הטיית העשייה

 

פרופסור מיכאל בר-אלי 
מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: 

• CC BY-SA 4.0

נוצר ב-16.7.2026
על ידי: 
mazal shufan - Provided directly by the photographer

בבלוג זה אני מרבה לכתוב על הטיות קוגניטיביות. נגעתי לא מעט בנושאים האלה בלימודי ה-M.A שלי בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. 

חזרתי אליהם בחמש עשרה השנים האחרונות במסגרת עבודה בייעוץ בכלכלת המשפחה.  

חלק מניתוח התנהלות כלכלית הוא כלכלה התנהגותית. הטיות קוגניטיביות גורמות לקבלת החלטות לא סבירה בהתנהלות כלכלית של משפחות ושל יחידים. 

אגב, לא רק התנהלות כלכלית. גם קבלת החלטות אחרות, למשל קבלת החלטות של רופאים, קבלת החלטות של מנהלים וקבלת החלטות של שחקני ברידג'. 

שני האנשים שייסדו את התחום הזה בעולם היו מרצים בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. 

פרופ' דניאל כהנמן ז"ל, שזכה בפרס נובל לכלכלה ופרופ' עמוס טברסקי, שלא קיבל את הפרס ביחד עם פרופ' כהנמן רק בגלל פטירתו ממחלה, לפני שהוחלט לתת לפרופ' כהנמן פרס נובל. 

הכלל הוא שאדם שנפטר אינו יכול לקבל פרס נובל. 

רוב הפוסטים שלי על הטיות קוגניטיביות הם תוצאה של קריאה איטית ויסודית של הספר" לחשוב מהר לחשוב לאט" של דניאל כהנמן. 

על כל הטייה שכתבתי ניסיתי לתמצת בשפה שלי את מה שכתב פרופ' כהנמן ולהביא דוגמאות מתחומי העיסוק שלי.

דוגמה: הטיית ייצוגיות. 

כנראה, שהמונדיאל הצפוי להסתיים הערב (19.7.26) גורם לכתיבה על כדורגל בכלל ועל שוערי כדורגל בפרט, מזוויות פחות צפויות. 

אתמול כתבתי על אלבר קאמי: פילוסופיה, ספרות וכדורגל בעקבות מאמר של יובל פלוטקין ב"הארץ". 

המאמר של גדעון לב ב"הארץ" מ-17.7.26 מחבר בין שוערי כדורגל והטייה קוגניטיבית הנקראת הטיית העשייה. כותרת המהדורה המודפסת היא "מה אתה קופץ? - זה נכון לגבי שוערים רופאים וגם מנכ"לים. פרופ' מיכאל בר-אלי מראה שכדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר, עדיף לעיתים קרובות לא לעשות כלום." 

המאמר מתייחס למחקר שעשה פרופ' מיכאל בר-אלי מאוניברסיטת בן-גוריון. בר-אלי הוא פסיכולוג המכהן בתפקיד פרופ' למנהל עסקים ומתמחה במחקרי ספורט. 

בר-אלי חקר החלטות של שוערים כשנבעטת בעיטת 11 מטרים (פנדלים). הם בדרך כלל קופצים לכיוון שהם משערים שאליו יבעט הכדור. 

סטטיסטית ההחלטה הנכונה היא לעמוד במקום כי אז הסיכוי לעצור את הכדור גבוה יותר. 

מהמחקר הזה צמחו במשך הזמן מחקרים, שלו ושל שותפים למחקריו, המראים שיש מצבים בתחומים אחרים שגם בהם עדיף סטטיסטית לא לעשות דבר ובכל זאת עושים. 

בר-אלי כינה את דפוס קבלת ההחלטות הזה: הטיית העשייה.

במחקרים חדשים הוא הראה שזה תקף גם לניתוחים מסוימים ולטיפולים מסוימים שמבצעים רופאים. 

מחקרים נוספים שלו ושל אחרים מראים שזה תקף גם לשוק ההון. 

בלא מעט מצבים ההחלטה הנכונה היא לא לעשות דבר. בתחום ההשקעות מצטרפת לזה הטייה נוספת, שאינה מוזכרת במאמר ב"הארץ". זוהי שנאת ההפסד. 

כמעט בכל פעם שיש נפילה גדולה בבורסאות אני מוצף בטלפונים של לקוחות בכלכלת המשפחה שרוצים למכור השקעות שלהם בבורסה. 

אני מסביר להם שכשמדובר בהשקעות לטווח ארוך (למשל: קופות גמל), המומחים חושבים שזה רעיון רע במיוחד וניסיון העבר תומך בטענה שלהם.

במחקרים של פרופ' בר-אלי ועמיתוו למחקר טענו המרואיינים שהם מרגישים שהם צריכים לעשות משהו. גם אם זה לא יועיל זה יועיל להרגשה שלהם. 

כמובן שהטיית העשייה רלוונטית גם לקבלת החלטות בתחומים אחרים שלא ציינתי.

הטיית אי-העשייה

קבלת החלטות היא נושא מורכב. המאמר ב"הארץ" מציין גם הטייה הפוכה הטיית אי-העשייה שמצאה פרופ' אילנה ריטוב מהאוניברסיטה העברית. 

על פי המאמר, ריטוב שיתפה פעולה עם מיכאל בר-אלי בחלק ממחקריו. 

הטיית אי-העשייה מתארת מצבים שבהם אם לא עושים דבר נגרם נזק. 

יש מצבים בהם מקבלי ההחלטות נוטים לא לעשות דבר. אם זה מצב שמחייב עשייה, עלול להיגרם נזק.  

הזווית שלי

מדיטציה

אני מבין היטב את הערך של הימנעות מעשייה באמצעות תרגול של יותר מ-50 שנים של מדיטציה טרנסנדנטלית. 

בכל יום יש לי פעמיים 20 דקות של אי-עשייה בהן אני מודט.

התועלת המיידית שהשגתי בתחילת התרגול היא צורך בפחות שעות שינה. 

היו גם תועלות נקודתיות במצבים של מתח (Stress) ועייפות.

"אזורים כחולים"

אחד הנושאים עליו אני מרצה הוא "אזורים כחולים". אלו הם אזורים בהם תוחלת החיים וגם תוחלת החיים הבריאים גבוהה יותר. 

הרצאת הדגל שלי בתחום זה היא "סודות החיים הארוכים והבריאים של איקריה". 

איקריה הוא אי יווני שהוא "אזור כחול". השתתפתי במסע לימודי שבו ניסינו להבין מדוע הם חיים יותר?

בכל האזורים הכחולים יש הרבה עשייה ופעילות אבל יש גם אי-עשייה. ברוב המקרים מנוחה באמצע היום.

באופן פרדוקסלי: ריצה

אני רץ באופן קבוע פעם בשבוע ופעם בשנה 10 ק"מ במרתון ירושלים. השנה גם 10 ק"מ במרתון תל-אביב. 

הריצות הקבועות שלי הן בטבע. יש בהן גם אלמנט מרענן של אי-עשייה.

העשייה שלנו בעולם המערבי היא יותר מדי תזזיתית. מגיבים להתראות רבות, לאו דוקא חשובות בוואטסאפ וברשתות אחרות. 

