בהוטן: מי עלול לחלות במחלת גבהים?

דגלים צבעניים בכניסה למנזר בראש הר בבהוטן. 
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל

 

המקום הכי גבוה בו הייתי היה ביונאן שבסין באזור הרמה הטיבטית. הגובה היה מעט יותר מ-4,000 מטרים מעל פני הים. 

המקום השני הכי גבוה בו הייתי היה בבהוטן. קצת יותר מ-3,000 מ' מעל פני הים.

בשני המקומות הייתי צריך להיערך לאפשרות שאחלה במחלת גבהים. 

מבחינה כרונולוגית, ביקרתי בבהוטן לפני שביקרתי ביונאן. 

כמומחה לניהול סיכונים נערכתי מראש לאפשרות שאחלה במחלת גבהים בבהוטן. 

מה למדתי על מחלת גבהים לפני הנסיעה לבהוטן?

למדתי כמה דברים בסיסיים.

המחלה הזו מסוכנת

אם לוקים בה ולא מתנהלים נכון, זה עלול להסתיים במוות. 

ברגע שמרגישים שחליתם בה, צריך לעצור ולנוח, ולא להמשיך לעלות לגובה גבוה יותר. 

אחרי זה לרדת בהדרגה לגבהים נמוכים יותר בהם יש יותר חמצן באוויר.

כל אחד יכול לחלות במחלה

גם אם אתה בריא וצעיר יתכן שתחלה בה. 

גם אם אתה זקן וחולה במחלות אחרות יתכן שלא תחלה בה.

אחד הדברים שמצאתי בחיפושים האינטרנטיים שלי אחרי חומרים בנושא, היה סיפורו של אב לחייל משוחרר צעיר ובריא. האב פחות בריא וכבר לא צעיר. 

כל המשפחה הגיעה למקום גבוה בהימאליה. 

היחיד שחלה היה הבן הצעיר והבריא וכל המשפחה ירדה לגובה נמך יותר ביחד איתו.

הגובה המינימאלי למחלה 

2,500 מ' מעל פני הים.

עלייה הדרגתית מקטינה את הסיכון לחלות

עליה תלולה ורציפה מסוכנת. 

אם עוצרים למספר ימים בתחנות ביניים, הגוף מתרגל לדלילות החמצן.

כך נוהגים גם מטפסים מקצוענים המטפסים לפסגות הגבוהות. 

האוכלוסייה המקומית פחות צריכה את זה. הגוף שלהם כבר הסתגל לדלילות החמצן.

יש תרופה

אם נוטלים אותה במשך מספר ימים לפני העלייה לגובה, מקטינים בהרבה את ההסתברות ללקות במחלה. 

אפשר
לקחת אותה גם אם חולים, אבל היא אינה תחליף לירידה מהגובה.

יונאן

נסענו לשם באוטובוס ששרת את הקבוצה המוצלחת איתה טיילנו. 

היינו קבוצה של אנשים בשנות ה-60 של חייהם או מבוגרים יותר. 

להר בו טיילנו, וצפינו ממנו בנוף מדהים, הגענו באוטבוס פרטי. 

ירדנו ממנו קרוב לפסגה במקום נידח. 

היו כמה דוכנים של מקומיים. 

הפריט העיקרי שהושכר שם בהצלחה היה בלוני חמצן. 
המדריך המדהים של הטיול פרופ' יורי פינס הציע למי שחושב שיהיה לו קשה לשכור בלון חמצן ולקחת את הבלון להליכה הלא ארוכה שלנו. 

לא שכרתי בלון. 

היה לי הרבה יותר קשה ללכת שם מאשר במקומות אחרים בהם הלכתי. 

לא בגלל המסלול אלא בגלל דלילות האויר. 

הרגשתי שמיעוט החמצן הופך כל צעד לקשה יותר מאשר צעד דומה במקום אחר משום שאין מספיק חמצן באויר. 

בהוטן

אני והרים בבהוטן. 
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל 2012

בבהוטן עלינו למנזר בראש הר שגובהו כ-3,000 מ' מעל פני הים. 

הבעיה הייתה שעלינו במהירות מגובה של קצת פחות מ-2,000 מ' מעל פני הים.

כפי שקראתם בפיסקה הקודמת, עלייה מהירה עלולה להגדיל את הסיכוי לחלות במחלה.

ההחלטה הראשונה שהייתי צריך לקבל כמה ימים לפני העליה הייתה: האם לקחת תרופה נגד מחלת גבהים?

החלטתי לא לקחת תרופה כשלא צריך משום שלתרופה עלולות להיות תופעות לוואי לא קלות. 

במקום זאת החלטתי לקחת בתרמיל את התרופה. החלטתי שאם יהיה לי משהו הכי קל, החשוד כסימפטום של המחלה, אפסיק לעלות. אקח תרופה, אנוח ואתחיל לרדת באיטיות כלפי מטה.

איך עולים לראש ההר?

המקומיים בדרך כלל ברגל. לאורך כל העלייה פגשתי הרבה מקומיים המטפסים רגלית.

רוב הקבוצה שלנו עלתה חלק גדול מהדרך על פרדות. 

היינו שלושה שעלו ברגל: המדריכה, הצעירה מאיתנו בכמה עשורים, מישהו שהיה ספורטאי בצעירותו ואנוכי. 

אני רוצה לספר לכם שעליתי ברגל משום שחשבתי שאני מסוגל לעשות זאת.

זה אכן היה נכון, אבל לא אסתיר מכם גם את הסיבה שמציגה אותי באופן חיובי פחות: אני גם פחדתי לרכב על פרדה. 

הפעם היחידה שרכבתי על פרדה לפני הטיול לבהוטן הייתה בגרנד קניון בארה"ב. 

הפרדה עליה רכבתי הייתה עקשנית ולא ממושמעת. לא הצלחתי להשתלט עליה. 

היא בחרה ללכך ענפים דווקא בקצה שממנו אפשר לצנוח בקלות לתחתית הקניון.

לבד

המדריכה הסבירה לנו שאם ניפרד בטעות צריך לעצור בבית קפה שם ניפגש עם הקבוצה שרכבה על פרדות. את המשך העלייה חייבים לעשות ברגל.

בדרך איבדתי את חברי לטיול ואת המדריכה. החלטתי  לעשות את מה שאמרה המדריכה. 

הגעתי לפני כולם לאזור של בית הקפה. שאלתי מקומי האם זה בית הקפה שבו יושבות קבוצות תיירים?

הוא השיב בשלילה והציע לילהמשיך לעלות עד בית קפה אחר. 

אחרי כחצי שעה עלייה הגעתי לבית קפה אחר. הרבה יותר קטן ועלוב. כמעט ריק.

שאלתי על קבוצה של ישראלים שצריכה להגיע. נעניתי שלא צריכה להגיע קבוצה כזו.

הבנתי שטעיתי. הייתי צריך להישאר בבבית הקפה הראשון. 

התקשרתי טלפונית למדריכה ושאלתי אותה מה עלי לעשות? 

