האם לקבל קצבת זקנה של ביטוח לאומי בגיל 67?

כשמתקרבים לגיל פרישה צריך לתכנן את הפרישה בהיבטים שונים. אחד ההיבטים החשובים הוא ההיבט הכלכלי.

מאמר של נדב טסלר באתר "פנסיוני" מנתח לעומק את הנושא של קצבת זקנה מהביטוח לאומי. לקריאת המאמר: מה שאתם לא יודעים על ביטוח לאומי ועל קצבת הזקנה עלול לעלות לכם הרבה כסף. 

בפוסט זה אתמקד בתכנון אישי ולא בפריסת היריעה הרחבה, כפי שעשה נדב טסלר.

נאמן למנהגי בפוסטים קודמים, גם הפעם אשתף אתכם בתכנון האישי שלי. התכנון האישי שלי יופיע בצבע אדום.

בתחילת חודש יולי אהיה בן 67 ואתחיל לקבל קצבאות פנסיה. במסגרת התכנון שלי בחנתי גם את הרובד של קצבת הזקנה של המוסד לביטוח לאומי.

מדוע חשוב לתכנן את קצבת הזקנה מביטוח לאומי?

קצבת הזקנה מביטוח לאומי היא הרובד הפנסיוני הראשון. משלימים אותו שני רבדים נוספים: חיסכון פנסיוני בעבודה וחיסכון עצמאי. החיסכון העצמאי עשוי להיות גם מקור הכנסה פסיבית, כגון: דירות להשכרה. 

בדרך כלל קצבת זקנה מביטוח לאומי היא רכיב קטן בהרבה מהחיסכון הפנסיוני בעבודה. 
לכאורה, היא גם רכיב קבוע, שאין לנו שליטה עליו. לכאורה, רכיב זה  תלוי רק במספר השנים בהן שילמנו ביטוח לאומי בארץ. 

לא בכדי, מופיעה המילה "לכאורה" בשורות הקודמות: למעשה יש לנו שליטה מסוימת בגובה קצבת הזקנה שנקבל.

אציין שני דברים מתוך המאמר שכתב נדב טסלר:

1. בכדי ליצור באמצעות חיסכון פנסיוני קצבה שוות ערך לקצבת הזקנה מהמוסד לביטוח לאומי יחיד צריך לחסוך 500 אלף שקל. זוג צריך לחסוך מיליון שקל. 

2. רבים אינם מכירים את קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי וכתוצאה מכך לא פועלים באופן אופטימלי ומפסידים כסף רב.

כיצד מגדילים את קצבת הזקנה מביטוח לאומי?

שתי הדרכים העיקריות להגדלת גובה הקצבה הן:

1. דחיית קבלת הקצבה  
הדחייה מוסיפה 5% עבור כל שנת דחייה. גבר יכול לדחות את קבלת הקצבה בעד שלוש שנים ולקבל תוספת של עד 15%.

2. הגדלת הוותק  
תוספת הוותק עשויה להגיע עד ל-50% מהקצבה. גובה התוספת היא 2% על כל שנה מעבר למספר שנים מינימלי בהם שילם המבוטח ביטוח לאומי.

מספר השנים המינימלי היה במשך תקופה ארוכה 10 שנים. החל מינואר 2017 יש ירידה מדורגת בתקופה המינימלית: החל מינואר 2018 התקופה המינימלית היא 8 שנים והחל מינואר 2019 היא 4 שנים.

שימו לב שגם סטודנטים וגם מובטלים משלמים דמי ביטוח, כך שמרבית אלה שחיים את מרבית חייהם הבוגרים בישראל מגיעים למקסימום הזה. במקרה זה הדרך השנייה להגדלת הקצבה אינה רלוונטית.
מי שלא מקבלות את הוותק הן עקרות בית הפטורות תשלום דמי ביטוח לאומי.

אני אדם שחי כל חייו במדינת ישראל ושילם ביטוח לאומי באופן קבוע. לגבי הדרך השנייה להגדלת הקצבה אינה רלוונטית משום שאני ממילא מגיע למקסימום הוותק.    

גיל פרישה וגיל זכאות

גיל פרישה
גיל פרישה הוא גיל בו ניתן לקבל קצבת זקנה מביטוח לאומי, בכפוף למבחן הכנסה.
מבחן ההכנסה מתייחס להכנסות מעבודה ולהכנסות שלא מעבודה. הכנסות מקצבאות כגון פנסיה אינן נלקחות בחשבון לצורך מבחן ההכנסה.
גיל הפרישה של גברים הוא 67. גיל הפרישה של נשים עולה בהדרגה בהתאם לתאריך הלידה של האישה. נכון להיום, גיל הפרישה של אלו שנולדו החל ממאי 1947 הוא 62. 
על מנת לא לסבך יותר מדי את הפוסט אתייחס  בהמשך רק לגברים.
העיקרון ביחס לנשים דומה: הגילאים עשויים להיות שונים והמודל עשוי להיות מורכב יותר.

אם יפנו אלי ויבקשו פוסט דומה המתייחס לנשים בלבד, אעתר ברצון לבקשה.

גיל הזכאות
גיל הזכאות לקצבת זקנה  הוא 70 לגברים. אצל נשים הוא עולה בהדרגה. גיל הזכאות של מי שנולדה החל ממאי 1970 הוא 70.
בגיל הזכאות מקבלים קצבת זקנה ללא מבחן הכנסה.

מה יותר כדאי לדחות את קבלת התשלום או לקבל תשלום במשך יותר שנים?

אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו. היא תלויה במספר רב של גורמים חלקם אישיים.
גורמים רלוונטיים במיוחד הם רמת ההכנסה מעבודה ורמת ההכנסה שלא מעבודה, בהם אדון בפסקאות הבאות. 

תוחלת החיים האישית

גורם אישי שברוב המקרים אני איני מסוגל לנתח אותו הוא תוחלת החיים האישית.
ככל שהיא ארוכה יותר כך משתלם יותר לדחות את התשלום ולקבל תשלום חודשי גבוה יותר.
ללא מידע אחר כדאי לקחת את תוחלת החיים המותנית. זוהי תוחלת החיים בידיעה שאותו אדם הגיע לגיל הפרישה. 
כמובן שתוחלת החיים היא ממוצע ותוחלת החיים של אדם ספציפי תלויה בגורמים אישיים, כגון: מצב בריאות, תוחלת החיים במשפחה שלו וכיו"ב. 

ניתוח מפורט של תוחלת החיים המותנית (מי שאינו מעוניין לקרוא יכול לדלג)
השורה התחתונה היא שתוחלת החיים של גבר שהגיע לגיל 65 היא 84.5.

לפי נתוני הלמ"ס, נכון לשנת 2016 תוחלת החיים של גברים בישראל היא 80.7. לצורך הדיון נתעלם מפרמטרים כמו השכלה גבוהה והשתייכות לקבוצת האוכלוסייה של יהודים, המגדילים את תוחלת החיים.

לא נוכל להתעלם מהנתון של מספר השנים שיש להוסיף בגלל שאותו אדם הגיע לגיל 65. 

על פי נתון זה, לתוחלת החיים של מי שהגיע לגיל 65 יש להוסיף 
19.5 שנים, כלומר: תוחלת החיים שלו היא 84.5.

