הרצאות על התנהלות כלכלית נכונה לגילאי 60 פלוס

הפעילות של המועצה לחוסן כלכלי של גילאי 60 פלוס של עיריית ירושלים, בה אני פעיל, הגיעה לשלבים מעשיים. 

סדרת ההרצאות המופיעה בכותרת פוסט זה היא אחד הביטויים המעשיים. 

ההרצאות מיועדות לכאלה שעם ההכנסה שיש להם קשה להם לעמוד בהוצאות. 

בכותרת של התמונה המציגה את תוכנית ההרצאות תוכלו לראות גם את שמות הגורמים המשתפים פעולה עם עיריית ירושלים. 

בהקשר זה יש חשיבות רבה לארגון פעמונים. לפעמונים ידע רב בנושאים הנדונים וניסיון רב בהרצאות. 

מוזמנים להשתתף בהרצאות ולהפיץ לאנשים אחרים שזה מתאים להם.

הערת שוליים

ללא קשר ליוזמה זו גם לי יש הרצאה, שאני מעביר בנושא התנהלות כלכלית בגיל השלישי. היא מיועדת לאוכלוסיות אזרחים ותיקים שונות מאוכלוסיית היעד של סדרת ההרצאות הזו.

איזה בעל מקצוע יעזור לכם בהחלטות פיננסיות?

העולם של התנהלות פיננסית הולך ונעשה מורכב. יחידים ומשפחות מתקשים לכלכל בתבונה את מעשיהם והחלטותיהם בתחום זה.

יש לא מעט בעלי מקצועות שונים המטפלים בהיבטים אלה או אחרים של ההתנהלות הכלכלית של משפחות.

כתבת YNET אסתי אפללו ניסתה לעשות סדר במבוך הזה. באמצעות המאמר אליו אני מצרף קישור: 
על מנהל עושר שמעתם? על האנשים שיעזרו לכם עם ההחלטות הפיננסיות.

המאמר שלה, ללא ספק, עשוי לעזור ליחידים ולמשפחות. בפוסט זה אתייחס לכמה דברים חשובים בו וגם לכמה נקודות הדורשות תיקון או הרחבה.

נקודות חשובות במאמר

1. עצם הסיווג של בעלי המקצועות
ראיתי כבר לא מעט אנשים או משפחות המתייעצים עם בעל מקצוע לא מתאים למה שהם צריכים.
אם הוא לא מציין את זה, הם מתייחסים לתוכן דבריו כאילו מקורו בסמכות מקצועית בתחום.
הסיווג וההסברים נותנים תיאור תמציתי מועיל של כל מקצוע.

 2. הגדרת הצרכים
הגדרת הצרכים היא מפתח לבחירת איש המקצוע.
זאת נקודת מוצא חשובה אבל...
לא תמיד מסוגלים להגדיר את הצרכים באופן סביר או להגדיר אותם בכלל. לפעמים יודעים להצביע רק על בעיה או בעיות מסוימות. 
במקרים שלא יודעים לעשות את זה כדאי לראות לאיש מקצוע הרואה  תמונה מלאה ככל האפשר.

3. הבנת האינטרס של בעל המקצוע
הבנת האינטרס עשויה לעזור בהתייחסות למה שאומר אותו בעל מקצוע. רבים מבעלי המקצוע מוטים לכיוון האינטרס שלהם באופן מודע או באופן לא מודע.

4. KISS - פשטות
KISS הן ראשי תיבות של Keep It Simple Stupid. כאשר ההסברים המקצועיים הם מסובכים מדי ומורכבים מדי קשה להבין מה אומר המומחה. כשלא מבינים מתקשים להתייחס.

מה חסר במאמר?

בעיה מהותית במאמר היא באופן ההתייחסות למקצוע בו אני עוסק, ייעוץ בכלכלת המשפחה. לבעיה המהותית הזו אתייחס בפסקה נפרדת.

בפסקה זו אתייחס לכמה נושאים אחרים החסרים או דורשים הבהרה.

