‏הצגת רשומות עם תוויות עמק האומו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עמק האומו. הצג את כל הרשומות

יום שני, 4 בפברואר 2019

אתיופיה: מינגי: לרצוח 200-300 תינוקות וילדים בשנה




לאחר שצפיתי בסרט הדוקומנטרי "הילדים הארורים של עמק האומו"  כתבתי את הפוסט ערכם הכלכלי של ילדים בארצות לא מפותחות. פוסט זה נגע בתופעת המינגי, המנוגדת להיגיון הכלכלי.
בחברה חקלאית ענייה ילדים הם כוח עבודה ותחליף לפנסיה. מינגי הוא מנהג של הריגת ילדים על ידי הוריהם. בנוסף לפן האנושי העגום יש בו גם חוסר היגיון כלכלי.


מינגי


מינגי הוא מנהג של שבטי ההאמר, הבאנה והקארה בעמק האומו בדרום אתיופיה. 
על פי המנהג, הורגים ילדים או תינוקות, שזקני השבט מאמינים שהם הגורמים לאסונות. 

תפיסת העולם שלהם היא שצריך להרוג אותם על מנת שכל הקהילה לא תיפגע מאסונות טבע או מחלות. על פי תפיסת העולם, הכל כך שונה מתפיסת העולם שלנו, הורגים אותם לא מתוך רוע אלא במטרה להגן על השבט כלו. התפיסה היא: טובת הכלל קודמת לטובתו של יחיד (במקרה זה תינוק או ילד שמומת)

תינוקות או ילדי מינגי הם בעלי אחד מהסימנים הבאים:

1. נולדו מחוץ לנישואים.


2. ההריון של אימם לא בורך כיאות על ידי זקני השבט.   
נדרשים טקסים של ברכה מספר פעמים ביום.
 

3. השיניים העליונות שלהם צמחו לפני השיניים התחתונות.

4. תאומים


בכל שנה מומתים בין 200 ל-300 תינוקות וילדים.



ללה לבוקו



ללה לבוקו הוא אדם מרשים בן לשבט הקארה, הקטן מבין שלושת השבטים שהשתמשו במינגי.

כשהיה ילד הופיע מיסיונר בכפר. הוא הציע לשלוח את הילדים ללמוד בבית ספר רחוק מהכפר ודיבר על השכלה. 
בני השבט לא ממש הבינו על מה הוא מדבר. אביו של לבוקו שלח את הבן שלו ללמוד. הוא היה חוזר לכפר אחת לשלושה חודשים.

כשחזר בגיל 15 התרחש אירוע טראומטי. הוא ראה גברים רודפים אחרי ילד קטן ומנסים להרוג אותו. 
הוא שוחח עם אימו שסיפרה לו על המינגי. היא סיפרה לו גם על שתי אחיותיו שהומתו בגלל מינגי לפני הולדתו. 
מאז הוא חשב כיצד לשנות את האמונה והנוהג הפסולים האלה.  
הוא ניסה לנצל את ההשכלה שרכש על מנת להעביר מסר הפוך: ילדי המינגי הם ברכה ולא קללה.


השינוי


בשנות ה-20 של חייו חזר לכפרו. הוא ביקש לתת לו ילדי מינגי במקום להרוג אותם. הוא גר מחוץ לכפר בגדה השנייה של נהר האומו וביחד עם רעייתו גידל את הילדים שהציל. 


במקביל ניסה לשכנע את זקני שבטו להפסיק את המינגי. הוא עשה זאת בגישה של כבוד למסורות ולמנהגים של השבט. בשנת 2012 הופסק רשמית המינגי בשבט הקארה. מאוחר יותר גם שבט הבאנה הלך בעקבות שבט הקארה והפסיק להרוג ילדים ותינוקות. שבט ההאמר ממשיך במינגי עד היום.


בית יתומים



כאשר גדל מספר הילדים שהציל הוא כבר לא היה יכול לטפל בכוחות עצמו בכולם ולכן הקים עמותה שהקימה בית יתומים בעיר ג'ינקו שבדרום אתיופיה בו מטופלים ילדי המינגי. בשנת 2012 היו בו 30 ילדים.



