יוצאים בשאלה: עצמאי או חברה?

 

הפוסט הראשון בסדרה היה הקדמה לסדרת הפוסטים. בפוסט השני שאלתי את השאלה: שכיר או עצמאי? הפוסט השלישי התמקד בשאלה: עוסק מורשה או עוסק פטור?. 

סדר הפוסטים אינו מקרי. במקרים רבים הוא תואם סדר כרונולוגי. 

מישהו מתחיל לעבוד כשכיר ובשלב מסוים שואל את עצמו באופן יזום או בגלל אירוע המעלה את השאלה: האם להיות עצמאי?

החליט להיות עצמאי ואז הוא שואל את עצמו: האם להיות עוסק מורשה או עוסק פטור? 

כאשר ההכנסה השנתית שלו עולה על 100 אלף שקלים (נכון לשנת 2021) לא משנה מה התשובה שהוא מעדיף לשאלה לעיל. עליו להיות עוסק מורשה. 

כשאתם עובדים כעצמאים

בשלב מסוים מן הסתם תשאלו את עצמכם כיצד ניתן להגדיל את ההכנסות מעבודה? 

לשאלה הזו עשויות להיות מספר תשובות המשלימות זו את זו.

דוגמאות:

1. הגדלת היקפי העבודה 
יותר עבודה פירושה יותר הכנסות.

2. הגדלת התמורה לשעת עבודה או למוצר או שירות

אפשר להמשיך לעבוד באותו היקף אבל לקבל יותר כסף עבור יחידת עבודה או שירות או מוצר.

אם אתם גובים 300 שקלים לשעת ייעוץ, ותעלו את המחיר של שעת ייעוץ ל-350 שקלים, ההכנסה תגדל. כמובן תחת ההנחה, שלקוחות יהיו מוכנים להמשיך לקבל את אותו ייעוץ ולשלם 350 שקלים לשעה. 

אפשר לגבות על ייעוץ בכלכלת המשפחה 3,000 שקלים. ייעוץ כזה כולל כמה פגישות, הכנת תיק כלכלי והיערכות למימוש המתווה לשיפור ההתנהלות הכלכלית. 

אחרי צבירת נסיון ומוניטין אפשר להעלות את התעריף ל-4,000 שקלים.

אפשר למכור מוצר כלשהו במחיר מסוים ואחרי תקופה להעלות את המחיר. 

3. הקטנת תשלומי מיסים או דחיית תשלומי מיסים

עצמאי עשוי להבין, שדיווח מלא על הוצאות מוכרות למס הכנסה עשוי להקטין את סכומי המיסים שהוא משלם. פחות מיסים יותר הכנסות. 

דחיית תשלום מיסים עד למועד האחרון המותר על פי חוק עשויה לאפשר רווח על הסכום שישולם. 

כך למשל, בתקופה שהיו ריביות גבוהות יותר, שילמתי מקדמות מס הכנסה, מקדמות ביטוח לאומי ותשלומי מע"מ ב-15 לחודש. זה היה המועד האחרון לתשלום. שילמתי דרך אתר האינטרנט באמצעות כרטיס אשראי, שמועד החיוב שלו הוא 15 לחודש. המשמעות הייתה: חיוב דחוי בחודש. את הכסף יכולתי להפקיד לפיקדון נושא ריבית, שמשתחרר ב-15 לחודש הבא. 

 עצמאי או חברה?

בשלב מסוים יש עצמאים שישאלו את השאלה הזו. השאלה אנלוגית לשאלה: שכיר או עצמאי? 
ההכנסות של עצמאי עשויות להיות גבוהות יותר אבל יש לזה מחיר: מחיר ביורוקרטי, מחיר של פעולה מול הרשויות ולפעמים גם עלות שירותים של בעלי מקצוע כמו רואי חשבון, יועצי מס ומנהלי חשבונות. 

ההכנסות של בעל חברה עשויות להיות גדולות מההכנסות של עצמאי אבל יש לזה מחיר: ביורוקרטיה, סיבוך, תשלומים שונים וכיו"ב.

במקרה זה לסעיף של "הקטנת תשלומי מיסים" עשוי להיות משקל רב בהגדלת ההכנסות. 

המסקנה היא שלמי שאינו משלם מס הכנסה גבוה, לא כדאי להקים חברה. 

עוסק פטור אינו צריך בכלל לחשוב על הקמת חברה. גם עוסק מורשה שההכנסה שלו אינו מספיק גבוהה קרוב לוודאי שלא יפיק תועלת מהקמת חברה. 

כיצד משלם בעל חברה פחות מס הכנסה?

גילוי נאות 

איני רואה חשבון ואיני יועץ מס. כמי שזה אינו תחום מומחיותו, איני נכנס לפרטים. אני מציג רק נקודות עקרוניות בתקווה שלגביהן איני טועה.

אמצעים להקטנת גובה תשלום מס על ידי חברות

האמצעים, שאני מכיר, לתשלום פחות מס על ידי חברות הם:

1. בדרך כלל חברה משלמת אחוז מס נמוך יותר מאשר עצמאי. 

שיעור המס בשנת 2021 שיעור מס החברות בשנת 2021 הוא 23%.

2. בהחלט ייתכן שחברה תוכל לרשום כהוצאות עסקיות דברים שעצמאי אינו יכול לרשום כהוצאות. 