1. לא הוזכרו רואי חשבון ויועצי מס
שיקולי מס וניצול הטבות מס עשויים להיות משמעותיים. 
זהו תחום התמחותם של רואי חשבון ויועצי מס. להלן כמה דוגמאות:

א. עצמאיים יכולים לנצל הוצאות מוכרות לצורכי מס על מנת להקטין את סכום המס שהם משלמים.

ב. אפיקי חיסכון עשויים להיות פטורים ממס רווחי הון או לאפשר דחיית תשלום מס.
קרן השתלמות היא דוגמה לאפיק השקעה כזה.

ג. מגיעים לאזרחים זיכויי מס וניכויי מס. 
צריך לדעת מה הם ומה משמעותם ולפעמים לנצל אותם.

ד. פטור ממס על מענקי פרישה 
בפרישה לגמלאות עשויים לקבל מענקים בסכומים גבוהים. התנהלות נכונה עשויה לחסוך סכומי מס גבוהים או לאפשר פריסתם על פני מספר שנים. 

2. לא בהכרח כל מי שמוגדר כלא מוטה הוא כזה
כך למשל, יועצים פנסיוניים אובייקטיביים שהם עובדי בנקים עלולים להיות מוטים משום שהבנקים קיבלו או אולי אפילו מקבלים תמורה מבתי השקעות וקופות גמל שלקוחות שלהם השקיעו בהם.  

יש יועצי השקעות המקבלים עמלות מבתי השקעות ומחברות ביטוח. כשיועץ מסוים עובד עם מגוון גדול של בתי השקעות וחברות ביטוח הוא עשוי לייעץ ללא הטיות. כשהוא עובד רק עם גורם אחד או מספר מועט של גורמים הוא עלול להיות מוטה לטובת אותו גורם או אותם גורמים.

לא מעט מתכננים פיננסיים (חלקם בעלי הסמכה מחו"ל) הם גם סוכני ביטוח או עובדים מטעם חברה העוסקת גם בביטוח.

בעיה נוספת הם בעלי מקצועות מרובים, למשל: יועץ לכלכלת המשפחה שהוא גם סוכן ביטוח. בשונה מיועץ רגיל, יש לו ניגוד אינטרסים משום שהוא גם מוכר ביטוחים.

3. יועצי ניהול סיכונים

אחד הטיפים במאמר ב-YNET הוא "הבינו את הסיכונים". 
מי אם לא יועצי ניהול סיכונים יכול לעזור להבין טוב יותר את הסיכונים? 
יועצי ניהול סיכונים לאו דווקא מתמחים בהחלטות פיננסיות (באופן אישי אני גם יועץ לכלכלת המשפחה וגם מומחה לניהול סיכונים) אבל,  כפי שנאמר בצדק במאמר בהחלטות כלכליות יש סיכונים. את הסיכונים צריך לנהל. 

אחד המענים האפשריים לטיפול בסיכונים הוא ביטוח. את ההבדל בין ניהול סיכונים מזווית של מנהל סיכונים לבין התייחסות לסיכונים מזווית של סוכן ביטוח הצגתי בפוסט: האם ביטוח הוא ניהול סיכונים?

רחוק מלהיות מדויק: יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה 

אחרי קרוב לעשר שנים בהן אני עוסק, במשרה חלקית, בעבודה כיועץ ומאמן בכלכלת המשפחה יש לי פרספקטיבה טובה מספיק על מנת להעריך עד כמה מה שנכתב במאמר מייצג נכון את המקצוע הזה. 

מהניסיון שלי, ומהניסיון של עמיתים בעלי ניסיון רב משלי, ההתרשמות שלי היא שהמאמר שם דגש רב מדי על הימנעות מיתרה שלילית וטיפול בחובות. 
הרושם שנוצר הוא שאל יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה מגיעים בעיקר אנשים ומשפחות שהכנסתם נמוכה ועיקר מעייניהם הוא הימנעות מיתרה שלילית בחשבון וטיפול באשראי ובהלוואות.

חלק גדול מאלה שמגיעים אלי ואל יועצים אחרים רחוקים להיות במצב הזה. 
אלו שמצבם הכלכלי קשה במיוחד מתקשים לשלם ליועץ בכלכלת המשפחה עבור הייעוץ ולכן גם כשהם מגיעים להיפגש עם יועץ או יועצת הם ברוב המקרים נמנעים מההוצאה הכספית. 

