רפורמה בביטוחי בריאות שנכנסת לתוקף בתחילת חודש יוני

 

ב-1 ביוני תתבצע רפורמה בביטוחי בריאות בישראל. 

היות שמבוטחים צריכים לקבל החלטה לפני תחילת הרפורמה והיות שהם לא יקבלו הודעה על כך חשוב שיהיו מודעים למשמעויות. 

גילוי נאות 

אינני סוכן ביטוח. פוסט זה אינו יעוץ אישי לקבלת החלטות. הוא רק מנסה להציף את הסוגיות העיקריות של החלטה ביחס לרפורמה. 

לפני פירוט הסוגיות

1. הרפורמה חלה על ביטוחי בריאות פרטיים שנעשו החל משנת 2016.

2. היא אינה חלה על ביטוחים קיבוציים שנעשו על ידי מעביד.

3. אם לא תודיעו לסוכן הביטוח שום דבר לפני ה-1 ביוני תועברו אוטומטית למסלול החדש.

4. לסוכני הביטוח יש אינטרס.

 אם הם ימליצו לכם לא לעבור למסלול החדש, תדעו שהם מרוויחים מזה.

זה לא אומר האם עליכם לקבל את ההמלצה שלהם או לא. ההחלטה היא החלטה אישית ותלויה בנסיבות כמו: מצב כלכלי, מצב בריאות וגיל. 

המצב הקיים 

מרבית האוכלוסייה במדינת ישראל מבוטחת בביטוח שב"ן של קופות החולים. שב"ן הן ראשי תיבות של שירותי בריאות נוספים. 

זהו רובד נוסף מעל לרובד הראשון אליו זכאים כל אזרחי ישראל באמצעות ביטוח הבריאות הממלכתי בישראל המבוסס על תשלומי חובה של כל האזרחים של מדינת ישראל לביטוח לאומי וממומש באמצעות קופות החולים.

השב"ן כרוך בתשלום חודשי לקופות החולים. 

רובד נוסף הם ביטוחי בריאות באמצעות חברות ביטוח. 

יש כפל ביטוח בין ביטוחי בריאות פרטיים לבין שב"ן. 

כפל ביטוח פירושו תשלום לשני גורמים על אותו ביטוח. רק גורם אחד משלם כשקורה אירוע ביטוחי. 

מהות הרפורמה

מי שלא יבקש להישאר במסלול הקיים יועבר למסלול שבו קופות החולים הן נותנות השירות. רק במקרים שבהם אין לקופת החולים אפשרות לתת את השירות המבוקש יינתן השירות באמצעות פנייה לחברת הביטוח. 

 המסלול החדש

אין כפל ביטוח. העלות למבוטח תקטן. הוא ישלם לחברת הביטוח פחות.

המסלול הקיים

יישמר כפל הביטוח. 

הוא יוכל לפנות לחברת הביטוח ישירות לפני שהוא פונה לקבלת שירות מקופת חולים. 

הוא עשוי לחסוך זמן וביורוקרטיה. הוא עשוי לבחור רופא מועדף עליו שאולי אינו עובד עם קופת החולים שבה הוא מבוטח.

הבעיה היא שחברות הביטוח שהכנסותיהם צפויות להיות קטנות יעלו משמעותית את גובה הפרמיה החודשית.

ה-Tradeoff

מסלול הרבה יותר יקר (הפער עלול להגיע למאות שקלים בחודש) לעומת מסלול הרבה יותר זול העלול להיות כרוך ביותר המתנה ובפחות בחירה של נותני השירות הרפואי.

המסלול היקר יותר מתאים לאנשים מבוססים כלכלית החוששים מטיפול רפואי לא מיטבי. 

המסלול הזול מתאים לאלה שמצבם הבריאותי טוב והפער במחירים משמעותי עבורם. 

המסקנות שלי אינן מדויקות. כך למשל, שמעתי מישהו שמצבו הבריאותי קשה במיוחד ואינו יכול להרשות לעצמו מעבר למסלול הזול.

הוא אינו יכול לעבור לקופת חולים אחרת שאולי תיתן לו שירות טוב יותר משום שלטענתו אף קופת חולים לא תקבל אותו או לפחות לא תקבל אותו ללא החרגת מצבו הבריאותי. 

 המלצות ואזהרות 

1. אל תימנעו מבדיקה ומקבלת החלטה המתאימה לכם.

2. המצב החדש אינו בהכרח מצב סופי.

כך למשל, לא ברור מה יבחרו לעשות רופאים בכירים. האם לתת שירותים גם דרך קופות חולים או רק באופן פרטי?

3. המודל עשוי להשתנות בעתיד. גם המחירים והפערים בין מחירי המסלולים.

4. אל תבטלו פליסות ביטוח בריאות פרטי בלי לבדוק לעומק. 

הביטוחים הכי קריטיים הם בנושאים בהם עלולה להיות קטסטרופה בקרות אירוע ביטוחי. 

הכוונה היא לביטוח תרופות מחוץ לסל ולביטוח ניתוחים והשתלות בחו"ל. 

העלויות של תשלום מכיסכם הפרטי עלולות להיות גבוהות מאוד.

אחרים כותבים או מדברים על אותו נושא

עמית בר (ביזפורטל): ביטוח בריאות - באיזה ביטוח לבחור וכמה זה יעלה? 

 שאול אמסטרדמסקי ב-X  

 

ביטוח: האם יהיה צורך בסוכנים?

בפוסט הקודם תיארתי כיצד ההבדל המהותי במבנה הארגוני של עולם הבנקאות הקלאסי ועולם הביטוח הקלאסי מצטמצם בגלל קשרים מיוחדים בין סוכנויות ביטוח לחברות ביטוח.

בפוסט זה אתאר גורם משמעותי נוסף המצמצם את ההבדלים. 
הגורם הזה הוא התקדמות טכנולוגית בתחום המחשבים. ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת ללקוחות הבנקים שירותים עצמיים ללא תיווך של פקיד. 

התפתחות ערוצי שרות עצמי בבנקים

טלפון
בהתחלה התווספה אפשרות להתקשר טלפונית לפקיד בסניף. בהמשך הוקמו Call Centers בהם יושבים עובדים ייעודיים למענה טלפוני.

פקס
במקום לפנות לפקיד שולחים פקס.

מכונות אוטומטיות (ATM)
מכונות אוטומטיות כגון כספומטים ומכשירי מידע מאפשרות משיכת כסף, הפקדת צ'קים או כסף, דווחים ועוד.

דוא"ל
עד לא מזמן סרבו הבנקים לקבל הודעות בדוא"ל. מסיבה תמוהה ביקשו לשלוח פקס. היום כבר ניתן לפנות אליהם באמצעות דוא"ל.

אינטרנט
באמצעות האינטרנט אפשר לקבל כמעט את כל הדיווחים ולבצע כמעט את כל הפעולות ללא צורך במעורבות של בנקאי.

דיגיטל
באמצעות אפליקציה בטלפון חכם אפשר לקבל כמעט את כל הדיווחים ולבצע כמעט את כל הפעולות ללא צורך במעורבות של בנקאי. 