נכון לעכשיו (ינואר 2019)  

   

בסוף ינואר 2019 ביקרתי בבית היתומים. את התמונות המופיעות בהמשך צילמתי במקום.   
   











המצב נכון לעכשיו:

1. יש כ-55 ילדים בבית היתומים

2. הם לומדים ביחד עם ילדים אחרים בבית ספר.

3. הילדה המבוגרת ביותר היא בת 18. בשנה הבאה תתחיל ללמוד באוניברסיטה.

4. יש צוות של עובדים מקומיים המטפל בילדים. בנוסף לעובדים בשכר יש גם מתנדבים אמריקאים.
האמריקאים הם ברובם מקהילה נוצרית התומכת בעמותה. 
את הסיור במקום ערכה לנו מתנדבת אמריקאית, שבעבר חיה בבית היתומים עם בעלה וילדיה והיא ובעלה טיפלו בילדי המינגי. 

בכל חדר ישנים חמישה ילדים ומטפלת. על קירות בית היתומים כתובות אמרות המציגות את המסרים והחזון של המקום. שתיים מהן מופיעות בצילומים.

בית יתומים גדול יותר נבנה עכשיו ובקרוב יעברו הילדים לשם. פעילות הצלת ילדים כאלה נמשכת.


רוצים לתרום לבית היתומים?



אפשר לעשות זאת באתר של Omo Hope

יום ראשון, 3 בפברואר 2019

אתיופיה: שבטי עמק האומו: בנות עדיפות על בנים

הצטרפתי לבני שבט הדאסנץ' הרוקדים בהמתנה לביקורו של נשיא המחוז

בפוסט הקודם עסקתי במערכת החינוך באתיופיה. בחינוך, כמו בכל תחום אחר, הדרום באתיופיה מפגר בהרבה אחרי הצפון. 
כשמגיעים לעמק האומו בדרום, כאילו חוזרים כמה אלפי שנים אחורה. 

האוכלוסייה היא אוכלוסייה הדומה לאוכלוסיות במדינות אפריקה השכנות ושונה מהאוכלוסייה בצפון המדינה. החברה היא חברה שבטית כשלכל שבט יש את המנהגים שלו, את השפה שלו ואת הלבוש שלו, כשלפעמים כמעט ואין לבוש. 
כל שבט מסמן באופן שונה נשים נשואות. בשבט אחד זה לפי התסרוקת ובשבט אחר זה באמצעות דיסק על הצוואר ובשבט שלישי זהו דיסק התלוי על השפה התחתונה.


זוג נשוי משבט המורסי. הנשים חותכות את השפה התחתונה.
נשים נשואות מצמידות לשפה דיסק.
השלטון ושבטי הדרום
מי ששולטים הם בדרך כלל מהצפון. הם באים מקבוצת אוכלוסייה גדולה כמו תגרים (6%) אמהרים (מעל ל-20%) וראש הממשלה הנוכחי מהאורומו (קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר). 
בדרך כלל מקפחים את שבטי הדרום העניים בעמק האומו בתשתיות, בחינוך ובמענה על הצרכים שלהם. 

כשבונים סכר על נהר האומו זה עשוי להיות צעד נכון בראייה כלכלית כוללת: מאפשר ייצור חשמל ומשקה את האדמות בסביבת הסכר ומאפשר יבולים חקלאיים גדולים יותר.

מבחינת שבטי הרועים בהמשך הנהר המשמעות היא פחות מים. גם ככה אין הרבה גשמים בעמק האומו, על אף שהוא סמוך לקו המשווה. בהרים סביבו יש כמויות משקעים גדולות ושבטים החיים שם נמצאים במצב טוב יחסית. 
שבטי הרועים בעמק עצמו בקושי יכולים לגדל גידולים חקלאיים וכשכמות המים מצטמצמת גם מעט החקלאות שלהם מצטמצמת.  


עבודה קשה  

הפרות, הפרים והעיזים הם הרכוש החשוב ביותר של בני השבטים. אדם עשיר הוא אדם שיש לו מספר גדול של פרות.