3. בעל החברה, שגם מועסק בחברה, רשאי לקבוע את גובה המשכורת שלו.

במקרה הנדון מדובר בחברה שאין לה בשלב הראשון עובדים שכירים אחרים. לא בטוח בכלל שיהיה שלב שני שבו יהיו עובדים שכירים. 

גובה המשכורת עשוי להיות נמוך על מנת להקטין את גובה מס הכנסה או אפילו להגיע לגובה משכורת הפטור ממס הכנסה. 

הכספים העודפים נשארים בקופת החברה. החברה יכולה להשקיע אותם. 

שיקולים נגד פתיחת חברה

1. תשלום גבוה יותר לרואה חשבון ולמנהל חשבונות.

האמצעים להפחתת שיעור המס שתוארו בפסקה הקודמת מחייבים תכנון מס. 

תכנון מס צריך להיעשות על ידי מי שזהו מקצועו. האמת? לא חשבתם לרגע שהוא יעשה את זה בחינם. 

2. רגולציה מגדילה את ההוצאות על ניהול הוצאות והכנסות.

לא במקרה השמטתי מהפסקה הקודמת את המילים "יועץ מס".

עצמאי יכול להגיש בעצמו דו"ח שנתי למס הכנסה (אני לא ממליץ על כך). הוא יכול לפנות לרואה חשבון או ליועץ מס. 

חברה חייבת לפנות לרואה חשבון בלבד.

ראיתי כבר יותר מפעם אחת יועצי מס, שביקשו מחיר נמוך יותר מרואי חשבון. ההסתברות שחברה תשתמש בשירותי התנהלות מול רשויות המיסים יקרים יותר  מאשר עצמאי היא גבוהה. 

הדיווח השנתי, כמו גם הדיווח השוטף, של חברה מורכבים יותר. 

מי שעושה את זה עבור חברה כנראה ידרוש תמורה גבוהה יותר.  

חברה חייבת גם בהנהלת חשבונות כפולה. אחת המטרות של הנהלת החשבונות הכפולה היא יצירת בסיס להפקת דו"ח רווח והפסד בנוסף למאזן. 

עצמאי יכול לבצע את הרישום של הוצאות והכנסות בעצמו. הוא אינו צריך בהכרח גורם חיצוני הגובה תשלום לביצוע מטלה זו.

3. תשלום אגרה שנתית לרשם החברות

חובה לרשום חברה ברשם החברות. המשמעות היא תשלום אגרה שנתית לרשם החברות. 

בנוסף לכך, נדרשת חברה לדווח דיווח שנתי לרשם החברות. 

משהו פחות חשוב בעד פתיחת חברה

כאשר לחברה בע"מ חובות או שהיא מגיעה לפשיטת רגל, ייתכן שתשלום החובות לא יוטל אישית על בעל החברה, אלא על החברה. 

בהקשר שבו אנו דנים אין לזה משמעות. עצמאי ההופך את עצמו לחברה שכל הכנסותיה הן מעבודתו, יכול וצריך להימנע מהגעה למצבים כאלה. 

אם אין הכנסות לחברה לאורך זמן, אפשר ורצוי לסגור אותה. 

סיכום

ה-Trade off הוא בין חיסכון במס בחברה ביחד עם מורכבות גדולה יותר בהתנהלות והוצאות כספיות הנגזרות מהמורכבות הזאת.

רק ברמות הכנסה גבוהות במיוחד יש טעם לפתוח חברה במקום להיות עצמאי.

הערות שוליים

כשהייתי יועץ עצמאי בתחום ההיי-טק פנה אלי מישהו מאותו תחום והציע לי לפתוח ביחד חברה. הרעיון שלו היה שכל אחד יקבל את ההכנסות שהוא מביא לחברה ושנינו נשלם פחות מס הכנסה. 

לא פסלתי את הרעיון על הסף. פניתי לרואה החשבון שלי ושאלתי אותו מה דעתו? 

הוא חשב שברמת ההכנסה המשותפת של שני יועצי היי-טק, אותה הצגתי לו, לא כדאי לפתוח חברה. 

לצערי, אני נתקל לפעמים ביוצאים בשאלה המעוניינים לפתוח חברה על בסיס הכנסתם כעצמאים, ללא העסקת שכירים בחברה. 

מדובר ברמות הכנסה נמוכות בהרבה מרמת הכנסה של עצמאי ממוצע בתחום ההיי-טק. 

זה לא אומר, שצריך הימנע מחשיבה על האפשרות של פתיחת חברה. ראיתי גם מקרים בהם פתיחת חברה הייתה הגיונית וסבירה.

האם אפשר להרוויח מסרטונים ב-Youtube?

 

בשנת 2017 פרסמתי פוסט שכותרתו זמן הבלוגרים. בפוסט עסקתי גם בשאלה האם ניתן להרוויח כסף מכתיבת בלוג ואפילו אולי להתפרנס מכתיבת בלוג? 

בפוסט התייחסתי לספר אינטרנטי חינמי של בלוגר אמריקאי שעבודתו היחידה היא כתיבת בלוג ועבודות מסביב לה, למשל: הדרכה בכתיבת בלוגים ובעיקר כיצד להרוויח מכתיבת בלוגים? 

המסקנות שלי 

1. אפשר להרוויח כסף מכתיבת בלוגים

2. קשה מאוד להתפרנס מזה. רק מעטים יצליחו להתפרנס מזה.