דפוס ההתנהגות של פעילות היתר ברשתות פוגע, בין השאר, בקשב שלנו ומקשה על עשייה בעלת ערך.

בזמן הריצה אני לא עונה להודעות וואטסאפ ולטלפונים. יש לי קצת יותר משעה בשבוע שבה אני נהנה מהטבע, נהנה מהריצה וחושב על רעיונות שצצים ואחר כך מבשילים לעשייה.

המתמטיקאי הצרפתי שירד מהרכבת

לפני כחמישים שנים בלימודי הפסיכולוגיה שלי קראתי על מתמטיקאי צרפתי שעבד זמן רב, ללא הצלחה, על פתרון בעיה מתטית. הוא החליט על חופשה עם אשתו (אי-עשייה) בירידה מהרכבת צץ הפתרון לבעיה. 

כאשר מדובר בבעיות תיאורטיות, כנראה שגם כשאין הטיית עשייה יש לפעמים עשייה לא מודעת ברקע. 

ניגודים

כאדם שמושפע במיוחד משני צירים מנוגדים אני איש של ניגודים. 

אני פועל בו זמנית בהרבה תחומים גם בגילי המופלג. לפעמים יותר מדי עשייה שיש לה מחיר. 

דאו דה ג'ינג

בראיון איתו ב"הארץ" מצטט פרופ' בר-אלי פיסקה בספר המופת הפילוסופי הסיני הזה.  

הפיסקה מדברת בשבח אי-העשייה. 

זהו אחד הספרים שהשפיע עלי יותר מספרים אחרים. שם הבלוג האישי שלי כולל את שמו של מחבר הספר הזה: לאו-דזה.

מדוע מקבלים החלטות כלכליות לא סבירות?

 

כותרת הפוסט היא הכותרת של ההרצאה המוצלחת (לדעת המשתתפים) שהעברתי אתמול בזום ללא תשלום לאזרחים ותיקים במסגרת המיזם של  נטוורקינג למרצים. 

ההרצאה כללה תרגיל אימוני שבאמצעותו משתתפי ההרצאה יכולים לקבל תובנות על הנושא. 

בנוסף התיחסתי לנזקי הקונפורמיות בהחלטות כלכליות. אחד הנזקים המהותיים הגדולים ביותר של הקונפורמיות היא תרבות הצריכה.

התייחסתי באופן מצומצם גם להטיות קוגניטיביות. התמקדתי בהטיה של שנאת ההפסד.

המעוניינים במידע נוסף על הטיות קוגניטיביות יכולים למצוא אותו בפוסטים רבים בבלוג זה. 

אוריינות פיננסית

נושא החינוך הפיננסי הועלה על ידי אחד המשתתפים. 

כפי שאמרתי בהרצאה עצמה, אין ספק שמדובר בנושא חשוב ורלוונטי לקבלת החלטות כלכליות. 

חינוך פיננסי בכלל ובבתי ספר בפרט הוא הבסיס לאוריינות פיננסית. 

קשה לקבל החלטות כלכליות סבירות ללא אורינות פיננסית. 

גם אנשים ומשפחות עם אורינות פיננסית מקבלים החלטות כלכליות לא סבירות.

ההרצאה עוסקת במצבים בהם מתקבלות החלטות כלכליות לא סבירות גם על ידי בעלי אורינות פיננסית.

קישור להקלטת ההרצאה ביוטיוב

מדוע אנשים ומשפחות מקבלים החלטות כלכליות לא סבירות?

דוגמאות לתגובות משתתפים

"אבי, חיזקת את הגישה שלי לחיים בתחומי הכלכלה,

המשפחה וכו׳" 

"תודה על הידע שחלקת איתנו הרצאה מעניינת מאד ומסכימה עם חינוך פיננסי וחשיבותו הרבה בחיינו  בישראל כמי שמתנדבת בסיוע לשיקום  כלכלי רואה את דחיפות וחשיבות ללמידה מהגיל הצעיר ביותר  תודה רבה"

 "מסכימה עם האדם המדבר עכשיו לגבי חינוך פיננסי ולדעתי כבר בגיל בית הספר היסודי"

מדוע הורע מצבה הכלכלי של מדינת ישראל ב-24.7.2023?

 

החקיקה חסרת התבונה של ביטול עילת ההסתברות גרמה כבר נזק כלכלי גדול למדינת ישראל.

לא רק למדינת ישראל גם לאזרחי המדינה באופן אישי. 

אחרי שתקראו את הפוסט הזה תבינו מדוע אי אפשר להאמין לנתניהו ולסמוטריץ, שהתיצבו ביחד מול המקרופונים וסיפרו לנו על מצבה הטוב של כלכלת ישראל. 

אתם לא בהכרח צריכים לקרוא את הפוסט הזה. יש רבים אחרים שכתבו הסברים לא פחות טובים.

מניות שעולות או יורדות אחרי פרסום דוחות

חברה א' פרסמה דוח תקופתי על פיו הרווחים שלה עלו ב-5%. 

גם חברה ב' פרסמה דוח לאותה תקופה גם רווחיה עלו ב-5%. 

אז מדוע אחרי הפרסום המניה של חברה א' ירדה והמניה של חברה ב' עלתה?

חברה ב' דווחה כמה חודשים קודם לכן דיוח מפורט שכלל תחזית של עלייה של 3% ברווחים.

חברה א' דווחה כמה חודשים קודם לכן דיוח מפורט שכלל תחזית של עלייה של 30% ברווחים.

הדיווח של חברה א' התברר כרחוק מאוד מהמציאות. הציפיות היו לרווח הרבה יותר גבוה.

הדיווח של חברה ב' קרוב למה שקרה בפועל. המציאות הייתה מעט טובה יותר מהתחזית. 

ההצגה, הקצת פשטנית, הזאת מראה שבשוקי ההון אוהבים אמינות ושנאות חוסר אמינות. 

אמינות היא הדבר האחרון שאפשר לייחס לבנימין נתניהו בהקשר של ההפיכה המשטרית. 

באנגלית הוא הבטיח שידאג לגרסה מרוככת של עילת ההסתברות. 

בעברית הוא זפזף בין גרסת הכי קיצונית של יריב לוין ושמחה רוטמן לבין אותה גרסה שהבטיח באנגלית. 

חברות דירוג האשראי כועסות על זה שהוא רימה אותן. מבחינתן אי אפשר להאמין יותר לראש ממשלת ישראל. 

התוצאה תהיה, במוקדם או בעד כמה חודשים ירידה בדירוג האשראי של מדינת ישראל. 

הזקנה בשדרות וראשי מדינות וראשי חברות דירוג אשראי

מסתבר שמה שעובד עם מצביעת ליכוד זקנה בשדרות לא עובד מול מנהיגי מדינות דמוקרטיות וראשי חברות דירוג אשראי.

היא אומרת לטלוויזיה כמה נתניהו לא דאג להגן עליה. כמה לא פיצו אותה על נזקים כלכליים ובסוף כשהכתב שואל אותה: מה תצביעי? היא עונה ליכוד. 

