עובדים ותיקים: על חשיבותו של ניסיון

במזרח הרחוק רוחשים כבוד רב לקשישים. כך למשל, בבאינדונזיה צעירים מתיעצים עם הוריהם המבוגרים בנושא בחירת טלפון חכם, על אף שהם יודעים שההורים לא ממש יודעים את מה שהם יודעים בתחום זה. זה נעשה כמחווה של כבוד למבוגרים, שלא לומר קשישים. קל וחומר שהם מתיעצים איתם בנושאים בהם להוריהם יש ידע וניסיון. באי ג'אווה הכבוד הזה בה לידי ביטוי גם בשפה. קראו: מתי הג'אוונזים שותקים?

גם בתרבות שלנו ובתרבויות המערב נהוג היה בעבר לכבד מבוגרים וקשישים. 
לצערי, היום מכבדים אצלנו פחות, אם בכלל, מבוגרים. כבר מגיל 40 או 45 מדירים אותם מעבודה.

אחד היתרונות הבולטים של מבוגרים וקשישים הוא ניסיון. לניסיון עשוי להיות ערך רב בעבודה.
המחקר של PWC עליו כתבתי פוסט מנסה קצת לכמת את התועלות של עבודת קשישים. התועלות הן בראש ובראשונה למשק. גם למעסיקים וגם לעובדים. לקריאה: באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר?

מודה ועוזב ירוחם

אלעד סקר הוא חבר מושב עין יהב בערבה ומרצה מבוקש בנושא קבלת החלטות בארגונים ובחברות. בעבר היה מפקד יחידת חילוץ ערבה. פורסם פוסט באחד מאתרי האינטרנט בו סופר מפיו של סקר, העוסק במקרה מתקופת היותו מפקד אותה יחידת חילוץ. זהו מקרה אמיתי העוסק באופן בו שני ותיקי היחידה איתרו בקלות נער שהלך לאיבוד בערבה. היחידה כולה על ציודה מתקדם כשלה במציאתו. 
סקר מודה שהוא התיחס בזלזול לשני הותיקים כשהגיעו והציע להם "להכין קפה לחברה" ואומר שהוא טעה בהתיחסותו זו. 

פועל המוסך הותיק
לפני כמה עשרות שנים קניתי מכונית אופל קדט חדשה. שבועיים אחרי שקניתי אותה חזרתי בשעת חצות לביתי בשכונת רמות בירושלים. בעליה לרמות נתקעה המכונית. החלטתי ללכת ברגל הביתה ולמחרת בבוקר להזמין חברת תיקוני דרך. המומחה הגיע. לא מצא את התקלה אבל הצליח להתניע אותה. נסעתי ישר למוסך מורשה, שתיקן, לכאורה, את התקלה.

כעבור שבוע התרחש "שידור חוזר"של אותה היתקעות בשעת לילה מאוחרת. הפעם עמלתי קשה לשכנע את חברת תיקוני הדרך, איתה הייתי קשור במסגרת ביטוח הרכב שלי. לטענתם הם לא מגיעים בחינם פעמיים בגלל אותה תקלה. הגעתי שוב למוסך. הפעם דרשתי במפגיע שיתקנו אותה באמת ובאופן מלא, כך שלא אתקע פעם שלישית עם מכונית חדשה. 

פועלי המוסך ומנהלו ניסו למצוא את סיבת התקלה והעלו חרס בידם. עד שהגיע פועל מוסך כבן 70. הוא נזכר שנתקל כבר במקרה דומה. חלק קטן וזול שהיה פגום הוחלף והבעיה נפתרה.


שתי דוגמאות אישיות 
בדוגמה הראשונה הייתי עדיין מתכנת מחשבים צעיר עם כארבע שנות ניסיון. היא אינה המקרה הקלאסי של אדם בשנות ה-40, ה-50 או ה-60 של חייו. בכל זאת היא מדגימה את חשיבותו של הניסיון.

