ויקיפדיה - הקרחון כלו או רק קצה הקרחון?

קרחון בנורווגיה מקור התמונה: ויקיפדיה

על טיבה השטחי בדרך כלל של התקשורת למדתי באופן אישי. לפני מספר שנים רב הוזמנתי לדיון בערוץ טלוויזיה נידח יחסית. אני הייתי זה שהיה צריך להציג את העמדה התומכת בתפיסה של קוד פתוח בתוכנה. המשתתף השני הציג את העמדה התומכת בתוכנה בתשלום ושוללת קוד פתוח.

הכנתי את עצמי לדיון. המשתתף השני נשאל את השאלה הכי בסיסית וענה עליה בקצרה ואז נשאלתי שאלה אחרת. לא ניתנה לי הזדמנות לענות לשאלה הבסיסית ביותר. מהר מאוד הבנתי, שאם לא אציג את הדברים המהותיים ביותר בתפיסתי , גם מבלי שאשאל עליהם, לא אוכל להציג אותם. דחפתי אותם במשפט או שניים לשאלה השנייה שנשאלתי.
לא קופחתי. גם למשתתף השני בדיון הקצר לא ממש נתנו להביע את עמדתו.

לא מפליא שהמאמר העוסק בויקיפדיה במוסף הארץ של היום (28.12) נגע בעיקר בקצה המרתק של הקרחון והזכיר מעט מאוד את הקרחון כלו.
בפוסט זה אנסה לתת הקשר רחב יותר ובנוסף לכך גם מעט מההקשר אישי שלי ככותב בויקיפדיה. 

מוצרים או מתנות חינם?

אם נחזור לקוד הפתוח שהזכרתי, העולם האינטרנטי והדיגיטלי הוא עולם שבו ניתן לקבל דברים בעלי ערך ללא תשלום, למשל: תוכנה של קוד פתוח או תכנים בויקיפדיה.
הוא גם עולם שניתן לקבל בו דברים חינמיים לכאורה, שיש להם מחיר משום שאין ארוחות חינם, למשל: Facebook או מוצרים של Google. 
המחיר שמשלמים במקרה זה הוא ויתור על פרטיות. במקרה הטוב הספק משתמש בנתונים שאסף עלינו בהצגת פרסומות מותאמות אישית. במקרה הפחות טוב הוא מעביר את הנתונים שלנו לצד שלישי לשימוש מסחרי או לשימוש אחר.
אל תשכחו גם צדדים שלישיים האוספים את המידע עלינו מהאינטרנט. באינטרנט ישן פרטיות מוגבלת: פרסמתם משהו כבר אי אפשר להחזיר אותו.

שיתוף

העולם החדש הוא עולם גם עולם של כלכלת שיתוף מבוססת אינטרנט ודיגיטל. 
בעולם של כלכלת שיתוף יש גם מנגנוני השתתפות והבעת דעה המגיעים לסוג כזה או אחר של קונצנזוס. למשל דירוג שנותנים למוצרים, לבעלי מקצוע, מלונות ומסעדות. 
גם הצבעות בויקיפדיה הם סוג של קונצנזוס. 
כמו למנגנוני הקונצנזוס של דירוג מוצרים ושירותים גם למנגנוני הקונצנזוס של ויקיפדיה יש חסרונות. כשאין קונצנזוס וצריך לקבל החלטה יש חסרונות להחלטה על פי הצבעת רוב, במיוחד כשסך המצביעים קטן.
המאמר דן בהרחבה בחסרונות של מנגנון ההחלטה בויקיפדיה העברית. 

במה עסק המאמר ב"הארץ" בצמצום רב?

המאמר כמעט ולא עסק בחלק הגדול והעיקרי של הקרחון מתחת למים: התרומה השקטה של מספר רב של משתמשים שכותבים ערכים בויקיפדיה, משפרים ערכים בויקיפדיה, מנטרים ערכים בויקיפדיה ומבצעים משימות אחרות לשיפור איכותה. כל אלה יוצרים מאגר ידע אנציקלופדי בעל ערך רב שהשימוש בו רב. 

הזווית שלי

היום נפרדנו מאחד מגדולי הסופרים של ישראל, עמוס עוז. עוז היה לא רק סופר נפלא. הוא היה גם אדם ערכי וחד מחשבה שלא הסתיר את עמדותיו. 

גם ימיי, כמו ימייו של כל אחד, ספורים. כמה מחבריי הטובים ביותר כבר הלכו לעולמם בגיל יותר צעיר מעמוס עוז. 
השאלה שאני שואל את עצמי היא: מה לעשות בעשור או פחות או יותר שנותרו לי כשאני צלול ומתפקד?  

יש לי תשובות שלי לשאלה הזו. בין הדברים שאני רוצה לעשות:

1. לעזור לאנשים שצריכים עזרה ואני יכול לעזור להם
זה מביא אותי לכמה סוגים של התנדבות בהם אני תורם את תרומתי הדלה.

2. ללמד ולהעביר ידע, אופן חשיבה וניסיון לאחרים
זה בא לידי ביטוי בייעוצים בכלכלת המשפחה, בהוראת ברידג' ובהרצאות על נושאים אחרים.
הידע שאני מעביר עשוי לענות גם על הסעיף הראשון שהזכרתי משום שהוא יכול לעזור לאחרים. 

3. לכתוב
אני כותב שלושה בלוגים:
לכלכל בתבונה, ברידג' שלא היכרתם ו-SOA Filling The Gaps
אני כותב גם באתר Jokopost ומדי פעם גם בירחון של ההתאגדות הישראלית לברידג'.
שימו לב שהכתיבה עשויה לתרום גם בשני הדברים שהזכרתי קודם: ללמד ולהעביר ידע ולעזור לאנשים.
הכתיבה שלי היא תוצר של ההתנסויות שלי. אני כל הזמן לומד דברים חדשים בכל תחום שבו אני עוסק או נוגע. 
ההתנסויות, הלמידה והזיכרונות הם חומרי הגלם של הכתיבה.

גם הכתיבה הויקיפדית שלי מעבירה ידע לאחרים.
גם הכתיבה הויקיפדית שלי עשויה לעזור לאנשים. 
הכתיבה הויקיפדית שלי אינה מרכז עולמי. כשאני מתנסה ולומד אני לפעמים גם מתרגם את זה לכתיבת ערכים בויקיפדיה. לפעמים אני גם נוגע במקורות שלא היכרתי קודם וגם מחדד את ההבנה והידע שלי.

מה שאני לא רוצה לעשות זה להיות שותף לדיונים אמוציונליים על ערכים בויקיפדיה. 
גם כשאני יכול להביע את דעתי ולהצביע אני עושה את זה רק במקרים קיצוניים. 

בכתיבה שלי אני מנסה לא להגיע לדיונים על חשיבותם של ערכים שאני כותב או לדיונים אמוציונליים על משפט זה או אחר בתכנים של ערכים שאני כותב. 

הדברים הראשונים שאני מלמד את תלמידי הברידג' שלי הם שהם פה בשביל להנות ולכל אחד מותר לטעות.

כיועץ מחשוב ראיתי כבר ארגונים שהתעקשו לא לקבל את עצתי. לא פעם ולא פעמיים זה הסתיים בנזק של מאות אלפי דולרים לארגון. זה לא שהייתי החכם היחיד. באותם מקרים היו לי שותפים לדעה, שחלקם מומחים גדולים ממני באותו נושא.

כיועץ לכלכלת המשפחה ראיתי משפחות ויחידים שפועלים בניגוד למסרים שהעברתי להם. שוב, לא אני המצאתי את הגלגל. גם אחרים שיודעים ומבינים היו אומרים להם בדיוק את מה שאני אמרתי. למותר לציין שלא אחת זה נגמר לא טוב.

