בפוסט הקודם: לכבוד פורים: כלכלת המשפחה בקבוצה אתנית בתחפושת, חרגתי ממנהגי להזכיר את הקבוצה האתנית שעל אופן התנהלותה הכלכלית אני כותב. במקום זה ביקשתי מהקוראים לנחש באיזו קבוצה אתנית מדובר.
שבוע לאחר פורים הגענו לשלב התשובה. לא הלכתי רחוק ליבשת אמריקה, ליבשת אפריקה, למזרח הרחוק או לאי באוקינוס השקט.
בסך הכל השתתפתי בסיור פורים בבני ברק בהדרכתה של דורית ברק.
הקבוצה התרבותית האתנית המתוארת בפוסט הקודם היא החרדים בבני ברק.
מעט על תולדות בני ברק
דורית ברק היא נכדתם של זוג ממיסדי בני ברק. היא אישה דתיה, לא חרדית.
השאיפה של הדתיים, שייסדו את בני ברק בשנת 1924, הייתה לעסוק בחקלאות.
בהדרגה גדל מספר החרדים בעיר וקטן מספר החילוניים והדתיים.
בהדרגה גדל מספר החרדים בעיר וקטן מספר החילוניים והדתיים.
היום כ-97% מתושבי בני ברק הם חרדים. ברק מנסה לשמר משהו מבני ברק של השנים המוקדמות אחרי קום המדינה.
כיום חיים בבני ברק למעלה מ-180 אלף איש. קרוב לוודאי שזו העיר הצפופה בארץ. זאת עיר עם משפחות מרובות ילדים. כמעט ללא שטחים ירוקים. זו גם העיר המלוכלכת ביותר בארץ, על פי בדיקה שפורסמה באחד מהעיתונים הכלכליים בזמן האחרון.
על לכלוך וחוסר אסטתיקה
לא בכדי הזכרתי בפוסט הקודם את מדגסקר. מדגסקר היא אחת המדינות העניות בעולם. בכפרים ובעיירות יש הרבה מרחב וגם אם הבתים או הבקתות הם קטנים, מזג האוויר מאפשר לתושבים להיות בחוץ.
התמונה שונה בבירה אנטננריבו. שם צפוף ואין תכנון. למעט השכונות היותר עשירות בעיר, אף אחד לא חושב על אסטתיקה.
בני ברק דומה במובן זה לאנטננריבו. כשחיים בצפיפות הן במרחב הציבורי והן בדירות קטנות עם מספר גדול של ילדים, חושבים יותר על צרכים בסיסיים ופחות על אסתטיקה.
אפשר לראות ניצול של כל ס"מ בדירות להנחת חפצים. גם אם זה על הסורגים של החלון, הפונה לכיוון הרחוב.
אפשר לראות הרחבות בנייה, שאין לי צל של מושג האם הן חוקיות או לא, אבל ברור לחלוטין שהן אינן נאות לעיין.
לא במקרה בני ברק היא העיר המלוכלכת ביותר בארץ. גם בשתיים הבאות אחריה אחוז גבוה מהאוכלוסייה הם חרדים (ירושלים ונדמה לי שפתח תקווה).
לפני שנסיק מסקנות נגד האוכלוסייה החרדית "המלוכלכת" צריך לזכור כמה דברים:
1. כשיש משפחות מרובות ילדים עשוי להיות יותר זבל.
תחשבו על כמות החיתולים למשל.
2. האוכלוסייה החרדית ענייה יותר ולכן עיריות יכולות לגבות ממנה פחות מיסי עירייה.
אם תוסיפו לזה את הכוח הפוליטי של העסקנים החרדים, הדואגים לכך שצאן מרעיתם ישלמו פחות מיסים, גם לעיריות יש תקציבים נמוכים יותר.
בירושלים עוד אפשר לקחת מיסי עירייה גבוהים מאנשים כמוני ולסבסד שירותים לאוכלוסייה החרדית. עם 97% חרדים בבני ברק, זה כמעט בלתי אפשרי.
סולידאריות קהילתית
כמו בחברות עניות בארצות מתפתחות, הקהילה בבני ברק מנסה לעזור לחברי קהילה שנמצאים במצוקה כלכלית.