ערוצי שרות עצמי המשמעותיים ביותר הם האינטרנט והדיגיטל. גם הערוצים האחרים מקטינים את כמות העבודה של פקידי הסניפים. ערוצי השרות העצמי מייתרים חלק מהפקידים. הם גם זולים יותר לבנק בהשוואה לביצוע פעולות על ידי עובדי בנק. התוצאה היא סגירת סניפי בנק והקטנת מספר העובדים בסניפים. 

בעתיד הרחוק תישאל השאלה: האם יהיו סניפי בנקים? יש גם כאלה השואלים: האם יהיו בנקים בעוד 20 שנה?   

ערוצי שירות עצמי בביטוח

השימוש ההולך וגדל בדיגיטל ובאינטרנט משפיע כמובן גם על הביטוח.  דברים שנעשו בעבר על ידי סוכני ביטוח נעשים על ידי המבוטחים.
דוגמה לכך היא צפייה בדוחות ובמצב חסכונות ביטוחיים. היום עושים את זה לא מעט לקוחות דרך האזור האישי באתר האינטרנט של החברה. בעבר נשלחו דוחות בדואר ולא הייתה דרך אחרת לצפות בהם, למעט בקשה מהסוכן שידפיס אותם וישלח אותם ללקוח. 

הטכנולוגיה משפיעה בביטוח באופן שונה מאשר בבנקאות. לא נתקלתי במכונות אוטומטיות ייעודיות לביצוע פעולות ולהפקת דיווחים. 

ישנן חברות ביטוח שהפעולות אצלן מבוצעות על ידי הלקוחות בערוצי  שירות עצמי, כמו אינטרנט ודיגיטל, ללא שימוש בסוכנים. 
חברה בולטת כזו בישראל היא חברת IDI או בשמה המוכר יותר "ביטוח ישיר". ביטוח ישיר היא אחת משש חברות הביטוח הגדולות בישראל.

קיים דימיון בין בנקאות לביטוח בהקשר של טכנולוגיה המחליפה חלק מהעובדים ומחייבת עובדים אחרים לבצע תהליכי עבודה המשלבים בין עבודה אנושית לבין טכנולוגיית מחשוב.

השאלה הפתוחה לטווח ארוך היא: האם יהיו סוכני ביטוח? 
אין ספק שמספרם יקטן והעמלות ודמי הניהול שהם יקבלו על ביצוע המטלות הקלאסיות של סוכן ביטוח יקטנו. 
אם בעוד 20 שנה יישארו סוכני ביטוח כנראה שיהיו שינויים בתפקידם באופן המתאים אותם למציאות שונה מזו שאנו מכירים היום.

ראו גם

מקצועות מתיתרים: סוכן ביטוח

מה תעשה כשתהיה גדול: בנקאי או איש Fintech?

ביטוח: הקשר בין סוכנויות הביטוח לחברות הביטוח בישראל

"תאונות מתרחשות" סרט אילם מ-1922 המתאר שיטות ושיטות לא נאותות של סוכני ביטוח אמריקאים.
מקור התמונה: הויקיפדיה האנגלית

בפוסט הקודם תיארתי את ההבדל במבנה הארגוני של בנקים ושל חברות ביטוח בהקשר של נותני השירותים במוצרים הפיננסיים. 
במודל הקלאסי של בנק מדובר בפקידים בסניפים שהם שכירים של הבנק.
במודל הקלאסי של עולם הביטוח מדובר בסוכנים עצמאיים, המוכרים מוצרים מתחרים של מספר חברות ביטוח.

בפוסט זה אראה כיצד המודלים הקלאסיים של הבנקים וחברות הביטוח, השונים בתכלית זה מזה, נעשים דומים יותר. 

הקשר בין סוכנויות הביטוח וחברות הביטוח בישראל

זה שסוכנות ביטוח מוכרת מוצרים ביטוחיים של כמה חברות לא אומר בהכרח שמעמדה אצל חברות הביטוח זהה. 
יש סוכנויות שמוכרות יותר מוצרים של חברה מסוימת. סוכנות כזו זוכה להטבות מצד חברת הביטוח. 
באופן טבעי הסוכנים שלה יוצרים קשר קרוב יותר עם פקידי אותה חברה. 
בהדרגה נוצרת התמחות גדולה יותר במוצרי החברה. לפעמים לחברת הביטוח כדאי להעניק הטבה מסוימת למי שפותח פוליסה דווקא באמצעות אותה סוכנות בגלל היתרון לגודל של הסוכנות. 

למבוטח בביטוח בריאות למשל, לא ממש משנה באמצעות איזו סוכנות הוא מבוטח, אבל אם הוא מקבל פוליסה בתנאים טובים יותר בסוכנות מסוימת כדאי לו להעדיף אותה. 
העדפה כזו מחזקת עוד יותר את הקשר בין חברת הביטוח לאותה סוכנות.
במשך הזמן עשויה חברת הביטוח להשקיע באותה סוכנות ולהיות שותפה באחוזים מסוימים בבעלות של הסוכנות.

למעשה מרבית סוכנויות הביטוח הגדולות ביותר בישראל הן בבעלות חלקית של חברות ביטוח.
מדובר כמובן, חברה אחת שמחזיקה בבעלות חלקית בסוכנות ביטוח אחת. חברה אחרת מחזיקה בבעלות חלקית בסוכנות ביטוח אחרת.

כאשר סוכנות ביטוח היא בבעלות, חלקית או מלאה, של חברת ביטוח סוכן שכיר הוא למעשה שכיר באופן חלקי של חברת הביטוח. 
מודל הדומה למודל של פקיד סניף בנק שהוא שכיר של הבנק. 

ישנן סוכנויות קטנות יותר המוכרות מוצרים של מספר חברות ביטוח. חלקן מוטות כלפי חברה מסוימת מהסיבות שצוינו בפסקה הקודמת. חלקן אינן מוטות ויכולות להציג ללקוח באופן הוגן חלופות של מוצרים ביטוחיים דומים של חברות ביטוח שונות. 

טיפים צרכניים למבוטחים

1. חשוב לדעת האם סוכן הביטוח מוטה לטובת חברת ביטוח מסוימת ולכן מעדיף להציע את המוצרים שלה או ממליץ דווקא על המוצרים שלה. 

2. לפעמים כדאי לעשות את הביטוח אצל הסוכן המוטה לטובתה של החברה בה החלטתם לבטח את עצמכם, משום שגם אתם תקבלו תנאים טובים יותר באותה חברה.

ביטוח: הסוכנים

בשני הפוסטים הראשונים בסדרת הפוסטים על ביטוח שאלתי: ממה מרוויחות חברות הביטוח? וממה הן עלולות להפסיד? 
ערכתי הקבלה בין חברות הביטוח לבין הבנקים. גם לגבי הבנקים שאלתי ממה הם מרוויחים? וממה הם עלולים להפסיד?  

ההקבלה הופכת לחלקית כאשר מדובר בנותני השירותים הפיננסיים. יש הבדלים גדולים בין המודל הקלאסי של הבנק והמודל הקלאסי של חברת ביטוח.

