ברני מיידוף: כיצד בוצעה הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה?

ברני מיידוף (1938-2021). מקור התמונה: ויקיפדיה

חשוב ללמוד מההונאה הגדולה והמתמשכת שביצע ברני מיידוף.

מיידוף ביצע את הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה. 

בפוסט קודם התייחסתי למה שכתבו עליו שני חתני פרס נובל לכלכלה ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר. 

הם התמקדו בחוסר היכולת של הרגולטור האמריקאי לזהות את ההונאה אחרי שמומחה כלכלי גילה שלא יתכן שמיידוף השיג את התשואות האלה. 

הרגולטור חשב שאותו מומחה מקנא במיידוף ולא האמין לו. התוצאה: עוד חמש שנים של הונאה. 

בשני הפרקים הראשונים בסדרה הדוקומנטרית על מיידוף ב-Netflix מתמקדים בהיבטים אחרים. 

בפוסט זה אתאר את הנקודות העיקריות.

היקפים 

הנזק המצטבר של הרמאויות של מיידוף הגיע לסדר גודל של 64 מיליארד דולר. 

ההונאה נמשכה וגדלה במשך עשרות שנים. 

תהליך ההונאה

בשנת 1960 פתח מיידוף עסק חוקי ומצליח של עושה שוק בבורסה בניו יורק.  

אנשים חושבים שכשקונים מניות בבורסה קונים אותן ישירות ממי שמוכר. 

בחלק מהמקרים יש מתווך הנקרא עושה שוק שקנה ניירות ערך קודם והוא מוכר אותם לקונה. 

עושה השוק מרוויח עמלות ולפעמים גם הפרשי שער של נייר הערך בין השער בו הוא קנה לבין השער בו הוא מכר. 

 

חמו היה רואה חשבון. חמו הפנה אלי לקוחות וחברים שמיידוף השקיע עבורם את כספם. 

מדוברר היה בפחות מעשרים לקוחות. רובם חברים, בני משפחה או לקוחות של חמו. 

מי שמשקיע כספים עבור אחרים חייב להירשם בבורסה על פי החוק האמריקאי. מיידוף לא נרשם. העסק הזה היה בלתי חוקי.

כשחמו פרש לפנסיה המשיכו שני עובדים שלו, שניהלו את משרד רואי החשבון, לשלוח לו לקוחות להשקעת כספים. 

תאוות הבצע שלהם ושל מיידוף גרמה לזה שהם שלחו הרבה לקוחות. 

כל עוד היה מדובר בפחות מעשרים לקוחות זה היה גבולי. בכמויות הלקוחות שהם שלחו זה היה פלילי בעליל גם מצידם וגם מצד מיידוף. 

בין העסק החוקי לעסק הלא חוקי הייתה הפרדה מוחלטת.

אחד היה בקומה 17 והשני בקומה 19 באותו בניין. 

שני בניו של מיידוף עבדו בעסק החוקי. הוא אסר עליהם להיכנס לקומה שבה היה העסק הלא חוקי.

העסק החוקי

המעבר ממסחר ידני בבורסה למסחר מקוון גרם לגידול ולהצלחה של העסק החוקי של מיידוף.   

הוא הצליח למחשב אותו באופן מהיר ויעיל יותר מאשר המתחרים. 

בזכות הצלחתו מיידוף נבחר ליו"ר הדירקטוריון של בורסת הנאסד"ק.

העסק הלא חוקי

במקום להשקיע את הכסף, מיידוף גנב את הכסף. יחד עם העובדים פיתח מערכת דיווחים המראה לכאורה דוחות של השקעות ורווחים חריגים גבוהים. כמובן, שהדוחות המפוברקים הביאו לעוד לקוחות שרצו להתעשר בעזרת מנהל ההשקעות האגדי.

ההתמוטטות והמעצר

בשנת 2008 החל משבר הסאבפריים בארה"ב. המשבר השפיע גם על מדינות רבות אחרות. הרבה משקיעים פדו הרבה כסף. 

בעסק החוקי של עושה שוק מיידוף בחר לקנות מניות כפי שהיה מחויב על פי חוק. חלק ממתחריו נמנעו מכך. 

בדיעבד התברר שזה משבר מתמשך והעסק החוקי הפסיד.

העסק הלא חוקי קרס משום שמשקיעים רצו להוציא את כספם.

התברר שאין כסף ואין רווחים.

מיידוף נעצר ונידון ל-150 שנות מאסר!!!

תובנות ולקחים

1. אי אפשר לעשות הונאה בסדר גודל כזה לבד

בסדרה ב-Netflix ברור שהיו עובדים בעסק הלא-חוקי,  שהיו שותפים לעבירות וידעו שזאת עבירה. 

