מה חסר: רעיונות יצירתיים או מי שיבדוק אותם?

הדמויות המרכזיות בסדרת הטלוויזיה סיינפלד, מקור התמונה: ויקיפדיה

לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתי בשלהי שנות ה-40 של חיי. הייתי יועץ במחשבים וטכנולוגיית המידע. 
השילוב של גיל מבוגר, עצמאי ועיסוק במחשבים הוא שילוב נפיץ. תוסיפו לזה שהיו לי ילדים קטנים ושעד גיל 39 הייתי בחממה כעובד מדינה. כשהמשרד בו עבדתי הפך לחברה ממשלתית היו לי עוד חמש שנים באותו מקום עבודה עד שפוטרתי ותקבלו מתכון לדאגה כלכלית מהעתיד הקרוב ובמיוחד מהעתיד הרחוק.  

הנחתי שלא אשרוד בתחום המחשבים עוד שנים רבות (הנחה שהתבדתה) ושספק אם אמצא עבודה אחרת (עוד הנחה שהתבדתה). התכנון הכלכלי המשפחתי התבסס על ההנחות האלה אבל בהחלט חיפשתי דרכים להגדיל את ההכנסות גם מהכנסות שאינן מבוססות רק על מכירת שעות עבודה שלי.

צץ לי רעיון ל-Startup בתחום של השלמת פונקציונליות של מערכת הפעלה נפוצה. אם הוא היה מתממש ומצליח, דאגות הפרנסה שלי היו עשויות להיעלם. 

איך מנסים במצבי לממש Startup?

מי שקרא את הפוסט יזמים -מציאות ותדמיות, יודע שיזמים נוטים לקחת פחות סיכונים ואינם מתמקדים רק ביוזמה שלהם. בגילי ובמצבי זה גם מה שהתבקש.
ההחלטה הראשונה הייתה לנסות למצוא קרן הון סיכון המתמקדת בשלב ה-Seed. זה יחסוך ממני הוצאות במימון שלי לקידום הרעיון לשלבים מתקדמים יותר. זה גם יאפשר לי להמשיך לעבוד במקביל גם בייעוץ ללקוחות.

השלב הבא היה בניית תכנית עסקית ונייר עבודה המסביר את הרעיון, את מה שמייחד אותו, את הניסיון הרלוונטי שלי והכישורים הרלוונטיים שלי וגם מדוע החברה שכתבה את מערכת ההפעלה לא תתחרה איתי?

כשסיימתי להכין את כל הנדרש פניתי לקרן הון סיכון. הייתה פגישה טובה והבטיחו לי תשובה. 
התשובה הייתה: "אנחנו מתמקדים רק בפיתוחים שהם Pure Web" "חטאו" העיקרי של הרעיון שלי היה שהוא התאים לא רק לסביבת Web אלא גם למרכזי מחשבים.

בועת הדוט-קום

זאת הייתה התקופה בה צמחה בועת הדוט-קום. מספר רב של אנשים דיברו על ה-Startup שלהם.
בשונה ממני, איש  מקצוע מוערך ומנוסה בתחום, חלק מאותם בעלי רעיונות היו חסרי מושג כלשהו בטכנולוגיה. בלא מעט מקרים הרעיונות שלהם נראו בהתאם: הם היו רחוקים מלהיות ישימים בשטח. 
למרות חוסר הידע והבורות, הבועה צמחה וצמחה עד שהתפוצצה. 

בכלל לא בטוח שאם הייתי מגיע לאחר ההתפוצצות או במועד שבו כבר היה ניתן לחזות אותה מתקרבת היו דוחים אותי בנימוק של "רק Pure Web".
ייתכן שהיו דוחים את מימוש הרעיון מנימוקים אחרים.

Startups: רחוק מהזוהר

התחום הזה נראה זוהר. בחורים צעירים, ולפעמים גם אנשים פחות צעירים, מגיעים משום מקום עם רעיון יצירתי נפלא. הם מפתחים מוצר נהדר, שזוכה להצלחה. מבצעים Exit וצוחקים כל הדרך אל הבנק. 

גם הרעיון השני שלי ל-Startup לא ממש צלח. החברה שבחנה להשקיע בפיתוחו משלב ה-Seed, שכרה את שירותיו של מישהו שיבדוק את ההצעה שלי. 
האיש פסל אותה מנימוקים מגוחכים. הוא פשוט לא ידע מספיק ולא הבין אותה. 

כמי שהיה גם בצד השני של המתרס, כלומר: יעץ לקרנות הון סיכון ולחברות העוסקות בתחום התוכנה האם להשקיע ב-Startups? גם לי היו מקרים שהצעתי לא להשקיע.
ההשקעה היא רק התחלת הדרך הארוכה. יש עוד שלבים ומכשולים רבים. יש גם הרבה עבודה שתקראו לה שחורה או אפורה. 
הסטטיסטיקה מראה הרבה יותר כישלונות מהצלחות. 

יעיד על כך Startup שאני יעצתי לא להשקיע בו. מישהו אחר יעץ לקרן הון סיכון אחרת להשקיע. הושקע כסף, הושקע זמן. הכל ירד לטמיון אחרי כשלוש שנים כשהחברה פשטה את הרגל. 

תשובה לשאלה שבכותרת הפוסט

כפי שאפשר לנחש מתוכן הפסקאות הקודמות, רעיונות יצירתיים לא חסרים. להיפך, יש כל הזמן אנשים עם רעיונות, שבלא מעט מקרים אפילו לא יעברו בדיקת היתכנות פשוטה. 

אולי כבר ניחשתם בעצמכם: מה שבאמת חסר זה אנשים שיכולים לבדוק את הרעיונות ולדעת האם כדאי או לא כדאי להשקיע ברעיון או במיזם?  
אלו שינסו להוציא את התבן מהמוץ ולמקד את ההשקעות ברעיונות טובים ברי היתכנות, העונים על צורך אמיתי. רעיונות שהוצעו על ידי אנשים בעלי ניסיון, כישורים ויכולת ביצוע. 

בספרו של פרופסור אדם גרנט "מיוחדים - איך המהפכנים הגדולים שינו את העולם ואיך גם אתם יכולים?" קראתי על מחקרים שנעשו בתחום זה. 
המחקרים תומכים בטענה, שלא רעיונות יצירתיים חסרים אלא מי שיבדוק אותם באופן ראוי.

שני דברים שלא צריך לשכוח בהקשר זה

1. גם האנשים בעלי היכולות הטובות ביותר בהערכת רעיונות טועים לפעמים. 
באותו ספר מספר אדם גרנט על Startup שכל המעריכים ניבאו שלא רק שיצליח אלא גם יחולל מהפיכה. 
ליזם הייתה כבר סדרה של הצלחות ביוזמות טכנולוגיות בתחומים שונים.
גם למעריכים, חלקם מנהלי קרנות הון סיכון בולטות בקנה מידה עולמי, הייתה היסטוריה מפוארת של הצלחות בהערכת רעיונות. 
זה לא ממש הצליח חרף הציפיות המוקדמות.

