 |
| סמל בנק יהב מקור התמונה: ויקיפדיה |
הביקור השני של מבקר המסעדות במסעדה הוא הביקור החשוב. כשמבקר מסעדות מבקר בפעם הראשונה במסעדה ומתלהב ממה שהוא אוכל, רואה ומקבל, קוראים רבים יגיעו למסעדה.
המסעדה תרוויח יותר, תיאלץ ליצר יותר מזון ולעמוד בלחצים. בלא מעט מקרים במשך הזמן יבחרו הבעלים להוריד את הרמה על מנת להרוויח יותר.
הביקוש גדל וההיצע מוגבל. חלק יעלו מחירים באופן מתון. אחרים יקפיצו אותם לגבהים לא סבירים.
אחרים יטפלו בבעיה באמצעות הגדלת ההיצע באמצעות הוספת זכיינים, תוך ניצול שמו של המותג.
הביקור השני של מבקר המסעדות יגלה האם הבעלים והצוות בחרו לשמור על מהות וטיב האוכל, רמת השירות והאווירה.
הביקור השני יגלה האם בעלי המסעדה התפשרו על עקרונות תמורת רווח כספי גבוה יותר.
אינני מבקר מסעדות אבל אני אחרי "הביקור השני" בבנק יהב.
היסטוריה של בנק יהב על קצה המזלג: התקופה הראשונה
במשך שנים רבות בנק יהב היה בבעלות משותפת של ההסתדרות ובנק הפועלים. הוא היה בנק ייעודי לעובדי המדינה וקיבל מענקים כספיים על מנת לתת לעובדי המדינה הטבות.
גם לעובדי המדינה זה השתלם משום שלא שילמו עמלות וקיבלו הלוואות בתנאים טובים במיוחד.
התוצאה: מרבית עובדי המדינה היו לקוחות הבנק. ספק אם היו לו לקוחות ממגזרים אחרים.
התקופה השנייה: משבר
במשרד האוצר החליטו על חובת מכרזים לאחר תקופה של עשר שנים. הרעיון היה למנוע מצב בו חברות נותנות שירות למדינה לזמן בלתי מוגבל ופועלות כפי שפועלים לא פעם בשוק ללא תחרות: מחירים גבוהים, מוצרים ושירות גרועים.
גם בנושא שירותים בנקאיים לעובדי מדינה, שעליהם מקבלים מענק כספי, הוחלט לערוך מכרז. באופן מפתיע זכה במכרז בנק דיסקונט.
בנק דיסקונט, שהיה אז הבנק השלישי בגודלו במדינה, התקשה להתחרות מול הדואופול של הפועלים ולאומי.
הוא מיקד את עצמו במשקי הבית ורצה להגדיל את מספר הלקוחות שלו. הוא הציע הצעה שעלותה למדינה נמוכה מההצעה שהציע בנק יהב. הזכיה במכרז העבירה אליו מספר גדול של עובדי מדינה.
בנק יהב, שחלקו של בנק הפועלים בו כבר נרכש על ידי בנק המזרחי-טפחות, נאלץ לפנות לקהלי יעד נוספים, לפתוח סניפים חדשים ולנסות לשמר לקוחות עובדי מדינה.
הוא המשיך לא לגבות עמלות מעובדי מדינה. זה כמובן הקטין את רווחיו.
התקופה השלישית: מכרז ללא משתתפים
לקראת סיום התקופה של זכייתו של בנק דיסקונט במכרז, הוציאה המדינה מכרז חדש, אלא שהפעם החליטו לקצץ בהטבה לעובדי המדינה והתנאים לבנק הזוכה היו טובים פחות מאשר במכרזים קודמים.
הבנקים עשו את החשבון שלהם ואף לא בנק אחד ניגש למכרז.
איכשהו עבר הנושא של הלוואות לעובדי המדינה לבנק יהב. על ניהול חשבונות עם הטבות לעובדי מדינה הפסיקו בנקים לקבל כסף ממשרד האוצר.
אם לא ידעתם, בנקים יכולים להרוויח גם ללא גביית עמלות על מרבית השירותים שהם נותנים. יש להם מקורות רווח אחרים, כגון: ריבית על הלוואות, פערי שער, העברות כספים לחו"ל, המרות מטבע.
חברות הבת העוסקות באשראי, מרוויחות גם מסליקה ומעסקאות בכרטיסי אשראי.
בנק יהב, וכמוהו גם בנק דיסקונט, המשיכו לא לגבות עמלות מעובדי מדינה במרבית השירותים הבנקאיים.
מאמר מוסגר על דמי ניהול ניירות ערך
עמלת ניהול ניירות ערך, הנקראת לפעמים גם דמי משמרת, היא אחת העמלות הרווחיות ביותר לבנקים. היא עשויה להגיע למאות שקלים לרבעון ואפילו יותר.
