קבלת החלטות של מנהלים: הטיות קוגניטיביות כמו בתחומים אחרים

בבלוג זה עסקתי לא מעט בהטיות הגורמות לנו לקבל החלטות לא נכונות בכלכלת המשפחה, למשל בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?.

איני היחיד שעוסק בזה. מומחים גדולים בתחום של כלכלה התנהגותית עוסקים בתחום הזה, הן ברמה האקדמית והן ברמה המעשית. פרופסור דניאל כהנמן אפילו קיבל פרס נובל בכלכלה עבור תרומתו הענקית בתחום זה. 

כלכלנים כבר אינם מקבלים את המודל של האדם כמקבל החלטות רציונאלי.

בסדרת פוסטים אחרת הראתי שגם קבלת החלטות של רופאים חשופה לאותן הטיות שמקבלים בהחלטות בכלכלת המשפחה. הסתמכתי בעיקר על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים", למשל: לקבל החלטה טובה יותר מרופא.

עכשיו הגענו לקבלת החלטות של מנהלים. על פי דוח של חברת McKinsey גם מנהלים חשופים לאותן הטיות.

את הדוח כתבו Dan Lovallo, פרופסור באוניברסיטת סידני ועמית מחקר בכיר באוניברסיטת ברקלי, 

ו-Olivier Sibony מחברת McKinsey. הדוח מבוסס על סקר בו השתתפו יותר מ-2,000 מנהלים.  

לקריאת הדוח לחצו על : The Case for behavioral strategy.

אותן הטיות קוגניטיביות

מהדוח מתברר, באופן לא מפתיע, שגם קבלת החלטות של מנהלים מוטית על ידי אותן הטיות קוגניטיביות שמקבלים בכלכלת המשפחה או שמקבלים רופאים במסגרת עבודתם.

כמה ממצאים ומסקנות מענינים:

1. 60% מהמנהלים חשבו שהסיכוי לקבל החלטה גרועה אינו נמוך מהסיכוי לקבל החלטה טובה.

2. כותבי הדוח שואלים מדוע העיסוק בהטיות כל כך נפוץ בכלכלה התנהגותית וכל כך נדיר בתחום הניהול? התשובה שלהם: בכלכלה התנהגותית עוסקים בהטיות שלאחרים. בניהול עוסקים בהטיות של עצמנו. הרבה יותר קל לעסוק בהטיות של אחרים.

כיצד מתמודדים עם ההטיות?

הפרק המורחב בדוח העוסק בנושא זה הוא, לדעתי, החלק היותר חשוב בדוח.

החוקרים טוענים, שצריך להיות מודעים להטיות ולמהותן ולפתח אסטרטגיה, שתנסה לבטל אותן או לפחות למזער אותן. 

הם מסווגים את ההטיות לקבוצות של הטיות בעלות מאפינים דומים ומציעים כיצד להתמודד עם כל סוג.

מסקנה בהקשר של כלכלת המשפחה

אני מקבל את הטענה, שחלק מהבסיס להתמודדות עם ההטיות זה להכיר אותן ולהיות מודע אליהן ואז לנסות לנטרל אותן.

כבעל תואר שני בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שם התחילו פרופסור כהנמן ושותפו למחקרים פורצי הדרך, פרופ' עמוס טברסקי ז"ל, נחשפתי לכמה קורסים בתחום זה. לצערי, לא קורסים של כהנמן ו/או טברסקי, אבל גם תלמידיהם שהמשיכו באקדמיה הם אנשים רציניים המכירים את התחום לעומק. 

בשנים האחרונות, במסגרת עיסוקי בכלכלת המשפחה, קראתי כמה ספרים וכמה מאמרים בתחום זה.

ללא ספק, יותר קל לי להתחשב בהטיות מאשר לאנשים עם רקע פחות רלוונטי. 

אני מנסה להשתמש בזה גם על מנת לעזור ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה להקטין את הטעויות הכלכליות שלהם, הנובעות מהטיות קוגניטיביות ומהטיות רגשיות.

