 |
אישה זקנה. מקור התמונה: ויקיפדיה
אין קשר בין האישה המצולמת ותוכן הפוסט |
היום יום העצמאות הוא זמן מתאים להודות לדורות שהקימו את המדינה ותרמו לפיתוחה. חלק מהקשישים האלה עדיין חיים איתנו. זוהי גם הזדמנות לבחון היבט כלכלי המתיחס לקשישים שהוא לא רק כלכלי אלא גם תרבותי וערכי.
טיילתי לפני פחות משנתיים באינדונזיה. אינדונזיה מורכבת מכ-300 קבוצות אתניות שונות. בכל שלוש הקבוצות האתניות שהכרתי, קצת פחות בשטחיות, ראיתי כבוד והערכה לקשישים ולמבוגרים. באי ג'אווה זה בא לידי ביטוי בשפה. לפרטים קראו את הפוסט: מדוע הג'אוונזים שותקים? באי באלי זה בא לידי ביטוי בין השאר במגורים משותפים של המשפחה המורחבת כשהמבוגרים יותר זוכים לקבל דירה טובה במיוחד במבנה. לפרטים קראו: באלי: על שמות והתנהגות כלכלית.
גם במדינות אחרות במזרח הרחוק ובעולם השלישי ראיתי אנשים צעירים החולקים כבוד רב לקשישים.
בישראל המצב שונה. כך למשל, מבקר המדינה מתריע על כך שרק אחוז קטן מהתקציבים שהוקצו לטובת ניצולי שואה מגיעים אליהם.
בפוסט זה אתמקד בתופעה מכוערת ושכיחה בה לא רק שלא מכבדים קשישים אלא חברות או אנשי טלמרקטינג, שלא על דעת הנהלת החברה, אלא מנצלים את חולשתם על מנת למכור להם מוצרים שאינם זקוקים להם.
תפיסת העולם של קשישים
לא משנה אם קשישים הגיעו לארץ ממרוקו, מאתיופיה, מרוסיה, מפולין או מרוב המדינות האחרות. בכל מקרה כשעוצבה תפיסת העולם שלהם בצעירותם היא הייתה בעולם הדומה למה שתיארתי באינדונזיה של היום: צעירים כיבדו זקנים. כשמישהו מכבד אותך גם אתה מכבד אותו ומתיחס אליו בנימוס.
אסטרטגית הטלמרקטינג לקשישים
קשישים הם טרף קל לאנשי טלמרקטינג לא הוגנים. אנשי טלמרקטינג מפעילים לחץ על קשישים. הם מתקשרים אליהם פעם אחר פעם ומנסים לשכנע אותם לרכוש מוצרים באמצעות כרטיס אשראי שאת פרטיו הם נותנים בטלפון. אחזור על ההמלצה שלי לקשישים וגם לצעירים: לא נותנים פרטי כרטיס אשראי בטלפון למישהו שמתקשר אליכם.
קשישים בשנות ה-80 וה-90 של חייהם לא תמיד מתפקדים במיטבם כפי שהיו 40 או 50 שנים קודם. יותר קשה להם לעמוד בלחץ. בגלל תפיסת עולמם הם אינם מסוגלים להתייחס בבוטות למטלפן התוקפן. הם גם אינם מסוגלים לנתק את השיחה כי זה לא מנומס. בסוף הם לא עומדים בלחץ וקונים משהו שהם לא צריכים במאות שקלים או באלפי שקלים. רק שיעזבו אותם לנפשם.
זו כמובן טעות כפולה:
1. לא קונים משהו שלא צריכים ולא רוצים לקנות.
2. הם לא יעזבו את הקשישים לנפשם. ברגע שמישהו זוהה כטרף קל הם יחזרו אליו. זה יקרה בעוד יום, שבוע או חודש. הם יתקשרו שוב ויפעילו לחץ על מנת שיקנו מהם מוצר נוסף.
כיצד צריכים קשישים להתמודד עם אנשי טלמרקטינג כאלה?
הקוראים ודאי הבינו שקשיש במצב כזה יתקשה להתמודד איתם לבדו ולכן נדרשת עזרת בני משפחה או גורמים מקצועיים העסוקים בצרכנות ובמיצוי זכויות.
המלצה 1: הנחו את הקשיש כיצד להתנהל
ההנחיות הן:
1. לא לתת מספר כרטיס אשראי בטלפון או למישהו שדופק בדלת והם לא מכירים.
