קורונה: של מי הכסף?

נגיף הקורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה

זהו פוסט שלישי בסדרת הפוסטים על הטיפול הלא נכון של ממשלת ישראל במשבר הכלכלי בעקבות הקורונה. בפוסט הראשון עסקנו בחל"ת כפוי. בפוסט השני בערבות מדינה זניחה להלוואות. 
בפוסט זה נשאל: של מי הכסף שמחלקים?

רקע

גילוי נאות

אני אזרח וותיק. בתוקף היותי כזה קיבלתי מענק של 500 שקלים. לפני שתרמתי אותו הסברתי, שזה בעצם כסף שאנחנו, משלמי המיסים הישראלים, נחזיר למדינה. כנראה שנחזיר יותר ממה שקיבלנו.

השאלה עליה לא ענה נגיד הבנק האמריקאי

בפודקסט "מנועי הכסף" של העיתון "כלכליסט" משוחחים אורי גרינפלד, הכלכלן הראשי והאסטרטג הראשי של בית ההשקעות "פסגות", והעיתונאי שי סלינס על נושאים כלכליים שונים. באחד הפודקסטים הם מדברים על מסיבת עיתונאים של יו"ר הפד ג'יי פאול. הוא ענה בסבלנות על כל השאלות פרט לאחת. השאלה שלא ענה עליה הייתה: האם מדיניות ההרחבה הכמותית (כלומר: פיזור כסף על ידי הממשלה) בארצות הברית עלולה להביא לקריסת הכלכלה של ארה"ב? 

הרחבה כמותית היא מדיניות של חלוקת כסף על ידי ממשלות ובנקים מרכזיים למניעת או דחיית משבר כלכלי. בולט במיוחד בתחום זה הבנק המרכזי של האיחוד האירופי, המרבה לחלק כסף שאין לו. 
השאלה היא: האם חלוקת כסף, שאין לו באמת כיסוי כלכלי, עלולה להביא לקריסה כלכלית? 
זו שאלה מורכבת. היא נוגעת גם לשאלה העקרונית: מי אחראי על ייצור הכסף? בנקים מרכזיי, כמו שהיה נהוג בעשרות השנים האחרונות או אולי ממשלות? 
אתם מוזמנים לקרוא מאמר מעניין של ד"ר אלי קוק מאוניברסיטת חיפה. כותרת המאמר: שובה של שאלת הכסף.

דעתי האישית היא שאי אפשר לחלק לאורך זמן כסף שאין בדיוק כמו שבכלכלת המשפחה אי אפשר להוציא לאורך זמן יותר מההכנסות.

בעל עסק נזעם בטלוויזיה הישראלית

בעל עסק נזעם שהופיע בשידורי החדשות באחד מערוצי הטלוויזיה, קונן על המצב הקשה במיוחד שבו הוא נמצא. הוא פנה בשידור חי אל ראש הממשלה שייתן כסף לעסקים קורסים. האיש אמר לראש הממשלה, שכמובן לא הקשיב לו: "זהו הכסף שלנו".

איזה כסף מחלקת ממשלת ישראל לאזרחים בזמן הקורונה?

בואו נצבע באמת את הכסף המחולק לאזרחים הנפגעים מהמשבר. צודק אותו בעל עסק האומר, שזהו הכסף שלנו ולא של הממשלה. בסופו של יום אנחנו נחזיר אותו מכיסנו הפרטי. בדיוק כמו שמשפחה הבאה לייעוץ בכלכלת המשפחה צריכה להחזיר את ההלוואות והאשראי שלקחה.  

כמו שכשמחזירים הלוואה מחזירים יותר ממה שלקחנו כך גם במקרה זה: אנחנו נחזיר יותר ממה שנקבל. 

למי שכבר שכח

למי שכבר שכח, מעט לפני הקורונה דובר על גרעון תקציבי גדול במיוחד במדינת ישראל. דובר על "בור תקציבי". דובר על העלאת מיסים. דובר על צמצום בהוצאות הממשלה. ברור שמשבר הקורונה הקטין את הכנסות המדינה ממיסים ולא הגדיל אותן.

השאלה שאני לא מתעלם ממנה

זוהי בדיוק השאלה שיו"ר הפד בחר שלא לענות עליה: האם ההרחבה הכמותית בישראל עלולה להביא למשבר כלכלי עוד יותר חריף? בהמשך הפוסט אנסה להתייחס אליה.

