הנזק הכלכלי של מערכות איכון כושלות

מקור התמונה: ויקיפדיה

 

ב-11 במרץ כתבתי את הפוסט: כשפחד מהקורונה משתק את המשק. בפוסט ביקרתי את מדיניות הבידודים של משרד הבריאות. זו הייתה תחילת מגפת הקורונה. בחדשות ערוץ 12 דיברו אתמול (28 באוגוסט) על כחצי מיליארד שקל בחודש. איני יודע האם נתון זה נכון או מדויק אבל אין שום ספק שהבידוד עולה למשק הישראלי הרבה כסף. כמו רבים אחרים, לא ידעתי אז את מה שאני יודע היום. היום אתמקד בביצוע ולא במדיניות.

  

חזרה לסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת

עולם המחשוב של אותה תקופה היה שונה לגמרי מהעולם של היום. עד כדי כך שמרבית בני הדור הצעיר לא יבינו את מה שאני כותב.

עיבודי המחשוב היו עיבודי אצווה (Batch). כמעט ולא הייתה עבודה מקוונת, כלומר: משתמשים לא התחברו למחשב מרכזי באמצעות מחשב אישי או מסוף. ההמתנה עד לסיום העבודה שהרצתם במחשב הייתה ארוכה: שעות ולפעמים אפילו ימים.  

יום אחד הגיע בחור למשרדי IBM, החברה ששלטה אז בשוק. הוא סיפר שהוא וכמה מחבריו פיתוח מערכת Spooling.הוא הציע להתאים אותה למערכת ההפעלה של מחשבי החברה ולצרף אותה למערכת ההפעלה. 

בלי להיכנס לעומק לנושאים טכנולוגיים, משמעות מערכת Spooling היא תורי עבודות במחשב. התורים מאפשרים הפרדה בין סוגי עבודות וקביעת עדיפויות. 

כך למשל, מערכת הפעלה עם Spooling  מאפשרת הרצה אוטומטית של עבודה דחופה קצרה לפני עבודה גדולה וארוכה שאינה דחופה. היא מאפשרת גם העדפה אוטומטית של הדפסת דוח של 10 עמודים שדחוף וחשוב למנכ"ל לפני דוח של אלפי עמודים, שספק אם מישהו יסתכל עליו בכלל. 

בחברת IBM התלהבו ושאלו: "כמה זמן ייקח להתאים את זה למערכת ההפעלה שלנו?" הבחור ענה שהם ארבעה אנשים וזה ייקח להם חצי שנה. 

אז בואו נקצר את הזמן,אמרו אנשי IBM, ניתן לכם עוד 40 אנשים. 

האיש ענה שבמקרה כזה זה ייארך שנתיים והאיכות תהיה הרבה יותר נמוכה.

התופעה שמספר קטן של אנשי מקצוע מעולים מסוגלים לבצע באיכות טובה בהרבה ובזמן קצר יותר מאשר מספר גדול של אנשים טובים פחות נתקלתי מספר רב של פעמים במשך קרוב לארבעה עשורים בהם עבדתי בתחום זה.

לא במקרה אני מזכיר את הסיפור הזה בהקשר של בידוד. מערכות האיכון במדינת ישראל מזכירות את הסיפור לעיל, לו חברת IBM הייתה בוחרת במסלול של הוספת ארבעים מפתחים לשילוב Spooling במערכת ההפעלה שלה. 

כלומר: גם המערכת של משרד הבריאות וגם המערכת של השב"כ אינן עובדות באופן סביר. 

התוצאה היא שאנשים שאינם צריכים להיות בבידוד נדרשים באמצעות המערכת להיכנס לבידוד ונגרמים נזקים כלכליים ואישיים לאותם אנשים ולמשק הישראלי.

תוצאה נוספת היא שאנשים שצריכים להיות בבידוד אינם מקבלים התראה כזו מהמערכות. 

לקט של כמה מקרים בהם נתקלתי

השכיח: עיתוי מוזר 

המערכת של משרד הבריאות מודיעה למישהו שהוא עבר ליד חולה קורונה מאומת בתאריך X ועליו להיכנס לבידוד עד לתאריך Y. הבעיה: המערכת מודיעה את זה יום או יומיים לפני סיום הבידוד (תאריך Y).