כך למשל, איש האמון של מיידוף בעסק הזה ידע היטב מה הוא עושה והיה שותף מלא לעבירות. 

היו כאלה שהיו שותפים מלאים, כלומר: ידעו שהם עושים מעשים בלתי חוקיים.

היו כאלה שהיו שותפים חלקיים, כלומר: חשדו ולא היו בטוחים אבל רצו לרצות את המעביד הטוב והמפנק שלהם. 

היו כאלה שהיו שותפים לדיווחים הכוזבים אבל מהזווית שלהם לא ידעו שהדיווחים כוזבים. 

כמו אצל מיידוף, גם במקרים רבים אחרים של הונאה גדולה ומתמשכת יש שותפים לעבריין הראשי. 

במקרים אחרים לא בהכרח מדובר בהונאות כספיות. 

2. הסיכויים להיתפס כשהמרמה מתמשכת ומעורבים בה הרבה אנשים (גם לקוחות ועובדים שאינם שותפים למרמה) גבוהים.

בסופם של הרבה ימים כמעט תמיד נתפסים. אם נתפסים כדאי לשאול מראש: האם זה שווה את העונש שמקבלים אחרי שנתפסים? 

3. תאוות בצע עלולה להיגמר רע

מיידוף ועובדים היו יכולים להתעשר, או במקרה הפחות טוב היו עובדים שהיו מתבססים כלכלית, רק על בסיס הרווחים הגדולים של העסק החוקי. 

אגב, שני רואי החשבון תאבי הבצע שהמשיכו את העסק של חמו הורשעו בשלב מוקדם יותר וסיימו בכלא. משום מה השלטונות לא חשדו שמיידוף המכובד שותף לעבירות. 

בפוסטים בבלוג זה אני מצטט אנשים משמעותיים בכלכלה העולמית המתייחסים לסוגיית תאוות הבצע.

חופש: מספיק ולא יותר ויותר ויותר.... 

בפוסט דעה: האמון הנמוך ביותר בעסקים מחיב שינוי מהותי בגישה, אני מצטט את שני חתני פרס נובל לכלכלה בסיפרם  "תורת ההונאה -מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי". 

הם מתיחסים להבדל בין גולדמן-זקס, שהרצון להרוויח יותר ויותר גרם לה לניגודי אינטרסים וכמעט הביא לנפילתה במשבר הסאבפריים, לבין מייסד החברה מרקוס גולדמן (1821-1904). 

גולדמן בנה עסק מבוסס על אמון בלקוחות וללא ניגודי אינטרסים.

4. ההמלצה שלי לקוראים היא להבין שככל ששואפים לרווח גדול יותר לרוב גם מגדילים את הסיכון ולהתאים את רמת הסיכון למצבם ולצרכים שלהם ולא להיגרר לתאוות בצע העלולה גם הביא להפסדים גדולים.

פישינג במכירות: דירות ומכוניות

 

בפוסט פישינג לא מה שחשבתם התייחסתי לספרם של ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, "תורת ההונאה - מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי". 

לאחר ששני חתני פרס נובל בכלכלה מתארים את המודל, הם עוברים לדוגמאות ולמחקרים התומכים בטענות שלהם. 

הדוגמאות והמחקרים הם מהשוק האמריקאי, אבל מהיכרותי עם הפישינג בישראל, לרוב יש דימיון לפישינג בארצות הברית.  

 

דירות

 

משפחות ממוצעות קונות דירה פעם בחיים או פעמיים בחיים או שלוש פעמים בחיים.

קניית דירה  היא אחת ההוצאות הגדולות ביותר במחזור החיים הכלכליים של משפחה. 

כשמוציאים הוצאה כל כך גדולה, קל לאנשי מכירות ולספקים "לדחוף" הוצאות נוספות שאינן הכרחיות. 

הוצאות אלה עלולות להיות גבוהות אבל יחסית למחיר דירה הן נמוכות. 

בשוק האמריקאי זה בא לידי ביטוי בעיקר בתשלומים גבוהים למתווכי דירות, שעל פי הספר, מגיעים ל-6% ממחיר הדירה.

בארץ ובאירופה מדובר באחוזים הרבה יותר נמוכים. עדיין כל שבריר אחוז עלול לגרום לעלות כספית גדולה.

סיבות מקומיות להגדלת תשלומים עבור דירות

בפיסקה זו אזכיר כמה דברים אופייניים לשוק הדירות בישראל.