יועצים לכלכלת המשפחה פוגשים גם משפחות ויחידים שלא מצליחים להחזיר את האשראי וההלוואות ומגיעים להליכים של הוצאה לפועל. בבלוג זה התייחסתי כבר למדינה שהגיעה יותר מפעם אחת למצב דומה להוצאה לפועל.

האם מדינת ישראל חסינה מפני מצב כזה בגלל שיש לה הצלחות בתחום ההייטק או בתחום הצבאי? 
אל תרמו את עצמכם ותגידו שהיא חסינה. אתם לא ממשלת ישראל שמחלקת לכם את הכסף שלכם.

איך מחלקים את הכסף הנוסף שהמדינה מוציאה?

יגידו בצדק רב, שבזמן משבר חמור (אני מעדיף את המילה האנגלית המדויקת יותר Crisis) אין ברירה למדינה אלא להוציא יותר כסף. 
השאלה היא: לאן הולך הכסף?

כמו בעריכת מאזן בכלכלת המשפחה, צריך להחליט במצב כזה: לאילו מטרות להזרים את הכסף וכיצד לחלק אותו ביניהן?

בישראל של שנת 2020 השיקולים הם פוליטיים ואישיים ולא שיקולים ענייניים. 
כשהשיקולים הם פוליטיים ואישיים מחלקים שווה בשווה לכולם. 
לאזרח וותיק כמוני שיש לו פנסיה וגם עובד, שמסתדר בקלות בלי ה-500 שקלים, ולקשיש החי על קצבת אזרח וותיק של המוסד לביטוח לאומי, שצריך לבחור בין אוכל לתרופות.

לפעמים זה לא מחולק שווה בשווה. השיקולים לתת למישהו יותר ולמישהו אחר פחות הם פוליטיים ולא ענייניים.

ערבות מדינה של 15% מהלוואות של עסקים היא דוגמה אחת לחלוקה לא נכונה של כסף. כפי שכתוב בפוסט, במרבית מדינות ה-OECD מדובר על ערבות מדינה של לפחות 60% מההלוואה. אין סיבה עניינית שמדינת ישראל לא תנהג כמוהן.

החל"ת הכפוי שגם עליו כתבתי פוסט ייעודי הוא דוגמה נוספת. בעתיד אולי יהיו פוסטים נוספים שיעסקו בדוגמאות נוספות.

צד ההוצאה

בכלכלת המשפחה מבינים זאת היטב: כשיש הוצאות גדולות מהכנסות צריך לצמצם בהוצאות לא חיוניות. 
כאן נכנס שיקול הדעת של כל יחיד או כל משפחה. אני כיועץ נמנע להתערב בהחלטות כאלה, למעט מקרים קיצוניים במיוחד.

האם משפחה שמצמצמת בהוצאות יכולה להמשיך להוציא סכומים גבוהים על מנוי פיס? האם משפחה שמצמצמת בהוצאות יכולה להמשיך להוציא סכומים גבוהים על לימוד מקצוע? 
אני לא זה שעונה למשפחה על השאלות האלה. אני יכול לנסות לדון איתם במשמעויות במקרה הספציפי שלהם.

למי שלא יודע, יש לי תואר בסטטיסטיקה מהאוניברסיטה העברית. המשמעות היא שהתשובה האישית שלי לשאלה הראשונה היא חד-משמעית: מנוי לפיס זו הוצאה שהייתי מקצץ מיד. ההסתברות לזכות בפרס בסכום גבוה מההוצאה היא נמוכה מאוד. 
אדגיש, זו התשובה האישית שלי.

לשאלה השנייה אין לי תשובה נחרצת. זה תלוי בנסיבות. ההבדל הוא שלימוד מקצוע שבטווח ארוך עשוי להגדיל בעתיד את ההכנסות הוא השקעה. מנוי פיס הוא הוצאה שלא תחזיר את עצמה.

בראייה שלי ממשלת ישראל של שנת 2020 דומה לאדם שאין לו מספיק כסף לאוכל למשפחתו ומעדיף להמשיך לקנות מנוי פיס. 