תוחלת החיים כוללת גם כאלה שנפטרו בינקות, בילדות, בגיל צעיר ובגיל מאוחר יותר לפני גיל 65 ולכן תוחלת החיים המותנית בהגעה לגיל 65 היא רלוונטית.
אגב, גם תוחלת זו תלויה בפרמטרים כמו השתייכות לקבוצת אוכלוסייה.
תוחלת החיים המותנית גדלה ככל שהגיל גבוה יותר.

רמת ההכנסה מעבודה בלבד
עד רמת הכנסה מסוימת זכאים לגמלת זקנה מלאה. 
על פי הנתונים באתר הביטוח הלאומי נכון למאי 2018, יחיד (ללא בת זוג) המשתכר עד 5,646 ש"ח ברוטו בחודש זכאי לקצבת זקנה מלאה.  

מי שיש לו בן/בת זוג ומשתכר עד 7,529 ש"ח בחודש זכאי לקצבת זקנה מלאה.

זכאים לקצבת זקנה חלקית בהתאם לגובה ההכנסה אלו המשתכרים יותר מהסכומים שצוינו לעיל:  

יחיד המשתכר עד 9,228 ש"ח בחודש

מי שבן/בת זוגו אינו/ה מקבל/ת קצבה מביטוח לאומי ומשתכר עד 13,040 ש"ח בחודש.

מי שבן/בת זוגו מקבל/ת קצבה מביטוח לאומי ומשתכר עד 11,010 ש"ח בחודש.

חלקיות הקצבה נקבעת לפי גובה ההכנסה בתוך הטווח המאפשר קבלת קצבת זקנה חלקית.

המסקנה היא שברוב המקרים למי שמשתכר עד הסכום המקנה קצבת זקנה מלאה בגיל הפרישה עשוי להיות כדאי לבקש קצבת זקנה בגיל הפרישה.

כמובן שצריך להביא בחשבון גורמים נוספים, למשל: גובה קצבת הפנסיה.   

רמת ההכנסה שלא מעבודה בלבד
הכנסה שלא מעבודה היא למשל הכנסה מדירות והכנסה מרווחי הון.
כאשר מישהו אינו משתכר מעבודה ואין לו בן/בת זוג הוא זכאי לקצבת זקנה מלאה בתנאי שההכנסות שלו שלא מעבודה אינן עולות על 16,938 ש"ח בחודש (נכון למאי 2018).
הוא אינו זכאי לקצבת זקנה כאשר ההכנסות שלו הן מעל 20,520 ש"ח בחודש.

אם יש לו בן/בת זוג, הוא זכאי לקבל קצבת זקנה מלאה בתנאי שההכנסות שלו אינן עולות על 22,587 ש"ח בחודש.

נדמה לי שלגבי רוב הקוראים, המשמעות המעשית היא, שאם אינם עובדים הם זכאים לקצבת ביטוח לאומי מלאה בגיל הפרישה.

המסקנה היא שברוב המקרים למי שמרוויח שלא מעבודה פחות מהסכום המקנה קצבת זקנה מלאה כדאי לקבל את הקצבה בגיל פרישה.
ככל שההכנסה גדלה ושיעור הקצבה שיקבל קטן, כך גדלה הכדאיות של דחיית קבלת הקצבה.

רמת ההכנסה מעבודה ושלא מעבודה
אלו שמרוויחים גם מעבודה וגם שלא מעבודה זכאים לקצבת זקנה מלאה בתנאים הבאים (נכון למאי 2018):

ללא בן/בת זוג: הכנסה חודשית מעבודה עד 5,646 ש"ח והכנסה חודשית שלא מעבודה עד 11,292 ש"ח.

עם בן/בת זוג: הכנסה חודשית מעבודה עד 7,529 ש"ח והכנסה חודשית שלא מעבודה עד 15,058 ש"ח.

המסקנה דומה למסקנות בסעיפים הקודמים: לרוב למי שזכאי לקצבת זקנה מלאה כדאי לקבל אותה בגיל פרישה. 

האם גובה הקצבה ישתנה?

גורם זה צריך להילקח בחשבון בהחלטה: אם היא תגדל ריאלית, זה שיקול בעד דחייה וקבלת אחוזים נוספים בגלל הדחייה.
אם היא תקטן בעתיד, זהו שיקול בעד קבלת הקצבה בגיל הפרישה.

יש החוששים שלא רק שהיא תקטן אלא תיעלם לחלוטין. תחשיב אקטוארי מראה כי כספי הביטוח הלאומי של מדינת ישראל ייגמרו בשנת 2042.  נדב טסלר טוען בצדק, שזהו פופוליזם לחשוב שבמועד זה יפסיקו לשלם קצבאות זקנה של ביטוח לאומי.

מה שכן יקרה, לדעתי, במהלך התקופה זה הקטנת גובה קצבאות הזקנה. 
במדינה שמדורגת במקום לא מחמיא במדד השחיתות השלטונית, מקצה תקציבים פרטיים לטובת חברי כנסת סוררים מהקואליציה ומחליטה, בשונה ממרבית המדינות המפותחות, לבטל הנחה בתחבורה ציבורית לאזרחים ותיקים, לא יהיה ריאלי לצפות שלא יקצצו בגמלת הזקנה.

הקטנה אינה בהכרח קיצוץ נומינלי בקצבאות. להלן רשימה לא ממצה של טכניקות אחרות אפשריות לקיצוץ:

1. להעלות את גיל הפרישה ו/או להעלות את גיל הזכאות.

2. לא לעדכן את גובה הקצבה כשהמדד עולה.

3. להקטין את גובה ההכנסה מעבודה ו/או שלא מעבודה המאפשר קבלת קצבת זקנה מלאה.

3. להקטין את גובה ההכנסה מעבודה ו/או שלא מעבודה המאפשר קבלת קצבת זקנה חלקית.

4. להקטין את אחוזי התוספת עבור דחיית קבלת הקצבה.

מדוע החלטתי לקבל קצבת זקנה של ביטוח לאומי בגיל 67?

פסקה זו עוסקת בקבלת ההחלטות האישית שלי. יש לי הכנסה פסיבית שלא מעבודה ואני מתכוון להמשיך לעבוד גם אחרי גיל 67. 
כפי שקראתם בתחילת הפוסט, זהו בדיוק המצב בו קיימת דילמה.

ההכנסה הפסיבית החודשית שלי לא ממש יוצרת דילמה. היא מתחת לסף שעד אליו מקבלים קצבת זקנה מלאה.

נשארה רק ההכנסה מעבודה כעצמאי. נכון להיום, אני עובד מעט במספר תחומים שונים והכנסותיי אינן מגיעות לסף השולל קצבת זקנה מלאה מהביטוח הלאומי.

אבל מי יודע, האם ארוויח בעתיד הרבה או מעט?
הניסיון שלי כיועץ עצמאי במחשבים ובטכנולוגיית המידע, בעיקר כשכבר הגעתי לגיל מבוגר, הראה שיש תנודות קיצוניות ברמת ההכנסה שלי.

