איזה רכב לקנות? -היבט עלות הרכב

 

זכויות יוצרים לתמונה: אבי רוזנטל . התמונה נוצרה בשנת 2021

בפוסט זה אתיחס רק להיבטים כלכליים. כמובן שיש הרבה היבטים אחרים, שאין לי מומחיות בהם וכמובן שעשויות להיות השלכות כלכליות הקשורות בהיבטים אלה. 

לצורך פוסט זה אתעלם מההבחנות בין מכוניות רגילות לבין מכוניות היברידיות ומכוניות חשמליות. 

הנחות היסוד  

1. הירידה הגדולה ביותר בשווי רכב היא ב-3-4 השנים הראשונות.

שווי רכב חדש עשוי להגיע אחרי 3-4 שנים לכמחצית משוויו.

בשנים שאחרי זה ירידת השווי של הרכב היא הרבה יותר איטית. 

2. ברכב חדש יש פחות בעיות ותקלות. 

בשנים הראשונות ברוב המקרים אין כמעט תקלות מהותיות במכונית. 

אם יש תקלות, הן עשויות להיות מתוקנות ללא תשלום בגלל אחריות היצרן.

מצבים של מכוניות לקנייה

1. מכונית חדשה שנרכשת מיבואן

2. מכונית משומשת שנרכשת מאדם פרטי

3. מכונית מהשכרה שנרכשת מחברת השכרה

4. מכונית עם 0 ק"מ שנרכשת מחברת השכרה או יבואן

מכונית חדשה מיבואן

מחירה יקר בעשרות אחוזים מחלופות אחרות. בנוסף לכך בשנים הראשונות תאבד חלק גדול משוויה. 

זה  לא פתרון מתאים למי שמתכנן להחליף מכונית תוך 3-4 שנים, למעט נכים שלהם יש פטור ממיסים על קניית מכונית חדשה אחת לשלוש שנים ומעט אנשים שמצבם הכלכלי טוב במיוחד, כלומר: העשירון העליון או אולי שני העשירונים העליונים. 

מכונית משומשת שנרכשת מאדם פרטי

המחיר אינו הבעיה העיקרית כי הוא זול בהשוואה לחלופות אחרות. 

בעיות אפשריות:

1. בעיות טכניות מהותיות במכונית 

הבעיות יכולות להיות בעיות קימות שלא נמצאו בבדיקת מכון לבדיקת רכב או בעיות שקרו זמן קצר או לא כל כך קצר אחרי הקנייה.

 

2. יכולת מיקוח של הקונה ושל המוכר

כשהקונה לא יודע להתמקח והמוכר כן יודע הוא עלול לשלם יותר מערך השוק.

3. זמן וכסף בתהליך החיפוש והרכישה

הקונה עשוי לשלם למכוני בדיקת רכב ואגרת רכישה. כידוע זמן הוא כסף וגם הזמן של הקונה עשוי להיות בעל ערך כספי.

4. מדוע החליט המוכר למכור אותה?

אם מדובר במכונית שהיא עד שלוש שנים על הכביש, ברור לגמרי שהמוכר מפסיד כסף. 

השאלה מדוע מכר בעיתוי הזה ולא חיכה מספר שנים? היא שאלה מהותית. 

לפעמים יש תשובה טובה לשאלה (נוסע לחו"ל לשנתיים, קיבל מכונית מהמעביד וכיו"ב). כשאין תשובה טובה לא מן הנמנע שמנסים להסתיר בעיה מהותית ברכב. 

מכונית מהשכרה

היא עולה כ-15% פחות ממכונית שנרכשת מאדם פרטי. 

השאלה המהותית היא: מי נהג או מי נהגו במכונית בתקופת ההשכרה ואיך הם טיפלו בה?

התשובה לשאלה עשויה לקבוע האם זו עסקה כדאית או סבירה או עסקה גרועה? 

במקרה הקיצון הטוב היא הייתה לאורך כל תקופת ההשכרה אצל אדם אחד שנהג בה. האדם הזה הוא נהג טוב ומיומן והתייחס למכונית כאילו זו מכונית פרטית שלו, כלומר: שמר עליה וטיפל בה.

במקרה הקיצון הרע נהגו בה מספר שוכרים שונים. חלקם נהגים גרועים במיוחד.