הביטויים לכך, שאנחנו ראינו בפורים, כללו כמה דברים המתאימים לכל ימות השנה:
1. על עמודי החשמל ובמקומות אחרים על המדרכות תלויות תיבות התרמה לטובת ארגונים שונים המנסים לעזור לעניים, חולים, יתומים ולתלמידי ישיבה עניים וכיו"ב.
2. על המדרכות נמצאים דוכני התרמה שונים, ברחובות עוברים כלי רכב עם רמקולים להתרמה למען עמותה כזו או אחרת וגם מתרימים ההולכים על המדרכה עשויים לפנות אל עוברים ושבים, לאו דווקא חרדים: גם עוברים ושבים כמונו.
באופן ספציפי לפורים מצווה לתרום לעניים ופושטי יד. כדי שגם הם ישמחו בחג הזה.
תלמידי ישיבה, כמו בנה של משפחה חרדית שאירחה את הקבוצה שלנו לשעה-שעתיים, מגיעים בשירה ובריקודים לבתים ומנסים להתרים למען תלמידי ישיבה עניים העומדים להתחתן.
כמו בבהוטן, מצוות הדת הן לעזור גם לאנשים במצוקה שאינם חלק מהקהילה. ארגונים כמו עזר מציון ועזרה למרפא, מסייעים גם לאנשים חולים שאינם דתיים.
המארחת שלנו סיפרה על נשים חרדיות מבני ברק המתנדבות לשבת ליד חולים קשים בבתי חולים על מנת לאפשר מעט מנוחה לבני משפחתם.
נישואים
אנחנו יודעים מעט מאד על נישואים בין חרדים. המארחת בסיור שלנו עוסקת באמנות, אבל גם בשידוכים לשם מצווה (לא לפרנסה). מדבריה עולים כמה דברים מעניינים:
1. אצל החרדים הנישואים הם באמצעות שידוכים ונדרשת הסכמת ההורים משני הצדדים.
לטענתה מופעל כאן השכל ואליו מצטרף הניסיון של ההורים. נמנעים נישואים לא מתאימים הנובעים מסערות רגשיות.
לאחר שבהיבט המעשי השכלי זה נראה סביר, היא אומרת שיש מקום גם להיבט הרגשי.
את ההיבט הזה אפשר לבדוק בכמה פגישות בהן משוחחים בלבד.
2. העבודה העיקרית בנושא של שידוך מוטלת על ההורים משני הצדדים.
השדכנית מציעה מישהי או מישהו שנראים לה מתאימים וההורים מבצעים תחקיר יסודי על החתן המיועד או הכלה המיועדת ועל משפחתו או משפחתה.
אם התחקיר חיובי, ההורים יכולים להיפגש ואחרי זה גם בני הזוג העתידיים.
3. לאחר פגישה בין בני הזוג הצעירים ורצון להמשיך להתקדם מבצעים בדיקות גנטיות.
המטרה היא להימנע ממומים מולדים קשים, משום שבחברה החרדית לא מבצעים הפלות.
אם בבדיקות נמצאת בעיה, כל אחד הולך לדרכו ומחפש בן זוג אחר או בת זוג אחרת.
לדעת השדכנית בדיקות גנטיות הן הנורמה על פיה פועלים בכל הזרמים בבני ברק.
אני מברך על ההתקדמות הזו, שלא הייתי מודע אליה. זה חוסך עוגמת נפש קשה וגם הוצאות כספיות למשפחה ולחברה.
4. גברים הנחשבים למועמדים מוצלחים במיוחד לנישואים הם תלמידי ישיבה הנחשבים לעילויים.
5. אצל נשים, בנוסף לייחוס וליופי, חשוב גם המקצוע. חרדיות העובדות בהיי-טק נחשבות למבוקשות.
מעליות או לא לבנות (לגובה)
בעיריית בני ברק משולבים שיקולים דתיים בקביעת ההחלטות. כך למשל, חוק העזר העירוני מתיר בניית סוכות באופן גורף.
בגלל המצוקה התושבים עושים שימוש אחר בחדרים ובמרפסות, שאת גגם ניתן להזיז ולהחליף בסכך בחג הסוכות, לצרכים אחרים במהלך השנה.
