מחשבות כלכליות על העשור השלישי של המאה: עבודה

טיבן של תחזיות לעתיד שהן לא ממש מדויקות. ככל שטווח הזמן ארוך יותר כך קטנה מידת הדיוק של תחזיות רבות. 
לקראת תחילת שנה, ובפרט כשמתחיל עשור חדש, רבים מציגים תחזית לשנה הבאה או לשנים הבאות. זה נכון גם לתחום הכלכלי ולכלכלת המשפחה. 

בעבר כבר עשיתי כמה תחזיות כאלה בעצמי. בסוף הפוסט אצרף קישורים לתחזיות קודמות שלי. קוראים מוזמנים לקרוא אותן לראות עד כמה הן היו רחוקות מהמציאות. 

הפעם אסתפק בכמה מחשבות ורעיונות ביחס לתרחישים אפשריים מבלי להפוך אותם לתחזיות.
פוסט זה מתמקד במחשבות על מגמות בשוק העבודה.

מחשבים ורובוטים במקום בני אדם: מקצועות מתיתרים

   
התהליך, שהחל כבר, יימשך ויתעצם בשנים הבאות. יהיו מקצועות שייעלמו משום שמחשבים ורובוטים יחליפו בהם בני אדם. מקצועות לדוגמה הנמצאים בתהליך של ירידה ואולי היעלמות: סוכני נסיעות,  קופאים וקופאיות במרכולים, סוכני ביטוח, נציגי שירות טלפוני ומזכירות.

גם בעבודות אחרות שרובוטים ומחשבים מסוגלים לבצע יקטן הביקוש. 

האם בעוד עשר שנים יהיו נהגים מקצועיים או שמכוניות ינהגו לבד? תחזיות קיצוניות בדרך כלל אינן מתאמתות אבל לפחות בחלק מהמקרים יחליפו מערכות ממוחשבות נהגים אנושיים.

מחשבים ורובוטים בשיתוף עם בני אדם: מקצועות משתנים  

בני אדם ימשיכו לעבוד במקצועות הדורשים תהליכי עבודה אינטואיטיביים ומתוחכמים יותר. 
לביצוע מטלות בעבודה יידרש שילוב בין עבודת מערכות ממוחשבות ועבודת בני אדם. בני האדם יצטרכו ל

כפי שבעבר הרחוק למי שידע לקרוא ולכתוב היה יתרון בשוק העבודה על פני מי שלא ידע קרוא וכתוב, כך היום ובמיוחד בעשור הקרוב, יהיה יתרון למי ששולט בטכנולוגיות מחשוב. 

סביר שלטווח רחוק כשעיקר כוח העבודה יהיה מבני דור ה-Y, דור ה-Z והדורות שאחריהם שזה כבר יפסיק להיות יתרון.
כפי שבארצות המפותחות היום אין יתרון למי שיודע קרוא וכתוב משום שכמעט כולם אינם אנאלפביתים. 

כשמשרד עורכי דין גדול בניו יורק קיבל לעבודה תוכנה המתמחה בתחום משפטי מסוים במקום אדם, אף מקצוע אינו חסין מפני הצורך לשלוט בטכנולוגיות מתקדמות.

אם תקראו את סדרת הפוסטים שלי על קבלת החלטות של רופאים, תבינו שגם בתחום הרפואה יש צורך בשימוש במערכות ממוחשבות, המבצעות מטלות מסוימות טוב יותר מרופאים.

בפוסט קבלת החלטות של רופאים בקליפת אגוז יש קישורים לפוסטים בסדרה.

כמה מהתחזיות שלי בשנים קודמות

  

שנה של הצטמצמות למען העתיד? 

האיחוד האירופי: האם יצליח הניסוי? 

האם יהיו בנקים בעוד 20 שנים?  

 Gartner's 2015 Strategic Technology Predictions: Trivial, Over Estimated and Interesting

Vendors Survival: Will HP Survive until 2025 -it is not a question to be asked anymore 

  

Will Google Survive Until 2021? - Revisited - Part 1

Vendors Survival: Will IBM Survive until 2027?

