נעשה ב-SVB, זה לא נעשה כראוי. 

אגב, זה לא אקט חד פעמי. צריך לחזור על תהליך זה אחת לתקופה ובהתרחש שינוי משמעותי בארגון.

לא היו הנחות ביחס לסיכונים בקונטקס העסקי

הנחות מאפשרות לבחון את התמונה של סיכונים בהקשר רחב. כמובן שגם אותן צריך לבדו תקופתית. הקשר כזה לא היה ב-SVB.

ה-CRO לא טעה

מנהל הסיכונים הראשי של SVB לא טעה. 

מדוע הוא לא טעה? הוא לא טעה כי הוא לא היה. המשרה הזאת לא אוישה במשך מספר חודשים לפני הקריסה.

הנחה סטטית ולא דינאמית

כל מי שמבין משהו בניהול סיכונים מבין שהוא דינאמי. 

בינינו, גם מי שלא מבין בניהול סיכונים מביא בחשבון שהוא דינאמי.

שום דבר אינו קבוע. כמובן שגם סיכונים משתנים.

לא ב-SVB. הם הניחו שחוסר אינפלציה ורמת ריבית נמוכה יימשכו.

לא למדו מהניסיון

יש כאלה הלומדים מהניסיון שלהם. זה בהחלט ראוי ומבורך, אבל החכם לומד גם מניסיונם של אחרים. 

Charette אומר שבמשבר הסאבפריים בשנת 2008 לא היה ניסיון קודם דומה. 

SVB היה יכול והיה צריך ללמוד מהניסיון של משבר הסאבפריים בהקשר של הלוואות ללווים שאולי יתקשו להחזיר אותן. 

הבנת המוטיבציה להצלחה

המוטיבציה במשבר הסאבפריים הייתה תאוות בצע לא מרוסנת. 

גורם משפיע חשוב נוסף היה פוליטיקה. 

ב-SVB לא בחנו מה קרה באותו משבר. גם לא זיהו את אותה מוטיבציה.

לא הבינו את ה-Root Cause של סיכונים

לדעת כותב המאמר יש שלושה כאלה: חוסר במידע, חוסר בשליטה וחוסר בזמן. 

שלושתם היו חסרים ב-SVB. 

אגב לדעתו, הם חסרים בעוד כ-200 בנקים בארה"ב.

כפי שראינו SVB לא היה הבנק האחרון שקרס.

השורה התחתונה

בנק שאינו מנהל סיכונים לאורך זמן, צפוי לקרוס.

מדינה ללא שר אוצר

 

קשה לנהל מדיניות כלכלית סבירה במדינה שאין בה שר אוצר.

זה שאין שר אוצר במדינה לא אומר שאין מישהו שמוגדר פורמלית כנושא בתפקיד הזה. 

מן הסתם יש מישהו כזה אבל הוא עוסק בדברים אחרים ולא ממש מבצע את תפקידו. 

במשך 75 שנות  מדינת ישראל היו הרבה שרי אוצר שמילאו את התפקיד הזה. 

חלקם בהצלחה. חלקם בפחות הצלחה וחלקם נכשלו. 

בפוסט זה אתיחס לשלוש תקופות במדינת ישראל בהן לא היה שר אוצר, על אף שמישהו הוגדר ככזה.

יורם ארידור

יורם ארידור היה בתפקיד שר האוצר מ-21 בינואר 1981 ועד 15 באוקטובר 1983.

ארידור ניהל כלכלת בחירות כל הזמן. ללא קשר לשאלה האם מועד הבחירות קרוב או רחוק? 

התוצאה אינפלציה שנתית של מעל ל-100%. 

עד היום ארידור הוא השיאן הבלתי מעורער של אינפלציה במדינת ישראל לדורותיה. 

יש לו מתחרים בארגנטינה למשל.

ישראל כץ

ישראל כץ היה בתפקיד שר האוצר בין 17 במאי 2020 ל-13 ביוני 2021. 

כלכלת בחירות כבר הזכרנו. גם אצל כץ הייתה כזו כל זמן כהונתו. 

"החידוש" שלו היה התעלמות מהדרג המקצועי. הדרג הפוליטי, כלומר: כץ, מקבל החלטות בלי להתייחס לרובד המקצועי.

לפרטים נוספים קראו: תחזית כלכלית לשנה העברית החדשה: אי-וודאות וחששות

אנפלציה לא הייתה משום שכהונתו הייתה בתקופה בה הבנקים המרכזיים בעולם עצרו אותה באמצעות הרחבה כמותית.