באחד הימים פסעתי בדרכי למבנה קטן במקום עבודתי בו היה ממוקם המזנון. ניגש אלי מנהל בכיר שהלך ביחד עם מתכנת מנוסה פחות. המנהל הבכיר שאל האם אני מוכן לשמוע על בעיה תכנותית שהמתכנת מנסה כבר שבוע לפתור? לכאורה הכל כתוב נכון, אבל בפועל התוכנית מדלגת על מספר רשומות בכל פעם שהוא קורא מקובץ נתונים. 

מיד שלפתי את הפיתרון היכן טעה המתכנת. הטעות הייתה בהגדרת מספר הרשומות ב-Block. התוכניתן שכח לכתוב בהגדרות כמה רשומות יש ב-Block וברירת המחדל הייתה רשומה אחת.

הסיבה היחידה, פרט לזיכרון לא רע שלי, לפיתרון המהיר היא ניסיון. כמה שנים קודם קרה לי מקרה דומה. לקח לי כמה שעות לפתור אותו.

בדוגמה השנייה הייתי כבר בן יותר מ-50 והתבקשתי לפתור בעיות קידוד במערכת ההפעלה בשפה נמוכה. הפעם הקודמת שעשיתי את זה הייתה יותר מ-20 שנים קודם. קצת יותר מ-20 שנה קודם היה לי ניסיון רב בקוד מסוג זה.

הסיבה לכך שהתבקשתי לטפל בזה הייתה כישלונם של צעירים להעביר את הקוד לגרסה חדשה של מערכת ההפעלה. בכל המקרים של מעבר כזה בעבר זו הייתה מטלה טכנית פשוטה, שהם לא התקשו לבצע. 

כותיק ומנוסה לא התחלתי בקוד, אלא דווקא בספר על ההבדל בין שתי המהדורות. מצאתי שיש שינוי עקרוני ומהותי שהוא היה הסיבה לכישלונם של הצעירים.
אחרי זה נערכתי למטלה טכנית מורכבת שבסופו של דבר פתרתי אותה. על כל ההקשר והתהליך אתם מוזמנים לקרוא בפוסט:
Information Technology are you out of business if your age is above 50?

לסיכום
הדוגמאות לעיל אינן חריגות. חלק מהקוראים מכירים לא פחות דוגמאות ממני. אני מכיר מספר רב של מקרים מעבר לאלה שצוינו בפוסט זה.

לנסיון יש ערך. לפעמים ערך רב. לאנשים ממבוגרים בכלל, ולעובדים ותיקים בפרט, יש ניסיון רב. אם הם גם יודעים להשתמש בו נכון,  עשויה לצמוח תועלת מרובה לארגון המעסיק אותם.

גילאות: אפליה תעסוקתית ויכולות

בפוסטים קודמים עסקתי בנושא של קושי במציאת עבודה בגיל מבוגר.

דוגמאות לפוסטים כאלה:  
הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל גיל 45
עבודה בגיל מבוגר ופנסיה: שני צדדים לאותה מטבע
כיצד בכל זאת להישאר בשוק העבודה בגיל מבוגר

קורות החיים של מבוגרים בני 40-45 ומעלה מושלכים לפח אחרי שרק תאריך הלידה נבדק. התופעה בולטת במיוחד בתחום ההי-טק.

מבוגרים מחפשי עבודה מנסים לשווא להוכיח ש"אין להם אחות", כלומר שטרם איבדו את יכולתם לעבוד ולהיות אפקטיביים.

מאמר בכלכליסט, שכותרתו מתי זה מאוחר מדי? מנסה לספק בסיס מדעי לטענות המבוגרים. המאמר טוען שעל פי מחקרים מדעיים (חלקם מצוטטים במאמר), הטענה המקובלת כי שיא היכולת הוא בגיל 25 ואחרי כן קיימת ירידה שכלית הוכחה כמוטעית.

המאמר מנסה להפריך את הטענה שאין חיים בהי-טק אחרי גיל 40 ובין הדוגמאות שהוא מביא: סטיב ג'ובס בן ה 47 שמגיע לשיא היצירתיות שלו עם יוזמת ה iPod, מרק פינקוס שייסד את  Zinga בגיל 41, שני האנשים המשמעותיים ביותר ב Facebook, אחרי מארק צוקרברג, שעברו את גיל ה 40. גם אריק שמידט שהחל את הקריירה ב Google בגיל 50 הוא דוגמה טובה. 