הוצאות על ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת ומקורבים

במדינות מתוקנות מקצצים בהן בזמן משבר הקורונה. ראשי ממשלה אחראים ושרים אחראים באותן מדינות מבקשים בעצמם לקצץ בשכרם.  הקורא הממוצע בוודאי מכיר את הספרה הראשונה של מספר השרים במדינת ישראל ואת החוק הנורווגי ואת העלאות השכר לשרים ולחברי כנסת. 

בחורים צעירים ובריאים שאינם רוצים לעבוד

באופן עקבי, משיקולים פוליטיים, ממשלת ישראל מעודדת לימוד של צעירים חרדים בישיבות במקום לעבוד. זה גורם נזקים כלכליים חמורים לכלכלת מדינת ישראל.

משבר חמור כמו המשבר הכלכלי בזמן הקורונה הופך קיצוץ בזה להכרח.

איני מתעלם מכך שבשוק עבודה קשה, שבו כל כך הרבה מובטלים, צעירים חרדים רבים ללא כישורי עבודה לא יצליחו כנראה עבודה.

איני מציע לעשות את זה בתהליך של Big Bang, אלא בתהליך מודרג. 

הצעד המידי המתבקש היא הפסקת כל תמיכה ממשלתית לתלמידים חדשים בישיבות.

בהדרגה צריך לקצץ גם במה שמקבלים תלמידי הישיבה הוותיקים, אולי למעט מספר קטן של עילויים. 
איני מציע להרעיב אותם. את הכסף שישתחרר צריך להפנות למשל לתקציב הרווחה. 
מי שבאמת זכאי לזה יוכל לקבל תמיכה כמו כל אזרח ישראלי אחר באותו מצב.

דוגמאות נוספות

 הדוגמאות שבחרתי הן קיצוניות. בוודאי שיש דוגמאות נוספות. בחרתי לא להציג אותן כאן.

האם ירדו מחירי הדירות לאחר הקורונה?

תיאור היסטורי של בנייה ברומא בשנת 400 לערך. מקור התמונה: ויקיפדיה

בתקופת הקורונה שואלים אותי שאלות כלכליות רבות. כך למשל, יש השואלים האם למכור את ההשקעות שלהם בגלל הירידות? יש השואלים: האם זה הזמן להשקיע בגלל הירידות? 
בתקופה של אי וודאות כזו בוודאי שהם לא מקבלים ממני תשובות חדות וברורות. גם במצבים רגילים אין תשובות כמעט תמיד אין תשובות כלליות חד משמעיות. תשובה תלויה בהקשר הספציפי של כל משפחה או יחיד. 

אתמול נשאלתי: האם לדעתי ירדו מחירי הדירות?. החלטתי לנסות להתייחס בפוסט לסוגיה הזו, עם מידת הזהירות והענווה הדרושה. 
אף אחד לא יודע את התשובה לשאלה הזו באופן ברור. ודאי אני, שדירות אינן תחום ההתמחות שלי. 

השאלה: מתי ולא האם?

כל דבר שעולה גם יורד. אין שום דבר שממשיך וממשיך לעלות לנצח. במשפט הזה אני חוזר על טענה שטענתי בפוסט הלנצח יעלו מחירי הדירות בישראל?, שכתבתי בדצמבר 2016. 
מחירי ניירות ערך בבורסה יורדים בתקופות מסוימות, למשל בתקופה הנוכחית. מחירי דירות כבר ירדו בישראל בעבר הרחוק. 

שאלה מהותית היא מתי הם ירדו? מבחינה כלכלית יש הבדל מהותי  בין ירידה בעוד שנה לבין ירידה בעוד 15 שנה. 
בפוסט מ-2016 הצגתי גורמים העשויים או עלולים להוריד את מחירי הדירות. לא דיברתי על תאריכים. בפוסט זה אתחם את זמן הדיון לשנתיים אחרי סיום מגפת הקורונה, כרגע תאריך לא ידוע. הטענה שלי היא שסביר שמחירי הדירות ירדו. 

אני לא מציע לאף אחד להסתמך על דעתי ולקבל על פיה החלטות.  קראו גם דברים אחרים, שאלו מומחים וקבלו את ההחלטה שלכם. 

הנחות

1. יהיה משבר כלכלי בארץ ובעולם בזמן ולאחר מגפת הקורונה.