3. למי שכותב בלוגים בעברית הרבה יותר קשה משום שקהל היעד קטן בהרבה מקהל היעד של קוראי בלוגים באנגלית.  

4. עצם הנוכחות האינטרנטית של כתיבת בלוגים עשויה להביא להכנסות באופן עקיף באמצעות לקוחות המשתמשים בשירותים שמציע כותב הבלוג או רוכשים ממנו מוצרים. 

5. ההכנסות העקיפות המתוארות בסעיף 4 לעיל, עשויות להיות גבוהות בהרבה מהכנסות מפרסומות או מתשלום על מוצרים שנקנו באמצעות חשיפה שלהם בבלוג. 

זמן הקורונה

בזמן הקורונה קשה לרבים להתפרנס. עסקים נפגעו וממשיכים להיפגע. שכירים פוטרו או הוצאו לחל"ת. 
אני לא ממליץ למי שנפגע להתמקד בבכייה על מר גורלו.

אני כן ממליץ על חשיבה מחוץ לקופסה כיצד ניתן לייצר בכל זאת הכנסות.

יש כאלה שיכולים לייצר הכנסות גם מכתיבת בלוג. יש כאלה שיכולים לייצר הכנסות מסרטונים ב-Youtube. 

יש כאלה שישלבו בין שני הערוצים הללו. 

אתמול שמעתי הרצאה של עידו מאירון שכותרתה היא: איך להפוך את יוטיוב מערוץ של סרטונים לערוץ של הכנסה?

הסיבה לכך שהשתתפתי בהרצאת זום זו היא שלאחרונה התחלתי להעלות סרטונים לערוץ שלי ב-Youtube.

הסרטונים הנוכחיים הם שיעורי ברידג' שאני מעביר בזום. תהיתי האם וכיצד אני יכול ליצור הכנסות ישירות מהסרטונים?

בפוסט זה אתייחס לכמה דברים שעידו העלה בהרצאה ועשויים להיות רלוונטיים לי ולאנשים במצב דומה לשלי. 

אני מודה לעידו על המידע שהעביר בהרצאה.

"ריצה למרחקים ארוכים"

עידו הסביר הבדלים עקרוניים בין Facebook ו-Instegram לבין Youtube. 

זמן קצר או ארוך

פייסבוק ופלטפורמות דומות הן פלטפורמות לטווח קצר. מה שכתבתם שם היום ייעלם תוך מספר קטן של ימים. 

סרטון שהעלתם ל-Youtube יישמר לזמן ארוך. לא בהכרח רוב הצופים בו יעשו זאת בסמוך למועד העלאתו לאתר.  זוהי מעין ריצה למרחקים ארוכים. צריך להיות סבלניים ולחכות לאורך זמן עד שיצטברו גישות לסרטון.

אגב, מה שעידו אומר לגבי Youtube, ציינתי לגבי פוסטים בבלוג. 

גם לפוסטים יהיו כאלה שייגשו זמן רב לאחר שפורסמו

לא פלטפורמה חברתית

Youtube אינו פלטפורמה חברתית בניגוד לפייסבוק. המשמעות היא שכל אחד יכול לגשת לסרטון שלכם בעוד שלפוסט בפייסבוק יכולים לגשת רק חברים ברשת שיקבלו את הפוסט. לסרטון יכול לגשת כל אחד שיבצע חיפוש ברשת. 

מה שנכון לגבי Youtube נכון גם לפלטפורמות של בלוגים.

עוד משותף לסרטוני Youtube ולפוסטים בבלוג

גם הנקודות 4 ו-5 בהתייחסות שלי לבלוגים צוינו על ידי עידו בהקשר של סרטוני Youtube. 

הסרטון, בדומה לפוסט בבלוג, יכול להביא הכנסות עקיפות של כאלה המבקשים לקבל שירותים או לרכוש מוצרים מהמפרסם או מגורם אחר. 

הנקודה מספר 3, המתייחסת לשפה, לא רלוונטית לכל הסרטונים ב-Youtube. יש סרטונים שבהם אין משמעות רבה לטקסט הנאמר בהם. 

 

תנאי סף לפרסומות

עבור זמרים מסוימים או אתרי ספורט חדשותיים ייתכן שתנאי הסף אינם גבוהים.

עבורי, כמי שכרגע הסרטונים שלו עוסקים במשחק הברידג', וגם עבור רבים אחרים תנאי הסף לכניסה לתוכנית השותפים של Youtube הם גבוהים.

תנאי הסף הם 4,000 שעות צפייה ו-1,000 מנויים. 

התנאי של 4,000 שעות צפייה נראה לי פחות קשה מהתנאי של 1,000 מנויים. 

מסיבה זו אני מתעלם מכל הטיפים שעלו בהרצאה ביחס לאופן הפעולה של מי שכבר נמצא בתוכנית השותפים. 

כשנגיע לגשר נעבור אותו. 

טיפים

1. חשיפה ופרסום

אם אתם רוצים להרוויח כסף מערוץ  Youtube,  תחשפו אותו ותפרסמו אותו. אני לא מתכוון בהכרח לחשיפה באמצעות פרסומות ממומנות על ידכם.

באופן אישי אינני משתמש בפרסומות ממונות על השירותים שלי. אני מאמין שאמצעים אחרים יותר אפקטיביים.