שלוש הרצאות יוצאות דופן

במהלך הקריירה הארוכה שלי הרביתי להרצות. התחלתי כעוזר הוראה באוניברסיטה בפסיכולוגיה. המשכתי בהרצאות במחשבים במסגרת קורסים במכללות, כנסים וארגונים. 
כשהתחלתי לעסוק בכלכלת המשפחה התחלתי להרצות גם על תחום זה. 
בשנים האחרונות אני מרצה גם על ניהול סיכונים. 
לפני 15-20 שנה הרציתי גם הרצאות העשרה בבתי הספר בהם למדו הילדים שלי . כמורה לברידג' אני גם מרצה לתלמידים על נושאים בברידג' כשלאחר ההרצאה מגיעים לחלק הארוך יותר והמהנה יותר של השיעור: משחק על נושא השיעור.

במהלך ההרצאות היו הרבה אירועים מעניינים ומעשירים. בפוסט זה אתמקד בשלוש הרצאות יוצאות דופן שלי.

"ההרצאה הטובה ביותר ששמעתי בחיי"

כמומחה מחשבים וכמרצה בתחום זה התבקשתי לפני 15-20 שנה להרצות לקבוצה קטנה של עובדי חברת השמת כוח אדם בתחום המחשבים. מנכ"ל החברה ארגן לעובדים פעם בשנה הרצאת העשרה שאולי גם תעזור להם למיין טוב יותר את הפונים לחברה. 

בתום ההרצאה ניגשה אלי אחת המשתתפות ואמרה לי שההרצאה שלי היא ההרצאה הטובה ביותר ששמעה בימי חייה.
אני מניח שהיא הגזימה ובעצם התכוונה להגיד שההרצאה שלי הייתה טובה יותר מכל הרצאות ההעשרה שקיבלה בשנים קודמות במסגרת עבודתה באותה חברה. 

מדוע הייתה ההרצאה שלי טובה יותר?

לא מדובר בפירוטכניקה או בטכניקת הרצאה. לא מדובר בתכנים מדהימים שאי אפשר ללמוד אותם ממישהו אחר.

ההבדל המהותי היה במבנה ההרצאה. 
מרצים אחרים התחילו לדבר על טכנולוגיה ועל מקצועות טכנולוגיים. 
אני ידעתי שבאותה שנה זכתה החברה בפרויקט של בחירת עובדי החוץ של יחידת המחשוב של אחד הבנקים. זה היה פרויקט הדגל חברת השמת כוח האדם באותה תקופה.

בתחילת ההרצאה שלי הזכרתי את הזכייה של החברה באותו פרויקט ואמרתי שאתאר להם בנק. תיארתי סניף, חשבון, פקידים ואחר כך עברתי לדברים קצת פחות מוכרים. לאחר שסיימתי לתאר התחלתי לתאר על שקף מבנה ופונקציונליות בנק את מה שנדרש מבחינת מערכות ממוחשבות, על מנת לתת מענה לצרכים של הבנק. רק אחרי זה התחלתי לדבר על טכנולוגיה ועל התמחויות טכנולוגיות. 

פחד מטכנולוגיה

מי שאינו מכיר ויודע טכנולוגיה עלול לפחד ממנה. באותה תקופה בני דור ה-Y עדיין לא היו בשוק העבודה. בני דור ה-Z, אם כבר נולדו, היו תינוקות. אילו דורות ילידי טכנולוגיות מחשוב, שרוב המשתייכים אליהם אינם מפחדים מטכנולוגיות מחשוב.

הדורות הקודמים שונים מהם: מרבית האנשים, שלא עבדו במקצועות טכנולוגיים לא הבינו טכנולוגיית מחשוב ופחדו ממנה. 

מי שעוסק בהשמה למקצועות טכנולוגיים אינו עוסק בטכנולוגיה ולכן סביר להניח שמשתתפי ההרצאה פחדו מטכנולוגיה.  
המרצים שקדמו לי התחילו את ההרצאה במשהו שהפחיד את המשתתפים ולכן יצר אצלם תחושה של חוסר הבנה ואיום. 

אני התחלתי במשהו שמוכר לכולם: בנקים. לכולם היה חשבון בנק וכולם ידעו מה זה חשבון?, מה זה סניף ומה תפקידו של פקיד בנק? 
הם נכנסו להרצאה מאזור נוחות שלהם ובהדרגה עברו גם לנושאים מוכרים פחות. 
זוהי כנראה הסיבה שאותה גברת, ששמעה גם הרצאות בשנים קודמות, כל כך התפעלה מההרצאה שלי.

