יוצאים בשאלה: צעדים ראשונים בניהול העסק שלכם

 

בפוסטים הקודמים בסדרה הסברתי את ההבדל בין עוסק פטור לעוסק מורשה ואת ההבדל בין עצמאי לחברה. לא משנה באיזה מהסטטטוסים לעיל אתם בחרתם אתם מנהלים עסק ולא שכירים. 

(שני חריגים שיכולים לפעול אחרת: עצמאי שהוא גם שכיר ומהעבודה כשכיר הוא מקבל הכנסה משמעותית ועצמכיר). 

 

כשאתם מנהלים את העסק שלכם האחריות כולה עליכם. בכל התחומים הקושרים אליו, למשל: מציאת לקוחות, תשלומי לקוחות, המשכיות תזרים הכנסות, שיווק, מכירות, התפתחות מקצועית ועוד. 

אין לכם מעביד שמבטיח לכם תשלום פחות או יותר קבוע. אין לכם מנהלים שאומרים לכם מה לעשות ונושאים באחריות במקרה של טעויות. 

 

הצעד הבא אחרי שהבנתם שהאחריות כולה שלכם

עליכם להבין את התחום העסקי הספציפי אליו נכנסתם. זה לא פשוט וזה תהליך הדרגתי. 

למען האמת, צריך לנסות להבין את התחום לפני שמחליטים להיכנס אליו.

הבנת העולם הזה עשויה לסייע לכם לשרוד ואולי אפילו להצליח. 

בפוסט הבא אביא לכם דוגמאות לדברים שלא הבנתי כשהפכתי משכיר בתחום המחשבים וטכנולוגיית המידע (מה שהיום נכלל במושג רחב יותר: היי-טק) ליועץ עצמאי. 

אביא לכם גם כמה דוגמאות מעולם המסעדנות, שהיו לי כבר לקוחות בכלכלת המשפחה, שנטשו אותו עם מפח נפש ולא מעט חובות. הם לא הבינו נכון את התחום העסקי הספציפי אליו נכנסו. 

אל תתחילו בדברים אחרים כמו פרסומות בתשלום קידום האתר שלכם בחיפוש ב-Google תמורת תשלום וכיו"ב. 

האם פרסום בתשלום מקדם את העסק שלכם? לא יודע. אכנס לכך בפוסט ייעודי לנושא הזה.

מה שאני כן יודע: כל עוד לא הבנתם את העולם העסקי אליו נכנסתם אל תעשו את זה!!!

 

מה צריך להבין?

להלן רשימה לא ממצה של דברים שצריך להבין: 

1. מי הם הלקוחות הפוטנציאליים של השירותים ו/או המוצרים שלכם?

2. מי הם המתחרים שלכם?

3. מה הביקוש וההיצע לשירותים ו/או למוצרים שלכם? 

4. מה היתרונות והחסרונות שלכם בהשוואה למתחרים?

5. מה הם תהליכי ההתקשרות העסקית בין לקוח לביניכם?

6. האם ההתקשרות היא לטווח קצר או לטווח ארוך?

7. האם להסתפק בלקוח אחד או שניים או לחפש מספר גדול של לקוחות? 

8. האם צפוי בזמן קצר שינוי מהותי בשוק שישפיע עליכם?

 

התהליך

אחד הדברים שצריך להבין שצריך לעבוד במקביל. בהקשר הנוכחי הכוונה היא לזה, שלא תוכלו לדחות נושאים אחרים עד שתבינו את מצב השוק של השירותים ו/או המוצרים שלכם לעומקו. 

ייתכן שתצטרכו לעשות גם דברים אחרים כמו פרסום השירותים או המוצרים, שאתם מציעים, אבל בהתחלה התרכזו בהבנת אופן עבודתכם, מיצובכם בשוק ובהבנת השוק. 

כמו כמעט כל אחד אחר בהתחלה תעשו טעויות. לפעמים טעויות גדולות. תלמדו מהן ותתקדמו עליה.

הערת שוליים

אם אתם יוצאים בשאלה, שיצאו לפני זמו לא רב, מעולם אחר לגמרי, אז הסיכוי שלא תבינו את העולם העסקי אליו אתם שואפים להיכנס הוא גדול יותר. חסרה לכם הבנה והיכרות עם העולם הלא-חרדי גם בהקשרים אחרים.

אולי חסרים לכם אנשים מנוסים שתוכלו להתייעץ איתם. 

ההמלצה היא להיזהר יותר מאחרים. ההמלצה הכללית של התייעצות עם בעלי נסיון חשובה יותר במקרה שלכם.

 

יוצאים בשאלה: עצמאי או חברה?

 

הפוסט הראשון בסדרה היה הקדמה לסדרת הפוסטים. בפוסט השני שאלתי את השאלה: שכיר או עצמאי? הפוסט השלישי התמקד בשאלה: עוסק מורשה או עוסק פטור?. 

סדר הפוסטים אינו מקרי. במקרים רבים הוא תואם סדר כרונולוגי. 

מישהו מתחיל לעבוד כשכיר ובשלב מסוים שואל את עצמו באופן יזום או בגלל אירוע המעלה את השאלה: האם להיות עצמאי?

החליט להיות עצמאי ואז הוא שואל את עצמו: האם להיות עוסק מורשה או עוסק פטור? 

כאשר ההכנסה השנתית שלו עולה על 100 אלף שקלים (נכון לשנת 2021) לא משנה מה התשובה שהוא מעדיף לשאלה לעיל. עליו להיות עוסק מורשה. 

כשאתם עובדים כעצמאים

בשלב מסוים מן הסתם תשאלו את עצמכם כיצד ניתן להגדיל את ההכנסות מעבודה? 

לשאלה הזו עשויות להיות מספר תשובות המשלימות זו את זו.

דוגמאות:

1. הגדלת היקפי העבודה 
יותר עבודה פירושה יותר הכנסות.

2. הגדלת התמורה לשעת עבודה או למוצר או שירות

אפשר להמשיך לעבוד באותו היקף אבל לקבל יותר כסף עבור יחידת עבודה או שירות או מוצר.

אם אתם גובים 300 שקלים לשעת ייעוץ, ותעלו את המחיר של שעת ייעוץ ל-350 שקלים, ההכנסה תגדל. כמובן תחת ההנחה, שלקוחות יהיו מוכנים להמשיך לקבל את אותו ייעוץ ולשלם 350 שקלים לשעה. 

אפשר לגבות על ייעוץ בכלכלת המשפחה 3,000 שקלים. ייעוץ כזה כולל כמה פגישות, הכנת תיק כלכלי והיערכות למימוש המתווה לשיפור ההתנהלות הכלכלית. 

אחרי צבירת נסיון ומוניטין אפשר להעלות את התעריף ל-4,000 שקלים.

אפשר למכור מוצר כלשהו במחיר מסוים ואחרי תקופה להעלות את המחיר. 