 

א. "שכר דירה הוא בזבוז כסף"

התפיסה בחברה הישראלית היא שצריך לקנות דירה ולא לגור בדירה שכורה. דירה שכורה היא "בזבוז כסף". במקום לשלם שכירות שלמו משכנתא.

האם המודל הזה נכון כלכלית? 

התשובה תלויה בעיתוי ובמגוון רחב של גורמים. חלק מהגורמים הללו ספציפיים למשפחות.

בלא מעט מקרים, נכון יותר מבחינה כלכלית, לא לרכוש דירה ולגור בשכירות.

ב. "דירה קונים פעם בחיים"

 עוד טעות רווחת בישראל. מהתפיסה הזו של המשפחה והחברים נובע לחץ על יחיד או משפחה לקנות דירה אופטימלית עבורו מבחינת מיקום (במקרים רבים באזור המרכז היקר) ובמחינת גודל (במקרים רבים דירה גדולה מדי, שתתאים גם למשפחה עם ילדים, אם וכאשר יהיו ילדים).

 

ג. עלויות משכנתה

העלויות בכלל עלולות להיות גבוהות ממה שצריך. 

זה נכון במיוחד בהקשר של ביטוח דירה הנדרש על ידי הבנקים לקבלת משכנתה.

מכוניות

מה שכתוב בספר נכון לגמרי גם בשוק הישראלי. 

גם מחיר מכונית גבוה ולכן קל "לדחוף" סכומים נוספים,  שיחסית למחיר מכונית הם נמוכים. 

בעיקר מדובר בדברים הבאים:

 

1. תוספות לאבזור המכונית

בדרך כלל יש מספר דגמים למכונית: דגם בסיסי ודגמים זהים רק מאובזרים יותר. 

זהו אחד המקורות הגדולים ביותר להכנסות של אנשי מכירות של מכוניות.  

המלכודת היא שבחלק מהאביזרים הללו קונה ממוצע לא יעשה שימוש או השימוש האישי שלו יהיה בעל משמעות זניחה, שקרוב לוודאי אינה מצדיקה את תוספת המחיר.

התפיסה אישית שלי: אני נמנע מאבזור נוסף, למעט בדיקה של אבזור נוסף הקשור בבטיחות.

 

2. פריסה לתשלומים

במקום תשלום אחד על המכונית החדשה משלמים מספר תשלומים גדול. 

לכאורה, זה מוזיל את התשלום. אם אלו תשלומים עם ריבית, יותר סביר להניח שזה מייקר את המחיר מאשר להניח שזה מוזיל את המחיר.

 

3. מוסכי יצרן

על מנת שהאחריות על הרכב תחול נדרש הקונה לפנות רק למוסכים מורשים על ידי היצרן.

מוסכי יצרן יקרים יותר באופן משמעותי.

בתום תקופת האחריות לא חייבים להשתמש בשירותים של מוסכי יצרן. הקונה כבר התרגל לעבוד עם מוסך מורשה על ידי היצרן ובמקרים רבים ימשיך לעבוד איתו.

 

היבטים מקומיים בישראל

1.  לפעמים אפשר לקבל הנחות גדולות במחיר מכונית בגלל חברות במועדון קונים, למשל "חבר" של כוחות הביטחון.

2. בישראל אפשר להשתמש אחרי תום תקופת האחריות במוסך מורשה על ידי משרד התחבורה.

3. סיפור אישי קיצוני שלי

אחת הטעויות הגדולות שלי ברכישת מכונית הייתה רכישת מכונית פז'ו משומשת במצב טוב. 

הייתי מספיק נבון על מנת לא להתשמש בשירותי המוסך המורשה מטעם היצרן. מוסך מפואר וגדול.

במקום זה המליץ לי חבר על מוסך קטן. בעלי המוסך היו בעבר פועלים במוסך המורשה. 

קיבלתי שירות הרבה יותר טוב מאשר במוסך המורשה. המחיר היה בערך 50% מהמחיר במוסך המורשה.

כשהמכונית "הזדקנה" התחילו בעיות. במקרה אחד נדרש חלק חילוף שאמור להיות רק אצל המוסך המורשה מטעם היצרן.

נאלצתי לפנות למוסך היצרן. ללא טיפת בושה, אמרו לי שהם לא מחזיקים את חלק החילוף הזה בארץ. יעלה לי להביא אותו לארץ וקנות אותו כסדר גודל של 20,000 שקלים!!!!. 

שווי המכונית היה כ-30 אלף שקל. כדאי לזרוק את המכונית ולקנות מכונית אחרת.

מצאתי מישהו שאצלו עלות החלק החסר והעבודה של התקנת חלק החילוף עלתה כ-3,000 שקלים. כך נפתרה הבעיה באופן סביר. 