חלקם לא שמרו עליה ולא תחזקו אותה באופן סביר. בין השאר הם נסעו בה בכל מיני דרכים ושבילים שלא מיועדים למכוניות מסוגה. 

מכונית עם 0 ק"מ

זוהי אפשרות מוכרת פחות. גם כאן הרכישה היא מיבואן או מסוכנות להשכרת רכב. 

זוהי מכונית שלא הושכרה ועמדה במגרשי חניה של בעליה. 

הסיבה שהיבואן סוכנות השכרת הרכב מוכנים למכור אותה במחיר זול משמעותית ממחירה של מכונית חדשה היא שהגיעו מכוניות משנת רכב חדשה. שוכרים לא ירצו לשכור רכב מהשנה הקודמת. 

האפשרות הזו עשויה בלא מעט מקרים, יותר אטרקטיבית מבחינה כספית מאפשרויות אחרות. 

אין לה את החסרונות של רכב רגיל מהשכרה שצוינו לעיל.

אם הקונה ימכור אותה, מחירה עשוי להיות נמוך במעט ממחיר מכונית מיד ראשונה  משום שהרוכש הוא בעלים שני של הרכב, אחרי סוכנות הרכב או היבואן.

שינוי מגמה במחיר הדירות?

בפוסט קודם טענתי שמחירי הדירות בישראל לא ימשיכו לעלות לנצח. הטענה הבסיסית שלי ושל אחרים היא שמחירים לא נקבעים רק לפי היצע וביקוש. הם נקבעים גם לפי היכולת של המבקשים לרכוש לשלם את המחיר הנדרש. ככל שעולים המחירים, קטן אחוז הרוכשים הפוטנציאליים המסוגלים לרכוש דירות. 

אלה שאינם יכולים לרכוש ימצאו פיתרונות אחרים ויקטינו את הביקוש.

מחקרים של מכוני מחקר כלכליים בארץ, פרסומים של מחלקות מחקר בסקטור הממשלתי ופרסומים בעיתונות הכלכלית תומכים בטענה שלי. 

כך למשל, פורסם שפחת הביקוש לדירות במרכז הארץ ועלה הביקוש לדירות בפריפריה.

פורסם שחלק מקוני דירות בפריפריה אינם מתגוררים שם. הם משכירים את הדירה שקנו ושוכרים דירה במרכז הארץ.

ב-15.5.17 פרסם העיתון כלכליסט שמחיר דירה ממוצע ירד ברבעון הראשון של שנת 2017 ב-2.9%.

לכאורה פרסום התומך בטענות שלי. צריך להתיחס לנתון הזה בזהירות ולשאול את השאלות הבאות:

1. האם מדובר במגמה מתמשכת או ברבעון אחד?
2. כיצד מחושב מחיר דירה ממוצע?
אם הוא מחושב כמחיר ממוצע ארצי אז הקטנת מספר העסקות לרכישת דירה במרכז הארץ (יקרות יחסית) והגדלת מספר העסקות לרכישת דירה בפריפריה (זולות יחסית) עשויה להסביר את הירידה במחיר או לפחות חלק ממנה.

הנתון המהותי העשוי להביא לירידת מחירי דירות
הנתון המהותי הוא העליות בשערי הריביות. ריבית גבוהה יותר פירושה עלות גבוהה יותר של משכנתאות. עלות גבוהה יותר של משכנתאות פירושה פחות אנשים המסוגלים לרכוש דירות.  

עליית הריביות בהקשר זה הוא מושג המתיחס לכמה ריביות. בראש ובראשונה עליה גדולה בריבית על משכנתאות שכבר התרחשה. 

באותו מאמר בכלכליסט, שאליו קישרתי, מצוין גם שמדד המחירים לצרכן עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-0.7% ומתקרב לטווח התחתון של יעד האינפלציה. עד לא מזמן ראינו מדד שלילי ל-12 חודשים אחרונים. עליית המדד עשויה להוות קטליזטור להעלאת ריבית במשק. העלאת ריבית בנק ישראל, כאשר תהיה, תגרום כנראה גם לעלית הריבית על משכנתאות.

אם נסתכל מעבר לאוקינוס (ארה"ב) גם שם מצפים לעליות בריבית. קרוב לודאי שעליית הריבית בארה"ב תגרור גם עליית ריבית בישראל. 