שנה גרועה, הפכה בשתי שיחות טלפוניות שקיבלתי, לשנה יותר מסבירה. כל אחת מהשיחות האלה נגמרה בעבודה של מספר חודשים ביותר ממשרה שלמה, שהתחילה ממש מיד אחרי השיחה.
גם היום יש כאלה המוכנים לשלם שכר גבוה לשעה עבור עבודתי. כיום מספר השעות האלה הוא קטן מאד. 

שינוי עשוי להתרחש גם בעתיד: 

האם תהיה לי פריצת דרך בכלכלת המשפחה?

האם אתחיל לקבל ייעוצים בניהול סיכונים?

האם ההרצאות שלי יביאו הכנסה גבוהה יותר ממה שהיום?

האם אקבל ייעוץ בהיקף משמעותי בתחום המחשבים? 

האם הכנסותיי מהוראת ברידג' או מכתיבת בלוגים יצמחו במפתיע? 

הנחתי שתי הנחות:

1. קצבת הזקנה של המוסד לביטוח לאומי תקטן ריאלית לאורך זמן.
תומך בלקיחה מידית של הקצבה

2. אחייה לפחות עד תוחלת החיים של מישהו שהגיע לגיל 67. 
תומך בדחיית קבלת קצבת הזקנה.

עדיין שאלת המפתח הייתה ונותרה: מה יהיה גובה הכנסותיי מעבודה?
אין לי תשובה לשאלה הזו. כמומחה לניהול סיכונים וכשחקן ברידג' מומחה ואם להזכיר את עברי הרחוק, גם בעל תואר B.A בסטטיסטיקה, ניסיתי להעריך את ההסתברות לעלייה דרמטית בהכנסותיי מעבודה. 

הערכתי שההסתברות לכך היא נמוכה ולפיכך בחרתי לבקש לקבל בגיל 67 את קצבת הזקנה מהמוסד לביטוח לאומי.

תכנון פרישה: חיבור בין ההיבטים שהוצגו בסדרת הפוסטים

פוסט זה הוא הפוסט האחרון והמסכם בסידרת הפוסטים על תכנון פרישה. בפוסטים קודמים (קישורים לכל הפוסטים בפיסקה האחרונה בפוסט זה) עסקתי במימדים או תחומים שונים עליהם צריך לתת את הדעת במסגרת התכנון. עסקתי בהיבטים כלכליים, היבטים של תעסוקה או ניצול הזמן הפנוי (תעסוקה אינו מושג זהה לעבודה בהקשר זה), היבטים חברתיים והיבטים בריאותיים. צינתי כי יש קשרים בין ההיבטים השונים. בפוסט הראשון, הבטחתי לדון בקשרים האלה בפוסט האחרון בסידרה. עכשיו אני עומד בהבטחה.

ההיבט הכלכלי

 

היבט זה הוא ההיבט הקשור באופן ההדוק ביותר לכל ההיבטים האחרים. אפשר לראות בו Enabler, כלומר: הוא אינו התכלית או המטרה אבל הוא הכרחי למיצוי נכון של ההבטים האחרים.

כלכלה - תעסוקה/פנאי
ללא משאבים כספיים מספיקים, בלתי אפשרי לעשות חלק מפעולות הפנאי שהגימלאים רוצים לעשות, למשל: טיולים בחו"ל, שיפוץ דירה או קניות של מוצרים ושירותים יקרים אחרים.
לא אמרתי כלום על המקרים הקיצוניים בהם המצב הכלכלי אינו מאפשר הצגות, סרטים או ישיבה בבית קפה.

הצד השני של המטבע שעבודה בזמן הפנוי מגדילה את המשאבים הכלכליים ומאפשרת פעילויות פנאי שיש להן עלות כספית.

כלכלה - חברה

לא כל פעילות חברתית כרוכה בתשלום כספי משמעותי, אבל פעילויות משותפות רבות כרוכות בעלות כספית.
טווח העלות רחב: הוא יכול לכלול עלות של הליכה משותפת להרצאה, לשירה בציבור או למסעדה ובקצה השני נסיעה משותפת לנופש בארץ או בחו"ל.

כלכלה - בריאות

חוסר משאבים כספיים עלול לפגוע בבריאות או לא לאפשר טיפול אופטימאלי בבעיות בריאות.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כוללים נתון באחוזים מקרב הקשישים שבגלל מחסור באמצעים כספיים מוותרים על תרופות או על ארוחה אחת ביום.  
זהו המקרה הקיצוני. ברור שרבים מהקשישים אינם יכולים להרשות לעצמם מגורים בדיור מוגן או, חס וחלילה, מוסד סיעודי ראוי.
בין שני התסריטים הקיצוניים יש לא מעט תסריטים אחרים בהם היעדר משאבים כלכליים מספיקים אינו מאפשר לגימלאים מענה נאות לרפואה מונעת השומרת על מצב בריאותם או איבחונים וטיפולים רפואיים טובים.

השורה התחתונה:
תוחלת החיים של קשישים שמצבם הכלכלי טוב יותר ארוכה יותר מתוחלת החיים של קשישים שסובלים ממצוקה כלכלית.

ההיבט של ניצול הזמן הפנוי

תעסוקה/פנאי - חברה

אנשים פעילים המתכננים ומנצלים את זמנם לפעילויות סובלים פחות ממחסור בחברה מאשר כאלה שאינם פעילים. יש להם פחות זמן, לחשוב על בידוד חברתי.
יש להם גם יותר אינטראקציות עם אנשים במסגרת פעילויות עבודה, התנדבות, תחביבים ו/או פעילויות נוספות.

תעסוקה/פנאי - בריאות

מחקרים כבר הראו מתאם חיובי בין המשך עבודה לאחר הפרישה לגימלאות לבין מצב בריאות טוב יותר.
אנשים פעילים עשויים למצוא יותר תכלית בחייהם ולהיות מאושרים יותר. פעילות מאזנת כזו עשויה להקטין הסתברות למחלות ודיכאונות.  
פעילות ספורט היא דוגמה ספציפית שהוכח קשר בינה לבין מצב בריאות טוב יותר.

כמובן ששם המשחק הוא איזון. עודף פעילות כלשהי, ובודאי עודף פעילות ספורטיבית, מעבר למה שמתאים לגילו ולמצבו של הגימלאי עלול להביא לנזק בריאותי.

ההיבט החברתי וההיבט הבריאותי

 

הצגתי כבר קשרים בין כל ההיבטים האחרים נותר רק הקשר בין שני ההיבטים בכותרת.
הרגשה של בדידות וחוסר חברה, בלשון של המעטה, לא תורמת לשביעות רצון ולאושר. יכול להיות מתאם חיובי בין הרגשה כזו לבין דיכאון ואולי חוסר רצון להיות פעילים. השערה שנראית בכלל לא מופרכת היא שזה עלול להשפיע גם על הבריאות הפיזית.

כשהרגשת הבדידות מבוססת גם על בדידות במציאות, עלולה להיות לזה גם השפעה מעשית על הבריאות: אין מי שישמע את התלונות הבריאותיות של הגימלאי הבודד. אין מי שידחף אותו לראות רופא כשהוא מרגיש רע. לפעמים איחור בעיתוי ההגעה לרופא עלול להביא לתוצאות בלתי הפיכות.
אולי גם אין מי שיעזור לו לקום אם, חס וחלילה, יפול וייחבל. אולי גם אין מי שיסיע אותו בבהילות למגן דוד או לחדר מיון.