לאחר כל המקרים שציינתי כאן אני ממש לא מתרגש מהחלטה כזו או אחרת בהצבעה בויקיפדיה שהיא לדעתי שגויה. 
בשונה מחלק מהייעוצים שלי, החלטה כזו היא הפיכה. גם טווח הנזק הוא יותר קטן.

הערת שוליים

מי שרוצה לדעת על מה אני כותב בויקיפדיה מוזמן לדף המשתמש שלי.  
























































+

כנס עשור לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה: אתגרי הפינטק

בשני הפוסטים הקודמים בסדרה תיארתי את תכני החלק הראשון של הכנס  ואת האפליקציות ומוצרי התוכנה, שהוצגו בחלק השני שלו. 

פוסט זה יתיחס בקיצור רב להרצאה על אתגרי הפינטק בחלק השני. את ההרצאה העביר ברק גור.

המסרים העיקריים שהועברו בהרצאה היו:

1. עולם הפינטק צומח בקצב מהיר.

2. הפינטק מהווה אתגר לשחקנים המסורתיים בשוק של מוצרים פיננסיים, כגון: בנקים וחברות ביטוח.

3. מדינת ישראל היא מעצמת פינטק. יש בה מספר רב של Startups בתחום הפינטק.

הזווית שלי

דבריו של ברק גור, אכן משקפים את המציאות. הפינטק הולך ותופס מקום מרכזי בתחום של שירותים פיננסיים על חשבון השחקנים המסורתיים בשוק. 
חשוב לשים לב לכך, שמוצרי פינטק רבים מבוססים על כלכלת שיתוף.
בבלוג זה כתבתי מספר פוסטים על פינטק. הפוסטים מתאימים לדבריו של ברק גור, אך יורדים לרמת פירוט רבה יותר ונוגעים באספקטים נוספים. במקום להרחיב אני מצרף קישורים:

האם יהיו בנקים בעוד 20 שנה?

מה תעשה כשתהיה גדול: בנקאי או איש פינטק?  

הלוואות דיגיטליות והבנקים: הווה ועתיד 

התבגרות הפינטק 

מי זכאי לגשת למידע הפיננסי שלכם?  

שירותים פיננסיים חלופיים מנישה שולית למרכז (Mainstream)   

כלכלת שיתוף: מימון פרויקט או חלום באמצעות Crowd Sourcing 

כלכלת שיתוף: המודל האינדונזי    


הערה נוספת 

אני חבר בשתי  קבוצות ב-Linkedin העוסקות בפינטק. יש בהן פוסטים מענינים. ממליץ להצטרף אליהן. להלן הקישורים:

Fintech Israel  

Fintech Entrepreneurship Israel

האם יהיו בנקים בעוד 20 שנים?

בנק אמריקאי במרילנד
מקור התמונה: English Wikipedia

לפני 10 שנים או 20 שנים אף אחד לא היה מעלה בדעתו לשאול את השאלה שבכותרת. בפוסט זה אסביר מדוע יש מקום לשאול את השאלה הזו לפני שאתן את התשובה שלי לשאלה הזו.

סניפי בנקים נסגרים
לדברי ד"ר בועז ברק, מומחה לבנקאות, באירופה נסגרים כל שנה כ-20% מסניפי הבנקים. לדבריו גם בישראל המצב דומה. אני לא מכיר את המספרים הקונקרטיים בארץ, אבל ללא ספק זו המגמה. יש שתי סיבות עיקריות לסגירת סניפי בנקים בישראל.

הסיבה הראשונה היא שהבנקים מעדיפים שלקוחות ישתמשו בערוצי שירות עצמי כי זה עולה להם הרבה פחות כסף מאשר סניפים.
הסיבה השנייה היא שהמפקחת על הבנקים בבנק ישראל חייבה אותם להתיעל ולפטר מספר רב של עובדים. הבנקים בישראל יעילים פחות מבנקים במדינות אחרות ואת המשכורות לעובדים שלא הכרחיים משלמים בסופו של דבר הלקוחות, כלומר: אנחנו.

אם תימשך המגמה של סגירת סניפים, האם בסופו של דבר לא ישארו בכלל סניפי בנקים? 

סיפור אמיתי על פולניה שעבדה בארה"ב
צעירה פולניה עבדה בארה"ב. היא בדקה אפשרות להעביר כסף למשפחתה בפולין באמצעות הבנק שלה.
התברר לה שזה עולה יותר מאשר לטוס לפולין. היא הוציאה כסף מזומן. קנתה כרטיס טיסה וטסה לפולין בעלות נמוכה יותר מאשר עמלות העברת הכסף.
היום יש לה סטארטאפ ב-Fintech.

הסיבה לעמלות הגבוהות היא שימוש ב-SWIFT. זוהי תוכנה מורכבת ויקרה, המחברת באמצעות פרוטוקול מיוחד, את כל הבנקים.
באמצעותה מועברים כספים מחשבון בבנק אחד לחשבון בבנק אחר במדינה אחרת. 

הסטארטאפ של אותה צעירה אינו לבד. סטארטאפ ישראלי חוסך עלויות העברת כספים של עסקים קטנים. החלק הטכנולוגי הוא ניתוח מידע רב ומורכב. החלק הלא טכנולוגי הוא העברת כספים לחשבון של החברה בארץ. החברה מכניסה ישירות את הסכום לחשבון של הלקוח בחו"ל באמצעות העברה בתוך אותה המדינה מחשבון בנק שלה. כך נחסכות עלויות העברת כסף באמצעות SWIFT.

דרך אחרת לעקיפת השימוש היקר ב-SWIFT היא שימוש במטבע הביטקויין. הביטקויין הוא מטבע אותו כורים באינטרנט תוך שימוש בטכנולוגיה הנקראת Blockchain. התחליף להעברת הכסף באמצעות SWIFT היא טכניקה של הצפנה בצירוף קונצנזוס אישור של משתמשים רבים ברשת.   

האם יש עתיד לגופים הגובים עמלות עתק על העברת כספים ממדינה אחת לאחרת? כנראה שלא. יתכן ויאלצו בעצמם להשתמש ב-Blockchain ןלהוזיל את העלויות. יתכן גם שיפסידו פלח שוק גדול של העברות כספים.

פינטק
Fintech, בעברית: פינטק, הוא שילוב של שירותים פיננסיים וטכנולוגיה (אינטרנט וטלפונים חכמים) בחלק מהמקרים מבוסס הפינטק על כלכלת שיתוף. דוגמה: במקום לקחת הלוואה בבנק עליה משלמים ריבית גבוהה ועמלות אפשר להקים אתר אינטרנט בו יוכלו אנשים שיש להם כסף זמין להיענות לבקשת אנשים המעוניינים לקבל הלוואה ולהלוות להם כסף. 
זה לא עד כדי כך פשוט משום שהחברה שבנתה את האתר גוזרת קופון. היא גם מבטחת את החזר ההלוואה במידה שמקבל ההלוואה לא עמד בתשלומי ההחזר. המלווה מקבל ריבית גבוהה יותר מהריבית על פיקדון בבנק.

הקופון הזה זול בהרבה מהריבית והעמלות שגובים בנקים המלווים כסף. 
השורה התחתונה היא שההלוואות הלאה משתלמות גם למלווה וגם ללווה.

מחקר ששנעשה באוניברסיטת קיימברידג' היוקרתית, על נתונים המתיחסים לכל יבשת אירופה, מצביע על שוק גדול וצומח ולשירותי הלוואות ומימון המונים (Crowdsourcing). בשנת 2014 השוק גדל ב-144% בהשוואה לשנת 2013.
לקריאת תמצית המחקר: שירותים פיננסיים חלופיים מנישה שולית למרכז (Mainstream).