המודל הקלאסי של בנק

בנק מורכב ממטה ומסניפים. את השרותים הבנקאיים ללקוחות נתנו עובדי הסניפים. בסניף קיבלו דפי חשבון, ביצעו משיכות והפקדות, לקחו הלוואות, השקיעו כספים ומשכו כספים. 

המודל הקלאסי של חברת ביטוח 

לחברות ביטוח יש למעשה רק מטה. עשויים להיות סניפים מצומצמים אבל מטרתם אינה לתת שירותי ביטוח ללקוחות החברה.
צריך מישהו שייתן את השירותים במקום הסניפים שאינם קיימים. את השירותים הבסיסיים נותנות סוכנויות ביטוח. 

סוכנויות הביטוח הן, לכאורה, סניף של חברת הביטוח. למעשה יש מספר הבדלים מהותיים בינם לבין סניף בנק.

עצמאים ולא שכירים

הבדל המהותי הראשון בין סניף בנק לסוכנות ביטוח הוא שפקידי הבנק הם שכירים העובדים בבנק. סוכני הביטוח הם עצמאים. 

הבנק חייב, על פי חוק, לשלם משכורת חודשית והפרשות סוציאליות לעובדיו.
חברת הביטוח משלמת לסוכן רק כשהוא מביא ביטוחים לחברה. למעשה היא מתחלקת איתו במה שמשלם המבוטח. 
כך למשל, היא עשויה לתת לו בכל חודש אחוז מסוים מדמי הניהול. 

עובדים במקביל עם מספר חברות ביטוח

פקיד הבנק מציע ללקוחות רק שירותים ומוצרים של הבנק שלו. 
כדאי לכם לחשוד בו, אם יקרה אירוע נדיר בו הוא יציע שרותים של הבנק המתחרה. 
קרוב לוודאי שאתם לקוחות לא רווחיים לבנק והוא רוצה להיפטר מכם. החוק אינו מאפשר לו לא לתת לכם שירותים בנקאיים והוא בוחר בדרך מתוחכמת על מנת לסלק אתכם. 

סוכן הביטוח עשוי למכור מוצרים מקבילים של חברות ביטוח שונות. הוא עשוי להציע לכם לבחור ביניהם.

שימו לב שעלולים להיות לו ניגודי אינטרסים, שהלקוחות אינם מודעים אליהם. 

האם סוכן הביטוח יציע מוצר של חברת ביטוח א' שהוא פחות טוב ללקוח ממוצר דומה של חברה ב' אבל הסוכן מקבל עליו עמלה גבוהה יותר?

האם  יציע את המוצר הטוב יותר של חברה ב' עליו מקבל הסוכן פחות?

האם יציע ללקוח את שני המוצרים וייתן לו לבחור?

האם יציע ללקוח את שני המוצרים ויגלה ללקוח שהוא מקבל עמלה גבוהה יותר על מוצר של חברה א' ואז ייתן לו לבחור?

לטעמי האפשרות האחרונה היא הנכונה. היא מבטיחה שקיפות מלאה. 

אני בטוח שיש סוכנים שבמצב כזה מציגים רק את המוצר של חברה א' או לחילופין מציגים באופן חיובי ובולט את מוצר א' וכמעט שלא מציגים את המוצר של חברה ב.

קדימון לפוסט הבא

העולם של הבנקים ושל חברות הביטוח השתנה במרוצת השנים. המודל היום כבר איו המודל הקלאסי שתואר בפוסט, אלא מודל מורכב יותר שהמודל הקלאסי הוא רק חלק ממנו.

הפוסט הבא יתאר את ההתפתחויות, את העולם הנוכחי עם הצצה לעתיד.

ממה עלולות חברות הביטוח להפסיד?

בפוסט הקודם: ביטוח ממה מרוויחות חברות הביטוח? תיארתי מודל פשטני ולא מדויק לרווחי חברות הביטוח. 
סדרת פוסטים זו דומה לסדרות פוסטים קודמות שכתבתי על הבנקים ועל חברות כרטיסי האשראי. 
בסדרה על הבנקים כתבתי פוסע שכותרתו ממה מרוויחים הבנקים? ואחריו כתבתי פוסט שכותרתו ממה עלולים הבנקים להפסיד?.
בסדרה זו אלך במסלול מקביל ובפוסט זה אשאל: ממה עלולות חברות הביטוח עלולות להפסיד?

כזכור, מקור הפסד עיקרי של הבנקים הוא לקוחות שלוקחים אשראי (הלוואות, אוברדרפט וכיו"ב) ואינם מחזירים אותן. 
הבנקים מנסים לנהל את הסיכונים האלה ולהימנע ממתן הלוואות שההסתברות שהלקוח יתקשה להחזירן. לחילופין, הם מלווים לו כנגד שעבוד נכסים פיננסיים או נכסים פיזיים או באמצעות התחייבות לתשלום של ערבים במצב פיננסי טוב.

הסיכון המהותי של חברות הביטוח הוא שהתביעות של הלקוחות יהיו גבוהות מהפרמיות. 
זה נכון גם למצב בו התביעות רק יתקרבו לפרמיות וביחד עם ההוצאות של חברת הביטוח על ניהול העסק יהיו גבוהות מהפרמיות.

נבחן שוב את הדוגמה בפוסט הקודם. 
מיליון אנשים מבוטחים בביטוח תרופות מחוץ לסל ומשלמים 30 שקל כל אחד כל חודש.
במשך 10 שנים מקבלת החברה סכום של 3.6 מיליארד שקלים.

בדוגמה הקודמת 1,000 מהם ממשים את זכותם לקבלת תרופות מחוץ לסל. החברה משלמת להם בממוצע 20 אלף שקל לאדם לחודש במשך 10 שנים.
החברה משלמת להם 2.4 מיליארד שקלים והרוויחה 1.2 מיליארד שקלים.

בדומה הנוכחית ממשים את זכותם 1,500 מהם. 
החברה תשלם להם 3.6 מיליארד שקלים בדיוק כמו הסכום שגבתה מהם.

הפעם החברה מפסידה כסף. לחברה יש הוצאות עבור בנייני משרדים, עובדי החברה, יועצים חיצוניים, מערך מחשוב, הודעות הנשלחות בדואר ועוד. 

דוגמה שנייה: ביטוח סיעודי

בביטוח סיעודי משלמים בכל חודש פרמיה ואם חס וחלילה מגיעים למצב סיעודי מקבלים כל חודש סכום כסף גבוה מחברת הביטוח לכיסוי חלקי או מלא של ההוצאות.

עם העליה בתוחלת החיים השתנה גם דפוס החולי הסיעודי. 

לפני העלייה מרבית החולים הסיעודיים סבלו ממחלות פיזיות ותוחלת החיים שלהם הייתה בממוצע 3-4 שנים. חברות הביטוח היו צריכות לשלם להם בממוצע כ-3 או 4 שנים.