היא אמרה להמשיך עד ראש ההר ולחכות לקבוצה. כך עשיתי.

בהוטנים הם אנשים טובים

זמן רב חיכיתי לקבוצה. הרבה פעמים במהלך ההמתנה ניגשו אלי מקומיים ושאלו האם אני בסדר? האם אני צריך עזרה? 

קרוב לודאי שהם חשבו גם על האפשרות שחליתי במחלת גבהים.

מחלת גבהים של מישהו אחר בבהוטן 

בפוסט בבלוג אחר כתבתי על  ספרו של מנחם מרקוס "נעלם בבהוטן". 

גם מנחם מרקוס כותב על עלייה לגובה בבהוטן בחיפושים אחרי ניב כורך ז"ל שנעלם בבהוטן. 

הוא מתאר אזור שבו לא הייתי בבהוטן. אזור הסמוך לגבול עם טיבט (שהיא חלק מסין). 

גם שם יש הר ומנזר בגובה רב נעל פני הים. רק שפסגת הר ג'ומולהרי היא בגובה של כ-5,500 מ' מעל פני הים. 

מרקוס מתאר איך חלה במחלת גבהים ולולא גלולה שנתן לו אחד מחבריו למשלחת יתכן שהיה מסיים שם את חייו. 

הוא מתאר עליה פחות מדי הדרגתית לגובה הרב. 

ההסבר שלו למחלתו בגלל גילו המבוגר משמעותית מגיל יתר חבריו למשלחת ובגלל ההשמנה שלו לא ממש שיכנע אותי. 

ממה שקראתם בפסקה קודמת על המחלה לא נמצא קשר בין גיל ומצב בריאותי לבין מחלת גבהים. 

שתי נקודות בהקשר זה ביחס לבהוטן

1. הגובה הרב מעל פני הים והשטח ההררי הוא אתגר קשה למקומיים וקשה עוד יותר לזרים שאינם רגילים לאויר דליל עם מעט חמצן.

2. ההתרשמות שלי היא שרוב הבהוטנים הם אנשים פשוטים וטובים. 

אני נוטה גם לקשור את זה באמונה הבודהיסטית בגלגול נשמות. 

מי שעושה רע עלול להתגלגל בגלגול הבא למשהו גרוע.

דור ה-Z בסין: "אנשי העכבר"

 

מייחסים לדור ה-Z רצון לא לעבוד קשה ולחיות חיי נוחות במינימום מאמץ. 

יש ביניהם לא מעטים, המעדיפים לעבוד כשליחים בווולט או חברות דומות על פני עבודה יציבה במשרה קבועה. בעבודה כזו אפשר לקום מאוחר ולעבוד רק מתי שמתחשק לעבוד או כשאין ברירה. 

מאמר ב-Epoch Times  מתאר הקצנה מסוכנת של תופעת הרצון למינימום מאמץ של דור ה-Z בסין. 

הוא מבוסס על פוסט ויראלי של בלוגר סיני מדור ה-Z המתאר את התופעה החדשה. 

צעירים סינים השוהים במיטה כ-23 שעות ביממה, למעט הליכה לשירותים ולמטבח. 

הכותב, וחבריו להקצנה הזו, מכנים את עצמם "אנשי העכבר". 

התופעה מתארת סוג של יאוש של אנשים צעירים הצופים עתיד רע.

השלטונות הסיניים רואים בתופעה הזו איום על עתידה של סין.

אינני יודע עד כמה התופעה הזו נפוצה בסין, אבל בהקשר הזה, אני בהחלט מבין את הרצון של השלטונות הסיניים להילחם בתופעה הזו, המנוגדת לחריצות המסורתית של הסינים.

כלכלה בישראל 2023: תחזית פסימית

 

מישהו אמר פעם שהאנשים בעולם הם אופטימיסטים או ריאליסטים. 

אני לא יודע האם אני מסכים איתו. 

בכל מקרה בהקשר של תחזית כלכלית בישראל לשנת 2023 אני אולי ריאליסטי, אבל בטח לא אופטימיסטי. 

הכלכלה הגלובלית

 

בעולם הגלובלי, בו כלכלת מדינות תלויה במדינות אחרות, מדינת ישראל מושפעת ממה שקורה במדינות אחרות. 

אינפלציה ואולי אפילו סטגפלציה

ברוב המדינות המפותחות יש אינפלציה וניסיונות של הבנקים המרכזיים לעצור אותה באמצעות העלאת ריבית. המשמעות היא התייקרות מוצרים ושירותים ותשלומים גבוהים יותר על אשראי והלוואות. 

זה קורה גם בארצות הברית הכלכלה הגדולה והמשפיעה בעולם.

גם בישראל יש תהליך דומה למה שקורה במדינות מפותחות. 

מלחמת רוסיה-אוקראינה

מלחמת רוסיה-אוקראינה כבר הרבה פחות בכותרות מאשר הייתה כשהתחילה, אבל הנזקים הכלכליים שהיא גורמת לעולם כלו נמשכים.

קורונה

רצינו כבר הרבה זמן לחשוב שהקורונה מאחורינו. זה לא קרה. כמו מלחמת רוסיה-אוקראינה, מדברים על הקורונה הרבה פחות. אפילו מקדם ההדבקה כבר לא נמדד בישראל, אבל עדיין יש הרבה חולים במחלה. 

נכון בישראל ובמדינות מפותחות השפעות הקורונה חמורות פחות בגלל חיסונים ותרופות אבל אנחנו לא יודעים מה קורה במדינות עולם שלישי, שאינן מסוגלות או אינן רוצות לדווח על שיעור התמותה מהמחלה. חיסונים ותרופות לא זמינים שם לכל דורש.

אנחנו יודעים משהו על מה שקורה בהקשר זה בכלכלה השנייה בגודלה בעולם: סין. 

יש שם תחלואה קשה עם תמותה מהמחלה. עדיין היו שם לאחרונה סגרים על ערים ענקיות עם 15 מיליון תושבים ויותר בכל עיר. כמובן שגם במקומות קטנים יותר. 

אין שום ספק בכך שהכלכלה הסינית נפגעת גם היום מהקורונה. 

אין ספק שגם כלכלת משפחות סיניות נפגעת. 

מי שקצת מכיר את סין וקורא על הפגנות נגד דנג שיו פינג והשלטון, מבין שהמצב שם קשה במיוחד. בסין לא ממהרים להפגין. זו לא מדינה מערבית דמוקרטית. להפגין זה מסוכן.

פגיעה בכלכלת הענק של סין משליכה גם על מדינות אחרות.

התחממות גלובלית

מזג אוויר קיצוני (כמו בסוף דצמבר 2022 בארצות הברית), התייבשות אזורים חקלאים והשלכות נוספות של ההתחממות משפיעים לרעה על הכלכלה העולמית.

בינתיים לא נראה שמתמודדים באופן סביר עם הסיכון המתמשך הזה.

הכלכלה בישראל

מה שכתבתי ברמה הגלובלית נכון גם לישראל. 