השורה התחתונה
הנתונים על ירידה במחירי הדירות אינם אינדיקציה ברורה למגמה מתמשכת של ירידת מחירי דירות. הם בהחלט מחזקים את הטענה העקרונית שלי (ולא רק שלי) שמחירי הדירות בישראל לא יעלו לנצח. קרוב לודאי שהם לא יעצרו, אלא במועד זה או אחר, יתחילו לרדת.

לחסוך בהוצאות: טעות או החלטה נכונה?

בלא מעט מקרים זה נכון לשלם פחות ולחסוך בהוצאות. יש גם מקרים אחרים. באותם המקרים דווקא לשלם פחות יותר יקר.

בעבר כבר פרסמתי פוסטי אורח באתרים אחרים. הפעם פרסמתי פוסט אורח באתר של חברת EZsave. 

הפוסט שלי עוסק בשאלה מתי זו טעות לשלם מחיר נמוך או לקבל מוצר בחינם?. אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט: הטעות השלישית של הצרכנים: לשלם פחות מדי.

המוצר של חברת Ezsave: חיסכון בחשבונות

המוצר של EZsave שייך למקרה בו כדאי לשלם פחות ולחסוך בהוצאות: אתם משלמים פחות על אותו מוצר או אותו שירות.

חברת EZsave פיתחה אפליקציית טלפון חכם באמצעותה אתם יכולים להוזיל הוצאות על חשבונות שונים, כגון: חשבונות טלוויזיה.

האופן בו זה עובד:

1. מזינים לאפליקציה את סוג החשבון והמחיר שמשלמים.

2. מצלמים מספר חשבונות ומצרפים אותם. 

3. החברה בוחנת את הנתונים ומנהלת מו"מ עם ספק השירותים במטרה להוזיל את התשלום. 

לחברה יש נתונים ביחס למחירים בשוק אותם האפליקציה מנתחת. החברה גם יודעת למי בתוך החברה המספקת שירותים כדאי לפנות. ברוב המקרים מחלקת שימור לקוחות או נטישת לקוחות היא כתובת טובה יותר מאשר נציגי המכירות או נותני השירות.

4. הלקוח משלם פחות.

5. החברה גובה אחוז מסוים מהחיסכון.

ברלין: זה לא המילקי

דגל ברלין. מקור ויקיפדיה

אחרי כל מה שכתבו, לא יכולתי להתאפק. כשהייתי בסופרמרקט ליד המלון שלי, ניגשתי לבדוק את מחיר המילקי. המחיר היה 0.19 אירו.

גם עם שער נדיב במיוחד של אירו= 5 שקלים (אני קניתי אירו בשער של 4.34 שקל), זה פחות משקל.

כשמסתובבים בברלין (לא ברבעים שמרבית תושביהם תורכים או ערבים), עברית היא השפה הפופולרית ביותר אחרי גרמנית.

בברלין מתגוררים כ-20 אלף ישראלים. גם מספר התיירים הישראלים גדול במיוחד.

הישראלים שמתגוררים שם, לא עשו את זה בגלל מחיר המילקי. גם לא בגלל מחיר הנעליים (קניתי זוג נעליים אחרי שנקרעה לי נעל במחיר זול בעשרות אחוזים מהמחיר בארץ).

בשבוע ששהיתי שם בפעם הראשונה בחיי, ניסיתי להבין מדוע הם חיים שם?

אשתף אתכם במעט שגיליתי. לא שאלתי באופן ישיר מדוע. או שסיפרו לי ביוזמתם או שניסיתי להסיק מסקנות בעצמי.

ברור שהסיבות הן אישיות ושונות מאדם לאדם: אחד הגיע בעקבות דוקטורט על עימנואל קנט ואחר בעקבות העבודה או האהבה.

קצב חיים נינוח

את זה שמעתי מכמה אנשים. אתה מתחיל את היום בשעה יותר מאוחרת מאשר בישראל (רבים מהעסקים נפתחים בשעה 10:00) ולא חשוב כמה שעות תעבוד, אתה מוצא כל יום זמן לשתות בירה בפאב או בגן בירה, עם חברים או מכרים. 

בארץ הם אמרו לי, יש כל הזמן מתח ולחץ. אתה מתרוצץ ועסוק כל היום ולא כל יום אתה מוצא את הזמן לפסק זמן מהחיים.