כפי שנכתב במחקר של McKinsey זה יותר קל לעשות את זה לגבי אחרים מאשר לגבי עצמך. 

קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא?

צג ולוח בקרה של מכשיר אולטרהסאונד
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט: קבלת החלטות של רופאים, טענתי שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שכולנו חשופים אליהם בקבלת החלטות כלשהי. הסתמכתי על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים". גרופמן הוא רופא במקצועו. בספרו אינו מסתפק בחויות האישיות שלו ובדעתם של חבריו. הוא גם מציג ממצאי מחקרים.

הפרק שאני קורא כעת באותו ספר עוסק בתוצאות של מכשירי מדידה רפואיים, למשל: צילומי רנטגן.

לפני שתיחס לממצאי המחקרים שהוא מציג, אספר לכם כמה דברים מניסיוני עם מערכות מדידה רפואיות ומניסיוני העשיר כמומחה מחשבים.

דוגמה 1: המחשב טעה

לפני מספר עשורים עבדתי כמומחה טכני למערכות הפעלה של מחשב. מתכנתים היו מגיעים אלי עם תכניות שכתבו או עבודות שהריצו במחשב ולא פעלו כמצופה.

כמעט בכל מקרה בניתוח הבעיה ביחד איתי, נמצאה הטעות שגרמה לבעיה ולא נמצאה בניתוח עצמאי של ההמתכנת.

המקרה שאתאר הוא יוצא דופן. המתכנת הריץ תכנית מיון שנכתבה על ידי יצרן תוכנה וכל מה שהיה המתתכנת צריך לעשות זה לספק לה פרמטרים פשוטים.

אחרי שעברתי 10 פעמים על כל הפרמטרים ולא מצאתי שגיאה כלשהי, חשבתי מחוץ לקופסה ובחנתי אפשרות שהמחשב טעה. הבחינה הייתה פשוטה: ביקשתי להריץ את אותה תכנית עם אותם פרמטרים על שרת אחר (מחשב אחר) כשהפעם התכנית פעלה היטב, הרמתי טלפון לטכנאי החומרה האחראי על המחשב. הוא אמר לי שבדיוק ערב לפני הם החליפו רכיב חומרה ו-Microcode במחשב ולא שלל אפשרות שמשהו השתבש.

השורה התחתונה: משהו השתבש במחשב.

המסקנה: גם מכשירים טועים. גם מכשירי מדידה רפואיים עלולים לטעות.

דוגמה 2: איך התרחש תהליך בלתי הפיך?

תוצאות בדיקה באמצעות מכשור רפואי גילו בעיה רפואית לא קלה. הנבדק נאלץ להתחיל להשתמש בתרופות.

האיש רצה לפתור את הבעיה, אבל כל הרופאים שדיבר איתם אמרו שזה בלתי הפיך. מה שלא יעשה לא יפתור את הבעיה.

אחרי חמש שנים נשלח לבדיקה נוספת על מנת לדעת באיזו מידה החמיר מצבו.

תוצאות הבדיקה: תקין לגמרי.

השורה התחתונה: אם נניח שהרופאים צודקים, משהו השתבש באחת משתי הבדיקות או שהתוצאות לפחות באחד מהמקרים פורשו לא נכון.

המסקנה: הייתה טעות באחת המדידות או בפרשנות של תוצאותיה.

דוגמה 3: תתחיל לקחת תרופות לכל חייך

מודה בטעותי: לא הייתי צריך לאפשר בדיקה רפואית מיותרת במרפאה כשאני מודע לקיומה של תסמונת החלוק הלבן. את הבדיקה אפשר לבצע לבד בבית באותה מידת דיוק. הממצאים הביאו להצמדת מוניטור לגופי למשך 24 שעות.

את התוצאות שהפיק המחשב היה לי קל לקרוא. בחלק מהגרף היה ערך מעל לסף המקסימלי. יש לי בעיה רפואית.