גם שר אוצר הממלא את תפקידו לא היה.

בצלאל סמוטריץ

את דעתי על תפקודו כבר הבעתי בפוסט: דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט. 

את סמוטריץ מעניינת רק האידיאולוגיה שלו. רבים יאמרו האידיאולוגיה הקיצונית שלו. 

אין קשר אמיתי בין כלכלה לבין היעדים אליהם מנותבים כספי תקציב.

הוא דואג רק לקבוצה התומכת בו אידיאולוגית, כלומר: חלק מהמתנחלים. 

במקום לדבר על כלכלה, ולפעול עניינית במישור הכלכלי, הוא מדבר על גוש קטיף, חווארה, הסכמי אוסלו, ארץ ישראל הגדולה מארץ ישראל השלמה, דת ולימוד תורה. 

אל תטעו, זו אינה אותה דת של המפלגות החרדיות.

דעה משלימה

בזמן שאני התלבטתי כמה ימים האם לכתוב פוסט זה, כתב גיא רולניק על אותו נושא מזוית קצת שונה. 

יש לי הערכה רבה לגיא רולניק אציג בתמציתיות את דעתו. 

רולניק אומר שסמוטריץ הוא "שר האוצר הראשון של מדינת ישראל שאדיש לחלוטין ל-80% או ל-90% מהציבור. הוא ממוקד בקבוצה קטנה של בוחרים, חמישה-שישה מנדטים שהם כ-200 אלף איש". 

רולניק אינו מתייחס לשניים שקדמו לו ולא תפקדו כשרי אוצר. 

האם גם סמוטריץ מנהל כלכלת בחירות? 

נדמה לי שלא. ארידור וכץ באו ממפלגה גדולה ובאמצעות כלכלת בחירות ניסו להוסיף לה בוחרים. הם ניסו לתת הטבות כלכליות לכלל האוכלוסייה או לפחות לרובה.

סמוטריץ מבין שאין סיכוי שמישהו מחוץ למעגל האידאולוגי שלו יצביע בעדו. 

בנוסף, או אולי קודם לכן, בשונה משני קודמיו הוא מנסה לקדם אידיאולוגיה.

גם אם זו אינה כלכלת בחירות, יש תמימות דעים בין גיא רולניק וביני ביחס לגודל הנזק הכלכלי. 

אנחנו לא לבד. כמעט כל מי שמבין בכלכלה רואה זאת כך או באופן דומה.

הרצאות על התנהלות כלכלית נכונה לגילאי 60 פלוס

הפעילות של המועצה לחוסן כלכלי של גילאי 60 פלוס של עיריית ירושלים, בה אני פעיל, הגיעה לשלבים מעשיים. 

סדרת ההרצאות המופיעה בכותרת פוסט זה היא אחד הביטויים המעשיים. 

ההרצאות מיועדות לכאלה שעם ההכנסה שיש להם קשה להם לעמוד בהוצאות. 

בכותרת של התמונה המציגה את תוכנית ההרצאות תוכלו לראות גם את שמות הגורמים המשתפים פעולה עם עיריית ירושלים. 

בהקשר זה יש חשיבות רבה לארגון פעמונים. לפעמונים ידע רב בנושאים הנדונים וניסיון רב בהרצאות. 

מוזמנים להשתתף בהרצאות ולהפיץ לאנשים אחרים שזה מתאים להם.

הערת שוליים

ללא קשר ליוזמה זו גם לי יש הרצאה, שאני מעביר בנושא התנהלות כלכלית בגיל השלישי. היא מיועדת לאוכלוסיות אזרחים ותיקים שונות מאוכלוסיית היעד של סדרת ההרצאות הזו.

הלוואות מקרן השתלמות: לא תמיד משתלם

 

נדב טסלר הוא מומחה לפנסיה. טסלר כותב על הנושא באתר פנסיוני. אני ממליץ לקוראי הבלוג שלי לקרוא מדי פעם מאמרים שהוא כותב. אפשר וכדאי ללמוד מהם. 

הפעם אתייחס לנושא שבכותרת מהזווית של מה שטסלר פרסם ומהזוית האישית שלי. 

מדובר בשני דברים שפרסם טסלר:

1. כתבה שכותרתה: אלפי ישראלים לקחו הלוואה מקרן השתלמות וכעת משלמים את המחיר.

2. בגרף שפרסם בטוויטר. 

אני מצרף קישור לגרף. 