אחרי העלייה הגדולה בתוחלת החיים, גדל אחוז החולים הסיעודיים הסובלים מבעיות מוחיות, למשל: דמנציה או אלצהיימר מסוג אחר. חולים אלה עשויים להיות במצב פיזי טוב יותר מהחולים הסיעודיים החולים ממחלות פיזיות ולכן עשויים לחיות בממוצע כעשר שנים. 
במצב החדש חברות הביטוח משלמות לחולים סיעודיים בממוצע יותר מ-3-4 שנים ומספר חודשי התשלום הממוצע במגמת גידול.

אם חברת ביטוח בנתה את התחשיבים שלה על ממוצע של 3-4 שנים תשלום לחולה סיעודי, היא עלולה להפסיד. הסך הכולל של סכום התביעות של המבוטחים גדל. 

דוגמה שלישית: ביטוח מבנים מפני רעידת אדמה

כשעושים ביטוח לדירה או לבית אפשר להוסיף ביטוח מפני רעידת אדמה. נניח שחברת ביטוח העריכה שבעשרים השנים הקרובות לא תהיה רעידת אדמה בעוצמה גבוהה. בהתאם להערכה הזו קבעה את גבוה הפרמיה של כמה עשרות שקלים.

חס וחלילה שזה יקרה, אבל שנה אחרי ההערכה הזו מתרחשת רעידת אדמה בעוצמה גבוהה באזור הבקעה. כל הבניינים בעיר טבריה נחרבים. 

חברת הביטוח תשלם סכום גבוה בהרבה ממה שהעריכה שתשלם. היא בוודאות תפסיד. ייתכן שלא רק הבניינים בטבריה יקרסו, אלא גם חברת הביטוח.

התמודדות של חברות הביטוח עם הסיכון

כפי שניתן להבין מהפסקאות הקודמות עולם הביטוח הוא בתחום של ניהול סיכונים. 
בפוסט הקודם הבנתם שחברות הביטוח נותנות שירותי טיפול בסיכונים, לאנשים או למשפחות או לחברות, תמורת תשלום. 
מהפוסט הזה תוכלו להבין שגם לחברות הביטוח יש סיכונים. 
כיועץ לכלכלת המשפחה שהוא גם מומחה לניהול סיכונים אני מרגיש נוח בהתמודדות עם עולם הביטוח על אף שאיני סוכן ביטוח. 

ההבדל בתחום ניהול הסיכונים בין אדם פרטי או משפחה לבין חברות הביטוח הוא שמשפחות או יחידים בדרך כלל לא יודעים לנהל את הסיכונים שלהם משום שחסרים להם ידע והבנה בתחום הזה. חברות הביטוח מנסות להתמודד עם הסיכונים באופן מקצועי. 
בפוסט זה אציג בקצרה באופן שטחי שני אמצעים שבאמצעותם מתמודדות חברות ביטוח עם סיכונים.

הערכות אקטואריות 

אקטואריה הוא מקצוע. ההגדרה שלו בויקיפדיה העברית היא: "מדע המשתמש בטכניקות מתמטיות וסטטיסטיות לפיתרון בעיות כלכליות וחברתיות בהן משולבים מצבים של אי-וודאות".

הגדרת סיכון על פי תקן ISO 31000 Risk Management מתייחסת לכל אירוע של אי-וודאות חיובי, שלילי או ניטרלי כסיכון. 

בכל חברת ביטוח לה נתתי ייעוץ בתחום המחשוב, וקרוב לוודאי גם בחברות הרבות להן לא נתתי ייעוץ, הועסק אקטואר או הועסקו מספר אקטוארים. 

מומחיותם ותפקידם הם בניתוח סטטיסטי ומתמטי של הסיכונים במוצרי הביטוח המוצעים על ידי החברה ובניית מודלים הקובעים גם את גובה הפרמיות בהתאם לסיכון. 

בסטטיסטיקה יש הסתברויות אין וודאות כך שגם אקטוארים עלולים לטעות או לקבל נתונים לבניית מודל שאינם מביאים בחשבון התרחשות אירוע סיכון עתידי או ממעיטים בהסתברות להתרחשותו. 

לרוב ההערכות שלהם יהיו מקצועיות וטובות יותר מאשר ההערכות של ציבור המבוטחים.

צריך לזכור שניהול סיכונים הוא דינאמי: חומרת סיכונים והסתברות סיכונים עשויה להשתנות. סיכונים חדשים עלולים להיווצר וסיכונים ישנים עשויים להיעלם. כפועל יוצא מכך גם גם מודלים אקטואריים הם דינמיים. 

המודלים האקטואריים צריכים לטפל במצבים המתוארים בדוגמה השנייה לעיל המתייחסת לביטוח סיעודי.

מבטחי משנה

כשמגיעים לדוגמה השלישית של ביטוח מפני רעידת אדמה, בהחלט צריך גם בה להשתמש במודלים אקטואריים, אבל הם אינם מספיקים. התוצאה של אירוע שלא נצפה על ידי המודלים האקטואריים עלולה לחרוץ את גורלה של חברת הביטוח. לפיכך, במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים, חברת הביטוח משתמשת באמצעי נוסף להקטנת הסיכון. 

במונחים מקצועיים של מנהלי סיכונים קוראים לאמצעי בו משתמשות חברות הביטוח Risk Sharing. 

מוצאים חברה או חברות נוספות שיהיו מוכנות לחלוק את הסיכונים הגדולים עם חברת הביטוח. חברות ביטוח כאלה מכונות מבטחי משנה. הן כמובן מתחלקות גם ברווחים עם חברת הביטוח.

אל תטעו, המונח מבטחי משנה אינו מתאר חברות קטנות. מדובר דווקא בחברות גדולות במיוחד שמסוגלות לספוג הוצאות גדולות כדוגמת חורבן כל הבתים בטבריה ברעידת אדמה. 

לפעמים מדובר בחברות ענק, כמו החברה הבריטית Loyds. 

מקורות המימון להוצאות בגין בן משפחה סיעודי

בפוסט קודם עסקתי בהשלכות הכלכליות של בן משפחה סיעודי. יכולתם לראות שההוצאות הבסיסיות החודשיות עלולות להגיע ליותר מ-6,000 ש"ח לחודש, במקרה של עובד זר המטפל באדם שבמצב סיעודי. אם מחליטים להעביר אותו למוסד סיעודי, צריך להביא בחשבון הוצאה בסדר גודל של 15,000-20,000 שקל לחודש.

למרבית המשפחות זו הוצאה שקשה עד בלתי אפשרי לעמוד בה. בפוסט זה אתייחס למקורות מימון אפשריים. 

יש הקבלה בין פנסיה למצב סיעודי: בשניהם לרוב יש הוצאות גדולות והכנסות קטנות יותר. ההוצאות עלולות לגדול. ההכנסות כנראה שלא. לשניהם רצוי להיערך מראש. לשניהם, רבים אינם נערכים מראש או אינם נערכים באופן סביר מראש.