כשלא בריאים כמובן שקשה יותר לתחזק ולפתח חיי חברה. כשלא בריאים וזה ניכר חיצונית, אולי גם יהיו כאלה שירתעו מקשר חברתי.

התפיסה שלי בייעוץ לפרישה

 

התפיסה שלי בייעוץ לפרישה היא הרחבה של התפיסה שלי בכלכלת המשפחה.

התפיסה שלי בכלכלת המשפחה היא שיועץ בכלכלת המשפחה צריך לראות את התמונה כולה.

רואה חשבון או יועץ מס סביר ומעלה מבין טוב ממני בהיבטי מיסוי.
יועץ השקעות סביר ומעלה מבין טוב ממני בהשקעות בשוק ההון.
סוכן ביטוח טוב מבין טוב ממני בביטוח וכו'.

אני מבין מספיק טוב בכל אחד מהתחומים האלה על מנת להציף את הנושא ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה.
אם הלקוח צריך ייעוץ מעמיק באחד הנושאים, אני מפנה אותו למומחה באותו תחום.
אם מי שיש לו הכשרה פורמאלית באותו תחום, מציע לו משהו לא סביר או לא נכון עבורו, אני אסב את תשומת ליבו של הלקוח.
במקרים קיצוניים באופן חד ובוטה.
במקרה כזה אני מידע את הלקוח שאין לי הרשאה פורמאלית לייעץ לו ומעודד אותו לקבל Second Opinion ממישהו שיש לו הרשאה פורמאלית כזו ואני מעריך את דעתו.

יש ליועץ לכלכלת המשפחה שני יתרונות מובנים ביחס למומחה בתחום צר: 
1. הוא רואה את התמונה המלאה מה שבהחלט צריך להשפיע על ההחלטה של הלקוח

2. הוא אוביקטיבי משום שאינו מוכר את השירות באותו תחום.

כשמדובר בניהול סיכונים, למשל בלא מעט החלטות בהקשר של ביטוח, לי באופן אישי יש יתרון נוסף: הסמכה פורמאלית בינלאומית בניהול סיכונים.

בהקשר של פרישה, אני מייעץ בהיבט של התנהלות כלכלית.
בדיוק כמו בכל ייעוץ אחר בכלכלת המשפחה, אני נוקט בגישה שצוינה לעיל: אינני מחליף מומחים בתחומים ספציפיים אבל אני מסוגל להתיחס לתחום התמחותם.
אני מדריך את הפורש/ת הפוטנציאלי/ת אילו נושאים להעלות וכמובן לשמוע כל נושא נוסף שבעל המקצוע מעלה. במידה שנדרש, והלקוח רוצה בזה, אני מצטרף לפגישה שלו עם בעל מקצוע.
במידה שלא נדרש, אנחנו מנתחים ביחד את מה שאמר לו בעל המקצוע, עם מלוא הכבוד הראוי לבעל המקצוע. 

אם נדרש ייעוץ פנסיוני, צריך לבצע את זה סוכן פנסיוני אוביקטיבי.
אם נדרש ייעוץ מס, הוא מופנה ליועץ מס או רואה חשבון.
אם נדרשת צוואה, הוא מופנה לעורך דין המתמחה בכך.
להשקעות כספים הוא מופנה ליועץ השקעות.

מי שקרא את כל הפוסטים בסידרת פוסטים זו, גילה טפח ממה שאני יודע על התחומים הלא כלכליים של הפרישה וחשוב לא פחות על הקשרים בינם לבין עצמם ובינם לבין התחום הכלכלי.
היתרון שלי עשוי להיות הוא ראיית התמונה המלאה.

במסגרת ייעוץ הפרישה הכלכלי אני מפנה את תשומת הלב לאספקטים האחרים ולקשרים ביניהם. לפעמים זה לא נדרש משום שמי שמגיע לייעוץ מעלה אותם בעצמו.

במידת הצורך, אני מפנה את מי שמגיע לייעוץ כלכלי לפני או אחרי פרישה למומחה בתחום או מומחים בתחומים שזה נדרש.
לפעמים אני משתף פעולה עם אותו מומחה. 

אם אתם צריכים ייעוץ כלכלי לפני או אחרי הפרישה ואחרי שקראתם את מה שכתבתי, אתם מתרשמים שאני עשוי לעזור לכם אתם מוזמנים לפנות אלי באמצעות:
טלפון: 054-4480616
דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com

קישורים לפוסטים על תכנון פרישה

תכנון פרישה לגמלאות: שלבי החיים הכלכליים 

תכנון פרישה לגמלאות: ההיבט הכלכלי - העיקרון הבסיסי  

תכנון פרישה לגמלאות: ההיבט הכלכלי: עשירים לכאורה   

תכנון פרישה: ההיבט הכלכלי - סוגיות נוספות 

תכנון פרישה: מה עושים אחרי הפרישה?

תכנון פרישה: ההיבט החברתי

תכנון פרישה: ההיבט הבריאותי

תכנון פרישה: הגיל המבוגר 80 ומעלה

 

תכנון פרישה: הגיל המבוגר 80 ומעלה

אן פאודר (8 באפריל 1807 - 10 ביולי 1917), כפי שצולמה ביום הולדתה ה-110
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסטים הקודמים בסדרה עסקתי בהיבטים שונים של תכנון פרישה לפנסיה. נגעתי בהיבטים כלכליים, היבטים של זמן פנוי, היבטים חברתיים והיבטים בריאותיים. 

מקריאת פוסט זה תבינו שמן הראוי לתכנן לטווח אורך. טווח ארוך בהקשר זה הוא 15-20 שנה קדימה.

בהרבה מקרים יש הבדלים בין גילאי 60 עד 80 לבין אנשים שעברו את גיל 80.
לא מעט גילאי 60-70 הם אנשים פעילים, מתפקדים, יוזמים ופחות או יותר בריאים. בגיל יותר מבוגר יש עדיין אנשים פעילים, מלאי חיים ומתפקדים אבל אצל רבים יש ירידה ביכולות ובתפקוד והרעה במצב הבריאות.
הירידה הזו מחיבת אותם להיעזר באנשים אחרים. לעזרה הזו יש מחיר כספי.

תוחלת החיים של מי שפורש לגמלאות בסוף או באמצע שנות ה-60 של חייו היא מעל ל-80 ולכן יש הכרח להביא בחשבון תסריטים פחות אופטימיים בהם הוא או היא ידרשו להוציא הוצאות כספיות גדולות בגלל הצורך להיעזר באחרים.

כמובן, שיש גם תסריטים עגומים יותר בהם נאלצים להיעזר באחרים בגיל מוקדם יותר.
בהמשך פוסט זה אעסוק בכמה סוגיות מהותיות בגיל 80 ומעלה.

מצב סיעודי
מי שמוגדר כסיעודי או אפילו תשוש מתקשה לתפקד בחיי יומיום. הוא זקוק לעזרה מתמשכת בתפקודים בסיסיים.
יש סיעודיים שהמצב הפיזי שלהם לא טוב. תוחלת החיים במצב כזה קצרה יחסית.
יש סיעודיים שהבעיה העיקרית היא מנטלית, למשל: דמנסיה או אלצהיימר. תוחלת החיים שלהם ארוכה יחסית.
יש הסובלים גם מבעיה פיזית וגם מבעיה מנטלית.
יש סיעודיים במצב סיעודי מורכב המחיב גם טיפול רפואי שוטף של רופאים.