2. וידאו טריילר לסרטונים

3. מסך סיום לסרטונים

במסך סיום עם קישורים לסרטונים אחרים ולאתרים.

4. מגדילי הכנסות לאחר תנאי סף

בהחלט דומה לבלוגים. זמן השהות של קורא בבלוג או צופה בסרטון ויחס ההקלקה על כותרת או תמונה  משפיעים על ההכנסות.

סיכום

ייתכן שעידו צודק ופלטפורמת ה-Youtube היא הפלטפורמה הטובה ביותר להגדלת ההכנסות. גם אם הוא צודק, רוב מעלי התכנים לא יוכלו להרוויח מספיק על מנת לחיות מזה.

למרות זאת, כדאי להיות אפקטיביים בשימוש בפלטפורמה זו. אני רחוק מלזלזל גם בהכנסות ישירות ובהכנסות עקיפות צנועות יותר.

בהצלחה!!!!

טיפולוגיה של עצמאים: העצמכיר

חשמלאי מתקין חוטי חשמל בטנסי בשנת 1942
מקור התמונה: ויקיפדיה

עצמכיר היא מילה שהמצאתי ומתארת אדם שהוא גם עצמאי וגם שכיר.

בפוסט הקודם מבוא לטיפולוגיה של עצמאים הבאתי פרספקטיבה של התפתחות העבודה כעצמאים בפרספקטיבה של זמן. במסגרת זו הצגתי תחזית מקובלת לפיה בעתיד צפויה העסקה גמישה יותר ושכיחות גדולה יותר של שילוב עבודה כעצמכירים. 

שילוב של עבודה כשכיר וכעצמאי נותן מענה מסוים לבעיות שהוצגו בפוסט הקודם.
החלק של העבודה כשכיר נותן מידה מסוימת של יציבות בהעסקה, מבטיח הכנסה מסוימת קבועה, הפרשה פנסיונית ומענה חלקי למצב של פיטורים מעבודה כשכיר.

הוא אינו חוסך את הצורך של פעילות מתמשכת מול רשויות כמו מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי. לפעמים הוא עלול אפילו להפוך אותה למורכבת יותר.

שאלה של מינון
עצמיכירם עשויים להיות שונים מבחינת החלק היחסי של העבודה כעצמאי והחלק היחסי של עבודה כשכיר. 
המינון עשוי לנוע מאדם שעיקר עבודתו היא כשכיר ועד לאדם שעיקר עבודתו כעצמאי. 
כך למשל, מרצה באוניברסיטה הנותן ייעוץ כעצמאי בתחום התמחותו הוא דומה יותר לשכיר. גם חשמלאי, העובד בארגון בהיקף של משרה מלאה, ובנוסף לכך מבצע עבודות חשמל כחשמלאי עצמאי, קרוב יותר לשכיר.

אותם עיסוקים יכולים להיות גם כשעיקר העבודה היא כעצמאי. כך למשל, מומחה מקצועי בעל תואר דוקטור, העובד כעצמאי וגם עובד כמרצה שכיר בהיקף נמוך במכללה הוא בעיקר עצמאי.
גם חשמלאי עצמאי שמועסק בהיקף קטן כחשמלאי שכיר של חברה קטנה הוא בעיקר עצמאי.

השלכת המינון על התנהלות כלכלית
ככל שהחלק השכיר של עבודת העצמכיר גדול יותר, הוא יכול להתנהל יותר דומה לשכיר. 
הוא יכול להניח שיש לו הפרשה סבירה של המעביד לחיסכון פנסיוני ולקרן השתלמות.
הוא יכול להסתמך על כך שאם יפוטר, יקבל דמי אבטלה ופיצויי פיטורין בסכום משמעותי. 
הוא יכול להסתמך על ימי חופשה ומחלה.
סוגיה כלכלית חשובה היא: מה עושים עם תוספת ההכנסה הלא יציבה כעצמאי? ברוב המקרים התשובה שלי תהיה שאפשר לחסוך לפחות את חלקה.

ככל שהחלק העצמאי בעבודתו של העצמשכיר גדול יותר עליו להתנהל יותר דומה להתנהלות של עצמאי.

כעצמשכיר, שעיקר עבודתו היא כעצמאי, יבוא אלי לייעוץ בכלכלת המשפחה, אתמקד בנושאים הבעיתיים לעצמאים, שצוינו בפוסט הקודם. 
נדון גם במה עושים עם ההכנסות הנוספות כשכיר וביתרונות שמעניק לו שילוב העבודה גם כשכיר. יכול להיות שנתמקד גם בחסרונות במקרים שבהם העבודה כשכיר מאטה את התפתחות העסק העצמאי.

הכנסה ומקצוע

מקור התמונה: MAKO

שני הפוסטים הקודמים בסדרת הפוסטים העוסקים בהכנסות התמקדו בגורמים העלולים להקטין את ההכנסות: בראשון מחלות ובשני מחלות נפש. 

הפוסט הזה עוסק בגורם שיכול להגדיל או להקטין את ההכנסות שלכם: המקצוע אותו בחרתם. 

אם אתם מתלבטים בבחירת מקצוע, ייתכן שאתם צריכים לפנות למי שמתמחה בכך. כיועץ בכלכלת המשפחה וכמי שיש לו תואר שני בפסיכולוגיה , אני יודע להתייחס גם להיבט זה, אבל איני מומחה בתחום זה.