אלה שמגיעים לייעוץ ונכנסים לתהליך של ייעוץ בתשלום הם לרוב אנשים, שמצבם הכלכלי אינו כה רעוע והם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור ייעוץ.

בדרך כלל מדובר באחד מהמצבים הבאים:

1. משפחות או יחידים שהתנהלותם הכלכלית אינה טובה ומעוניינים לשפר אותה.
זה יכול להיות למשל על מנת לחסוך יותר לפנסיה או על מנת לעזור כלכלית לילדיהם.
זה יכול להיות רצון לחסוך יותר ולייצר נכסים כלכליים על מנת ליצצר הכנסה פסיבית (הכנסה לא מעבודה) משלימה הכנסה מעבודה או מחליפה הכנסה מעבודה.

2. צמתים בחיים
שינויים או שינויים צפויים בחיים עשויים להביא משפחות או יחידים לפנות ליועץ לכלכלת המשפחה.

דוגמאות לשינויים: תכנון רכישת דירה, גירושים, הולדת ילד ראשון, לפני פרישה לגמלאות, פיטורים מעבודה.

כך למשל, מי שעומד בפני פרישה יכול לפנות ליועץ פנסיוני אובייקטיבי. יועץ זה יוכל להתייחס לשאלות הפנסיוניות, אבל מישהו צריך להסביר למשפחה כיצד מתנהלים אחרי הפרישה עם פחות הכנסות ויותר הוצאות.

3. התלבטות בנושא כלכלי ספציפי


להלן כמה דוגמאות מקריות בהן נתקלתי:

א. התלבטות בשאלה האם יש להם כפל ביטוחים או חוסר ביטוחים?.

ב. התלבטות בשאלה: מהי החלופה הכלכלית הטובה ביותר במעבר לדיור מוגן?

ג. התלבטות בהיערכות כלכלית מחשש לפיטורים בטווח של שנה או שנתיים.

ד. האם להישאר שכיר או להפוך לעצמאי או לשלב בין שניהם?

ה. האם לרכוש דירה או לשכור דירה?

4. מיצוי זכויות
בדיקה האם הם ממצים את הזכויות המגיעות להם.

מה עושים אלו שידם אינה משגת?

רבים מהם פונים לארגון "פעמונים". "פעמונים" הוא ארגון ללא כוונת רווח המספק חלק מהשירותים ללא תשלום. 
המודל של "פעמונים" מבוסס על מלווים, שאינם בהכרח יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה.
המלווים נעזרים במידת הצורך במומחים המתנדבים או עובדים בארגון, שחלקם הם יועצים לכלכלת המשפחה.

"פעמונים" אינו הפיתרון היחיד לקבלת ייעוץ בכלכלת המשפחה ללא תשלום. 

כך למשל, חלק מהפעילות שלי בתחום היא פעילות ללא תשלום. מתחילת דרכי בתחום הצהרתי, ומימשתי את ההצהרה, שכל ניצול שואה שיפנה אלי לייעוץ כלכלי יקבל את הייעוץ ללא תשלום. 
בנוסף לפניות ישירות שהגיעו אלי, גם ארגון העוסק בהתנדבות למען ניצולי שואה ניצל את נכונותי והפנה אלי מספר קטן של ניצולי שואה לייעוץ כלכלי.

מסגרת נוספת בה נתתי ייעוץ כלכלי ללא תשלום מתייחסות לעולים מאתיופיה.

בנוסף, אני נותן ייעוץ כלכלי או ליווי כלכלי, ללא תשלום כחלק מהתנדבותי בארגון ה.ל.ל. 
אני לא היחיד שעושה את זה במסגרת ה.ל.ל. מספר לא קטן של אנשים עושים זאת בהתנדבות כמוני. 

ברור שיש אחרים שמסייעים ללא תשלום גם במסגרות אחרות שאיני מכיר.

מה תפקידו של יועץ ומאמן בכלכלת המשפחה?

לפי תפיסתי תפקידו של יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה הוא רחב יותר מאשר עיסוק בסגירת אוברדרפט, הלוואות וביטוחים. 
יועץ לכלכלת המשפחה הוא זה שרואה את התמונה הכלכלית הכוללת של המשפחה. 