האלטרניטיבות להתמודדות עם מצב כזה (למעט מצב סיעודי מורכב) הן:

1. טיפול על ידי בני משפחה
ברוב המקרים זה קשה עד בלתי אפשרי. המחיר האישי שמשלמים בני המשפחה הוא כבד. הם למעשה מפסיקים את חייהם. הם אינם יכולים לעבוד או להנות מפעילויות אחרות שמלאו את חייהם ואת זמנם.
לרוב זהו פיתרון רק במקרים בהם אין פיתרון אחר, כלומר: אין יכולת לעמוד בעלות הכספית של פיתרון אחר ואין אפשרות לקבל פיתרון חינמי או מוזל מהמדינה.

2. מוסד סיעודי
כמעט תמיד, עלות חודשית של מוסד כזה היא מעל ל-10,000 ש"ח. בלא מעט מקרים היא עלולה להגיע ל-20,000 ש"ח או יותר.

3. עובד/ת זר/ה 
עובד זר המתגורר עם הסיעודי ומטפל בו. העלות הישירה היא בסדר גודל של 5,000-6,000 שקל. 
יש גם עלויות נלוות, למשל פיתרון בזמן חופשה שבועית או דו-שבועית של יום אחד שמקבל העובד הזר ובזמן חופשה ארוכה יותר שמקבל העובד הזר.

ההיערכות להתמודדות עם מצב סיעודי
ההיערכות מתחילה הרבה יותר מוקדם באמצעות ביטוח סיעודי. היות שעלות פרמית הביטוח עולה עם הגיל והיות שניתן לצבור אחוזים מסכום הביטוח עד שמפסיקים לשלם את הביטוח (פוליסה מסולקת בלשון מומחי הביטוח) יש המבטחים את ילדיהם בגיל צעיר ומפסיקים את הביטוח לאחר שצברו מספיק זכויות.
אפשר לבטח ביטוח סיעודי קבוצתי באמצעות שירותי בריאות נוספים (שב"ן) של קופות החולים. ביטוח זה אינו צובר אחוזים.

היערכות נוספת היא נכסים פיננסיים, שניתן לממש אם וכאשר מגיעים למצב סיעודי או למצב אחר המחיב הוצאה כספית גבוהה. 

מידע נוסף על מצב סיעודי
למידע נוסף על מצב סיעודי ,קראו פוסטים קודמים:

מקורות המימון להוצאות בגין בן משפחה סיעודי

השלכות הכלכליות של בן משפחה סיעודי

מצב סיעודי: כלכלה חוק ומוסר 

דיור מוגן
הוצאה נוספת משמעותית הם מגורים בדיור מוגן. דיור מוגן מסיר מהקשישה או הקשיש מטלות יומיומיות שיתכן שכבר קשה לה או לו לבצע בגיל מתקדם ובמצב בריאות לא מושלם. בדיור המוגן דואגים לניקיון, לתיקונים, לארוחות (אופציונאלי), לחימום ולמיזוג וכיו"ב.

יש מקומות שיש בהם גם פעילויות פנאי עשירות כמו חוגים והרצאות ופעילויות חברתיות. 

בנוסף למטלות יומיומיות נהנים הדיירים מביטחון אישי. הם אינם צריכים לחשוש מפורצים, גנבים וסתם מטרידנים הדופקים על דלת ביתם.
נושא נוסף שאדון בו בהרחבה בהמשך הוא ההיבט החברתי.

המחיר של היתרונות האלה הוא עלות כספית גבוהה. העלות תלויה באיכות המוסד ובמיקומו בארץ. העלות היא כזו שחלקים גדולים מאוכלוסיית הקשישים אינם יכולים להרשות לעצמם מגורים בדיור מוגן.

באחד הייעוצים, שביצעתי בכלכלת המשפחה, יעצתי לקשיש, שידע לאיזה מוסד לדיור מוגן הוא מעונין לעבור.
הייעוץ התמקד בבחירת מסלול התשלום.

עשויים להיות מספר מסלולי תשלום שבכל אחד מהם מרכיב של תשלום מראש של סכום כספי גבוה. בנוסף לכך יש תשלום חודשי, המגיע לסכומים של אלפי שקלים ולפעמים לסכום הגבוה מ-10,000 שקלים.

המסלולים נבדלים זה מזה ביחס בין שני המרכיבים: יש מסלולים עם תשלום גבוה מראש ועלות חודשית נמוכה יחסית.
במסלולים אחרים התשלום הקבוע נמוך יותר וההוצאות החודשיות גבוהות יותר.
ההמלצה באיזה מסלול לבחור היא ספציפית לכל קשיש. היא תלויה במספר רב של פרמטרים, שלא כאן המקום לפרטם.

מה שאני ממליץ בכל המקרים הוא לבצע בחירה מושכלת ומתוכננת של המסלול. 

שיקולים חשובים נוספים:

1. קירבה למקום בו היה מרכז החיים של הקשיש או הקשישה לפני המעבר לדיור המוגן.

2. קירבה למגורי ילדים, נכדים ונינים ו/או בני משפחה אחרים

3. שירותים רפואיים בדיור המוגן עצמו
האם יש רופאים ובאיזו תדירות הם מגיעים לדיור המוגן?
האם יש אחיות והאם הן זמינות בכל יום?
האם יש מחלקה לטיפול בהרעה זמנית במצב הבריאות, כגון: מחלה?
האם אפשר לקבל שירותי קופת חולים בדיור המוגן עצמו או נדרשים ללכת לקופת החולים?
האם יש מי שדואג להביא את התרופות על פי מרשם הרופא?


4. זמינות מחלקה סיעודית באותו מוסד, אם חס וחלילה יורע המצב הבריאותי.

5. פעילויות פנאי במקום המגורים המוגן ובקרבתו.
יש מגורים בדיור מוגן הסמוכים או אפילו צמודים למרכז מסחרי עם בתי קפה, מסעדות וחנויות.
בהרבה מקרים לפעילויות הפנאי יש עלות כספית נוספת אותה צריך להביא בחשבון.

היערכות למגורים בדיור מוגן

1. שמירה על משאבים כספיים ונכסים כספיים למימון ההוצאה.

2. תהליך בחירה במקום מגורים מתאים.

3. תכנון ההוצאות וההכנסות לאחר המעבר לדיור המוגן.

4. מה עושים עם הדירה בה התגוררו קודם?
השכרה? מכירה? וכיו"ב

5. האם לקחת משכנתה הפוכה?
משכנתה הפוכה היא הלוואה שנותן בנק לקשישים בעלי דירה. אין צורך להחזיר את ההלוואה בהחזרים חודשיים. אין צורך בערבים. הערבות היא הדירה. 
הבנק יקבל את כספו באמצעות מכירת הדירה, ברוב המקרים אחרי מות בעל הדירה. אם יוותר כסף יקבלו אותו היורשים.
אפשר להחזיר את המשכנתה בכל עת.
החיסרון של משכנתה הפוכה הוא בגובה הריבית על ההלוואה. ריבית זו גבוהה מריבית על משכנתה רגילה.