נניח שהפרופיל שלכם כלקוח בנק הוא:
מחזיק תיק ניירות ערך (המנוהל באופן עצמאי או על ידי בית השקעות)
לא נמצא באוברדרפט ולא לוקח הרבה הלוואות
לא מעביר בתדירות גבוהה כספים לחו"ל או מקבל לחשבון בתדירות גבוהה כספים מחו"ל.
במקרה זה עמלת ניהול ניירות ערך היא העמלה שהמשקל שלה בעלויות עמלות שלכם הוא הגבוה ביותר.
אם נחזור לעמלות שלא גובים בנק יהב ובנק דיסקונט מעובדי מדינה בתקופה השלישית, אז עמלת ניהול ניירות ערך היא אחת מהן.
הביקור הראשון שלי בבנק יהב
לצורך הקבלה למבקר המסעדות, אספר על אחד הביקורים שלי בבנק יהב בתקופה הראשונה בהיסטוריה של בנק יהב.
כידוע, בירושלים יש הרבה עובדי מדינה. מרביתם של עובדי המדינה בעלי חשבון בבנק יהב, התרכזו בסניף הראשי במרכז העיר.
זה היה סניף הבנק היחיד בו הצלחתי לקרוא בעמידה בתור מאמר מקצועי ארוך ומסובך, שנדרשתי לקרוא כחלק מהניסיון שלי לבצע היטב מטלה במקום עבודתי.
התור היה ארוך (יותר משעה). השירות לא משהו.
לא שילמתי עמלת ניהול ניירות ערך עבור תיק ניירות הערך שניהל עבורי בית השקעות והריבית על הלוואות הייתה כל כך נמוכה, שלקחתי אותן על מנת להשקיע את הכסף באופן הכי סולידי, עם סיכון מזערי ורווח לא קטן.
הביקור השני שלי בבנק יהב
"הביקור השני" שלי, לצורך אנלוגיה לביקור השני של מבקר המסעדות, היה לפני מספר שבועות. זוהי התקופה השלישית הוא אולי תקופה רביעית שטרם הזכרתי בפוסט.
הגעתי לבנק במטרה לסיע לעובדת מדינה בהקשר של תיק ניירות ערך. נאמר לי באופן נחרץ שיש עמלת דמי ניהול חשבון ניירות ערך. עובדי מדינה מקבלים הנחה של 10% מעבר להנחה שמקבל בית ההשקעות באמצעותו הם משקיעים.
האם 10% זה הרבה?
זה תלוי הקשר. אם ביקרתם בשוק בארץ מתפתחת, אתם כנראה מכירים הקשרים בהם 10% זה מעט.
עמלת ניהול ניירות ערך שייכת לתחום בו 10% זה לא הרבה. כהתחלה תצפו לכ-50% הנחה כשבית השקעות מנהל עבורכם את תיק ניירות הערך.
אגב, "בביקור השני" שלי זה כבר תלוי לא רק בבית ההשקעות, אלא גם בסכום הכסף בתיק ההשקעות שלכם.
על מנת להמחיש ש-10% זה לא הרבה, אחלוק איתכם מניסיוני בעבר הרחוק. אחד הבנקים לא הסכים לתת לי הנחה של יותר מ- 75% בחשבון מנוהל (בית השקעות ניהל את החשבון).
יום אחד הוא פנה אלי ביוזמתו, בלי שביקשתי הנחה נוספת, והציע לי 90% הנחה.
יום לפני כן הצלחתי לשכנע אותו שאני מתכוון באמת להעביר את תיק ניירות הערך לבנק אחר.
אל תרחמו על בנק שנותן 90% הנחה. את העבודה עושה בית ההשקעות וגם לאחר 90% הנחה מדובר לרוב במאות שקלים לרבעון.
כל מה שתואר כאן מביא למסקנה שבהקשר הנוכחי 10% זה לא הרבה. יכולת מיקוח טובה עשויה להשיג לכם הנחה גבוהה יותר בבנק אחר.
מסעדות, בנק יהב, בנקים אחרים וספקי שירות אחרים
במידה מסוימת בנק יהב פעל כפי שפועלות מסעדות, שהביקור השני של מבקר המסעדות מגלה תוצאות טובות פחות מאשר הביקור הראשון.
לאחר שנים של פרסומות שעל פיהם הוא אינו גובה עמלות מעובדי מדינה, הוא גובה עמלות. אולי מאמרים בעיתונות הכלכלית, שהראו שהוא הבנק הגובה עמלות נמוכות יותר מבנקים אחרים, עודדו אותו בכל זאת לגבות עמלות מעובדי מדינה.
מה שאתם כקוראים יכולים ללמוד מפוסט זה, שמסעדות, בנקים ובתי עסק אחרים משתנים ומתאימים את עצמם לצרכים ולהזדמנויות העסקיות.
טיב המוצר, טיב השירות וגובה התשלום עשויים להשתנות במהלך הזמן ולכן עליכם לבצע אחת לתקופה בדיקה נוספת.