דם פרות הוא מקור תזונה חשוב. מהפרה נלקחת כמות דם קטנה ומוגבלת. משהו שמקביל לתרומת דם על ידי בני אדם בחברה שלנו.
כפי שתורם דם ממשיך לחיות את חייו כרגיל כך גם הפרה. בעלי החיים מספקים חלב ולפעמים גם בשר. 

בני השבטים עובדים כמעט ללא הפסקה. ניתן לראות אנשים ובעיקר נערים מסתובבים עם עדרים בכל שעות היום.
הנשים אחראיות על מתחם השבט המורכב לרוב מבתי קש. הן מגדלות מעט גידולים חקלאיים, מטפלות בתינוקות ילדים וילדות, מבשלות, תופרות, מכינות מזון וכיו"ב.

הילדים הגדולים והנערים יוצאים עם העדרים וחוזרים פעם בשבוע שבועיים לכפר. תפקיד הגברים הוא בעיקר הגנה על השבט והעדרים.
היום הם מגנים על העדרים מפני שבטים אחרים באמצעות רובי קלצ'ניקוב.
יש שבטים שגם מתאמנים בקרבות פיזיים. בשבט המורסי למשל, הגברים נלחמים ביניהם במקלות. מנצח מסמן משהו על גופו. לנו הציגו צעיר שהוא האלוף המקומי בקרבות אלו.

בני השבטים מתרחקים מהנהר בגלל זבובי הצה צה, שעקיצותיהם גורמות למות הבקר ולמחלת השינה. 
כשמתרחקים מהנהר מתרחקים גם מהמים. 
נערים וילדים הולכים 6-7 ק"מ עד הנהר על מנת להביא מים במכלים גדולים אותם הם סוחבים.


היצמדות למסורת

על מנת לשרוד כל כפר כזה צריך לפעול ביחד. זה מחייב גם היצמדות למנהגים ולמסורות. יש דפוסי לבוש. יש דפוסי צביעת הגוף או השיער. תסרוקות. תספורות. אביזרים שונים למשל אביזרים המעידים שאישה נשואה.


טקס קפיצה על שוורים בשבט ההאמר. הצלחה בקפיצות מאפשרת לצעיר להינשא

יש טקסי התבגרות, למשל: קפיצה על שוורים בשבט ההאמר, המופיע בתמונה לעיל. יש המלים את הבנים. יש המלים גם את הנשים ביום התבגרותן או ביום נישואיהן.
יש טקסי ומנהגי חיזור, למשל: חטיפת הנערה ושליחת שליח לאביה למו"מ על גובה התשלום שיקבל.

עוני ומסכנות

העוני והקיפוח מביאים את שבטי הדרום לבקש מהתיירים שיתנו להם משהו: סבון, עט, בקבוק מים ריק, חולצה, כפכפים, כסף וכיו"ב. הם גם מתחננים שיצלמו אותם. עבור צילום מקבל מקומי 5 ביר (28 ביר = דולר נכון לינואר 2019). 

הצילומים הם אינדיקטור בולט לעליבות ולמסכנות. התיירים אומרים להם כיצד לעמוד בצילום. התיירים מחליטים מי יעמוד ליד מי ומי בכלל לא יצולם. 
לפעמים מדריך מקומי דובר אנגלית, העורך את הסיור בכפר, הוא המתווך. 
ראינו את הבחור החסון, שהוא אלוף הקרבות המקומי, מבקש את עזרת המדריך המקומי כדי שישלמו לו 5 ביר על צילום בת הזוג שלו. זה קרה אחרי שתיירת קשישה לא הבינה שגם לו צריך לשלם. 
אותם לוחמים קשוחים היורים בקלצ'ניקובים הם כבשים כנועים כשמדובר בלקבל סכום כסף אפסי מתייר על צילום. 

לפעמים אחד מהם עלול להתנפל על תייר כמעט באלימות רק משום שצילם ולא שילם. הכוונה היא גם למקרים שהוא מצלם חפצים, השייכים להם או לכאורה שייכים להם.


מדוע בנות עדיפות?

כשגבר מתחתן עם אישה/נערה הוא צריך לשלם עבורה לאביה. בעולם מרקנטליסטי שבו משלמים בסחורה תמורת סחורה הוא לא משלם עבורה כסף. הוא נותן לאביה פרות. 
בחלק מהשבטים התשלום הוא גבוה: 20 פרות או 30 פרות או 40 פרות. 