2. אסור לסגור לגמרי את הדלת בפני רעיונות שמעריכים לא נותנים להם סיכוי כלשהו: לפעמים רעיונות "משוגעים", לכאורה, מצליחים או אפילו פורצי דרך.
זה לא רק הרעיונות. לפעמים אלו גם האנשים שאין להם ניסיון וידע ובכל זאת יכולים להביא ולממש רעיונות פורצי דרך.

גרנט מספר על סדרת טלוויזיה שגם מעריכים מקצועיים וגם הקהל חשבו שהיא גרועה ולא תצליח. היא נכנסה ללוח השידורים עם ארבעה פרקים שכבר הופקו במקום סדרה אחרת שמפיקיה לא הצליחו להפיק את מה שהם התחייבו. לסדרה קוראים "סיינפלד", ללא ספק אחת מהסדרות המצליחות ביותר.

לא קשה למצוא דוגמאות אחרות בתחומים אחרים.
צריך לאפשר פיתוח מספר מצומצם של רעיונות יצירתיים, שהמעריכים המקצועיים פוסלים אותם.

ויקיפדיה - הקרחון כלו או רק קצה הקרחון?

קרחון בנורווגיה מקור התמונה: ויקיפדיה

על טיבה השטחי בדרך כלל של התקשורת למדתי באופן אישי. לפני מספר שנים רב הוזמנתי לדיון בערוץ טלוויזיה נידח יחסית. אני הייתי זה שהיה צריך להציג את העמדה התומכת בתפיסה של קוד פתוח בתוכנה. המשתתף השני הציג את העמדה התומכת בתוכנה בתשלום ושוללת קוד פתוח.

הכנתי את עצמי לדיון. המשתתף השני נשאל את השאלה הכי בסיסית וענה עליה בקצרה ואז נשאלתי שאלה אחרת. לא ניתנה לי הזדמנות לענות לשאלה הבסיסית ביותר. מהר מאוד הבנתי, שאם לא אציג את הדברים המהותיים ביותר בתפיסתי , גם מבלי שאשאל עליהם, לא אוכל להציג אותם. דחפתי אותם במשפט או שניים לשאלה השנייה שנשאלתי.
לא קופחתי. גם למשתתף השני בדיון הקצר לא ממש נתנו להביע את עמדתו.

לא מפליא שהמאמר העוסק בויקיפדיה במוסף הארץ של היום (28.12) נגע בעיקר בקצה המרתק של הקרחון והזכיר מעט מאוד את הקרחון כלו.
בפוסט זה אנסה לתת הקשר רחב יותר ובנוסף לכך גם מעט מההקשר אישי שלי ככותב בויקיפדיה. 

מוצרים או מתנות חינם?

אם נחזור לקוד הפתוח שהזכרתי, העולם האינטרנטי והדיגיטלי הוא עולם שבו ניתן לקבל דברים בעלי ערך ללא תשלום, למשל: תוכנה של קוד פתוח או תכנים בויקיפדיה.
הוא גם עולם שניתן לקבל בו דברים חינמיים לכאורה, שיש להם מחיר משום שאין ארוחות חינם, למשל: Facebook או מוצרים של Google. 
המחיר שמשלמים במקרה זה הוא ויתור על פרטיות. במקרה הטוב הספק משתמש בנתונים שאסף עלינו בהצגת פרסומות מותאמות אישית. במקרה הפחות טוב הוא מעביר את הנתונים שלנו לצד שלישי לשימוש מסחרי או לשימוש אחר.
אל תשכחו גם צדדים שלישיים האוספים את המידע עלינו מהאינטרנט. באינטרנט ישן פרטיות מוגבלת: פרסמתם משהו כבר אי אפשר להחזיר אותו.

שיתוף

העולם החדש הוא עולם גם עולם של כלכלת שיתוף מבוססת אינטרנט ודיגיטל. 
בעולם של כלכלת שיתוף יש גם מנגנוני השתתפות והבעת דעה המגיעים לסוג כזה או אחר של קונצנזוס. למשל דירוג שנותנים למוצרים, לבעלי מקצוע, מלונות ומסעדות. 
גם הצבעות בויקיפדיה הם סוג של קונצנזוס. 
כמו למנגנוני הקונצנזוס של דירוג מוצרים ושירותים גם למנגנוני הקונצנזוס של ויקיפדיה יש חסרונות. כשאין קונצנזוס וצריך לקבל החלטה יש חסרונות להחלטה על פי הצבעת רוב, במיוחד כשסך המצביעים קטן.
המאמר דן בהרחבה בחסרונות של מנגנון ההחלטה בויקיפדיה העברית. 

במה עסק המאמר ב"הארץ" בצמצום רב?

המאמר כמעט ולא עסק בחלק הגדול והעיקרי של הקרחון מתחת למים: התרומה השקטה של מספר רב של משתמשים שכותבים ערכים בויקיפדיה, משפרים ערכים בויקיפדיה, מנטרים ערכים בויקיפדיה ומבצעים משימות אחרות לשיפור איכותה. כל אלה יוצרים מאגר ידע אנציקלופדי בעל ערך רב שהשימוש בו רב. 

הזווית שלי

היום נפרדנו מאחד מגדולי הסופרים של ישראל, עמוס עוז. עוז היה לא רק סופר נפלא. הוא היה גם אדם ערכי וחד מחשבה שלא הסתיר את עמדותיו. 

גם ימיי, כמו ימייו של כל אחד, ספורים. כמה מחבריי הטובים ביותר כבר הלכו לעולמם בגיל יותר צעיר מעמוס עוז. 
השאלה שאני שואל את עצמי היא: מה לעשות בעשור או פחות או יותר שנותרו לי כשאני צלול ומתפקד?  

יש לי תשובות שלי לשאלה הזו. בין הדברים שאני רוצה לעשות:

1. לעזור לאנשים שצריכים עזרה ואני יכול לעזור להם
זה מביא אותי לכמה סוגים של התנדבות בהם אני תורם את תרומתי הדלה.

2. ללמד ולהעביר ידע, אופן חשיבה וניסיון לאחרים
זה בא לידי ביטוי בייעוצים בכלכלת המשפחה, בהוראת ברידג' ובהרצאות על נושאים אחרים.
הידע שאני מעביר עשוי לענות גם על הסעיף הראשון שהזכרתי משום שהוא יכול לעזור לאחרים. 

3. לכתוב
אני כותב שלושה בלוגים:
לכלכל בתבונה, ברידג' שלא היכרתם ו-SOA Filling The Gaps
אני כותב גם באתר Jokopost ומדי פעם גם בירחון של ההתאגדות הישראלית לברידג'.
שימו לב שהכתיבה עשויה לתרום גם בשני הדברים שהזכרתי קודם: ללמד ולהעביר ידע ולעזור לאנשים.
הכתיבה שלי היא תוצר של ההתנסויות שלי. אני כל הזמן לומד דברים חדשים בכל תחום שבו אני עוסק או נוגע. 
ההתנסויות, הלמידה והזיכרונות הם חומרי הגלם של הכתיבה.

גם הכתיבה הויקיפדית שלי מעבירה ידע לאחרים.
גם הכתיבה הויקיפדית שלי עשויה לעזור לאנשים. 
הכתיבה הויקיפדית שלי אינה מרכז עולמי. כשאני מתנסה ולומד אני לפעמים גם מתרגם את זה לכתיבת ערכים בויקיפדיה. לפעמים אני גם נוגע במקורות שלא היכרתי קודם וגם מחדד את ההבנה והידע שלי.