הוא גם זה היודע שיש צורך לטפל גם בנושאים, שהוא אולי מכיר, אבל אינם תחום מומחיותו. עליו להפנות את המשפחות לגורמים שזה תחום התמחותם. הוא בהחלט יכול ללוות משפחה או יחיד באינטראקציה עם אותם מומחים. 




  

שינויים בעולם החרדי: תרבות הצריכה

את החרדים בישראל מציגים כקבוצת אוכלוסייה מאושרת במיוחד. קבוצת אוכלוסייה המוכנה להסתפק במועט ובלבד שתוכל לחיות על פי ערכיה.
קבוצת אוכלוסייה שלימודי קודש הם החשובים ביותר להם ומעמדם של בני תורה בחברה טוב יותר ממעמדם של אחרים, כולל גבירים עשירים.
מציגים אותם כאנשים החיים בצניעות ואינם מוציאים יותר מהכנסותיהם.  

איני טוען שברמת ההכללה ההצגה הזו מעוותת. הטענה המרכזית שאעלה בפוסט זה היא שהמציאות הזו משתנה.

בפוסטים קודמים בהם דיברתי על החברה הלא חרדית בישראל ועל החברה המערבית עסקתי בתרבות הצריכה.
בפוסט תרבות הצריכה נסדקת עסקתי בתופעות בחברה החילונית בישראל ובחברה המערבית הסודקות את תרבות הצריכה. 

על סמך מה שאני שומע וקורא, בחברה החרדית בישראל תרבות הצריכה דווקא מתחילה להיכנס. 

המקור העיקרי לקריאה שלי על עולם, שהידע שלי עליו מאוד מוגבל, הוא ספרו של ד"ר חיים זיכרמן "שחור כחול-לבן". זיכרמן הוא אדם חרדי המכיר היטב  ומכבד את העולם החרדי.

פעמונים חרדיים

דוד קוכמייסטר הוא המנכ"ל החדש של ארגון פעמונים. דוד קוכמייסטר היה אחד המרצים בכנס השנתי האחרון של המכון החרדי למחקרי מדיניות.  

מנקודת המבט של ארגון פעמונים, המסייע למשפחות המתקשות בהתנהלותן הכלכלית, הוא מזהה יותר חובות למשפחות חרדיות שפונות הארגון מאשר למשפחות שאינן חרדיות.

קוכמייסטר ציין גורמים ייחודיים להיווצרות חובות אצל משפחות חרדיות:

1. הלוואות קלות
המינוח הלוואות קלות הוא שלי. הגמח"ים נותנים הלוואות בקלות יחסית. הנתינה הזו יכולה לתגמל התנהגות כלכלית שגויה.

במאמר מוסגר, נתקלתי כבר בתופעה של לקיחת הלוואות נוחות עם ריבית נמוכה יחסית בקבוצות אוכלוסייה אחרות: אנשי צבא קבע, שוטרים ועובדי מדינה. חלקם לוקחים יותר מדי הלוואות ומתקשים להחזירן.
המנגנון הפסיכולוגי, המתגמל התנהלות כלכלית לא נכונה, פועל גם שם. 

2. ההחלטה של לעבוד במקום ללמוד היא החלטה אסטרטגית
לכן קשה יותר לקבל אותה.

3. הקשבה לרבנים


4. חלק גדול יותר מהחרדים מתנהלים מחוץ לבנקים

האינטרנט

האינטרנט פורץ מחסומים שהפרידו בין החברה החרדית הסגורה לעולם שמחוץ לה.
חרדים נחשפים באמצעותו לתכנים ועולמות שלא היו מוכרים להם. 
רבנים המנסים לחסום את האינטרנט, בפני קהילות המצייתים להם,  נכשלים בזה.

שינויים כלכליים

ד"ר זיכרמן מפרט גורמים בצד ההיצע (הצטמצמות תקציבים העומדים לרשות משפחות חרדיות) ובצד הביקוש (גידול בהוצאות).