קבלת ההחלטות שלה היא לגמרי רגשית ומוטית לכיוון ההרגל להצביע ליכוד.

על רשאי מדינות דמוקרטיות וראשי חברות דירוג אשראי הרבה יותר קשה לעבוד.

קבלת ההחלטות שלהם הרבה יותר מבוססת על עובדות ופחות על רגשות.

נקודת מוצא בעייתית

1. באופן כללי מעדיפים להאמין למומחים ולא לפוליטיקאים.

לפוליטיקאים יש תמיד אינטרסים. הרבה פוליטיקאים נוטים, לפחות לעגל פינות, שלא לומר לשקר.

מספר גדול של מומחים כלכליים בארץ ובעולם אמרו שהמשך ההפיכה המשטרית גם אם יקראו לה רפורמה יגרום נזק כלכלי גדול למדינת ישראל.

שמענו את: נגיד בנק ישראל, נגידים לשעבר, חוקרים באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, מנהלי הבנקים, אנשי הייטק, ראשי תעשיות לואוטק ועוד. 

כולם, למעט מספר קטן של חריגים, אמרו דברים הפוכים ממה שנתניהו וסמוטריץ אומרים.

2. בנימין נתניהו כבר איבד את אמינותו

גם בהקשרים אחרים ראשי מדינות דמוקרטייות מערביות הפסיקו להאמין לבנימין נתניהו. 

בגלל זה הוא אינו מוזמן לארצות הברית ולמדינות אחרות.

בגלל זה כשהוא ביקר באירופה לא יצאו הודעות משותפות כמקובל בביקורים של ראשי מדינות.

3. בצלאל ההזוי

בעולם נתפס בצלאל סמוטריץ כקיצוני הזוי. איש שמנסה לכופף את העובדות כדי שיתאימו לאידאולוגיה שלו.

אף מנהיג במדינה דמוקרטית לא מאמין לו. אף מנהיג במדינה דמוקרטית לא מזמין אותו לבקר. 

גם ראשי חברות דירוג האשראי המובילות לא מאמינים לו.

את דעתי על תפקודו הגרוע במיוחד כשר אוצר כבר כתבתי בפוסט: מדינה ללא שר אוצר.

4. השילוב של נתניהו וסמוטריץ

לא רק בישראל שמעו את סמוטריץ מכנה את נתניהו "שקרן בן שקרן". 

כתבתי על האמירה הזאת באכסנייה אחרת. 

פתאום הוא מאמין לנתניהו ושניהם מציבים עמדה אחידה.

לא קונים את זה בעולם בכלל ובחברות דירוג האשראי בפרט.

למי כן מאמינים?

מאמינים למשל לנגיד בנק ישראל פרופ' ירון. מאמינים לנגידים לשעבר. מאמינים לאנשי מקצוע מובילים עתירי ניסיון.

אתמול בזמן נסיעה במכונית שמעתי את הנגידה לשעבר פרופ' קרנית פלוג. 

היא אמרה שפרופ' פרנקל (נגיד לשעבר אחר) והיא דיברו על סיכונים כלכליים בגלל החקיקה של הרפורמה המשפטית לא הסכמה.

אחרי החקיקה הקיצונית ב-24 ביולי אנחנו כבר בשלב של התממשות הסיכונים.

התסריט הצפוי

רבים שותפים לתסריט הצפוי שהוצג על ידי פרופ' קרנית פלוג באופן זהיר ועדין במיוחד.

לאחר הורדת דירוג אשראי מדינת ישראל תשלם יותר ריבית על הלוואות. 

גם חברות ישראליות ישלמו יותר ריבית. 

יותר ריבית זה פחות כסף. 

ירידה בשער השקל זה פחות כסף. בורסה בתל אביב שעולה הרבה פחות מבורסות בעולם המערבי זה אינדיקטור למצב כלכלי פחות טוב.

זה עלול לבוא לידי ביטוי בקיצוצים תקציביים ובאינפלציה. 

לצערי, אני לא רואה את הממשלה הנוכחית מבצעת קיצוצים תקציביים גם כשצריך לעשות זאת.

אין שם יכולת מינימלית לקבל החלטות לא פופולריות אצל המצביעים ואין שם יכולת להתעלות על שיקולים אישיים וסקטוראליים.

 גם משקי הבית ישלמו את המחיר של ההתנהלות חסרת אחריות.

האם ניתן לתקן ולהחזיר את האמון?

קרוב לוודאי שרק במקרה של ביטול מידי של החקיקה הקיצונית בהקשר של עילת ההסתברות והתחייבות לעצירת החקיקה בתחום ההפיכה המשטרית לפחות לשנה, יש איזשהו סיכוי להחזיר את האמון בעולם בממשלת ישראל.

לא בטוח שזה יספיק. 

התסריט הצפוי

1. המשך הקטנת ההשקעות של גורמים מחו"ל בהייטק הישראלי.

2. הגדלת קצב הוצאת כספים של חברות עסקיות ישראליות מישראל לחו"ל.

3. יותר רישום של חברות ישראליות במדינות אחרות במקום במדינת ישראל.

אחת המטרות של רישום חברות בחו"ל תהיה להשיג הלוואות נוחות יותר בשוק העולמי.

זה אומר גם הקמת מטות בחו"ל.

4. אנשי מקצוע שישקלו לעזוב את הארץ. 

שמעתי את פרופ' חגי לוין מההסתדרות הרפואית אומר, שיש מספר גדול של רופאים שתכננו לחזור לארץ ומעכבים את חזרתם.

במה אני חולק על דבריה של פרופ' פלוג?

יש לי מחלוקת איתה רק בדבר קטן וסמנטי. כמומחה לניהול סיכונים, אני מבחין בין סיכונים למשברים. 

באופן פשטני, משברים הם סיכונים ברמת סיכון גבוהה במיוחד. 

כבר לא מדובר בסיכונים שהתממשו, מדובר במשבר. לא רק בהקשר הכלכלי.

איך ממשלת ישראל הנוכחית מטפלת במשבר? 

קראו: ניהול משברים הפוך: האם ממשלת נתניהו תחריב את מדינת ישראל?

ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה בתקופת קורונה: Scenario Analysis

שפעת החזירים. מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט קודם כלכלת המשפחה בצל הקורונה עסקתי בקשיים ובסיכונים ובדרכי התמודדות. טענתי שעשוי להיות קשר בין סיכונים כלכליים לבין סיכונים אחרים. הצגתי כמה הנחות ביחס לסיכונים הכלכליים והבטחתי להתייחס להתמודדות יותר לעומק. 

טכניקת ניהול סיכונים המתאימה במיוחד למצב הנוכחי ביחס לקורונה היא Scenario Analysis. 

באמצעות טכניקה זו בונים מספר תסריטים ביחס לסיכון. תסריטי הקיצון הם תסריט Worst Case ותסריט Best Case. ניתן ורצוי לבנות תסריטים נוספים ולנתח אותם. 
החיסרון של הטכניקה הזו הוא שקשה לייחס הסתברויות לכל תסריט. במקרה של הקורונה זה אינו בהכרח חיסרון. ממילא אנחנו מתקשים כרגע לייחס הסתברויות לתסריטים עתידים בנושא.