2. להימנע מפתיחת דלת הבית לאנשים המנסים למכור להם משהו או להתרים אותם.
3. לא לבצע שום עסקה ללא נוכחות ושיתוף של בן משפחה צעיר יותר.
4. לסגור את הטלפון בלי לדבר עם המטלפן כשהוא מציע למכור משהו באמצעות הטלפון. אני יודע שזה קשה לקשישים.
5. להגיד בנימוס שהם קיבלו הנחיה מקרוב משפחה לא לבצע שום עסקה בטלפון ולכן לא יבצעו עסקה.
6. אם יש מישהו אחר שיכול לענות, שהקשיש יתן לו לדבר במקומו.
7. לידיעת מי שמדבר במקום הקשיש. רצוי לדרוש ממי שמתקשר לא להתקשר יותר לקשיש ולבקש מהמתקשר להזדהות. הוסיפו שאם יתקשרו שוב לקשיש, תשקלו תביעה משפטית נגד החברה.
המלצה 2: אחרי שבוצעה עסקה
2. אל תחכו. בצעו את הביטול מוקדם ככל האפשר.
3. עשו את זה בתהליך נכון באמצעות מכתב רשום. ידעו את חברת כרטיסי האשראי. שלחו לה גם העתק מכל מכתב שלכם לחברה.
4. לאחר שביטלתם, אל תסכימו לקבל חבילות מהחברה הנ"ל. הנחו את מי שנמצא עם הקשיש המוחלש לסרב לקבל חבילות מאותה חברה.
הגיע לידיעתי מקרה ספציפי של חברה בשם "קונים פלוס" שביצעה תהליך מכירה מהסוג שתיארתי לעיל. "הקונה" היא קשישה מוחלשת ניצולת שואה המתקרבת לגיל 90. בני משפחתה ביטלו את העסקה כמתואר בסעיף 3. "קונים פלוס" החליטו בכל זאת לשלוח חבילה שבה חלק מהפריטים שהוזמנו.
איני מביע דעה על חברת "קונים פלוס". רוצים לדעת יותר על החברה? ערכו חיפוש בגוגל של: "קונים פלוס פסקי דין".
5. לא בהכרח החברה תכבד את החוק ואת ביטול העסקה. היא עלולה לעשות תרגילים שונים ומשונים על מנת לחיב את הקשיש בחלק או בכל הרכישה.
6. היעזרו בארגונים העוסקים בצרכנות ובמיצוי זכויות.
שני הסנט שלי בהתמודדות: השתמשו בנכדים
מה קורה כשמתקשרים אלי במקום לקשיש מוחלש?
בשיחה הראשונה אני אומר להם בנימוס שאיני מעונין במוצרים שלהם ומבקש מהם לא להתקשר אלי יותר.
בשיחה השנייה אני מזהיר אותם שאני עשוי להגיש נגדם תביעה בבית משפט ודורש מהם לא להתקשר אלי בעתיד.
השיחות הבאות אינן נעימות לשני הצדדים (בשונה מהשיחות לקשישים מוחלשים שהן נעימות לאיש הטלמרקטינג ומאד לא נעימות לקשיש). אני יכול לטרוק את השפופרת. אני יכול להסביר למי שמתקשר אלי מדוע הוא אידיוט וחדל אישים ולהסביר לו מדוע מנכ"ל החברה אותה הוא מיצג אינו מסוגל לנהל קיוסק.
למעט שתיים שלוש חברות, אחרי זה הם כבר לא יתקשרו אלי.
אני עוד מעט בן 66. שימו במקומי בחור צעיר וקצת חצוף או נער במיוחד לא נימוסי בגיל העשרה.
התגובות שלו יהיו פחות נעימות לאיש הטלמרקטינג מאשר התגובות שלי.
הנחו את הקשיש לענות בנימוס ובקיצור: "אני הסמכתי את X לבצע עסקאות כאלה במקומי. אם אתם רוצים למכור התקשרו אליו אתן לכם את שמו ואת מספר הטלפון שלו".
X הנ"ל הוא הנכד או קרוב משפחה אחר, נער מעל לגיל 14 או צעיר. בחרו את היותר תוקפני מבין הנכדים. הסבירו לו שמציקים לסבא ו/או לסבתא שלו ובקשו ממנו אישור לתת את מספר הטלפון שלו.