3. הקטנת תשלומי מיסים או דחיית תשלומי מיסים

עצמאי עשוי להבין, שדיווח מלא על הוצאות מוכרות למס הכנסה עשוי להקטין את סכומי המיסים שהוא משלם. פחות מיסים יותר הכנסות. 

דחיית תשלום מיסים עד למועד האחרון המותר על פי חוק עשויה לאפשר רווח על הסכום שישולם. 

כך למשל, בתקופה שהיו ריביות גבוהות יותר, שילמתי מקדמות מס הכנסה, מקדמות ביטוח לאומי ותשלומי מע"מ ב-15 לחודש. זה היה המועד האחרון לתשלום. שילמתי דרך אתר האינטרנט באמצעות כרטיס אשראי, שמועד החיוב שלו הוא 15 לחודש. המשמעות הייתה: חיוב דחוי בחודש. את הכסף יכולתי להפקיד לפיקדון נושא ריבית, שמשתחרר ב-15 לחודש הבא. 

 עצמאי או חברה?

בשלב מסוים יש עצמאים שישאלו את השאלה הזו. השאלה אנלוגית לשאלה: שכיר או עצמאי? 
ההכנסות של עצמאי עשויות להיות גבוהות יותר אבל יש לזה מחיר: מחיר ביורוקרטי, מחיר של פעולה מול הרשויות ולפעמים גם עלות שירותים של בעלי מקצוע כמו רואי חשבון, יועצי מס ומנהלי חשבונות. 

ההכנסות של בעל חברה עשויות להיות גדולות מההכנסות של עצמאי אבל יש לזה מחיר: ביורוקרטיה, סיבוך, תשלומים שונים וכיו"ב.

במקרה זה לסעיף של "הקטנת תשלומי מיסים" עשוי להיות משקל רב בהגדלת ההכנסות. 

המסקנה היא שלמי שאינו משלם מס הכנסה גבוה, לא כדאי להקים חברה. 

עוסק פטור אינו צריך בכלל לחשוב על הקמת חברה. גם עוסק מורשה שההכנסה שלו אינו מספיק גבוהה קרוב לוודאי שלא יפיק תועלת מהקמת חברה. 

כיצד משלם בעל חברה פחות מס הכנסה?

גילוי נאות 

איני רואה חשבון ואיני יועץ מס. כמי שזה אינו תחום מומחיותו, איני נכנס לפרטים. אני מציג רק נקודות עקרוניות בתקווה שלגביהן איני טועה.

אמצעים להקטנת גובה תשלום מס על ידי חברות

האמצעים, שאני מכיר, לתשלום פחות מס על ידי חברות הם:

1. בדרך כלל חברה משלמת אחוז מס נמוך יותר מאשר עצמאי. 

שיעור המס בשנת 2021 שיעור מס החברות בשנת 2021 הוא 23%.

2. בהחלט ייתכן שחברה תוכל לרשום כהוצאות עסקיות דברים שעצמאי אינו יכול לרשום כהוצאות. 

3. בעל החברה, שגם מועסק בחברה, רשאי לקבוע את גובה המשכורת שלו.

במקרה הנדון מדובר בחברה שאין לה בשלב הראשון עובדים שכירים אחרים. לא בטוח בכלל שיהיה שלב שני שבו יהיו עובדים שכירים. 

גובה המשכורת עשוי להיות נמוך על מנת להקטין את גובה מס הכנסה או אפילו להגיע לגובה משכורת הפטור ממס הכנסה. 

הכספים העודפים נשארים בקופת החברה. החברה יכולה להשקיע אותם. 

שיקולים נגד פתיחת חברה

1. תשלום גבוה יותר לרואה חשבון ולמנהל חשבונות.

האמצעים להפחתת שיעור המס שתוארו בפסקה הקודמת מחייבים תכנון מס. 

תכנון מס צריך להיעשות על ידי מי שזהו מקצועו. האמת? לא חשבתם לרגע שהוא יעשה את זה בחינם. 

2. רגולציה מגדילה את ההוצאות על ניהול הוצאות והכנסות.

לא במקרה השמטתי מהפסקה הקודמת את המילים "יועץ מס".

עצמאי יכול להגיש בעצמו דו"ח שנתי למס הכנסה (אני לא ממליץ על כך). הוא יכול לפנות לרואה חשבון או ליועץ מס. 

חברה חייבת לפנות לרואה חשבון בלבד.

ראיתי כבר יותר מפעם אחת יועצי מס, שביקשו מחיר נמוך יותר מרואי חשבון. ההסתברות שחברה תשתמש בשירותי התנהלות מול רשויות המיסים יקרים יותר  מאשר עצמאי היא גבוהה. 

הדיווח השנתי, כמו גם הדיווח השוטף, של חברה מורכבים יותר. 

מי שעושה את זה עבור חברה כנראה ידרוש תמורה גבוהה יותר.  

חברה חייבת גם בהנהלת חשבונות כפולה. אחת המטרות של הנהלת החשבונות הכפולה היא יצירת בסיס להפקת דו"ח רווח והפסד בנוסף למאזן. 

עצמאי יכול לבצע את הרישום של הוצאות והכנסות בעצמו. הוא אינו צריך בהכרח גורם חיצוני הגובה תשלום לביצוע מטלה זו.

3. תשלום אגרה שנתית לרשם החברות

חובה לרשום חברה ברשם החברות. המשמעות היא תשלום אגרה שנתית לרשם החברות. 

בנוסף לכך, נדרשת חברה לדווח דיווח שנתי לרשם החברות. 

משהו פחות חשוב בעד פתיחת חברה

כאשר לחברה בע"מ חובות או שהיא מגיעה לפשיטת רגל, ייתכן שתשלום החובות לא יוטל אישית על בעל החברה, אלא על החברה. 

בהקשר שבו אנו דנים אין לזה משמעות. עצמאי ההופך את עצמו לחברה שכל הכנסותיה הן מעבודתו, יכול וצריך להימנע מהגעה למצבים כאלה. 

אם אין הכנסות לחברה לאורך זמן, אפשר ורצוי לסגור אותה. 

סיכום

ה-Trade off הוא בין חיסכון במס בחברה ביחד עם מורכבות גדולה יותר בהתנהלות והוצאות כספיות הנגזרות מהמורכבות הזאת.

רק ברמות הכנסה גבוהות במיוחד יש טעם לפתוח חברה במקום להיות עצמאי.

הערות שוליים

כשהייתי יועץ עצמאי בתחום ההיי-טק פנה אלי מישהו מאותו תחום והציע לי לפתוח ביחד חברה. הרעיון שלו היה שכל אחד יקבל את ההכנסות שהוא מביא לחברה ושנינו נשלם פחות מס הכנסה. 

לא פסלתי את הרעיון על הסף. פניתי לרואה החשבון שלי ושאלתי אותו מה דעתו? 

הוא חשב שברמת ההכנסה המשותפת של שני יועצי היי-טק, אותה הצגתי לו, לא כדאי לפתוח חברה. 