לא בדקתי האם בקדנציה של הממשלה הנוכחית התקציב הציבורי העומד לרשותה של משפחה חרדית הצטמצם? 
מצד אחד התקציבים גדלים ומצד שני מספר המשפחות גדל. 
בהחלט ייתכן שהמקור של תרומות מתמעט.

בצד הביקוש הוא מציין שני גורמים: התייקרות המחיה, המגדילה את הוצאות משפחה חרדית וחדירתה של תרבות הצריכה.

גורמים נוספים

מקורות שונים שלי מזכירים גורמים נוספים שאחד מהם הוא התערערות הסמכות הרבנית. 

הרב שך, אדם שגם זרמים רבניים אליהם לא השתייך קיבלו את סמכותו, והרב עובדיה יוסף, שמרבית הציבור החרדי או קרוב לחרדי ממוצא מזרחי קיבלו את סמכותו, הלכו לעולמם.
אין היום רבנים, שמקבלים את סמכותם באופן כל כך גורף.

תרבות הצריכה

הציבור החרדי נפתח לתרבות הצריכה: שימוש בטלפונים סלולאריים, ביגוד אופנתי, מסעדות יקרות או לפחות לא זולות, בתי מלון וחופשות. כל אלה במסגרות המקפידות על כל החיובים הדתיים של חרדים. 

המעגל הרע של תרבות הצריכה

מי שקורא את הבלוג שלי יודע שאני רחוק מלהיות חסיד של תרבות הצריכה בעולם החילוני אליו אני משתייך.
תרבות הצריכה היא ממכרת. צורכים יותר מוצרים ושירותים שלא ממש צריכים אותם. את ההוצאות האלה צריך לממן. 
במקרה הטוב ממנים את זה ביותר עבודה. 
במקרה הרע ממנים את זה בהלוואות שלא תמיד מצליחים להחזיר. 

בעולם החרדי אחת מהמשמעויות היא: "תרבות הצריכה מקשה את ההישארות במעגל הלימוד" (ציטוט מספרו של ד"ר זיכרמן).

חזרה לפוסט הקודם שלי על הכנס

זה אינו Vicious Circle או "המעגל הרע" כפי שתרגמתי אותו בכותרת של הפסקה הקודמת בפוסט הזה, אלה חזרה לטענה שלי בסוף הפוסט הקודם.

החלשות "חברת הלומדים" החרדית היא מצד אחד יותר יוצאים למעגל העבודה. נדמה לי שקל לנחש שיש גם צד שני: כאלה שלכאורה מקדישים את כל זמנם ללימודים, אבל בעצם עובדים באופן לא רשמי ולא מוצהר בחלק מהזמן שהם לכאורה לומדים בו.

ההישגים התורניים של שתי קבוצות אלו יהיו לרוב פחותים מהישגיהם של אלה שמקדישים את כל כולם ללימודים תורניים. 

זה מחזיר אותנו לטענה שלי בסייפא של הפוסט הקודם: החברה החרדית בישראל תצטרך לבצע שינוי מהותי שבו רק מספר קטן של צעירים ילמדו לימודים כאלה במימון המדינה. רוב האחרים יעבדו, כפי שקורה בקהילות חרדיות בארצות אחרות.  

לא רק Moral Hazards - סיפורים מהחיים

בפוסט קודם הסברתי מהו Moral Hazard. באופן תמציתי,  כשמדינה או חברה עוזרת לכאלה שזקוקים לתמיכה כלכלית, יהיו כאלה שיקבלו אותה, על אף שהסיבה למצוקתם אינה חוסר יכולת אלא חוסר רצון או מניע אחר.
באותו פוסט שאלתי למי צריך לעזור? בפוסט זה אביא דוגמאות למקבלי עזרה. כל קורא יכול להחליט למי לדעתו צריך לעזור?

למי צלצלו הפעמונים? 

עמותת "פעמונים" היא עמותה המנסה למשפחות בישראל להתנהל כלכלית "באופן מאוזן ואחראי ובדרך ישרה" (הקטע בגרשיים הוא כמעט ציטוט מדויק מלשונית "אודות" באתר פעמונים). 
העמותה עושה עבודה חשובה בתחום, אבל בלא מעט מקרים אינה גובה תשלום. 
העמותה מתבססת בעיקר על מתנדבים ותרומות.