הערה: ההבדל בין אלה שהבינו בטכנולוגיית מחשוב לבין אלה שלא גרם גם לפער תפיסתי קשה לגישור בין מנהלים עסקיים בארגונים לבין מנהלי ועובדי מחשוב. פער זה היה אחד הגורמים העיקריים לכישלון פרויקטים בתחום המחשוב. הבלוג שלי העוסק במחשבים התחיל בדיוק סביב הנושא של סגירת הפערים האלה. גם שם הבלוג: SOA Filling the Gaps נגזר מהפערים התפיסתיים הללו.

כלכלת המשפחה לכאלה שלא מכלכלים את ענייניהם 

בעידן הדיגיטלי-אינטרנטי רבים עסקים רבים משקיעים בפרסום בכלל ובפרסום מקוון בפרט. אני נמנע מכך. הדרכים שלי לפרסום הן מפה לאוזן, נוכחות אינטרנטית, שבלוגים בתחומי העיסוק שלי הם מרכיב מרכזי בה, והרצאות.

כמעט בכל הרצאה על כלכלת המשפחה יש גם מחשבה על האפשרות שמישהו מהשומעים את ההרצאה יגיע אלי לייעוץ או ישלח מישהו אחר לייעוץ. 

ההרצאה במעון של איל"ן בגילה בירושלים הייתה שונה: לא העלתי בדעתי שמישהו מהמשתתפים יגיע אלי לייעוץ. לא העלתי בדעתי שמישהו מהם יפנה אלי מישהו לייעוץ. זו הייתה הרצאה התנדבותית טהורה: ללא תשלום וללא סיכוי לקבל Leads. 

הכל התחיל כשחבר שלי, שמתנדב שם באופן קבוע וראוי להוקרה על התנדבותו זו, פרסם בפייסבוק שמחפשים מתנדבים לפעילות חד-פעמית בכל נושא שהוא לדיירי הבית המוגן הזה. נעניתי לפנייתו והצעתי להרצות על כלכלת המשפחה.

אוכלוסיית המתגוררים במעון

מדובר בצעירים ובני נוער בעלי נכות קשה, שלמעט חריגים נדירים,  אינם יכולים לתפקד בחיי יומיום בכוחות עצמם. הם לא צפויים להשתלב בשוק העבודה והם לא צפויים לגור במגורים עצמאיים. 

חלק מהמתגוררים שם סובלים רק מנכות פיזית ותפקודם השכלי תקין. אחרים סובלים מתפקוד לקוי גם בתחום המנטלי והשכלי. 

הגברת שתיאמה איתי הרצאה הסבירה לי שהזמן המקסימלי שהם יוכלו להקשיב להרצאה הוא קצר (איני זוכר האם היה מדובר בחצי שעה או שלושת רבעי שעה). משך זמן ההרצאה נובע מהיכולת המוגבלת של דרי המעון להתרכז ולקלוט.

ההרצאה 

כמו שאני עושה במקומות אחרים, התאמתי את המצגת לקהל. כך למשל, במקרה זה הוספתי מידע על הזכויות המגיעות לנכים קשים, בתקווה שמישהו מהם או מקרובי משפחתם יוכל למצות זכויות, שאולי לא מיצו. 

תמיד קשה להרצות לקהל הטרוגני. הפעם היה קשה שבעתיים. אלו שמוגבלים גם שכלית לא תמיד התנהגו על פי המקובל בהרצאות ולא תמיד הייתה להם סבלנות.

רגע האמת הגיע כשבחור הסובל משיתוק מוחין קשה ותפקודו השכלי תקין או יותר מתקין, שאל שאלה. 
בגלל שיתוק המוחין הוא התקשה בדיבור ברור. לקח לו יותר מחמש דקות לשאול שאלה, כך שלפחות אני אבין מה הוא שואל ואחזור על השאלה. 
חשבתי שאני לא אמנע ממנו לשאול שאלה גם אם זה לא נוח לי ולא נוח למשתתפים אחרים בהרצאה. ביקשתי ממנו לחזור באופן ברור על כל הברה.

לי יש סבלנות לשאלות של תלמידים ומשתתפים בהרצאות. לחלק מהמשתתפים בהרצאה לא הייתה סבלנות והם התנהגו בהתאם.

במיוחד הפריז משתתף אחר שתפקודו השכלי לקוי שהסתובב באולם ולעג לשואל. נאלצתי להשתיק אותו בתוקפנות ולעודד את השואל להמשיך לשאול.