ההקבלה אינה מלאה: כמעט כולנו רוצים להגיע לגיל בו פורשים לגמלאות. אף לא אחד מקוראי הפוסט, רוצה להגיע למצב סיעודי. יציאה לגמלאות אינה בהכרח אירוע עצוב. לפורש יכולות להיות עוד שנים רבות טובות ומאושרות. בחלק מהמקרים הוא יכול לעבוד ולהגדיל את הכנסתו. 

יש גם הקבלה באופן ההיערכות מראש. אם קראתם את הפוסט: מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה או פוסטים אחרים שלי בנושא פנסיה, הבנתם בוודאי שההכנסה בגיל פנסיה מורכבת מרבדים החל מהרובד של קצבת זיקנה של ביטוח לאומי וכלה ברובד של משאבים אישיים.

גם בהיערכות לאפשרות של מצב סיעודי יש רבדים.

רובד 1: ביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי מספק בעיקר שירותים ללא תשלום לאדם הנמצא במצב סיעודי. בעבר לא היה ניתן להמיר אותם בקצבה כספית. היום זה אפשרי בתנאים מסוימים. התשלום החודשי המכסימלי, אם עומדים בתנאים הנדרשים, גבוה במעט מ-3,500 ש"ח. 

רובד 2: שב"ן של קופות החולים

שב"ן הן ראשי תיבות של: שירותי בריאות נוספים. מדובר בשירותים מעבר לשירותי הבריאות, שקופות חולים מחוייבות לתת על פי חוק הבריאות הממלכתי. שב"ן כרוך בתשלום נוסף. את השב"ן אתם מכירים בשמות כמו: "כללית מושלם", "מכבי מגן זהב" "מאוחדת עדיף", "מאוחדת שיא", "לאומית כסף" ו"לאומית זהב".

אחד מהשירותים שקופות החולים מספקות במסגרת שב"ן הוא ביטוח סיעודי קיבוצי. מי שמעוניין בכך, משלם כל חודש סכום נוסף, המקנה לו ביטוח כזה.

מי ששילם והגיע למצב סיעודי, זכאי לתשלום חודשי. במרבית קופות החולים, גובה התשלום הוא כמה אלפי שקלים לחודש למשך חמש שנים. יש הבדלים בין הכיסויים הביטוחיים של מצב סיעודי בתכניות שב"ן שונות. 

המגבלות של רובד זה הן, שאינו מכסה הוצאות מלאות של אשפוז במוסד סיעודי ומשך הזמן המבוטח מוגבל.

רובד 3: ביטוח בריאות פרטי בחברת ביטוח

רובד זה שונה מהרובד הקודם בכך שהצבירה היא אישית. אינכם מקבלים סכום קבוע וזהה לכל מבוטח.

יש דימיון בין רובד זה לבין חיסכון פנסיוני:

1. בשניהם יש קשר בין גובה הכספים שמפרישים לבין מה שמקבלים.

2. בשניהם יש מסלולים של צבירה שבה יש משמעות למשך הזמן בו חסכתם. כפי שבקרנות הפנסיה הוותיקות ובפנסיה תקציבית, צוברים אחוזים מהשכר, גם בחלק מתוכניות הביטוח הסיעודי אפשר לצבור אחוזים מהערך הכספי אליו תגיעו אם תתמידו בחיסכון.

3. בשניהם אפשר להפסיק את החיסכון ועדיין לקבל כסף אם הגיעכם לגיל הפנסיה או חו"ח אם הגיעכם למצב סיעודי.

בפנסיה זה נקרא, בחלק מהמקרים, הקפאת זכויות. בביטוח סיעודי ערכי הסילוק שצברתם יעמדו לזכותכם, אם וכאשר תהיו במצב סיעודי.

4. בשניהם אם תשלמו את אותו סכום בגיל צעיר תצברו יותר כסף מאשר אם תשלמו אותו בגיל מבוגר יותר. 

קיבלתם כאן טיפ: עדיף להתחיל בביטוח סיעודי בגיל צעיר ולהפסיק אותו מאשר להתחיל אותו בגיל מבוגר. 

רובד 4: נכסים פיננסיים שצברתם

זהו רובד אישי לגמרי, שאינו מיועד בהכרח לביטוח סיעודי.

היתרון וההחיסרון שלו הוא, שאינו מיועד דווקא למצב סיעודי.

היתרון הוא שאינכם מפסידים את הכסף, אם למזלכם הרב, לא תגיעו למצב סיעודי.

החיסרון: אין לכם התחייבות לקבלת תשלום קבוע במשך מספר שנים. האחריות לניהול הכסף היא עליכם.

ברובד זה עשויים להיות חסכונות כספיים שונים המושקעים בשוק ההון ונכסים המניבים הכנסות פסיביות.

הנכס שלפעמים לא מנצלים אותו ברובד הרביעי

בלא מעט מקרים, כשאדם בגיל מבוגר עובר, מרצונו הטוב לדיור מוגן או עובר בעל כרחו למוסד סיעודי, נשארת דירה.

למכור אותה זה לא תמיד רעיון מוצלח. כשזה לא רעיון מוצלח, יש גם אפשרות לקבל משכנתה הפוכה.

משכנתה הפוכה, כשמה כן היא, היא ההפך ממשכנתה רגילה. 

לוקחים משכנתה רגילה כשרוכשים דירה ואין מספיק כסף לממן את הרכישה. את המשכנתה מחזירים בתשלומים.

לוקחים משכנתה הפוכה, כשיש לכם דירה ואתם רוצים לקבל כסף מהבנק. 

המשותף לשני סוגי המשכנתאות הוא שיש לכם שותף בבעלות על הדירה: הבנק. בשני הסוגים הבנק גובה מכם עמלות.

כאשר תסיימו לשלם את המשכנתה הרגילה, הבנק מפסיק להיות שותף שלכם בבעלות על הדירה.

סיום משכנתה הפוכה קורה בעיקר בשני מצבים:

1. הלכתם לעולמכם

ברור שאינכם צריכים יותר כסף להוצאות שוטפות. עכשיו הגיע הזמן להתחשבן: או שמוכרים את הדירה והבנק מקבל את חלקו או שהיורשים מחזירים את הכסף לבנק ומקבלים את הדירה.

זהו המצב השכיח יותר.

2. הבנק נתן לכם כספים בשווי של הדירה. זה הזמן בו הדירה במלואה עוברת לבעלות הבנק.

זהו המצב השכיח פחות.

הבעיה עם לקיחת משכנתה הפוכה במצב סיעודי היא שבמקרים רבים מי שנמצא במצב כזה, אינו מקבל החלטות. את ההחלטות מקבלים בני משפחה.

לפעמים הם חושבים צעד אחד קדימה: על הירושה שיקבלו.

לפעמים הם מעדיפים לא לשלם את הריבית הגבוהה שגובה הבנק ולא לשתף אותו בנכס.

הבעיה בהחלטה כזו היא שלא תמיד ניתן לחזות את אורך חייו של אדם במצב סיעודי. אם זה מתארך, ייתכן שללא משכנתה הפוכה, הנכסים הכספיים הקיימים לא יספיקו לכלכל את האדם הסיעודי. 

להלוות בלי סיכון

בפוסט קודם שכותרתו: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, בחנתי הלוואות מזווית של מי שלוקח אותן.