מה שאני לא רוצה לעשות זה להיות שותף לדיונים אמוציונליים על ערכים בויקיפדיה. 
גם כשאני יכול להביע את דעתי ולהצביע אני עושה את זה רק במקרים קיצוניים. 

בכתיבה שלי אני מנסה לא להגיע לדיונים על חשיבותם של ערכים שאני כותב או לדיונים אמוציונליים על משפט זה או אחר בתכנים של ערכים שאני כותב. 

הדברים הראשונים שאני מלמד את תלמידי הברידג' שלי הם שהם פה בשביל להנות ולכל אחד מותר לטעות.

כיועץ מחשוב ראיתי כבר ארגונים שהתעקשו לא לקבל את עצתי. לא פעם ולא פעמיים זה הסתיים בנזק של מאות אלפי דולרים לארגון. זה לא שהייתי החכם היחיד. באותם מקרים היו לי שותפים לדעה, שחלקם מומחים גדולים ממני באותו נושא.

כיועץ לכלכלת המשפחה ראיתי משפחות ויחידים שפועלים בניגוד למסרים שהעברתי להם. שוב, לא אני המצאתי את הגלגל. גם אחרים שיודעים ומבינים היו אומרים להם בדיוק את מה שאני אמרתי. למותר לציין שלא אחת זה נגמר לא טוב.

לאחר כל המקרים שציינתי כאן אני ממש לא מתרגש מהחלטה כזו או אחרת בהצבעה בויקיפדיה שהיא לדעתי שגויה. 
בשונה מחלק מהייעוצים שלי, החלטה כזו היא הפיכה. גם טווח הנזק הוא יותר קטן.

הערת שוליים

מי שרוצה לדעת על מה אני כותב בויקיפדיה מוזמן לדף המשתמש שלי.  
























































+

שאלות ותשובות על הפרשה לחיסכון פנסיוני

האם כל מעביד חייב להפריש לפנסיה?
החל משנת 2008 מעבידים חייבים להפריש לפנסיה עבור כל עובד, למעט מקרים חריגים שיצוינו בהמשך. בנוסף מנוכה משכרו של העובד לחיסכון פנסיוני והמעביד צריך להפריש כסף לפיצויי פיטורים. 

מהו שיעור ההפרשה לפנסיה? 
מעביד - 6.5% 
עובד - 6%
פיצויי פיטורים - 6%
סך הכל: 18.5%

עבור אילו עובדים חובה להפריש לפנסיה? 
גברים מעל גיל 21.
נשים מעל גיל 20.

עבור אילו עובדים אין חובה להפריש לפנסיה? 

1. עובד שאין לו ביטוח פנסיוני לפני תחילת עבודתו אינו זכאי לפנסיה עבור ששת החודשים הראשונים של עבודתו.

2. עובדים חדשים מעל לגיל הפרישה המקבלים קצבת פנסיה. אם הם מקבלים קצבת אזרח ותיק של הביטוח הלאומי ואינם מקבלים קצבת פנסיה אחרת, יש להפריש עבורם לפנסיה.

האם עובד לפי שעות או לפי ימים זכאי להפרשה לפנסיה?
כן. העובד מקבל את התשלום אחת לחודש. המעסיק צריך להפריש לפנסיה כפי שהוא מפריש לעובד שכיר על בסיס חודשי.

ממתי מקבל עובד הפרשה לפנסיה?   

1. עובד שיש לו ביטוח פנסיוני מקבל הפרשה לקרן פנסיה החל מהמוקדם משני האירועים הבאים:

    א. סיום שלושה חודשי עבודה 

    ב. סיום שנת המס. 

הוא מקבל את ההפרשה רטרואקטיבית מיום תחילת עבודתו.

2. עובד שאין לו ביטוח פנסיוני קודם זכאי להפרשה אחרי שסיים לעבוד שישה חודשים. הוא אינו זכאי להפרשה רטרואקטיבית.

אם המעביד לא מעביר או לא מעביר בזמן את התשלום?  

1. לא לשלם פנסיה זו עבירה פלילית.

2. המעביד חייב להעביר את התשלום תוך המוקדים מבין שני התאריכים הבאים: 15 לחודש בו קיבל העובד משכורת או 7 ימי עסקים מהיום בו שולמה המשכורת.

3. איחור של 31 יום מהמועד בו היה מהעביד צריך לשלם את המשכורת נחשב להלנת שכר. העובד זכאי לפיצוי גם במקרה שהמשכורת עצמה שולמה בזמן.

איך יודעים שהמעביד העביר את הכסף לחיסכון הפנסיוני? 
לא מספיק לראות שהסכומים מופיעים בתלוש המשכורת. חשוב לוודא שהם מופיעים בדיווחים של חברת הביטוח או בית ההשקעות שמנהלים את החיסכון הפנסיוני שלכם.

להיכן יכול המעביד להפקיד את החיסכון הפנסיוני?  
המעביד יכול להפקיד לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים או לקופת גמל.

האם יש הבדל בין המכשירים השונים לחיסכון פנסיוני?  
יש הבדלים מהותיים בין מכשירים שונים. קופת גמל אינה מחייבת מרכיב ביטוחי. בקרן פנסיה ובביטוח מנהלים יש מרכיב ביטוחי. קופת גמל אינה משלמת קצבת פנסיה חודשית בגיל הפרישה. לקראת הפרישה אפשר לצרף את סכום החיסכון בקופת גמל לחיסכון פנסיוני אחר המשלם קצבה חודשית.

האם אפשר לבטל את ביטוח החיים בקרן פנסיה?  
ביטול ביטוח החיים מגדיל את החיסכון משום שהסכום הכולל שמהעביד מעביר אינו משתנה.
יחידים ללא ילדים קטינים יכולים לבטל את ביטוח החיים. אם חס וחלילה ילכו לעולמם בטרם עת, ממילא אף אחד לא יקבל את סכום הביטוח.
נדרשת פנייה לחברת הביטוח או בית ההשקעות ומילוי טופס. צריך לבצע את ההליך הזה כל שנתיים, אחרת יהיה ביטוח חיים אוטומטי אחרי שנתיים.

מי מחליט לאיזה מכשיר חיסכון פנסיוני יופקד הכסף? 
העובד יכול לבחור להיכן יופקד החיסכון הפנסיוני שלו.

האם העובד יכול לבחור את החברה שתנהל את החיסכון פנסיוני שלו? 
כן. העובד יכול לבחור ועל המעביד לפעול בהתאם לבחירת העובד.  

מה הם השיקולים העיקריים בבחירת החברה שתנהל את החיסכון פנסיוני? 

תשואה - התשואה היא הרווח על השקעת כספי החיסכון. מעוניינים להגדיל אותה.
עמלות ודמי ניהול - תשלומים לגוף המנהל את החיסכון. מעוניינים להקטין אותם.
סיכון - מעוניינים להקטין אותו. 

השיקולים הם פשוטים אבל ההערכה המעשית שלהם עשויה להיות קשה ומורכבת.