הערת שוליים

אקרלוף ושילר כתבו שהם חשבו, שהם אינם נופלים ב-Phishing של אנשי מכירות בתחומי הדירות והמכוניות.

כשבחנו מחקרים בתחום גילו שאפילו הם נפלו בחלק מהמלכודות הללו. 

הם אמנם קנו מכוניות לא מאובזרות ללא צורך ולא שילמו מחיר יקר על פריסת תשלומים, אבל הם כן ביצעו טיפולים במוסכים מורשים של היצרן גם אחרי תום תקופת האחריות.

גילוי נאות גם אני לרוב הולך למוסכי יצרן.

יש איזו תחושה סובייקטיבית שמוסכים אלה אמינים יותר. נוכחתי בכמה מקרים שהתחושה הזו לא תמיד מבטאת את המציאות.

פישינג לא מה שחשבתם

 

בפוסט כלכלה בישראל 2023: תחזית פסימית, התייחסתי בקצרה לספרם של ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, "תורת ההונאה -מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי". 

בפוסט זה אתיחס בעיקר לחלק מאוד משמעותי, מספר זה. 

שני חתני פרס נובל כותבים לא מעט על פישינג (Phishing). 

עד שהתחלתי לקרוא את הספר, חשבתי כמו כל אנשי המחשבים, וכמו כמעט כל מי שמכיר את המושג ואינו מומחה מחשבים, שדיוג רלוונטי רק למערכות מחשוב מקוונות. 

כותבי הספר מצטטים את ההגדרה של מילון אוקספורד על פיה, המושג נטבע בשנת 1996. על פי ההגדרה Phishing היא: "הונאה באינטרנט שמטרתה להשיג מאנשים מידע אישי, בעיקר תוך התחזות לחברה בעלת מוניטין. תרמית מקוונת הנעשית דרך "דיג" של מידע אישי תוך כדי התחזות".

ההגדרה של כותבי הספר היא רחבה יותר. הם מרחיבים אותה מעבר לתחום של מחשבים. ההגדרה שלהם מדברת על "דייגים" הגורמים לאנשים לעשות דברים התואמים את האינטרס של ה"דייגים" ולא את האינטרס של הקורבנות. 

הקורבנות הם "פריירים" על רקע של מידע מוטעה או חלקי או על רקע של הטיות פסיכולוגיות. 

בהגדרה הרחבה הזו, אין הכרח להתחזות לחברה בעלת מוניטין. חברה בעלת מוניטין עלולה לנצל את המוניטין שיש לה על מנת "לדוג" פריירים.

 

קפיטליזם ודיוג

 

שני הכלכלנים מצהירים שהם תומכים במודל קפיטליסטי, אבל מבינים שהמודל יוצר כמעט הכרח לשימוש בדיוג. גם חברות הוגנות נאלצות לפעמים לעשות שימוש בטכניקה הלא הוגנת הזאת. 

בסופו של דבר צריך להיווצר שיווי משקל של דיוג. עודף בשימוש בטכניקה הזו עלול להרוס את המוניטין של החברה ולמנוע ממנה בעתיד שימוש בדיוג.

 

זהירות: נחשפו מספר רב של סיסמאות ב-Linkedin

חברת אבטחת המידע Kaspersky פירסמה ב-18 במאי 2016 אזהרה לפיה נפרצו  סיסמאות של הרשת המקצועית Linkedin (לפי הפורץ מדובר על 117 מיליון שמות משתמש וסיסמאות). חברת האבטחה ממליצה למשתמשי הרשת המקצועית לשנות מיד את סיסמתם ברשת Linkedin.  

לקריאת ההודעה של Kaspersky קראו:

Change your Linkedin password NOW

אני מצטרף להמלצת חברת האבטחה. היות שבלוג זה עוסק בכלכלת המשפחה, אתמקד בנזקים הכלכליים העלולים להיגרם לכם אם לא תשנו את הסיסמה.

פרטי הפריצה וגניבת הסימאות
מדובר בפריצה שנעשתה בשנת 2012. ההערכה הייתה שמספר זיהויי משתמש וסיסמאותיהם שנחשפו אינו גדול והכל חזר למסלול הרגיל. אלא שבימים אלה פירסם ההאקר שהוא מעוניין למכור 117 מיליון שמות משתמש וסיסמאות.      

השוואה לפריצת ססימאות אחרות עליה כתבתי

בעבר פרסמתי פוסט על פריצת סיסמאות לכרטיסי אשראי: כרטיסי האשראי שנחשפו על ידי האקרים באינטרנט. בפוסט הקודם לא הייתי צריך להסביר מדוע פריצת סיסמאות עלולה להסב לכם נזק כלכלי.

