מדינה ללא שר אוצר

 

קשה לנהל מדיניות כלכלית סבירה במדינה שאין בה שר אוצר.

זה שאין שר אוצר במדינה לא אומר שאין מישהו שמוגדר פורמלית כנושא בתפקיד הזה. 

מן הסתם יש מישהו כזה אבל הוא עוסק בדברים אחרים ולא ממש מבצע את תפקידו. 

במשך 75 שנות  מדינת ישראל היו הרבה שרי אוצר שמילאו את התפקיד הזה. 

חלקם בהצלחה. חלקם בפחות הצלחה וחלקם נכשלו. 

בפוסט זה אתיחס לשלוש תקופות במדינת ישראל בהן לא היה שר אוצר, על אף שמישהו הוגדר ככזה.

יורם ארידור

יורם ארידור היה בתפקיד שר האוצר מ-21 בינואר 1981 ועד 15 באוקטובר 1983.

ארידור ניהל כלכלת בחירות כל הזמן. ללא קשר לשאלה האם מועד הבחירות קרוב או רחוק? 

התוצאה אינפלציה שנתית של מעל ל-100%. 

עד היום ארידור הוא השיאן הבלתי מעורער של אינפלציה במדינת ישראל לדורותיה. 

יש לו מתחרים בארגנטינה למשל.

ישראל כץ

ישראל כץ היה בתפקיד שר האוצר בין 17 במאי 2020 ל-13 ביוני 2021. 

כלכלת בחירות כבר הזכרנו. גם אצל כץ הייתה כזו כל זמן כהונתו. 

"החידוש" שלו היה התעלמות מהדרג המקצועי. הדרג הפוליטי, כלומר: כץ, מקבל החלטות בלי להתייחס לרובד המקצועי.

לפרטים נוספים קראו: תחזית כלכלית לשנה העברית החדשה: אי-וודאות וחששות

אנפלציה לא הייתה משום שכהונתו הייתה בתקופה בה הבנקים המרכזיים בעולם עצרו אותה באמצעות הרחבה כמותית.

גם שר אוצר הממלא את תפקידו לא היה.

בצלאל סמוטריץ

את דעתי על תפקודו כבר הבעתי בפוסט: דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט. 

את סמוטריץ מעניינת רק האידיאולוגיה שלו. רבים יאמרו האידיאולוגיה הקיצונית שלו. 

אין קשר אמיתי בין כלכלה לבין היעדים אליהם מנותבים כספי תקציב.

הוא דואג רק לקבוצה התומכת בו אידיאולוגית, כלומר: חלק מהמתנחלים. 

במקום לדבר על כלכלה, ולפעול עניינית במישור הכלכלי, הוא מדבר על גוש קטיף, חווארה, הסכמי אוסלו, ארץ ישראל הגדולה מארץ ישראל השלמה, דת ולימוד תורה. 

אל תטעו, זו אינה אותה דת של המפלגות החרדיות.

דעה משלימה

בזמן שאני התלבטתי כמה ימים האם לכתוב פוסט זה, כתב גיא רולניק על אותו נושא מזוית קצת שונה. 

יש לי הערכה רבה לגיא רולניק אציג בתמציתיות את דעתו. 

רולניק אומר שסמוטריץ הוא "שר האוצר הראשון של מדינת ישראל שאדיש לחלוטין ל-80% או ל-90% מהציבור. הוא ממוקד בקבוצה קטנה של בוחרים, חמישה-שישה מנדטים שהם כ-200 אלף איש". 

רולניק אינו מתייחס לשניים שקדמו לו ולא תפקדו כשרי אוצר. 

האם גם סמוטריץ מנהל כלכלת בחירות? 

נדמה לי שלא. ארידור וכץ באו ממפלגה גדולה ובאמצעות כלכלת בחירות ניסו להוסיף לה בוחרים. הם ניסו לתת הטבות כלכליות לכלל האוכלוסייה או לפחות לרובה.