בישראל יש:

1. אינפלציה המייקרת מוצרים ושירותים. 

2. עליית ריבית המייקרת אשראי לסוגיו השונים, כולל משכנתאות והלוואות. 

3. האטה המביאה לפיטורים והגדלת שיעור מחוסרי העבודה.

4. מחירי דירות בלתי אפשריים העולים כל הזמן.

דווקא בסעיף זה אני ואחרים מעריכים שתהיה בשנת 2023 התמתנות ואולי אפילו ירידה.

שילוב כל גורמים אלה משדר פסימיות. יהיו לא מעט משקי בית, שלקחו יותר מדי הלוואות ומשכנתאות, שלא יוכלו להחזיר אותן.

 

מדוע צפויה במדינת ישראל שנה כלכלית פחות טובה ממה שנראה?

בכלכלת משפחות ויחידים הגורם המהותי ביותר להצלחה או כישלון הוא לא גובה ההכנסות. הגורם המהותי הוא ההתנהלות. 

ספרם של ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, "תורת ההונאה -מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי", מביא נתונים  מההתנהלות הכלכלית של משפחות בארצות הברית. 

על אף שההכנסה הממוצעת של משפחות משנת 1930 ועד 2019 גדלה פי 5.6, לא התממש הניבוי של ג'ון מיינרד קיינס, שהצרות הכספיות של משפחות יסתיימו,  אם ההכנסה תעלה פי 5. קיינס טען שבמקרה של הכנסה ממוצעת פי 5 אנשים יעבדו עבודה חלקית והמצב הכלכלי של משפחות יהיה טוב ויציב. הבעיה העיקרית תהיה מה עושים בזמן הפנוי.

מה שקורה בפועל הוא שכ-50% מהמשפחות בארצות הברית ענו לסקר, שאם יצטרכו באופן לא מתוכנן 2,000 דולר לא יהיה להם מהיכן להשיג אותם תוך חודש.  

שני חתני פרס נובל לכלכלה מדברים על הונאות הדוחפות אנשים לצרוך דברים שאינם זקוקים להם וכך אין כמעט חסכונות נזילים למשפחות אמריקאיות. במונחים פשוטים יותר מדובר בתרבות הצריכה.

כשיחידים או משפחות מגיעים ליעוץ יש כאלה שמתייחסים במלוא הרצינות לשיפור מצבם הכלכלי ומשפרים את ההתנהלות. יש כאלה שלא. אלה שלא מתייחסים ברצינות כמעט תמיד נכשלים.

העיקרון הבסיסי, שנכון לגבי יחידים ומשפחות, נכון גם לגבי חברות ומדינות.

מצבה הכלכלי של מדינת ישראל ומצבם הכלכלי של אזרחיה רחוק מלהיות בראש מעייניה של ממשלת ישראל החדשה בראשות נתניהו.

בראש מעייניהם של חלק מחברי הממשלה דאגה לאינטרסים של לעצמם. אחרים דואגים לקבוצת אוכלוסייה מצומצמת החולקת  איתם השקפת עולם. 

הדאגה העיקרית היא לקידום אידאולוגיות דתיות ו/או לאומניות ולאו דווקא לסוגיות כלכליות. 

כשמגיעים לסוגיות כלכליות לכל קבוצה כזו של שרים יש העדפה ברורה של האינטרסים של הקהילה האדיאולוגית שלהם.

התוצאות יהיו כנראה בהתאם.

ההיסטוריה לא חוזרת אבל כן מלמדת

ממשלת נתניהו הקודמת הייתה ממשלה גרועה לכלכלה הישראלית. היא אפילו לא העבירה תקציב. 

שר האוצר בממשלה הזו היה ישראל כץ.

בתחזית הכלכלית שלי לשנה העברית הנוכחית, הזכרתי את שני שרי האוצר הגרועים ביותר בתולדות מדינת ישראל: יורם ארידור וישראל כץ. 

המשותף ביניהם היה שהם ניהלו כלכלת בחירות מתמשכת והתעלמו מהדרג המקצועי.

תקופות כהונתם כשרי אוצר מרמזת על האופן שבו תפעל כנראה גם הממשלה החדשה.

 

סיכום

התחזית הכלכלית שלי לשנת 2023 רחוקה מלהיות אופטימית.

בעיות גלובליות כמו העלאות ריבית, אינפלציה, התחממות גלובלית, קורונה בסין ומלחמת רוסיה-אוקראינה משפיעות על כלכלות של מדינות בעולם כולל ישראל.

הממשלה החדשה בישראל, שכלכלה ניצבת במקום נמוך בסדר העדיפויות שלה, עלולה אף היא להשפיע לרעה על מצבה הכלכלי של מדינת ישראל ועל מצבם הכלכלי של משקי הבית.

 

 

 

 

תשובה לשאלת היגיון פשוטה על כלכלה, חשיבה וסדרי עדיפויות

בפוסט קודם שאלתי שאלה פשוטה על כלכלה, חשיבה וסדרי עדיפויות. 

שאלתי גם את השאלה: האם יש קשר בין הדברים שהצגתי? התשובה היא כמובן שיש קשר בין הדברים. 

קשר 1: מתמטיקה וחשיבה מתמטית כבסיס כלכלי

בפסקאות השונות של הפוסט הקודם התייחסתי לנושא של לימוד מתמטיקה וחשיבה מתמטית בארבע מערכות חינוך: ישראל, סין, ארצות הברית ופולין. 

בשתי מדינות (סין ופולין) מבינים את החשיבות המעשית של חשיבה מתמטית ושל מתמטיקה לחיי היומיום בכלל ולהקשרים כלכליים ברמה של מדינה אבל גם ברמה של פרט בודד. 

נראה, לכאורה, שבשתי המדינות האחרות מבינים פחות את חשיבות החשיבה המתמטית והידע המתמטי לחיי יומיום והתנהלות כלכלית. 
גם אם מבינים לא פועלים בהתאם להבנה כזו. 

התוצאה משתקפת היטב במבחני הישגים בינלאומיים. 

קשר 2: חשיבה מחוץ לקופסה

חשיבה מחוץ לקופסה נדרשת לפעמים לפיתרון בעיות מתמטיות או בעיות לוגיות, כמו גם בעיות בחיי היומיום ובעיות כלכליות. 

זהו עשוי להתבטא באלגוריתמיקה (ראו סין וארצות הברית בפוסט הקודם). זה מתבטא גם בשינויים בתוכנית הלימודים במתמטיקה והתאמתה לדרישות החיים המודרניים (ראו פולין בפוסט הקודם). 

תוכנית הלימוד במתמטיקה בישראל משקפת את חוסר היכולת לחשוב מחוץ לקופסה במשרד החינוך בישראל. כמובן שלא רק תוכנית הלימוד במתמטיקה משקפת את חוסר היכולת הזו.

גם ההיצמדות למסגרות חינוך שעבר זמנן וגם חוסר היכולת לבצע התאמות למשבר הקורונה ולתקופות שאחריו. 