בדיוק כמו שבזרמים אחרים, משמשים חדרי ביטחון לצרכים אחרים במהלך השנים בהן איננו צריכים לגור בחדרי הביטחון, הסוכות משמשות לצרכים שונים ומגוונים.
יש רבנים הפוסקים בנושאים טכנולוגיים עבור העירייה. הפסיקה שלהם ביחס למעליות בבניינים רבי קומות היא שעלולה להיות בעיית חילול שבת ולכן אסרו על מעליות כאלה.
התוצאה היא שבבני ברק לא בונים לגובה, מה שמגדיל עוד יותר את הצפיפות הגדולה בלאו הכי בבנייה בעיר.
על לכלוך וחוסר אסטתיקה
לא בכדי הזכרתי בפוסט הקודם את מדגסקר. מדגסקר היא אחת המדינות העניות בעולם. בכפרים ובעיירות יש הרבה מרחב וגם אם הבתים או הבקתות הם קטנים, מזג האוויר מאפשר לתושבים להיות בחוץ.
התמונה שונה בבירה אנטננריבו. שם צפוף ואין תכנון. למעט השכונות היותר עשירות בעיר, אף אחד לא חושב על אסטתיקה.
בני ברק דומה במובן זה לאנטננריבו. כשחיים בצפיפות הן במרחב הציבורי והן בדירות קטנות עם מספר גדול של ילדים, חושבים יותר על צרכים בסיסיים ופחות על אסתטיקה.
אפשר לראות ניצול של כל ס"מ בדירות להנחת חפצים. גם אם זה על הסורגים של החלון, הפונה לכיוון הרחוב.
אפשר לראות הרחבות בנייה, שאין לי צל של מושג האם הן חוקיות או לא, אבל ברור לחלוטין שהן אינן נאות לעיין.
לא במקרה בני ברק היא העיר המלוכלכת ביותר בארץ. גם בשתיים הבאות אחריה אחוז גבוה מהאוכלוסייה הם חרדים (ירושלים ונדמה לי שפתח תקווה).
לפני שנסיק מסקנות נגד האוכלוסייה החרדית "המלוכלכת" צריך לזכור כמה דברים:
1. כשיש משפחות מרובות ילדים עשוי להיות יותר זבל.
תחשבו על כמות החיתולים למשל.
2. האוכלוסייה החרדית ענייה יותר ולכן עיריות יכולות לגבות ממנה פחות מיסי עירייה.
אם תוסיפו לזה את הכוח הפוליטי של העסקנים החרדים, הדואגים לכך שצאן מרעיתם ישלמו פחות מיסים, גם לעיריות יש תקציבים נמוכים יותר.
בירושלים עוד אפשר לקחת מיסי עירייה גבוהים מאנשים כמוני ולסבסד שירותים לאוכלוסייה החרדית. עם 97% חרדים בבני ברק, זה כמעט בלתי אפשרי.
סולידאריות קהילתית
כמו בחברות עניות בארצות מתפתחות, הקהילה בבני ברק מנסה לעזור לחברי קהילה שנמצאים במצוקה כלכלית.
הביטויים לכך, שאנחנו ראינו בפורים, כללו כמה דברים המתאימים לכל ימות השנה:
1. על עמודי החשמל ובמקומות אחרים על המדרכות תלויות תיבות התרמה לטובת ארגונים שונים המנסים לעזור לעניים, חולים, יתומים ולתלמידי ישיבה עניים וכיו"ב.
2. על המדרכות נמצאים דוכני התרמה שונים, ברחובות עוברים כלי רכב עם רמקולים להתרמה למען עמותה כזו או אחרת וגם מתרימים ההולכים על המדרכה עשויים לפנות אל עוברים ושבים, לאו דווקא חרדים: גם עוברים ושבים כמונו.
באופן ספציפי לפורים מצווה לתרום לעניים ופושטי יד. כדי שגם הם ישמחו בחג הזה.
תלמידי ישיבה, כמו בנה של משפחה חרדית שאירחה את הקבוצה שלנו לשעה-שעתיים, מגיעים בשירה ובריקודים לבתים ומנסים להתרים למען תלמידי ישיבה עניים העומדים להתחתן.
