פוסט לפסח: מה גורם לנו לעבדות כלכלית?

שוק העבדים. ציור של גוסטב בולאנז'ה.
מקור התמונה: ויקיפדיה

בני ישראל היו עבדים לפרעה. מי שחושב שהיום אין עבדות טועה בגדול. לפי הויקיפדיה היו בשנת 2016 46 מיליון עבדים בעולם. איו לי כבר את הקישור לסרט וידאו דוקומנטרי מרתק על עבדות, שצילמה צלמת אמריקאית מקצועית תוך סיכון חייה. היא הגיעה בזהות בדויה  למקומות ברחבי העולם בהם יש עבדות וצילמה בסתר. 
רבים מהעבדים הם ילדים קטנים. בחלק מהמקרים מדובר במשפחות שלמות, כולל ילדים קטנים. 

פוסט זה אינו עוסק בעבדות, אלא בעבדות כלכלית, כלומר: דברים שמשעבדים אותנו ומונעים מאיתנו עצמאות כלכלית. הפוסט אינו ממצה את הנושא אבל מציג כמה מהמשעבדים העיקריים.

1. הלוואות ואשראי

רבים מאיתנו לוקחים יותר מדי הלוואות. רבים מאיתנו נמצאים באוברדרפט. 

אנשים הלוקחים אשראי צריכים להחזיר אותו. לא סתם אלא בתוספת ריבית. העלויות הגבוהות של הריבית עלולות לגרום לסוג של עבדות במיוחד אצל אלו שלקחו את ההלוואות בגלל מצוקה כלכלית. 

קשה להחזיר הלוואות כי אין ממה אז לוקחים הלוואות על מנת להחזיר את ההלוואות הקודמות. תשלומי הריבית גדלים עוד יותר. נמצאים במעגל רע של הקטנת הנכסים הכלכליים, גידול החובות ודאגות מהעתיד. 

מה שנכון להלוואות נכון גם לאוברדרפט.

עוד משהו...

1. רבים לוקחים הלוואות בריבית גבוהה בבנק שלהם בלי לבדוק חלופות אחרות שבמקרים רבים הן יותר זולות.

2. רבים נכנסים לאוברדרפט בריבית גבוהה ולפעמים גולשים מהמסגרת ומשלמים ריבית גבוהה עוד יותר. הם אינם בודקים חלופות אחרות, למשל: הלוואה עם ריבית נמוכה יותר. 

3. הלוואות אקספרס הן נוחות אבל על אין ארוחות חינם.
על הנוחות משלמים לא פעם בריבית גבוהה יותר.

2. תרבות הצריכה

תרבות הצריכה דוחפת אנשים בחברה שזו תרבותה לקנות חפצים או שרותים. גם כשהם לא צריכים אותם. על מנת לשלם עבורם צריך לעבוד קשה יותר. עבדות כבר אמרנו? 

עוד משהו...

יש לזה השפעה הרסנית על מערכות יחסים בין ילדים להורים.

ראשית, הילדים מחקים את ההורים ורוכשים דברים שהם לא צריכים. המגבלה של חוסר הבנה פיננסית עלולה לדחוף ילדים לרכישות עוד פחות הגיוניות מהרכישות שמבצעים הוריהם.

שנית, ההורה עובד קשה יותר על מנת לשלם עבור דברים שקנה והוא לא צריך (כולל מה שקנה עבור הילדים והם לא ממש צריכים). יש לו פחות זמן לילדים. פחות זמן לפעילויות משותפות. פחות זמן לקשב לילדים. התוצאה עלולה להיות הורה הנתפס בעיני הילדים כסוג של כספומט ולא כהורה.

3. מותגים

בין אם אתם קונים משהו שאתם לא צריכים בגלל תרבות צריכה ובין אם אתם רוכשים משהו שיש בו צורך, תשלמו יותר על מותגים מאשר על מוצרים מקבילים שאינם מותגים. 

אם אינכם יכולים להרשות לעצמכם לרכוש את המותג ובכל זאת רוכשים אותו, אתם דנים את עצמכם לעבדות. את המעגל הרע (Vicious Circle) תיארתי כבר בשני הסעיפים הקודמים. 