לצערי, אני נתקל לפעמים ביוצאים בשאלה המעוניינים לפתוח חברה על בסיס הכנסתם כעצמאים, ללא העסקת שכירים בחברה. 

מדובר ברמות הכנסה נמוכות בהרבה מרמת הכנסה של עצמאי ממוצע בתחום ההיי-טק. 

זה לא אומר, שצריך הימנע מחשיבה על האפשרות של פתיחת חברה. ראיתי גם מקרים בהם פתיחת חברה הייתה הגיונית וסבירה.

הקדמה לסדרת הפוסטים: יוצאים בשאלה: שכיר או עצמאי או חברה?

 

סדרת פוסטים זו באה בעקבות ניסיון מצטבר שלי בליוויים כלכליים של יוצאים בשאלה מהעולם החרדי במסגרת עמותת הלל. נתקלתי במקרים רלוונטיים להקשר הנוכחי גם באוכלוסיות אחרות שקיבלו ממני ייעוץ בתשלום. 

בכל ייעוץ בכלכלת המשפחה ובכל ליווי כלכלי, אני מקפיד על סודיות של המידע, שאני מקבל ממשפחה או מיחיד. גם בסדרת הפוסטים הזו אקפיד על העקרון הזה. 

הסוגיות שבהן תעסוק סדרת הפוסטים הנוכחית הן:

1. האם כדאי להיות שכיר או להיות עצמאי?

2. כשאתה עצמאי, האם כדאי להישאר כעצמאי או לפתוח חברה?

כמובן שלשתי השאלות האלה אין תשובות נכונות. התשובה הנכונה, אם יש כזאת, היא תלויית הקשר: יהיו הקשרים שבהם התשובה היא חד-משמעית ויהיו הקשרים שהתשובה היא בתחום האפור. 

אינני מתכוון להיכנס לעומק למקרים של תחום אפור. סביר שכדאי להתייעץ במקרים כאלה גם עם אנשים שתחומי ההתמחות שלהם שונים משלי. 

לאחר קבלת ההחלטה אעסוק מעט גם באופן שבו צריך להיערך לביצוע ההחלטה שמקבלים.

מה מייחד יוצאים בשאלה?

יוצאים בשאלה מהעולם החרדי באים מתרבות אחרת מהתרבות של מרבית אזרחי ישראל ומרבית אוכלוסיית המדינות המפותחות. השוני בתפיסת העולם הכלכלית הוא מהותי. 

היטיב לתאר את השוני בתפיסת העולם השר יעקב ליצמן כשאמר: "מי אמר שגברים צריכים לעבוד?". 

חלק מהיוצאים בשאלה מהעולם החרדי, שימו לב אני לא מכליל זה אינו נכון לכולם, גדלו בעולם שבו אין קשר בין עבודה לכסף. 
בעולם הלא-חרדי הם צריכים להתמודד עם מציאות שונה.

במקרים רבים אין להם תמיכה כלכלית ולפעמים גם תמיכה אחרת מהמשפחה. 

במקרים רבים חסרים להם כישורי חיים, כולל בתחום האורינות הפיננסית, משום שבמסגרות הלימוד שלהם ובקהילות שלהם, לא נתנו להם ידע והכוונה בתחום זה. 

במקרים רבים אין להם השכלה מתאימה ואין להם תעודות לימודים רלוונטיות בחיפושי עבודה, כמו: תואר אקדמי או סיום בחינות בגרות. 

בפוסט הבא בסדרה אשאל את השאלה: שכיר או עצמאי?

הערת שוליים

למרות שהפוסטים בסדרה מיועדים ליוצאים מהשאלה מהעולם החרדי, הם רלוונטיים גם לאנשים רבים אחרים הנתקלים בסוגיות דומות.

כשאי אפשר להפוך חולשה לכוח

   עטיפת הספר דודו וגוליית איך חהפוך חולשה לכוח

בספרו דוד וגוליית מציג מלקולם גלדוול מקרים רבים בהם הפכה חולשה לכוח. 

כשדן (שם בדוי לחלוטין) נאלץ בעל כורחו להתמודד מול חברה גדולה,  שהייתה חיבת לו סכום כסף גבוה, אי אפשר היה להפוך חולשה לכוח.
שני הצדדים ידעו שהחברה לא תוכל להימנע מלשלם לו כסף, אבל "השטן נמצא בפרטים הקטנים". השאלה הייתה: כמה כסף תשלם לו החברה?
הוא נאלץ לנהל משא ומתן עם סמנכ"ל החברה.

ניתוח המצב
דן ניתח את המצב והגיע למסקנות הבאות:

1. החברה היא הצד החזק (אם להשתמש במטאפורה: גוליית)

2. הוא הצד החלש

3. הוא רוצה לקבל את מה שבאמת מגיע לו, לדעתו, אבל זהו מדד סובייקטיבי. 
צריך להתעלם מפרמטר זה במהלך המשא והמתן על מנת לא להיות מעורב יותר מדי רגשית.

4. טווח הוגן - יש טווח גובה תשלום מהחברה שהוא הוגן. הוא הגדיר את נקודות הקיצון שלו: המינימום והמקסימום.
החברה לא מוכנה לשלם אפילו את המינימום ההוגן. לו הייתה מוכנה לעשות זאת היא הייתה יכולה לעשות זאת ללא צורך במו"מ ממושך.

5. סכום ריאלי שניתן לקבל - הסכום הריאלי או הטווח הריאלי של סכומים. הטווח הריאלי נמוך מהטווח ההוגן בגלל יחסי הכוחות.
אופן ניהול המו"מ יקבע האם יקבל תשלום בטווח הריאלי או מתחתיו. במו"מ מוצלח במיוחד אפשר להשיג יותר מהטווח הריאלי ופחות מהטווח ההוגן.

טווחי הפיצוי מוצגים באופן גרפי באיור הבא:

יוצאים לדרך
עמדת המוצא של דן הייתה גבוהה מהקצה העליון של הטווח ההוגן. עמדת המוצא של החברה הייתה הרבה מתחת לטווח הריאלי. החברה כבר שילמה ללקוחות אחרים יותר ממה שהציעה לו.

הבעיה הייתה שהחברה לא הייתה מוכנה לזוז משמעותית מנקודת המוצא. סמנכ"ל החברה, לא ממש התרגש מזה, שדן אמר שהוא שוקל לתבוע את החברה בבית המשפט. הביטוי לכך היה חוסר הנכונות של החברה לזוז מעמדת המוצא, לאחר השמעת האיום בתביעה משפטית.

מקצה שיפורים
בפגישה הבאה סיפר דן לסמנכ"ל החברה שהוא שכר את שירותיו של עורך דין והוא רוצה לצרף אותו לפגישות.
המסרים הם:
1. אני רציני בהקשר של תביעה משפטית
2. אולי אני חסר ניסיון במצבים כאלה, אבל אני אצרף אדם מנוסה שאינו מעורב רגשית.