2. המצב הכלכלי הבעייתי שהיה בעולם לפני מגפת הקורונה ו"הבור של הגרעון התקציבי בישראל" יחריפו את המשבר.
על ההשלכות הצפויות של משבר כזה קראו בפוסט: קורונה כיצד להתנהל כלכלית?. המשמעויות הצפויות הן הכנסה נמוכה יותר למשפחות רבות וירידה בשווי החסכונות.

3. איננו יודעים איזה מהתסריטים שתיארתי באופן כללי או שהזכרתי  בפוסט:
ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה בתקופת קורונה: Scenario Analysis. ככל שהתסריט יהיה גרוע יותר כך יהיה המשבר עמוק יותר.

גורמים שצפויים להוריד מחיר של דירות

הקטנת הביקוש

כשלקונים פוטנציאליים יש פחות כסף הם ידחו את קניית הדירה או יוותרו עליה.
כאמור חסכונות והשקעות של רבים ירדו בערכם וצפויה גם ירידת הכנסה (אבטלה, ירידת שכר של חלק מהמועסקים). צפויה גם עלייה בשיעורי המס כך ששכר הנטו יקטן אף יותר. 

אלו שלא יוכלו להחזיר משכנתאות יחזירו דירות

יותר מדי משפחות בישראל לקחו משכנתאות גדולות מדי. מדובר באחוז גבוה מערך הדירה ו/או אחוז גבוה מדי מהמשכורת שלהם. בתקופה שכתבתי את הפוסט על מחירי הדירות בשנת 2016, פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מחקר על מחירי הדירות בישראל. אחד התסריטים שהוצג שם היה תסריט, שלא התממש, של עליית ריבית.
על פי תסריט זה, חלק מלוקחי המשכנתאות בהצמדה לריבית פריים  לא יהיו מסוגלים להחזיר את התשלומים החודשיים ולכן יהיו נאלצים להחזיר את הדירות לבנקים. הבנקים היו מנסים למכור את הדירות. ההיצע הגדול היה מוריד את מחירי הדירות.

תשוו את זה למצב אחרי הקורונה בו אותם לוקחי משכנתאות מסוכנות עלולים להיות מובטלים או ששכר הנטו שלהם יקטן בגלל עליית מיסוי ו/או בגלל פחות ביקוש לכישורים המקצועיים שלהם, אם יש להם בכלל מקצוע. 
ברור שהמצב שאחרי הקורונה הוא מצב קיצוני יותר ותסריט התרסקות מחירי הדירות עשוי לקרום עור וגידים.

משבר סאבפריים חוזר - הפעם גם בישראל

אותו תסריט של חוקרי מחלקת המחקר בבנק ישראל מזכיר את משבר הסאבפריים בארה"ב בשנת 2008. איני זוכר האם במחקר הוזכרה הקבלה כלשהי למשבר הנ"ל. בכל מקרה, באותו משבר הוצף שוק הדירות האמריקאי בדירות של לווים שהתקשו להחזיר את המשכנתא. מחירי הדירות בארצות הברית התרסקו. 

אגב, חלק ממומחי שוק ההון בעולם טענו לפני מגפת הקורונה שהמצב המקרו-כלכלי בעולם דומה למצב שהיה בשנת 2008. תוסיפו לזה את נזקי הקורונה.

פחות עזרה של המדינה לזוגות צעירים

למרות העזרה של המדינה לזוגות צעירים בתוכנית "מחיר למשתכן",  לא מדובר בסיפור הצלחה. קרוב לוודאי שמדינה במשבר כלכלי תוכל לסייע פחות לזוגות צעירים המעוניינים לרכוש דירה. 
עם סיוע ממשלתי מוקטן, יקטן גם מספר רוכשי הדירות.

חלופות טובות יותר לתשואה על הכסף

אחרי ירידות כל כך גדולות בשוק ההון תבוא גם עלייה. חלק מהירידות נובעות מההיסטוריה של השנים האחרונות של עליות גדולות והרחבה כמותית שעשו בנקים מרכזיים. חלק אחר נובע מפחד או חרדה של משקיעים. 
אם מחיר הדירות יישאר גבוה, סביר שהשקעה בשוק ההון תהיה יותר אטרקטיבית.
זה בוודאי ישפיע על אלה שרוכשים דירות להשקעה. 

להערכתי זה ישפיע גם על זוגות צעירים: מדוע הם צריכים לקנות דירה במחיר גבוה ולא להשקיע לכמה שנים בשוק ההון ולהרוויח תשואות נאות ולהביא הון עצמי באחוז גבוה יותר מאשר יש להם באותו זמן? 