שימו לב בכתבה לראיון עם מאיר שטרן בן ה 87. שטרן, ניצול שואה שהקריירה המקצועית שלו הייתה כקצין בצה"ל, עשה הסבה מקצועית למוסיקה בגיל 65 ועד היום פועל בתחום עיסוקו החדש. בנוסף ללימודים אקדמיים התחיל בגיל 65 ללמוד לנגן.

בדיוק מה שהצעתי בפוסט בבלוג למבוגרים מחפשי עבודה בפיסקה "חשבו מחוץ לקופסה". 

גם אני כסטודנט לפסיכולוגיה, לפני כ 30 שנה, למדתי על עקומת הפעמון של  ההתפלגות הנורמלית שבה נקודת השיא מבחינה שכלית הייתה בגיל 25. 

אני כנראה לא היחיד שכתוכניתן מחשב עם ניסיון, פתר בשליפה בעיה, שבה התחבט תוכניתן צעיר חסר ניסיון במשך שבוע. זאת לא הייתה גאונות. סך הכל ניסיון בפתרון בעיה דומה, בה התחבטתי כמה שנים קודם ויכולת להכליל את הפתרון לבעיה שהוצגה לי.

כסטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית שמעתי (ביחד עם סטודנטים נוספים וגם ביחד עם חלק מהמרצים) קורס מרתק, שהעביר פרופסור יהודה אלקנה. אלקנה, שתחום התמחותו היסטוריה ופילוסופיה של המדע הציג תיזה מעניינת: צריך להפנות אחוז קטן מתקציבי המחקר לדוקטורנטים לטובת עבודות דוקטורט המבוססות על רעיונות חריגים ולא מקובלים בקהילייה המדעית.

לטענתו אנשים יצירתיים יותר בגיל צעיר. המערכת המגוננת עליהם מתוך כוונות טובות מכוונת אותם למסלול בו במשך השנים הראשונות הם מבצעים עבודות מחקר בתחומים, בגישות וברעיונות מבוססי קונצנזוס. רק כך הם יכולים לפרסם אותן ולקבל את התארים הנדרשים.    כשהם מגיעים סוף סוף למעמד המאפשר להם להציג גם רעיונות יוצאי דופן, במקרים רבים הם כבר בגיל בו הם מאבדים את היצירתיות. המפסיד מכך הוא המחקר המדעי. 

התמונה האמיתית

הדוגמאות שהצגתי בפיסקה הקודמת מראות כי התמונה האמיתית מורכבת יותר, ממה שיכולים מבוגרים מסוימים להבין מהמאמר בכלכליסט. לא צריך להיסחף. יש יתרונות לצעירים ויש יתרונות למבוגרים. 

חשוב לשים לב לנקודות הבאות:

1. בתחומים מסוימים יש בדרך כלל יתרון למבוגרים מעל גיל 40 ובתחומים אחרים לצעירים.

ככל שמרכיב הניסיון חשוב יותר כך גדל יתרונם של המבוגרים. ככל שגדלה חשיבות הגמישות, הזריזות וגדל קצב השינויים באים לידי ביטוי היתרונות של הצעירים.

לסופר מבוגר עשויה להיות פרספקטיבה רחבה יותר מאשר לסופר צעיר.

מתמטיקאי בן 25 או בן 30 עשוי לפתור בעיות שחברו בן ה 50 כבר לא יהיה מספיק יצירתי או גמיש על מנת לפתור אותן. 

2. בכל תחום יש משמעות גם לגמישות וגם לניסיון, כך שפסילה על הסף על רקע גילאי, עלולה להיות מוטעית. 

3. אין די בניסיון. צריך לדעת להכליל אותו למצבים שונים הדומים עקרונית למצבים בהם התנסת.

4. יש ההבדלים מהותיים ביכולות בין אנשים בני אותו גיל גדולים.