כשהסתיים זמן ההרצאה, ביקשו מרבית המשתתפים שאמשיך. ההרצאה נמשכה זמן כפול מהזמן שהעריכה העובדת במעון.

להרצות לילדי הגן על יפן

בצעירותי התעניינתי בתרבות יפן. במיוחד התעניינתי בזן בודהיזם היפני. קראתי לא מעט. עשיתי עבודה סמינריונית באוניברסיטה על זן בודהיזם ואפילו למדתי קורס של 20 שעות בשפה היפנית. 
לפני שהתחתנתי גיליתי שגם אשתי לעתיד מתעניינת בתרבות יפן ואפילו יש לה שתי חברות יפניות.
לא סתם חברות יפניות, אלא חברות יפניות מהזן הנדיר של יפניות  דוברות אנגלית.

רק טבעי היה שאת ירח הדבש שלנו בילינו ביפן. במשך חודש הסתובבנו לבד ברחבי יפן, למעט השהות בטוקיו בה התארחנו לא מעט אצל חברותיה היפניות של אשתי וקרובי משפחתן. זה היה אחד הטיולים המוצלחים והמעניינים ביותר שלי במדינה אחרת. קוראי הבלוג יודעים שטיילתי בלא מעט מדינות, חלקן אקזוטיות.

כשהבן הבכור שלי היה בגן טרום חובה הצטרפה סטודנטית במכללה להוראה למשך כמה שבועות לצוות הגננות. היא יזמה שבוע יפן בגן. התנדבתי להרצות לילדים על יפן.

אבל איך מרצים על יפן לילדים בגן וחבה ובגן טרום חובה? 
קשה לספר להם על התרבות היפנית. וודאי שלא ניתן להרצות להם על הקדמה הטכנולוגית וקל וחומר על השילוב הייחודי של טכנולוגיה מתקדמת ושמירה על תרבות מסורתית. 
לא בטוח שאלף המקדשים של קיוטו או פריחת הדובדבן ירשימו אותם. 

גם במקרה זה החלטתי להתאים את ההרצאה שלי לקהל המאזינים. בחרתי לדבר איתם על נינג'ה. בסדרת הטלוויזיה "צבי הנינג'ה" הם צפו, כך שהמושג לא היה לגמרי זר להם. סיפרתי על התפיסה הייחודית של לוחמי נינג'ה היפנית שאצלם כל אמצעי כשר, בשונה לעוסקים באומנויות לחימה כמו קרטה, ג'ודו ואייקידו, שבהן יש חוקים והלוחמים מכבדים אותם ואת יריביהם. 

מרבית ההרצאה שלי עסקה בטירת נינג'ה בה ביקרנו. זו הייתה טירה של ראש קבוצת לוחמי נינג'ה עתיר אויבים. על מנת להתגונן בפניהם היו בטירה מלכודות, דלתות מוסוות, פתחים שלא הובילו לשום מקום, מבוכים ומבוכים לכאורה והרבה פתחי מילוט. 

גם במקרה זה העיקרון של התאמת ההרצאה לקהל השומעים עבד: הילדים נהנו והסתקרנו. 

התרחשות אירוע סיכון רעה? לא תמיד

גשם ברחובות קולקטה בהודו
מקור התמונה: ויקיפדיה

התרחשות אירוע סיכון נתפסת כמעט תמיד כדבר שלילי שיש להימנע ממנו. בפוסט זה אסביר, בעיקר באמצעות דוגמאות, מדוע התרחשות אירוע סיכון עשויה להיות ניטרלית ואפילו חיובית. 

קוראי הבלוג כבר נתקלו במקרה בו התרחשות אירוע סיכון היא כמעט חסרת משמעות בהקשר הכלכלי. מדובר בפוסט: הכל סיכונים: הסיכונים שמלוום אותנו וההתמודדות איתם. ההקשר הוא ביטוח חיים. מדובר במקרה, מאד ספציפי, של בן יחיד להורים מאד עשירים ואוהבים. ברור לגמרי שאם, חס וחלילה, ימות בטרם עת הוריו ידאגו כלכלית לאשתו וילדיו שיוכלו לשמור על אותה רמת חיים.
כמובן שמוות בטרם עת הוא אירוע טרגי לאיש ולמשפחתו אבל הסיכון הכלכלי זניח.
עדיף לו לחסוך לילדיו במקום לעשות ביטוח חיים. יהיה צורך בביטוח חיים רק במקרה, שהסתברותו נמוכה, שמצבם הכלכלי של הוריו יורע או במקרה של שינוי דרמטי במערכת היחסים המשפחתית הנפלאה עם הוריו.  
אם אכן יתרחש אחד מהאירועים הנ"ל, כנראה שעליו לעשות ביטוח חיים באופן מידי.
אם אכן יתרחש אחד מהאירועים הנ"ל ובמהלך התקופה יורע מצבו הבריאותי, יתכן שיצטרך לשלם פרמיה גבוהה יותר לביטוח חיים או שבפוליסה יהיו החרגות.   