קשר 3: סדרי עדיפויות

בחלק מהמדינות שהזכרתי וגם במדינות מתקדמות אחרות מנסים לבנות סדרי עדיפויות מעשיים העשויים להשפיע לחיוב על מעמדה הכלכלי של המדינה. 

מדינת ישראל היא יוצאת דופן. מתקשים לבנות תקציב. תקציבים הם דרך לביטוי סדרי עדיפויות.

כשסוף כל סוף בונים "עוקף תקציב", סדרי העדיפויות הם לימודים תורניים חשובים יותר מלימודים מעשיים שיש להם זיקה ישירה וברורה לחיי היומיום ולהתנהלות כלכלית.

הנשיא שנכשל במבוא לכלכלה

 

הכותרת לעיל מתארת יפה את דעתי על הכלכלה האמריקאית בארבע שנות נשיאותו של דונלד טראמפ. אמש (29 באוקטובר) רואיין בטלוויזיה פרופ' ליאו ליידרמן מבנק הפועלים. 

ליידרמן אמר שהוא חושב שמלחמת הסחר היא הכישלון הכלכלי הגדול ביותר של טראמפ. 
אני חולק על דעתו. 

לא שאני חושב שמלחמת הסחר אינה כישלון. היא בוודאי כישלון. פרופ' סטנלי פישר, לשעבר נגיד בנק ישראל וסגן נגיד ה-FED האמריקאי, היה הרבה יותר נחרץ, כשאמר שטראמפ אינו מבין מה הוא עושה במלחמת הסחר. 

אני חושב שיש כישלונות כלכליים גדולים יותר מאשר מלחמת הסחר. 

בפוסט זה אפרט כמה מהכישלונות הכלכליים הקשים של טראמפ כשאת הגדול מכולם אשאיר לסוף.

 

הקורונה: התמונה שנזכור

תמונת אזרחים אמריקאים מחכים בתורים לחלוקת מזון בזמן משבר הקורונה היא התמונה שתישאר אחרי הכהונה הנוכחית של טראמפ. אנחנו מדברים על יותר ממיליון אזרחים אמריקאים שנזקקים לחלוקת מזון. 

טראמפ נכשל כישלון חרוץ בטיפול במשבר הקורונה ובמשבר הכלכלי כתוצאה ממנו. 

כמעט 229 אלף אמריקאים מתו מקורונה (נכון לסוף אוקטובר 2020). ארצות הברית, ביחד עם שתי מדינות נוספות, מדורגת הכי גרוע מבין מדינות ה-OECD בטיפול במשבר. 

טראמפ נהג בחוסר אחריות וזלזל בקורונה. מספר המתים עלול היה להיות גבוה יותר לולא כמה מושלי מדינות בארצות הברית החליטו לפעול אחרת ממה שטראמפ דרש. 

הסטטיסטיקה, על פיה שיעור התמותה מקורונה במדינות עם מושל רפובליקני גבוה מזה שבמדינות עם מושל דמוקרטי כנראה נובעת, לפחות באופן חלקי, מהקושי הגדול יותר של רפובליקנים לפעול בניגוד להנחיות של טראמפ.

תפיסת עולם ולא רק משבר הקורונה ומלחמות סחר 

הכישלונות הכלכליים החמורים של משבר הקורונה ומלחמות הסחר הם ביטוי של תפיסת עולם.

טראמפ פועל מהבטן על סמך תחושות שלו. אין תהליכים מסודרים של התייעצות עם מומחים. 

כך למשל, תחושת הבטן של טראמפ הייתה שהקורונה לא מסוכנת. המומחים אמרו משהו אחר. המספרים אמרו משהו אחר אבל טראמפ כמו טראמפ העדיף את תחושת הבטן.

אין יכולת להסתמך על מומחים.

אין עבודת מטה.

אין יכולת לתכנן.

אי אפשר לדעת למה לצפות ממקבל ההחלטות: היום הוא אומר משהו. מחר אולי יגיד משהו הפוך. 

לא כל חתולי הרחוב נולדו שווים

חתולי רחוב על חלון ביתי

חתולי רחוב יודעים לדאוג לעצמם ולשרוד גם בתנאים קשים. לא בהכרח תמיד יתנהגו באופן ראוי או הוגן.

חלק משחקני ה-NBA השחורים, שטראמפ מבקר אותם קשה, הם כאלה: גדלו בעוני בסביבה אלימה של פשיעה וסמים, במשפחות ללא אב ולפעמים גם ללא אם מתפקדת (למשל ג'ימי באטלר, שנזרק לרחוב כנער). 

האנשים האלה ראויים להרבה מאוד הערכה על נחישות, התמדה ואומץ שבעזרתם לא הידרדרו לפשיעה והוציאו את עצמם ממעגל העוני. 

גם טראמפ הוא חתול רחוב, שיודע לדאוג היטב לעצמו. כאן מדובר בסוג אחר של חתול רחוב. אביו היה אדם עשיר שהותיר לו כסף רב. טראמפ בזבז חלק גדול ממנו. הקריירה העסקית שלו שנויה במחלוקת. 

מודל שמזכיר יותר את דנקנר ופישמן מאשר אנשי עסקים מצליחים וערכיים כמו סטף ורטהיימר או אלי הורוביץ או גיל שוויד.

חלק מהונו השיג טראמפ באמצעות הופעות בתוכניות טלוויזיה ובאמצעות העלמות מס חוקיות או לא חוקיות, לדבריו באמצעות ניצול פרצות בחוק. על פי הויקיפדיה, "שש פעמים לאורך הקריירה שלו נקלעו חברות בבעלותו  לחדלות פירעון ונכנסו להליכי פירוק". 

השאלה שצריך לשאול ביחס ל"חתולי רחוב", ובכלל זה דונלד טראמפ, היא: האם  תמיד יעדיפו אינטרס אישי או שיהיו מסוגלים לדאוג גם לאחרים, למשל: אזרחי מדינה שהם עומדים בראשה או עובדים בחברות בבעלותם? 

הטעות הכלכלית הגדולה ביותר

אז אמרנו מלחמת סחר, משבר הקורונה, אינטרסים אישיים, אבל הטעות הכלכלית הגדולה ביותר שלו היא יותר בסיסית. 

הטעות באה לידי ביטוי באמצעות הסיסמה:  

"Make America Great Again". 

מודל של בדלנות ומיעוט שיתוף פעולה כלכלי עם מדינות אחרות.

התפיסה היא שאפשר, לכאורה, להחזיר את הגלגל אחורה. 

בעולם הדינמי והמשתנה שבו אנו חיים צריך להסתכל ולהסתגל. 

להסתכל קדימה לעתיד ולהסתגל לשינויים התכופים ולפעמים בלתי צפויים. 

מי שרוצה להחזיר את העבר מועד לכישלון. 

זה לא אומר שצריך להתעלם מהעבר ולזנוח את המסורת.