סמוטריץ מבין שאין סיכוי שמישהו מחוץ למעגל האידאולוגי שלו יצביע בעדו. 

בנוסף, או אולי קודם לכן, בשונה משני קודמיו הוא מנסה לקדם אידיאולוגיה.

גם אם זו אינה כלכלת בחירות, יש תמימות דעים בין גיא רולניק וביני ביחס לגודל הנזק הכלכלי. 

אנחנו לא לבד. כמעט כל מי שמבין בכלכלה רואה זאת כך או באופן דומה.

דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט

 

על פי דיווח במהדורת  חדשות, שר האוצר בצלאל סמוטריץ נפגש עם מנהלי הבנקים. 

מנהלי הבנקים, אנשי פיננסיים לא פוליטיים, באו על מנת להביע את דאגתם מההשלכות הכלכליות של הרפורמה המשפטית או המהפיכה המשטרית.

דאגתם נבעה מנתונים של המערכות הבנקאיות, למשל: התחלה של העברת כספים לחו"ל. 

סמוטריץ הגיב: "איפה הייתם בהסכמי אוסלו ובפינוי גוש קטיף?"

האמירה הזו מציגה את שורש הבעיה הכלכלית של מדינת ישראל לשנת 2023: סוג של ספינה ללא קברניט, הנעה בהתאם לכיווני הרוח המשתנים.

 

התנאי ההכרחי להובלת מדיניות כלכלית סבירה

התנאי הראשון, ההכרחי ולא תמיד מספיק, שהוא יבחן את הסוגיות הכלכליות באופן ענייני. 

רק בחינה עניינית מאפשרת התנהלות טובה או סבירה. אם לשר או לראש ממשלה אין את הידע וההבנה הנדרשים, הוא יכול להיעזר במומחים: נגיד בנק, פקידים בכירים בעלי השכלה והבנה בתחום, פרופסורים לכלכלה ו/או מומחים אחרים.

כשהמדיניות אינה כזו עלולה להיות הידרדרות כלכלית חמורה. 

שתי דוגמאות בולטות לניהול כלכלת בחירות גם לא בסמוך לבחירות, שהביאו לאינפלציה גבוהה ולמשבר כלכלי חמור, הם נשיא ארגנטינה בעבר קרלוס מנם ושר האוצר בממשלת בגין יורם ארידור.

ארידור גרם לאינפלציה של מעל ל-100% לשנה במשך כהונתו כשר אוצר. 

את מצבה העגום של כלכלת ישראל הצליחו לתקן בממשלת אחדות לאומית שר האוצר יצחק מודעי מהליכוד ושמעון פרס ראש הממשלה ממפלגת העבודה. 

התגובה של סמוטריץ לחששות הבנקאים מראה שההחלטות שלו אינן ענייניות אלא מבוססות על אידיאולוגיה, שאין בינה לבין כלכלה דבר. 

 

הטענה שאין נזק כלכלי בגלל ההפיכה המשפטית

 

האמירה של סמוטריץ בהוזכרה בפסקה הקודמת, מצטרפת לאמירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו שאין בעיה כלכלית כתוצאה מההפיכה המשפטית. 

בניגוד לדעתו של נגיד נגיד בנק ישראל ושני נגידים לשעבר. 

בניגוד לדעתם של מרבית הכלכלנים, כולל חתני פרס נובל לכלכלה.

בניגוד לדעתם של מנהלים בכירים בתעשיית ההייטק ובמגזרים אחרים.

איני חושד במר נתניהו שהוא אינו מבין את ההשלכות הכלכליות. 

הוא מעדיף אינטרסים פוליטיים על פני התייחסות עניינית לכלכלת מדינת ישראל.

חינוך, אורינות פיננסית וכלכלה

 

מדינת ישראל מדורגת במקום נמוך יחסית במבחני אורינות פיננסית וכישורי חיים בינלאומיים. זה נכון לתלמידי בתי ספר ולמבוגרים.

משרד החינוך אחראי לכך בהקשר של תלמידי בתי הספר. 