השירותים הפיננסיים החלופיים לוקחים מהבנקים פלח שוק ומקטינים את רווחיהם. עוד סיבה לצמצומים בבנקים. הם גם מעבירים אליהם עובדי בנקאות מיומנים, חלקם בכירים, הרואים את עתידם בפינטק ולא בבנקים.

האינטרנט כבנק
לפני כ-15 שנה נתתי ייעוץ במחשוב לאחד הבנקים בישראל. בחננו לעומק את המגמות בעולם המחשוב הבנקאי. באותה תקופה דיברו על בנקאות באינטרנט. לא היה ספק שהערוץ האינטרנטי רווחי יותר מערוצים אחרים. ביצוע הפעולות היה זול יותר לבנקים מאשר ביצוע פעולות בערוצים אחרים ולא פחות חשוב, בערוץ הזה השתמשו הלקוחות המועדפים של הבנקים: אלה שיש להם כסף ואין להם זמן. היו אפילו בנקים אינטרנטיים לגמרי, כלומר: ללא סניפים. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, הבנק האינטרנט הטהור הראשון הוקם בשיקגו. הטריוויה הזו לא ממש מענינת. מה שכן מענין זה מה הייתה המסקנה הסופית ביחס לבנקים אינטרנטיים בלבד.

המסקנה הייתה: בנקים ללא bricks and walls, כלומר: אינטרנטיים בלבד ללא סניפים, נכשלו. הצליחו אותם בנקים שהצליחו לשלב בין ערוץ אינטרנטי מתקדם לבין סניפים.

המסקנה שלי מ"המחקר" שביצענו היא שגם בעתיד לא בהכרח סניפי הבנקים יעלמו לחלוטין. 

הטלפון החכם כאמצעי תשלום
איום נוסף על הבנקים בא מכיוון תשלומים ישירים בטלפונים חכמים. כשמשלמים ישירות בטלפונים חכמים לא זקוקים לתיווך של הבנק. השחקנים המובילים בשוק הזה צפויים להיות Apple ו-Google. 

בחלק מהמדינות המתפתחות, בהן רק לחלק מהאוכלוסייה יש בכלל חשבון בנק, זהו תחליף מתבקש. גם במדינות מפותחות תשלומים כאלה עשויים להיות קלים יותר לביצוע מאשר פעולות באמצעות הבנק. סביר להניח שהם עשויים גם להיות זולים יותר.
בכירים בבנקאות הישראלית, שרואיינו לעיתונות הכלכלית, הביעו דעה שהאיום של תשלומים בטלפון החכם משמעותי יותר מהאיום של הפינטק.

לא משנה אם תסכימו איתם או לא, אפליקציות תשלום בטלפון החכם עשוי לקחת פלח מהשוק הבנקאי הנוכחי.

הטלפון החכם כבנק
ד"ר בועז ברק, שהוזכר בתחילת פוסט זה, הוא האזרח הזר הראשון שהיה חבר הנהלה של בנק שוויצרי. הוא היה חבר הנהלה בשני הבנקים השוויצריים הגדולים ביותר UBS ו-Credit Swisse. לפני מספר קטן של שנים פרש והקים עם שני שותפים חברה מצליחה בתחום השירותים הבנקאיים. החברה הזו אינה בנק. 

בהרצאה שלו הוא מדבר על הטלפון החכם כבנק עתידי. למעשה הוא לא ממש בנק אלא המקום אליו מגיע המידע הבנקאי וממנו מבוצעות הפעולות. לשאלתי הוא ענה שהוא לא חושב שהבנקים יעלמו לגמרי. הם רק ישתנו באופן מהותי. 

במושגים שלי, יהיו בעיקר בנקים דיגיטליים עם מעט סניפים. שירותים חשובים שינתנו על ידי חברות חוץ בנקאיות, כמו החברה של ד"ר ברק ושותפיו, יכללו מנועי השוואת מחירים. אנחנו רואים מנועי השוואת בתחומים רבים אחרים, אז מדוע לא בבנקאות? 
אתם רוצים לקחת הלוואה דווקא בבנק אז מדוע שלא תקבלו לטלפון החכם או לאינטרנט רשימה של בנקים וגובה הריבית ותנאי התשלום בכל אחד מהם? 
אתם רוצים להפקיד פיקדון בבנק אז מדוע שלא תקבלו רשימה של תנאי פיקדון מהסוג שאתם רוצים בבנקים שונים מדורגת מזה שנותן את התנאים הטובים ביותר ועד זה שנותן את התנאים הפחות טובים?
יש כאלה החושבים שאפילו הבנקים עצמם יאלצו לתת לכם מידע על מוצרים בנקאיים של בנקים מתחרים.

הטרנספורמציה הדיגיטלית עשויה להפוך את הטלפונים החכמים וה-Pablets למרכז פעילות בתחומים רבים כולל בנקאות ושירותים בנקאיים באמצעות גורמים שאינם בנקים.


האם ימשיכו בנקים להתקיים בעוד 20 שנים?
בשישים ומשהו שנות חיי כבר נתקלתי בהרבה אנשים שטענו בכתב או בע"פ שמוצר או חברה "ימותו". האופנה של להמית בהבל פה מוצרים או חברות נפוצה במיוחד בתחום טכנולוגיית המידע (Information Technology). כמעט תמיד הממיתים טעו.

איני רוצה להצטרף לאותם נביאים (רובנו יודעים למי ניתנה הנבואה אחרי שחרב בית המקדש). 

השורה התחתונה שלי היא שלהערכתי בנקים ימשיכו להתקיים גם בעוד 20 שנה.
הם יצטרכו להתסגל למציאות חדשה והרבה פחות נוחה מהמציאות שהכירו במשך עשרות רבות של שנים.
הבנקאים השמרנים ושונאי הסיכונים (Risk Averse) כבר לא יוכלו להמשיך באותו מסלול מוכר.  

מה תעשה כשתהייה גדול: בנקאי או איש Fintech?

ארנסט יפת (במרכז השורה הראשונה עם הבלורית הלבנה)
עם מנהלים בבנק לאומי 1977.
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט קודם:הלוואות דיגיטליות והבנקים: הווה ועתיד תיארתי את האיומים על הבנקאות שמקורם בעולם הדיגיטלי.

בסדרת פוסטים קודמים עסקתי בבחירת מקצוע, למשל: הכנסה ומקצוע (רשימת הפוסטים המלאה בנושא זה מופיע בפסקה האחרונה).

בפוסט זה אציב את השאלה: האם כדאי לבחור במקצוע הבנקאות או לבחור ב-Fintech?

הבנקאים
בנקים היו ידועים בעבר כשונאי סיכונים (Risk Averse). הם הצטיירו כארגונים יציבים המנוהלים באופן סביר ושמרני. בנקאים היו אנשים שחיפשו מקום עבודה יציב, המבטיח יותר פרנסה טובה לאורך זמן, מאשר יצירתיות. 

בתמונה בראש הפוסט מופיעים מנהלים בבנק לאומי בשנות ה-70. כשבמרכז ארנסט יפת. אותו יפת, הורשע בפרשת ויסות מניות הבנקים בשנות ה-80. מהפרשה הזו אפשר ללמוד שלא תמיד הכלל של שנאת סיכון הנחה בנקאים. היו מקרים בהם ניסו להגדיל רווחים באמצעים לאו דווקא חוקיים. במקרה זה הפרשה הסתיימה בהלאמת בנקים בישראל.