מה הן קרנות פנסיה ברירת מחדל? 
קרנות הפנסיה עלולות לגבות דמי ניהול מקסימליים המותרים להן בחוק מעובדים שאינם חלק מקבוצת עובדים גדולה וחזקה. 
רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון עושה בכל שנה מכרז בין הגופים המנהלים קרנות פנסיה על מנת לבחור קרנות פנסיה ברירת מחדל. קרנות הפנסיה הנבחרות הן אילו שמציעות דמי ניהול נמוכים יותר. עובד חדש, שלא בחר קרן פנסיה, מצורף אוטומטית לאחת מהן. עובד חדש ועובד וותיק יכול לבקש להצטרף לאחת מהן.

האם בחירת חברה שתנהל את החיסכון פנסיוני היא לכל החיים? 
לא. ניתן לבקש לחסוך בחברה אחרת מהחברה בה חסכתם. ניתן לעבור לקרן פנסיה אחרת וניתן להעביר קופת גמל לניהול על ידי חברה אחרת.

האם ניתן לאחד חסכונות בקרנות פנסיה שונות? 
כן. עובד שמעבידים קודמים הפקידו עבורו בקרנות פנסיה אחרות יכול לבקש לצרף את החסכונות.


האם עצמאים חייבים להפריש לפנסיה? 

כן. החל מ-1 בינואר 2017 עצמאים חייבים להפריש לפנסיה. 

לאן עצמאים מפרישים לפנסיה? 


קרן פנסיה או ביטוח מנהלים או קופת גמל. 

כמה חייבים עצמאים להפריש לפנסיה? 


עד מחצית השכר הממוצע במשק - 4.45% מעל מחצית השכר הממוצע במשק - 12.55%.  

האם עצמאים חייבים כל חודש להפריש לפנסיה? 



לא. הם יכולים להפריש כל חודש או פעם ברבעון.

מידע נוסף

שאלות ותשובות אלו נכתבו בגלל מספר ליוויים פיננסיים של משפחות ויחידים בהם התברר שלא ידעו דברים בסיסיים בהקשר זה ולפעמים גם לא קיבלו את מה שמגיע להם.

ישנם מקורות מידע מלאים יותר, ובשונה מפוסט זה, גם מתעדכנים באופן קבוע.

מומלץ לגשת לאתר כל זכות ולאתרי רשות שוק ההון ומשרד האוצר.

להלן קישור לכמה דפים:

כל זכות - חובת ביטוח פנסיוני לעובדים

כל זכות - מדריך ביטוח פנסיוני כללי לעובד

מהן קרנות פנסיה נבחרות? 

משרד האוצר - פנסיה חובה לעצמאים: כמה להפקיד?

השימוש במידע בפוסט זה הוא על אחריות המשתמש. הוא אינו תחליף לייעוץ פנסיוני על ידי מומחים.




   

יזמים: מציאות ותדמיות

יזמי חברת גוגל: לארי פייג' וסרגי ברין ומנכ" ל החברה אריק שמידט, 2008
מקור התמונה ויקיפדיה 

כשאדם ממוצע חושב על יזם, הוא מייחס לו כמה מאפיינים. המאפיינים האלה הם תדמית היזם בעיני אחרים. המציאות לאו דווקא תואמת את התדמית הזו. בכתיבת הפוסט הזה הסתמכתי על חומר שקראתי בספרו של פרופסור אדם גרנט "מיוחדים - איך המהפכנים הגדולים שינו את העולם ואיך גם אתם יכולים".

מאפיינים עיקריים הכלולים בתדמית היזם 

אסמן בצבע אדום מאפיינים המיוחסים ליזמים ולאו דווקא מתאימים למציאות.

1. היזם הוא יצירתי וחושב על דברים שאדם ממוצע לא חושב עליהם.

2. היזם הוא אדם שפועל במציאות על מנת לממש את החזון שלו. הוא מוכן לשנות ו"לצאת מהקופסה".

3. היזם חושב באופן עצמאי ומוכן ללכת נגד הזרם.

4. היזם מתמקד כמעט אך ורק ביוזמה שלו ואינו מתפזר לנושאים מקצועיים אחרים.

5. היזם מוכן לקחת סיכון גדול יותר מהאדם הממוצע. 

6. סיכויי ההצלחה של היזם גדלים כאשר הוא ממוקד אך ורק ביוזמה שלו ומוכן לקחת יותר סיכונים.

המציאות היזמית

על פי הספר המאפיינים התדמיתיים המסומנים בצבע אדום שגויים. על פי מחקרים, מצליחים יותר דווקא יזמים שנוטלים סיכונים מחושבים. לא מעט יזמים המשיכו גם לעבוד כשכירים בזמן שניסו לקדם את היוזמה שלהם או עסקו בפעילויות אחרות.

היזם המצליח אינו מתמקד רק ביוזמה שלו

העבודה כשכיר הייתה רשת ביטחון למקרה של כישלון היוזמה. כך למשל, סטיב ווזניאק, שייסד את חברת Apple ביחד עם סטיב ג'ובס ורונלד ויין המשיך במקביל לעבוד כמהנדס בחברת HP עד לשלב בו החברה מכרה כמה עשרות מחשבים אישיים. 

לארי פייג' וסרגיי ברין מייסדי Google, בתמונה בתחילת פוסט זה,  התלבטו האם למכור את החברה משום שחששו שהפעילות בחברה תפריע להם לסיים את הדוקטורט שלהם.

הנרי פורד הקים את חברת המכוניות הקרויה על שמו כשהוא עובד כמהנדס ראשי בחברה אחרת.

יזמים נוטים לקחת פחות סיכונים מאנשים אחרים

גרנט מצטט מסקנת מחקר שנערך על 800 אמריקאים בוגרים, חלקם יזמים וחלקם אנשים רגילים. 
המסקנה: "אנו מוצאים שיזמים חוששים מסיכון באופן מובהק יותר מהאוכלוסייה הכללית".

במחקר התבקשן המשתתפים לבחור באחת משלוש אפשרויות:

א. תכניס רווח של 5 מיליון דולר בהסתברות של 20%

ב. תכניס רווח של 2 מיליון דולר בהסתברות של 50%

ג. תכניס רווח של 1.25 מיליון דולר בהסתברות של 80%

יזמים בחרו באופן מובהק יותר מאחרים באפשרות השלישית.

זה לא אומר שיזמים נמנעים מסיכונים גדולים. כשהם נוטלים סיכון בתחום אחד הם מאזנים את זה באמצעות זהירות רבה בתחומים אחרים. 
העבודה כשכיר, שהוזכרה בפיסקה הקודמת, היא אחד האמצעים לאיזון.

סיכויי ההצלחה של יזמים קטנים יותר כשהם לוקחים סיכונים גדולים ומתמקדים רק ביוזמה שלהם

היזמים המצליחים מנהלים למעשה את הסיכונים שלהם. הצעדים שלהם מחושבים והם מביאים בחשבון גם אפשרות של כישלון. 
אלו המתמקדים רק ביוזמה שלהם ומוכנים לקחת סיכונים גדולים לרוב נכשלים.