במהלך הקריירה שלי בכלכלת המשפחה פגשתי אדם, שעבד כעשר שנים ב"פעמונים" ועזב. 
"מדוע עזבת את פעמונים?" שאלתי אותו.
"נמאס לי להיות זה שהמצב הכלכלי של המשפחות, להן נתתי ייעוץ מעניין אותו יותר ממה שהוא מעניין את המשפחות" ענה לי אותו יועץ לכלכלת המשפחה.

מאחורי האמירה מסתתרת הטענה, שחלק מהמשפחות להן מסייעים ב"פעמונים" ממש לא מתחברות לחזון של העמותה: הן רוצות שמישהו אחר יעזור להן להתנהל כלכלית טוב יותר אבל אינן מוכנות לקחת אחריות בעצמן.
לא בכדי, כתבתי את המילה "חלק". איני טוען שכל או רוב המשפחות ש"פעמונים" מסייעת להן מתנהלות באופן כזה אבל....
כשמקבלים משהו ללא תשלום יש כאלה שלא יעריכו את העזרה שהם מקבלים ולכן גם יטו לא לקחת אחריות.
באופן אישי פגשתי לא מעט אנשים שעזרתי להם בהתנדבות וידעו להעריך את זה ולקחת אחריות על מעשיהם. 
אחד הפתרונות לבעיה הזו הוא גביית תשלום סמלי. יש כאלה שאם ישלמו תשלום נמוך ככל שיהיה, יפיקו תועלת שלא היו מפיקים מאותו סיוע כשהוא ניתן בחינם.

כנראה שבין אלה המקבלים סיוע מעמותת "פעמונים" יש גם כאלה שהם Moral Hazard, כלומר: כאלה שהיו יכולים לממן לעצמם ייעוץ בכלכלת המשפחה והצליחו לקבל ללא תשלום ליווי כלכלי של "פעמונים".
שאלה בפני עצמה היא: האם אלו שמלווים אותם היו מפיקים יותר תועלת לו היו משלמים לפחות סכום סמלי?  

שני סיפורים אתיופיים

כשסיימתי את קורס יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה, התקשתי למצוא משפחות שרצו ייעוץ מיועץ חסר ניסיון. גם מרבית חבריי לקורס התקשו לא פחות ממני.
רובם התנדבו בעמותת "פעמונים" על מנת לרכוש ניסיון. אני התנדבתי לתת ייעוץ ללא תשלום למשפחות יוצאי אתיופיה בשכונת הקטמונים. 

מהרכזת האתיופית, הנבונה והמשכילה, ביקשתי שתפנה אלי משפחות שתוכלנה להפיק תועלת מהייעוץ שלי.
היו משפחות כאלה. במיוחד בלטה משפחה אחת שקלטה את מה שאמרתי ומיד השליכה אותו על מצבה.
כך למשל, הסברתי שעדיף לנהל חשבון בנק אחד ולא שני חשבונות משום שאפשר לנהל אותו טוב יותר. הזכרתי את המצב בו בחשבון אחד יש אוברדרפט ובשני יתרת זכות. הגבר מיד זיהה שזה מה שקרה אצלם ואמר לאשתו: זה קורה גם לנו בואי נעביר את שתי המשכורות שלנו לאותו חשבון ונסגור את השני.

היה גם סיפור מוצלח פחות. נכמרו רחמיה של הרכזת על אם חד-הורית צעירה שמצבה הכלכלי היה גרוע במיוחד. גם אני לא יכולתי להיות אסרטיבי ולהשיב בשלילה לבקשת הרכזת.
בפגישה הראשונה הבנתי שהיא לא ממש בשלה לקלוט את מה שאני אומר לה. לפגישה השנייה במתנ"ס רק אני הגעתי. הרכזת התקשרה והגברת המציאה תירוץ ואמרה שהיא מגיעה. בטלפון השני אחרי חצי שעה היה תירוץ אחר.