בעקבות האהבה

פגשתי ישראלים וישראליות שבני זוגם או בנות זוגם גרמניים. זוג מעורב צריך לבחור היכן להתגורר. בחלק מהמקרים הם בוחרים בברלין לכמה שנים או לתמיד. 

נוחות

הבדידות נוחה יותר בלונדון.גם היאוש. לא רק בלונדון גם בברלין. כשמדברים על נוחיות, אי אפשר שלא להתייחס לתחבורה הפנימית בברלין. העיר מרושתת בקווי אוטובוסים בקווי רכבת תחתית (U) ובקווי רכבת עילית (S). התדירות גבוהה. בכל תחנה כתוב מתי תגיע הרכבת הבאה או מתי יגיע האוטובוס הבא. בדרך כלל זה תוך 3 דקות עד 10 דקות. תתפלאו, אבל הרכבת או האוטובוס מגיעים כמעט תמיד בשעה המדויקת שבה הם מתוכננים להגיע.

אם נעבוד היום נכון, אולי גם לנו תהיה בעוד 20 שנה תחבורה פנים עירונית ברמה כזו.

התחבורה מקצרת בהרבה את זמן ההגעה מנקודה לנקודה בהשוואה לישראל הפקוקה, שהתחבורה הציבורית בה דלילה ורחוקה מלעמוד בלוחות הזמנים.  עוד לא הזכרתי את הרכבת התחתית בתל-אביב,  שאף לא אחד יודע מתי היא תהיה זמינה. 

לברוח מהסביבה שבה כולם מכירים אותך

במסעדה וייטנאמית טובה וזולה פגשנו זוג הומוסקסואלים ישראלים. אני מניח שחלק מהישראלים בעלי נטיות כאלה, כמו גם אחרים שיש עליהם לחץ חברתי אחר בארץ, בוחרים להתרחק למקום בו לא מכירים אותם. במקום כזה הם יכולים לחיות את חייהם בשקט, בלי שהסביבה שלהם תעסוק בהם שלא בטובתם. ברלין הענקית היא בהחלט מקום כזה.

יותר תל-אביב מתל-אביב

תל-אביב היא אולי "עיר ללא הפסקה", המציעה הרבה אפשרויות בילוי לכל אורך שעות היום והלילה. ברלין הרבה יותר. יש כאלה שזה מה שמכוון אותם לשם. זו עיר ששטחה הוא בערך פי 50 משטחה של תל-אביב. זו עיר דינאמית, תוססת, משתנה ומתפתחת.

הזווית האישית שלי

אני לא הייתי חי בברלין. מי שקרא את הפוסט: טראומה בסין, יודע שלשני דברים מנוגדים, או לפחות שונים לחלוטין, הייתה השפעה גדולה על עיצוב תפיסת עולמי: השואה וזן בודהיזם.

כמי שאימו איבדה את כל משפחתה בשואה (ומעולם לא היו לו דודים ובני דודים) בירתה של המדינה שאזרחיה השמידו אותם ועוד שישה מיליון יהודים, אינה המקום האידיאלי עבורי.

הגרמנים עוסקים באינטנסיביות בשואה. בכל מקום נתקלים בהנצחת השואה, כולל אבני נגף.

אבני נגף הם פרויקט של אמן גרמני. מדובר בחלקי מתכת מוטבעים במדרכה ובולטים במקצת ממנה. נתקלים בהם ואז מתסכלים בהן. חרוטים בהם שמות היהודים שגרו בית הסמוך ונסיבות השמדתם בשואה.

הרעיון הוא לא לעסוק בשואה רק באופן מופשט ובמוזיאונים, אלא להפוך את זה לקונקרטי ואישי. 

אני ממש לא הייתי מרגיש בנוח לגור במקום, שאין כמעט רגע בו לא תיתקל בשואה (כן גם באבני נגף ובאנשים קשישים ברחוב, שלך ותדע מה הם עשו בשנות ה-40 של המאה הקודמת). 

שנים ארוכות לא דרכתי כלל בגרמניה, על אף שפגשתי בארץ לא מעט מתנדבים גרמנים, שנולדו אחרי השואה ואינם אשמים במה שקרה. הם בכל זאת מרגישים אשמים או אחראים ובוחרים להתנדב בארץ.

אחרי שנסעתי לנסיעת עבודה קצרה של יומיים לפרנקפורט, אני כבר דורך בגרמניה. זו לא הארץ שרצחה יהודים, אלא אנשים שהקימו מכונת השמדה מזוויעה. 