הסמנכ"ל הגיב שהוא לא ישב עם עורך דין.
"אין בעיה" אמר דן והוסיף "אני ארשום את מה שנאמר, אשתף את עו"ד ואגיב בפגישה שאחרי זה".   

המסרים הם:
1. אי אפשר ללחוץ עלי רגשית. כל החלטה תהיה בשיקול דעת לאחר מחשבה ועם מעורבות של איש מקצוע שאינו מעורב רגשית. 
2. הצגת רישום השיחות בפני בית משפט עשויה לפעול לטובת התובע.       
 
       
החברה עדיין לא זזה באופן משמעותי מעמדת המוצא שלה. גם בפגישות הבאות לא השתנה דבר.  

שובר השיוויון
צריך הרבה דימיון והרבה יצירתיות על מנת לחשוב שיש קשר בין המקרה עליו קרא בעיתון היומי לבין המקרה שלו. דן הוא בחור יצירתי עם דימיון מפותח ולכן חשב לתומו שיש סיכוי קלוש לדימיון בין המקרים. הכתבה עסקה בתביעה משפטית בה זכה אזרח נגד חברה.

דן גזר את הכתבה והביא אותה לעורך הדין שלו. "אני חושב שניתן להסיק גזירה שוה בין המקרים" אמר עורך הדין. "סביר להניח שבית המשפט יפסוק לטובתך, אם תציג את המקרה ותסביר את הדומה בין שני המקרים".

בפגישה הבאה אמר דן שהוא מתכוון לתבוע את החברה בבית משפט. בין סעיפי התביעה יופיע הנושא הקונקרטי המסוים שהוזכר בפיסקה הקודמת, אותו תיאר בהרחבה לסמנכ"ל החברה.
המסר: אני לא רק תובע בבית משפט, אלא מציג סעיף קונקרטי, שכבר זכו בגינו בתביעות בבית משפט.

רוח הדברים של תשובת הסמנכ"ל הייתה: לא כדאי לך להגיש תביעה בבית משפט. אנחנו מבוססים כלכלית ויש לנו עו"ד טובים. המשפט יימשך 7-8 שנים ואתה תוותר לאחר כמה שנים ותקבל עוד פחות ממה שאנחנו מציעים.

"התיאור שלך נכון וזה יהיה קשה לי, אבל אני אתבע אתכם ואחזיק מעמד 8 שנים" אמר דן "אני גם אספר לאחרים על התביעה ועל הסעיף הקונקרטי הנ"ל, שאחרים לא מכירים. אספר לחברים ולמכרים וגם באמצעות האינטרנט והעיתונות. אספר זאת גם ל-X (השם האמיתי של X שמור אצלי. החברה מכירה אותו כעורך דין שבכל עניין שבו הוא נפגע אישית הוא תובע סדרתי של חברות קטנות וחברות גדולות)". "לאחר שאזכה אפרסם את פסק הדין באינטרנט" הוסיף דן.

המסרים הם:
1. אני רואה נכון את המציאות. יהיה לי קשה לעמוד בתביעה שנמשכת שנים רבות.
2. אני נחוש בעמדתי.למרות הקשיים לא אוותר ולא אשבר.
3. אני לא היחיד שיתבע אתכם. אדאג להעביר את המידע לאחרים.
4. קונקרטיות. יש סעיף ספציפי ולא ידוע לאחרים. הם יתבעו אתכם גם בגינו. 

הסמנכ"ל אמר שהוא יחשוב ויתייחס בפגישה הבאה.  
  
Happy End    

העמדה שהציגה החברה בפגישה הבאה לא דמתה כלל לעמדתה בפגישות הקודמות. החברה הייתה מוכנה לשלם הרבה יותר, בתנאי שדן יחתום שאין לו תביעות נוספות ושלא יפרסם את הסעיף הלא מוכר לאחרים.

השורה התחתונה: החברה שילמה לדן סכום הנופל בחלק העליון של הטווח ההוגן. הרבה מעבר לציפיות שלו. 

מדוע שינתה החברה את עמדתה?
בשונה מחלק גדול מהמשפחות ומהאנשים הפרטיים, חברות מנהלות סיכונים.

הסיכון בלא לשלם ללקוח את מה שמגיע לו הוא קטן. רוב הלקוחות לא ירצו להתמודד עם חברה גדולה בבית משפט ויהיו מוכנים להתפשר או ללכת לתהליך גישור. החברה מרויחה כסף בפשרה כזו, משום שהיא משלמת פחות ממה שהייתה צריכה לשלם.

כשהלקוח מתעקש ומוכן להגיע לבית משפט, הסיכון גדל. החברה יודעת שקרוב לודאי שהוא יזכה בתביעה והיא תיאלץ לשלם לו יותר מאשר במקרה הקודם.

אין די באיום בתביעה בבית משפט. אם החברה לא תשתכנע שהוא רציני ונחוש בדעתו, היא תגרור אותו לבית משפט ותמשוך את הזמן בתקווה שישבר.

לפעמים הסיכון של הליכה לבית משפט גם כשהחברה חושבת שהוא יהיה כנראה נחוש שווה את הניסיון.

עד כאן השלבים בהם סמנכ"ל החברה לא זז כמעט מעמדת המוצא מול דן.

במקרה הנדון הסיכון של החברה גדל באופן משמעותי כשלנחישות שלו התווסף הסיכון של הפרסום שיביא תובעים נוספים באותה עילה. ציון שמות קונקרטיים של תובעים נחושים ידועים, שלהם יטרח לספר, מגדיל גם את הסיכון הזה. יש פה גם סיכון לתביעה ייצוגית, שאם החברה תפסיד בה, היא עלולה לשלם סכום הרבה יותר גבוה.

הסיכון גדל באופן משמעותי בגין זיהוי סעיף קונקרטי, שגם לחברה היה ברור שמרבית התובעים הפוטנציאליים לא יעלו בדעתם שהוא רלוונטי.

בראיה של ניהול סיכונים לחברה כדאי לשלם לו יותר ובלבד שהמידע הקונקרטי לא יפורסם על ידו. על כל אדם מסוגו יהיו 30 או 100 או 1,000 אחרים שלהם ישלמו הרבה פחות משום שהם לא יעברו את השלבים בהם לחברה כדאי לקחת את הסיכון.

אם החברה תתעקש, היא עלולה להעביר גם אותם לשלבים מתקדמים יותר של עמידה על זכויותיהם. זה עלול לעלות לה יותר מדי כסף.

חזרה למציאות
המקרה המתואר כאן מבוסס על מקרה אמיתי. העובדות שונו במתכוון על מנת שלא ניתן יהיה לזהות במי מדובר.

זה אינו המקרה היחיד. יש מקרים רבים של דפוס התנהלות כזה. אם אתם קוראים את המדור של עו"ד חיים קליר ב-Ynet, נתקלתם בוודאי במקרים רבים בהם נהגו חברות ביטוח באופן דומה מאד לסיפור הדימיוני המופיע בפוסט זה.