בביקורי ביפן בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה ראיתי שילוב של קידמה טכנולוגית ושמירת מסורת תרבותית. 

המודל של טראמפ אטרקטיבי לחלק מהבוחרים, שההווה פחות מאיר להם פנים מהעבר אליו היו רוצים לחזור, ולכן מביא לו תועלות אישיות מסוימות בדמות בוחרים התומכים בו.  

המודל הזה הוא מתכון בטוח לכישלון כלכלי. 

בבלוג שלי העוסק במחשבים שאלתי את השאלה האם חברות הייטק ישרדו לאורך 10 שנים? 

בחרתי דווקא בחברות ענק חזקות כמו Microsoft, Google, Facebook ואחרות. לא כל אלה שהתייחסתי אליהן שרדו. חברות שלא הסתגלו לשינויים וחיו בעבר המפואר שלהן, לא שרדו.

חברה שלא הייתה מסוגלת להמשיך להיות Innovative (מילה מדויקת יותר מהמילה חדשנות בעברית) ולהמציא את עצמה מחדש לא שרדה. 

הסינים באים

בסין לא מתנהלים כמו שנשיא ארצות הברית טראמפ מתנהל. הם מתכננים לטווח אורך ופועלים על פי התוכניות. 

ההתמודדות שלהם עם הקורונה מוצלחת. חברות הייטק סיניות מצליחות, למשל Alibaba ו-Lenovo. 

שני הסיפורים להלן מראים זאת.

בזמן משבר הסאבפריים

את הסיפור האמיתי הזה שמעתי מיוסי אש, מורי ורבי בתחום של כלכלת המשפחה. 

בזמן משבר הסאבפריים הוא ביקר אצל ביתו, שהתגוררה בשנחאי באותה תקופה. חבר משפחה שלה ניהל את הסניף הסיני של חברת ישראלית שלה פעילות עסקית בארצות רבות בעולם. 

המנהל סיפר לו שהוא ישב בישיבה והמזכירה שלו נכנסה ואמרה לו שיש מישהו שרוצה לדבר איתו. המנהל אמר לה להגיד לאיש שהוא ידבר איתו בעוד חצי שעה אחרי שיסיים את הישיבה. "הוא לא יחכה חצי שעה" אמרה מהזכירה. התשובה לשאלה מי האיש? הייתה גנרל סיני. 

הישיבה הסתיימה בטרם עת והגנרל הסיני נכנס. הוא אמר למנכ"ל שממשלת סין מעוניינת להמשיך בעסקים על החברה גם אחרי המשבר. הוא הגיע על מנת לברר  מה צריכה החברה על מנת לעבור את המשבר? 

המנכ"ל שפך את כל החלומות הרטובים שלו כמו פטורים ממיסים. העוזר של הגנרל רשם. אחרי יום צלצלו אל המנכ"ל ואמרו לו שכל הבקשות שלו נענו. הם גם בוצעו בפועל. 

בשיחות עם מנכ"לים של חברות בינלאומיות אחרות שמע המנכ"ל הישראלי, שהוא אינו יוצא דופן. אצל כל אחד מהם התייצב באותו יום גנרל סיני והתסריט היה זהה. 

מה יהיה בשנת 2030?

איני יודע האם טראמפ ואנשי הממשל שלו שואלים את עצמם את השאלה הזו. הסינים בנו תוכנית לעשר שנים על מנת להיות המובילים הטכנולוגיים בשנת 2030. מי שישלוט בטכנולוגיה יוביל גם את הכלכלה העולמית. 

קראתי מאמר של אזרח אמריקאי מודאג המתייחס למה שנעשה בסין בהשוואה למה שקורה בארצות הברית. לאזרח האמריקאי הזה קוראים Tim Or'eilly. 

Or'eilly הוא מהראשונים שהגו את מודל ה-Web 2.0 לפני יותר מעשור.

במאמר שכתב הוא אומר שהתוכנית הסינית מבוססת על הגמוניה טכנולוגית בתחום של AI. 

לדעת הסינים המפתח לשליטה בתחום הם מומחי אלגוריתמים. מומחי אלגוריתמים הם מתמטיקאים. הסינים מתמקדים בחינוך מתימטי בבתי הספר והתוצאות של מבחנים בינלאומיים מראות שהם מצליחים בכך.

Or'eilly מתוסכל  מכך שבארצו, ארה"ב, אין תוכניות לטווחי זמן ארוכים ולימודי המתמטיקה לא ממש מוצלחים, כפי שמראה דירוגה הלא גבוה של ארצות הברית במבחנים בינלאומיים.

המשך המדיניות של ממשל טראמפ על ידו או על ידי ממשל אחר יביא כנראה לכך שסין תהיה הכלכלה הגדולה בעולם בשנת 1930 או אולי אפילו קודם.

הכלכלה האתיופית

ילדים על עגלה עם מיכלי מים

בפוסטים קודמים נגענו מעט גם בנושאים שיש להם השלכות כלכליות כגון: חינוך, תחבורה, כלכלת משפחות שבטי הדרום ועוני. פוסט זה יתמקד בכלכלה האתיופית.

שיירת גמלים למכירה

אתיופיה היא מדינה ענייה. על פי הויקיפדיה היא בין המדינות העניות באפריקה. 
הכלכלה של המתבססת בעיקר על חקלאות. כ-80% מהאתיופיים הם חקלאים. על פי הויקיפדיה, 80% מהיצוא הוא יצוא חקלאי. המוצר החשוב ביותר ליצוא הוא קפה. 
משק החי של אתיופיה אחראי ל-15% מהתל"ג והוא כנראה הגדול ביותר באפריקה. 

בפוסט זה אתמקד בהתרשמות מהמעט שראיתי וקצת ממה ששמעתי או קראתי כהכנה לטיול או במהלכו.

שוק מקומי

שוק

חקלאות
הולנד הקטנה היא היצואנית מספר 2 בעולם של תוצרת חקלאית (אחרי ארצות הברית). הנתון המפתיע הזה שנתקלתי בו בתערוכת עדות מקומית במוזיאון הארץ בתל אביב ממחיש עד כמה מצבן הכלכלי של מדינות חקלאיות לא מפותחות אינו מזהיר. 

היבולים הגבוהים בהולנד נובעים משימוש בטכנולוגיות מתקדמות
החקלאות האתיופית מבוססת על שיטות עבודה פשוטות ולא ממוכנות. כך למשל, בקושי רואים טרקטורים. 
החריג הן כמה חוות מתקדמות שהקימו ישראלים או הולנדים. קרוב לוודאי שהיבולים החקלאיים רחוקים מלמצות את הפוטנציאל האתיופי.

תוסיפו לזה את המחסור בתשתיות תחבורה, המקשה על העברת היבולים בתוך אתיופיה וליצוא. 
לא מפתיע שקיים באתיופיה גם סחר חליפין במוצרים חקלאיים במקום תשלום כספי. 