גשם כבד יורד
האם זה סיכון? תלוי בנקודת המבט. אם אתם חסרי בית בקולקטה בהודו (ראה תמונה בתחילת הפוסט), צריך להיערך לסיכון הזה. אם תכננתם טיול שבו תתגוררו באוהל, זהו סיכון שכדאי להביא בחשבון מראש.
אם אתם חקלאים, יתכן שבגשם הזה הוא נהדר לשדות שלכם והוא ישפיע לטובה על מצבכם הכלכלי.

פיטורים
משה הוא עובד טקסטיל בן 55. הוא עבד 30 שנה במפעל. המפעל בו עבד נסגר משום שהבעלים החליט שזול יותר לפתוח מפעל בתאילנד.
הסיכויים של משה למצוא עבודה אינם מהטובים. פיטורים הוא סיכון שהיה עליו להביא בחשבון.

טל הוא הוא בוגר מצטיין של יחידה 8200 בתחום המחשוב. טל פוטר מעבודתו באזרחות בגיל 25. החברה בה עבד נקלעה לקשיים כלכליים ועמדה בפני פשיטת רגל. 
עד שפוטר קיבל בממוצע פעם בחודש הצעת עבודה. רוב הצעות העבודה היו בתנאים טובים יותר מהעבודה במקום עבודתו הנוכחי. הן היו גם יותר מאתגרות מבחינה מקצועית. 

הסיבה העיקרית לכך שלא נענה להן הייתה הפחד שלו להחליף מקום עבודה. 
אירוע הסיכון הזה הוא אירוע חיובי ולא שלילי. הוא טומן בחובו יותר סיכוי מסיכון.
הוא ימצא בקלות מקום עבודה אחר. הוא ירוויח יותר. העבודה תהיה מענינת ומאתגרת יותר. לא פחות חשוב: הוא ילמד שמקום עבודה הוא לא לנצח ואפשר להחליף מקום עבודה. 

להפסיד כסף בבורסה
יוסי הוא עובד זוטר בן 60. בעמל רב צבר חסכונות של כ-2 מיליון שקל. יוסי החליט להשקיע אותם בבורסה במניה של "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" (שם החברה בדוי אבל  בהחלט תוכלו למצוא בבורסאות חברות בעלות מאפינים דומים). מניית "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" קרסה. יוסי הפסיד כ-90% מחסכונותיו.

בהחלט אירוע שלילי שישפיע על מצבו הכלכלי של יוסי לכל חייו. גם בהווה ואולי אפילו יותר אחרי הפרישה לפנסיה.
יוסי היה צריך לנהל סיכונים: לא "לשים את כל הביצים בסל אחד", לתת למישהו מקצועי להשקיע עבורו את הכסף בתיק השקעות, בפוליסת חיסכון או באפיק השקעות אחר.

נועה היא מומחית ביוטק צעירה שמשכורתה גבוהה. במהלך השנתיים האחרונות הצטברו לה, ללא מאמץ, כ-100 אלף שקל. ניחשתם נכון, גם נועה השקיעה את כספה במניה של חברת "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ". היא עשתה זאת מנימוקים צ'רטריסטיים. היא הסתכלה על הגרף של מניית החברה וראתה שבמשך חצי שנה ירדה ב-30%. כל מה שיורד עולה קניתי את המניה במחיר נמוך, חשבה נועה. 
טעות!!! לא כל מה שיורד עולה. "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" ירדה ב-90% נוספים. 

תתפלאו אבל מבחינתה של נועה זהו אירוע חיובי. היא שילמה שכר לימוד לא גבוה במיוחד. בפעם הבאה, כשיהיה לה הרבה יותר כסף,  היא תשקיע את הכסף באופן נבון יותר.