חברות הביטוח אינן לבד. גם חברות גדולות בתחומים אחרים פועלות באופן דומה.
קוראי הבלוג שלי אולי מכירים את המקרה שלי ושל חברת ישראייר. אחרי המקרה הנ"ל הגעתי למסקנה, שמבחינתי קיימות רק שתי חברות תעופה ישראליות: אל-על וארקיע. אני לא טס יותר בחברת ישראייר. 

השורה התחתונה
ככל שתגרמו לחברה גדולה להאמין שהסיכון שלה גדול יותר, כך תיטה החברה לשלם לכם סכום יותר הוגן כשהיא חייבת לכם כסף.

טיפולוגיה של לקוחות: החברתי

בפוסטים קודמים תיארתי את הלקוח היודע הכל, הלקוח המתבטל בפני היועץ, המנתח המשותק והלקוח השבוי. 

הפעם אתאר את הלקוח החברתי והכוונה היא לאו דווקא למישהו שמרכז חייו הוא Facebook או Linkedin או Twitter.
הלקוח החברתי הוא לקוח המעורה בחיי הקהילה המקצועית או החברתית ויודע מה אחרים עושים. את ההחלטות שלו הוא מקבל על פי מה שמרבית האחרים עושים. 
מנגנון ההחלטה שלו מבוסס על לוקליזציה של האמרה הידועה: מליארד סינים אינם טועים. 


אם הוא מנהל ביחידת מערכות מידע וצריך לבחור מוצר תוכנה או מוצר חומרה הוא יבחר את המוצר שמרבית חבריו בארגונים אחרים בחרו.


כשהוא מקבל החלטות כלכליות עבור עצמו או משפחתו הוא יקבל החלטות דומות להחלטות שיקבלו אנשים אחרים במעגלים החברתיים שלו. כך למשל הוא יקנה את אותם מוצרים או מותגים שיקנו רוב חבריו, יבלה באותם מקומות בילוי שחבריו וישקיע במוצרים פיננסיים זהים לאלה שרוב חבריו השקיעו בהם. 


מה טוב בדפוס הפעולה של הלקוח החברתי?

1. לפעמים לא רק מיליארד סינים אינם טועים גם מיליון ישראלים אינם טועים.
העובדה שאנשים רבים בחרו במשהו אינה פוסלת אותו. בדרך כלל יהיה מדובר בדרך התנהלות סבירה או במוצר סביר ונפוץ לא רק בארץ ובעלויות לא גבוהות במיוחד.

2. מוצר או דפוס פעולה שכיח עשוי להצדיק שירות טוב יותר מצד  ספקי שירות

אם המוצר או דפוס הפעולה שכיח יהיו מספיק אנשים שיצרכו שירותים סביבו, למשל: לבנק כדאי להכשיר את עובדיו על מנת שיכירו מוצר בנקאי נפוץ, ליבואן מכוניות כדאי להחזיק במחסן חלקי חילוף לדגם רכב נפוץ.  ספק תוכנה עשוי להעסיק מומחים שיתמכו במוצר נפוץ בניגוד למוצר שנקנה על ידי ארגון אחד.

3. קיימת קהילה גדולה יחסית איתה אפשר להתייעץ

יש מספר רב של אנשים שקיבלו החלטה דומה. ניתן להתייעץ אם אלה שנמצאים בשלב מתקדם יותר וללמוד מניסיונם.


4. זמינות של מומחים שבהם ניתן להיעזר
כך למשל כאשר מדובר במוצר נפוץ לפיתוח תוכנה עשויים להיות בארץ מספר רב של מפתחים המכירים את הכלי וצברו בו ניסיון. במידה שיידרשו מפתחים כאלה קל יחסית למצוא ולהעסיק מומחים כאלה.


לפני מספר שנים רב יעצתי לארגון שהשתמש בבסיס הנתונים Ingres לעבור להשתמש ב בסיס הנתונים Oracle. אחד מהשיקולים הרבים שהשתמשתי בהם להצדקת עמדתי היה זמינות כוח אדם.
פניתי לאחד מידידי, מנכ"ל של חברת כוח אדם גדולה בתחום המחשוב וביקשתי שיגיד לי כמה מנהלי בסיס נתונים (DBAs) מנוסים של Oracle מופיעים במאגר שלו וכמה DBAs שהתמחו ב Ingres.


כשהתשובה הייתה אף לא אחד ב Ingres ומספר רב ב Oracle, המסקנה הייתה ברורה: כששוכרים מישהו למלא את תפקיד ה DBA בעולם ה Ingres  קרוב לוודאי הוא יצטרך ללמוד את הכל מהתחלה משום שהוא חסר ניסיון. לעומת זאת ניתן למצוא מומחים בתפקיד דומה שצברו ניסיון רב ב Oracle  ולהשתמש בשירותיו של אחד מהם.

5. זמינות מידע
לגבי מוצר נפוץ בדרך כלל יהיה מידע רב: ספרים, אתרי אינטרנט, פורומים, מאמרים בעיתונות מקצועית וכיו"ב.


מה רע בדפוס הפעולה של הלקוח החברתי?


1. לפעמים הרוב טועה
לפני מספר שנים רב למדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה.אחד המחקרים בו נתקלתי היה ניסוי הקונפורמיות שנעשה בשנות ה 50 של המאה ה 20 על ידי סולומון אש.  אנשים שהתבקשו להעריך האם קווים הם בעלי אורך זהה. כשהפער באורך הקווים גלוי לעין זו משימה קלה, אבל כאשר רוב המשתתפים היו משתפי פעולה ובחלק מהמקרים ענו במתכוון תשובה לא נכונה מחצית מהמשתתפים ענו תשובה לא נכונה זהה לתשובת הרוב (משתפי הפעולה). רק רבע מהמשתתפים לא טעו במענה לאף אחת מהשאלות בהן תשובת משתפי הפעולה הייתה תשובה שגויה.


דוגמה  אקטואלית מתחום המדע: פרופסור דניאל שכטמן מהטכניון זכה
לפני מספר ימים בפרס נובל בכימיה. במשך שנים ארוכות הקהילייה המדעית בתחומו חשבה שהוא טועה עד שקיבלה את התיזה המחקרית שלו. 


שתי דוגמאות בהקשר של כלכלת המשפחה אליהן התייחסתי בפוסטים קודמים:
דגמה פשוטה בפוסט לכולם יש אוברדרפט גם לי. אוברדרפט הוא מותרות שרק אנשים עשירים יכולים להרשות לעצמם, אבל ללא מעט אנשים שאינם עשירים יש אוברדרפט שהם מצדיקים אותו בטענה שלכולם יש.


דוגמה מורכבת המתייחסת לאי-רציונליות מובנית בקבלת החלטות של רובנו מופיעה בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?