אתם קוראים לפעמים על הצלחה כבירה של יזם שהתמקד רק ביוזמה העסקית שלו ולקח סיכון גדול. 
אתם קוראים גם על אנשים שזכו בפרס הגדול בלוטו.
כפי שלא ניתן להסיק מזכייה של מישהו בלוטו שקניית כרטיסי הגרלה היא הדרך להתעשר, כך גם אי אפשר להסיק מהצלחה של יזם שהתמקד רק ביוזמה שלו ולקח סיכון גדול, שזו הדרך להצליח ביוזמה עסקית.

כל הביצים בסל אחד?

בדרך כלל אינני מייעץ לאנשים כיצד להשקיע את כספם. הסיבה המהותית היא שאיני מוסמך לייעץ בשוק ההון.
אני כן מסביר ללקוחות בכלכלת המשפחה את מידת המעורבות האישית שלהם בסוגים שונים של השקעה. 
ההמלצה שלי היא שככל שהם מבינים פחות ומתעניינים פחות בשוק ההון, כך רצוי שיתנו לגורם מקצועי לנהל להם את ההשקעות ולא ינהלו אותן בעצמם.

פעם אחת חרגתי מהכלל שלי שלא לייעץ. זה קרה בנסיבות מיוחדות. מישהו הציג לי את מה שהציע לו יועץ ההשקעות בבנק לעשות ושאל מה דעתי? 
הסברתי לו שלדעתי יועץ ההשקעות בבנק טועה. אותו אדם פנה לחבר אישי שלו שהוא יועץ השקעות במקצועו וביקש ממנו כטובה אישית להגיד לו האם אני צודק או יועץ ההשקעות בבנק צודק?
יועץ ההשקעות אמר שאני צודק. 

מה גרם לי, בנוסף לנסיבות המיוחדות, להיות כל כך נחרץ?
יועץ ההשקעות בבנק "שם את כל הביצים בסל אחד", כלומר: הציע להשקיע את כל הכסף באפיק מסוים.
אם תשואות אפיק זה היו מתרסקות, הלקוח היה עלול להפסיד את מרבית כספו.   

בדרך כלל, הגישה של לחלק השקעות בין חברות שונות ואפיקים שונים מקטינה את הסיכון. 

אם נחזור ליזמים, נראה שגם כאן פועל אותו עיקרון: יזם המתמקד רק ביוזמה שלו "שם את כל הביצים בסל אחד". 
יזם העוסק גם בדברים אחרים "מחלק את הביצים בין מספר סלים". 
אם היוזמה כשלעצמה מסוכנת, כלומר: יש הסתברות גבוהה שלא תצליח, ההתרסקות של זה ששם את "כל הביצים בסל אחד" עלולה להתרחש בסבירות גבוהה ועלולה להיות קשה.

כלכלי או משפטי?

עורכי דין. ציור של אונורה דומיה, 1848
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט ישן עסקתי במפגש בין ייעוץ כלכלי למשפחות לבין התחום של אימון. 
היועץ לכלכלת המשפחה הוא גם יועץ וגם מאמן. צריכים להיות לו מספיק תבונה, ידע וניסיון על מנת להבין מתי המוקד הוא כלכלי? מתי המוקד הוא אימוני ומתי נדרש שילוב בין השניים?
מעצם טיבו של ייעוץ כלכלי לאנשים או למשפחות הוא נוגע גם בדיסיפלינות אחרות.

בלא מעט פוסטים עסקתי בהיבט הפסיכולוגי. זה לא מקרה שפסיכולוג, דניאל כהנמן, ומומחה לכלכלה התנהגותית, ריצ'רד ת'יילר, קיבלו פרס נובל בכלכלה: הקשר בין התנהלות כלכלית ופסיכולוגיה הוא הדוק. 

בפוסט זה אעסוק מעט בתפר שבין ייעוץ כלכלי למשפחות לבין משפטים. 
גילוי נאות, אין לי ידע והכשרה כלשהם במשפטים.
אעסוק בנושא באמצעות דוגמאות.

לקחת הלוואה ולהשקיע במניות

סיפור 1: משקיע מיומן

רון (שם בדוי לחלוטין כמו כל השמות בפוסט זה) משקיע בשוק ההון באופן עצמאי כבר 10 שנים. ההכנסות שלו מעבודה מגיעות לכ-30 אלף שקל לחודש. בנוסף לדירת מגוריו הוא משכיר דירה. 

אז מה גרם לו להגיע לייעוץ בכלכלת המשפחה? 
רון לקח הלוואה בסכום גבוה על מנת לרכוש מניות. הוא העריך שיקבל תשואה גבוהה. כל אחד טועה לפעמים. גם רון. שערי המניות שקנה התרסקו והוא מתקשה להחזיר את ההלוואה הענקית שלקח.

כיועץ כלכלי תציגו לו בוודאי לבחון אפשרויות כמו:

א. פריסת ההלוואה על מספר שנים גדול יותר.

ב. החלפת ההלוואה בהלוואה עם ריבית נמוכה יותר

ג. מכירת הדירה שהוא משכיר.

הייעוץ הוא לגמרי כלכלי אין פה שום קשר להיבטים משפטיים.

סיפור 2: משקיעים בעיירת פיתוח

אתם נמצאים בנעליו של יועץ לכלכלת המשפחה בעל מחויבות חברתית.
פעם בחודש הוא נוסע לעיר קטנה או ליישוב קטן אחר בדרום הארץ ונותן ייעוץ בחינם או במחיר סמלי.  

הראשון שנכנס לחדרו הוא משה. ההכנסות של משה מעבודתו הן 5,000 שקל לחודש. 
שלא כמו רון, הוא אינו משקיע קבוע בשוק ההון. כמובן שגם אין לו דירה שנייה שהוא משכיר.
הסיפור שלו דומה לסיפור של רון. הוא לקח הלוואה גדולה על מנת להשקיע במניות בבורסה. חשב שהמניות יעלו והוא ירוויח המניות התרסקו. עכשיו אינו יכול להחזיר את ההלוואה. 

קשה לראות פיתרון כלכלי לבעיה. זה כנראה יסתיים בהוצאה לפועל ובתשלום חודשי קבוע אולי לכל חייו.

אתם שואלים אותו: מדוע לקחת הלוואה והשקעת כשאתה לא מבין בניירות ערך ומעולם לא עשית זאת בעבר?
תשובתו מנהל סניף הבנק אמר לי שכדאי ושאני ארוויח.
אתם אומרים לו שהמצב קשה ואתם תנסו לחפש פיתרון. לא בטוח שיש פיתרון.

משה יוצא ונכנס יוסי. סיפורו זהה מילה במילה לסיפורו של משה. גם מה שאתם אומרים זהה. גם מה שאתם אומרים זהה.
אחרי יוסי נכנסת שרה, אלמנה קשת יום, ואחריה מאיר ויעקב. לכולם סיפור זהה.

דבר אחד ברור פיתרון כלכלי לבעיה כנראה שאין. צריך לצאת מהקופסה ולחפש פיתרון אחר.
עכשיו יש אולי מפגש עם תחום המשפטים. אתם מכנסים את כל אלה שפנו אליכם ואומרים שלדעתכם יש מקום להתייעץ עם עורך דין.

האם ביצע המנהל עבירה על החוק?