אני בטוח שאיני היחיד חושב כך ולכן יהיו גם אחרים, שיגידו להם לחכות לירידה במחירי הדירות.

נכונות של קבלני בניין להוריד מחירים

משבר כלכלי ישפיע גם על עסקים. גם חברות בנייה הם עסקים. ייתכן שיהיה להם קשה יותר לקבל אשראי. ייתכן שיקבלו אשראי בתנאים מחמירים יותר. 
חלק מהקבלנים עשויים להוריד מחירים על מנת לשרוד את המשבר.

הערה: זו ההזדמנות להזכיר שבמצב של קשיים של קבלנים צריך לנקוט במשנה של זהירות בקניית דירות שטרם הוחל בבנייתן או שהן בשלבים התחלתיים של בנייה. צריך להיעזר בעורכי דין וצריך לוודא שיש ערבויות בנקאיות נאותות.

האם יחול שינוי תפיסתי?

כולנו שינינו בגין הקורונה את אורח חיינו. אנחנו לומדים לחיות בשמירה על ניתוק חברתי פיזי. האם כשתיגמר הקורונה, הכל יהיה כלא היה וכולנו נחזור לאורח חיינו שלפניה? 
הניחוש שלי הוא שלא. חלק גדול מאיתנו ידעו להתנהל גם מרחוק במטלות של עבודה ובמטלות של חיי יומיום. 

כשתפיסת העולם משתנה ייתכן שתשתנה גם תפיסת העולם הישראלית, על פיה חייבים לקנות דירה וחייבים לקנות דירה שתתאים גם לעתיד רחוק. 
יכול להיות שיהיו יותר אנשים שיעדיפו לגור בשכירות על פני רכישת דירה עם משכנתת ענק. 
המשמעות של יותר אנשים שמוכנים לגור בשכירות היא הקטנת הביקוש לדירות.

אגב, גם לפני הקורונה ראינו נטייה של בני דור ה-Y, לא למהר להתמסד ולא למהר לרכוש דירה.

הצד השני של המטבע

גם אם ההשערות שלי יתאמתו צריך לזכור שגם ההיצע עשוי להיות קטן יותר. 

אל תשכחו, שגם אם מחירי הדירות ירדו, לא בהכרח מחירי כל הדירות בכל האזורים יתנהגו באופן דומה.

שנה של הצטמצמות למען העתיד?

גרטה טונברי, מקור התמונה: ויקיפדיה (Wikipedia)

הדמות שמסמלת עבורי יותר מכל את המעבר לשנה העברית החדשה היא גרטה טונברי. טונברי היא נערה שוודית אמיצה המדברת באופן ישיר ובוטה אל מנהיגי העולם. 

טונברי מתמקדת בהתנהלות של מנהיגי העולם שאינה מנסה לעצור, ככל שניתן, את התחממות כדור הארץ. 

הדפוס של ההתנהלות הזו ברור: למען אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואישיים קצרי טווח מוכנים לוותר על העתיד. 

בשוודיה, הארץ בה חיה טונברי, יש מודעות גדולה יותר מאשר בארצות אחרות להתחממות כדור הארץ.
להקטנת הנזק הזה יש מחיר. כתבה באחד העיתונים הכלכליים המקוונים, שהתפרסמה לפני מספר חודשים מדגימה את זה. 

הכתב נסע ברכבת באירופה ופגש זוג אזרחים וותיקים שוודים בדרכם לחופשה באחת ממדינות אירופה המרוחקות משוודיה. הוא שאל אותם האם לא קשה להם לסוע ברכבת במשך כל כך הרבה שעות? 
הם ענו שבשוודיה זו בושה לטוס לחופשה באירופה בגלל הנזק הסביבתי, אפילו יש מילה מיוחדת בשפה לצורך זה. 
המקרה הזה מדגים שלניסיון של מניעת התחממות כדור הארץ עשוי להיות מחיר אישי וכלכלי.

הפוסט הזה אינו מתמקד בהתחממות הגלובלית הוא עוסק בדפוס של החלטות כלכליות רעות בראייה קצרת טווח. לפעמים משיקולים פוליטיים ו/או משיקולים כלכליים מוטעים או לא ענייניים. 
   