במשך הזמן נוכל לשפר את ההסתברויות המוערכות של התסריטים. 

תסריט Worst Case: השפעת הספרדית

המגפה נגרמה על ידי נגיף קטלני שבמשך כשנה (אפריל 1918 עד אפריל 1919) גרם למותם של בין 20 מיליון ל-50 מיליון כמעט בכל רחבי העולם. 

נקודות דימיון

1. שימוש בתהליכי בידוד והסגרים
ברוב המקרים ללא הצלחה בגלל חוסר שמירת משמעת. ביפן מספר מתים נמוך יחסית בגלל שההסגר נשמר באופן הדוק.

2. בעיר אחת בארצות הברית נאסרה לחיצת ידיים.

נקודות שוני

1. מתו הרבה אנשים צעירים ובריאים. 
בקורונה אוכלוסיית הסיכון היא קשישים. 

2. החולים מתו יום אחרי הופעת תסמיני המחלה.

למידע נוסף על השפעת הספרדית קראו את הערך השפעת הספרדית בויקיפדיה.

השפעות עקיפות

ההשפעות העקיפות עלולות להיות:

א. חוסר יכולת של בתי חולים לספק שירותים רפואיים וכתוצאה מכך ימותו גם חולים ממחלות אחרות או מתאונות, כולל חולים שמצבם אינו קשה ובזמינות סבירה של שירותים רפואיים היו מחלימים.

ב. מחסור בצוותים רפואיים
התוצאות עלולות להיות דומות למתואר בסעיף קטן א. לעיל.

ג. משבר כלכלי חריף
הערך המשבר הכלכלי העולמי (1929) בויקיפדיה, יכול לתאר מצב קיצוני של משבר כלכלי.

ד. קריסת מערכות שלטוניות והתגברות הפשיעה

הערכת הסתברות להתממשות התסריט

להערכתי נמוכה מאוד. יש שוני רב בין שתי המחלות ויכולת ההיערכות של מערכות הבריאות בעולם טובה יותר.

תסריט Best Case: היעלמות המחלה תוך חודש-חודשיים

סיבות להיעלמות המחלה עשויות להיות:

1. מציאת חיסון למחלה
צריך להביא בחשבון שיהיו חולים במצב קשה שיהיו מוכנים לנסות תרופות שטרם עברו אישורים פורמליים מלאים.
ניסיון מוצלח עשוי לקצר תהליכים.

2. שינויי מזג האוויר או סיבה אחרת להיעלמות הנגיף.
היום הוא כנראה היום הראשון של האביב.

3. פיתוח אמצעים לאיתור מהיר של המחלה בשלבים מוקדמים. 
למשל: ערכות זולות לבדיקה עצמית.

הערכת הסתברות להתממשות התסריט 

להערכתי נמוכה. 

תסריטי ביניים

קיימים מספר רב של תסריטי ביניים ברמות חומרה ואורך שונות. ניתן להתחיל לבנות תסריטים נוספים ולייחס להם הסתברויות משוערות. ככל שיהיה יותר מידע ניתן יהיה לעדן את ההערכות של ההסתברות להתרחשות כל תסריט כזה. להלן שתי דוגמאות לתסריטים כאלה. 

תסריט שפעת החזירים

קראו את הערך בויקיפדיה העוסק במגפת השפעת ב-2009, המכונה באופן לא רשמי "שפעת החזירים". 

על פי הויקיפדיה, בשפעת זו נדבקו בשנים 2009-2010 בין 11%  ל-21% מאוכלוסיית כדור הארץ (700 מיליון עד 1.4 מיליארד בני אדם). נפטרו ממנה בין 151 ל-575 אלף בני אדם. 

נקודות דימיון

1. רוב מקרי המוות היו של אנשים בקבוצות סיכון

2. ההדבקה באמצעות מגע עם הפרשות נשימתיות 

3. מדינות הכריזו על מצבי חירום
בין השאר, נסגרו בתי ספר וגני ילדים.

4. ההמלצה לחולים הייתה להישאר בבית.

5. מניעת הידבקות היא על ידי שמירה על היגיינה אישית.
כן אפילו רחיצת ידיים בסבון מוזכרת בערך בויקיפדיה בהקשר זה. 

6. ארגון הבריאות העולמי הכריז על המחלה כמגיפה עולמית.

נקודות שוני

1. היה טיפול תרופתי אנטי ויראלי תמיפלו (Oseltamivir) למי שכבר יש לו תסמינים.

2. היו חיסונים.

נקודות נוספות

1. אצל רוב הנבדקים המחלה הייתה קלה

2. ציטוט מעניין מהערך בויקיפדיה בהקשר של מסיכות: "בניגוד לתפיסה העממית כי השימוש במסיכה כירורגית, מוריד את הסיכוי להידבקות מהסובב, ארגון הבריאות העולמי וכן משרד הבריאות הישראלי שוללים את השימוש במסיכה כדרך למנוע הידבקות. הם אף טוענים כי שימוש במסיכה עלול להגביר את הסיכוי להתדבקות, זאת בשל אמונת שווא כי די במסכה למנוע הידבקות, והזנחת כללי היגיינה אחרים בעקבות כך^[5]. לדברי גרגורי הארטל, נציג ארגון הבריאות העולמי השימוש במסיכה גורם לאנשים לגעת בפניהם באופן רב מהרגיל ועלול להעצים את ההדבקה. הוא ממליץ שימוש במסיכה רק לאנשים שכבר נדבקו כדי שלא ידביקו אחרים^[6].".

3. ציטוט מעניין נוסף מהערך בויקיפדיה: "ביוני 2010 פורסם דו"ח של המועצה האירופית אשר מסקנתו היא כי הטיפול של ארגון הבריאות העולמי, הסוכנויות האירופאיות והממשלות העולמיות בשפעת החזירים הוביל להפחדה בלתי מוצדקת ולבהלה לגבי הסיכונים הבריאותיים לציבור, כמו גם לבזבוז עצום של כספי ציבור. לפי פול פלין, אשר עמד בראש הוועדה - "זו הייתה מגיפה שמעולם לא הייתה", החיסונים שפותחו כנגד שפעת החזירים היוו "רפואת פלצבו מדרגה ראשונה", "השפעת הזרוע הארוכה של חברות התרופות נמצאת בכל הרמות של תהליכי קבלת ההחלטות".^[4] ". 

האם מדובר בנקודות דימיון לקורונה? לי אין תשוב לשאלה הזו.

הערות

1. הטווח הגדול של מספר מקרי המוות נובע מכך שחלק מהחולים פיתחו גם מחלות אחרות, כגון: דלקת ריאות, וייתכן שנפטרו ממחלות אלו.

2. לא מצאתי מה גרם להיעלמות השפעת הנ"ל.

הערכת הסתברות התרחשות התסריט
גבוהה יותר מהערכת ההתרחשות של תסריט השפעת הספרדית. במצב הידע המוגבל שלי קשה לי להעריך את ההסתברות לתסריט הזה.