תעשייה

כמעט ואין תעשייה. אם כבר יש תעשייה, זהו לרוב עיבוד פשוט של מוצרים חקלאיים באמצעות מכונות פרימיטיביות. קצת מזכיר לי את מדגסקר, יצואנית הווניל המובילה בעולם.   

אחת הסיבות לחוסר בתעשייה הוא מחסור הכוח אדם מיומן. כפי שקראתם בפוסט קודם, מערכת החינוך אינה מפותחת מספיק ואינה מייצרת מספיק כוח אדם בעל כישורים מתאימים.

כשאין מספיק מטבע זר

כשאין יצוא המכניס כסף זר רב ואין תיירות מפותחת, אין הרבה מטבע זר. מדינות כאלה בוחרות בין להוציא יותר ממה שיש לבין להוציא רק את מה שיש.
בדיוק כמו בכלכלת המשפחה: יש משפחות ויחידים המוציאים יותר ממה שיש להם ומגיעים להתרסקות כלכלית.
יש כאלה שאינם מוציאים יותר מההכנסות וחיים בצמצום יחסי. 

בהיבט זה אתיופיה מתנהלת בתבונה: לא מוציאים את מה שאין לכן קונים בחו"ל רק את מה שהכרחי בעיקר: מזון ודלק. בשווקים, שצרפתי לפוסט כמה תמונות שלהם, רואים בעיקר מוצרים בסיסיים. סופרמרקטים לא ראיתי באתיופיה. פה ושם חנויות מכולת ושווקים.

טלפונים סלולריים

מקומיים רבים מסתובבים עם טלפונים כאלה. ראיתי גם אתיופים המסתובבים עם טלפונים סלולריים שאינם טלפונים חכמים. 
טלפונים רבים הם מתוצרת סין (ראו פסקה בהמשך הפוסט). בלא מעט מקומות יש גם WiFi. בדרום הוא איטי להחריד. הוא עובד רק כשיש חשמל מרשת החשמל ולא מגנרטור, אם בכלל.

הטלפונים החכמים ממלאים תפקיד חשוב במדינות מפותחות. הם ממלאים תפקיד לא פחות חשוב במדינות אפריקניות. אחד השימושים שלהם הוא תחליף לתקשורת טלפונית קווית. תשתיות טלפוניה קווית לא תמיד קיימות ולא תמיד נאותות.

שימוש אחר הוא תחליף לבנקים. נתקלתי פעם בנתון, שאיני יודע האם הוא עדכני, של-50% מהאפריקאים אין חשבון בנק. זה לא מפריע לסחר חליפין במוצרים חקלאיים אבל כשצריך לשלם או להעביר כסף עושים את זה באמצעות תשלומים סלולריים.

פנסיה?

במדינות מפותחות, כולל מדינת ישראל, לפנסיה יש שלושה רבדים: ביטוח לאומי, חיסכון פנסיוני בעבודה ורובד אישי.
בכל ביקור שלי בארצות מתרבויות השונות מהתרבות המערבית ובמדינות לא מפותחות בפרט, אני מנסה לברר האם יש שם בכלל מושג של פנסיה?

לרוב מגלים שלמרבית האוכלוסייה אין בכלל פנסיה. התחליף העיקרי לפנסיה זו המשפחה, בעיקר הילדים. בבהוטן יש אפשרות להצטרף למנזר. 
בכל המדינות האלה עובדים כל עוד יכולים. אין גיל פרישה.

יש מדינות שבהן לעובדי מדינה, חיילים ושוטרים יש פנסיה. גם לעובדי חברות בינלאומיות שדואגות לפנסיה לכל עובדיהן בעולם יש פנסיה. 

באתיופיה המצב מעט טוב יותר. מי שעובד כשכיר מפריש כסף ממשכורתו לחיסכון פנסיוני באמצעות הרובד הראשון של הביטוח הלאומי. גובה הפנסיה תלוי בסכומים שמפרישים. 
ברור לגמרי שכמעט כל החקלאים ורועי הבקר והצאן, משהו כמו 85% מהאוכלוסייה אינם מקבלים פנסיה. 

מדוע כמעט ולא כל החקלאים?
יש גם מעטים שהם שכירים בחוות חקלאיות מתקדמות של חברות הולנדיות וחברות ישראליות. אני מניח שעבורם מפרישים לפנסיה.

סינים

לסינים יש מעורבות אסטרטגית במדינות באפריקה. הסינים מסייעים להם לפעמים, לכאורה, ללא תמורה ולפעמים תמורת מחצבים וסחורות. 
האפריקאים זקוקים לכל עזרה שהיא והם לוקחים בשתי הידיים את הסיוע הסיני. סין משיגה השפעה גדולה באפריקה ובסופו של יום גם תגבה מחיר. אין לאפריקאים ברירות טובות יותר.

באתיופיה ראיתי אוטוסטרדה אמיתית שהסינים בונים ושיכונים מודרניים בפרוורי אדיס אבבה שנבנים על ידי הסינים. הבנייה הזו הזכירה לי בנייה דומה וצפופה בסין עצמה.

גרביים

גרביים
מקור התמונה: הויקיפדיה העברית

כמו רבים אחרים גם אני קונה ולובש גרביים. פעם הייתי רוכש אותם בחנויות בגדים. היום אפשר לרכוש אותם יותר בקלות והרבה יותר בזול, בסופרמרקטים למשל.

בשנים האחרונות שמתי לב שמהר מאד נוצרים חורים גדולים בגרביים. בעבר הרחוק זה לא קרה כל כך מהר.

מה השתנה?

הגלובליזציה בכלכלה גרמה לכך שמוצרים פחות מתוחכמים מיוצרים בארצות בהן כוח העבודה זול. כך למשל, בעבר סין הייתה דוגמה המובהקת למדינה עם כוח אדם זול. היום, במידה מסוימת, סינים מקבלים שכר גובה יותר וחלק מהמוצרים האלה מיוצרים במדינות זולות יותר, וייטנאם והפיליפינים למשל.

כשהעובדים מקבלים שכר נמוך ונדרשת מהם תפוקה גבוהה, זה עשוי להיות על חשבון האיכות. כך נוצרים חורי ענק בגרביים כמעט חדשים.

מקום אחר לקנות גרביים

כהרגלי עשיתי קנייה שבועית בשוק מחנה יהודה. ברחוב אגריפס זיהיתי חנות קטנה, שבה נמכרים גם גרביים. שוחחתי עם בעל החנות, איש בגיל שבו פורשים לגמלאות. הוא סיפר לי שבגילו כבר אינו זקוק לחנות לפרנסתו, אבל הוא אוהב את עבודתו. נקודות התחלה לא רעה על מנת לשאול אותו על הגרביים.

הוא אמר לי שהגרביים שהוא מוכר יקרות יותר אבל הן באיכות טובה יותר. הן אינן נקראות ואינן גורמות לכמות גדולה של יבלות בכפות הרגליים (עוד נגזרת של איכות גרביים ירודה).

רכשתי מספר זוגות. בינתיים אין בהן חורים. לו הייתי קונה גרביים במקומות שבהם קניתי קודם הייתי כבר זורק כמחצית מהגרביים בגלל חורים גדולים. 