את התשובה לשאלה הזו ייתן עורך דין ולא אתם. היות שללקוחות אין ממה לשלם זה צריך להיות מישהו שיעשה את זה בהתנדבות או לחילופין ירוויח מהגשת תביעה ייצוגית.

העובדות ברורות:

א. המנהל הציע לאנשים שאינם מבינים בשוק המניות להשקיע וגם יעץ להם לקחת הלוואה על מנת להשקיע. 

ב. המנהל יצר מצג שווא שהם ירוויחו. ייתכן שהוא עשה את זה באופן בוטה. ייתכן שהוא עשה זאת במרומז. 

ג. המנהל לא יידע אותם מספיק על הסיכונים שהם לוקחים על עצמם.

ד. האנשים האלה סמכו על המנהל שהוא בעיניהם סמכות.

ה. האנשים האלה הפסידו את כל או מרבית כספם.

ו. הבנק הרוויח מממתן ההלוואות ומדמי ניהול ועמלות קניה ומכירה של ניירות ערך.

ז. מנהל הבנק הרוויח משום שהביצועים שהסניף שניהל היו טובים יותר בהשוואה לתסריט בו לא היה משכנע את הלקוחות לקחת הלוואה ולהשקיע. כשהביצועים טובים יותר המנהל מתוגמל.

אין חילוקי דעות ביחס לכך שהתנהגותו של המנהל בלתי ראויה. השאלה היא: האם היא עברה את הסף הפלילי?
את התשובה יכול וצריך לתת עורך דין.

תסריטים אפשריים:

1. המנהל עבר את הסף הפלילי.
הפעלת עורך דין עשויה להחזיר לתושבים את כספם.

2. המנהל היה בתחום האפור.
ייתכן שיש מקום לנקוט בצעדים משפטיים.

3. המנהל לא עבר את הסף הפלילי
ייתכן שיש מקום לנסות דרכים אחרות לקבל את הכסף בחזרה. 

4. זה לא רק המנהל גם לבנק יש אחריות
יכול להיות שזה פלילי אבל גם לבנק יש אחריות שילוחית.
יכול להיות שבמאמץ לא גדול מגלים שבעיר קטנה סמוכה התרחשה בדיוק אותה תופעה. 
האם זו יוזמה פרטית של שני מנהלים או שהבנק עצמו עודד אותם לעשות את זה או עצם עין למרות שידע?
כשזה לא רק מנהל סניף אחד, הסיכוי שהלקוחות יקבלו את כספם גבוה יותר. זה נראה, לפחות כביכול, כמדיניות ולא כיוזמה פרטית של מנהל סניף.

אמצעים נוספים

הלקוחות יכולים לנקוט באמצעים נוספים כגון:

א. פנייה לארגוני צרכנים.

ב. פנייה לתקשורת.

ג. שימוש ברשתות חברתיות

ד. מכתבי תלונה על המנהל להנהלת הבנק וציון העובדה שהם מרגישים מרומים ויעזבו את הבנק (לא ממש איום במצבם הפיננסי הנוכחי) וימליצו לכל חבריהם וקרוביהם לסגור את החשבון בבנק ולפתוח חשבון בבנק אחר (זה יכול להיות איום ממשי. לא הנהלת הבנק ולא אני יודעים מי הם בני הדודים והחברים של הלקוחות ומה מצבם הכלכלי). 

הטבה או מתנה מחברת הסלולר

הסיפור כאן נלקח מהעיתונות הכלכלית ומסיפורים שסיפרו לי אנשים שפנו לייעוץ כלכלי.
חברות הסלולר בהן מדובר מכחישות את מה שטוענים אותם אנשים. 

הלקוחות טוענים שהובטח להם שאם יצטרפו למנויי החברה או יתחייבו להמשיך להיות מנויי החברה במשך תקופה מסוימת יקבלו בחינם מכשירים, למשל: Tablets.
הם חתמו וקיבלו Tablets (או מכשיר או אביזר אחר). 
הייתה רק בעיה אחת: בחשבונות החודשיים הם חויבו בתשלומים עבור ה-Tablets. 

החברות טוענות שבהסכמים עליו חתמו הלקוחות מצוין במפורש שה-Tablet הוא בתשלום. 
החברות מציגות את ההסכמים החתומים.

לכאורה, אין כאן בעיה בכלל ובוודאי אין בעיה משפטית. צריך לקרוא הסכם לפני שחותמים עליו. 
כשמדובר באנשים כמוני וכמו חלק מהקוראים בוודאי שאין בעיה. 

במאמר מוסגר אציין כי נציג מכירות של אחת החברות הציע לי בשיחת טלפון בחביבות ובפירוט רב תוכנית מנוי מיוחדת ומוזלת. כשביקשתי שישלחו הסכם ריק בדוא"ל או בפקס לפני שהשליח יביא לי למחרת את הטלפון, הנכלל בעסקה, אמרו לי שהמדיניות של החברה היא שלא שולחים ללקוחות הסכמים.
השליח ביקש שאחתום. סירבתי לחתום בלי לקרוא. הוא אמר שהוא ממהר והשאיר לי מכשיר והסכם לחתום.
כשקראתי גיליתי שני סעיפים מהותיים לרעתי, שמסיבה כלשהי לא הוזכרו בשיחה. לא חתמתי על ההסכם. החזרתי את הטלפון ועברתי לחברה אחרת.

האם אתם מצפים מעולה חדש בגיל מבוגר שאינו שולט בשפה העברית שיתנהג כמוני ויקרא את ההסכם?
מסתבר שחלק מהמתלוננים בעיתונות הכלכלית הם כאלה שאינם שולטים בשפה העברית ואינם מבינים את המנטליות הישראלית. החברה לא הציעה להם לקרוא ולחתום על חוזה ברוסית או באמהרית. מסיבות מובנות מי שהתראיינו לכתבה בעיתונים לא היו המתלוננים. המתראיינים היו קרובי משפחה צעירים השולטים היטב בעברית.

הם גם לא יודעים לפנות מיד לחברה ולהודיע לה שהם מחזירים את המכשיר ולא מוכנים לשלם. הם פשוט מרגישים מרומים ומסרבים לשלם.
החוב טופח. הם מקבלים מכתבי התראה מעורכי דין, כולל דרישה לשלם על הטיפול של עורכי הדין.

כמו בשני הסיפורים הקודמים, אם מדובר במקרה בודד, ספק אם טיפול משפטי יפתור את הבעיה, אבל אם מדובר בעשרות מתלוננים שסיפורם זהה, כדאי להיוועץ בעורך דין.

התפטרו ולא קיבלו פיצויים

סיפור 1: כוכב הייטק שהתפטר

רועי (עוד שם בדוי לחלוטין) שגדל במשפחה מבוססת בתל אביב, שירת ביחידה טכנולוגית מובחרת. 
עבד בחברות הייטק ונחשב לאיש מקצוע מעולה. בגיל 40 הסתכסך עם המנהל שלו ואמר: "אני מתפטר" אמר ועשה. 
הוא לא קיבל פיצויי פיטורים. חיפש עבודה והתקשה למצוא בגלל גילו.  הייעוץ הוא לגמרי כלכלי אין פה שום קשר להיבטים משפטיים.
 