מלחמת סחר אישית

נאמנים עלי דבריו של נגיד בנק ישראל לשעבר והמשנה ליו"ר הפדרל רזרב בארה"ב לשעבר, פרופ' סטנלי פישר, שאמר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ אינו מבין את משמעות מלחמות הסחר שהוא מנהל. פישר אינו לבד. טראמפ פעל בניגוד לחוות דעתם של כל (או לפחות כמעט כל) הכלכלנים. 

אז מדוע לעשות מלחמות סחר הגורמות נזק לכלכלת העולם, לכלכלת ארה"ב ולכלכלת מדינות אחרות?
התשובה המתבקשת לשאלה הזו היא: אינטרסים פוליטיים קצרי טווח של הנשיא.

הארלי דווידסון כמשל

יצרנית האופנועים האמריקאית הארלי דווידסון היא לא רק חברה אמריקאית, אלא סמל אמריקאי תרבותי. כאשר הטיל טראמפ מכסי מגן על אירופה החליטו האירופאים להטיל מכסי מגן נגד חברות אמריקאיות. הם מיקדו אותם בחברות הנמצאות באזורים בהם אחוז מצביעים גבוה לטראמפ. 

הארלי דווידסון סבלה מאותם מכסים משום שהיא נמצאת באזור כזה. בציניותו אמר טראמפ שהחברה צריכה חברה להיות פטריוטית ולהתעלות מעל שיקולי הרווח שלה. 
החברה לא ממש קיבלה את זה. היא פתחה מפעל באירופה ששחרר אותה ממכסי המגן. 

גם אצלנו

בלא מעט מקרים בפוליטיקה בישראל מוציאים סכומי כסף גבוהים על מטרות אל ראויות מבחינה כלכלית. זה יכול להיות הקצאת כסף לטובת מצביעים של שותף קואליציוני זה או אחר. זה יכול להיות תקציב אישי מתקציב המדינה על פי החלטתו של חבר כנסת סורר זה או אחר מהקואליציה המסרב להצביע בעד התקציב מנימוקים אישיים. 

אילו יכולים להיות מענקים לצעירים בריאים שבוחרים לא לעבוד.

הקוראים יכולים למצוא דוגמאות נוספות העונות לאותו עיקרון בסיסי.

ריבית אפס והרחבה כמותית

במשך מספר שנים דוחים טיפול אמיתי במצב הכלכלי בעולם באמצעות הרחבות כמותיות וריבית אפסית. קובעי המדיניות בארצות רבות מבינים שהבעיה קיימת ומחריפה אבל דוחים באמצעים מלאכותיים מפולת דומה למשבר הסאבפריים בשנת 2008. 

מומחים כלכליים רבים מצביעים על אינדיקטורים המצביעים על מפולת מתקרבת, למשל: היפוך עקום התשואה של האג"ח בארצות הברית. 
רק לאחרונה ניתן היה לקרוא את דעתו של מייקל ברי, אחד מגיבורי הסרט "מכונת הכסף". ברי, שהיה אחד מהמעטים שחזו מראש את משבר הסאבפריים רואה דימיון בין ההשקעות הפסיביות היום לאג"ח מגובות נכסים (CDO) בשנת 2008 ומזהיר מפני מפולת כלכלית דומה, שאת מועדה אינו יכול לחזות.

המצב הכלכלי בעולם אינו מצדיק את העליות המתמשכות באפיקי השקעה שונים. 

היפוך עקום התשואה באג"ח בארה"ב הוא אינדיקטור למיתון עתידי. 
הצמיחה בסין הואטה. שתי מדינות ענק אלו נפגעות ממלחמת הסחר. 

האיחוד האירופי במצב כלכלי רע. זה כבר לא רק מדינות קטנות כמו יוון ופורטוגל אלא גם צרפת ואיטליה.
החזרה להרחבה כמותית של מריו דרגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי, תוארה על ידי מומחים כלכליים כצעד של ייאוש.

יפן לא תוכל כנראה להחזיר את החוב הפנימי שלה. 

תחזית: צמצומים בבנקים ובחברות סלולר

בשנות ה-70, כשהתחלתי את דרכי כאיש מחשבים צעיר שלטו חברות חומרה כמו: IBM, HP ו-DEC בשוק. התוכנה הייתה מעין "מחזיק מפתחות" או תוסף. הופעת מיקרוסופט וה-PC הפכה את עולם המחשבים לממוקד תוכנה. 
חברות החומרה היו צריכות להתאים את עצמן לעולם החדש באמצעות פיטורים והתייעלות.