מוסר השכל צרכני

אנחנו חיים בעידן בו קל להשוות מחירים באמצעות אתרים באינטרנט.

אנחנו חיים בתקופה בה רוצים לקנות בזול.

לא תמיד נכון לקנות את המוצר הזול. צריך גם לבחון את האיכות שלו ואת המענה שהוא נותן לצרכים שלכם.

אל תקנו בחצי מחיר בטריה שתחזיק שליש מהזמן שמחזיקה בטריה טובה יותר.

איכות המוצר היא פרמטר בבחירת מוצר. לפעמים כדאי לשלם יותר עבור מוצר איכותי יותר.

בפוסט: שלוש טעויות יסודיות של צרכנים: לא לבדוק, לשלם יקר מדי ולשלם זול מדי אני מביא דוגמה לתהליך בחירת מוצר תוכנה. יעצתי ללקוח לקנות מוצר באיכות טובה פחות שעלותו כעשרת אלפים דולר במקום מוצר טוב יותר שעלותו היא 100,000 דולר.

המענה שנתנו שני המוצרים לצרכים של אותו לקוח היה זהה באיכותו.

זוהי דוגמה התומכת בטענה שאיכות היא פרמטר בבחירת מוצר אבל לא בכל מקרה היא פרמטר משמעותי.

ברכישת גרביים היא פרמטר משמעותי עבורי. ברכישת מוצר תוכנה עבור אותו ארגון היא הייתה פרמטר הרבה פחות משמעותי.

זה לא אומר שכדאי לשלם מחיר גבוה ללא ערך מוסף מדיד ורלוונטי.

לא מעט אנשים בוחרים מותגים ידועים ומשלמים יותר.

האם באמת, עבור כל האנשים, הפער הגדול במחיר בין טלפון חכם של Apple לטלפון חכם של Xiomi מוצדק, גם אם איכותו של הטלפון של Apple טובה יותר? 

הדוגמה של Xiomi, יצרן טלפונים חכמים סיני, מובילה אותי לתובנה נוספת:

לא כל מה שמיוצר במדינה המיצרת מוצרים זולים הוא בהכרח באיכות גרועה. 

במדינות כאלה תהיה שונות גדולה יותר באיכות מוצרים מאשר במדינות מערביות מפותחות. תהיה בהן פחות תקינה. תמצאו לא מעט יצרנים של מוצרים לא איכותיים זולים. תמצאו מוצרים או שירותים איכותיים וזולים ותמצאו גם מוצרים איכותיים הרחוקים מלהיות זולים.

ניו זילנד: מהו הענף הכלכלי הגדול ביותר?

גידול כבשים בניו זילנד
מקור התמונה: ויקיפדיה

כששומעים את השאלה בכותרת, המחשבה הראשונה היא על מה שרואים בתמונה לעיל, כלומר: כבשים.

אין חולק על כך שניו זילנד היא סוג של גן עדן לכבשים עד ששוחטים אותן. עד לשלב העגום הזה, הכבשים רועות להנאתן בשדות ירוקים ופסטורלים.

שומעים על יצוא כבשים למאכל מניו זילנד. מדברים על הפגיעה האפשרית של הכבשים הניו זילנדים באוזון ועל החור שנפער בו דווקא בחצי הדרומי של כדור הארץ.

במאמר בעיתון מקומי ב-Christ Church, העיר הגדולה באי הדרומי, כותב העיתונאי Peter Townsend, שענף התעשייה הגדול ביותר שם הוא דווקא תיירות. 

ההכנסות מתיירות צפויות להסתכם השנה ב-14.5 ביליון דולר ניו זילנדי (דולר ניו זילנדי שווה כ-2.7 או 2.8 שקלים).

התיירים נמשכים בעיקר לקסמו של האי הדרומי, שנופיו הטבעיים נשמרים היטב. אחוז גדול מגיע גם לעיר הגדולה במדינה אוקלנד, הנמצאת בצפון האי הצפוני. 

על פי הכתבה, הענף ממשיך לצמוח ובשנת 2022 מצפים ל-4.5 מיליון תיירים.

הנקודה הסינית

באופן לא מדעי, זיהיתי שלא במפתיע, הרבה תיירים מאוסטרליה השכנה, אבל פגשתי יותר תיירים סיניים. במיוחד בולטת "הפלישה" הסינית באזור Picton, העיר באי הדרומי אליה מגיעים במעבורת מהאי הצפוני. בחלק מהמקומות באי הדרומי יש שלטים כתובים גם בסינית, בנוסף לאנגלית ולמאורית.
הממצאים שמציג Peter Townsend מתאימים לתחושה שלי. ב-2016 מספר התיירים הסיניים צפוי להגיע ל-370 אלף. בשנת 2022 המספר צפוי לגדול ל-500 אלף.

ניו זילנדים מסבירי פנים

התחושה הסוביקטיבית שלי היא, שכמעט בכל מקום קיבלתי שירות מצוין.
לא ישננו (משפחתי ואני) במלונות פאר אלא בדירות אירוח (במלונות ובאתרים אחרים) או במוטלים. כל דירה כזו מצוידת היטב להכנה עצמאית של ארוחות. 
לא אכלנו במסעדות יוקרה (אולי למעט אחת). גם במסעדות קיבלנו כמעט תמיד שירות טוב והתיחסות אישית.

מעמדו של ענף התיירות בא לידי ביטוי גם אצל עובדים בענפים אחרים, למשל: חקלאות, שמשלימים הכנסות באמצעות חדרי הארחה.
בחלק מהמקרים בהדרגה הופכת ההכנסה המשנית מתיירות לפרנסה העיקרית.

אתגרים

Peter Townsend מתאר שלושה אתגרים עתידיים לתיירות באי הדרומי (המאמר בעיתון המתפרסם באי זה):

1. לפתח את התשתית התיירותית

2. לפתח תשתיות פיזיות, למשל: תשתיות תחבורה
ההתנסות שלי בכבישי האי הדרומי מגלה כבישים צרים וגשרים בהם עובר כלי רכב אחד. אין ספק שיש הרבה מה לעשות שם בנושא זה.

3. לשמור על אתרי הטבע הייחודיים הקיימים באי
זהו אולי האתגר הגדול ביותר. קל מאד להרוס והרבה יותר קשה לתקן,  אם בכלל.

לכבוד פורים: כלכלת המשפחה בקבוצה אתנית בתחפושת

בפוסט לכבוד חג הפורים אספר על כלכלת המשפחה בקבוצה אתנית מסוימת. לכבוד פורים הקבוצה הזו תהיה בתחפושת והקוראים מוזמנים לנחש באיזו קבוצה מדובר.

רוב הפוסטים שלי עסקו במשפחה ישראלית רגילה או במילים אחרות בכלכלת המשפחה בישראל ובכלכלת המשפחה בארה"ב, שהמודל הישראלי הולך בעקבותיה.