כעבור כמה שנים

באחת הפעמים המעטות שבאתי כמתנדב לעמותת "שכן טוב" לעזור בחלוקת מזון למשפחות מעוטות יכולת שמחתי לפגוש את הגבר יוצא אתיופיה, שהוזכר בפגישה הקודמת. אחרי שיחה קצרה התברר ששנינו הגענו מאותה סיבה: גם הוא עזר בחלוקת מזון.
כיועץ לכלכלת המשפחה אני שמח לפגוש משפחות שעברו תהליך ייעוץ בנסיבות כאלה: זו אינדיקציה להצלחת תהליך הייעוץ וגם אינדיקציה שהן מעריכות את מה שקיבלו ותורמות לחברה.

המפגש עם האם החד-הורית במסגרת "שכן טוב" היה פחות משמח. באחת הפעמים הבאתי לה מזון.

במקרה זה אין מדובר ב-Moral Hazard. השאלה העולה היא: האם יש טעם בהשקעה בטיפול בכלכלת המשפחה באנשים שאינם בשלים לזה ולכן לא יפיקו תועלת מהייעוץ?
בוודאי שיש מקום לתמיכה ממסדית אחרת באנשים כאלה.
שימו לב לדוגמה החיובית של אדם שקיבל ייעוץ כלכלי בהתנדבות ומעבר להפקת התועלת האישית מהייעוץ בחר גם להתנדב לטובת אחרים.

עיירת פיתוח

מיכאל (שם בדוי לחלוטין כמו כל השמות בפוסט זה) גדל בעיירת פיתוח.
דניאל (שם בדוי) גדל בשכונה גרועה מעיירת פיתוח: עוני, פשע, סמים, אלימות וכדומה.

כשפגשתי את דניאל, אחרי שסיים תואר שני באוניברסיטה ועבד במקצוע מכובד, הוא לא התלונן על התנאים הקשים בהם גדל לאחר קום המדינה. להיפך, היו לו דברים חיוביים להגיד על המורים שלימדו אותו בבית הספר.
הוא סיים את בית הספר היסודי בהצטיינות. אבל היות שרק מעטים המשיכו לבית ספר תיכון (אז עדיין לא היו חטיבות ביניים) הוא למד בבית ספר מחוץ לשכונה. 
הוא התחיל כתלמיד גרוע במיוחד בגלל פערי הרמה הגדולים בין בית הספר היסודי בשכונה לבתי ספר יסודיים אחרים. הוא סיים בהצטיינות.

מיכאל התלונן על הקיפוח של הוריו שנשלחו לעיירת פיתוח. הוא לא התמיד בלימודים והחליט לא לעבוד. איכשהו הצליח להוציא אישור שאינו מסוגל לעבוד והוא מקבל קצבה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי. הוא מבצע פה ושם עבודות מזדמנות "בשחור".

קרוב לוודאי שהמשפחות של שניהם קופחו שלא בצדק. דניאל בחר למצות את עצמו למרות תנאי ההתחלה הגרועים במיוחד. מיכאל בחר לא לעשות כלום.

מיכאל הוא דוגמה קלאסית ל-Moral Hazard. לטעמי האישי, לא צריך לעזור כלכלית לאנשים כמוהו. בהחלט אפשר לתת לו עזרה על מנת שיעבוד וישנה את תפיסת המציאות שלו.
לאנשים מסוגו של דניאל מן הראוי לעזור. הם יפיקו ממנה תועלת ויתרמו לחברה.

כשפסיכולוגיה אנלטית מצליחה יותר מדי

זרמים מסוימים של פסיכולוגיה יוצאים מהנחה שחשוב להבין לעומק את עברו המשפחתי של המטופל. הן שמות דגש רב על היחסים עם ההורים בגיל צעיר.
המטרה היא כמובן להביא לכך שההבנה של העבר תשפר את המצב הרגשי ואת ההתנהלות בהווה ובעתיד.