כששר החינוך יואב קיש אומר שמשרד החינוך מתמקד בהגדלת התקציבים של החינוך החרדי (לא ציטוט מדויק), הוא בעצם אומר שמשרד החינוך והממשלה כולה לא מתכוונת לשנות לטובה את המצב בהקשר של אורינות פיננסית וכישורי חיים.

במקום זה היא בחרה להשקיע במקומות בהם לא לומדים את הנדרש לכישורי חיים ולעבודה. 

ממשלת ישראל הנוכחית בוחרת לעודד לימודי קודש במקום עבודה.

לחלוטין לא גישה עניינית לכלכלה.

ההפיכה המשפטית והכלכלה

את ההפיכה המשפטית מובילים שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן.

 

שמחה רוטמן

בכתבה ארוכה במוסף "הארץ" בתאריך 24.2.2023 מתאר הילו גלזר את תפיסתו של רוטמן ובעיקר מראיין אותו. 

לא צריך לקרוא את כל הראיון על מנת להבין שרוטמן נלחם מלחמה אידיאולוגית נגד בית המשפט העליון. יש לו תפיסה ברורה ומגובשת, שקיימת כבר שנים ארוכות. 

רוטמן רואה במצב הפוליטי הנוכחי הזדמנות לממש את האידיאולוגיה שלו. 

הוא מסביר לכתב שאת ההפגנות נגד מה שהוא קורא "רפורמה משפטית" ויש אחרים שקוראים לה "הפיכה משפטית" מובילים ראשי "מרץ" ואין בין המפגינים אנשי ימין. 

אדם המונע על ידי אג'נדה ואידיאולוגיה שחשובים לו אישית לא תמיד נותן לעובדות לבלבל אותו. 

המציאות היא, שמספר המפגינים גדול מדי על מנת לייחס אותם למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה.

המציאות היא, שאנשים המזדהים כבוחרי ליכוד ואפילו חרדים מגיעים להפגנות האלה.

אנשי גוש עציון המפגינים נגד "הרפורמה" מזדהים בשמם (בצירוף תמונתם) הם חובשי כיפה. 

חלקם מציגים את עצמם באופן ברור כבוחרי ימין. מאופן הפנייה החברית שלהם לרוטמן נראה די ברור שחלק מהם הם אנשי "הבית היהודי".

כפי שתיארתי בפיסקה שכותרתה "התנאי ההכרחי  להובלת מדיניות כלכלית סבירה", אי אפשר לנהל מדיניות כלכלית סבירה כשנצמדים לאידיאולוגיה ולאג'נדה פוליטית.

אין לי מושג האם ח"כ רוטמן מבין משהו בכלכלה או לא, אבל על פי בדיקה של פרופ' אליס ברזיס מהחוג לכלכלה באוניברסיטת בר אילן נראה כי רוטמן ולוין לא טרחו לבחון את ההשלכות הכלכליות האפשריות של "הרפורמה".

הם כנראה גם לא טרחו לבדוק השלכות אחרות של הרפורמה, למשל: השלכות בתחום של תביעות משפטיות  נגד חיילים וקצינים בצה"ל (כולל קצינים וחיילים במילואים),  שמגיעים לביקור במדינה אחרת.

 

השר יריב לוין

 

 הרושם שנוצר הוא שגם השר יריב לוין מונע על ידי אידיאולוגיה ואג'נדה פוליטית. 

התפיסה שלו, כפי שהיא מצטיירת מדבריו בתקשורת, היא שהרכב בית משפט צריך לשקף באופן מקורב תוצאות בחירות לכנסת.

השופטים בבית המשפט צריכים להיבחר עם זיקה חזקה יותר מאשר היום לפוליטיקאים. 

כמו רוטמן, גם לוין שואף להגביל את הסמכויות של בית המשפט העליון ואת הפניות אליו כבג"ץ. 