גם מי שמפעיל את המכשיר היה משוכנע שיש לי בעיה והזהיר אותי מתופעות הלוואי הקשות של התרופות שאצטרך לטול כל חיי. 

גם רופא פירש את התוצאות באופן דומה.

ביקשתי Second Opinion מרופא מומחה יותר. בניגוד אלינו, הוא לא הסתפק בקריאת המקטע הקצר בגרף בו הופיע הערך החריג. אחרי שבחן את הגרף כלו הוא אמר לי שזה לא יכול להיות. משהו השתבש בתוצאות. 

הוא ביקש ממני לבצע בדיקה פשוטה במכשיר ביתי כל יום בשעה מסוימת במשך שבועיים.

הבאתי לו תדפיס של גיליון EXCEL שבו כל התוצאות לפי תאריכים.

השורה התחתונה: הכל תקין משהו השתבש בבדיקה.

המסקנה: גם במדידות, לכאורה פשוטות, יש משקל לניתוח ופרשנות התוצאות על ידי הרופא. המסקנה שמתקבלת מושפעת מהמדידות, מהניתוח ומיחסי הגומלין שביניהם.

המסקנה של הדוגמה השלישית משתלבת היטב עם מה שכותב ד"ר גרופמן בספרו.

הממצאים שמביא ד"ר גרופמן

שיעור ומהות הטעויות כפי שעולה מהמחקרים שד"ר גרופמן מצטט מדאיגים במיוחד. להלן כמה דוגמאות:

1. רופא מהמעבדות לדימות במרכז הרפואי של אוניברסיטת Duke מעריך שהשיעור הממוצע של טעויות אבחון בפיענוח הדמיות עומד על 20%-30%.
גם אם נתייחס לשיעור הנמוך של 20% זה הרבה יותר מדי.

2. נמצאה שונות גדולה בפיענוח צילומי חזה לאבחון שחפת. 33% שונות בין בודקים ו-20% שונות בפיענוחים של אותו בודק.

3. במחקר נמצא כי 20 הרדיולוגים הטובים ביותר אבחנו נכון 95% מהמקרים בבדיקה מסוימת. 20 הגרועים ביותר רק 75%. הממצא המדאיג הוא שהגרועים יותר היו יותר בטוחים בנכונות האבחון שלהם.

הסבר לחלק מהטעויות

הטיות וכשלים בקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, שהוזכרו בפוסט הקודם, הם חלק מההסבר לטעויות של רופאים. בדיוק אותם כשלים והטיות הגורמים לטעויות הכלכליות של משפחות ויחידים. ד"ר גרופמן מציג הסבר נוסף שהוא מכנה תפיסת Gestalt. רופאים נצמדים למשמעויות דפוס מדידות כללי, בלי לחפש לעומק חריגים. הוא מסביר זאת, בין השאר, באילוץ הכלכלי לבצע מספר הולך וגדל של פענוחים באותו יום.
בהחלט דומה למגבלות הכלכליות של מערכת הבריאות, שצוינו בפוסט הקודם כגורם לכשלים בקבלת החלטות של רופאים בתחומים אחרים. 

זה לא רק הצד הכלכלי, אלא גם בחלק מהמקרים, חוסר יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. 
בדיוק מה שאני עשיתי בדוגמה 1 בתחום המחשבים. בדיוק מה שעשה הרופא הטוב יותר בדוגמה 3 ובדיוק מה שלא עשו אחרים באותה דוגמה 3.

ההשלכות עלינו כמטופלים

לא אתמקד בהשלכות האישיות והרפואיות על אדם המאובחן בטעות כבריא בגלל מסקנה מוטעית המבוססת על מדידה רפואית.
ברור שמי שבטעות אובחן כחולה עלול לקבל תרופות או טיפולים, שירעו את מצבו הבריאותי, ללא צורך כלשהו בקבלת אותם טיפולים או תרופות. 
בלוג זה עוסק בכלכלת המשפחה ולכן אתמקד בהיבטים כלכליים, המתייחסים לאדם בריא, שאובחן כחולה.