עדיין איני דורך באוסטריה. האוסטרים היו שותפים מלאים למעשיהם של הנאצים. לא פגשתי בארץ אף מתנדב אוסטרי.
הגרמנים מכירים באחריותם לשואה ועוסקים בה הרבה, כולל בלימודים בבתי הספר. האוסטרים מתכחשים לאחריותם.

למי שאינו יודע, הצבע המטורף אדולף שיקלגרובר, שכינה את עצמו אדולף היטלר, היה אוסטרי.

שלוש טעויות יסודיות של צרכנים: לא לבדוק , לשלם יקר מדי ולשלם זול מדי

שלוש הטעויות היסודיות של צרכנים הן:

1. לא לבדוק
למשל: לא להשוות מחירים של אותו מוצר במקומות שונים

2. לשלם יותר מדי עבור שירות או מוצר

3. לשלם פחות מדי 

פוסט זה עוסק בעיקר בטעות השלישית: לשלם מחיר זול מדי.

הכשל של מחיר אפס

 

באחד מספריו של הכלכלן ההתנהגותי, פרופ' דן אריאלי, קראתי על ניסוי נחמד, שעשה על סטודנטים. 
הסטודנטים התבקשו לבחור בין שני סוגי שוקולד עם הנחה במחיר. 
אחד השוקולדים היה שוקולד טוב והשני פחות טוב ויותר זול. גובה ההנחה הגדול יותר על השוקולד הטוב, הפך את בחירתו לאטרקטיבית יותר מבחינה כלכלית, על אף שגם לאחר ההנחה, מחירו היה גבוה יותר. 

מרבית הסטודנטים לא נפלו במלכודת של בחירת השוקולד האיכותי פחות וזול יותר ובחרו באופן רציונלי.

המצב השתנה, כאשר השוקולד הפחות איכותי ניתן בחינם: על אף שרציונלית גובה ההנחה על השוקולד האיכותי גדול מההנחה על השוקולד הפחות איכותי, (כלומר: ההנחה על השוקולד האיכותי, גבוהה ממחיר השוקולד הפחות איכותי) מרבית הסטודנטים בחרו דווקא בשוקולד הפחות איכותי.

ההטיה של העדפת משהו חינמי היא מקרה קיצוני של מחיר נמוך. לפעמים מאחורי מוצר או שירות חינמי, עשויות להסתתר עלויות עתידיות חבויות.

איני זוכר באיזה משני ספריו הבאים של דן אריאלי, הופיע הניסוי. לטעמי כדאי לקרוא  את שניהם:
1. לא רציונלי ולא במקרה
באנגלית: Predictably Irrational

2. לא רציונלי אבל לא נורא
באנגלית: The Upside of Irrationality

מדוע שימכרו לכם יותר בזול או בחינם?

 

לכאורה צריכה להיות סיבה שמישהו ימכור לכם שירות או מוצר במחיר זול יותר ממתחריו או בחינם: מדוע שלא ימכור את אותו המוצר או השירות במחיר דומה למחיר שמוכרים מתחריו?
כמעט תמיד,המטרה של בעל עסק היא להרוויח ולמכסם את רווחיו.

ההמלצה שלי היא לנסות להבין מדוע מישהו נותן לכם משהו בזול או בחינם. בחלק מהמקרים תבינו שהסיבה, שהביאה אותו לתת לכם בחינם או בזול אינה פוגעת בכם כלקוחות. במקרים אחרים תבינו, שבסופו של דבר זה לא כדאי לכם.
ככל שגדל פער המחירים בין המוכר בזול למתחריו, כדאי לכם להיות חשדניים יותר.

באופן אישי, אני נוהג לשאול נציגי מכירות נלהבים שחושבים שאני מונח בכיסם, כאשר הם מציעים לי משהו בחינם: מה יוצא לכם מזה? אם התשובה אינה מניחה את דעתי אני מוותר על הטובה (גם אם אני לא צריך את המוצר או השירות אני מוותר עליו).

הפתגם הידוע: אין ארוחות חינם. מייצג מציאות. אפשר להוסיף לו כפי שתראו בדוגמאות בהמשך: אין ארוחות חינם אבל יש לפעמים ארוחות שמישהו אחר משלם.