ללא קשר למהות האידיאולוגיה ומהות האג'נדה הפוליטית נוצר גם לגביו הרושם, שאת ההשלכות הלא משפטיות לא טרח לבחון. 

אני מתמקד כאן בתחום הכלכלי בלבד, שכאמור לא נעשתה פנייה למומחים לשמוע את חוות דעתם. 

הלקח מכהונתה הקצרה של ראש ממשלת בריטניה

כשלא בודקים השלכות בודאי לא מתתייחסים למה שקרה בתקופת כהונתה הקצרה של ראשת ממשלת בריטניה ליז טראס.

טראס התפטרה אחרי 44 ימים בלבד בתפקיד בגלל כישלון קשה במיוחד של התכנית הכלכלית שלה. 

התכנית הזאת הייתה תכנית אידיאולוגית של פורום התומך בכלכלה ליברטיאנית קיצונית. 

טראס לא טרחה לקבל חוות דעת של מומחים כלכליים. 

צניחת השווקים ושער הליש"ט הבהירה לה תוך זמן קצר שהיא טעתה.  

 

מדוע לא משתמשים בארגנטינה בכרטיסי אשראי?

הבית הוורוד. בית נשיא ארגנטינה

סיימון קוזנץ (זוכה פרס נובל לכלכלה): "יש 4 סוגי מדינות מפותחות, נחשלות, יפן וארגנטינה"  

בבתי עסק בארגנטינה מוכנים לקבל כרטיסי אשראי. אפשר לראות גם על דלתות בתי העסק את סמלי כרטיסי האשראי שהם מכבדים. בכל זאת כמעט אף אחד אינו משתמש בכרטיסי אשראי. 

מדוע זה קורה?

האמירה ההומוריסטית, של סיימון קוזנץ, כלכלן אמריקאי יהודי שזכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 1971, המופיעה בתחילת פוסט זה, נותנת רמז לכך. 

כשאתם משלמים בכרטיס אשראי בפזוס ארגנטינאים התשלום מומר לדולרים אמריקאים. אם מדובר בישראלים, תשלמו גם על המרה מדולרים לשקלים. כל המרה כזו עולה כסף.

תהליך המרה כזה עולה כסף, אבל הוא קיים גם בהרבה מדינות שבהן אנחנו משלמים בכרטיסי אשראי.
בכל המדינות ההמרה מתבצעת לפי השער הרשמי של המטבע המקומי. גם בארגנטינה.
הייחוד של ארגנטינה הוא בכך שהשער הרשמי של הדולר נמוך בהרבה מהשער הריאלי שלו.

מדוע שער הדולר הרשמי בארגנטינה נמוך משמעותית מהשער הריאלי?

הסיבה לכך היא האינפלציה הגבוהה בארגנטינה. לארגנטינה היסטוריה ארוכה של היפר אינפלציה. כך למשל, בתקופת נשיאותה של איסבל פרון הייתה אינפלציה של 300% לשנה. על פי הויקיפדיה, במשך 17 שנים מ-1975 עד 1991 עלו המחירים פי 20 מיליארד !!!

הכתבה של גלעד צוויק בישראל היום מציגה מצב עגום גם בשנת 2019. על פי הכתבה, ארגנטינה על סף קריסה כלכלית והפזו הארגנטינאי נחלש מול הדולר ב-90% תוך 12 חודשים. 

גם בביקורי בארגנטינה בפברואר 2020 הייתה אינפלציה גבוהה. באינפלציה כזו, מוכנים לקבל מתיירים דולרים בשערים גבוהים בהרבה מהשער הרשמי. הארגנטינאים מעדיפים להחזיק מטבע זר ולא פזוס. 

יש לארגנטינאים בעיה נוספת כשהם רוצים לקנות דולרים באופן חוקי. הם מוגבלים בסכום הרכישה, אבל בעיקר משלמים עבורו בשער גבוה בהרבה מהשער הרשמי.  
בכמה גבוה מהשער הרשמי? 
שמעתי ממקומיים בעיקר את המספר 30% תוספת. שמעתי גם את המספר 40%, שכנראה צריכים לשלם אותו בהקשרים ספציפיים של רכישות.