איני מומחה בבחירת מקצוע, כפי שאיני בנקאי, יועץ השקעות, יועץ מס, רואה חשבון או סוכן ביטוח, אבל בייעוץ בכלכלת המשפחה אני מתייחס לתמונה כולה, כולל היבטים, שהם חלק מעבודתם של בעלי המקצועות שצוינו.

מקצוע והכנסה

ידוע כי ישנם מקצועות בהם משתכרים יותר ומקצועות בהם משתכרים פחות.

בקצה הגבוה תוכלו למצוא מקצועות כמו: היי-טק, רפואה, עריכת דין, הנדסה ועוד.

בקצה הנמוך תוכלו למצוא מקצועות כמו ניקיון ואבטחה.

בין הקצה העליון לקצה התחתון יש מקצועות רבים.

עיסוק במקצוע, שבו בדרך כלל הכנסה גבוהה או בדרך כלל הכנסה נמוכה, אינו בהכרח אומר שכל שכיר שעוסק בתחום מרוויח הרבה או מעט. 

כך למשל, שכרו של מאבטח  נמוך בדרך כלל, אבל קרוב לוודאי ששכרו של מאבטח של ראש ממשלה או נשיא גבוה. שכרו של מי שמנהל מערך אבטחה עשוי להיות גבוה עוד יותר.

שכרו של אדם בתחילת דרכו במחשבים, רפואה או עריכת דין עלול להיות נמוך.

האם המקצוע מתאים לך?

אם אין לך את הכישורים הנדרשים על מנת להתקבל ללימודי מקצוע, לסיים את הלימודים במקצוע ובוודאי אם אין לך כישורים לתפקד באופן סביר במקצוע, יכול להיות שעליך לחפש מקצוע אחר.

אם לחץ או שעות עבודה מרובות מפריעים לך, ייתכן שעליך לשקול בחירת מקצוע שאינו מציב דרישות כאלה.

אם יש לך את הכישורים, יכול להיות שאתה סולד מהמקצוע או אוהב מאד תחום אחר. זו החלטה שלך האם להקטין את תוחלת ההכנסה שלך ולבחור מקצוע קרוב לליבך.  

ביקוש והיצע

אם הביקוש גבוה בהרבה מההיצע, כלומר: יש הרבה מועמדים ומעט משרות, ייתכן שגם אם השכר גבוה לא תמצא עבודה. זהו המצב היום כשלומדים משפטים. 

אם ההיצע נמוך והביקוש גבוה, כנראה שתמצא עבודה וייתכן שגם שכרך עשוי לגדול בגלל המחסור בעובדים. זהו המצב היום כשלומדים הנדסת מחשבים או רפואה.

טווח הזמן לעבודה במקצוע

זה כבר נושא מורכב יותר הקשור גם להתנהלות כלכלית של משפחה. 
אם בחרתם במקצוע כמו כדורגלן או עובד היי-טק, אתם צריכים להביא בחשבון שבגיל מבוגר יותר (כדורגלן בסביבות גיל 30. איש היי-טק בסביבות גיל 40) אולי לא ירצו להעסיק אתכם. 

דפוס ההכנסה שלכם עשוי להיות הכנסה גבוהה במשך מספר קטן יחסית של שנים ואחרי כן ירידה תלולה או חוסר הכנסה מעבודה.

במקרה זה נדרש תכנון פיננסי, בעזרת יועץ לכלכלת המשפחה או ללא עזרה כזו. 

עקרונות תכנון כזה:

1. חסוך כל עוד אתה יכול

2. אם לקחתם הלוואה או משכנתה, שלמו הרבה בטווח זמן קצר

3. חשיבה על היום שאחרי: במה לעבוד אם לא תהיה עבודה במקצוע? כיצד מייצרים הכנסה פסיבית?

לעומת זאת אם בחרתם במקצוע כמו פקיד ממשלתי או מרצה באוניברסיטה, צפו לשכר נמוך או שכר לא גבוה בתחילת הדרך. החל מהיום שתקבלו קביעות, שכרכם צפוי לעלות בעקביות ולרוב גם הסיכוי לפיטורים הוא קטן.

טווח הזמן של חיי המקצוע

המצב המתואר תחת כותרת זו שונה מהמצב שתואר בפסקה הקודמת. בפסקה הקודמת, אתה או את זה/זו שעלול לא למצוא מקום עבודה. בפסקה הזו אתמקד באורך החיים של המקצוע.

אם המקצוע, ייעלם בעוד עשר או עשרים או שלושים שנה לא יעזור לכם שאתם עובדים טובים ומוערכים. כך למשל חלבנים כבר אין. סנדלרים או חייטים נדירים במקומותינו. 

אם המקצוע, יהיה בתהליך בו כמות מקומות העבודה תקטן באופן משמעותי, אולי תמצאו את עצמכם ללא מקום עבודה. 

ישנם מקצועות שבהדרגה מוחלפים על ידי מערכות מחשב מתוחכמות, המבצעות את העבודה (או לפחות חלק משמעותי ממנה) במקום עובדים אנושיים.

ישנם מקצועות שאינם פסים מהעולם אבל יותר ויותר מבוצעים על ידי עובדים במדינות מתפתחות. תעשיית הטקסטיל הישראלית היא דוגמה למצב כזה. 