לנוחות אלה שאינם בטוויטר צרפתי את הגרף:

מקור: נדב טסלר

שני הפרסומים של נדב טסלר כנראה קשורים לאותו דבר. 

הפרסום הראשון מתייחס לאנשים שלקחו הלוואה מקרן השתלמות בריבית נמוכה (במקרים רבים ריבית פריים פחות 0.5%). 

כשהם עשו את זה הריבית במשק הייתה נמוכה. ההלוואה הייתה הלוואה עם ריבית נמוכה במיוחד. 

קרן ההשתלמות הייתה יכולה לתת להם הלוואה נוחה משום שהיה ביטחון שהכסף יוחזר משם שהחיסכון בקרן ההשתלמות שהיה גבוה מסכום ההלוואה שימש כביטחון.

כשהתפתחה אינפלציה והריבית במשק עלתה, הריבית האפסית צמחה לריבית של יותר מ-5%. 

חלק מהלווים התקשו לעמוד בהחזרים.

הגרף שפרסם נדב טסלר מראה שברבעון הראשון של שנת 2023 היו פידיונות גדולים בהרבה מאשר בשנים קודמות מקרנות ההשתלמות. 

סביר להניח שלפחות חלק מהפידיונות הללו נבעו מקושי לעמוד בהחזרים השוטפים של ההלוואות מקרן ההשתלמות. מה שעשו אותם לווים פדו את קרן ההשתלמות והחזירו את ההלוואה.

כמובן, שחלק אחר מאותם לווים פדו את קרן ההשתלמות על מנת להחזיר הלוואות בריבית גבוהה יותר או חלק מהן, למשל: הקטנת משכנתא. 

גם במקרה זה סביר להניח שפדיון קרן ההשתלמות נבע מקושי לעמוד בהחזרים השוטפים של ההלוואות האחרות. 

הנתונים מתאימים לתופעות הנובעות מאותה סיבה של עליית ריבית בארץ ובעולם המערבי. 

בבלוג זה עסקתי בשתי תופעות כאלה קריסת בנקים בחו"ל וקשיים של חברת Tarya העוסקת בהלוואות P2P.

ההמלצה שלי

בתקופה של אי-ודאות כלכלית בארץ ובעולם וחשש מהאטה או סטגפלציה (שילוב של האטה ואינפלציה) היזהרו יותר בלקיחת הלוואות. 

הסיכונים של חוסר יכולת עתידית לעמוד בתשלומי החזר ההלוואה גדולים יותר.

הזווית האישית שלי

בדרך כלל אני נמנע מנטילת הלוואות. 

בעקבות גירושיי בחרתי להשקיע סכום כסף גבוה ברכישת דירה ובשיפוצה. 

מומחים הציעו לי לקחת הלוואה מקרן השתלמות לכיסוי חלק מההוצאות. 

ריבית של פריים מינוס חצי אחוז נראתה אטרקטיבית. לקחתי הלוואה של כמה מאות אלפי שקלים. 

בשונה מהאנשים שעליהם כותב נדב טסלר, לא התקשיתי בהחזר התשלומים אבל...

כשהריבית ששילמתי עלתה באופן חד החלטתי שבנסיבות המיוחדות שלי (החלטה כלכלית היא ספציפית לכל משפחה או לכל יחיד. אין בהכרח כלל שתקף לגבי כולם) יהיה נכון לפדות קופות גמל נזילות שאינן חייבות במס רווחי הון ולשלם את רוב ההלוואה. 

החלטה שלי נוגדת את ההמלצות המקובלות של מומחים, שממליצים בדרך כלל לא לפדות השקעות הפטורות ממס רווחי הון, אבל במקרה הספציפי שלי יש לי רושם שהן נכונות. 

 

דעה: שקלא וטרייא: טרייא לא עכשיו

 

אני מאמין שלמודל של הלוואות P2P יש זכות קיום. כתבתי עליו ברוח אוהדת לפני זמן רב בעקבות מחקר באוניברסיטת קיימברידג'. 

זה עדיין לא אומר שזהו מודל מוצלח בכל עיתוי ובכל מסגרת. 

כתבתי גם על הסיכונים של מלווים בהלוואות P2P. 

יש לא מעט סיבות לחשוב שמזווית ראייה של מלווים יכול להיות שהעיתוי הנוכחי עלול להיות לא מוצלח. 

מדוע קורסים בנקים?

בפוסט שכתבתי לא מזמן הסברתי מדוע קרסו SVB ו-Signature?  