ההיבט החברתי
בפוסט תכנון פרישה: ההיבט החברתי עסקתי בקושי החברתי אחרי הפרישה לגימלאות. הקושי בגילאי 80 ומעלה עלול להיות גדול יותר:

א. אובדן בן זוג או בת זוג.
קשה לחיות ללא בן זוג או בת זוג שהלכו לעולמם אחרי 50 שנה או יותר של חיים משותפים. 

ב. גם החברות והחברים מתמעטים.
חלקם הולכים לעולמם. אחרים נמצאים במצב סיעודי שבו לא ניתן לתקשר איתם. בהדרגה מתמעטים החברים והחברות. 
קשה יותר לשמור על קשר עם חברים וחברות שאינם מתגוררים בסמוך לדיור המוגן. חלק מהקשישים בגילאים אלה כבר אינם נוהגים במכוניות ומתקשים לסוע בתחבורה ציבורית.
הכרתי כבר אנשים בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של חייהם, שהיו מוקפים בחברות וחברים ונותרו לבד.
הדיור המוגן מהווה מקום בו ניתן ליצור קשרים חברתיים חדשים.

יש כאלה שבעבורם יש עודף אינטראקציות חברתיות בדיור המוגן משום שבעבר היו זאבים בודדים. אולי להם דיור מוגן פחות יתאים.

בעיה נוספת: פוגשים אנשים שמצבם הפיזי ולפעמים גם הנפשי ירוד ממצבם. פוגשים אותם הרבה בפעילויות, במסדרונות ובמעליות.
קשה להימנע מהמחשבה שגם הם עלולים להגיע למצב הרבה פחות טוב הדומה למצבם של האנשים שאותם פוגשים.

העברת רכוש בין דורית
על צוואות ואופן העברת הרכוש לדור הבא אפשר לחשוב, לתכנן ולבצע גם בגילאי ה-60. זה לא רק אפשרי זה גם רצוי. 
בגיל 80 ומעלה זה יותר מרצוי. 
גם הנושא של המשכנתה ההפוכה עלול לעורר את כעסם של יורשים פוטנציאליים: הם כבר לא ירשו דירה, אלא רק את מה שישאר אחרי שהבנק יקבל את חלקו.

לצערי הרב, יש משפחות שבהן כבר מחכים למות הקשישים ולקבלת הירושה ויש משפחות שכבר מתחילים לריב על הירושה. 
הריב עלול להתבטא בכעסים כלפי הקשישה או הקשיש. ראיתי כבר מקרים שבנים ובנות ביטאו את כעסם הכלכלי באמצעות איסור על קשר בין ילדיהם (הנכדים) להוריהם הקשישים.

אינני ממליץ על העברה מוקדמת של הנכסים לדור הבא כשהקשישים עדיין בחיים ולא על ערש דווי. 

ההיבט האישי שלי
כמו בפוסטים הקודמים גם בפוסט זה אתיחס גם להיבט האישי שלי בצבע אדום.

אני עדיין רחוק מאד מגיל 80 ומקווה לחיים פעילים ובריאים עד גיל 80 וגם אחריו.
אשמח להמשיך להיות פעיל, להמשיך לעבוד, להמשיך לרוץ, להמשיך לכתוב, להמשיך לטיל בחו"ל ובארץ ולהמשיך ליזום דברים חדשים גם אחרי גיל 80.
אמשיך להתנהל באופן סביר מבחינה כלכלית. אם לא יקרה משהו לא צפוי, סביר שיהיו לי נכסים כלכליים לעת צרה.

מצב סיעודי
נערכתי, ביחד עם משפחתי, בהיבט הכלכלי. יש לנו ביטוחים סיעודיים למרות הדילמות הקשות.
כמי שהתנסה בנושא כשאימי הייתה סיעודית, לצערה ולצערי, במשך 11 שנים, הייתי מעדיף שיסיימו את חיי בהקדם, אם חס וחלילה אהיה סיעודי שאינו צלול בדעתו (דמנסיה,אלצהיימר וכיו"ב).
במדינת ישראל אין לי עדיין אפשרות חוקית כזו. אימי ז"ל אמרו לנו שהיא תרצה למות אם תהיה במצב כזה. היא אפילו כתבה את זה והכינה תרופות להתאבד, אם חס וחלילה תגיע למצב כזה. כשנפל עליה בבת אחת מצב כזה, היא לא הייתה יכולה להתאבד גם לו רצתה לעשות את זה. היא הייתה מנותקת מהמציאות באותן 11 שנים ורק סבלה. 
לא הייתה לנו אפשרות חוקית לכבד את רצונה ולגרום למותה.
אני מקווה לא להגיע למצב הזה, אבל אם כן סביר להניח שגם את רצוני לא יכבדו: הבחירה היא בין להפוך למעמסה כלכלית על הילדים לבין ביטוח סיעודי. בחרתי ברע במיעוטו.

בכל מקרה התחלתי לבטח גם את הילדים שלי בביטוח סיעודי. בגילם הצעיר זה זול יחסית ואת הצבירה אפשר לשמור כפוליסה מסולקת. 

העברת רכוש בין דורית
אצלנו במשפחה לא היו מעולם קרבות ירושה או סכסוכי ירושה. אני מניח שגם בין הילדים שלי לא יהיו קרבות כאלה אבל אי אפשר לדעת מי יהיו בני זוגם בעתיד. 
לא אחכה עד גיל 80 לכתיבת צוואה.
   

תכנון פרישה: ההיבט הבריאותי

היגיאה אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסטים קודמים בסדרה על הכנה לפרישה לגימלאות עסקתי בהיבט הכלכלי, בהיבט של הזמן הפנוי ובהיבט החברתי. 
פוסט זה עוסק בהיבט חשוב לא פחות: בריאות.

מצב הבריאות משפיע על התפקוד היומיומי ועל שביעות הרצון מהחיים. הוא גם משפיע על ההוצאות וההכנסות. אין ספק שככל שעולה הגיל מצב הבריאות מורע. 
הטענה האחרונה מתיחסת לכלל האוכלוסייה ולא לפרט יחיד שיכול להיות בריא ומאושר בגיל מופלג.
אין ספק שההוצאות של קשישים על בריאות גבוהות יותר מההוצאות של אוכלוסיות אחרות.

מדוע ההוצאות הבריאותיות של קשישים גבוהות יותר?

1. הם צורכים יותר תרופות

2. הם מבקרים יותר אצל רופאים ומקבלים יותר טיפולים בריאותיים משלימים

3. הם משלמים יותר מצעירים על ביטוחי בריאות וביטוחי חיים
מבנה רוב הביטוחים האלה הוא כזה שבגיל מבוגר הפרמיה החודשית שמשלמים עולה.

4. חלק מהם מוגבלים בתפקוד ולכן זקוקים לסיוע או נאלצים לשלם עבור מטלות שאינם יכולים לבצע בכוחות עצמם

5. ככל שעולה הגיל גדל אחוז אלה הנזקקים לטיפול סיעודי.
טיפול סיעודי עשוי להיות במוסד סיעודי בעלות חודשית של מעל ל-10,000 שקל לחודש. הייתי צנוע במספר שציינתי, משום שעלות מגורים במוסד סיעודי סביר קרובים יותר ל-20,000 שקל לחודש מאשר ל-10,000 שקל.