אדם שיש לו 3-4 בנות ואין לו בנים עשוי להיות בעל עדר ענק כשיחתן את בנותיו ולהפוך לגביר של הכפר. 

יש המדברים על "בנים הם שמחה" ויש כאלה שאצלם בנות הן עושר. 





יום חמישי, 5 בינואר 2017

ערכם הכלכלי של ילדים בארצות לא מפותחות

מראה לאורך נהר האומו
מקור התמונה: ויקיפדיה

בבלוג זה כבר פוסטים על ארצות פחות מפותחות מבחינה כלכלית. קראו למשל: האם מדינות העולם השלישי דומות זו לזו? השוואה בין בהוטן למדגסקר

בפוסט זה אתמקד בערכם הכלכלי של ילדים למשפחה בארץ כזו. 
זה נשמע רע. מה שראיתי אתמול בסרט קולנוע דוקומנטרי "ילדי הארורים של עמק האומו" הוא הרבה יותר גרוע.

כשמצבך הכלכלי הוא מאבק בלתי פוסק להישרדות מינימאלית, כל גורם שיכול לשפר אותו במשהו הוא חשוב. ילדים הם גורם כזה.
בארצות לא מפותחות מרבית האוכלוסיה עוסקת בחקלאות ובגידול צאן ובקר. בחלק מהמקומות יש גם צידים ודיגים.

ערכם הכלכלי של ילדים 

1. כוח עבודה
טיבה של עבודה חקלאית לא מתועשת (בארצות כאלה נדיר למצוא טרקטורים ומכונות ממונעות ואלקטרוניות אחרות) שיש תקופות עומס עבודה, למשל: קטיף. בתקופה כזו המשפחה נזקקת לכל אחד שיכול לעבוד. ילדים עובדים.

בביקורי בקניה ראיתי ילדים בשנות העשרה המוקדמות משבט המסאים, שהוריהם מפרים בלית ברירה את הדרישה לשלוח אותם ללמוד בבית ספר, רועים את הפרות ללא מבוגרים המתלווים אליהם.
הם עלולים להידרש להתמודד עם אריות או חיות טורפות אחרות שעלולות להתקיף את העדר.
גם בעבודות אחרות, למשל עבודות בבית עצמו, ילדים עובדים.

2. מקור הכנסה בעבודה מחוץ לכפרים
בכפרים באינדונזיה ראיתי התגייסות של הכפר כלו לתמיכה בצעירים שמצליחים להתקבל לאוניברסיטה.
זהו התחליף להשקעה בבורסה.
צעיר כזה שיצליח להשתלב בעבודה במקצוע חופשי בעיר יוכל לפרנס בעתיד את כל הכפר.

3. מקור הכנסה בנישואים
בסעיף זה יש הבדלים בין תרבויות שונות ביחס למין המשלם בנישואים. באזור העני של עמק האומו בנות הן נכס. החתן ומשפחתו ישלמו להורי הכלה המיועדת באמצעות מספר פרות.
יש תרבויות שבהן דווקא הורי הכלה הם אלה שצריכים לשלם להורי החתן.

4. פנסיה
כמעט ואין חיסכון פנסיוני ואין פנסיה במדינות כאלה. אם יש פנסיה, אז היא לעובדי מדינה ולעובדי חברות בינלאומיות גדולות. מדובר בקבוצת אוכלוסיה קטנה יחסית.
בגיל מבוגר יחסית עלולים להזדקק לעזרת הילדים שכבר מזמן גדלו על מנת להמשיך להתפרנס. 

5. מטפלת זרה
עשויה להידרש עזרת ילדים גם במקרים שרמת התפקוד יורדת. הם לא מעסיקים עובדות זרות שיטפלו בקשישים, שאינם מתפקדים באופן סביר.

אתיופיה
אתיופיה היא מדינה גדולה מאד עם כ-100 מיליון תושבים. אנחנו לא ממש יודעים עליה.
בגלל שהיה לה קיסר היא עשויה להצטיר כמדינה הומוגנית יותר ממדינות אחרות באפריקה. היא לא. יש בה מגוון גדול של שבטים בעלי תרבויות שונות ואפילו דוברי שפות שונות. 
לפי הויקיפדיה "יש בה 286 לאומים שונים הדוברים 86 שפות שונות".