נזקים אפשריים:

1. עלות כלכלית של התרופות.  

2. עלות כלכלית של תהליך קבלת התרופות: זמן ההולך לאיבוד בביקורי רופא לקבלת אישורים לקבלת התרופות, זמן הגעה לבית מרקחת וזמן המתנה בתור בבית מרקחת.

3. עלויות גבוהות יותר של פרמית ביטוח חיים או אפילו החרגות בביטוח.

4. ביטוחים יקרים יותר: ביטוח בריאות בחברת ביטוח, ביטוח סיעודי, ביטוח נסיעות לחו"ל וכיו"ב

5. זה עלול להגיע גם לקושי במציאת עבודה. המעסיק עשוי להעדיף אנשים בריאים, על פני איש בריא שאובחן כחולה. מבחינתו אותו אדם חולה. 

הערת שוליים

בפוסט הבא בסדרת הפוסטים הבאים אציג מקרה יוצא דופן באופן קיצוני (אני מזהיר מראש: אל תכלילו ממנו למקרים אחרים). אנסה לשכנע אתכם שבויכוח עם רופא בבית חולים, גם בהיבט הרפואי הטהור של קבלת ההחלטות, אני שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע כלשהו בתחום, יכולתי לקבל החלטות טובות יותר מאותו רופא. 

קבלת החלטות של רופאים

"הרופא" מאת סמואל ליוק פילדס
מקור התמונה: ויקיפדיה  

באחד העיתונים היומיים ראיתי כי במחקר בארה"ב נמצא שרשלנות רפואית היא הסיבה השלישית בשכיחותה למות בארה"ב (אחרי מחלות הסרטן ומחלות לב).

בלי לקרוא את המחקר, ברור לי לגמרי שמקורו של חלק גדול ממה שהעיתון מכנה "רשלנות רפואית" הוא בקבלת החלטות שגויה של רופאים.
בהסתמך על הספר המעניין של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים - איך הם חושבים", נדמה לי שרופאים חשופים לאותם כשלים ואותן הטיות שכולנו חשופים אליהם בקבלת החלטות כלשהי.

כל מי שקרא ספר העוסק בכלכלה התנהגותית או בקבלת החלטות בתנאי אי-וודאות, יודע לאילו כשלים והטיות אני מתכוון.
גם מי שקרא בבלוג זה פוסטים כמו: שלוש טעויות יסודיות של צרכנים: לא לבדוק, לשלם יקר מדי ולשלם זול מדי, אפקט ההוצאה האבודה או אפקט הקונקורד ותכנון כלכלי מכיר חלק מהכשלים.

דוגמה

המקרה הראשון שמביא ד"ר גרופמן בספרו ממחיש היטב את הבעיתיות של קבלת החלטות של רופאים. 

לרופא טוב הגיעה חולה שאובחנה כאנורקטית וטופלה בהתאם במשך 15 שנה. למרות דיאטת השמנה שקיבלה, וכללה מרכיבים כמו איטריות, המשיכה לרדת במשקל.
הנטיה הטבעית בקבלת החלטות של רופא במצב כזה היא:

1. להניח שמספר רב של רופאים שכבר בדקו אותה לא טעו.

2. לאנורקסיה יש מרכיב פסיכולוגי/פסיכיאטרי ולכן לא להאמין למה שטוענת החולה. למשל, שהיא אוכלת את כל מה שנכלל בתפריט, שנתנו לה דיאטנים בהתאם להוראות הרופאים. 

הרופא היה קשוב למה שאמרה החולה ושלח אותה לבדיקות נוספות. בבדיקה התגלה שהיא חולה בצליאק.
הדיאטה שהחולה קיבלה כללה מוצרים שבהם גלוטן. היא רק החמירה את מצבה.

קבלת החלטות של סטודנט לרפואה 

הסטודנט מקבל מידע על מצבו של חולה ומנתח את מצבו על פי כל החומר שלמד ומסיק מסקנות. אין לו מגבלות של זמן ואחריות משום שלמעשה לא הוא זה שמטפל בחולה.  