טיפול סיעודי עשוי להיות גם באמצעות מטפל/ת סיעודי/ת בבית. מדובר בדרך כלל בעולים זרים בעלות חודשית בסדר גודל של 6,000 שקלים.

הסכומים האלה הם ההוצאות הישירות אבל בדרך כלל יש גם הוצאות נלוות.

6. ככל שעולה הגיל גדל מספר המתגוררים בדיור מוגן.
ללא ספק מצבם טוב בהרבה ממצבם של סיעודיים או תשושים אבל גם מגורים בדיור מוגן יקרים. ההוצאה החודשית משתנה אבל אין ספק שמדובר בהוצאות חודשיות ישירות העולות על 5,000 ש"ח ובמקומות הנחשבים לטובים היא עשויה לעלות יותר מ-10,000 ש"ח.

תכנון ההיבט הרפואי
ההיערכות בהיבט הרפואי היא היערכות כלכלית והתנהלות בריאותית תקינה.

נדמה לי שתיארתי בפיסקה לעיל תמונה כללית אמיתית. יכולתי לדיק יותר ולרדת לפרטים אבל מטרת הפוסט הזה אינה מטרה מחקרית. מטרת הפוסט היא להציע לקוראים כיצד להיערך לפרישה ואחרי הפרישה בהיבט הרפואי.

מעבר להשלכות הקשות של מצב בריאות לא טוב יש גם השלכות כלכליות. סעיף 5 וסעיף 6 בפיסקה לעיל מראים כי ההשלכות הכלכליות עלולות להיות משמעותיות ביותר.

מי שמעונין להעמיק בהקשר של הנתונים שציינתי מוזמן לקרוא את הפרסומים של הלמ"ס אליהם צרפתי קישורים בפיסקה האחרונה של פוסט זה.

גילוי נאות: איני רופא או בעל מקצוע בתחום קרוב לרפואה ולכן אמנע מהמלצות שאין עליהן קונצנזוס בין רופאים.


התנהלות בריאותית
אין לנו שליטה מלאה במצבנו הבריאותי. כל אחד יכול לחלות. אי אפשר לשלוט בתורשה שלפעמים היא גורם למחלות. אי אפשר לשלוט גם בגורמים נוספים.

בפוסט זה אתמקד רק בדברים שאנשים לפני פרישה יכולים לעשות. הדבר הראשון הוא לחיות חיים פעילים ומאושרים ונטולי מתחים. כך למשל, מחקרים הראו מתאם חיובי בין המשך עבודה למצב בריאות.
גם ביכולת לעבוד וגם ביכולת להיות מאושרים יש לנו שליטה חלקית. ננסה לעשות נכון את מה שתלוי בנו.

אנסה להתיחס לשלושה תחומים מרכזיים המשפיעים על מצב הבריאות: 

1. תזונה
סוגי האוכל שאנחנו אוכלים, כמות האוכל והזמנים במהלך היום בהם אנחנו אוכלים עשויים להשפיע על מצב הבריאות.
אכילה שיטתית של מזון לא בריא עלולה לגרום למחלות. אכילה שיטתית ומסודרת של מזון בריא עשויה למנוע מחלות.
לייעוץ קונקרטי פנו לתזונאים ו/או רופאים.

2. פעילות גופנית
בראיון עם פרופסור רן בליצר, מנהל המחלקה לתכנון בריאות במשרד הרופא הראשי בכללית שירותי בריאות, אמר פרופ' בליצר, שאורח החיים בחברה המודרנית היא "יושבני", כלומר: יושבים יותר מדי ומבצעים פחות מדי פעילות גופנית.
הוא טען שזה מגדיל את שיעור התחלואה וגורם להוצאות כספיות משמעותיות.
על מנת לשמור על הבריאות יש צורך בעיסוק בספורט. המונח ספורט כולל גם הליכה ברגל.
היקף הפעילות וסוג הפעילות הנדרשת עשויים להיות תלויים במאפינים ספציפיים של אדם.
לייעוץ קונקרטי פנו למומחים בתחום.

3. שינה
בפוסט קודם תארתי בפירוט את ההשלכות הכלכליות של פחות מדי שעות שינה. הסתמכתי על מאמר של Matthew Walker חוקר שינה מאוניברסיטת ברקלי.
במאמר מסביר Walker מהו מספר השעות הנדרש ומה הם דפוסי השינה הנדרשים. דפוסי השינה צריכים לאפשר גם שינה עמוקה יותר הקרויה: REM Sleep. בסוג זה של שינה יש תנועות מהירות של העיניים.
Walker טוען ששינה לא מספיקה עלולה לגרום או להצטרף לגורמים אחרים ולהגדיל את ההסתברות למחלות קשות. 
Walker גם מצטט מחקר המכמת גם את הנזק הכלכלי הנגרם למשק הבריטי כתוצאה ממחסור בשעות שינה. לדבריו מדובר ב-2% מהתוצר הלאומי הגולמי.

יתכן שהנזק למשק אינו מענין אתכם אבל המחלות עלולות להשפיע באופן ישיר או באופן עקיף על כלכלת המשפחה של החולה ו/או בני משפחתו.

היערכות כלכלית
באופן כללי, ההיערכות לפני הפרישה לגימלאות צריכה להביא בחשבון הרעה דרסטית במצב הבריאות. למעשה מדובר בתכנון שבמקרים רבים הוא ל-20 שנים קדימה או יותר משום שבגילאים מופלג יותר ההסתברות להרעה כזו היא גדולה.
ההיערכות הכלכלית עשויה לכלול את המרכביים הבאים:

1. חסכונות או נכסים פיננסיים
במקרה של בעית בריאות ניתן יהיה לממש אותם על מנת לעמוד בהוצאות הכספיות הנגרמות בעטיה של המחלה או הבעיה הבריאותית.

2. ביטוח המכסה הוצאות גדולות עקב הרעה במצב בריאותי
אני ממליץ זאת כהמלצה לכל הגילאים, למעט מצבים בהם אין מספיק משאבים כספיים למימוש הצרכים הבסיסיים ביותר בפירימדת הצרכים של אברהם מאסלו.
צרכים בסיסיים כאלה הם מזון, ביגוד וקורת גג. 
מדובר בביטוח תרופות מחוץ לסל ובביטוח נתוחים והשתלות בחו"ל.
מי שאינו מבוטח עלול לשלם סכומים של עשרות אלפי שקלים לחודש עבור תרופה מחוץ לסל או מאות אלפי שקלים עבור ניתוח או השתלה בחו"ל.
הביטוחים המוצעים בשוק אינם אחידים ויתכן שכדאי להתיעץ עם מומחה על מנת לבחור את הביטוח הספציפי.
מה שחשוב ביותר לצעירים בודאי הכרחי לקשישים, שהסיכוי שלהם לממש את הביטוח הזה גבוה יותר.

3. ביטוח סיעודי
כפי שהבנתם מהפיסקה "מדוע ההוצאות הבריאותיות של קשישים גבוהות יותר?" גם אשפוז במוסד סיעודי הוא הוצאה חודשית מתמשכת גבוהה. 
יש מקום לשקול בחיוב ביטוח סיעודי. אדון בנושא ביותר בפירוט בפוסט הבא בסדרה.   