הקהילות היהודיות של אתיופיה ביתא ישראל, פלאשמורה וביתא אברהם חיו בצפון אתיופיה.
נהר האומו הזורם במערב אתיופיה הוא אחד הנהרות הגדולים והחשובים במדינה.
עמק האומו נמצא בדרום. זהו אזור עני במיוחד. התושבים עוסקים בחקלאות, ציד ורעיית בקר וצאן. רובם חסרי השכלה.
בהקשר של פוסט זה, אין ספק שילדים באזור זה הם נכס כלכלי בעל ערך. 

בעמק האומו מתגוררים כמה שבטים, שאחד מהם הוא שבט הקארה. 
זקני השבט הם המנהיגים הקובעים את התנהלות השבט.
התנאים האקלימיים והסביבתיים באזור השתנו לרעה. יחד איתם הורע גם מצב התושבים.


ילדים ארורים או קללת ה"מינגי"
אז מדוע רוצחים בני חלק מהשבטים את ילדיהם ופוגעים בעצמם גם נפשית וגם רגשית וכמובן גם כלכלית?
התשובה לכך היא "קללת המינגי", אמונה חסרת בסיס, שיש ילדים הנושאים עימם קללה, הפוגעת בכל השבט ולכן אין ברירה אלא לרצוח אותם. 
אחד התרחישים ההופך ילד למקולל הוא שהשיניים העליונות שלו צומחות לפני השיניים התחתונות.
מי שקובע שילד או תינוק נושא את קללת המינגי הם זקני השבט.

הסרט הדוקומנטרי "ילדי הארורים של עמק האומו" עוסק בדיוק בילדי ה"מינגי". הוא מתמקד בשבט הקארה. 
בני השבט, כולל כאלה שרצחו את ילדיהם, וזקני השבט מדברים על הנושא מהזווית האישית שלהם.

Lale Labuko, בן שבט הקארה, היה שותף לעשיית הסרט. הוא עשה גם משהו חשוב יותר: גרם לבני השבט להפסיק לרצוח את ילדיהם.

בשונה ממרבית בני השבט, Labuko התמקד בלימודים עוד בילדותו. אחרי שסיים את לימודיו האקדמיים חזר לשבט וביקש מזקני השבט שיתנו לו את ילדי ה"מינגי" במקום לרצוח אותם.

ביחד עם אשתו גידל אותם הרחק מהכפר. אחרי כמה שנים ניתן היה לראות שהם ילדים נחמדים לכל דבר.

השלב הבא היה התערבות של השלטונות באתיופיה שאיימו להכניס לבית סוהר רוצחי ילדי "מינגי".
נוצר קונפליקט בין השבטים לבין השלטונות, שאחיזתם באזורים הנידחים והנחשלים רופפת.
Labuko התערב בקונפליקט ותוך כבוד לשבט, למנהיגיו ולמסורותיו הצליח להוביל את ביטול רצח הילדים. 

  למידע רחב יותר בנושא קללת ה"מינגי" אתם מוזמנים לאתר של הצלם דני ינאי שביקר שם. לקריאה לחצו: על קללת המינגי כבר שמעתם?

הם ואנחנו
כמוני, הקוראים ודאי מזועזעים מרצח ילדי ה"מינגי". אנחנו לא עושים דברים כאלה, אבל אם תפשפשו עמוק במה שעושים בתרבות שלנו, תמצאו בודאי דברים שלא כל כך רחוקים.

כך למשל, בישראל של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 יש הורים שרוצחים את ילדיהם. יש אימהות שמצטרפות לקהילות חרדיות קיצוניות והרשעו בהתעללות קשה, אכזרית וממושכת בילדיהן או בשיתוף פעולה עם בן זוגן החדש שביצע התעללויות כאלה.


חוזים עתידיים למחשוב AI

  פוסט מעניין בבלוג הכלכלי המצוין "תועלת שולית" עוסק בקושי לניבוי מחירים עתידיים של תשתיות AI. כותרת הפוסט: מי יקבע את המחיר של כו...