למכור ב 20,000 דולר מה שהמתחרים מוכרים ב 200,000 דולר
כיועץ מחשוב ניהלתי תהליכי בחירת מוצרים הוגנים ותחרותיים. מנהלי המכירות של חברות המוכרות מוצרים, הבינו זאת ולפעמים דיברו איתי בפתיחות או הראו לי מידע פנימי של החברה שייצגו. באחד התהליכים הנ"ל, בשלב שלפני הוצאת מכרז, דיברתי עם מנהל מכירות של אחד הספקים על זכייה של אחד ממתחריו במכרז בארגון דומה ללקוח שלי. "תראה", הוא אמר לי, "כשאני מוכר את המוצר שאני מייצג ב 200,000 דולר אני לא מפסיד ולא מרוויח. גם המתחרים שלי, שיש להם מוצרים ראויים, מתמחרים את המוצרים שלהם בסכומים דומים. המתחרה שלי זכה באותו מכרז כשהציע למכור את המוצר ב 20,000 דולר ובנוסף לכך הציע מנתח מערכות בחינם לשנה, ללוות את הטמעת המוצר". 

היות שידעתי שגם המוצר המתחרה הוא מוצר ראוי, שאלתי את עצמי מדוע למכור אותו במחיר הפסד ועוד לצרף מנתח מערכות, שעלות שכרו השנתית גבוהה מ 20,000 דולר.

התשובה: סוס טרויאני.
המוצר שנמכר בחינם הוא סוס טרויאני, במובן הקאלסי של הסיפור היווני ולא בהקשר של אבטחת מידע במערכות מחשוב. (בהקשר של אבטחת מידע הכנסת תוכנה שהיא סוס טרויאני היא עבירה פלילית).
בהקשר הנוכחי ניסה הספק באמצעות המוצר הזה, לייצור מצב שבו ימכור כתוצאה מהכנסת המוצר, מוצר נוסף.

המוצר הנוסף יקר הרבה יותר ויש לו עלויות גבוהות מתמשכות. הבעיה הייתה שלדעתי (ואני לא היחיד שחשב כך) המוצר השני אינו מוצר מתאים לצרכים של הלקוח או ארגונים אחרים הדומים לו.

החלטה: אם הלקוח יימנע מהכנסת המוצר השני הוא קיבל כמעט בחינם מוצר ראוי. אם לא יעמוד בלחצי הספק ויכניס את המוצר השני, לא רק שישלם מחיר יקר הוא גם לא יקבל תמורה. 

לקנות מוצר ב 10,000 דולר או ב 100,000 דולר

 

אחד הלקוחות שלי עמד בפני בחירה בין שני מוצרי תוכנה: מחירו של האחד כ 100,000 דולר. מחירו של השני כ 10,000 דולר.
בוודאי תגידו שהמוצר שעולה 100,000 דולר הוא מוצר טוב בהרבה ממתחרהו.

לא דייקתם. המוצר שעלה 10,000 דולר היה מוצר טוב מאד. היות שאנחנו יודעים, שאין ארוחות חינם, בוודאי יש סיבה לפער במחיר.
במקרה זה הסיבה לא הייתה איכות. הסיבה הייתה פונקציונליות. הפונקציונליות של המוצר היקר הייתה הרבה יותר עשירה. 
המלצתי ללקוח על המוצר שעלה 10,000 דולר. הלקוח טעה ובחר במוצר שעולה 100,000 דולר.

הסבר: מדוע טעה הלקוח?
לו היה הלקוח זקוק לפונקציונליות שהייתה רק במוצר היקר, זו הייתה טעות קשה לבחור במוצר הזול. במקרה זה הערכתי (ובדיעבד צדקתי) שהלקוח יעשה שימוש במשך כמה שנים רק בפונקציונליות שקיימת (באיכות טובה) במוצר הזול.  

היות שמספר האנשים העוברים הכשרה במוצר ניתן לספירה על אצבעות כף יד אחת, מדוע לא להשתמש במוצר הזול ואם וכאשר יתברר שיש צורך בפונקציונליות שקיימת רק במוצר היקר, להחליף אותו במוצר היקר.
הערה קטנה: במוצרי תוכנה יש גם עלות תחזוקה שנתית. במקרה זה עלות התחזוקה השנתית של המוצר היקר גבוהה מעלות המוצר הזול. 