 

מה אשם מי שהיה כמה קומות מעל?

חולה קורונה מאומת עבר בקומת הקרקע של בניין. מישהו היה בקומה אחרת של הבניין. המערכת דורשת ממנו להיכנס לבידוד.

כשבוודאות לא היו באותו מועד ליד חולה קורונה

שלא כמו בעיתוי המוזר. הפעם המערכת של משרד הבריאות מודיעה מידית. יש רק בעיה אחת: אותו אדם בוודאות לא עבר ליד חולה קורונה מאומת באותו זמן. 

בעצם בחלק מהמקרים יש גם בעיה נוספת עליה תקראו בפסקה הבאה.

האם כל בני האדם שווים?

לא במערכת של משרד הבריאות. גם לא במערכת של השב"כ כאשר מספר אנשים נמצאים זה ליד זה, יהיו כאלה שיקבלו התראה על חולה מאומת בסביבתם המחייב בידוד. אחרים לא יקבלו את ההודעה. 

לא כדאי לנסות להסביר את זה באמצעות הטענה שהאחרים לא נשאו טלפון חכם שפועל כי לא זה המצב.

ומה אם מתברר שהחולה לכאורה אינו חולה בקורונה?

השורה התחתונה היא שאין מנגנון סביר לשחרור מבידוד. במקרה בהמשך ישבו ביחד קבוצה של אנשים. אחד מהם חש ברע והיה לו חום גבוה. 

כמה מהם קיבלו התראה להיכנס לבידוד. האחרים לא. זה שחש ברע הובהל לבית חולים. 

בבית החולים אושפז נבדק והוברר שאינו חולה קורונה. רופאי בית החולים מצאו בדיוק מה הייתה הבעיה וטיפלו בה. נערכו גם בדיקות קורונה שעל פיהן לא היה ספק שהאיש אינו חולה בקורונה. הוא אפילו קיבל אישור בכתב מבית החולים. 

מי שהיו בבידוד והציגו העתק של האישור מבית החולים ביקשו להשתחרר מהבידוד. 

משרד הבריאות לא היה מסוגל להפעיל תהליך מובנה וקצר לשחרור שלהם מהבידוד.

מי באמת היה צריך לבנות מערכת כזו?

 

כותרת פוסט העוסק בניהול משברים היא: עקרונות ניהול משברים: ניצול יתרונות יחסיים. העיקרון פשוט: בזמן משבר, והקורונה והמשבר הכלכלי המצטרף אליה הם ללא ספק משבר קשה במיוחד, תן למי שיש לו יתרון יחסי לבצע את העבודה.

נדמה לי שאחרי עשרות שנים שעבדתי בתחום הזה ואחרי שיעצתי לכארבעים ארגונים שונים, שלא מעטים מהם היו במגזר הציבורי, יש לי יכולת לענות על שאלה כזו. צריך לזכות שהכרתי מקרוב גם לא מעט אורגנים אחרים שלא יעצתי להם. 

מאז אמצע שנות ה-70 או תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת התקשיתי למצוא איכויות יוצאות דופן בארגונים במגזר הציבורי. היו אנשים טובים והיו ארגונים שעבדו סביר. היו גם לא מעט אנשים לא טובים מקצועית וארגונים שעבדו רע מאוד. 

הארגון החריג היחיד בסקטור הציבורי, שבו פגשתי גם אנשים מעולים ברמות הכי גבוהות שיש וארגונים פנימיים, שעבדו לפעמים נפלא, היה צה"ל. 

ליחידות עילית בתחום המחשוב בצבא יש יתרון יחסי בפיתוח מערכות כאלה. 

כמו במקבילה מחברת IBM במאה הקודמת, כך גם כאן: שלושה ארבעה גאוני מחשב מיחידת עילית היו בונים בהרבה פחות זמן מערכת איכון אמינה יותר וטובה יותר.  

מדוע לצה"ל יש גם אנשים טובים יותר?

  

המגזר הציבורי אינו יכול להתחרות בגובה השכר לאנשי הייטק מעולים מול חברות במגזר הפרטי. מדובר גם בחברות בינלאומיות מובילות וגם בעבודה בחו"ל. 

זה לא רק שכר זה גם אתגר מקצועי: חברות מובילות וחדשניות וחברות סטארטאפ מציעות עבודה מעניינת ומאתגרת יותר.