עוד משהו...

לפעמים זה בכל זאת נכון לקנות מותג. זה קורה רק כאשר יש למותג יתרון איכותי ברור על מוצר שאינו כזה, ליתרון הזה יש חשיבות מעשית לקונה ופער המחיר מצדיק את הרכישה.

4. דירות   

בישראל, ולא רק בישראל, אנשים רוכשים דירות יקרות. חלק מהם לוקחים משכנתה המהווה סוג של עבדות: היא מהווה חלק גדול מהמשכורת שלהם והיא לטווח זמן ארוך, לרוב בסדר גודל של 20 שנה או יותר.   
לנטל הכלכלי מתלוות לפעמים גם דאגות (האם נוכל לעמוד בהחזרי המשכנתה בעוד 10 שנים? בעוד 15 שנים?) וצורך לעבוד קשה יותר על מנת להחזיר את הכסף.
הלחצים החברתיים מובילים זוגות צעירים ומשפחות צעירות לקנות דירות יקרות יותר כי "דירה קונים רק פעם בחיים".
הלחצים החברתיים ותשתית התחבורה הרעועה במדינת ישראל דוחפים משפחות לקנות את הדירות באזורי ביקוש במרכז משום שהם קרובים למקומות העבודה.   

עוד משהו...

1. אפשר גם לגור בשכירות ולקנות דירה כשבאמת יש יכולת סבירה לקנות אותה 

2. רצוי לא לקחת משכנתה בשווי של מרבית שווי הדירה.

3. רצוי לא לקחת משכנתה שמגיעה לאחוזים מטורפים מההכנסה (50% ומעלה). מה תעשו אם חס וחלילה תפוטרו מהעבודה?

5. טלפונים חכמים 

ב-29 ביוני 2007 הציגה חברת אפל את הטלפון החכם הראשון. עד אז לא השתמשנו בטלפון שיש בו אפליקציות. 

לטלפון החכם יש תועלות רבות ושימושים מעשיים רבים אבל משתמשים רבים מתמכרים אליו. 

התמכרות היא עבדות. המתמכר זמין תמיד בטלפון החכם: למקום העבודה, לחברים, למשפחה ולאין ספור שולחי מסרים ופרסומות מכל הסוגים. חלקם ספאמרים סדרתיים. 
יש המתפתים לפרסומות ורוכשים דברים שאינם צריכים או לוקחים הלוואות אקספרס. נושאים שהועלו כבר בסעיפים קודמים.

ההתמכרות עשויה לבוא גם בשילוב עם הוצאות כספיות לא זניחות: רכישת מותגי טלפון חכם והחלפות הטלפון החכם בתדירות גבוהה על מנת להחזיק בטלפון המתקדם ביותר. לפעמים גם בסטטוס חברתי.

עוד משהו...

1. שמעתי לא מעט תלונות על חברות הסלולאר בישראל. החברות מציעות אביזרים שונים כגון טאבלטים באופן בו הלקוח חושב שזה בחינם. הוא עשוי לחשוב כך משום שזה מה שנציגי מכירות אומרים לו.

בחוזה כתוב שזה בתשלומים. 

אוכלוסיות חלשות (עולים בגיל מבוגר שאינם דוברי עברית, יוצאים בשאלה, קשישים וכיו"ב) מאמינות. אחר כך הם עלולים להיקלע לחובות ולהגיע להוצאה לפועל או לחילופין לשלם לאורך שנים מחירים אסטרונומיים על אביזרים, שלו רצו לרכוש אותם, היו יכולים לרכוש אותם במחיר הרבה יותר זול.  

קראו תמיד לפני שתחתמו. היזהרו ממתנות כביכול: "אין ארוחות חינם".

2. הימנעו ממלכודות כמו ביטוח טלפונים סלולאריים.

3. בדקו אפשרות לקנות את המכשיר עצמו בחנויות ולא אצל ספק השירותים.

השוו מחירים.

עבדים היינו

עבדים היינו ועדיין הננו ליותר מדי אשראי והלוואות, לתרבות הצריכה ולמותגים לרכישת דירות בכל מחיר ולהתמכרות לטלפונים חכמים. 