עוד סיבה טובה לא לפסול מישהו רק בגלל גילו.

אנקדוטה מעניינת המחזקת טענה זו, קראתי בספר נפלאות התבונה, העוסק בביוגרפיה של המתמטיקאי חתן פרס נובל ג'ון נאש.

לאחר אשפוז פסיכיאטרי ארוך, החוזר נאש בגיל מבוגר לאוניברסיטה בה עבד בעבר. הוא קיבל שכר מבלי שהרצה ומבלי שעסק במחקר. הוא נראה מוזר והסתובב בקמפוס, כשהוא מעלה רעיונות תמוהים בתחומים שאין שום קשר בינם לבין מתמטיקה.

אחד המרצים, שהגיע  למבוי סתום בפתרון בעיה מתמטית, ישב בקפטריה ונאש ישב איתו וניסה לשוחח איתו על עיסוקו. המרצה, חשב שאף אדם בגיל מבוגר לא יוכל לעזור לו לצאת מהמבוי הסתום. מטעמי נימוס, שיתף את נאש בהתלבטויותיו. המרצה מאד הופתע, כשהאיש המוזר העלה ופיתח מידית רעיון שהוציאו מהמבוי הסתום.

5. יש יתרון לתמהיל עובדים הטרוגני: צעירים בצד מבוגרים

האינטראקציה בין שונים, עשויה להביא לתוצאות טובות יותר מאשר צוותי עבודה הומוגניים. היתרונות והחסרונות של צעירים משלימים את אלה של המבוגרים. בתרבות ארגונית מתאימה, השילוב ביניהם תורם לבני שתי קבוצות הגיל ולתוצרי העבודה המשותפים.

הזווית האישיות שלי

מרבית האנשים העובדים מתמחים בנושא מסוים. הם לומדים אותו ורוכשים בו ניסיון שהולך וגדל. כמויות המידע האינסופיות בעולם המודרני דוחפות אנשים להתמחות בתחום צר. אנשים העוסקים באותו מקצוע, רוכשים התמחויות צרות יותר ויותר.   

יש גם אנשים המפתחים גישה שונה: הם מנסים לראות תמונה רחבה יותר. 

היתרון שלהם עשוי להיות ביכולת לטפל בנושאים מורכבים המשלבים תחומים שונים באותו מקצוע ולפעמים גם חיבור בין דיסיפלינות שונות.

החיסרון שלהם עלול להיות, פחות עומק בתחום צר כלשהו.

אני ניסיתי להשתייך למיעוט, כלומר: לקבוצה השנייה.

בכל חיי הבוגרים עסקתי ביותר מתחום אחד. גם כשעסקתי בתחום מקצועי אחד, ניסיתי להשלים אותו באמצעות תחביבים.

בעיסוקי בתחום המחשוב נחשפתי, מרצון ולפעמים גם מכורח גלל עבודתי כעצמאי, למגוון רחב של נושאים, טכנולוגיות וארגונים.

היום, בגיל 60, אני עדיין עוסק בהיקף חלקי בעבודה במחשוב.

חלק גדול מעמיתי למקצוע מנסים לשרוד, כלומר: לעבוד בכל מחיר בתחום זה. גם אם השכר יהיה נמוך יותר, גם עם התפקיד יהיה בכיר פחות וגם אם העבודה תהיה מעניינת פחות. 

אני איני חסיד התוכנית הישרדות בטלוויזיה. גם לא בתחומים מקצועיים. במקום לנסות לשרוד, אני מנסה לפתח תעסוקה בתחומים חדשים שמעניינים אותי ועשויים גם לתרום לסביבתי (בנוסף לעבודתי בתחום המחשוב).  

היות שאת הכלכלה המשפחתית שלי ניהלתי באופן טוב, משפחתי ואני לא סובלים ממחסור. אני יכול לספוג גם ירידה בהכנסות על מנת לנסות קריירה שנייה וקריירה שלישית.  

ניהול נאות של כלכלת המשפחה שלי מאפשר לי גם לייעץ לאחרים בתחום החדש שלמדתי והתחלתי לעבוד בו: ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.