זה מה שקורה היום בבנקאות בארץ ובעולם. רק לאחרונה התבשרנו על אישור לפתיחת בנק דיגיטלי חדש בישראל אותו מובילים פרופ' אמנון שעשוע (מייסד Mobileye) ומריוס נכט (ממייסדי Checkpoint). 
במהלך השנה אירע מהלך משמעותי יותר בהקשר של תחרות במתן שירותים פיננסיים. חברת Facebook הודיעה על השקת מטבע דיגיטלי שלה בשנת 2020.

את מחיר הצמצומים בבנקאות לא ישלמו טייקונים או בני דור ה-Y או דור ה-Z. ישלמו אותו בעיקר אזרחים וותיקים שיתקשו להסתגל לשינויים.

את מחיר המצב בשוק הסלולר ובאופן עקיף גם בשוק האינטרנט בישראל, נשלם כולנו.
גם חברות הסלולר הוותיקות המפסידות סלקום ופלאפון וחברת פרטנר, שדווקא הרוויחה ברבעון האחרון, צריכות להסתגל למצב חדש: הן כבר אינן יכולות להיות טריופול הגובה מחירי עתק ומחזיק מספר רב של עובדים. 

השורה התחתונה תהיה שאנחנו נשלם יותר ממה שהתרגלנו בשנים האחרונות אבל זו אינה הבעיה העיקרית. שתי הבעיות העיקריות:

א. האם חברות הסלולר בארץ ישקיעו בתשתיות של דור 5 או שישראל תישאר מאחור?
ספק האם במצבן יהיו להן משאבים הנדרשים לשדרוג הזה.

ב. האם יימשך המונופול של חברת בזק בשוק תשתיות האינטרנט?
המתחרים העיקריים, למעט חברת HOT, הם אותן חברות סלולר שיתקשו לממש את יוזמות תשתיות האינטרנט שהן מנסות לקדם בגלל מצבן הפיננסי. מונופול הוא רע לצרכנים, שימשיכו לקבל אינטרנט במהירויות נמוכות ולשלם יותר ממה שמשלמים כשיש תחרות.

כיצד סוגרים את "הבור התקציבי"?

לא בטוח שמשרד האוצר התנהל בשקיפות ביחס לגובהו של הגרעון התקציבי. בכל מקרה אין ספק שמדובר בגרעון גדול וגם מדובר בגרעון גדול מהצפוי. הפרשנים והמומחים תמימי דעות ביחס למקורות עיקריים להקטנת הגרעון: העלאת מיסים וקיצוץ בתקציבים. 
הקיצוץ הוא בדרך כלל רוחבי, כלומר: קיצוץ שווה בשירותים חיוניים לאזרחים ובסעיפי תקציב מוזרים, שלא לומר מיותרים. 

המשמעויות הן שנשלם יותר פעמיים בעבור השירותים: פעם אחת כשנשלם יותר מיסים ופעם שנייה כשנשלם מכיסינו עבור השירותים שקיבלנו מהמדינה ויקוצצו באופן מלא או באופן חלקי. 

סיכום לא אופטימי

מרבית המשפחות בישראל עלולות להוציא יותר כסף בשנה הבאה מאשר השנה. גם ההכנסות עלולות לקטון בגלל הגדלת מיסוי ובחלק מהמקרים גם בגלל איבוד מקום עבודה או החלפת מקום עבודה שלא מרצון.

כל זה בלי להגיד מילה על אפשרות של משבר שעלול להקטין משמעותית נכסים פיננסיים של משקי הבית. משבר כזה עלול להתרחש במהלך השנה.

הצד השני של המטבע

בייעוצים בכלכלת המשפחה זו תופעה שכיחה: משפחה שמנהלת טוב יותר את מאזן ההוצאות שלה משפרת את מצבה הכלכלי לטווח קצר אבל במיוחד לטווחי זמן ארוכים יותר.

הכורח להתמודד עם גידול בהוצאות ביחד עם הקטנת הכנסות עשוי להביא להתנהלות כלכלית טובה יותר, שאת פירותיה אפשר יהיה לקטוף אחרי שהמצב המאקרו כלכלי ישתנה.