אם קיים חשש לדעיכת המקצוע, כדאי להיערך מראש מבחינה כלכלית. עקרונות ההיערכות דומים לעקרונות היערכות של עובדים שטווח זמן העבודה במקצוע קצר.

   

שלושה מיתוסים על עצמאים

מיתוס 1: לעצמאי יש חופש לעשות את מה שהוא רוצה

לא נכון

המציאות: עצמאי חייב להשיג הכנסות מעבודתו. ברמת התפקוד היומיומי הוא חייב להתאים את עצמו לצרכים ולרצונות של לקוחותיו. לפעמים הוא נאלץ לבצע עבודות משעממות, לעבוד עם לקוחות בעייתיים או לא נעימים (לרוב מדובר באחוז קטן מהלקוחות, שהם כאלה) ולעבוד בלוחות זמנים קשים עד בלתי אפשריים. 

דוגמה קטנה: לא אחת ראיתי בסופרמרקט נחילי זבובים על פירות וירקות. העובד האחראי עומד ומסתכל ואינו מגרש אותם. לעובד השכיר בסופרמרקט יש חופש לגרש זבובים או לא לגרש אותם.

האם אתם מתארים לעצמכם תופעה דומה אצל בעל דוכן עצמאי בשוק? לבעל הדוכן ברור לגמרי: אם לא יגרש את הזבובים, הלקוחות ילכו לדוכן אחר נטול זבובים ופרנסתו תיפגע. לבעל הדוכן העצמאי אין חופש, הוא חייב לגרש את הזבובים.  

ברמה הפילוסופית, אפשר לטעון כי לעצמאי יש חופש גדול יותר כי הוא בחר בעיסוקו והוא יכול להחליט, אבל גם זה לא נכון במקרים רבים. לא תמיד בוחרים להיות עצמאי ודרגות החופש הן נמוכות, כאשר אין מדובר בעצמאי, שהביקוש לשירותיו או מוצריו אינו עולה על ההיצע. 

נקודות למחשבה:

1. האם עובד שכיר במקום, שאין בו חשש מפיטורים (שירות ציבורי, ועדים חזקים), אינו זה שיש לו את החופש הרב ביותר?

2. האם עצמאי בעל דרגת החופש הגדולה ביותר, אינו מי שמוגדר פורמלית כעצמאי, אלא מי שאינו תלוי בהכנסתו לפרנסתו?

מיתוס 2: עצמאיים מרוויחים יותר משכירים

לא מדויק.

המציאות: נתוני הלמ"ס (נכון לשנת 2010) מראים כי ההכנסה החודשית הממוצעת של משפחה, שבראשה עומד שכיר הייתה 16,693 ש"ח ברוטו ו 13,869 ש"ח נטו.
ההכנסה הממוצעת ברוטו של משקי ביית שבראשם עומד עצמאי הייתה 19,548 ש"ח וההכנסה נטו הייתה 15,313 ש"ח. הפער הוא בסדר גודל של 10% לטובת עצמאים. 

צריך לזכור כי מדובר בממוצע. ברור כי ישנו מספר קטן יחסית של  עצמאיים, שהכנסתם גבוהה בהרבה מהכנסתם של שכירים והם מטים את הממוצע כלפי מעלה. המסקנה היא שכרם של מרבית העצמאיים, אינו גבוה משמעותית משכרם של שכירים.

נקודות למחשבה:

1. איך מתחשבים בחוסר יציבות ההכנסות של עצמאיים לעומת יציבות ההכנסות של שכירים? לעצמאי עשויים להיות מספר חודשים ללא שכר או עם שכר נמוך מאד. 

2. איך מודדים את ההטבות הגלויות של שכירים: הפרשות סוציאליות (פנסיה, קרן השתלמות, דמי הבראה, ביגוד, מתנות לחג, טלפון, רכב)?  הטבות אלו מוערכות בדרך כלל בכשליש עד חצי מהשכר. 

3. איך מודדים את ההטבות החבויות של שכירים (נופשונים, ארוחות, הנחות, ביטוחים קיבוציים, הלוואות בתנאים טובים, מיזוג בקייץ, קירור בחורף וכיו"ב)? 

4. האם להביא בחשבון את זה ששכירים מקבלים דמי אבטלה ועצמאיים לא? 

5. במה דומים עצמאיים לפנסיונרים? לשתי הקבוצות הוצאות קטנות רבות, שחלות עליהן במקום על מקום העבודה (שליחת פקס, צילום מסמך, עטים, ניירות להדפסה, ציוד מחשוב בסיסי, שיחות טלפון וכו').  

מיתוס 3: עצמאיים יכולים לדווח על הוצאות עסקיות אמיתיות ומדומות ועל ידי כך לא לשלם מיסים או לשלם שיעור מזערי של מיסים וכתוצאה מכך להרוויח הרבה יותר משכירים.

לפעמים לא מדויק. לפעמים לא נכון.

המציאות: על מנת לדווח על הוצאות בהיקף רחב צריכות להיות הוצאות כאלה בין אם הן אמיתיות ובין אם אין מדומות. עצמאי לא יכול להתעשר מכך שידווח על קניית מחברות לילדיו לבית הספר כהוצאה עסקית (זו דוגמה להוצאה עסקית מדומה).