בפוסט אחד עסקתי בכלכלת המשפחה של יוצאי אתיופיה.
במספר פוסטים עסקתי בהתנהלות הכלכלית של משפחות במדינות בהן ביקרתי: בהוטן, מדגסקר, סין, סינגפור ואינדונזיה.
לנוחיות הקוראים ריכזתי קישורים לכל הפוסטים הנ"ל בפוסט: עולם מוזר.

בכל פוסט ציינתי באיזו מדינה מדובר ולפעמים גם באיזו קבוצה אתנית מדובר. בפוסטים אפשר לראות התנהגות כלכלית תלוית תרבות. במקרים רבים היא מוזרה בעיני המתבונן הישראלי או המערבי. למרות המוזרות, שלעיתים היא קיצונית, יש מאחוריה היגיון כלכלי, המאפשר למשפחות באותה תרבות לשרוד או לשפר את מצבן. 
כמעט תמיד צרפתי גם תמונה, שצילמתי או צילם מישהו אחר ונתן לי את רשותו לפרסם אותה.

במה שונה הפוסט הפורימי?
בפוסט הפורימי לא אציין באיזו קבוצה תרבותית-אתנית מדובר.
לא אציין האם מדובר במדינה בה ביקרתי או בתרבות שקראתי עליה או ראיתי סרט דוקומנטרי העוסק בה?

בעוד שבוע אפרסם פוסט נוסף בו אציין באיזו קבוצה ובאיזו תרבות מדובר.

האם מדובר בשבט בקניה בה ביקרתי לפני שנים רבות?

אולי זו קבוצה אתנית נוספת באינדונזיה בנוסף לג'אוונזים, לבוגים, לבאלינזים ולטוראג'ה?

אולי הכושים העבריים בדימונה עליהם ראיתי סרט דוקומנטרי?

אולי אחת מכשלושים הקבוצות האתניות הקטנות ביונן שבסין?

קבוצה כלשהי בתת-היבשת ההודית, בוייטנם, בתאילנד, במיאנמר או בקמבודיה?

שבט אמזונות אינדיאני בדרום אמריקה בה לא ביקרתי מעולם? שבט אינדיאני באריזונה או ביוטה בהן ביקרתי לפני יותר משלושים שנה? 
ערביי עזה? קבוצת אוכלוסייה ייחודית בארצות הברית שלא פגשתי מעולם? תושבי אי באוקינוס השקט? כת ביפן, בה ביליתי את ירח הדבש שלי לפני הרבה שנים?

כל השערה שהוזכרה כאן, וגם רבות אחרות שלא הוזכרו כאן, עשוייה  להיות הקבוצה האתנית בתחפושת. 

כלכלת המשפחה בקבוצה תרבותית אתנית מחופשת

1. הכלכלה היא מאטריאכלית, כלומר: הנשים הן אלה העובדות לפרנסת המשפחה.
בישראל שכר העבודה של גברים גבוה משכר העבודה של נשים מכל כיוון וזווית שנבדוק את זה (לא מוצדק לדעתי). התוצאה היא שבלא מעט מקרים הגברים הם המפרנסים העיקריים של המשפחה. באופן דומה, בקבוצה האתנית בתחפושת הנשים הן לרוב המפרנסות העיקריות, למרות שלפעמים גם גברים עובדים.

2. ככל שזה יראה מוזר, גברים הם מנהיגי הקבוצה בתחפושת.

3. במקרים רבים הגברים עסוקים בלימוד התרבות העתיקה של הקבוצה האתנית.

4. כפי שבשבטים ובתרבויות רבות ההורים דואגים למצוא לבת בעל שיפרנס אותה ואת ילדיה, בקבוצה בתחפושת ההורים מחפשים לבנים אישה שתפרנס אותם. כמובן שהם מעדיפים שהיא גם תהיה יפה וצעירה. 

5. הדרך למצוא אישה מכובדת היא באמצעות הצטיינות בלימוד התרבות העתיקה. הורים מוכנים להשקיע כסף רב בתשלום לגורו או למוסד שבראשו עומד גורו על מנת שבנם ילמד שם.

6. כמקובל בהרבה תרבויות בארצות מתפתחות, ובוודאי בתת היבשת ההודית, נישואים הם באמצעות שידוכים. ההורים הם בעלי השפעה מכרעת על בן הזוג או בת הזוג שנבחרים.

7. כמו הטוראג'ה הם סוגדים לאבות הקדומים. אופן הסגידה שונה לחלוטין מהאופן בו סוגדים הטוראג'ה לרוחות האבות הקדומים.

8. כמו באינדונזיה, מדגסקר, בהוטן וארצות מתפתחות אחרות, מצבם הכלכלי של רוב חברי הקבוצה האתנית אינו טוב. 

9. כמו באינדונזיה, מדגסקר, בהוטן ובחלק מהמקומות בסין על מנת להתגבר על הקשיים הכלכליים יש עזרה הדדית ושיתוף כלכלי.

10. כשהולכים ברחובות עיירה טיפוסית נתקלים בתיבות התרמה על עמודי החשמל ובאנשים המבקשים מכם לתרום למען עניים, חולים, יתומים וכיו"ב.

11. הסולידריות אינה מתבטאת רק בכסף. כך למשל, נשים באות לעזור לחולים בני הקהילה, על מנת לתת מנוחה מסוימת לבני משפחתם המטפלים בהם. דוגמה נוספת: הם אוספים מזון ובגדים לטובת נזקקים בני הקהילה.

12. כמו אצל הבוגים, כמעט תמיד הבתים קטנים או הדירות קטנות. הם מנצלים כל פיסת שטח בדירה. 

13. כמו בהרבה חברות במדינות מתפתחות, בכל משפחה יש מספר גדול של ילדים. 

14. כמו באי ג'אווה, הם גרים בשטח קטן יחסית לגדול האוכלוסיה. צפיפות האוכלוסייה גבוהה.

15. שלא כמו בסינגפור, מנהיגי השבט רואים סכנה בשימוש במעליות (לא תמיד אבל בתנאים מסוימים). התוצאה המעשית: איסור על בניית בתים מרובי קומות, מחשש של שימוש במעליות בניגוד להתוויה של מנהיגי השבט. 

16. כמו בשכונות עניות של ג'אווה, אין כמעט שטחים ירוקים. גם באיסלנד יש אזורים כמעט נטולי צמחייה בגלל פגעי מזג האוויר. אם תוסיפו לזה את מספר הילדים הגדול, תגלו בעיה של מחסור בשטחי משחק לילדים.

17. הצירוף של צפיפות, בנייה שלא תמיד מתוכננת כמו במדגסקר ומספר ילדים גדול מביא לכיעור חיצוני, חוסר אסתטיקה והרבה ליכלוך. 

18. כמו בכל קבוצה אתנית יש קודים של לבוש. במידה רבה זה דומה למה שראיתי בבהוטן: היצמדות ללבוש המסורתי שהיה מקובל בדורות קודמים.

באיזו קבוצה אתנית מדובר?