קבלת החלטות של רופא

קבלת ההחלטות של רופא בחדר מיון למשל, שונה לחלוטין מקבלת ההחלטות של סטודנט. ד"ר גרופמן טוען כי למעשה האופן בו הוכשר סטודנט לא מכין אותו למה שמצפה לו כרופא חדר מיון או רופא משפחה למשל. 

להלן שניים מהאילוצים של רופא המקבל החלטות בחדר מיון:

1. יש לו מספר רב של חולים והוא צריך לקבוע סדרי עדיפויות במי לטפל קודם.
החלטה לא נכונה בנושא זה עלולה להביא למות חולים או לפגיעה בלתי הפיכה בבריאותם.

2. יש לו זמן מוגבל להחלטה ביחס לאבחון חולה ולטיפול בו ולכן אינו יכול לנתח באופן יסודי על פי כל מה שלמד. התוצאה היא שימוש בהיוריסטיקה לצורך קבלת ההחלטות.

שימוש בהיוריסטיקה פירושו ויתור על חלק מהשיקולים לקבלת ההחלטה. על מה מותרים? זה בדיוק מה שגורם להטיות וכשלים. 
הרופא עלול להיות מושפע, בין היתר, מהיחס שלו כלפי החולה, מהתדמית שהחולה משדר, מרמת האינטליגנציה של החולה, מהלבוש שלו, מאופן הדיבור שלו ומרגשות של הרופא.
מכאן ועד לרשלנות רפואית הדרך קצרה.

לרופא משפחה בארצות מסוימות (לא ידוע לי מה המצב בישראל) יש קושי נוסף. לפעמים הוא מתוגמל על פי מספר החולים שבדק.
אם ישקיע את הזמן הנדרש לניתוח יסודי ללא שימוש בהיוריסטיקות, שכרו יהיה נמוך יותר, שלא לדבר על אי הנעימות בהמתנה הארוכה של החולים האחרים.

אם ישתמש בהיוריסטיקות, הוא עלול לטעות ולגרום נזק לחולה. לפעמים הנזק הפיך ולעפמים הוא בלתי הפיך.

קבלת החלטות כלכליות וקבלת החלטות רפואיות

ג'רום גרופמן כותב בספרו, שקבלת החלטות כלכליות שונה מקבלת החלטות של רופאים, משום שיש מספיק זמן לביצוע החלטות על סמך כל המידע והידע. במידה מסוימת אופן קבלת ההחלטות דומה לקבלת החלטות של סטודנט לרפואה.

אינני בטוח שהוא צודק בהקשר של קבלת החלטות כלכליות ברמה של חברות עסקיות או ברמה של מדינות. בהחלטת יתכנו מצבים בהם יש זמן מוגבל עד לקבלת ההחלטות.

כאשר מדובר בכלכלת משפחות או יחידים, אין ספק שהטענה שלו אינה מתארת את המצב האמיתי. אנשים ומשפחות מקבלים החלטות כלכליות מוטות בגלל כשלים, הטיות קוגניטיביות ורגשות, ללא ניתוח רציונאלי מלא. 

המשמעות מבחינת החולה או הנבדק

יש לכבד רופאים, אבל אין לקבל באופן עיוור כל מה שאומר לכם רופא, משום שתהליך קבלת ההחלטות שלו עלול להיות מוטה.

ד"ר גרופמן מביא בספרו דוגמאות למצבים בהם הבעת דעתו של החולה, ולפעמים עמידה נחרצת על דעתו, חוסכת ממנו הבחנות רפואיות מוטעות וסבל רב.

ההמלצה שלי במקרים כאלה היא בדיוק כמו בתחומים אחרים: לקבל Second Opinion מרופא אחר, שאתם סומכים עליו.

בפוסט הבא אציג לכם שני מקרים של קבלת החלטות שבהם הייתה מעורבות של מטופלים.