הייתי מספיק נאיבי לטעות ולחשוב שבנק גדול כמו Credit Swiss לא יקרוס. 

מאז יש בנקים נוספים, לא גדולים, שמאותה סיבה עומדים לפני קריסה. 

מנגנון הקריסה פשוט: 

1. בסביבת אינפלציה וריבית גבוהה ללווים קשה יותר להחזיר הלוואות. יש כאלה שלא יצליחו לעמוד בהחזרים.

2. כשתיק האשראי הוא פחות טוב יהיו יותר לווים כאלה.

3. כאשר בנק נקלע למשבר בעקבות זאת המלווים או המפקידים את כספם בבנק מתחילים למשוך את כספם.

4. מהר מאוד זה הופך לסוג של "מפולת שלגים" והבנק קורס.

בתהליך יש שני מרכיבים: לווים שמתקשים בהחזר ההלוואה ותדמית של סיכון גדול עם תחילת משבר הגורמת למלווים או למפקידים למשוך את כספם.

טרייא בקשיים

אם תקראו את מאמרו של אלמוג עזר בכלכליסט שכותרתו טריא מחפשת רוכש לחלק מתיק האשראי, BTB רוצה נתח ממנו, תראו תהליך דומה לתהליך של קריסת בנקים בחו"ל.

אתם יכולים לקרוא תיאור דומה גם בעיתונים כלכליים אחרים.

החברה נמצאת כבר במצב שמלווי P2P רבים רוצים למשוך את כספם ויש מחסור במלווים חדשים. 

החברה מנסה למכור חלק מתיק האשראי שלה לגורמים אחרים. 

ההערכה שלי היא, שאם בנקים או חברות ביטוח ירכשו חלק מתיק האשראי הם יעדיפו את החלק הסולידי ולא את החלק שבסיכון גבוה. 

כפי שקורה בבנקים בארצות הברית, לא מן הנמנע שבישראל זה עלול לקרות לא רק לטריא אלא גם למתחרים שלה בתחום ה-P2P. 

הזווית הישראלית

כבר כתבתי בפוסט קודם על ההתנהלות הגרועה של ממשלת ישראל הנוכחית בהקשר הכלכלי. קראו: דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט.

אם במקרה קראתם היום את מאמרו של סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות", בודאי הבנתם שאיני היחיד שחושב כך. 

סבר פלוצקר מביא נתונים. האינפלציה בתקופתו של בצלאל סמוטריץ כשר אוצר כפולה מהאינפלציה שהייתה בחודשים האחרונים של כהונת הממשלה הקודמת. בעוד האינפלציה במדינות מערביות בירידה בישראל היא ממשיכה לעלות.  

זה מגדיל את הסיכונים שלווים יתקשו בהחזר ההלוואות.

לא פאניקה

אני לא מציע להיכנס לפאניקה ולברוח כעדר מהשקעות בהלוואות P2P. 

כל אחד צריך לשקול באופן רציונאלי מה מתאים לו.

אין לראות במה שכתוב כאן ייעוץ. ייעוץ צריך להינתן ספציפית לכל מקרה על ידי מומחים.

מהי עצמאות כלכלית?

 

לקראת יום העצמאות של מדינת ישראל פרסמתי פוסט שכותרתו שלושה מיתוסים על עצמאות כלכלית. 

בפוסט השתמשתי בהגדרה מסוימת של עצמאות כלכלית עליה אחזור כאן: "עצמאות כלכלית הוא מצב של מי שיש לו באופן  מתמשך הכנסות שאינן קטנות מההוצאות ו/או יש לו מספיק משאבים כספיים שאפשר לנצל אותם במקרה הצורך." 

זו לא ההגדרה המקובלת לעצמאות כלכלית.
בפוסט זה אביא מספר הגדרות אחרות לעצמאות כלכלית של משפחות ויחידים ואדון בהן.

הגדרת הויקיפדיה העברית

"עצמאות כלכלית היא מצב שבו ההכנסות הפסיביות של אדם גבוהות מספיק כך שהן מכסות את הוצאות המחיה שלו, ללא צורך לעבוד או להיות תלוי באחרים."

ההגדרה מתארת ברוב המקרים מודל שבו אדם מסתפק במועט וחוסך על מנת שהחסכונות יאפשרו לו להתקיים במשך כל ימי חייו ללא צורך לעבוד. 

ראו למשל: אל תחשוש: חסוך ופרוש. 

כמובן, שעל מנת להגיע למצב כזה צריך לנהל באופן סביר או יותר מסביר את החסכונות אחרת הם עלולים שלא להספיק.