הזווית האישית שלי
בצעירותי הייתי איש מקצוע מוביל בתחום מסוים של מחשבים. עבדתי ביחידת סמך ממשלתית (חלק ממשרד ממשלתי) בשם מלם. קיבלתי הצעות עבודה עם שכר גבוה יותר ולפעמים גם עם אתגרים מקצועיים גדלים יותר. דחיתי את כולן, משום שפחדתי לעזוב מקום עבודה. העדפתי יציבות תעסוקתית ופנסיה תקציבית.

בשנות השלושים המאוחרות של חיי הפכה יחידת הסמך לחברה ממשלתית. לא סתם חברה ממשלתית, אלא חברה ממשלתית שמפטרת בגל הפיטורים הראשון כ-30% מהעובדים. 
לא סתם חברה ממשלתית, אלא חברה ממשלתית שמתחילה בתהליך של הפרטה.
באחד הגלים הבאים פוטרתי. 

אירוע סיכון קלאסי: מומחה מחשבים, שיש לו משפחה עם ילדים בגיל צעיר, המתקרב לגיל 44 מפוטר.
היה קשה. בחצי השנה הראשונה לא מצאתי עבודה (מבוגר, overqualified, עוסק במחשבי Mainframe שאז חשבו שהם צפויים להיעלם תוך שנים ספורות).

במציאות היו גם לא מעט היבטים חיוביים. לולא הפיטורים לא הייתה לי קריירה של יועץ עצמאי במחשבים משנת 1994, כשאפילו היום,  בגילי המופלג (עוד מעט 66), יש כאלה שפונים אלי לייעוץ. 
לולא הפיטורים לא הייתה לי קריירה מרתקת ומגוונת: לא הייתי נותן ייעוץ ליותר מ-40 ארגונים בארץ ובעולם, לא הייתי נותן ייעוצים במגוון רחב של תחומים במחשוב, הייתי נתקע בנישה טכנולוגית מסוימת ולא הייתי נאלץ במשך שנים ארוכות להיות בחזית הטכנולוגיה וללמוד כל הזמן נושאים חדשים.

האם אפשר לעשות משהו נגד אלה שיקחו את העבודה שלכם?

אני לא מדבר על מהגרים מאפריקה. אני לא מדבר על צעירים מכם או משכילים מכם. אני לא מדבר על עובדים בארצות מתפתחות ששכרם נמוך יותר.

אני כן מדבר על מחשבים, רובוטים ו-Machine Learning. לפני מספר חודשים קראתי ידיעה בעיתונות על משרד עורכי דין גדול בארה"ב, שקיבל לעבודה עורך דין חדש. הייחוד של אותו "עורך דין" הוא שהוא היה תוכנת מחשב ולא אדם. זהו רק קדימון למה שעומד להתרחש בעשרים השנים הבאות.

עובדים רבים עלולים למצוא את עצמם מוחלפים במקום עבודתם על ידי תוכנות.

לאחרונה נתקלתי בשני מאמרים בנושא זה. קרן צוריאל הררי כתבה בעיתון כלכליסט מאמר שכותרתו: פוסט-פרנסה העידן שבו לא נצטרך לעבוד יוצא לדרך. 

רובו של המאמר הוא ראיון עם ההיסטוריון הכלכלי פרופ' ג'יימס ליווינגסטון. ליווינגסטון המרצה באוניברסיטת ראטגרס האמריקאית מדבר בראיון וכותב בספרו החדש, "No more Work", על הצורך של ממשלות להיערך להבטחת הכנסה קבועה לכל אזרחיהן, שרובם יפסיקו לעבוד.

העתיד הוא עתיד בו רובנו לא נמדד ולא נגדיר את עצמנו על פי העבודה שאנו מבצעים.

כפי שוודאי תוכלו להסיק מהמשפט הקודם, לא רק המדינות צריכות להיערך לתסריט הזה גם אנחנו צריכים להיערך לשינוי המהותי הזה.

זה לא רק אובדן העבודה זה גם פערי השכר. פערי השכר הגדלים, בישראל ובארצות מפותחות אחרות, הם כל כך גדולים כך שרק חלק קטן מהעובדים מגיעים לסף ההכנסה עליו משלמים מס הכנסה.

בישראל למשל, 26% מהמשפחות בהן מפרנס אחד ו-6.5% מהמשפחות בהן היו שני מפרנסים היו בשנת 2015 מתחת לקו העוני.