מרבית האנשים הטובים ביותר עוזבים מהר מאוד את המגזר הציבורי. 

המערכות בצבא מספיק גדולות ומורכבות על מנת להציע אתגרים מקצועיים ולא פחות חשוב: חיילים בסדיר או חיילים שחתמו קבע על מנת להיות משובצים ביחידת עילית טכנולוגית אינם יכולים לעזוב באמצע השירות ולעבור למגזר הפרטי.

כלכלת המשפחה בצל הקורונה

מבנה הוויריון של נגיפי קורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה

מטרת פוסט זה היא הבנת הקשיים והסיכונים הכלכליים בצל הקורונה על מנת לשפר את היכולת להתמודד איתם. 
אין ספק שמחלת הקורונה משפיעה על כל אורחות החיים של בני אדם בארץ ובעולם. ככל שמחריפות הגבלות ההתנהלות גדל הקושי. מדובר בקשיים במספר היבטים שעשוי להיות ביניהם קשר. 
הקשר בין התנהלות כלכלית להיבטים אחרים אינו חדש הוא מוכר לי וליועצים אחרים גם במצבים רגילים.

הקשיים והסיכונים

פחד   

יש פחד מפני הידבקות במחלה. יש פחד מפני מוות מהמחלה. הידיעות בתקשורת על כמות הנדבקים והמתים בארץ ובעולם מגבירות את הפחד. 
ההופעות הדרמטיות בתקשורת מגבירות אף הן את הפחד. קורונה היא הנושא המרכזי בשיחות בין אנשים. 

התמודדות

חשוב לדעת ולהבין את העובדות ולא להיסחף אחרי ההצפה התקשורתית המעצימה את האפקטים של המחלה. 
כך למשל, אם מישהו צעיר ובריא כדאי לו ללא לפחד ממוות מהמחלה. ההסתברות שימות, אם יחלה, היא אפסית.
זה כמובן לא אומר שלא צריך להיזהר. יש לקבל ולכבד את ההוראות של משרד הבריאות. יש להימנע מסיכונים מיותרים אבל לא להימנע ממה שצריך לעשות. 

אי-ודאות

כסטודנט צעיר לפסיכולוגיה לפני כמה עשרות שנים למדתי שפחד הוא ממשהו ידוע. חרדה היא ממשהו שאינו ידוע. 

גורם משמעותי המבחין בין קורונה לבין סוגי שפעת אחרים הוא חוסר הידיעה. 
נכון להיום, אנחנו לא יודעים הרבה על נגיף הקורונה. אנחנו יודעים שיש הדבקה. אין לנו חיסון. איננו יודעים האם יש נזקים ארוכי טווח למי שמחלים מהמחלה (הניחוש הלא מושכל שלי הוא שאין נזקים משמעותיים כאלה, אבל אל תסמכו על זה). 
כשמשווים לזני שפעת מסוגים אחרים מגלים כי יש ידע לגבי אופן פעולתם, רמת הסיכון בהן ומידע נוסף. יש לנו חיסונים נגדם. 
ההבדל הזה מעצים את הפחד והחרדה. 
אגב, החרדה הזאת גדולה יותר מפחד מפני סיכונים ידועים שבהם אחוז תמותה גבוה יותר, למשל תאונות דרכים.

התמודדות

ראו את מה שכתבתי בסעיף הקודם שכותרתו "פחד".

שינוי דפוסי התנהגות ואורח חיים

דפוסי ההתנהלות של אנשים רבים מבוססים על פעילויות משותפות עם אנשים אחרים: עבודה, בילויים, תחביבים. 
מרבית האינטראקציות האלו הפכו לבלתי אפשריות כתוצאה ממודל הריחוק החברתי למניעת הידבקות במחלה. בחלק ממקומות העבודה עובדים מהבית. בתי הספר והגנים סגורים. הקניונים סגורים. אין הצגות, סרטים, קונצרטים והופעות המוניות. אין תחרויות ספורט מקצועניות שאפשר לראות אותן או לעקוב אחריהן. בתי קפה ומסעדות סגורים. אין חוגים ופעילויות פנאי רבות. לא עוד נשיקות וחיבוקים. רוב הנסיעות לחו"ל והנסיעות לנופש בארץ הפכו ללא רלוונטיות. 