סיפור 2: הגיעו מים עד נפש

מגניסטו הוא עובד זוטר יוצא אתיופיה בן 40. במשך שנים 20 שנים  לא קידמו אותו בעבודה והמנהל הישיר שלו ביזה אותו בנוכחות עובדים אחרים. אשתו חלתה במחלה קשה והוא צריך לטפל בה ובילדים. מגניסטו התפטר מעבודתו אחר שסיפר לחברה בה הוא עובד מדוע הוא התפטר.
הוא לא קיבל פיצויים. 
הוא הגיע לייעוץ כלכלי שנעשה בהתנדבות.

עכשיו יש אולי מפגש עם תחום המשפטים. אתם אומרים לו שלדעתכם יש מקום להתייעץ עם עורך דין ומפנים אותו לעמותת טבקה. 
אין ספק שעורך דין יטפל בו בהתנדבות. 
כיועץ לכלכלת המשפחה אני מעריך מקריאה באתרי אינטרנט רלוונטיים שמגיעים לו פיצויים בנסיבות האלו אבל אינני עורך דין.

השורה התחתונה

בין כלכלת המשפחה לדיסיפלינות אחרות יש נקודות השקה. גם בין כלכלת המשפחה ומשפטים יש נקודות השקה. יהיו מצבים בהם הפיתרון של בעיה כלכלית עשוי להיות משפטי.
היועץ לכלכלת המשפחה צריך להיות מודע לכך ולדעת לערב עורך דין במקום לנסות לפתור בעיה שהיא קשה לפיתרון או בלתי פתירה באמצעות ייעוץ כלכלי.

התחדשות עירונית

מראה כללי של שכונת בית הכרם בשנת 1943
מקור התמונה: ויקיפדיה

גדלתי בשכונת רסקו בירושלים. הבתים בשכונה היו בתים משותפים בני שלוש קומות חסרי חן. חלקם בניני טיח ללא ציפוי אבן ירושלמית. 
כשהייתי בכיתה ו' עברנו לגור בשכונת בית הכרם. גרתי בבית משותף אבל בתים רבים בשכונה היו בתים פרטיים חד-משפחתיים עם גינות גדולות. 

מעין התחדשות עירונית

בית הכרם הייתה שכונה מבוקשת. קבלנים רצו להרוויח כסף. גם חלק מתושבי השכונה. 
לאט, לאט נעלמו הבתים הקטנים והגינות הגדולות. במקומם צצו בתי דירות בני מספר קומות. 

בהתחלה ברחובות הראשיים כמו שדרות הרצל ורחוב בית הכרם. אחרי זה גם ברחוב החלוץ וברחובות "שכונת הפועלים" כמו רחוב הבנאי.

מבחינה כלכלית החלפת הבתים החד משפחתיים עם הגינה בבתי דירות הייתה עסקה משתלמת לכל הצדדים:

1. הקבלנים שבנו מכר דירות והרוויח. 
בנייה כזו הייתה לו זולה יותר משום שלא היה צריך לרכוש את 
הקרקע.

2. בעלי הבתים שקיבלו מספר דירות ושדרגו את מצבם הכלכלי באמצעות השכרת או מכירת דירות.
לחילופין היו יכולים לתת את הדירות לילדיהם במקום לעזור להם בקניית דירה.

3. היצע הדירות בשכונה גדל
אנשים שהעדיפו לגור בשכונה היו יכולים לרכוש דירות.

התהליך שאני מתאר כאן התרחש גם בשכונות אחרות בירושלים ובערים אחרות.

היה לו גם מחיר: בשכונות נשארו פחות שטחים ירוקים, פחות עצים וצפיפות הדיור גדלה.  

התחדשות עירונית בעשור השני של המאה ה-21

התהליך שתיארתי בפיסקה הקודמת התרחש בהדרגה החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, כנראה אפילו לפני כן, רק שאני לא הייתי שם ולא ידעתי.

בעשור האחרון עלו מחירי הדירות בישראל באופן עקבי ובאופן משמעותי. היצע הדירות לא הדביק את הביקוש וגם נוצר מחסור בקרקעות לבנייה באזורי מגורים עירוניים מבוקשים כמו תל אביב וירושלים.

אחד הפיתרונות הוא התחדשות עירונית. היא ניתנת לביצוע בשני אופנים: הוספת דירות בבניינים קיימים (להלן תמ"א 38/1) "פינוי בינוי" או תמ"א 38/2.

גורמים ממשלתיים שניסו לפתור את בעיית המחירים הגבוהים, שבתפיסתם של חלק מהרוכשים הפוטנציאליים ימשיכו לעלות לעד, עודדו פיתרונות שונים להגדלת היצע הדירות ובכלל זה התחדשות עירונית.

מה שתואר בפסקה הקודמת והיה פרי יוזמה פרטית, קיבל מעטפת חוקית, למשל: די בהסכמה של 80% מהדיירים על מנת לבצע "פינוי בינוי".

האם ההתחדשות העירונית טובה לכל המעורבים בה?

הקבלנים

כמו ב"מעין התחדשות עירונית" גם בהתחדשות עירונית הקבלנים מרוויחים ממכירת הדירות הנוספות בבניין.
רווח גדול של הקבלנים בהשוואה לבנייה רגילה הוא החיסכון בעלות רכישת קרקע. 


המחיר שהם משלמים הוא התהליכים המייגעים מול הדיירים. בנוסף להתנגדויות של חלק מהדיירים, צריך גם לדאוג להם לדיור חלופי בתקופת העבודות. בתמ"א 38/1 זו עשויה להיות תקופה קצרה. בתמ"א 38/2 מדובר בשנים.

הדיירים

בעוד ב"מעין התחדשות עירונית" הייתה משפחה אחת או היו שתי משפחות שהיו צריכות לקבל החלטה, ב"פינוי בינוי" ובתמ"א 38/1 מדובר במספר גדול יותר של משפחות.
לפעמים הורסים או מרחיבים את הבניינים בני השלוש או ארבע קומות שנבנו ב"מעין התחדשות עירונית" בשנות ה-60. 

לדיירים שונים יש רצונות ואינטרסים שונים. זה יכול להתפתח לסכסוכים ולמריבות. לעיתים עשוי להגיע גם לפתחו של בית משפט.

היתרונות מבחינת הדיירים 

1. יקבלו דירות עם שטח גדול יותר ועם חדר ביטחון.

2. יהיו תוספות ושיפורים לבניין כמו מעליות וחניות.

3. יסודות הבניין יחוזקו.

4. אם מדובר ב"פינוי בינוי" יגורו בבניין חדש ומודרני במקום בבניין ישן.

החסרונות מבחינת הדיירים 

1. בתקופת הביניים יצטרכו לגור בדירות שכורות. 
חברת הבנייה צריכה לשלם את השכירות.
בפרויקטים של "פינוי בינוי" התקופה הזו עלולה להימשך שנים ארוכות. לא תמיד זה נגמר בזמן המתוכנן. לפעמים צריך לעבור מדירה שכורה אחת לדירה שכורה אחרת.
לא לכל אחד מתאים להתרחק ממקום מגוריו ולא תמיד יש דירות להשכרה הסמוכות למקום המגורים.