נקודת השבר
אם מחפשים נקודת שבר בתדמית שונאת הסיכונים של הבנקאים והבנקים, משבר הסאבפריים בשנת 2007-2008 בארצות הברית, ובעקבות זאת גם בעולם, הוא דוגמה בולטת.
זו לא סתם דוגמה בולטת, אלא משבר שגרם לקריסת בנקים, שהבנקאים שלהם הפסיקו להיות שונאי סיכונים. זוהי גם נקודת שבר שממנה ועד היום הסתיימה בפיטוריהם של כ-350 אלף עובדי בנק בארה"ב ובבריטניה (לפי דוח של Bloomberg). שנת 2008 היא גם השנה של התחלת הפריצה של Fintech.

Fintech הוא ענף המציע שירותים פיננסיים חלופיים לשירותים המוצעים על ידי הבנקים, תוך שימוש בשירותים טכנולוגיים, כגון: אתרי אינטרנט ואפליקציות בטלפונים חכמים. 
כלכלת השיתוף הצומחת, משתלבת היטב עם ה-Fintech. חלק מהשוק הצומח של ה-Fintech, הוא שוק של שרותים פיננסיים חלופיים, המתחילים להפוך ל-Mainstream.


מקצועות נעלמים ומקצועות משתנים
בפוסט הכנסה ומקצוע התייחסתי גם לאורך החיים של מקצועות. חלק מהמקצועות צפויים להיעלם משום שיוחלפו על ידי טכנולוגיה מתקדמת: תוכניות מחשב ורובוטים למשל.

במאמר של נירית כהן, סמנכ"לית כוח האדם של אינטל ישראל, בבלוג שלה, היא טוענת שהבעיה היותר קשה מהיתייתרות מקצועות, היא הצורך של עובדים במקצועות שלא יתייתרו לעבוד בשילוב עם אמצעים טכנולוגיים, שיצבעו חלק ממטלות העבודה שלהם.

עובד בנק המבצע פעולות פשוטות בסניף הוא מקצוע מתייתר. בנקאות מורכבת יותר, שייכת לקטגוריה של מקצועות שלא יתייתרו אבל עובדיהם יצטרכו להתאים את עצמם לטכנולוגיה.
כך למשל, יצטרכו עובדי בנק בעתיד להיות שותפים לתהליכי Case Management בנקאיים, המשלבים מחשוב ותובנות אנושיות.

מספר העובדים בבנקים צפוי להצטמצם באופן משמעותי, משום שהבנקים סוגרים סניפים והפעילות בהם מוחלפת על ידי אמצעים טכנולוגיים כמו: אינטרנט, אפליקציות טלפונים חכמים, קיוסקים בנקאיים, מכונות אוטומטיות (ATM) וכיו"ב.

הנותרים יצטרכו להסתגל לעולם בו הם צמודים הרבה יותר לאמצעי מחשוב. 

העתיד

במאמר: Fintech Predominance: Why Bankers are Shifting to Fintech ,שנכתב על ידי Mark Tomlinson, מצטט המחבר סקרים ביחס לבנקאות. כך למשל, בסקר של Options Group Inc, נמצא כי 52% מהבנקאים באירופה חושבים על שינוי קריירה.

Tomlinson מציג גם סקר שפירסם האקונומיסט. על פי תוצאות הסקר, רק 20% מעריכים שבנקים ימשיכו לשלוט בשוק השירותים הפיננסיים. 57% מאמינים שבנקים ו-Fintech יחלקו ביניהם את השליטה בשוק זה, בצורה זו או אחרת.

לא מפתיע, שרבים מהבנקאים החושבים על קריירה אחרת, חושבים על עבודה ב-Fintech.
בעבודה ב-Fintech יוכלו לעשות שימוש בכישוריהם הפיננסיים ובניסיונם, אבל גם להיות חלק מהשינוי או המהפיכה בעולם השירותים הפיננסיים. אחרון ולא זניח: הם גם יוכלו לזכות בהכנסה נאה בעבודה בתחום זה.

פוסטים על בחירת מקצוע

הכנסה ומקצוע 

הכנסה ומקצוע: מה ללמוד והיכן?

החלשות מעמד הביניים ותכנון העתיד הכלכלי של משפחתכם

הלוואות דיגיטליות והבנקים: הווה ועתיד

בפוסט: הבנקים: ערוצים והלקוח במרכז - רבדים עמוקים יותר, עסקתי באיומים על הבנקים. התמקדתי באיומים הבאים: העולם הדיגיטלי, הטלפונים החכמים וכלכלת השיתוף.

האיומים מתייחסים למגוון של שירותים בנקאיים ולא רק להלוואות. הלוואות הוא אחד מהשירותים השכיחים ביותר. 

בפוסט: שירותים פיננסיים חלופיים: מנישה שולית למרכז (Mainstream), הצגתי מחקר מקיף שנעשה באוניברסיטת קמברידג' באנגליה ועסק בשירותים פיננסיים חלופיים באירופה. השירותים התבססו על אתרי אינטרנט. המחקר מציג נתונים על גידול מתמשך בשיעור שנתי גבוה של שוק השירותים הפיננסיים באירופה. על פי המחקר, אחד השירותים הפיננסיים החלופיים, שבהם נעשה שימוש רב הוא הלוואות Peer to Peer.

אם תלחצו על הקישור הבא:

Digital Lenders have a 1 trillion USD Opportunity -this slidedeck has everything you need to know about them  , תגיעו למצגת ופרשנות שלה. המצגת מתמצתת מחקר שנעשה על ידי חברת המחקר Autonomous Research ומסקנות שהסיקו האנליסטים מהמחקר.

Autonomous Research היא חברת מחקר עצמאית המתמקדת בסקטור הפיננסי בארה"ב, אירופה וסין.

המצגת מתמקדת בשוק ההלוואות הדיגיטליות בארה"ב ובאירופה.

המצגת והפרשנות מופיעים באתר Business Insider.

למצגת ולפרשנות התייחס Matt Turner, העורך הפיננסי של האתר.

מהמחקר ברור לגמרי כי היקפו של שוק ההלוואות הדיגיטליות בארה"ב ובאירופה הוא גדול מאד וצפוי להכפיל את גודלו לפני שנת 2020. Autonomous Research מעריכים שיגיע בשנת 2020 לכ-100 מיליארד דולר. בשנת 2020 הוא עשוי להיות כ-10% משוק ההלוואות.   

במה שונה מלווה דיגיטלי מבנק?

1. אין לו סניפים
המשמעויות הן שכל תהליך מתן ההלוואה מתבצע באופן דיגיטלי ולכן עשוי לחסוך זמן ומאמץ ללווה ושהעלות של מתן השירותים זולה יותר למלווה דיגיטלי מאשר לבנק.

2. יותר נתונים להערכת הסיכון של לווה
כמו הבנקים בארה"ב גם המלווים הדיגיטליים מסתמכים על תוצאת FICO של לווים על מנת להחליט האם לתת להם הלוואה ובאיזו תנאים לתת להם הלוואה. קרוב לודאי שבנקים בארצות אחרות מסתמכים על מודלים דומים להערכת הסיכון של לווים.

המלווים הדיגיטליים ניגשים ליותר מקורות אינטרנטיים לצורך הערכת הסיכון של לווה בעוד הבנקים מסתמכים בעיקר על המידע שיש להם על הלווה, שבלא מעט מקרים הוא לקוח של הבנק. 

3. המתווך החדש הוא האתר במקום הבנקאים
כמו כל מתווך הוא לוקח עמלות, שכאמור הן נמוכות מהעמלות שגובים בנקים.
העלות של החזקת סניפים עם פקידים הרבה יותר גבוהה מהעלות של תיווך דיגיטלי.