אגב, גם אם הם מנהלים נכון הנסיבות עשויות או עלולות להשתנות. 

אחד מהשינויים נוגע לאנשים בארצות הברית שפרשו לפנסיה. נדמה לי שאפשר להכליל את מה שקורה בארוצות הברית גם למדינות אחרות כולל ישראל.

אתם מוזמנים לצפות בסרטון בערוץ של בן פליקס המסביר כיצד חוק ההוצאה של 4 אחוז הפך לחוק ההוצאה של 2.7%?

לאלה, שאינם שולטים מספיק באנגלית או אין להם מספיק זמן לשמוע, אסביר בקיצור את מה שאומר פליקס, מומחה קנדי להשקעות. 

רבים מאיתנו מוציאים בגיל הפנסיה יותר מההכנסות שלהם. 

חוק ה-4% הוא כלל אצבע שאמר שבגיל פנסיה אפשר להוציא בכל שנה 4% מהחסכונות ולשמור על ערך ההשקעות. 

לדעת פליקס היום מדובר ב-2.7% במקום 4%. 

הסיבות לכך:

1. התשואות בבורסה בארצות הברית (למשל מדד S&P 50) היו גבוהות במשך שנים ארוכות. ההערכה היא שהן לא יהיו בעתיד כל כך גבוהות.

2. אי היציבות הכלכלית והמדינית בעולם.

כמובן שיש גם ברי מזל מעטים, שלא צריכים לחשוב על הסתפקות במועט וחיסכון משום שבאו ממשפחה עשירה בקנה מידה עולמי או התעשרו בעצמם. 

בינינו, גם הם צריכים לוודא שכספם מושקע באופן סביר.

הגדרות "פעמונים"

באתר של ארגון "פעמונים" מצאתי מספר הגדרות. הטענה היא שהמושג הוא סובייקטיבי ושונה מאדם לאדם. 

תוכלו למצוא שם גם הגדרה דומה להגדרת ויקיפדיה וגם הגדרות רבות אחרות, כולל הגדרה דומה להגדרה בה אני השתמשמתי בפוסט. 

קישור: יוצאים לעצמאות. כלכלית. כולם מדברים על עצמאות כלכלית, אבל מהי בעצם עצמאות כלכלית?

הטענה היא שכל יחיד או כל משפחה צריך לבחור את ההגדרה של עצמאות כלכלית המתאימה עבורו. 

ברגע שהוא בחר הגדרה עליו לקחת אחריות ולבנות תוכנית ארוכת טווח להשגת עצמאות כלכלית ושמירתה.

הגדרה באתר חברת Finance

באתר חברה זו תמצאו הגדרה ודיון בנושא. כדאי להיות ערים לזה שלחברות עסקיות יש גם אינטרסים, לגיטימיים, להתפרנס מזה שהם מסייעים לכם להגיע לעצמאות כלכלית.

"עצמאות כלכלית היא היכולת של הפרט לחיות באופן שמושפע באופן מינימלי מאילוצים כלכליים, אלא מונע יותר מהרצונות ומהשאיפות שלו. יש אנשים שיש להם משכורת גבוהה יחסית אך הם אינם קרובים להיות בעלי עצמאות כלכלית, בגלל שכל המשכורת שלהם עוברת לצריכה (להוצאות על מסעדות, משכנתא, ביגוד וכו').
לעומת זאת, אנשים שחיים בצמצום ויש ברשותם גם נכסים שמניבים להם את רוב ההכנסה, יהיו יותר עצמאיים מבחינה כלכלית. במצב שכזה, ההוצאות שלהם משולמות ברוב המקרים ללא תלות בתלוש המשכורת, מכיוון שהנכסים הם אלו שמניבים את רוב ההכנסה."

מה שמעניין בהגדרה זו, שהיא מביאה בחשבון את העובדה שגם כשיש עצמאות כלכלית יש אילוצים. 

זה בא לידי ביטוי במילים "מושפע באופן מינימלי מאילוצים כלכליים".

מצאתי הגדרות נוספות בעברית. לא ראיתי שהן מוסיפות משהו מעביר להגדרות להלן.

השורה התחתונה

באופן מעשי מדובר בהגדרה סובייקטיבית. לאחר בוחרים הגדרה אפשר לפעול על מנת להשיג עצמאות כלכלית. מדובר בתהליך מתמשך על מנת להשיג ולשמר את העצמאות הכלכלית.