בפוסט אחר שאלתי: ממה עלולים הבנקים להפסיד? התשובה: כאשר לקוחות אינם יכולים להחזיר הלוואות (או אשראי אחר שלקחו).

לרוב מי שנותן הלוואה מרוויח בגלל הריבית המתווספת להחזר ובגלל העמלות שהוא גובה.

הסיכון הוא איבוד חלק או כל כספו כאשר לווים אינם יכולים להחזיר את ההלוואה.

האם יש מודל שבו למלווה אין סיכון כאשר לווים אינם מחזירים את ההלוואה שנטלו?

מסתבר שכן. ניחשתם נכון בישראל. מדובר בחברות הביטוח המנהלות את החיסכון הפנסיוני שלי ושלכם.

הן פשוט מלוות כסף שאינו שלהם. אם מתממש סיכון ולווים לא מחזירים את האשראי, בעלי הכסף מפסידים.

המודל פשוט:
1. אנחנו והמעבידים של השכירים שבינינו מפרישים לפנסיה (יש חובה חוקית להפריש לפנסיה).
2. חברת הביטוח המנהלת את החיסכון הפנסיוני משקיעה את הכסף.
3. ההשקעות הן בשוק ההון ובאפיקים אחרים. 
4. אחד האפיקים הוא הלוואות.

הקופון שגוזרות חברות הביטוח הוא קופון "שמן" של דמי ניהול. ראיתי כבר חישובים על פיהם הקופון מגיע לכשליש מהחיסכון שלנו. 

מה קורה כשהלווה לא מחזיר לחברת ביטוח את הכסף?
היות שהחברה השקיעה את כספנו ולא את כספה, רק אנחנו מפסידים. 
חברת הביטוח כבר גזרה את הקופון שלה. 
אין קשר בין גובה דמי הניהול לבין איכות הניהול. לא משנה האם הצליחה או נכשלה בכל מקרה היא תגזור את אותו "קופון".

מלווים: בנקים  
כשבנק מלווה כסף הוא מלווה כסף שלו.גם אם מדובר בכסף שאתם או אני הפקדנו בפיקדון, זה כסף של הבנק. הבנק התחייב להחזיר לי את הכסף עם ריבית. לכן כשלווה לא מחזיר לו את ההלוואה, הבנק מפסיד. 

בנקאים ובנקאים נחשבים בדרך כלל ל"מרובעים", שמרנים ובעיקר שונאי סיכונים (Risk Averse). לפעמים הם יעדיפו רווח קטן יותר ללא סיכון, על פני רווח גדול יותר עם סיכון להפסד. לפיכך הם פיתחו כלים, מערכות ותהליכים על מנת להעריך את הסיכון במתן אשראי וכלים על מנת להכין את עצמם מראש למצב בו, על אף שהעריכו שהסיכון אינו גבוה, הסיכון התממש. 

דוגמאות לכלים: ערבים למשכנתה או לסתם הלוואה גדולה וביטחונות כנגד הלוואה, כלומר: שיעבוד נכס פיננסי או נכס אחר של הלווה לטובת הבנק.
אם חו"ח הלווה אינו מחזיר את ההלוואה, הבנק רשאי לחלט את הנכס. 

הרגולטור הבנקאי
גם הרגולטורים הבנקאיים ברמה הלאומית (המפקח על הבנקים בבנק ישראל) וברמה בינלאומית, תורמים למניעת מצב בו בנק לוקח יותר מדי סיכונים במתן אשראי. 
כך למשל, הרגולטורים מחייבים את הבנקים לשמור כספים שלהם למקרה של חובות מסופקים (חובות של נוטלי אשראי שאינם יכולים להחזיר). ברמה הבינלאומית הוגדרו תקינות הנקראות על שם העיר בזל שבשוויץ: בזל1, בזל2, בזל3 וכיו"ב. ככל שהסיומת גבוהה יותר (בזל2 גבוה מבזל1 וכו'), התקן מחמיר יותר ומכסה תחומי סיכון נוספים.

השורה התחתונה: בנקים נוטים להיערך לסיכוני אשראי מרצונם הטוב ו/או בשל דרישות הרגולטור.  

מלווים: חברות הביטוח מכספי הפנסיה שלנו
כפי שכבר תיארתי קודם, אין לחברת ביטוח סיכון כספי בהשקעה בהלוואות. לא מתכון מוצלח במיוחד למניעת הלוואה ללווים, שלא בהכרח יחזירו את ההלוואה. 

הסיכון היחיד הוא פגיעה במוניטין, שפגיעה בו אולי תידחף לקוחות לזרועותיהן של חברות ביטוח מתחרות (גם האפשרות להחלפת קרן פנסיה או ביטוח מנהלים בקרן פנסיה או ביטוח מנהלים של חברה אחרת, אינה פשוטה כלל ועיקר).

לחברות הביטוח אין את המסורת והניסיון של הבנקים בתחום של מתן אשראי. לפיכך גם מנגנוני ניהול הסיכונים שלהם, בהקשר זה, הם פחות מפותחים. 

איפה הרגולטור?
אם תחזרו לרגע לאיור, שבראש הפוסט תראו מישהו מחפש משהו עם זכוכית מגדלת. אל תוציאו מכלל אפשרות, שהוא מחפש את הרגולטור: הממונה על שוק ההון במשרד האוצר. 

בנושא בו עוסק הפוסט, הממונה על שוק ההון הוא נוכח-נפקד (השתמשתי בלשון זכר משום שמדובר לא רק בממונה הנוכחית, אלא גם בקודמה). לא רק שהרגולציה פחות מפותחת מהרגולציה הבנקאית, משום שהפיקוח על שוק ההון חדש יחסית. נראה לכאורה, שלא נעשה מאמץ רב בתחום זה. 

נדרשת שקיפות. על חברות הביטוח לדווח הן לרגולטור והן לבעלי הכסף (אנחנו) את הדברים הבאים ביחס להלוואות שהן נותנות:

1. איזה אחוז מסך הכספים בקרן פנסיה או בתכנית פנסיונית אחרת, הופנה להלוואות?
מי שקרא את הפוסט הקודם: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, מבין שבמצב היום, אין מדובר באפיק השקעה סולידי. לא נדרש הרבה למעבר למצב בו חלק מהלווים לא יוכלו להחזיר את מה שלוו.

2. מי הם הלווים, שלוו מעל לסכום מסוים?
על  מנת לדעת האם יש לווים שיש חשש אמיתי, שלא יחזירו את חובם או חלק ממנו. לא יחזירו לא בהכרח אומר, שלא יהיה להם כסף להחזיר. 

אין לי בעיה שילוו את כספי לממשלת דנמרק. קרוב לוודאי שהיא תחזיר את ההלוואה והריבית עליה.
יש לי בעיה שילוו אותו לרפובליקת בננות ענייה. ייתכן מאד שהיא לא תוכל לעמוד בהחזרים. אל תוציאו מכלל אפשרות, הפיכה שתעלה לשלטון מנהיג חדש, שיתנער מכל חובותיו של קודמו.