ניסיוני בתחום המחשוב רצוף בטעויות שביצעו רוב הארגונים או אחוז גבוה מהארגונים. אציג כאן דוגמה בולטת המתייחסת למוצר תוכנה שהיה נפוץ מאד בארץ. אני הלכתי נגד הזרם ויעצתי באופן עקבי ללקוחותיי להתרחק מהמוצרת, בכל מקרה בו דובר במימוש בהיקפים שאינם קטנים. 

האקורד הסופי היה מנמ"ר אמיץ שהודה לפני אולם שלם שארגונו בזבז כמה מאות אלפי דולרים ושלוש שנים כאשר בחר במוצר.
גם כל האחרים נכשלו אבל מצאו דרך אחרת להציג את הכישלון.


סימן האזהרה הראשון שלי לגבי המוצר, בא ממישהו שביקר בהרבה ארגונים בארה"ב. ההתרשמות שלו מהמוצר הנ"ל הייתה: הוא מותקן כמעט בכל ארגון אבל לא עובד בשטח בהיקפים גדולים באף ארגון.


את הגושפנקה הסופית לכך שיש להימנע משימוש מהמוצר כאשר מדובר במערכות גדולות, מורכבות ומרובות משתמשים קיבלתי מדוח של חברת האנליסטים IDC. זו הייתה הפעם היחידה שראיתי בדוח של חברת אנליסטים אמריקאית שימוש במונח: שרלטנים. המונח התייחס לאנשי המכירות של החברה שמוכרים את המוצר כמתאים למערכות גדולות (הביטוי נאמר בשם מישהו אחר אבל באופן שהיה ברור שהאנליסט מקבל את האבחנה שלו).


למי שלא הבין במונחים אמריקאים מנומסים המונח הנפוץ בדוחות אנליסטים: Consider other alternatives מתורגם לעברית צברית באופן הבא: אל תתקרב למוצר כי הוא בטוח ייכשל (או שהמוצר גרוע טכנולוגית, או שהחברה לא יודעת לשווק ולמכור או שמצבה הכלכלי כל כך גרוע שלא תוכל להמשיך להשקיע במוצר). 

2. לא לכולם מתאים אותו מוצר או פתרון
לפעמים האדם המקבל ייעוץ או הארגון הנועץ הוא בעל מאפיינים שונים במקצת או במידה רבה מארגונים או אנשים אחרים. הפתרון שאולי מתאים להם לא בהכרח מתאים לו.


אם תקראו את הפוסט שלי שכותרתו: שינוי ארגוני מזווית הראיה של העובד תראו לא מעט דוגמאות בנושא כלכלת המשפחה המראות כיצד מצבן וצורכיהן של משפחות שלכאורה נמצאות במצב דומה, למעשה שונים מהותית.


צרכיו של ארגון קטן יותר או ארגון שהמערכות והתהליכים שלו פשוטים יותר יכולים לקבל מענה נאות באמצעות מוצר תוכנה או חומרה זול יותר ובעל פונקציונליות מוגבלת, שמרבית חבריו בארגונים אחרים אינם יכולים להסתפק בו.
לצורך מענה לצרכיו של ארגון גדול יותר ומורכב יותר או בעל מאפיינים ייחודיים עשוי להידרש מוצר פחות נפוץ המתאים לו.


יש אנשים הרוכשים Smart Phone כסטטוס חברתי: הם משלמים הרבה יותר עבור פונקציונליות שאין בה שימוש עבורם. אחרים רוכשים את אותו Smart Phone כמו מרבית חבריהם אבל הם זקוקים לפונקציונליות המתקדמת שלו ועושים בה שימוש יומיומי. בכל אחת משתי הקבוצות הנ"ל עשויים להיות כאלה שהמכשיר והשירותים הנלווים הקשורים בו ממומנים מעודפי הכנסה. אחרים מקצצים בטיפולי שיניים או   בחוגים לילדיהם או מגדילים את האוברדרפט שלהם לרכישת המכשיר. 


3. הטיה מקומית
התנהגות חבריו של החברתי לא בהכרח משקפת או מייצגת את המתרחש במעגלים רחבים יותר.התוצאה עלולה להיות בחירה במוצר, פתרון או דרך לא שכיחה בעולם, שבחלק מהמקרים תהיה מוטעית בטווח ארוך.


ראיתי לא מעט דוגמאות לבחירה של מוצרי תוכנה שהספק בארץ או הסניף המקומי של היצרן ביצע עבודה נפלאה של שווק, מכירה ותמיכה בהם. מה לעשות, אבל היצרן בחו"ל עבד הרבה פחות טוב. התוצאה: המוצר שנבחר על ידי החברתי וחבריו נכשל בשווקים גדולים יותר מהארץ ונעלם מהשוק או המשך פיתוחו פיגר אחר מתחריו. כך למשל חברת דיגיטל, שכבר נרכשה לפני שנים רבות על ידי חברה אחרת, שווקה בארץ מוצר תוכנה אסטרטגי. איני מומחה גדול בתחום בו עוסק המוצר, אבל כאשר ביקש אחד מלקוחותיי את חוות דעתי למדתי מה אומרים המומחים.


שמעתי את חוות דעתה של אנליסטית מצוינת של חברת Gartner והבנתי מדוע צריך הלקוח להימנע מבחירה במוצר זה. 
הלקוח ששמע ביחד איתי את חוות דעתה לא השתכנע. מאוחר יותר ביקר בארץ אנליסט של החברה המתחרה Meta Group (שנרכשה כמה שנים מאוחר יותר על ידי Gartner). זווית הראיה שלו הייתה שונה, אבל המסקנה שלו הייתה דומה. גם הפעם הלקוח לא השתכנע ובחר במוצר בניגוד לדעת המומחים ולדעתי.
שלוש שנים מאוחר יותר נאלץ הלקוח להחליף את המוצר במוצר אחר,משום שחברת דיגיטל הפסיקה לתמוך במוצר. מאות אלפי דולרים וזמן יקר הלכו לטמיון.


היועץ מול הלקוח החברתי 
היועץ העובד עם הלקוח החברתי עשוי להיות באחד משני מצבים:
1.המצב הקל
במצב זה הפתרון שבחרו חבריו של הלקוח החברתי הוא פתרון מספיק טוב עבורו או אפילו הפתרון המועדף עבורו לדעת היועץ.
אין ספק שלא יהיה קשה לשכנע את הלקוח החברתי לבחור בפתרון דומה או לרכוש מוצר זהה לזה שרכשו חבריו.
האתגר היחיד יהיה האופן בו ממומש הפתרון. גם בהקשר זה הלקוח החברתי ירצה לבחור באופן מימוש הדומה לאופן בו ממשו מרבית חבריו את הפתרון. לא תמיד נכון לעשות זאת. לפעמים אפשר ללמוד מניסיונם (העגום) של אחרים גם אם הם חברים.  