לא רק בנקים גם חברות כרטיסי אשראי
האיום של הלוואות דיגיטליות הוא גם איום על חברות כרטיסי האשראי. גם הריבית שהן גובות גבוהה משמעותית מהריבית שגובים בהלוואות דיגיטליות.
במחקר נמצא כי אחד השימושים של הלוואות דיגיטליות הוא סגירת אשראי שניתן על ידי חברות אשראי.

מגוון של סוגי הלוואות דיגיטליות
הלוואות דיגיטליות מוצעות לצרכים כמו: הלוואות אישיות, הלוואות סטודנטים, משכנתאות, הלוואות לעסקים קטנים, הלוואות לרכישת רכב ואפילו הלוואות סאב פריים.

היתרונות של הלוואות דיגיטליות על פי אתרי ההלוואות הדיגיטליות
"אין הנחתום מעיד על עיסתו" ולכן צריך לבדוק האם באמת היתרונות קיימים ומשמעותיים. כמובן שצריך להיות מודעים גם לחסרונות.

ארבעת היתרונות המוצגים במאמר:

1. מגוון מוצרים רחב יותר
המלווים הדיגיטליים טוענים שהלוואות לא השתנו מאז שנת 1400. לטעמי זה קצת מוגזם.
מה שנכון הוא שהבנקים שמרנים ולא בהכרח "תופרים" הלוואות מתאימות לכל מטרה. אחד התחומים בו הבנקים האמריקאיים לא נותנים מענה ייחודי סביר לצורך בהלוואות הוא הלוואות לסטודנטים.

איני מכיר את המצב בארץ בתחום זה משתי סיבות:

א. אני כמעט ולא לוקח הלוואות וגם כסטודנט לא לקחתי הלוואות (עבדתי במקביל משרה מלאה במחשבים, כך שלא ממש נזקקתי להלוואות).

ב. עברו כבר יותר מ-30 שנים מאז שהייתי סטודנט.

לא הופתע אם מישהו יטען, שהמצב בארץ בנושא הלוואות סטודנטים, אינו שונה מהותית מהמצב בארה"ב. 

2. טכנולוגיה
Autonomous Research טוענים כי בנקים אינם מצטיינים ב-Innovation (השתמשתי במילה באנגלית ולא במילה חדשנות כי המילה חדשנות אינה מתארת בדיוק את מה שהמילה באנגלית מתארת).

ללא ספק, בנושא הטכנולוגי יש למלווים הדיגיטליים שני יתרונות עיקריים לעומת הבנקים: Innovation והוצאות קטנות יותר לניהול הטכנולוגיה.

כמי שנתן ייעוצים בטכנולוגיית המידע לכמה בנקים בישראל וגם בחו"ל, אני יכול להעיד שמרכזי המחשבים שלהם מעסיקים מספר גדול של עובדים באופן אבסלוטי ובהשוואה לארגונים גדולים בסקטורים אחרים בישראל.
כמות משאבי המחשוב שלהם גדולה.

ברור שלנותני הלוואות דיגיטליים, המשתמשים ב- Public Clouds , יש תקורה הרבה יותר נמוכה. 

חלק לא קטן מהתקורה בבנקים מהוות מחלקות אבטחת מידע ואמצעי אבטחת מידע. השאלה שלא עלתה במצגת ביחס למלווים הדיגיטליים היא: עד כמה התהליך מאובטח?

3. Networking
בנקים אינם יכולים לתת הלוואות באמצעות Networking כשהם מתווך בין לווה ספציפי ומלווה ספציפי. מלווים דיגיטליים יכולים לאפשר שידוך דיגיטלי ישיר באמצעות Networking: לווה פוטנציאלי מוצא מלווה פוטנציאלי בתהליך כזה. 

המלווה הדיגיטלי גובה את עמלת "השדכנות" שלו. הוא גם יכול כנראה להסיר מעצמו אחריות על "שידוך" לא מוצלח, באמצעות הודעה מראש באתר שההתקשרות היא באחריותם הבלעדית של הלווה והמלווה.

הסיכון (לא צוין במצגת) שהלווה והמלווה צריכים להיערך על מנת להימנע ממנו הוא מצב בו הלווה אינו משלם את ההלוואה. 

4. לווים דיגיטליים אינם כפופים לרגולציה קשיחה לה כפופים הבנקים 
עמידה ברגולציה המקומית והעולמית (Basel) מקטינה את הזמישות של הבנקים.
המענה על הרגולציה דורש משאבים רבים: רזרבות כספיות שהבנקים צריכים לשמור, מערכות מחשוב ייעודיות למענה על הרגולציה, התאמות במערכות מחשוב, רכישת מומחיות בכללי הרגולציה, עמידה בבדיקות כמענה לרגולציה וחוסר גמישות בתהליכים כפועל יוצא של דרישות רגולטוריות.

הצד השני של המטבע: לפחות חלק מהרגולציה נועדה להתמודד עם סיכוני הון וסיכונים תפעוליים אמיתיים.
מי שלא מתמודד איתם (לווים דיגיטליים ובמידה מסוימת גם חברות ביטוח הנותנות הלוואות) עלול להיות חשוף לסיכונים. אם יתרחש אירוע סיכון חמור, גם הלווים עלולים להיפגע.

"השחקנים" בשוק ההלוואות הדיגיטלי העתידי
Autonomous Research חושבים שהשוק ישתנה. יש יותר מדי חברות המציעות שירותים כאלה. לדעתם השוק יעבור קונסולידציה. ניבוי מסוג זה הוא בדרך כלל נכון כשמדובר בטכנולוגיות לא בשלות (Immature Technologies).
כשהן מבשילות, הפערים בין המוצרים קטנים והשוק עובר קונסולידציה.

הם טוענים טענה מהותית נוספת: הבנקים ייכנסו באופן ישיר או באופן עקיף כשחקנים בשוק הזה.
כבר היום ניתן לראות בנקים שמשקיעים בחברות הנותנות שירותים פיננסיים דיגיטליים חלופיים לבנקים, כולל כמובן הלוואות דיגיטליות.
בישראל נכנס בנק לאומי לשוק הזה באמצעות השקעה בחברות הנותנות שירותים פיננסיים דיגיטליים.

השקעה במתחרים מקטינה רווחים בטווח הזמן הקצר, אבל בהחלט יכולה להיות השקעה טובה לטווח ארוך.

הבנקים: ערוצים והלקוח במרכז - רבדים עמוקים יותר

הבניין הראשי של בנק ישראל
 מקור התמונה: ויקיפדיה

הפוסט הקודם שלי: האם בבנקים בישראל מבינים את הקשר בין Customer Centric לבין ערוצי פעילות לקוחות?, נראה לכאורה כטרוניה מנופחת של לקוח לא מרוצה על טעויות זניחות. 

לא אלה פני הדברים. מאחורי כל זה מסתתרים רבדים עמוקים יותר, המתארים איומים של ממש על הבנקים.

מה קרה בתעשיית הטלקו לפני יותר מעשור?

לאחר שהתרחב השימוש באינטרנט, בשלה גם טכנולויה אינטרנטית, הקרויה: Voice Over IP או בראשי תיבות: VOIP.

הטכנולוגיה הזו הייתה האיום הראשון על חברות הטלפונים הגדולות, שבזק הישראלית  וחברות כמו: Deutsche Telecom הגרמנית, British Telecom הבריטית וTelfonica הספרדית הן דוגמאות לחברות כאלה. 