תסריט מציאת חיסון תוך חצי שנה עד שנה

תסריט כזה נוטה לכיוון התסריט של Best Case. ההסתברות שלו כמובן גבוהה יותר משום שטווח הזמן שנתתי בו ארוך יותר. צריך להביא בחשבון שיהיו חולים במצב קשה שיהיו מוכנים לנסות תרופות שטרם עברו אישורים פורמליים מלאים.
ניסיון מוצלח עשוי לקצר תהליכים.

הערכת הסתברות התרחשות התסריט
גבוהה הרבה יותר מההסתברות של תסריט ה-Best Case משום שמשך הזמן עד למציאת פיתרון ארוך יותר. 

כיצד לפעול?

התסריטים שהצגתי הם שטחיים ופשוטים. אם רוצים לבנות תסריטים ברצינות, צריך להעמיק ולהרחיב אותם ולהוסיף תסריטים נוספים או תתי תסריטים נוספים. באמצעות מידע שמצטבר הם צריכים לעדכן את ההסתברות להתרחשות כל תסריט. 

אני מניח שמקבלי החלטות ברמה לאומית, ברמה בינלאומית וברמה ניהולית של חברות או ארגונים בונים תסריטים כאלה. 

אני גם מניח שהם ישתמשו בתאוריית גילוי האותות על מנת לקבל החלטות.

מצבם של אנשים רגילים שונה. יש להם פחות כלים ופחות יכולות. למרות זאת הם צריכים לקבל החלטות מעשיות. 
עדיין מומלץ לבנות מספר תסריטים להביא בחשבון תסריטים אופטימיים ותסריטים פסימיים. לייחס הערכות גסות של הסתברויות או סיכויים להתרחשות של התסריטים ולהשתמש בזה לצורך קבלת החלטות.
כמובן שאני מדבר על החלטות במסגרת מה שמשרד הבריאות מחייב אותנו לעשות.

פוסטים קודמים על קורונה

כשהפחד מהקורונה משתק את המשק 

נקודות למחשבה ביחס לצעדים של משרד הבריאות בהקשר של וירוס הקורונה  

בפוסט הבא

בפוסט הבא אנסה לתת כמה הנחיות כלכליות מעשיות. כמו כל הנחיה, הן לא בהכרח מתאימות לכל אחד ולכל מצב.

צפיתי בהקלטה של תכנית המקור העוסקת בניתוחי פרוסטטה עם גידולים סרטניים.
האלוף במילואים גיורא איילנד ראוי להוקרה על הנכונות שלו לחשוף את הסיפור האישי שלו ויותר מזה על הנכונות לפעול למען אנשים אחרים שעלולים להגיע למצב דומה. 
אוסיף בתמצות כמה דברים. 

קבלת החלטות של רופאים בקליפת אגוז

1. כל אדם וכל מומחה חשוף להטיות העלולות לגרום לו לקבל החלטות לא נכונות.
זה נכון למנהלים. זה נכון לניהול כלכלי של ארגון או של משפחה. זה נכון להחלטות אישיות. זה נכון גם לגבי רופאים.

2. קבלת החלטות רפואיות תלויה גם בגורמים כלכליים
פירוט בסעיף הבא: "ההיבט הכספי".

3. זמן הוא גורם משמעותי
נכון ש"זמן הוא כסף". אבל לזמן יש גם השלכות אחרות. 

א. הזמן בו מגלים או מאבחנים את המצב הרפואי.
ככל שהוא מוקדם יותר ההשלכות עלולות להיות קשות פחות. קל וזול יותר לטפל.

ב. הזמן המוקדש לאבחון או לטיפול.
אילוצי זמן ולחצים עלולים גרום לטעויות.

4. התמחות צרה עלולה למנוע מרופא לראות את התמונה השלמה.
לא כל רופא מסוגל לראות ראייה כוללת של מצב רפואי. יהיו מקרים בהם הוא יראה את הבעיה מהזווית המקצועית שלו ויתעלם בשוגג מהיבטים רפואיים אחרים.

ההיבט הכספי

בפוסט העוסק בתחום הכלכלה אי אפשר להימנע מהתייחסות להיבט זה. 
ההיבט הזה עשוי להשפיע בהקשרים רבים, שלא את כולם אציין בפוסט זה. 

בימים אלה המליצה ועדה על סל התרופות לשנת 2019. 
יש משמעות כלכלית גדולה מבחינתם של חולים להכללת תרופות להן הם נזקקים. זה משפיע גם על החלטות של רופאים.

אילוצים כספיים מגבילים את הזמן שרופא יכול להקדיש לחולה מסוים. המשמעות עלולה להיות אבחון או טיפול לא אופטימלי או החלפת המומחה במישהו מומחה פחות.

החלטות של רופאים בקופות חולים מושפעות מאילוצים תקציביים של הקופות שלא תמיד מאפשרות להם לבחור בתרופה הטובה ביותר או בבדיקה האופטימלית.

גם החלטות של רופאים בבתי חולים מושפעות מאילוצי תקציב.

החלק הבעייתי הוא כאשר יש אינטרס כספי למקבל ההחלטה.
זה נכון למקצועות רבים ולא רק לרופאים. מהניסיון שלי כיועץ מחשוב וכיועץ בכלכלת המשפחה אני יודע שזה נכון גם בתחומים אלה. ראיתי אל מעט מקרים שבהם הקונפליקט הזה קיים גם לבנקאים, סוכני ביטוח ויועצי השקעות.

כאשר צריך להמליץ ללקוח (במקרה של רופא המטופל) לבחור בין אלטרנטיבות שבאחת מהן יהיה למומחה תגמול כספי גבוה ובאחרת לא יהיה לו תגמול כלל או יהיה לו תגמול נמוך, השאלה היא: מה ממליץ המומחה?

א. האם עליו לציין שיש חלופה אחרת שעליה הוא לא מרוויח?
לדעתי כן. זה מה שאני עושה בתחומי מומחיותי. לא כולם נוהגים כך.

ב. היכן עובר הגבול בין המלצה חד משמעית על החלופה עליה הוא מרוויח יותר?
התשובה לשאלה הזו אינה חד משמעית. 
כך למשל,האם כשהחלופה עליה הוא מרוויח טובה במעט מהאחרת אבל יקרה הרבה יותר עליו להמליץ עליה? לא בטוח שיש תשובה אחידה לשאלה הזו.

ככל שתעלה ההסתברות להעדפת החלופה שהוא לא מרוויח עליה והמומחה ימליץ על החלופה שהוא מרוויח עליה יותר זה נעשה בעייתי.
דעתי האישית היא שבכל מקרה שבו לדעתו החלופה האחרת עדיפה עליו להגיד ללקוח. כך אני נוהג. 
במקרים הקיצוניים בהם המומחה יודע שהחלופה, שלא מרוויחים עליה או מרוויחים עליה מעט, הרבה יותר טובה המלצה על החלופה הרווחית היא פסולה מבחינה אתית.
האם היא עוברת את הסף הפלילי? אין לי הסמכה וידע מתאימים כדי לקבוע את זה.

   
מה צריכים לעשות חולים בקבלת החלטות שלהם?  