מאחל לכם יציאה מעבדות לחירות.

תרבות הצריכה נסדקת

בישראל, כמו במדינות קפיטליסטיות מפותחות אחרות, שלטת תרבות הצריכה. על פי הויקיפדיה: "תרבות הצריכה היא מערכת חברתית וכלכלית המעודדת צריכה של מוצרים ושירותים כערך מרכזי." 

לאחרונה אני נתקל ביותר מודלים לכלכלת משפחה בפרט ולכלכלה בכלל, שאינם תואמים את הדפוס של תרבות הצריכה. על שניים מהם אספר לכם בפוסטים הבאים. בפוסט זה אציג כמה מהבעיות שהופכות את תרבות הצריכה למעגל רע (vicious circle): ככל שצורכים יותר נעשה קשה יותר. הבעיה הבסיסית היא שצורכים לא רק את מה שצריכים, אלא גם את מה שלא באמת צריכים.

פרסומות

פרסומות הם המנוע של הצריכה. ככל שנוצף יותר בפרסומות, גדל הסיכוי שנקנה את המוצר שמפרסמים, אבל גם גדל הסיכוי שנקנה מוצרים שאולי לא היינו קונים.

מחקרים בארה"ב מגלים גידול עקבי בהוצאות הפרסום. אני מנחש שהמצב במדינות מערביות מפותחות, ובכלל זה ישראל, אינו שונה. 

שימו לב לכך שלא כל הפרסומות מכוונות למבוגרים: פרסומות רבות מכוונות דווקא לילדים, כולל ילדים צעירים במיוחד. הפרסום באינטרנט, חושף את הילדים עוד יותר לפרסומות, משום שהם מבלים חלק ניכר מזמנם במרשתת (השם העברי החדש לאינטרנט).

לחלק מהילדים חסרה היכולת להבחין בין מסע פרסום למציאות (גם לחלק מהמבוגרים, אבל אני מדבר גם על ילדים גילאי 5 או 6).

לילדים בגיל נמוך, חסרים כלים להערכת משמעות ההוצאה הכספית לרכישת המוצר (לצערי, גם לחלק מהמבוגרים).

כלים להעריך הוצאה ותמורה אולי חסרים להם, אבל ללחוץ על ההורים הם יודעים.

התוצאה היא גידול מתמיד ברכישת מוצרים ושירותים ובהתאם גם גידול בהוצאות.

מותגים
מותג היא חברה ידועה ובעלת מוניטין, הגובה יותר כסף עבור מוצר דומה למוצר שמוכרות המתחרות שלה. כך למשל חברת Apple היא מותג בתחום של טלפונים חכמים.

השאלות שלא תמיד שואלים היא: האם המוצר של חברת המותג טוב יותר? והאם הפער באיכות מצדיק את גובה הפער במחירים?
אם התשובה לשתי השאלות חיובית (לפעמים קשה לענות על השאלות כי אין תשובה ברורה וחד-משמעית) אולי מוצדק לקנות מותג (אם אתם יכולים להרשות לכם מבחינה כלכלית). במקרים רבים הקונה משלם יותר עבור השם של המותג בלבד. 

רכישת מותגים, ללא ערך מוסף למוצר, מגדילה את ההוצאות.

קונפורמיות חברתית

בתרבות צריכה קשה להימנע מרכישת מה שרוב האנשים סביבך קונים. אנשים יקנו דירות. יקנו אותן במרכז ויקנו דירות גדולות ממה שהם צריכים.

קל להגיד שקניתם לבן שלכם, בן ה-9, את הדור האחרון של מותג טלפון חכם, משום שחברים שלו קנו אותו ומשום שמעמדו החברתי עלול להיקבע על פי הטלפון שברשותו

הרבה יותר קשה להגיד לבן שמבקש את אותו טלפון, שלא תקנו לו אותו וזה יפעל לטובתו, אם ימצא דרך אחרת לשדרג את מעמדו החברתי.

רוב האנשים יטו לקונפורמיות חברתית שתחייב אותם להוציא יותר כסף על צריכה.