אין לי בעיה שחברת הביטוח תלווה את כספי לסטף ורטהיימר למשל. קרוב לוודאי, שהוא יוכל להחזיר את הכסף, ולא פחות חשוב, אם הוא יוכל להחזיר, הוא יחזיר.
יש לי בעיה שחברת הביטוח תלווה את כספי לכמה אנשי עסקים ישראליים, אילן בן-דב למשל. כנראה שהוא יכול להחזיר את הכסף, אבל אני לא ב-100% משוכנע, שהוא לא יעדיף להשקיע אותו במשחק פירמידה, כלומר: באחת החברות הלא-רווחיות בפירמידת החברות שלו.

3. באילו תנאים ניתנה לכל אחד מהם ההלוואה?
גם אם נתנו את ההלוואה למישהו אמין ומבוסס כלכלית, אני רוצה לדעת האם נתנו לו אותה בתנאים חריגים לטובתו. אם כן אז מדוע?

הערת שוליים
חברות הביטוח לא פועלות בקוו העסקי של תכניות פנסיה בלי סיכונים. הסיכון העיקרי הוא עלייה גדולה מהצפוי בתוחלת החיים, שתחייב אותן לשלם ליותר אנשים, יותר זמן. המשמעות עלולה להיות הפסד כספי.

לא אתפלא אם וכאשר זה יקרה, שבסופו של דבר מי שישלם יהיו שוב החוסכים ומקבלי הגמלאות.

תחרותיות: כמה רעיונות שאולי לא יאהבו במשרד האוצר

למרות שהושפעתי מכמה רעיונות של זן בודהיזם, שתפיסת התחרותיות שלהם רחוקה כמזרח ממערב מתפיסת התחרותיות בעולם המערבי, יש לי ניסיון רב בתחרותיות. בפוסט זה אתאר אותו ואחרי זה אציג כמה רעיונות בהקשר של תחרותיות, שעשויה להיטיב את מצבם של צרכני שירותים פיננסיים (במילים אחרות: לשפר את מצבן הכלכלי של משפחות בישראל). 

הרעיונות אינם מחייבים הוצאה כספית משמעותית של המדינה. מצד שני עשויים לעורר התנגדות של כמה קוזקים נגזלים. 

תחרותיות בהן השתתפתי ועדיין משתתף 

מתחילת לימודי בבית ספר תיכון ועד שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה ובו זמנית לעבוד (במשרה מלאה), התחריתי בתחרויות שחמט. רמתי הייתה גבוהה (הכל יחסי).

היום אני משחק בתחרויות ברידג' (הכל יחסי. לטעמי רמתי עדיין אינה גבוהה, אבל אל תדאגו היא תהיה גבוהה) ואפילו כותב בלוג על נושא זה.

תחרותיות בטכנולוגיית המידע

את השיעור הראשון שלי בתחרותיות בתחום זה קיבלתי דווקא כעובד מדינה. 

באותה תקופה, פלטפורמת המחשוב השלטת הייתה Mainframe של חברת IBM. מרבית הארגונים בארץ היו Captive Market של החברה. במילים אחרות: בחרו במוצרי החברה ללא תחרות.

על המצב בו לקוח בוחר תמיד מוצר של חברה אחת כבר כתבתי פוסט: טיפולוגיה של לקוחות: השבוי.

המנהלים שלי נהגו אחרת: אצלנו הייתה תחרות אמיתית בין חברת IBM לחברת Hitachi, שייצרה מחשבים תואמים למחשבי ה Mainframe של חברת IBM. 

השורה התחתונה הייתה, שעבור אותם מחשבים עם אותה תוכנה שילמנו כ 30% פחות מאחרים כשהם ואנחנו בחרנו בחברת IBM. כשבחרנו בחברת Hitachi שילמנו לפעמים עוד פחות.

כשהפכתי למנהל יישמתי את מה שלמדתי ממנהלי ובאמצעות תחרות הוגנת, השגתי מחירים זולים יותר עבור אותם מוצרים.

כשהפכתי ליועץ עצמאי במכרזים שהובלתי, יישמתי את אותו עיקרון. הלקוחות רק הרוויחו מזה. 

כשהתחלתי לכתוב בלוג, כתבתי לא מעט פוסטים בסדרה הנקראת: Vendors Survival. בפוסטים הערכתי את סיכוייהן של חברות מובילות כמו: Facebook, Google, Apple, Microsoft, HP להתקיים בעוד עשר שנים. על מנת לשרוד עליהן להתמודד נכון עם תחרות.

השורה התחתונה של הניסיון שצברתי היא: כשיש תחרות אמיתית הצרכן מרוויח.

תחרותיות אמיתית ותחרותיות מדומה

לפעמים אין תחרותיות אמיתית. מצבים מסוג זה הם:

1. רק לספק/יצרן אחד יש פיתרון אמיתי העונה על צרכים של לקוח מסוים

2. קרטל חברות המתאמות ביניהן

3. יצרן אחד חזק וגדול השולט בשוק ומונע תחרות

כשהמצב הוא שאין תחרות אמיתית, לא בטוח שכדאי לייצר תחרות מדומה או לבחור במוצר של חברה שתיעלם מהשוק כשתצטרכו אותה.
גם הספקים/יצרנים מבינים שאין תחרות אמיתית: תתקשו להוריד את המחיר או לשפר באופן אחר את תנאי הרכישה או השירות.

התחרות בין גדולים לבין קטנים היא נושא מעניין, שכבר כתבתי עליו במקום אחר את פוסט שכותרתו:
 Vendors Survival Guide: Supermarket, Grocesry and Kiosk. 

חברת Hertz הייתה גדולה מחברת Avis בתחום השכרת הרכב. הסלוגן בפרסום של Avis היה: "We try harder". 

Avis היא חברה גדולה אבל הסלוגן שאימצה מתאר בדיוק את מה שעושות חברות קטנות: הן מתאמצות יותר. המאמץ עשוי להתבטא במוצר טוב יותר, בשירות טוב יותר, בהתייחסות ללקוח ובגמישות במחיר.

לפעמים זה לא מספיק בשביל להתחרות. חברה גדולה או חברות גדולות יותר נהנות מכך שהמותג שלהן ידוע ומוכר, מפריסה גדולה יותר, ממשאבים פיננסיים גדולים יותר.

החברות הגדולות יכולות ומנסות לפעמים למנוע תחרות באמצעות הוצאת הקטנות מהשוק.
לפעמים די בהורדת מחיר גדולה וזמנית על מנת, שהמתחרה הקטן יפשוט את הרגל.
לפעמים מישהו מהגדולים רוכש אותו ולפעמים מגיעים איתו לסיכום, שיסתפק בפלח לקוחות מסוים שאינו מעניין או מעניין פחות את החברות הגדולות.

כל זה בא על מנת להסביר שלא בהכרח מספר גדול יותר של שחקנים בשוק פירושו תחרות אמיתית. לפעמים חשוב יותר שהרגולטור ייצור מצב בו מתחרים קטנים יכולים להתמודד באמת. 