בקזינו בלאס וגאס 

 

פעם אחת בחיי ביקרתי בקזינו. זה היה באחד המלונות בלאס וגאס. מבחינה כלכלית זה היה ביקור מוצלח: תמורת 7 דולר בלבד קיבלתי את הדברים הבאים:
1. כמה כוסות מרגריטה
2. התנסות בהימורים במספר סוגים של מכונות
3. חוויה של תצפית ארוכה על אנשים המהמרים על כספם בקזינו
4. ארוחה מפוארת ב 2 דולר נוספים

אני לא ממליץ לאמץ את החוויה שלי, כמודל כלכלי. את התמורה של 7 דולרים אני קבעתי מראש: למרות שבכיסי היו כמה מאות דולרים, החלטתי שאם וכאשר אפסיד 7 דולרים, אעזוב את הקזינו. עמדתי בהחלטתי.

מדוע נותנים בעלי הקזינו בחינם או בזול?
המקדם הכי טוב של העסק שלהם היא התחושה של הלקוחות שאפשר להרוויח. את התחושה הזו הם מטפחים באמצעים שונים. בנוסף לפינוקים, הם מטפחים את התחושה גם באמצעות חדר ענקי בו מאות מכונות אליהן מכניסים אסימונים. כשגלגלי המכונה נעצרים במצב מסוים (למשל שלושה ציורים של תפוח עץ) המהמר זוכה. ברעש גדול נופלים מהמכונה עשרות או מאות אסימונים העוברים לרשותו. 
הרעש מכוון למאות שלא מרוויחים, על מנת שירגישו, שגם להם זה יכול לקרות.

מסקנה: המחיר הזול בקזינו כדאי לאנשים שיכולים להציב לעצמם גבול נמוך של הימורים ולעמוד בו. מי שיתפתה להמר עוד (ויש הרבה כאלה) ישלם הרבה על המחיר הזול.
אגב, בנוסף לרווחים של בעלי הקזינו, כל אחד כזה יממן מספר רב של אנשים כמוני (אם בכלל יש הרבה אנשים כמוני הנכנסים לקזינו). 

קפה בחמישה שקלים

 

אי אפשר בלי אקטואליה: קופיקס המוכרת קפה בחמישה שקלים. קראתי ראיון עם אבי כץ, מייסד הרשת. לטענתו נהג מונית המעוניין לשתות כוס קפה לא רוצה לשלם גם על המיזוג של בית קפה בקניון. 
כץ צודק. נהג המונית משלם לא רק על המיזוג, אלא גם על השכירות הגבוהה שמשלמים בעל בית הקפה לבעלי הקניון ועל דברים נוספים, שהוא לא באמת רוצה לשלם עליהם.

בבדיקות מחירים של המועצה הישראלית לצרכנות, נמצאו פערי מחירים גבוהים בין סופרמרקטים מפוארים בקניונים לבין סופרמרקטים מרוחקים ומעוצבים פחות אליהם צריך לסוע קילומטר או שניים. גם שם פועל אותו עיקרון עליו דיבר כץ. 

אם אתה בחור צעיר המחזר אחרי מי, שאתה חושב שהיא אהבת חייך, לא הייתי מציע לך לחסוך במחיר הקפה ולהזמין אותה לקופיקס. 
יכול להיות שתשלם מחיר יקר במשך שנים רבות על החיסכון של כמה שקלים על כוס קפה.

מסקנה: גם החיסכון במחיר הקפה תלוי בהקשר ובצרכים שלך כקונה.

לסיכום

 

חשוב מאד שתשאלו את עצמכם(ואולי גם את מי שמוכר לכם) מדוע מוכרים לכם יותר מדי בזול?
לפעמים תמצאו הסבר הגיוני, שאינו על חשבונכם (למשל: בעל העסק עומד לפני פשיטת רגל ועושה מכירת חיסול, מייצג של חברה עומד לאבד את הייצוג ועדיף לו להרוויח מעט היום מאשר לא להרוויח בכלל מחר, מוצר חדש בשוק שמנסים לקדם אותו וכיו"ב).

במקרים שלא תמצאו הסבר כזה אל תתפתו למחיר זול או לחינם. במקרה הגרוע המוצר או השירות יהיו גרועים או לא יענו על הצורך שלכם. במקרה הפחות גרוע תגלו שמה שזול או חינם לפעמים יותר יקר ממה שיקר.