עבדות מודרנית

כשצורכים יותר ויותר בגלל תרבות צריכה, פרסומות, קונפורמיות ומיתוג, צריך יותר הכנסות. חלק מהאנשים משיגים אותן באמצעות יותר עבודה. יותר ויותר עבודה פירושה יותר שעות עבודה. המשמעות היא ויתור על עיסוקים אחרים, למשל: תחביבים או פעילות משותפת עם ילדים או בן/בת זוג.
תוסיפו לזה את הזמינות המתמדת בגלל טלפונים חכמים, ותראו אנשים, שכמעט כל זמנם מוקדש לעבודה.

חלק מהם רואים בזה עבדות. כמי שעבד (ועדיין עובד חלקית) בהייטק, שמעתי לא מעט אנשים העוסקים בתחום זה, המגדירים את מצבם כעבדות מודרנית. כל עבד קלאסי היה מאושר, לו היה מרוויח את מה שהם מרוויחים. בינינו, גם רבים שאינם עבדים היו שמחים להשתכר כמוהם.  

כשתפיסת העולם היא שמי שהולך הביתה בשעה 19:00 "עבד חצי יום", אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם כל כך הרבה שעות עבודה נדחקים הצידה (למשל: אימהות ואבות לילדים קטנים).

שלא תטעו, מבחינת פריון עבודה ותוצרים, במקרים רבים עבודה של מספר רב של שעות ביום אינה אפקטיבית. 
בכלל, לטעמי עדיף במקצועות מסוימים להעריך עובד על פי תוצרי עבודתו ולא על פי מספר השעות שעבד. 

בחברת Google כנראה מבינים את זה. הם מאפשרים לעובדים לעבוד יום אחד בשבוע על איזה נושא שירצו ולהתנתק מעבודתם הרגילה.

כיועץ מחשוב, ראיתי כבר מצבים בהם כתבתי מסמכים טכנולוגיים, שהקדשתי לכל אחד 7 ימי עבודה. ליריב הפוליטי של המנהל שלי היו יותר משאבים: למסמך המציג עמדה מנוגדת, הקדיש בדרך כלל 3 חודשי עבודה של 3 עובדים + שעות של יועץ חיצוני. 
בדרך כלל המסמך שכתבתי, לא נפל מהמסמך של המתחרים.

השורה התחתונה: עבודה של יותר מדי שעות המוגדרת על ידי לא מעט עובדים כ"עבדות" היא יותר צורך של העובדים להגדיל את הכנסתם מאשר צורך של הארגון. 

יותר מדי אשראי

לא כל אחד יכול לעבוד יותר ולהרוויח יותר. בתרבות הצריכה גם אלה שאינם יכולים לעשות זאת, מוציאים יותר מדי כסף על צריכה. ברוב המקרים הפתרון שלהם לכיסוי ההוצאות הוא לקיחת אשראי (הלוואות, אוברדרפט וכיו"ב). 
קראו את הפוסט שכתבתי בנושא זה: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, ותבינו על מה אני מדבר.

התערערות המבנה המשפחתי

כשההורים עובדים יותר מדי שעות אין להם זמן להשקיע בזוגיות. התוצאה במקרים רבים היא גירושים. ברוב המקרים, הגירושים מרעים את מצבה הכלכלי של האישה ובהרבה מקרים, בלשון של המעטה, אינם מיטיבים את מצבו הכלכלי של הגבר.

הנזק במערכות היחסים הורים-ילדים עלול להיות חמור יותר. הילדים רואים בהורה דמות שתפקידה העיקרי לתת להם כסף ולקנות להם מוצרי צריכה (iPhone כבר אמרנו).

סיכום של מערכות הורים-ילדים בהקשר כזה תוכלו למצוא בפוסט: אבא כספומט. אימא בנקומטית. 

השורה התחתונה
הקשיים הרבים של משפחות ופרטים בודדים להתמודד עם תרבות הצריכה, סודקים אותה. רעיונות חלופיים או שינויים חלקיים במודל מתחילים לעלות ולזכות ברמה מסוימת של פופולריות.