ידיעת הסיסמה שלכם ברשת חברתית או מקצועית, לכאורה, לא יכולה להסב לכם נזק כלכלי ישיר ולכן אסביר מדוע עלול להיגרם לכם נזק.

נזקים ישירים ברשת Linkedin

עלולים להיגרם לכם נזקים כלכליים גם משימוש בזהות שלכם ברשת חברתית.

1. גניבת זהות

מישהו יכול להשתמש בזהות שלכם ב-Linkedin לביצוע תרגילי עוקץ ניגרי ועוקצים דומים.

המנגנון: מישהו פונה אליכם עם סיפור על קרוב משפחתו שהוא מנהיג אפריקאי או כבנקאי כביכול שלקוח ערירי ועשיר שלו נפטר. בשני המקרים מוצג כאילו יש הרבה כסף. הוא מציע לכם אחוזים מהכסף. התנאי לכך הוא שתאפשרו העברת כל הכסף לחשבון הבנק שלכם. ברגע שתתנו לו את מספר חשבון הבנק שלכם לא ייכנס כסף לחשבון שלכם. במקום זאת יימשך כסף.

גונב הזהות שלכם יציע בשמכם את העסקה הזו ל-connections שלכם. קרוב לודאי שמי שיעלה על התרמית מיד יפסיק להיות Connection שלכם. 

מי שייעקץ, יראה בכם אשמים בתרמית על לא עוול בכפיכם (למעט חוסר זהירות ואי שינוי מידי של סיסמתכם).

2. פחות הצעות עבודה

אם אתם עצמאים או מחפשי עבודה או מוכנים להחליף את מקום עבודתכם במקום עבודה אטרקטיבי יותר, עלול להיגרם לכם נזק כלכלי גדול.

מי שיודע את הסיסמה שלכם, עלול לשנות את הפרופיל המקצועי שלכם ב-Linkedin או אפילו למחוק אותו.

בעולם של היום לפעמים הפרופיל המקצועי שלכם ב-Linkedin חשוב יותר מקורות החיים שתשלחו למקומות עבודה פוטנציאליים. את קורות החיים לא בטוח שיקראו. את הפרופיל שלכם כנראה שכן.

עוד לא הזכרתי פניות יזומות אליכם של כאלה שקוראים את הפרופיל שלכם ב-Linkedin ועשויים ביוזמתם להציע לכם עבודה.

אני קיבלתי לא מעט פניות כאלה. כמובן שפניה אליכם אינה מבטיחה בהכרח עבודה, אבל היא נקודת פתיחה טובה. 

3. וירוסים, תולעים ודיוג (Phishing)

כל אלה עלולים להתבצע כביכול על ידכם, אם יבוצעו על ידי הפורצים תחת שמכם.

מי שידויג או ייפגע מוירוס טרויאני או תולעת, לא ממש יחוש ידידות והערכה כלפיכם.

אגב, גם הקשרים עם מי שיאבחן זאת כדיוג, וירוס או תולעת ולא ייפגע עלולים להידרדר.

4. Networking

בעולם של היום Networking הוא דבר חשוב ומשמעותי מבחינה חברתית וחשוב אף יותר מבחינה מקצועית. 

ממה שתיארתי לעיל אתם בודאי מבינים את פוטנציאל הפגיעה האפשרית במיצוב שלכם בעולם ה-Networking. 

נזקים עקיפים ומשמעותיים הרבה יותר

1. אם אתם משתמשים באותה סיסמה גם באתרים אחרים, כמו שהרבה משתמשים עושים, אתם עלולים להיחשף לחדירה גם לאתרים אחרים שלכם.

כשמישהו ישתמש, חס וחלילה, בזהות שלכם באתר הבנק שלכם, אתר כרטיסי האשראי שלכם או אתר Paypal, עלול להיגרם לכם נזק כלכלי ישיר ומשמעותי. זהו הסיכון הגדול והמשמעותי ביותר.

2. אם יש לכם דפוס קל לזיהוי של מבנה סיסמה למי שיודע את סיסמת ה-Linkedin שלכם יהיה קל יותר לפצח את הסיסמה שלכם בבנק או בחברת כרטיסי האשראי או באתר עסקי אחר.

גם זה סיכון משמעותי במיוחד.

לסיכום

בכל מצב בו יש לכם רושם שמישהו יודע  את הסיסמה שלכם לאתר אינטרנט, עדיף להחליף מיד סיסמה.

לא תמיד תדעו להעריך את פוטנציאל הנזק. כמעט תמיד תעריכו אותו בהערכת חסר.