הן חדלו להיות מונופולים או כמעט מונופולים, השולטים בתשתיות הטלפונייה. שחקנים חדשים סיפקו שיחות טלפוניות בחינם או כמעט בחינם על תשתית VOIP. אחד המתחרים החדשים הידועים הוא Skype, אבל יש לא מעט אחרים ידועים פחות.

האיום השני היה הטלפונים הסלולריים והאיום השלישי היתה האפשרות להעביר מידע אחר ולא רק קול, למשל טכנולוגיות של Video Conference.

השורה התחתונה הייתה הצורך של חברות הטלקו למצוא מודל עסקי חדש, על מנת להתמודד עם האיומים המבוססים על חידושים טכנולוגיים ועם השחקנים החדשים המנצלים את הטכנולוגיות החדשות.

במחצית השנייה של העשור השני של המאה ה-21 עומדים הבנקים בפני איומים דומים לאיומים על חברות הטלפוניה המסורתיות. 

כמו בטלפונייה מדובר בחידושים טכנולוגיים, שחקנים חדשים ומודלים עסקיים חדשים.

האיומים על הבנקים

1. העולם הדיגיטלי

מטבעות חדשים, כמו הביטקויין, הם דוגמה לאיום זה. בשביל לשלם בביטקויין אין צורך בתיווך של הבנק והבנק אינו מרוויח מהעסקה הזו, בשונה מתשלום באמצעות חשבון בנק או כרטיס אשראי בו הבנק ו/או חברת כרטיסי האשראי "גוזרים קופון".

2. הטלפונים החכמים

Apple, סמסונג, Google וחברות נוספות משקיעות בתחום ההולך וגדל של תשלומים באמצעות טלפון חכם. חברת משקיפי השוק IDC צופה שבשנת 2017 יגיע היקף התשלומים הניידים באמצעות טלפונים חכמים לטריליון דולרים, יותר מפי 2 מההיקף היום.

שלא כמו בדוגמה בסעיף הקודם, הבנקים וחברות כרטיסי האשראי שותפים לתהליך התשלום. אבל למנכ"לים של אפל, גוגל וסמסונג לא קוראים אמא תרזה: גם הם רוצים להרוויח. 

התוצאה היא שהרווח מתחלק בין הגורם הבנקאי ובין חברת תוכנת וחומרת הטלפונים החכמים. קרוב לוודאי, שהרווח הכולל לכל עסקה קטן יותר מאשר הרווח הכולל לעסקה דומה, המבוצעת בערוצים בנקאיים מסורתיים. 

3. כלכלת שיתוף

כבר התייחסתי למגמה הכוללת של שימוש בכלכלת שיתוף בכמה פוסטים, כגון: כלכלת שיתוף וכלכלת שיתוף: במי ממציעי שירותי שיתוף בוחרים.

בהקשר הנוכחי, הפוסט החושב ביותר שכתבתי הוא: שירותים פיננסיים חלופיים מנשה שולית למרכז (Mainstream).

איני רוצה להפריז בחשיבות שאני מייחס לעצמי, אבל הפוסט הזה מתאר מחקר ייחודי שעשו חוקרים באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם: אוניברסיטת קמברידג' בבריטניה.

הייחוד שלו הוא בהיקף הגדול שלו ובפריסה שלו על כל אירופה. 

מסקנות המחקר הן ששירותים פיננסיים חלופיים, שלא באמצעות הבנקים, מתרחבים בהיקפם, בכל אירופה בכלל ובבריטניה בפרט, וכבר הפכו ל-Mainstream.

ברור לגמרי שכשהתיווך בין לווה ומלווה למשל, נעשה באמצעות אתר אינטרנט במקום באמצעות בנק, הבנק אינו מרוויח מהעסקה.

אגב, כל שלושת האיומים שציינתי קשורים בהתפתחות טכנולוגיית מחשוב. בהקשר הבנקאי בפרט ובהקשר הפיננסי בכלל, השם הגנרי לשילוב בין הטכנולוגיה והשירותים הפיננסיים הוא Fintech. 

גורם נוסף המשותף לכל האיומים הוא, שכמו בטלקו של לפני יותר מעשר שנים, נכנסים לשוק שחקנים חדשים, המתחרים בנותני השירותים המסורתיים.

כיצד הבנקים מנסים להתמודד עם האיומים?

הבנקים מנסים להבין מי הם הלקוחות שלהם ולנסות למצוא את הדרך לשמור על הלקוחות בהם הם מעוניינים. מימוש נבון של תפיסת Customer Centric הוא אחד האמצעים העיקריים לכך.

הם גם צריכים לאפשר ללקוחות לבצע את הפעולות מולם בצורה קלה ונוחה. זה לא עניין פשוט: על הבנקים לעמוד בדרישות הרגולציה ברמת המדינה וברמה העולמית, המכונה בזל עם מספר סידורי בהתאם להתקדמות הרגולציה, למשל: Basel 2 או Basel 3. טרם התפתחה רגולציה על המתחרים החדשים.

כשהלקוח במרכז ורוצים לאפשר ללקוחות לבצע פעולות בצורה קלה ונוחה, צריך להתחשב בהעדפות הלקוח.

אחת ההעדפות של הלקוח היא הערוץ (או הערוצים) באמצעותו (באמצעותם) הוא מעוניין לבצע פעולות.

בפוסט הקודם, תיארתי את עצמי כלקוח שיש לו העדפה ברורה לערוץ האינטרנטי. 

כל שלושת הבנקים הישראליים שהזכרתי, פעלו כאילו הם לא מבינים את החשיבות של כיבוד העדפות הערוץ שלי כלקוח. 

כשמידע בסיסי אינו נכון בערוץ האינטרנטי (וכנראה לא רק מידע בסיסי) על הלקוח נכפה שימוש בערוץ שאינו מעונין להשתמש בו.

בדוגמה בפוסט הקודם, בירור באמצעות הערוץ הטלפוני האם הסניף עדיין קיים ובאיזה מועד הוא פתוח. 

הם גם צריכים להתייעל.

אחת הדרכים להתייעלות היא שימוש של הלקוחות בערוצי השירות העצמי. הם ערוצים זולים יותר לבנק.

כך למשל, האינטרנט הוא ערוץ זול יותר מהטלפון משום שאינו מחייב העסקת והכשרת עובדי Contact Center, העונים לטלפונים.

הטלפון הוא ערוץ זול בהרבה מסניף בנק.

דרך שנייה להתיעלות היא התמקדות בלקוחות הרווחיים, אלה שיש להם נכסים פיננסיים ומבצעים יותר פעולות ביותר כסף. 

מהלקוחות שעליהם מפסידים הם מנסים להיפטר או לפחות להוציא פחות כסף על השירות, שהם מקבלים.

על מנת לדעת באילו לקוחות להתמקד נדרש מימוש נאות של תפיסת הלקוח במרכז. 

הלקוחות והערוצים

מחקרים פנימיים של בנקים ומחקרים של גורמים אחרים הראו מתאם גבוה בין הערוץ המועדף על ידי לקוח לבין היותו לקוח מועדף על ידי הבנק: הלקוחות של ערוצי האינטרנט והטלפון החכם הם הלקוחות שהבנקים מעוניינים בהם יותר.

סיבה טובה מבחינת הבנקים לתת להם שירות טוב ומידע מדויק. קוראי הפוסט הקודם מבינים שלא זה מה שקרה בדוגמאות שהבאתי.

הלקוחות הפחות רצויים הם לרוב לקוחות הבוחרים בערוץ של הסניף.

גם בלי לדעת את זה לא כל כך קשה לנחש את זה.