1. ניהול סיכונים

כל החלטה של אדם בקשר לבעיה בריאותית משמעותית שלו היא ניהול סיכונים.
אחד העקרונות החשובים ביותר בניהול סיכונים הוא להשתמש במידע הטוב ביותר הזמין כבסיס להבנת והערכת הסיכונים. 
בתקן הבינלאומי לניהול סיכונים ISO 31000 זהו אחד משמונת העקרונות הבסיסיים.

לאסוף מידע פירושו לקרוא על הנושא, לצפות במצגות, סרטונים מקצועיים, לשמוע מניסיונם של אחרים (רופאים ואנשים שסבלו מאותה בעיה או קרוביהם) וכיו"ב. 

אל תשכחו שרופאים הם מומחים ברפואה והם לאו דווקא מומחים בניהול סיכונים, כפי שתוכלו לקרוא באחד הפוסטים בפסקה האחרונה.

2. Second Opinion

לעולם אל תקבלו באופן אוטומטי את דעתו של מומחה כלשהו בתחום כלשהו מבלי לבחון אותה כאשר מדובר בהחלטה משמעותית עבורכם. Second Opinion הוא כלי המיישם את העיקרון זה.
שמעו דעה של כמה רופאים. אל תסתפקו בדעתו של רופא אחד. כל אחד יכול לטעות. כפי שראיתם בפסקה הראשונה רופאים, כמו כל אדם אחר, עלולים לקבל החלטה לא נכונה.

בפוסטים שלי, אליהם מופיעים קישורים בפיסקה האחרונה, אני מביא מקרים מספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים כיצד הם חושבים", הממחישים את זה. ד"ר גרופמן הוא רופא.

3. ביטחון יתר של רופא עלול להיות אינדיקטור לטעות 

בכל תחום, ביטחון יתר, עלול להיות אינדיקטור לכך שלא בוחנים אלטרנטיבות אחרות ו/או לא רואים את החסרונות של החלופה המועדפת על המומחה.
ספציפית לגבי רפואה, תוכלו לקרוא באחד הפוסטים שלי ציטוט של מחקר המראה את זה לגבי החלטה רפואית פשוטה יחסית: הרופאים שטעו בפרשנות של צילום היו יותר בטוחים בצדקתם מאשר אלו שלא טעו. 

4. רצויה התייעצות עם רופאים בעלי התמחויות שונות

מומחים עלולים להיות מוטים לכיוון ההתמחות שלהם. עשויים להיות פיתרונות שונים והשלכות בתחומים אחרים בטיפולים אפשריים.
הדוגמה הקלאסית היא חולים בכמה מחלות המקבלים תרופות. בלא מעט מקרים רופאים אינם מביאים בחשבון תלויות והשפעות בינתרופתיות. כל מומחה רושם תרופה למחלה בה הוא מטפל ולא תמיד מודע באופן מלא לתרופות אחרות. 
 
קישורים לפוסטים שלי על קבלת החלטות של רופאים

קבלת החלטות של רופאים 

מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא?


לקבל החלטה טובה יותר מרופא

קבלת החלטות ברפואה: מי יכול לנתח הדמיות טוב יותר: אדם או מחשב? 

ניהול סיכונים: בחירת מסלול קבלת קיצבת הפנסיה בביטוח מנהלים

כאשר מגיעים לגיל בו מקבלים גמלת פנסיה יש תוכניות מסוימות של ביטוח מנהלים, שהחוסכים בהן צריכים לקבל החלטה ביחס למסלול הגימלה.

בפוסט זה אציג את הבעיה באופן עקרוני בלי להתיחס לפרטים קונקרטיים.

מסלול ראשון: מספר תשלומים חודשי מינימאלי
במסלול זה מקבלים גימלת פנסיה חודשית. אם מקבל הגימלה נפטר, היורשים ממשיכים לקבל את הגימלה עד שמספר התשלומים, כולל התשלומים שקיבל הגימלאי בעודו בחיים, מגיע למספר מסוים שנקבע מראש.  

כך למשל, יכול להיות מסלול של עד 120 תשלומי גמלה ומסלול של עד 60 תשלומי גימלה.
בתסריט חיובי, הגימלאי מאריך ימים מעבר למספר החודשים המינימאלי וממשיך לקבל עד יום מותו גימלה חודשית.

המסלול השני: תשלומים עד לפטירת הגמלאי

במסלול מהסוג השני כשהחוסך הפנסיוני נפטר מסתימים התשלומים. זה יקרה אם הוא נפטר לאחר חודש וזה יקרה אם הוא חי כמה עשרות שנים.
הגימלה החודשית במסלול השני גבוהה מהגימלה החודשית במסלול הראשון. 

מסלולים נוספים
ישנם גם מסלולים נוספים, למשל: מיד לאחר הפטירה היורשים מקבלים סכום חד פעמי. בפוסט זה אתעלם ממסלולים אחרים משום שהדיון בפוסט הוא עקרוני.

הדילמה של הפנסיונר
אם יבחר במסלול הראשון ויאריך ימים מעבר למספר החודשים שעליהם יקבלו יורשיו תשלום, יפסיד כסף. ככל שיאריך ימים יותר, יפסיד יותר כסף.

אם יבחר במסלול השני וילך לעולמו בסמוך לפרישתו, יפסידו יורשיו הרבה כסף.

אף לא אחד מאיתנו יודע מתי ילך לעולמו ולכן אין פיתרון לוגי חד משמעי לדילמה.

לאיזה תחום שייכת הדילמה הזו?
הדילמה הזו שייכת לתחום של ניהול סיכונים. בכל החלטה שיקבל הפורש לגימלאות יש סיכון.

ההגדרה הצרה של סיכון רואה בסיכון אירוע שלילי, למשל: הפסד כספי. 
בתקן ISO 31000 יש הגדרה רחבה. על פי הגדרה זו סיכון הוא אירוע לא צפוי. הוא יכול להיות חיובי, ניטרלי או שלילי. 
לפעמים הוא סיכון וסיכוי כך שברגע שמקבלים החלטה לא יודעים האם הוא שלילי או חיובי? דוגמאות: השקעה בפרויקט או בחברת Startup והשקעה בבורסה. 
ההשקעה יכולה להניב רווחים. היא יכולה גם ללכת לאיבוד. 

הבחירה של הפנסיונר בפיסקה הקודמת מתאימה בדיוק למקרה הזה.
כך למשל, במסלול השני אם ילך לעולמו חודש אחרי תחילת קבלת הגימלה משפחתו תפסיד כמעט את כל החיסכון הפנסיוני שלו. 
לעומת זאת אם יחיה 25 או 30 שנה ירוויח מההחלטה שקיבל.

הנחיות בקבלת ההחלטה
בפיסקאות הבאות אנסה לתת כמה קווים מנחים לקבלת ההחלטה.
אזהרה: איני מציע לקבל החלטה רק על פי מה שכתוב כאן. כל החלטה היא אישית ועשויה לכלול גם גורמים ושיקולים נוספים על אלו שאני מעלה בפוסט זה. אם נדרשת קבלת החלטה מורכבת, אפשר להיעזר במומחים.
בהחלט אפשר להשתמש במה שכתוב בפוסט זה, אם מבינים את המגבלות של מה שנכתב כאן ומוסיפים לזה גם את המימד האישי.