חיילים לא יצאו לחופשות במשך זמן ארוך על מנת לא להידבק ולא להדביק במחלה. 
בתי הדיור המוגן, שבהם מתגוררת אוכלוסייה ברמת סיכון גבוהה, מבודדים את הדיירים מהעולם החיצון. זה קשה להם וקשה לבני המשפחה. מעובדים זרים, המטפלים בדיירים בדיור מוגן, נמנעת חופשה של יום בשבוע או יום בשבועיים. החשש הוא שכשיחזרו יישאו את הנגיף וידביקו דיירים.

באופן אישי נאלצתי להפסיק לשחק בתחרויות ברידג' ולא בטוח שאצליח לקיים את שיעורי הברידג' שלימדתי בכיתות באמצעות האינטרנט.

אנשים נאלצים לבלות חלק גדול יותר מזמנם בבתיהם. גם שינוי זה מפר את האיזון שהיה קיים קודם ומחייב הסתגלות.
  

התמודדות

נדרשת הסתגלות לדפוסי ההתנהלות החדשים. מי שמשתייך לאוכלוסיית סיכון חייב להקפיד יותר על ריחוק מאחרים.

מחלה

על מי שחולה או רק נחשד כחולה, ולכן נאלץ לשהות בבידוד במשך שבועיים, נכפה בידוד גדול יותר ומגבלות קשות בתנועה.
בחלק קטן מהמקרים המחלה קשה ולפעמים אפילו מסכנת חיים.

התמודדות

נדרשת הסתגלות למצב. מבודדים צריכים למצוא פעילויות חדשות המתאימות למצבם. חלק מהפעילויות האלה הן במרחב הווירטואלי. מי שלא שולט בעולם האינטרנט ובעולם הדיגיטל יתקשה יותר להסתגל. זוהי גם הזדמנות לעצור, לנוח, לחשוב, לעשות סדר.

נזק כלכלי

הנזקים הכלכליים הם ברובד האישי והמשפחתי, ברמה של חברות,  ברובד הלאומי ובעולם כלו. 
המצב הכלכלי הלא ברור, שלא לומר המצב הכלכלי הבעייתי, בתקופה שלפני הקורונה, עלול להשפיע לרעה. 

גם את הנזקים הכלכליים למדינה משלמים בסופו של יום או בסופם של חודשים האזרחים. 

הנזקים אינם אחידים יש הניזוקים באופן קשה ויש כאלה שכמעט אינם ניזוקים.
מגזרים מסוימים, למשל: תיירות, בתי מלון ותעופה ניזוקים יותר מאחרים. 
ברמה של חברות מדובר בהקטנה משמעותית של הכנסות. ברמה של עובדים עלולות להיות חופשות כפויות ובמקרים רבים וקיצוניים יותר גם פיטורים.

עצמאים עלולים להיפגע יותר משכירים. שכירים במגזר הפרטי עלולים להיפגע יותר משכירים במגזר הציבורי. עובדים פחות חיוניים למשק עלולים להיפגע יותר מעובדים חיוניים. 
עסקים קטנים ובינוניים עלולים להתקשות יותר מאשר עסקים גדולים.

התמודדות 

ההתמודדות היא התמודדות משולבת עם כל האספקטים ולא עם כלכלת המשפחה בלבד באופן מנותק מהיבטים אחרים.
יש להתייחס להתמודדות כניהול סיכונים. בפוסט הבא אתייחס יותר לעומק לניהול הסיכונים. 
חשוב להיערך תחת הנחות לא אופטימיות:

א. המצב עלול להימשך במשך חודשים. הוא אף עלול להחמיר. 

ב. לא יהיה פיצוי ממשלתי מלא או קרוב למלא. 
הוא יהיה מעט מדי ומאוחר (אני מקווה לא מאוחר מדי).

ג. אם יש לכם השקעות בשוק ההון צפו להפסדים גם שם.

ד. החיסכון הפנסיוני שלכם עלול להשיג תשואות שליליות.

הפקת לקחים לעתיד 

שינוי כל כך קיצוני וכל כך מהיר לרעה במצב יכול ללמד על האופן בו צריך לנהל את כלכלת המשפחה. הוא צריך ללמד יותר ענווה ופחות ביטחון, שמה שהיה הוא יהיה ושבעתיד "יהיה בסדר". 