לאיש הייטק צעיר או לרופא מתמחה יש פוטנציאל להכנסה גבוהה. הם עסוקים ואין להם עודף זמן על מנת להגיע לסניף בנק ושולטים היטב בטכנולוגיה. קרוב לוודאי שהם יהיו לקוחות של ערוצי האינטרנט או הטלפון החכם.

קשישים שאינם משתכרים הרבה ולא תמיד יש להם הרבה נכסים פיננסיים, הם לקוחות טיפוסיים של סניף בנק.

בגיל כזה כבר לא משנים בקלות את ההרגל של ביצוע פעולות באמצעות פקיד בסניף.

זמן יש בשפע ולפעמים, כמה עצוב, זו הזדמנות לשוחח עם אנשים (פקידי הבנק או אלה שמחכים כמוהם בתור) לאחר שבני זוגם ומרבית חבריהם כבר הלכו לעולמם.

בחירה

יש כאלה שהם יכולים לבחור האם לצרוך את שירותי הבנק הזה או בנק אחר או שירותים פיננסיים חלופיים.

ניחשתם נכון: משתמשי ערוצי האינטרנט והטלפון החכם, ששולטים מספיק בטכנולוגיה ולרוב גם הם אין להם דפוסי צריכה שקובעו בהרגלים רבי שנים.

עוד סיבה טובה לבנקים להתאמץ קצת יותר ותת להם מידע מדויק באופן ידידותי ונוח.

כלכלת שיתוף: המודל האינדונזי

בשכונה בג'וגג'קארטה

אחת המגמות בעולם המפותח היא שימוש הולך וגדל בכלכלת שיתוף. אתר שיתוף בולט במיוחד בתחום בתים לנופש הוא Airbnb. שירותים פיננסיים חלופיים הופכים ל-Mainstream.  גיוס כספים באמצעות Crowdsourcing הופך לשיטה יותר ויותר מקובלת. נגעתי כאן רק בכמה דוגמאות בולטות המייצגות את מגמת השיתוף הכלכלי.

באינדונזיה כבר יש מודל שיתוף אחר, הקיים הרבה זמן לפני שכלכלת שיתוף הפכה במערב למושג שמדברים עליו ומשתמשים בו. 

מודל השיתוף הוא שיתוף בתוך הקהילה, בשונה מהמודל המערבי המבוסס על אתר אינטרנט באמצעותו משתפים משאבים בין אנשים מקהילות שונות. 

כבר נחשפתם לשיתוף בקהילת הבאלינזים בפוסט : באלי: על שמות והתנהגות כלכלית ובקהילת הטוראג'ה בפוסטים: אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של טיפול במתים וכיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי של הטוראג'ה באינדונזיה מנקודת השקפה אחרת.

בפוסט זה אעסוק במודל השיתוף בו נתקלתי באי ג'אווה. מתוך מה שכבר קראתם השיתוף בבנז'ר בבאלי הוא הקרוב ביותר למה שאתאר בהמשך.

הקהילה בג'אווה מבט מהחוץ

בג'וג'קארטה עברנו גם בשכונות עניות. בחוץ נקי ומסודר. אפשר לראות פרחים ליד הבתים. וכלובי ציפורים. הבתים קטנים ולפעמים אפשר לראות מהחוץ מה קורה בתוכם.

גבר ג'אוונזי אינו גבר אם אין לו ציפור מחמד. לא בכדי ביקרנו גם בשוק הציפורים המקומי הענק: כמעט בכל בית מגדלים ציפור.

רוב הכבישים באינדונזיה צרים ופקוקים. בנוסף למכוניות יש בלי סוף אופנועים. הנהגים המקומיים בג'אווה שקטים וסבלנים. כמעט ולא צופרים.

יש מי שמכוון את התנועה ומאפשר לכלי רכב הבאים מרחובות צדדיים להשתלב בתנועה. ללא הכוונה כזו הם לא היו משתלבים במשך שעות.

לא מדובר בשוטרי תנועה, אלא  במקומיים מהשכונה. הנהגים מצייתים להם.

הקהילה בג'אווה מבט מבפנים

הקהילה בשכונה היא הקהילה החשובה ביותר עבור הג'אוונזים. הקהילה אחראית לניקיון בשכונה, שמירה מפני שריפות והכוונת תנועה.

אנשים בשכונה עוזרים זה לזה: בעבודות ובחפצים או במצרכים.

כשמשפחה חוגגת אירוע היא מזמינה את כל תושבי השכונה. אירוע כזה נקרא: סלמנתן (Salamantan).

כולם חייבים להגיע לסלמנתן. באופן טבעי, כשכולם מגיעים ומדברים ביניהם נפתרים סכסוכים ומחלוקות.

כשכולם מרגישים שייכות, מדברים זה עם זה ומוכנים לעזור זה לזה יש מודל שיתוף, השומר על איכות החיים ומוזיל עלויות לחברי הקהילה.

הצד השני של המטבע

בעולם המערבי אנחנו יודעים מה זו פרטיות ומנסים לשמור עליה. העולם הדיגיטלי והאינטרנטי גוזל מאיתנו חלק מהפרטיות. רוב האנשים באינדונזיה לא מבינים מה זו פרטיות. הצד השני של המטבע של קהילה ושיתוף הוא היעדר פרטיות.    

באלי: על שמות והתנהגות כלכלית

בית ספר בבאלי

בכיתה בבית ספר בבאלי

נכנסים לכיתה בבית ספר בבאלי ואומרים: "ראשון קום". קרוב לוודאי שעשרה ילדים או יותר יקומו. זה משום שבבאלי יש רק ארבעה שמות לילדים: ראשון (כך נקרא הילד שנולד ראשון), שני, שלישי ורביעי. לשמות מוסיפים גם את שם הקסטה אליה משתייך הילד, למשל: ברהמינים. 

בטח הבנתם מהתיאור שתושבי באלי אינם מוסלמים אלא הינדוהיסטים. להינדהיזם שלהם יש גם מאפיינים ייחודיים, השונים מההינדוהיזם בהודו. 

באיזה שם קוראים לילד החמישי שנולד? הוא נקרא ראשון-שני. לשישי? ניחשתם לבד: שני-שני.

הקשר בין שם ותפיסת עולם

אצלנו לכל ילד יש שם ייחודי שנתנו לו אביו ואימו (ונתן לו אלוהיו?). לפעמים השמות הם כל כך ייחודיים ומקוריים שאי אפשר לדעת האם מדובר בילד, בילדה, בחתול המשפחתי או בכינוי ברשת חברתית מקוונת.

כשיש לך שם ייחודי אתה גם מרגיש ייחודי. אתה אינדבידואל. הדגש הוא עליך כפרט ולא על הקבוצה. אתה אולי תיטה יותר לעסוק בעצמך, לדאוג לעצמך ולהסתכל פחות על הכלל או הקבוצה.

כשיש לך שם באלינזי, אתה אחד מהקבוצה. אתה דואג לקבוצה לפני הדאגה לעצמך. גם בהיבט הכלכלי. אתה תיטה יותר לשתף פעולה עם אחרים. לפעמים גם תשיגו תוצאות טובות יותר מאשר אוסף פרטים, הדואגים כל אחד לטובת עצמו.

על שמות וגלגול נשמות

זוכרים את הפוסט: כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות? בפוסט זה הסתברתי את הקשר בין האמונה הבודהיסטית בגלגול נשמות לבין חוסר השחיתות של משפחת המלוכה בבהוטן.

בבאלי הם הינדוהיסטים ולא בודהיסטים, אבל גם הם מאמינים בגלגול נשמות. 

כשאתם מאמינים בגלגול נשמות, תפיסת העולם שלכם היא שאתם ייחודיים פחות מאשר מי שמאמין שהחיים שלו הם חד-פעמיים. אם יש גלגול נשמות, ממילא הנשמה שלכם תתגלגל למישהו אחר בגלגול הבא.