ישנן קבוצות עצמאיים שיש להן הוצאות עסקיות אמיתיות בהיקף כספי ניכר, שאפשר להוסיף להן הוצאות מדומות דומות. כך למשל אישה המנהלת צהרון למספר גדול לפעוטות וקונה עבורם מזון יכולה לקנות מזון גם עבורה ובני ביתה (הוצאה עסקית מדומה), מי שיש לו הוצאות עסקיות על צי רכב יכול להוסיף הוצאות מדומות על רכב פרטי.

אבל ישנן קבוצות עצמאיים שעיסוקם אינו מאפשר "ניפוח" לא-חוקי של הוצאות בהיקף משמעותי, דוגמה: לעצמאי בעל מקצוע חופשי, המוכר את הידע והמיומנות שלו ומועסק על ידי לקוח או מספר מצומצם של לקוחות כשהעבודה מתבצעת במשרדי לקוחותיו עשויות להיות הוצאות עסקיות מעטות ומוגדרות היטב. 

לדווח על הוצאות עסקיות והוצאות עסקיות מדומות בהיקף רחב יש תנאי הכרחי: הכנסות מספיק גבוהות. כפי שכבר ראינו במיתוס 2 לחלק מהעצמאיים אין הכנסות כאלה. 

נקודות למחשבה:

1. האם דווח על הוצאות עסקיות אמיתיות של עצמאים הוא תוספת הכנסה? קרוב לוודאי שלא. הם נאלצו להוציא בפועל את ההוצאות במקום להשתמש בהכנסה  לחיסכון או צריכה.

2. האם כל עצמאי מוכן לעבור על החוק ולדווח על הוצאות מדומות בסכום גבוה, כאילו הן הוצאות אמיתיות?

3. מי מהעצמאיים מרוויח משמעותית מדווח על הוצאות עסקיות מדומות? ככל שאחוז המס לתשלום גבוה יותר מרוויחים מכך יותר.

4. מה קורה במקרים בהם ההוצאות העסקיות האמיתיות גבוהות מהסכום המותר לדווח כהוצאה? כך למשל עבדתי תקופות ארוכות, חמישה ימים בשבוע, בערים רחוקות ממקום מגורי. ההוצאות על רכב היו גבוהות מהאחוז המוכר על ידי מס ערך מוסף. הברירה היא בין לדווח לפי ברירת המחדל המוכרת לבין דווח אמיתי גבוה יותר,המחייב ביורוקרטיה ואפשרות לחקירה מדוע הדווח שלי גבוה מהדווח המוכר. את הזמן הכרוך בחלופה השנייה אף אחד לא יחזיר לי או לעצמאי אחר. הבחירה שלי ושל אחרים היא לוותר על ההתעסקות בזה ולדווח לפי ברירת המחדל.

5. מה העלות של תשלום מקדמות מס גבוהות מדי בשנה עסקית פחות טובה מקודמתה? העצמאי משלם מראש יותר מיסים לרשויות ומקבל החזרים רק במחצית השנה שבאה אחריה. רמז: לא כל הרשויות השלטוניות נדיבות כמו מס הכנסה ומשלמות ריבית או ריבית ראויה על ההפרשים המגיעים לעצמאי.

השורה התחתונה

אין ארוחות חינם.
 
המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה אתם מוזמנים לפנות אלי באמצעות:
טלפון: 054-4480616

האם אנחנו יודעים מה גובה ההכנסות שלנו?

מקור התמונה: אתר gov.il

בפוסטים קודמים עסקתי בהשלכות של חוסר ידע על ההתנהלות הכלכלית של משפחות. ראו למשל: ידע הוא כוח - חוסר ידע הוא חולשה. חוסר ידע בסיסי גרוע עוד יותר ומה אנחנו לא יודעים על ניהול חשבונות בבנק?  

אחד הדברים הבסיסיים ביותר לצורך התנהלות כלכלית סבירה הוא ידיעת גובה ההוצאות החודשיות וגובה ההכנסות החודשיות.

לא כל כך קל לדעת מהו גובה ההוצאות. יש לנו סוגים רבים של הוצאות. להלן רשימה לא ממצה: מזון, דלק וטיפולים לרכב, דיור (משכנתה, שכר דירה, וועד בית ועוד), חשמל, מים, ארנונה, גז, טלפון, קוסמטיקה, מספרה, חופשים ונופשים, חוגים לילדים, ספרי לימוד וצרכי בית ספר, תרבות ופנאי (הצגות, קונצרטים, סרטים, חוגים למבוגרים, פעילויות ספורט וכיו"ב), מחשבים, אינטרנט, כבלים וטלפונים חכמים (או לא חכמים). 

לעומת זאת מקורות ההכנסה של שכירים הם לרוב מעטים וברורים: משכורת של בת-הזוג, משכורת של בן-הזוג וקצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי. בכל זאת לא מעט משפחות אינו יודעות מהי ההכנסה החודשית שלהן

מדוע יש משפחות שאינו יודעות מה גובה הכנסתן החודשית?
הכשל הבסיסי הוא חוסר ידע בקריאת מסמכים כלכליים. כפי שרוב האנשים אינם קוראים את הדווח של קרנות הפנסיה שלהם ואינם קוראים את הדווחים התקופתיים של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלהם, כך אינם קוראים או אינם קוראים נכון את תלוש המשכורת שלהם.