ההיבט האישי שלי
כמו בפוסטים הקודמים גם בפוסט זה אתיחס גם להיבט האישי שלי בצבע אדום.

ההיערכות הכלכלית שלי ושל משפחתי מתאימה להמלצות שלי. אין לי ביטוח חיים וביטוח תאונות אישיות. דעתי היא שהצורך בהם הוא תלוי מצב ספיציפי. יש אנשים שצריכים ביטוחים כאלה ויש אנשים שאינם צריכים ביטוחים כאלה. 

בהקשר של שמירת הבריאות:

1. אני עושה פעילות ספורטיבית כל יום למעט מקרים חריגים.
חמש פעמים בשבוע אני הולך ברגל. פעמיים בשבוע אני רץ.

2. התזונה שלי סבירה.
אני אדם הנהנה מאוכל ואוהב לאכול במסעדות ובדוכנים.
אני מרבה לאכול ירקות ופירות ואוכל דגים במקום בשר פעמיים בשבוע.
יש מקום לשיפורים. אפשר להמעיט כמויות ואפשר לאכול פחות מתוקים ופחות קמח לבן.

3. שינה
הייתה נקודת תורפה. לא ישנתי מספיק ולא ישנתי שינה מספיק איכותית. בחודשים האחרונים טיפלתי בבעיה והשפעת השינה האיכותית והמספיקה ניכרת גם בחיי היומיום שלי.
את השינה אני משלים באמצעות תרגול של מדיטציה טרנסנדנטלית במשך 20 דקות פעמיים ביום. מחקרים מראים שדפוסי פעילות המוח במדיטציה זהים לדפוסי פעילותו במהלך שינה איכותית של REM Sleep.

קישורים לאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

1. פני החברה בישראל פרק 9 בני 55 ומעלה, ממצאים מרכזיים

2. פני החברה בישראל פרק 9 בני 55 ומעלה, רווחת האוכלוסיה תעסוקה ואיכות חיים


2. 

תכנון פרישה: ההיבט החברתי

חברות מדברות
מקור התמונה: ויקיפדיה

בסדרת הפוסטים על היערכות רב מימדית לפרישה עסקתי בעיקר בנושא הכלכלי. הצגתי את העיקרון הבסיסי לפיו ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות. הצגתי את האושר המדומה בגין מענקי פרישה והצגתי סוגיות כלכליות נוספות.

הפוסט האחרון, עד כה, עסק בהיבט חשוב במיוחד של מה עושים בזמן הפנוי אחרי הפרישה? היבט זה קשור גם להיבט הכספי.

פוסט זה עוסק בנושא מעט מפתיע. רבים מהפורשים מתלוננים על מחסור בחברה. 

אין ספק שכשיש יותר זמן מעונינים ביותר חברה. במובן מסוים זה מזכיר את העיקרון הבסיסי בהיבט הכלכלי: גם האפשרויות החברתיות קטנות וגם הצורך בחברה גדל.

אני רוצה להיות זהיר משום שהאנלוגיה אינה שלמה. ההבחנה הזאת הרבה פחות גורפת בהיבט החברתי מאשר בהיבט הכלכלי.

מדוע יש יותר צורך בחברה ויש פחות חברה?

1. יש יותר זמן פנוי

2. עבודה מספקת גם אינטראקציות חברתיות.
מדברים עם עמיתים לעבודה גם על דברים שאינם קשורים לעבודה. אוכלים ביחד עם עמיתים בהפסקות. נוסעים ביחד לפגישות. נפגשים באירועים שמארגן מקום העבודה ולפעמים גם מתידדים עם חברים לעבודה ונפגשים מחוץ למסגרת העבודה.

3. עבודה יוצרת אינטראקציות בין אנשים שגם אם הן אינן מוגדרות כחברתיות יש בהן סוג של קשר אנושי.

4. חברים שעובדים אינם פנויים בשעות העבודה לאינטראקציות חברתיות. לפורשים לפנסיה יש זמן פנוי בשעות הבוקר והצהריים.

5. שמירת קשרים חברתיים עשויה להמעיט את תחושת ההידחקות הצידה ממעמד מכובד בעבודה.

קרוב לודאי שהגורמים שהעלתי כאן אינם ממצים. יש ודאי גורמים נוספים.

מה ניתן לעשות על מנת למנוע בידוד חברתי?
המפתח היא פעילות. פעילות תיצור גם אינטראקציות חברתיות. אם נחזור לפעילויות שהעלתי בפוסט הקודם בהקשר של זמן פנוי, כמעט בכל אחת מהן יש אינטראקציות אנושיות או אפשר ליצר כאלה: עבודה, התנדבות, טיולים, ספורט, תחביבים וכיו"ב.
פעילות גם מקטינה את הזמן הפנוי.

כשמתכננים פרישה צריך לקחת בחשבון גם את הצד החברתי ולהיערך גם לקראתו.

ההיבט האישי שלי
כמו בפוסטים הקודמים גם בפוסט זה אתיחס גם להיבט האישי שלי בצבע אדום.

לכאורה לא צריכה להיות לי בעיה בתחום הזה משום שאני עובד, מתנדב, עוסק בספורט ויש לי תחביבים. המציאות היא שהיום יש לי מחסור בחברה. יתכן שגם אחרי גיל הפרישה יהיה לי מחסור דומה.

במשך כל חיי מספר החברים שלי היה מצומצם. מעולם לא הייתי "אחד מהחברה". תמיד היה משהו שייחד אותי מאחרים גם לטובה אבל גם לרעה. 
בדרך כלל היו לי יותר ידידות נפש מחברים. קל לי יותר ליצור קשר עם נשים מאשר עם גברים. 

לצערי, עם הזמן קטן מספר החברים שלי. שני החברים הטובים ביותר שלי מתקופת התיכון כבר הלכו לעולמם. שני חברים נוספים, שהיו צעירים ממני, נפטרו ממחלות. 

גם מספר הידידות ואינטנסיביות האינטראקציות איתן קטן בהשוואה לעבר. 

מדוע יש לי פחות ידידות היום מאשר לפני 20 או 30 שנה?

1. היו ידידות שהתרחקו אחרי שהתחתנתי

2. היו ידידות שהקשר התרופף אחרי שהן התחתנו.
זה לא מה שקרה בכל המקרים. היה גם מקרה הפוך שבו הקשר דווקא התחזק משום שגם בעלה של אותה ידידה נעשה חבר שלי.

3. יש ידידות שהתרחקנו גיאוגרפית משום שהן עזבו את ירושלים למקומות רחוקים ממנה.
הקשר הבסיסי נשמר האינטנסיביות ירדה משמעותית.

4. היו כאלה שהתרחקנו לאו דווקא גיאוגרפית אלא התפתחנו לכיוונים שונים לגמרי.

5.  במשך מספר רב של שנים גם עבדתי קשה וגם השקעתי את זמני הפנוי במשפחתי ובעיקר בילדיי.

עכשיו כשהילדים כבר אינם ילדים ובונים את עולמם העצמאי, הגיע הזמן להרחיב את הפעילות החברתית שלי. 
אחד הדברים שאני רוצה לעשות ומהווה אתגר עבורי הוא הגדלת מעגל הידידות והחברים שלי.