כמו בבהוטן, חשוב לכם שהגלגול הבא יהיה טוב. על מנת שהוא יהיה טוב (ואולי אפילו תגיעו גם למצב בו תצאו ממעגל גלגולי הנשמות), עליכם לעשות טוב לסובבים אתכם.

מעגלי ההשתייכות של באלינזים

באלינזי משתייך להרבה מעגלים ומשתף פעולה עם אלה המשתייכים לאותו מעגל:

המעגל הראשון: המשפחה המורחבת

כמו במקומות אחרים בהם ביקרתי באינדונזיה, בבאלי יש כבוד רב לדור המבוגר (קראו למשל: כיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי שלהטוראג'ה באינדונזיה מזוית אחרת).

באלינזים מתגוררים במשותף עם המשפחה המורחבת. נשים זוכות לפרטיות מסוימת: לכל אישה יש מטבח משלה.

הדירה הטובה ביותר נמצאת בצפון (צפון ומזרח נחשבים על פי האמונה שלהם ככיוונים טובים). בדירה זו מתגוררים המבוגרים ביותר. המגורים ביתר הדירות הם לפי בכירות תאריכי לידה. הדירות הטובות יותר גבוהות במעט מהטובות פחות ונמצאות יותר לכיוון צפון או מזרח. הצעירים יותר מתגוררים בדירות טובות פחות בדרום מתחם המגורים.

כאשר נפטרים המבוגרים ביותר, כולם זזים דירה. המבוגר ביותר עובר לדירה הטובה ביותר בצפון-מזרח וכולם מתקדמים בדירה אחת.

אין משמעות לבעלות אישית על דירה ולכן זוגות צעירים אינם צריכים להשתעבד למשכנתה על מנת לרכוש דירה.

המקדש המשפחתי נמצא בצפון-מזרח. שם קבורים האחים התאומים שלהם. באלינזים מגדירים את השיליה של האם בזמן לידה כאח תאום (גם בני הטוראג'ה). הם מגדירים גם אביזרים שונים הקשורים ללידה כאחים תאומים.

המשמעות היא שגם אם מתרחקים וגרים במקום אחר (ג'אווה למשל) חוזרים לבקר את ההורים ואת "האחים התאומים" וחוזרים לבצע פולחנים של מנחות לאלים במקדש המשפחתי.

משמעות נוספת היא כמובן שיתוף כלכלי. כך למשל, המטבח הפרטי של אישה באלינזית, החיה במתחם מגורים משפחתי משותף, הוא לצורך הכנת אוכל (ומניעת חיכוכים). באוכל כולם מתחלקים. חיים יותר במתחם הפנימי שבין הבתים מאשר בבתים. המתחם הזה הוא משותף. 

המעגל השני: הבנז'ר

ההולנדים חילקו את באלי לכפרים, בדיוק כמו שהבריטים והצרפתים חילקו ביניהם את המזרח התיכון וקבעו גבולות של מדינות. ההתפרקות הנוכחית של מדינות ערביות היא משום שהמקומיים לא רואים את עצמם משתייכים לקבוצה (מדינה) שהקימו האירופאים. במקום זה יש להם קבוצות השתייכות אחרות. 

גם הבאלינזים לא ראו בכפר ישות השתייכות משמעותית. ההשתייכות שלהם היא לבנז'ר (Banjar). בכפר אחד עשויים להיות מספר בנז'רים. בנז'ר הוא קהילה בפני עצמה, שיש בה מידה מסוימת של שיתוף. 

בבנז'ר יש מעין משמר אזרחי שבפעולותיו משתתפים חברי הקהילה. תפקידו הוא להגן על הקהילה מפני גנבים ופושעים מחוץ לקהילה (כמעט תמיד מדובר בפושעים שאינם באלינזים). 

רווקים צעירים מנועים להיפגש עם רווקות צעירות אחרי שעה 21:00. אם "המשמר האזרחי" תופס זוג כזה בשעה מאוחרת יותר, הגבר חייב להתחתן עם האישה.

מעגל נוסף: חלוקת המים

באלינזים רבים עוסקים בחקלאות, גידול אורז למשל. מי שעוסק בחקלאות, וגם מי שאינו עוסק בה, זקוקים להספקת מים. 

בהרים יש מספיק מים, אבל צריך להביא אותם לבתי התושבים. השובאק (איני בטוח שאייתתי באופן מדויק את השם) היא יחידת ההשתייכות של חלוקת מים או מי הם אלה שיש להם צינורות משותפים. הצינורות עוברים מרחקים גדולים מההרים ועד לים וכמובן שחוצים מספר רב של בנז'רים. אבל גם שכנים הגרים באותו בנז'ר, עשויים להשתייך ליחידות חלוקות מים שונות, משום שצינורות מים ראשיים שונים מחברים אותם.

בראש כל יחידת חלוקת מים עומד אדם, שתפקידו לדאוג שיגיעו מים ושיגיעו מספיק מים לכל אחד מחברי היחידה.

האדם העומד בראש שובאק גר תמיד קרוב לים. אם משהו ישתבש בהספקת המים, הוא יהיה בין הראשונים להיפגע מכך משום שהוא נמצא בסוף שרשרת ההספקה.

כך מבטיחים שלמי שמנהל את חלוקת המים יש אינטרס מובהק, שהמערכת תעבוד באופן ראוי.

המעגל הגדול: הבאלינזים

לא מיציתי את כל מעגלי ההשתייכות של הבאלינזים. אחד המעגלים הנוספים הוא ההשתייכות שלהם לבאלי (מעגל גדול יותר הוא ההשתייכות לאינדונזיה). 

התוצאות של הערבות ההדדית בכל המעגלים:

1. הבתים (מתחמי המגורים) בבאלי פתוחים וכל אחד יכול להיכנס, בלי שיפתחו לו את הדלת הלא נעולה, בלי לבקש רשות ובלי לצלצל בפעמון.

באופן עקרוני כל אחד גם יכול לפתוח מקרר ולאכול. לרוב מצבם הכלכלי הוא לא מספיק טוב על מנת, שאני או מישהו אחר במצב דומה למצבי, ייכנס ויאכל בבית שאינו מכיר את יושביו.

2. החנויות לא נעולות והסחורה יכולה להישאר על המדרכה. 

אף באלינזי לא יגנוב אותה.

3. אין רעבים, קבצנים או חסרי בית

המשפחה או הקהילה דואגת להם.

זה לא לגמרי מדויק. פגשתי קבצנית עם ילד קטן על זרועותיה. כשאמרתי למדריך הבאלינזי שלנו שהוא אמר שאין קבצנים ואני ראיתי קבצנית הוא השיב: היית צריך לשאול אותה מהיכן היא. היא הייתה כנראה אומרת לך שהיא הגיעה מג'אווה.

המרחק בין האי ג'אווה לאי באלי הוא קטן ובהחלט מגיעים ג'אונזים לצורך עבודה, תיירות ולפעמים גם ממניעים לא כל כך נאצלים.

הבאלינזים אולי תמימים, אבל כבר פחות. בסמוך לרמאדן הם נועלים את הבתים ואת האופנועים, מכניסים את הסחורות לחנויות ונועלים את הבתים. גם המשמרות האזרחיים מגבירים את פעילותם.

ההסבר שלהם: לקראת החג המוסלמים מג'אווה זקוקים ליותר כסף. יש ביניהם כאלה שמגיעים לבאלי על מנת להשיג אותו בדרכים לא ממש חוקיות ולא ממש נאצלות.