כמו בבהוטן, מצוות הדת הן לעזור גם לאנשים במצוקה שאינם חלק מהקהילה. ארגונים כמו עזר מציון ועזרה למרפא, מסייעים גם לאנשים חולים שאינם דתיים.
המארחת שלנו סיפרה על נשים חרדיות מבני ברק המתנדבות לשבת ליד חולים קשים בבתי חולים על מנת לאפשר מעט מנוחה לבני משפחתם.
נישואים
אנחנו יודעים מעט מאד על נישואים בין חרדים. המארחת בסיור שלנו עוסקת באמנות, אבל גם בשידוכים לשם מצווה (לא לפרנסה). מדבריה עולים כמה דברים מעניינים:
1. אצל החרדים הנישואים הם באמצעות שידוכים ונדרשת הסכמת ההורים משני הצדדים.
לטענתה מופעל כאן השכל ואליו מצטרף הניסיון של ההורים. נמנעים נישואים לא מתאימים הנובעים מסערות רגשיות.
לאחר שבהיבט המעשי השכלי זה נראה סביר, היא אומרת שיש מקום גם להיבט הרגשי.
את ההיבט הזה אפשר לבדוק בכמה פגישות בהן משוחחים בלבד.
2. העבודה העיקרית בנושא של שידוך מוטלת על ההורים משני הצדדים.
השדכנית מציעה מישהי או מישהו שנראים לה מתאימים וההורים מבצעים תחקיר יסודי על החתן המיועד או הכלה המיועדת ועל משפחתו או משפחתה.
אם התחקיר חיובי, ההורים יכולים להיפגש ואחרי זה גם בני הזוג העתידיים.
3. לאחר פגישה בין בני הזוג הצעירים ורצון להמשיך להתקדם מבצעים בדיקות גנטיות.
המטרה היא להימנע ממומים מולדים קשים, משום שבחברה החרדית לא מבצעים הפלות.
אם בבדיקות נמצאת בעיה, כל אחד הולך לדרכו ומחפש בן זוג אחר או בת זוג אחרת.
לדעת השדכנית בדיקות גנטיות הן הנורמה על פיה פועלים בכל הזרמים בבני ברק.
אני מברך על ההתקדמות הזו, שלא הייתי מודע אליה. זה חוסך עוגמת נפש קשה וגם הוצאות כספיות למשפחה ולחברה.
4. גברים הנחשבים למועמדים מוצלחים במיוחד לנישואים הם תלמידי ישיבה הנחשבים לעילויים.
5. אצל נשים, בנוסף לייחוס וליופי, חשוב גם המקצוע. חרדיות העובדות בהיי-טק נחשבות למבוקשות.
מעליות או לא לבנות (לגובה)
בעיריית בני ברק משולבים שיקולים דתיים בקביעת ההחלטות. כך למשל, חוק העזר העירוני מתיר בניית סוכות באופן גורף.
בגלל המצוקה התושבים עושים שימוש אחר בחדרים ובמרפסות, שאת גגם ניתן להזיז ולהחליף בסכך בחג הסוכות, לצרכים אחרים במהלך השנה.
בדיוק כמו שבזרמים אחרים, משמשים חדרי ביטחון לצרכים אחרים במהלך השנים בהן איננו צריכים לגור בחדרי הביטחון, הסוכות משמשות לצרכים שונים ומגוונים.
יש רבנים הפוסקים בנושאים טכנולוגיים עבור העירייה. הפסיקה שלהם ביחס למעליות בבניינים רבי קומות היא שעלולה להיות בעיית חילול שבת ולכן אסרו על מעליות כאלה.
התוצאה היא שבבני ברק לא בונים לגובה, מה שמגדיל עוד יותר את הצפיפות הגדולה בלאו הכי בבנייה בעיר.
ישיבת פוניבז'
אם מדברים על בחורי ישיבה שהם עילויים, ישיבת פוניבז' היא המוסד הנחשב ביותר. תלמידיו נחשבים למועמדים מצוינים לנישואים.
עולה הרבה כסף ללמוד בישיבה הזו, בה לומדים בתנאי פנימייה כ-2,000 תלמידים מעל גיל 1.