טעויות עיקריות בהבנת תלוש המשכורת על קצה המזלג
טעות 1: התייחסות לסכום השכר נטו או הסכום הנכנס לחשבון הבנק כגובה ההכנסה החודשית. 
זו הטעות הבסיסית ביותר והמשמעותית ביותר.
כבר ראיתי אנשים בתפקידים בכירים, שהכנסתם גבוהה, מספרים, שההכנסה שלהם מעבודתם היא בסדר גודל של שכר מינימום. הם לא ניסו לרמות, אלא התייחסו לשכר נטו כגובה הכנסתם.
השכר נטו הוא השכר ברוטו ממנו מחסירים את כל הניכויים.
את הניכויים אפשר לחלק לשתי קבוצות:
1. ניכויי חובה, כגון: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות. 
2. ניכויי רשות, למשל: החזר הלוואות, חברות בקאנטרי קלאב או החזר על רכישת מחשב במבצע לעובדים.

ניכויי החובה, אינם חלק מההכנסה החודשית שלנו. אין לנו בחירה לעשות בהם משהו אחר.
ניכויי הרשות הם חלק מההכנסה שלנו ועל מנת לדעת מה ההכנסה החודשית האמיתית שלנו, צריך להוסיף אותם לשכר נטו.

מי שמנכים לו מתלוש המשכורת על חברות בקאנטרי קלאב, בחר להוציא חלק מהמשכורת שלו לצורך זה. ההכנסה שלו אינה שונה מהכנסתו של מישהו, שעובד במקום עבודה אחר ובחר לשלם את אותו סכום לקאנטרי קלאב באמצעות כרטיס אשראי ולא באמצעות תלוש המשכורת (אם גובה השכר של שניהם זהה ויתר הניכויים זהים, השכר נטו של חברו יהיה גבוה יותר).  

גובה ההכנסה שלו אינו שונה מגובה ההכנסה של חברו העובד באותו מקום עבודה ושכרו זהה ובחר להפקיד בתוכנית חיסכון את הסכום שהוא משלם לקאנטרי קלאב. 

עכשיו הבננו מדוע אותם בכירים חושבים ששכרם קרוב לשכר המינימום. פשוט מאד, יש להם ניכויי רשות בסכומים גבוהים ולכן השכר נטו שלהם נמוך. ברוב המקרים, קריאת תלוש המשכורת של אותם בכירים, תגלה החזרי הלוואות חודשיים בסכומים של אלפי ש"ח (או אפילו יותר). 
מי שבחר לקחת הלוואות, דומה למי שבחר לעשות מנוי לקאנטרי קלאב.  

טעות 2: התעלמות מרכיבי שכר תקופתיים
הרכיב הבולט הוא דמי הבראה. מרכיב זה ניתן אחת לשנה. גובהו הוא תלוי במקום העבודה, בהיקף המשרה ובוותק. כך למשל, עובד מדינה, העובד 10 שנים במשרה מלאה, היה זכאי לדמי הבראה של 3,780 ש"ח בשנת 2012 (חושב באמצעות מחשבון דמי הבראה של חברת חילן).  מרכיב שנתי נוסף שכיח הוא תוספת ביגוד. עשויים להיות גם מרכיבים שנתיים קבועים נוספים ומרכיבים שנתיים משתנים, כגון: בונוס שנתי (ההתייחסות לבונוס אינה צריכה להיות כאל מרכיב הכנסה תקופתי, משום שלא בהכרח יינתן ושיעורו אינו ידוע). 
עובד הבוחן תלוש שבו אין תוספות שנתיות יעריך שההכנסה שלו נמוכה יותר מאשר היא באמת. 
עובד שבוחן תלוש שבו תוספת דמי הבראה, עשוי להעריך בטעות שההכנסה שלו גבוהה מאשר היא באמת. 

התחום האפור
לא כל הניכויים מהתלוש הם ניכויי חובה או רשות. יש גם תחום אפור, שבפוסט זה אין  צורך להיכנס אליו. להמחשה אביא דוגמה. ניכוי לקרן השתלמות נמצא בתחום האפור. לכאורה מדובר בניכוי רשות. כמעט כל מעביד ישמח לשמוע שעובד, אינו מעוניין בניכוי לקרן השתלמות.
הסיבה פשוטה: על כל שקל המנוכה מהעובד לקרן השתלמות, המעביד מפריש מספר שקלים (ברוב המקרים  3 ש"ח על כל ש"ח של העובד) לאותה קרן, השייכת לעובד.
המציאות היא שכל העובדים, אולי למעט מספר זניח של חריגים, בוחרים שינכו מהם לקרן השתלמות. הן משום, שגם המעביד מפריש כסף לזכות העובד והן משום שהעובד זכאי להטבות מס בגין חיסכון זה. כך שהלכה למעשה זה ניכוי הקרוב יותר לחובה מאשר לרשות.

לסיכום
לא מעט משפחות אינן יודעות אפילו מה גובה הכנסתן. ללא ידע בסיסי זה, קשה מאד לבצע התנהלות כלכלית שוטפת. ללא קריאה נכונה של נתונים בסיסיים בתלוש המשכורת, לא ניתן לדעת מה גובה ההכנסות. בדרך כלל מספיק לתקן את הטעות הבסיסית של בלבול בין גובה ההכנסה לבין השכר נטו (הסכום הנכנס לחשבון הבנק), על מנת לקבל הערכה סבירה של גובה ההכנסה.