2. סיכונים

א. הקבלן עלול לפשוט את הרגל או להתקשות במכירת הדירות. 
יש מנגנון של הגנה באמצעות ערבויות אבל צריך לממש אותו באופן מושכל.

ב. לפעמים מקבלים דירות בקומות שונות מהקומה בה התגוררו.

ג. אם הדיירים נתנו אישור לפרויקט "פינוי בינוי" והפרויקט התחיל, מי שמוכר את הדירה במהלך התקופה לא ירוויח כלכלית מפרויקט "הפינוי בינוי".

ד. עלויות המגורים השוטפות גדלות
הדירה שמקבלים גדולה יותר כך שגם הארנונה גדלה.
מתווספות מעליות. התחזוקה יקרה ותשלומים לוועד בית גדלים. 
בחלק מהמקרים מספר הדירות הגדול מחייב שימוש בשירותיה של חברה במקום וועד בית. זה כמובן מגדיל את ההוצאות בוודאות ואולי מקטין את הסכסוכים בין הדיירים.
בעיתונות הכלכלית תוכלו למצוא מאמרים בהם נטען שמרבית החברות האלה אינן מקצועיות והתחזוקה הלקויה, בעיקר במגדלים, תבוא לידי ביטוי אחרי חמש שנים או יותר.

צריך לשים לב לכך שעלולים להיות דיירים שיתקשו לעמוד בהוצאות התחזוקה השוטפות הגבוהות יותר.

השורה התחתונה: דיירי הדירות מקבלים נכס שערכו גבוה מערכה של דירתם המקורית במחיר של אי נוחות בתקופת הביניים ובמחיר של עלייה בעלויות התחזוקה השוטפות.

השקעה בתמ"א 38 

במצב הנוכחי כשהתשואות בשוק ההון נמוכות והסיכונים גדולים יש חברות המציעות למשקיעים להשקיע בהלוואות לקבלנים באמצעותן. 
הרעיון הוא להשיג תשואה גדולה יותר ממה שאפשר להשיג בשוק ההון.
מצד אחד הקבלנים זקוקים למימון וחייבים לקחת הלוואות. מצד שני הריבית שהחברות האלה גובות מהקבלנים נמוכה מהריבית שגובים הבנקים.

לקבלנים זה כדאי. האם זה כדאי גם למשקיעים? 
אין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. 
אבל מי שמבין בתחום הזה חייב להיזהר, קל וחומר שמי שלא מבין. יש חברות רציניות המציעות השקעה כזו ויש גם כאלה שאינן כאלה. הרשות לניירות ערך חושבת שראוי להזהיר את הציבור מהשקעה בחלק מהחברות האלה.
הרשות התחזתה לחברה כזו בשם R.N.E (ראשי תיבות של הרשות לניירות ערך). באתר חברת R.N.E הפיקטיבית הציעה להשקיע בפרויקטים כאלה עם תשואות הזויות. 
אלה שביקשו להשקיע, והיו כאלה, קיבלו מהם הסבר מלא שמדובר בהתחזות ובתנאים לא ריאליים ושעליהם להיזהר מהשקעה בחברות כאלה.

כמה נקודות שראוי לשים לב אליהן בהשקעה כזו:

1. חשוב לדעת מיהי החברה שבונה
יש קבלנים עם רקורד מכובד ויש אחרים ללא ניסיון בפרויקטים כאלה או עם עבר עסקי מפוקפק. 
משקיע ממוצע לא ידע להבחין ביניהם. האם החברה שלה הוא נותן את כספו יודעת? חלק מהחברות יודעות וחלק יודעות פחות.

2. חשוב שיהיו מנגנוני ביטחון
גם קבלנים שפועלים בהגינות ובמקצועיות עלולים להיקלע לקשיים. נדרשים: פיקוח הנדסי, ערבויות של בנקים, עורכי דין וכיו"ב.

3. האם מפזרים את הכספים שלכם בכמה פרויקטי תמ"א או שמים "את כל הביצים" בפרויקט אחד?
במקרה השני הסיכון גדול יותר. אם תיקחו אותו, צריכה גם להיות תשואה גדולה יותר.

4. האם ההחזר הוא הדרגתי לפי לוח תשלומים או בסיום הפרויקט?
סיום הפרויקט עשוי להתעכב מסיבות שונות. חלקן אינן תלויות בקבלן. 

5. באיזה שלב של הפרויקט נמצא הקבלן?
ככל שהשלב מתקדם יותר הסיכון קטן יותר. 
אם טרם הושגו אישורים מהרשויות, הפרויקט עלול להתעכב. גם החזר ההלוואה.
אם טרם הושגה הסכמת מספר הדיירים הדרוש על פי החוק, זה עלול לקחת זמן רב. כולל פניות של דיירים לערכאות משפטיות. 
אם הושגה הסכמת 100% מהדיירים זה הרבה יותר טוב מאשר אם הושגה הסכמת המספר המינימלי הנדרש על פי החוק.

אם מוצו כל התהליכים הנדרשים ואפשר כבר להתחיל בפרויקט, הסיכון קטן יותר.

אם הפרויקט כבר נמצא בעבודה, הסיכון קטן אפילו יותר.

ככל שהסיכון גדול יותר גם התשואה צריכה להיות גבוהה יותר. אחד הפרטים החסרים באתר הפיקטיבי של R.N.E הוא השלב בו נמצאים הפרויקטים.

השקעה בתמ"א וריבית הפריים

איני מומחה בתחום התמ"א. כל הניסיון שלי מתמצה בהצעות שקיבלתי להשקיע בחברות מסוג זה ובשתי פגישות עם חברות המעוניינות לעשות פרויקט "פינוי בינוי". 

התשואה בפרויקטים שהציעו לי להשקיע בהם אינה צמודה. 
בסוף חודש נובמבר בנק ישראל העלה את ריבית הפריים אחרי 3.5 שנים שבהם היא הייתה בשפל. 
אחת ההשלכות של עליית הריבית היא הקטנת התשואה הריאלית בפרויקטים מסוג זה.

מקריאת העיתונות הכלכלית קיבלתי את הרושם שאין מדובר בעלייה חד פעמית, אלא במגמה. מגמה זו משתלבת עם מה שקורה בארצות אחרות, למשל עליות הריבית בארצות הברית.

אם אכן זה הכיוון, עשויות להיות לעליות ריבית השלכות רבות על מצבם הכלכלי של משקי בית. 
יש כאלה החושבים שזה עלול גם להשפיע על שוק הדיור. 
אין ספק בכך שחלק מלוקחי המשכנתאות לקחו משכנתאות שהם יתקשו להחזיר. 
חלק גדול מאותן משכנתאות צמודות לריבת הפריים. ככל שהיא תעלה אותם לווים יתקשו יותר בהחזר המשכנתאות. 

האם זה יגיע למצב דומה למה שקרה בארה"ב במשבר הסאבפריים? 
לא לי ניתנה הנבואה וגם אינני מספיק מומחה על מנת להציג מענה לשאלה כזו. 
יש לי מספיק ניסיון על מנת לא לשלול על הסף תסריטים פחות אופטימיים ממה שאנחנו רוצים להאמין.