2.המצב הקשה
במצב זה הפתרון או המוצר שבחרו חבריו אינו הפתרון הנכון או אינו הפתרון האופטימלי עבורו. הקושי של היועץ יהיה לשכנע את הלקוח לבחור בפתרון אחר מזה שבחרו חבריו.


אם יצליח היועץ, לעשות זאת צפוי אתגר גם בבחירת אופן המימוש: הלקוח החברתי עשוי לחשוב שעליו להיצמד לאופן מימוש הפתרון שבחרו חבריו, על אף שמדובר בפתרון שונה.


אופן שכנוע הלקוח שעליו לבחור בדרך שונה מחבריו, עשוי להשתנות מלקוח ללקוח בהתאם לאישיותו ודפוסי המחשבה של הלקוח.
כאשר מדובר בלקוח חברתי תמיד מומלץ להביא דוגמאות או  Case Studies של אנשים או ארגונים אחרים. רצוי לבחור כאלה בעלי מאפיינים דומים אליו. ניתן לחלקם לשלוש קטגוריות:
1.  בחרו בפתרון, בדרך או במוצר המומלץ על ידי היועץ והצליחו. 
2. בחרו בפתרון, בדרך או במוצר שחבריו בחרו ונכשלו.
3. חבריו שבחרו בחירה שונה מהמומלץ על ידי היועץ ונכשלו.


לא בכדי סימנתי את הקטגוריה השלישית בצבע אדום. המשקל שהלקוח החברתי ייחס להם על מנת לבחור בדרך שונה מחבריו יהיה גבוה במיוחד, ולכן ייטיב היועץ לעשות אם ימצא יותר מקרים כאלה.


כולנו יודעים שלהצלחה אבות רבים והכישלון יתום ולכן יחסית קל למצוא מקרים המתייחסים לקטגוריה הראשונה, קשה למצוא מקרים השייכים לקטגוריה השנייה (באוכלוסייה גדולה אולי אפשר למצוא מקרים כאלה) וקשה שבעתיים למצוא כאלה המודים בכישלונם ושייכים לקטגוריה השלישית (אוכלוסייה קטנה).

דוח ועדת טרכטנברג: חצי הכוס המלאה וחצי הכוס הריקה

רבים כבר התייחסו לוועדה זו ולמסקנותיה. אני איחרתי במעט לפני שאנסה להוסיף את שתי האגורות שלי. 

מדוע איחרתי? אינני  מהאנשים שהזכיר פרופסור טרכטנברג בכעס כאנשים שמתייחסים לדוח מבלי לקרוא אותו.

היות שאיני איש מקצוע בתחום המקרו-כלכלה, אפשר אולי להגיד שלא הבנתי, אבל אי אפשר להגיד שלא קראתי.

הקוראים מוזמנים לא להאמין לכל מה שאני כותב ולבדוק בעצמם בדוח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (השם הרשמי של וועדת טרכטנברג), שבו 62 עמודים.


חצי הכוס המלאה


1. התייחסות בפרספקטיבה רחבה
הוועדה התייחסה להיבטים כלכליים והיבטים חברתיים ולקשר ביניהם מזווית רחבה וכוללת.


2. ניתוח גורמים ולא התייחסות רק לסימפטומים  
קל מאד להתייחס רק לסימפטומים. נעשה ניסיון להבין את שורשי המחאה (פרק 2 מוקדש כלו לנושא זה). הניתוח מעמיק ומתייחס גם לפרספקטיבה של זמן.


3. הוגדר המנדט והתפקיד של הוועדה וגובשה השקפה מנחה 
בפרק 3 של הדוח מציגה הוועדה את ההשקפה המנחה שלה באופן רחב ומנומק.

4. גישה מתודולוגית של Top-Down

ההתחלה היא בעקרונות וקווים מנחים ועל בסיסם צריך להתבצע תהליך של אישור ומימוש המסקנות.


5. תכנון לטווח ארוך
לחברי הוועדה ברור שמדובר בתהליך מימוש של כחמש שנים ולא בפעולה נקודתית. הם גם מציעים מתווה כללי.


6. התייחסות מעמיקה לכשלי השירותים הציבוריים
בנושא זה עוסקים פרק 7 (אופן אספקת השירותים הציבוריים) ופרק 9 (כשלי הסקטור הציבורי וכיווני שינוי).
מניסיוני הדל, כמי שנתן ייעוצים בתחום המחשוב למשרדי ממשלה,ראיתי תמונה דומה לתמונה שמציירים חברי הוועדה. לא פעם נתקלתי בחוסר בתכנון אסטרטגי וחוסר בתיאום בין רשויות שונות, שגרם לעלויות מיותרות ולשירות לא יעיל.
אפילו טרחתי להציע הצעות קונקרטיות (לפעמים ביחד עם אנשים נוספים ולפעמים לבד) לטיפול באסטרטגיה בתחום הצר של מחשוב ומערכות מידע. 


כמי שגם נחשף לנושאים של  מיקור חוץ והפרטה, התרשמתי שהניתוח שנעשה על ידי הוועדה משקף מצב אמיתי.
בתחום המחשוב בו הייתי מעורב בנושאי מיקור חוץ (ואני מניח שהדבר דומה גם בתחומים אחרים). צריך לבצע גם הבחנה בין השמה של עובדי   חברות חיצוניות (שלגביה איני משתמש במושג מיקור חוץ) לבין מיקור חוץ של פעילות רחבה, למשל: פעילות המחשוב של משרד ממשלתי.
כפי שציינה הוועדה, בשונה מהפרטה, האחריות במיקור חוץ היא של המשרד הממשלתי ולא של הספק.


התנהלות נכונה של מיקור חוץ דורשת התייחסות לספק המבצע כשותף שיש צורך להבין גם את הצרכים שלו ולא רק כדרך להקטנת הוצאות.
מיקור חוץ נכון מחייב גמישות של הספק והמשרד בצד הגדרה ברורה ומדידה של רמות שירות וטיפול מובנה מראש במצבים בהם הספק אינו עומד ברמת השירות שנקבעה. 


שני דברים חסרים לי בהקשר זה:


א. אין התייחסות ממוקדת למיקור פנים (Insourcing)
מיקור פנים הוא מעין מיקור חוץ המתבצע באמצעות העובדים של הארגון עצמו. התייעלות תוך שימוש בו עשויה להניב בלא מעט מקרים תוצאות לא פחות טובות מאשר מיקור חוץ.


ב. אין דגש על הנושא של Governance
כמי שנחשף בעבר לנושא בהקשר של מערכות מידע ובהקשר של Servcie Oriented Architecture, שהטווח שלו כולל גם היבטים של  Corporate Governance בנוסף ל IT Governance, ברור לי שזהו מרכיב חיוני במימוש אסטרטגיה  ומדיניות הנגזרת ממנה.
כבר התייחסתי בקצרה לנושא זה בהקשר למערכת הביטחון בפוסט שכותרתו העם רוצה צדק חברתי מיתוס ומציאות.