במאמר בכלכליסט מסופר על Pilot ראשון של חלוקת כספים לאזרחים על ידי מדינות. 2,000 מאזרחי פינלנד קיבלו בדואר צ'קים של 560 יורו.

במאמר מצוינים פיילוטים דומים הצפויים להתחיל השנה בארצות הברית, הולנד, קנדה, איטליה וסקוטלנד. 

אפילו הודו (1.3 מיליארד תושבים) שוקלת להעניק שכר אוניברסלי לכל אזרחיה.

מי עומדים להיות בעלי המקצועות הראשונים שיוחלפו על ידי Machine Learning?

Shelly Palmer, ה-CEO של Palmer Group, עוסק בנושא זה בפוסט שכתב ב-LinkedIn.

כותרת הפוסט: The 5 Jobs Robots will Take First. בפוסט מצטט Palmer מחקר של אוניברסיטת אוקספורד, על פיו 47% ממשרות העבודה בארה"ב עשויות להפוך לאוטומטיות במהלך 20 השנים הבאות.

אם חשבתם שמדובר רק בעבודות "צווארון כחול" טעיתם.

Palmer מדבר על: מנהלים בדרג הביניים, אנשי מכירות של מוצרי Commodity, כתבים המדווחים על אירועים (ומי יודע אולי אפילו עיתונאים וסופרים?) ורואי חשבון ומנהלי חשבונות.

המשותף בכל המקצועות האלה הוא מידע ממקורות שונים שצריך לשלב ביחד.

"הדובדבן שבקצפת" הם חלק מהרופאים. אעסוק ברופאים בפסקה הבאה.

האם רופאים יוחלפו על ידי מחשבים?

בסדרת פוסטים עסקתי בקבלת החלטות של רופאים בעקבות ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים". גרופמן, בעצמו רופא, מנתח קבלת החלטות של רופאים על פי מחקרים בנושא ועל פי ניסיונו האישי וניסיונם של כמה מעמיתיו למקצוע.  

קראו למשל את הפוסט: קבלת החלטות של רופאים.

בשניים מהפוסטים בסדרה עסקתי באינטראקציה בין רופא לבין מערכת ממוחשבת: קבלת החלטות ברפואה: מי יכול לנתח הדמיות טוב יותר: אדם או מחשב? ומי קיבל את ההחלטה?- מכשיר המדידה או הרופא?

 Palmer מעלה שני טיעונים בפוסט שלו:

1. מחקר של מחלקת הכלכלה והחברה של האו"ם (UN DESA) מראה שגם אם כל מי שרוצה ללמוד רפואה ילמד רפואה צפוי מחסור ברופאים.

2. רובוטים ותוכנות יכולים להחליף בהצלחה רופאים מנתחים ורופאים המבצעים דיאגנוזות.

Palmer מספר על שיתוף פעולה בין IBM ו-12 בתי חולים בארה"ב בניסוי בו מבצעת תוכנה דיאגנוזה של סרטן. 

בהחלט אלטנטיבה כשבספרו של ד"ר גרופמן הוא כותב על אישה חולת סרטן, שרופאיה ספרו לה שחודשיה ספורים. הוא יעץ לה לקבל שתי חוות דעת מסוג Second Opinion ממרכזים רפואיים שהוא סומך עליהם.

שתי חוות הדעת הגיעו למסקנה זהה: האישה חולה בסרטן אחר. היא אינה חולה סופנית והטיפולים שקיבלה בעקבות האבחון השגוי גרמו לה נזק.

החיבור של שני הטיעונים האלה עשוי לא להותיר ברירה: חלק ממה שרופאים בעלי התמחויות מסוימות מבצעים היום יוחלף במהלך 20 השנים הקרובות על ידי מחשבים ורובוטים.

רופאים, כמו בעלי מקצועות אחרים, שירצו להמשיך לעבוד במקצועם, יצטרכו ללמוד לעבוד ביחד עם מחשבים כשמחשבים מבצעים חלק מהמטלות שהיום הם מבצעים.

על הפוסט הזה

לא בהכרח כל מה שנכתב וצוטט בפוסט זה אכן יתממש. 

האם בעוד 20 שנה תוכנת Machine Learning תוכל לכתוב את הפוסט  הזה או פוסט דומה במקומי?