הורים של נער המועמד ללמוד שם, מוכנים לשלם הרבה כסף על מנת שילדם ילמד בישיבה זו.
זו לא רק היוקרה ולא רק רמת הלימוד. יש פה גם שיקול כלכלי מובהק. ההוצאה על הלימודים עשויה להיות ההוצאה כספית האחרונהשלהם על הבן. הוא נכראה ימצא כלה מביית עשיר ובעלת מקצוע עם שכר גבוה, שתפרנס אותו ואת ילדיו.
ישיבת פוניבז' השואה ודגל ישראל
לפי דברי המדריכה שלנו בטיול, הרב כהנמן (1888-1969), שייסד את הישיבה, הגיע במקרה לישראל. לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה נשלח עם אדם נוסף לארה"ב על מנת לגייס תרומות לקהילה החרדית בליטא. באיטליה חלה שותפו למסע והחליט לחזור.
כהנמן התייעץ עם אשתו האם לסוע לבד לארה"ב. היא יעצה לו לסוע לישראל שם גר כבר אחד מבניו.
היא אמרה שהיא ויתר עשרת ילדיהם ינסו להצטרף אליו מאוחר יותר. כולם נספו בשואה.
לדברי המדריכה, הישיבה הוקמה כנגד כל הסיכויים רק בגלל תמיכתו של החזון איש ותמיכתה של משפחת הלפרין העשירה (היום בעלי אופטיקה הלפרין), ששטח האדמה עליו נבנתה הישיבה היה בבעלותה.
לאחר השואה, הרב כהנמן אימץ ילדים חרדים שנותרו ללא משפחה ולמדו בישיבה.
לפי הויקיפדיה: "הרב כהנמן בניגוד לגישה החרדית הנפוצה גליה סימני תמיכה בציונות"
המדריכה אומרת שעד היום מונף ביום העצמאות דגל מדינת ישראל על הישיבה.
הזווית שלי
לא צריך לשפוט אנשים על פי השתייכותם הקבוצתית. בכל קבוצה יש אנשים נהדרים ואנשים שכדאי להתרחק מהם.
זה נכון גם לגבי החרדים.
לי באופן אישי יש כמה בעיות יסודיות עם חרדים בישראל:
1. רוב הגברים לא עובדים
אני מצפה שגברים בריאים וצעירים יעבדו לפרנסתם ולא שיחיו על חשבון משלם המיסים הישראלי ותורמים מחו"ל.
התופעה הזו, שהתפתחה עם השנים בגלל פוליטיקאים, רבנים ועסקנים (בשנים הראשונות אחרי קום המדינה יותר מ-70% מהגברים החרדים עבדו לפרנסתם), אופיינית רק למדינת ישראל.
מרבית הגברים היהודים החרדים בארצות אחרות עובדים לפרנסתם.
2. הילדים אינם לומדים לימודי ליבה או לימודי יסוד
זו לא רק דעה פרטית שלי. יש המלצה ברורה של ה-OECD בדוח על ישראל, על פיה יש להשקיע בלימודי מתמטיקה, אנגלית ולימודי ליבה נוספים בבתי הספר החרדים.
העסקנים חוששים שאם ילמדו לימודי ליבה, ילכו לעבוד במקום ללמוד בישיבה. אם ילכו לעבוד, יפגשו לא חרדים ואולי יתרחקו מהדת. מניעת השכלה בסיסית מילדים היא חלק מהאג'נדה של יצירת אוכלוסיית גברים שאינם עובדים.
3. מנסים לכפות עלי ועל אחרים כללים הנובעים מאמונתם הדתית ונוגדים את השקפתי ואת אורח חיי
שוב חזרנו לעסקנים ולכמה רבנים. קיפוח הזרמים הקונסרבטיבים והרפורמיים ביהדות וכפייה כלפי חילוניים כמוני, גורמים נזק רב. גם לחרדים עצמם.
הסירו את שלוש הבעיות האלה ואוכל להסתדר היטב עם החרדים, חרף השקפות העולם המאד שונות שלנו.
אם מדברים על בחורי ישיבה שהם עילויים, ישיבת פוניבז' היא המוסד הנחשב ביותר. תלמידיו נחשבים למועמדים מצוינים לנישואים.