המשמעות המידית המתבקשת היא לחסוך יותר ולצרוך פחות. 
מי שיש לו מספיק חסכונות יכול לעבור תקופות משבר ארוכות ולא צפויות. 

המשמעות השנייה נוגעת לחסכונות בלת"מ. אלו חסכונות שתכליתם לענות על מצבים לא צפויים או בלתי מתוכננים. סכום היעד המדרש לצבירה בחשבונות אלה צריך להיות גבוה יותר ממה שהערכנו בשנים קודמות.  
לא עוד 8,000 שקל או 10,000 שקל. צריך לדבר על מונחים של סכומים כפולים מסכום זה.

כשהפחד מהקורונה משתק את המשק

הנזקים הכלכליים בארץ ובעולם עקב הקורונה הופכים למשמעותיים.  אולי זה הזמן לבחון מחדש את מדיניות משרד הבריאות.

בשני הפוסטים הקודמים על הקורונה: נקודות למחשבה ביחס לצעדים של משרד הבריאות בהקשר של וירוס הקורונה ובורסה קורונה וניהול סיכונים, הייתה לי ביקורת מרומזת על מתווה משרד הבריאות. 
נדמה לי שהיום אפשר להגיד באופן ברור: נכון להיום מתווה הבידודים של משרד הבריאות קיצוני מדי ופחות מדי אפקטיבי. 

העולם המודרני הוא עולם בו יש שינויים בקצב מהיר. צריך להתאים את עצמנו לשינויים האלה. 
נראה לכאורה, שמשרד הבריאות, נותר באותו מקום בו היה לפני כמה ימים: דגש רב על בידודים, כולל בידודים מרצון. 
אני מאוד מקווה שההתמקדות בבידודים לא באה על חשבון הדברים היותר חשובים:

1. איתור מוקדם של נדבקים ובדיקה מוקדמת של חשודים בהידבקות.

2. טיפול רפואי יעיל בחולים בשלבים מוקדמים של המחלה.

3. התמקדות בקבוצות סיכון.

דוגמה למדיניות לא אפקטיבית של בידודים

 משרד הבריאות מפרסם באתר שלו את מסלול תנועתם של חולים, על פי ימים ושעות. הוא קורא לכל מי שהיה שם ליצור קשר עם המשרד ולהכניס את עצמו לבידוד. 
בואו נסביר למשרד הבריאות מדוע זה הזוי: 

1. ישראלים אינם יפנים צייתנים. 
מרבית האנשים לא ידווחו ולא יכניסו את עצמם לבידוד.

2. אין שיניים לחוק בהקשר זה.
לכו תוכיחו שאדם X היה בבית קפה Y במועד בו שהה שם חולה Z. 

3. לא כל אחד יזכור את השעה ואולי גם היום בהם שהה בבית קפה X.

4. מי ישב ויקרא באתר משרד הבריאות את כל כמויות המידע ההולכות ומצטברות על מסלולי תנועתם של יותר ויותר חולים? 
אולי כמה מבני דור ה-Y ודור ה-Z. לא קשישים שהם אוכלוסיית סיכון. 

חלופה אחרת

אם מישהו מרגיש לא טוב עם סימפטומים המזכירים את הסימפטומים של קורונה, שילך וייבדק מהר ככל האפשר. 
אנשים שלא מרגישים טוב יכולים לבדוק את מסלולי תנועות חולי הקורונה והאם הם אולי הצטלבו עם המסלול שלהם. 
בשביל זה צריך לאפשר בדיקות מהירות של אנשים כאלה.

מה שברור שחלופה כזו תעורר פחות חרדה. 

אפשר גם אחרת

קראו כתבה על האופן בו מתמודדים בטיוואן עם הקורונה. קישור:

ביג דאטה, נחישות, זריזות והתגייסות פוליטית: כך מנצחת טיוואן את הקורונה

קראו כתבה על האופן בו מתמודדים בדרום קוריאה עם הקורונה. קישור: 

הקוריאנים: סגר זה לא דמוקרטי, עצירת טיסות? לא מודרני!  

כתבה נוספת המתייחסת גם לסינגפור.

ללמוד מהן: המדינות שהצליחו במאבק בקורונה