האם בכלל צריכים חלפני כספים?

אני בבית הקפה בו ישב בורחס. משמאלי דמות בגודל טבעי של בורחס ז"ל

אין צורך ממשי בחלפני כספים. כמעט בכל חנות או מסעדה מוכנים לקבל תשלום בדולרים בשער גבוה בהרבה מהשער הרשמי. חלק גדול מבתי העסקים, אפילו מפרסמים את השער. 
את העודף מקבלים בפזוס ארגנטינאים, כך שיש לכם גם כסף מקומי להוצאות קטנות.

קרלוס מנם והצמדת שער הפזו לדולר האמריקאי

קרלוס מנם. מקור התמונה: ויקיפדיה

יש החושבים שקרלוס מנם שנבחר לנשיא ארגנטינה בשנת 1989 וכיהן כנשיא במשך 10 שנים תרם רבות להתערערותה של כלכלת ארגנטינה ולאינפלציה הגבוהה בשנים שאחרי שלטונו. 
אחד הצעדים הכלכליים הבעייתיים שעשה היה הצמדת שער הפזו הארגנטיני לשער הדולר. כשמצמידים את השער של הפזו לשער של הדולר לכאורה אין אינפלציה. 
הצמדת שער מטבע של שתי כלכלות שצומחות בקצב שונה בהרבה היא בעייתית ויש לה השלכות שליליות.

גם שער יורו אחיד למדינות האיחוד האירופאי, שכלכלת חלקן צומחת בקצב גבוה יחסית(גרמניה למשל) וכלכלת אחרות צומחת בקצב איטי (איטליה למשל) יוצרת בעיות.
באחת הפסקאות הבאות תגלו מי עוד חשב להצמיד שער מטבע של ארצו לדולר.

מה עושים בפזוס ארגנטינאים מחוץ לארגנטינה?

במדינות אחרות, כולל מדינות בדרום אמריקה, לא ממש מוכנים לקבל תשלומים בפזוס ארגנטינאים. בדרך כלל לא מוכנים להמיר אותם למטבע מקומי. 

האם אנחנו שונים מהותית מארגנטינה?

יורם ארידור. מקור התמונה: ויקיפדיה

היום אנחנו שונים. בעבר הרחוק לאו דווקא.
כמה מזקני הדור עדיין זוכרים עדיין את שנות ה-70 המוקדמות ושנות ה-60 של המאה הקודמת. אזרחי ישראל היו מוגבלים בסכום מטבע זר שהיו יכולים לרכוש. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, אז בפעם הראשונה שטסתי לחו"ל המגבלה הייתה 500 דולר לנוסע  לחו"ל. אם נשאר כסף זר, הייתה חובה למכור אותו בבנק. 
כמו הארגנטינאים, גם הישראלים עקפו את המגבלה וקנו דולרים בשוק השחור ברחוב ליינלבלום בתל אביב או במאה שערים בירושלים.

יורם ארידור כיהן בתפקיד שר האוצר של מדינת ישראל בשנים 1981 עד 1983. הוא נכנס להיסטוריה כשר האוצר הגרוע בתולדות מדינת ישראל. 
ארידור ניהל "כלכלת בחירות" וגם אחריהן נקט במדיניות שגרמה לאינפלציה באחוז תלת ספרתי. על פי הויקיפדיה, בשנת 1983 הגיע אחוז האינפלציה בישראל ל-191%. 
לקח זמן לשקם את כלכלת ישראל לאחר שארידור הודח מתפקידו. האחראים העיקריים לפתרון המשבר באמצע שנות ה-80 היו ראש הממשלה שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי. 

אגב, גם יורם ארידור, כמו קרלוס מנס בארגנטינה, רצה להצמיד את השקל הישראלי לדולר. למזלנו הרב, הוחלף על ידי מישהו אחר ולא הצליח להעביר החלטה כזו.