קשה לנהל מדיניות כלכלית סבירה במדינה שאין בה שר אוצר.
זה שאין שר אוצר במדינה לא אומר שאין מישהו שמוגדר פורמלית כנושא בתפקיד הזה.
מן הסתם יש מישהו כזה אבל הוא עוסק בדברים אחרים ולא ממש מבצע את תפקידו.
במשך 75 שנות מדינת ישראל היו הרבה שרי אוצר שמילאו את התפקיד הזה.
חלקם בהצלחה. חלקם בפחות הצלחה וחלקם נכשלו.
בפוסט זה אתיחס לשלוש תקופות במדינת ישראל בהן לא היה שר אוצר, על אף שמישהו הוגדר ככזה.
יורם ארידור
יורם ארידור היה בתפקיד שר האוצר מ-21 בינואר 1981 ועד 15 באוקטובר 1983.
ארידור ניהל כלכלת בחירות כל הזמן. ללא קשר לשאלה האם מועד הבחירות קרוב או רחוק?
התוצאה אינפלציה שנתית של מעל ל-100%.
עד היום ארידור הוא השיאן הבלתי מעורער של אינפלציה במדינת ישראל לדורותיה.
יש לו מתחרים בארגנטינה למשל.
ישראל כץ
ישראל כץ היה בתפקיד שר האוצר בין 17 במאי 2020 ל-13 ביוני 2021.
כלכלת בחירות כבר הזכרנו. גם אצל כץ הייתה כזו כל זמן כהונתו.
"החידוש" שלו היה התעלמות מהדרג המקצועי. הדרג הפוליטי, כלומר: כץ, מקבל החלטות בלי להתייחס לרובד המקצועי.
לפרטים נוספים קראו: תחזית כלכלית לשנה העברית החדשה: אי-וודאות וחששות
אנפלציה לא הייתה משום שכהונתו הייתה בתקופה בה הבנקים המרכזיים בעולם עצרו אותה באמצעות הרחבה כמותית.
גם שר אוצר הממלא את תפקידו לא היה.
בצלאל סמוטריץ
את דעתי על תפקודו כבר הבעתי בפוסט: דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט.
את סמוטריץ מעניינת רק האידיאולוגיה שלו. רבים יאמרו האידיאולוגיה הקיצונית שלו.
אין קשר אמיתי בין כלכלה לבין היעדים אליהם מנותבים כספי תקציב.
הוא דואג רק לקבוצה התומכת בו אידיאולוגית, כלומר: חלק מהמתנחלים.
במקום לדבר על כלכלה, ולפעול עניינית במישור הכלכלי, הוא מדבר על גוש קטיף, חווארה, הסכמי אוסלו, ארץ ישראל הגדולה מארץ ישראל השלמה, דת ולימוד תורה.
אל תטעו, זו אינה אותה דת של המפלגות החרדיות.
דעה משלימה
בזמן שאני התלבטתי כמה ימים האם לכתוב פוסט זה, כתב גיא רולניק על אותו נושא מזוית קצת שונה.
יש לי הערכה רבה לגיא רולניק אציג בתמציתיות את דעתו.
רולניק אומר שסמוטריץ הוא "שר האוצר הראשון של מדינת ישראל שאדיש לחלוטין ל-80% או ל-90% מהציבור. הוא ממוקד בקבוצה קטנה של בוחרים, חמישה-שישה מנדטים שהם כ-200 אלף איש".
רולניק אינו מתייחס לשניים שקדמו לו ולא תפקדו כשרי אוצר.
האם גם סמוטריץ מנהל כלכלת בחירות?
נדמה לי שלא. ארידור וכץ באו ממפלגה גדולה ובאמצעות כלכלת בחירות ניסו להוסיף לה בוחרים. הם ניסו לתת הטבות כלכליות לכלל האוכלוסייה או לפחות לרובה.
סמוטריץ מבין שאין סיכוי שמישהו מחוץ למעגל האידאולוגי שלו יצביע בעדו.
בנוסף, או אולי קודם לכן, בשונה משני קודמיו הוא מנסה לקדם אידיאולוגיה.
גם אם זו אינה כלכלת בחירות, יש תמימות דעים בין גיא רולניק וביני ביחס לגודל הנזק הכלכלי.
אנחנו לא לבד. כמעט כל מי שמבין בכלכלה רואה זאת כך או באופן דומה.