במי לפגוע כשאי אפשר להיות ב 100% הוגן

ההעדפה שלי היא הוגנות כלפי כולם: גדולים וקטנים, עשירים ועניים. 
אבל אם בכל זאת אין ברירה אלא לקפח מעט מישהו, עדיף שזה יהיה מישהו כמו נוחי דנקנר, אילן בן-דב, עידן עופר, ניר גלעד, קבוצת מכבי תל-אביב בכדורסל (ולא קבוצה ישראלית אחרת שהתקציב שלה 10% מהתקציב של מכבי תל-אביב) או חברת הביטוח מגדל, מאשר המישהו הזה יהיה משפחה ישראלית שמרוויחה 7,000 ש"ח או 10,000 ש"ח לחודש.

אם נחזור לפסקה הקודמת, בהחלט יש מצבים בהם הרגולטור צריך לפגוע בשחקנים גדולים וחזקים על מנת לאפשר תחרות אמיתית.

דוגמה לתחרות אמיתית בשוק הפנסיוני
הסתדרות עובדי המדינה הוציאה מכרז לקרן פנסיה שתנהל את החיסכון הפנסיוני של הדור החדש של עובדי מדינה, שאינו זכאי לפנסיה תקציבית.

הספק שניהל את החיסכון הפנסיוני של אותם עובדים, חברת כלל ביטוח, הניח שהמכרז הוא מכרז ללא תחרות אמיתית ושזכייתו מובטחת. על בסיס הנחה זו דרש עמלות גבוהות.

טוב עשתה הסתדרות עובדי המדינה, שבחרה בחברה קטנה בשוק זה: דש-מיטב. העמלות שהיא דרשה היו הרבה יותר נמוכות.

כלל ביטוח (הקוזק הנגזל) טענה, שדש-מיטב מעולם לא ניהלה בקרן הפנסיה שלה סכומים כאלה ולכן לא היה צריך לבחור בה.

אין שום בסיס לטענה שזה יפגע בחוסכים. עוד לפני האיחוד ביניהן ניהלו דש ומיטב קופות גמל וקרנות השתלמות. נדמה לי שהן לא ניהלו את זה רע (אתם מוזמנים לבדוק בגמל נט).  

אם להאמין לעיתונאי כלכליסט שאול אמסטרדמסקי, בסדרת הכתבות שלו בערבות הפנסיה, כל הגורמים המנהלים קרנות פנסיה, משקיעים באופן דומה על מנת שלא ישיגו חס וחלילה תשואה נמוכה משמעותית ממתחריהם בטווח זמן קצר. אם הוא צודק, הסיכויים שעובדי המדינה יקבלו תשואה גבוהה יותר בכלל ביטוח, שתכסה את הפער הענקי בעמלות, נמוכים.

אפילו אם נניח, שדש-מיטב תפשוט את הרגל, אני בטוח שכל אחד משלושת השחקנים הגדולים בשוק של קרנות הפנסיה (כלל ביטוח, מנורה, מגדל), ישמח לרכוש את תיקי קרן הפנסיה של החברה, ללא פגיעה בחוסכים. 

רעיון 1: להגדיל את התחרותיות בקרנות ההשתלמות

השוק הפיננסי בישראל עובר שינוי: כוחן של חברות הביטוח גדל וכוחם של הבנקים קטן. חברות הביטוח מנהלות חלק גדול מהכספים בקופות גמל ובקרנות השתלמות. בעבר היו אלה הבנקים, שניהלו מכשירי חיסכון אלה. על פי אחד העיתונים הכלכליים, בקרוב צפוי סכום הכספים המנוהלים על ידי חברות הביטוח לעבור את הסכום המנוהל על ידי הבנקים. הגורם העיקרי לכך הוא ההפרשות לחסכונות פנסיוניים.

קופות הגמל הן חיסכון פנסיוני. קרנות ההשתלמות אינן חיסכון פנסיוני.  
אם ייאסר על חברות הביטוח לנהל קרנות השתלמות יקטן כוחן. את קרנות ההשתלמות שלהן הן יאלצו למכור לבתי ההשקעות המנהלים קרנות השתלמות. 
הקטנת כוחן של חברות הביטוח תגדיל את התחרותיות האמיתית.

רעיון 2: לרדת ליגה

בכל ענפי הספורט קבוצה שמסיימת במקומות נמוכים במיוחד, יורדת ליגה.
מדוע לא להחיל רעיון דומה על גופים המנהלים קופות גמל וקרנות השתלמות? 
במקום להסתפק במתן נתונים משווים בגמל נט, שחלק גדול מהציבור, אינו מודע לקיומם וחלק אחר אינו מבין אותם, אפשר לקבוע קריטריונים שיאסרו על אלה, שהתוצאות שלהם גרועות במיוחד לקלוט חוסכים חדשים במשך שנה. 

כמובן שהקריטריון צריך להתייחס לתשואות של תקופה ארוכה (למשל חמש שנים) ולהתייחס לרמת הסיכון. 
הקריטריון צריך להגדיר סף של ביצועים גרועים במיוחד, שמי שנמצא מתחתיו, לא יוכל לפתוח קופות גמל/קרנות השתלמות במשך שנה.

דוגמה: מי שבמסלול המנייתי השיגה קופת הגמל שבניהולו,בשקלול של 5 שנים, תשואה של  15% (האחוז הוא להדגמה בלבד. אפשר להגדיר ערך סף אחר) פחות מהממוצע של כל האחרים, לא יוכל במשך שנה לצרף חוסכים חדשים לאותה קופת גמל או לפתוח קופות גמל מנייתיות חדשות לחוסכים ותיקים.  

יגידו לכם שזה מזל. יגידו לכם שמצמצמים תחרותיות. יגידו לכם שמי שיעמוד לפני פסילה, ישקיע לטווח קצר במטרה לקבל תשואה גבוהה ולעבור את הסף.

אני יכול להגיד לכם, שבנוסף למזל יש שני גורמים נוספים: ידע ורצון להתאמץ. אישית אני נוטה לייחס משקל גדול יותר לשני האחרונים ומשקל קטן יותר למזל.

אני יכול להגיד לכם, שמי שמנהל את כספי החיסכון שלכם באופן ראוי לא יצטרך להשקיע לטווח קצר לקראת סוף התקופה על מנת לעבור את ערך הסף הנמוך בהרבה מהממוצע. 

אני יכול להגיד לכם שלא כל כך קשה להבחין בשינוי מדיניות השקעה, הנועד לנסות לעבור את הסף לקראת סוף התקופה.

אני יכול להגיד לכם שמי שמנהל את כספכם גרוע במיוחד, אינו תורם לתחרותיות ורק גורם לכם נזק.

השורה התחתונה
תחרותיות אמיתית פועלת לטובת הצרכן. ייתכן שאפשר לאמץ את הרעיונות שהצעתי. ייתכן שניתן לממש רעיונות מוצלחים יותר, אבל בכל מקרה טובת החוסכים הפנסיוניים בישראל מחייבת שינוי לכיוון של תחרותיות אמיתית שתפעל לטובת החוסכים.