תוחלת החיים
אחד הגורמים החשובים להערכת הסיכונים והסיכויים בכל אחד מהמסלולים הוא תוחלת החיים.
ככל שתוחלת החיים גבוהה יותר, הסיכון במסלול השני (הפסקת תשלומים עם פטירת הגימלאי) קטן והסיכוי לרווח כספי גדול יותר מאשר במסלול הראשון, גדל.

זהו אינידיקטור המתיחס לכלל האוכלוסיה ואינו מתחשב במאפינים אישיים.
אם אין סיבה להניח שפרט שונה מהאוכלוסיה בהיבטים רלוונטיים, ניתן לקחת אותו כבסיס. אבל צריך לדעת להשתמש בו נכון. 

תוחלת החיים של נשים בישראל היא קצת מעל לגיל 84. תוחלת החיים של גברים בישראל היא קצת מעל לגיל 80.
תוחלת זו מתיחסת לכל האוכלוסיה: גם לכאלה שנפטרו בילדות וגם לכאלה שנפטרו בשלב זה או אחר של חייהם לפני שהגיעו לגיל פרישה לגימלאות.
תוחלת החיים אליה צריך להתיחס היא תוחלת חיים מותנית בהגעה לגיל פרישה.
תוחלת החיים המותנית הזו גבוהה בכמה שנים מתוחלת החיים הרגילה. ערכה של התוספת לתוחלת החיים משתנה בהתאם לגילו של הגמלאי (גדל ככל שגילו גבוה יותר) ובהתאם למינו.
סדר הגודל הוא בין 3 שנים ל-5 שנים.

אפשר לחשב נתון מדויק יותר, אם מתייחסים למאפינים של קבוצת האוכלוסיה אליה שייך הגמלאי. באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אפשר למצוא פילוח נתוני תוחלת החיים על פי מאפינים כמו קבוצה אתנית אליה משתיך הגימלאי ומצב סוציואקונומי.
כך למשל, מצב סוציואקונומי גבוה מגדיל את תוחלת החיים בהשוואה למצב סוציואקונומי נמוך. 

תוחלת החיים האישית  
תוחלת החיים ותוחלת החיים המותנית מתיחסות לכלל האוכלוסיה. ברור שיש גם מאפינים אישיים המשפיעים עליה.
ההחלטה צריכה להביא בחשבון את תוחלת החיים המותנית של כלל האוכלוסיה או תוחלת החיים מותנית של אוכלוסיה הדומה במאפיניה למאפיני מקבל ההחלטה.

אפשר להביא בחשבון גורמים אישיים שעשויים להגדיל את תוחלת החיים האישית או עלולים להקטין את תוחלת החיים האישית.
בפיסקאות הבאות אסקור מספר גורמים כאלה.

מצב בריאות: מקרה קיצון
אתחיל במקרה הקיצוני. גימלאי שבמועד פרישתו יודע שהוא חולה במחלה סופנית וצפוי לחיות חודשים מעטים.
תוחלת החיים שלו נמוכה ועליו לבחור במסלול שבו בת זוגו או בן זוגו, ילדיו, נכדיו וקרובי משפחה אחרים יקבלו תשלום מקסימלי לאחר פטירתו.

לפני שהוא מקבל החלטה יש לי הצעה שלא מהתחום הכלכלי הישיר: עליו לבחון שוב את האבחנה הרפואית באמצעות חוות דעת שניה של רופא מומחה.
כבר התברר בעבר שאנשים שאובחנו כחולי סרטן סופניים היו חולים במחלה אחרת ותוחלת החיים שלהם הייתה גבוהה בהרבה ממה שאמר להם הרופא שלהם.
ההסתברות לטעות כזו נמוכה, אבל ראוי לודא שאין טעות כזו לפני שמקבלים את ההחלטה על מסלול גימלת הפנסיה. 
בפוסט קבלת החלטות של רופאים ובסדרת פוסטים על אותו נושא, התיחסתי להטיות של רופאים בקבלת החלטות על פי ספרו של הרופא ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".
ד"ר גרופמן כותב בספרו גם על חולת סרטן שהתיעצה איתו. לאחר שטופלה בכל הטיפולים הקשים הניתנים במקרים כאלה, הודיעו לה רופאיה שהיא תחיה עוד מספר קטן של חודשים.
הגברת התיעצה עם ד"ר גרופמן, שאינו מומחה למחלת הסרטן.
ד"ר גרופמן הציע לה לקבל שתי חוות דעת שניות ממרכזים רפואיים המתמחים בסרטן שעליהם הוא סומך.
שתי חוות הדעת אישרו את היותה חולת סרטן אבל סרטן מסוג אחר שאינו סופני. הגברת חיתה עוד מספר שנים לאחר מכן.

מצב בריאות
כמעט תמיד בריאות טובה מעלה את תוחלת החיים ובריאות גרועה מקטינה אותם.
במקרה של גימלאי שבריאותו אינה טובה, אפשר לנתח את מידת ההשפעה של מחלתו או מחלותיו על תוחלת החיים.
ככל שתוחלת החיים קטנה כך עדיף יותר מסלול בו יקבלו יורשיו תשלום גבוה יותר. 

באופן דומה תוחלת החיים של מי שבריאותו מושלמת עשויה להיות גבוהה מתוחלת החיים המותנית של האוכלוסיה שהגיעה לגילו.

ככל שתוחלת החיים גדלה כך עדיף יותר מסלול בו יקבל גימלת פרישה גדולה יותר בכל חודש. גם במחיר שיורשיו יקבלו תשלום נמוך יותר או לא יקבלו תשלום כלל אם ילך לעולמו. 

מצב משפחתי
אם יש בני משפחה שרוצים להוריש להם כסף, למשל בת זוג או בן זוג, ילדים או נכדים, אז שיקול תוחלת החיים והשיקול הבריאותי משמעותיים. זה נכון גם למקרים בהם הגימלאי יודע למי או לאיזו מטרה הוא מעונין להוריש את כספו גם כשאין מדובר בבני משפחה.

לצערנו, ולרוב יותר לצערם של גימלאים מסוימים, אין להם למי להוריש את הכסף. 
כאשר אין למי או למה להוריש את הכסף, צריך לנסות לבחור במסלול שבו גובה תשלום הגימלה החודשי הוא הגבוה ביותר. 
  
גם כאשר מעונינים להוריש כסף לבני משפחה לא תמיד זהו שיקול בעדיפות גבוהה. יש משמעות למצבו הכלכלי של הגימלאי ולמצבם הכלכלי של בני המשפחה. כך למשל, במצב בו בני המשפחה מבוססים כלכלית יהיו מצבים שההחלטה הסוביקטיבית לבחור במסלול ללא תשלום ליורשים היא החלטה סבירה ולפעמים יותר מסבירה. 
 
היסטוריה משפחתית
הגיל עד אליו הגיעו בני משפחה בדורות קודמים ובדורו של הגימלאי עשוי להיות אינדיקטור לתוחלת החיים של הגימלאי. נכון, התקדמות הרפואה וגורמים נוספים הביאו לעליה מתמשכת בתוחלת החיים. עדיין ההיסטוריה המשפחתית מבחינה בין אנשים.