עולה הרבה כסף ללמוד בישיבה הזו, בה לומדים בתנאי פנימייה כ-2,000 תלמידים מעל גיל 1.
הורים של נער המועמד ללמוד שם, מוכנים לשלם הרבה כסף על מנת שילדם ילמד בישיבה זו.
זו לא רק היוקרה ולא רק רמת הלימוד. יש פה גם שיקול כלכלי מובהק. ההוצאה על הלימודים עשויה להיות ההוצאה כספית האחרונהשלהם על הבן. הוא נכראה ימצא כלה מביית עשיר ובעלת מקצוע עם שכר גבוה, שתפרנס אותו ואת ילדיו.
ישיבת פוניבז' השואה ודגל ישראל
לפי דברי המדריכה שלנו בטיול, הרב כהנמן (1888-1969), שייסד את הישיבה, הגיע במקרה לישראל. לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה נשלח עם אדם נוסף לארה"ב על מנת לגייס תרומות לקהילה החרדית בליטא. באיטליה חלה שותפו למסע והחליט לחזור.
כהנמן התייעץ עם אשתו האם לסוע לבד לארה"ב. היא יעצה לו לסוע לישראל שם גר כבר אחד מבניו.
היא אמרה שהיא ויתר עשרת ילדיהם ינסו להצטרף אליו מאוחר יותר. כולם נספו בשואה.
לדברי המדריכה, הישיבה הוקמה כנגד כל הסיכויים רק בגלל תמיכתו של החזון איש ותמיכתה של משפחת הלפרין העשירה (היום בעלי אופטיקה הלפרין), ששטח האדמה עליו נבנתה הישיבה היה בבעלותה.
לאחר השואה, הרב כהנמן אימץ ילדים חרדים שנותרו ללא משפחה ולמדו בישיבה.
לפי הויקיפדיה: "הרב כהנמן בניגוד לגישה החרדית הנפוצה גליה סימני תמיכה בציונות"
המדריכה אומרת שעד היום מונף ביום העצמאות דגל מדינת ישראל על הישיבה.
הזווית שלי
לא צריך לשפוט אנשים על פי השתייכותם הקבוצתית. בכל קבוצה יש אנשים נהדרים ואנשים שכדאי להתרחק מהם.
זה נכון גם לגבי החרדים.
לי באופן אישי יש כמה בעיות יסודיות עם חרדים בישראל:
1. רוב הגברים לא עובדים
אני מצפה שגברים בריאים וצעירים יעבדו לפרנסתם ולא שיחיו על חשבון משלם המיסים הישראלי ותורמים מחו"ל.
התופעה הזו, שהתפתחה עם השנים בגלל פוליטיקאים, רבנים ועסקנים (בשנים הראשונות אחרי קום המדינה יותר מ-70% מהגברים החרדים עבדו לפרנסתם), אופיינית רק למדינת ישראל.
מרבית הגברים היהודים החרדים בארצות אחרות עובדים לפרנסתם.
2. הילדים אינם לומדים לימודי ליבה או לימודי יסוד
זו לא רק דעה פרטית שלי. יש המלצה ברורה של ה-OECD בדוח על ישראל, על פיה יש להשקיע בלימודי מתמטיקה, אנגלית ולימודי ליבה נוספים בבתי הספר החרדים.
העסקנים חוששים שאם ילמדו לימודי ליבה, ילכו לעבוד במקום ללמוד בישיבה. אם ילכו לעבוד, יפגשו לא חרדים ואולי יתרחקו מהדת. מניעת השכלה בסיסית מילדים היא חלק מהאג'נדה של יצירת אוכלוסיית גברים שאינם עובדים.
3. מנסים לכפות עלי ועל אחרים כללים הנובעים מאמונתם הדתית ונוגדים את השקפתי ואת אורח חיי
שוב חזרנו לעסקנים ולכמה רבנים. קיפוח הזרמים הקונסרבטיבים והרפורמיים ביהדות וכפייה כלפי חילוניים כמוני, גורמים נזק רב. גם לחרדים עצמם.
הסירו את שלוש הבעיות האלה ואוכל להסתדר היטב עם החרדים, חרף השקפות העולם המאד שונות שלנו.