יש כאלה שאצלם הניתוח הפסיכולוגי  "מצליח" יותר מדי, כלומר: הם כל כך עסוקים במערכת היחסים עם ההורים בעבר הרחוק, כך שהם לוקחים אותה איתם להווה.
חלקם גם מוצאים את האשם או האשמים במידת האושר הפחותה שלהם בהווה ובקשיים התפקודיים בהווה.
מנקודת מבטם ההורים או אחד מהם הם האשמים. גורם סמכותי (הפסיכולוג/גית המטפל/ת) לכאורה אישר את זה.
זו כמובן טעות: במו בפסקה הקודמת שכותרתה "עיירת פיתוח" השאלה היא מה עושים בהווה עם מה שלא היה מושלם בעבר? האם זה גורם מעכב התפתחות או שמתמודדים חרף הקשיים?

אבות מושלמים
אין אבות מושלמים. אפשר לשים את האבות על רצף מהגרוע ביותר לטוב ביותר. גם האבות הטובים והמסורים ביותר טועים. בקצה השני של הרצף יש אבות מחרידים שמכים את ילדיהם באלימות קבועה, קשה ומתמשכת, זורקים את ילדיהם לרחוב ולפעמים גם מקיימים יחסי מין מתמשכים ובכפייה עם בנותיהם הקטינות.   
כאשר מדובר בקצה הגרוע של הרצף, אפשר להבין בנות המאשימות את אביהן במצבן הרגשי ובתפקודן המועט שנים רבות אחרי שיצאו מבית ההורים.

אביה של עינת (שם בדוי לחלוטין) היה רחוק מלהיות אב מושלם אבל הוא לא היה בקצה השני של הרצף. הוא היה אי-שם במקום לא טוב באמצע.
פה ושם היכה את ילדיו. צעק עליהם לא מעט ובעיקר שידר להם באופן פוגעני שהוא רואה בהם כישלונות. 

אחרי טיפולים פסיכולוגיים, עינת מצאה את האשם במצבה הלא מזהיר מבחינה אישית וכלכלית. האשם הוא כמובן אביה.

לו היה מדובר בנערה מתבגרת בת 17 הגרה עם הוריה זה היה סביר,  אבל במקרה הנדון מדובר גם באישה בוגרת כמה עשרות שנים אחרי שהאב הלך לעולמו. 
העיסוק המתמשך והאינטנסיבי בא על חשבון ההתמודדות עם ההווה.

במקרה זה אין מדובר ב-Moral Hazard. השאלה העולה היא: האם יש טעם בהשקעה בטיפול בכלכלת המשפחה במי שאינו יכול לשים בצד דברים שקרו בעבר הרחוק ולתפקד בהווה?
עזרה כלכלית לאנשים במצב כזה עלולה להיות "בור ללא תחתית". 
בוודאי שיש מקום לתמיכה ממסדית אחרת באנשים כאלה. הסיוע הבסיסי ביותר הוא טיפול שיגמול אותם מהטלת אשמה על ההורים והתמקדות בהווה. 
לאחר הגמילה, סיוע כלכלי וייעוץ כלכלי היו אפקטיביים. 

השורות התחתונות

חברה צריכה לעזור למי שמוכן לעזור לעצמו. ייעוץ בכלכלת המשפחה עשוי להביא לתוצאות אצל פרטים ומשפחות המסוגלים ומעוניינים לעזור לעצמם.

אלה שייעוץ כלכלי לא היה אפקטיבי עבורם מתחלקים לשלוש קבוצות:

1. אלה שאינם מסוגלים לעזור לעצמם בגלל מגבלות אובייקטיביות.
צריך לעזור להם שלא באמצעות ייעוץ כלכלי.

2. אלה שאינם מסוגלים לעזור לעצמם בגלל חסמים.
צריך לסלק את החסמים ורק אחרי זה יהיה טעם בייעוץ כלכלי. 

3. אלה שהם Moral Hazard
אלה שמסוגלים לעזור לעצמם ומסיבות שלהם מעדיפים להיות נטל כלכלי על החברה.
במקרים שמצליחים לזהות אותם באופן ברור יש מקום לשלול מהם סיוע כלכלי. בוודאי שייעוץ בכלכלת המשפחה שיינתן להם הוא בזבוז משאבים.
כפי שציינתי בפוסט הקודם, הבעיה היא שיש מקרים שקשה להבחין בינם לבין כאלה השייכים לשתי הקבוצות הראשונות והמחיר עלול להיות חוסר סיוע לכאלה המשתייכים לקבוצות האחרות.