כשרבים מבני הדורות הקודמים הגיעו לגיל מופלג, הסיכון שהגימלאי ילך לעולמו בגיל נמוך מתוחלת החיים המותנית הממוצעת, הוא בדרך כלל קטן יחסית.
זהו שיקול התומך בבחירת מסלול חיסכון ללא תשלומים לאחר פטירת הגמלאי.

לעומת זאת כשרבים מבני הדורות הקודמים מתו בגיל צעיר או צעיר יחסית, הסיכון שהגימלאי ילך לעולמו בגיל נמוך מתוחלת החיים המותנית הממוצעת, הוא בדרך כלל גדול יחסית.
מקרה זה הוא שיקול התומך בבחירת מסלול בו יקבלו יורשיו תשלום גבוה יותר.

אורח חיים
אורח חיים עשוי להשפיע על תוחלת החיים של הגימלאי. 
פעילות בכלל ופעילות ספורט בפרט עשויה להגדיל את תוחלת החיים.
שינה עמוקה וסדירה של מספר שעות נדרש עשויה אף היא להגדיל את תוחלת החיים.
אורח חיים פעיל, עבודה בהיקף כלשהו, פחות מתחים, אושר ותזונה מאוזנת עשויים גם הם לתרום להגדלת תוחלת החיים.

עישון מקצר חיים. תמונת ראי הפוכה של הגורמים שצוינו לעיל, למשל: מחסור בשעות שינה, חוסר פעילות ותזונה לקויה, עלולים להקטין את תוחלת החיים.  
   
האם הקטנת הסיכון שווה את המחיר הכספי?
גם אם תוחלת החיים של מישהו גבוהה על פי כל האינדיקטורים שצוינו לעיל, אף לא אחד חסין מתאונות וממחלות העלולות לקצר את חייו. 
איך שלא נבחן תוחלת כלשהי היא מתיחסת למספר רב של מקרים ופרט בודד עלול או עשוי לסטות ממנה בהרבה.

יהיו כאלה שיעדיפו להקטין את הסיכון שהם ילכו לעולמם בגיל צעיר יחסית ובני משפחתם לא יקבלו תשלום.
הם ישמרו על העדפה זו גם כשיבינו שהם יקבלו בכל חודש גימלה קטנה יותר.

זהו בדיוק מה שאנשים עושים כשהם מבטחים את עצמם: הם משלמים פרמיה חודשית נמוכה על מנת שיקבלו תשלום גבוה, אם חס וחלילה יתרחש אירוע סיכון.

אין תשובה חד משמעית לשאלה בכותרת פיסקה זו. הבחירה בין מיקסום הגימלה לבין הקטנת הסיכון של אובדן כסף במקרה של מוות מוקדם מהצפוי היא אישית. 
לשיקולים הכלכליים הטהורים מצטרפים שיקולים רגשיים ושיקולים נוספים. 


 

קבלת החלטות של מנהלים: הטיות קוגניטיביות כמו בתחומים אחרים

בבלוג זה עסקתי לא מעט בהטיות הגורמות לנו לקבל החלטות לא נכונות בכלכלת המשפחה, למשל בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?.

איני היחיד שעוסק בזה. מומחים גדולים בתחום של כלכלה התנהגותית עוסקים בתחום הזה, הן ברמה האקדמית והן ברמה המעשית. פרופסור דניאל כהנמן אפילו קיבל פרס נובל בכלכלה עבור תרומתו הענקית בתחום זה. 

כלכלנים כבר אינם מקבלים את המודל של האדם כמקבל החלטות רציונאלי.

בסדרת פוסטים אחרת הראתי שגם קבלת החלטות של רופאים חשופה לאותן הטיות שמקבלים בהחלטות בכלכלת המשפחה. הסתמכתי בעיקר על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים", למשל: לקבל החלטה טובה יותר מרופא.

עכשיו הגענו לקבלת החלטות של מנהלים. על פי דוח של חברת McKinsey גם מנהלים חשופים לאותן הטיות.

את הדוח כתבו Dan Lovallo, פרופסור באוניברסיטת סידני ועמית מחקר בכיר באוניברסיטת ברקלי, 

ו-Olivier Sibony מחברת McKinsey. הדוח מבוסס על סקר בו השתתפו יותר מ-2,000 מנהלים.  

לקריאת הדוח לחצו על : The Case for behavioral strategy.

אותן הטיות קוגניטיביות

מהדוח מתברר, באופן לא מפתיע, שגם קבלת החלטות של מנהלים מוטית על ידי אותן הטיות קוגניטיביות שמקבלים בכלכלת המשפחה או שמקבלים רופאים במסגרת עבודתם.

כמה ממצאים ומסקנות מענינים:

1. 60% מהמנהלים חשבו שהסיכוי לקבל החלטה גרועה אינו נמוך מהסיכוי לקבל החלטה טובה.

2. כותבי הדוח שואלים מדוע העיסוק בהטיות כל כך נפוץ בכלכלה התנהגותית וכל כך נדיר בתחום הניהול? התשובה שלהם: בכלכלה התנהגותית עוסקים בהטיות שלאחרים. בניהול עוסקים בהטיות של עצמנו. הרבה יותר קל לעסוק בהטיות של אחרים.

כיצד מתמודדים עם ההטיות?

הפרק המורחב בדוח העוסק בנושא זה הוא, לדעתי, החלק היותר חשוב בדוח.

החוקרים טוענים, שצריך להיות מודעים להטיות ולמהותן ולפתח אסטרטגיה, שתנסה לבטל אותן או לפחות למזער אותן. 

הם מסווגים את ההטיות לקבוצות של הטיות בעלות מאפינים דומים ומציעים כיצד להתמודד עם כל סוג.

מסקנה בהקשר של כלכלת המשפחה

אני מקבל את הטענה, שחלק מהבסיס להתמודדות עם ההטיות זה להכיר אותן ולהיות מודע אליהן ואז לנסות לנטרל אותן.

כבעל תואר שני בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שם התחילו פרופסור כהנמן ושותפו למחקרים פורצי הדרך, פרופ' עמוס טברסקי ז"ל, נחשפתי לכמה קורסים בתחום זה. לצערי, לא קורסים של כהנמן ו/או טברסקי, אבל גם תלמידיהם שהמשיכו באקדמיה הם אנשים רציניים המכירים את התחום לעומק. 

בשנים האחרונות, במסגרת עיסוקי בכלכלת המשפחה, קראתי כמה ספרים וכמה מאמרים בתחום זה.

ללא ספק, יותר קל לי להתחשב בהטיות מאשר לאנשים עם רקע פחות רלוונטי. 

אני מנסה להשתמש בזה גם על מנת לעזור ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה להקטין את הטעויות הכלכליות שלהם, הנובעות מהטיות קוגניטיביות ומהטיות רגשיות.

כפי שנכתב במחקר של McKinsey זה יותר קל לעשות את זה לגבי אחרים מאשר לגבי עצמך.