חצי הכוס הריקה


1. שילוב גברים חרדים בעבודה
הניתוחים המקיפים, הסדורים והרהוטים בנושאים אחרים מפנים מקום לכשל לוגי ולהתרחקות מהנושא המהותי.
אין ספק שמדובר בנושא רגיש. אין ספק שמדובר בנושא שיש בו עניין לגורמים פוליטיים, שעל פי העיתונות חלקם גם איימו לא לאשר את כלל מסקנות הוועדה אם המלצותיה יצמצמו את ההטבות לאוכלוסייה זו. 
על פי העיתונות, זהו גם אחד מהנושאים בו היו חברי הוועדה חלוקים ביניהם.


התוצאה היא חוסר בהמלצות מעשיות המטפלות בבעיה באופן התואם את מידת חומרתה הן בהיבט של חוסר צדק חברתי והן בהיבט הכלכלי.
הכשל הלוגי הוא העיסוק הנרחב בשמירה של אורח החיים של החברה החרדית. שמירה של אנשים חרדים על אורח חיים חרדי אינה שאלה בתחום הדיון של הוועדה.


השאלות שכן נמצאת בתחום הדיון של הוועדה ובהן עסקתי בפוסט קודם היא:
א. האם משלם המיסים הישראלי צריך לממן לימודים של אוכלוסייה הולכת וגדלה של תלמידי ישיבה? חוסר הצדק החברתי בתשלומים גבוהים לבחורים צעירים שאינם עובדים זועק. התשובה שלי לשאלה שלילית לגבי הרוב הגדול של תלמידי הישיבה. 
לטעמי מה שמציעה הוועדה לטיפול בנושא זה הוא מעט מדי ומאוחר מדי.


ב. האם אורח חיים חרדי פירושו הימנעות מעבודה?
גם אם לדעת מישהו אורח חיים חרדי פירושו הימנעות מעבודה (לא זה אורח החיים של היהודים החרדים הרבים בניו-יורק או לונדון) עדיין נשאלת השאלה: מדוע שלא יממן את זה בכספו הפרטי או מכספם של גבירים החולקים עימו השקפת עולם זו?


שאלה מהותית נוספת היא: האם אפשר להמשיך במצב בו בחינוך החרדי אין לימודי ליבה ראויים המכשירים אותם לעבודה? הוועדה חושבת שלא.


בסופו של דבר ההימנעות מטיפול בשורש בעיות אלה יפגע לא רק בחברה הישראלית כולה. האוכלוסייה החרדית, שלא תרכוש כלים והרגלים לפרנס את עצמה, תהיה הראשונה שתיפגע כאשר הבועה הגדולה הזו תתפוצץ.


2. 50% מהציבור הישראלי אינם משלמים מיסים
הוועדה מעלה נתון זה ומתייחסת אליו רק בהקשר של רגרסיביות העלאת מיסים עקיפים. אין כאן ניתוח ראוי וכולל של הנושא, בשונה מנושאים רבים אחרים.   


להלן כמה מהשאלות שמן הראוי היה להתייחס אליהן בהקשר זה:
א. האם זה כורח המציאות ש 50% מהתושבים ירוויחו כל כך מעט, שהם לא יוכלו לשלם מיסים?


ב. האם התופעה הזו ייחודית לישראל ובמדינות OECD אחרות האחוז גבוה יותר או נמוך יותר באופן מובהק? אם הוא נמוך יותר מדוע?


ג. האם יש מגמה של עלייה לאורך זמן באחוז של אלה שאינם משלמים מיסים? אם כן מה המשמעות בהיבט הכלכלי ובהיבט של צדק חברתי?


ד. לגבי העלאה או הורדה של מיסים עקיפים כמו מע"מ: האם זה חייב להיות רגרסיבי? איני מומחה ולכן איני יכול לקבוע האם המודל המיושם במדינות אחרות של שיעורי מע"מ שונים למוצרים שונים ישים למדינת ישראל. מה שברור, שאם תהיה הפחתה של מע"מ על מוצרי יסוד בלבד (כפי שקורה במדינות אחרות) ואולי העלאה של מע"מ על מוצרי מותרות לא השכבות החלשות ומעמד הביניים ייפגעו מכך.


3. הרחבת תקציב ושינוי סדרי עדיפויות בתקציב
הוועדה מגדירה את האוכלוסייה של "המשפחות עובדות הורים לילדים בגילאים צעירים" כאוכלוסיית המיקוד או במילים אחרות כאוכלוסייה ששינוי סדרי העדיפויות יפעל לטובתה (למשל: מימון חינוך ילדים בגילאים צעירים מגיל בית הספר). הוועדה גם מנמקת בסעיף 4.2 באופן מפורט מדוע בחרה לעשות זאת.


כשמגיעים למקורות המימון לשינוי סדרי העדיפויות הוועדה "עושה לעצמה חיים קלים". היא מציינת שהחליטה לא להמליץ על הרחבת התקציב (האם זה מה שהוגדר לה מראש כהנחה שאם לא כן לא תהיה כלל וועדה?).
היא אינה מנתחת מקורות אפשריים ורצויים למימון סדרי העדיפויות, אלא מסתפקת בכך שהיא מציינת שמימון שינוי סדרי העדיפויות מחייב קיצוץ אותו הסכום מתקציב הביטחון. 
גם בנושא זה כבר דנתי בחלק מפוסט קודם. 
מתבקש ניתוח של חלופות אחרות של צמצום תקציבי לגבי חלק מהסכום הנדרש למימון סדרי העדיפויות.


המסקנות שלי


1. הנושא המהותי הוא טיפול רציני, מתמשך ועקבי בהיבטים הכלכליים והחברתיים של אי הצדק החברתי.
זה המבחן האמיתי של תוצאות פעילות הוועדה. את זה לא הוועדה תבצע או לא תבצע, אלא דרגים פוליטיים ודרגי ביצוע.
לא הצהרה או פעילות נקודתית זמנית יפתרו בעיות שורשיות.
כדאי בנקודות שונות על ציר הזמן לבחון האם נעשה ומה נעשה? נקודת   זמן לא רעה לבדיקה כזו היא כחצי שנה אחרי הבחירות הבאות.


2. הוועדה נמנעה מהתמודדות עם שאלות קשות שטיפול בהן עלול לחרוג מהסכמה רחבה בדרג הפוליטי ובציבור  
אולי מחשש שמישהו "ישפוך את התינוק עם המים" או יכשיל מימוש אותם מרכיבים בדוח שאינם שנויים במחלוקת.


3. הגישה והניתוח בחלק מההיבטים הם רחבים ומעמיקים וייתכן שאם יאומצו תהיה להם השפעה לטווח ארוך.


השורה התחתונה: הדוח מספק בסיס טוב להתחלה לטיפול בחלק מהגורמים. גם חלק זה יימדד במבחן המעשה לאורך זמן. במקביל יש לטפל גם בנושאים שהוועדה נמנעה לטפל בהם.