מה אפשר ללמוד על כלכלת המשפחה מהניצחון של דנוור על יוטה ב-NBA?

 

סמל ליגת ה-NBA המקור התמונה: ויקיפדיה

הבוקר (2.9.2020) התעוררתי בשלוש וחצי בלילה וצפיתי במשחק השביעי מתוך שבעה בסדרת הפלייאוף בין דנוור ויוטה בליגת ה-NBA בכדורסל. 

המשחק המרתק הסתיים בניצחון דרמטי של דנוור בתוצאה 80:78. דנוור העפילה לשלב הבא. 

מעט רקע

ליגת ה-NBA בארצות הברית היא הליגה בה משחקים שחקי הכדורסל ברמה הגבוהה ביותר בעולם. לאחר הליגה הרגילה מעפילות שמונה קבוצות מהמזרח ושמונה קבוצות מהמערב למשחק פלייאוף. אלה סדרות בשיטת נוק-אאוט של שבעה משחקים. המנצחת בארבעה מעפילה לסדרה הבאה. המפסידה מודחת מהמשך המשחקים. הרבה כסף וכבוד מוטלים על כף המאזניים. כמו הרבה אנשים, הנמצאים בטופ של המקצוע שלהם, רבים מהשחקנים הם מאוד תחרותיים וחשוב להם לנצח.

משחק שביעי  בין דנוור ליוטה

במשחק שביעי יש יותר לחץ. אין הזדמנות נוספת לתקן טעויות. הלחץ התבטא ברמת המשחק. כך למשל, שני שחקנים, ג'אמל מארי מדנוור ודונובן מיטשל מיוטה, שנתנו תצוגות התקפיות ענקיות בקנה מידה היסטורי לאורך הסדרה (משחקים של מעל ל-50 נקודות) קלעו מעט נקודות (מיטשל קלע 20 נקודות. מארי פחות מ-20 נקודות).

לא רק עליהם השפיע הלחץ. גם האחרים קלעו פחות מדויק, מסרו פחות מדויק ואיבדו יותר כדורים. התוצאה הסופית 80:78 היא תוצאה הרבה יותר נמוכה מתוצאות של מעל ל-100 נקודות לכל קבוצה במשחקים קודמים בסדרה.

ככל שמתקרבים לסיום והתוצאה בערך שקולה הלחץ גדל ויחד איתו גדלות הטעויות. 

ללחץ תורמת אי-הודאות: אתה לא יודע האם תזכה לתהילה ולכסף או שתהייה בצד שרק הגיע עד הסף.

תפקוד פחות טוב תחת לחץ מאפיין את מרבית בני האדם כמעט בכל תחום.

ימי הקורונה

אין ספק שבימי הקורונה העגומים יש עלינו הרבה לחץ. 

הלחץ נובע ממספר רב של גורמים (הקוראים יסלחו אם פספסתי גורם או כמה גורמים חשובים):

1. הלא ידוע

הקורונה הוא סוג של ברבור שחור.

אנחנו יותר לא יודעים עליה ממה שאנחנו יודעים עליה. המושג "אנחנו" מתייחס גם לחוקרים ולרופאים. מדי פעם שומעים על תוצאות לא צפויות חדשות: אדם שחלה פעמיים בקורונה, כלומר: פיתח חיסון לזמן קצר או בכלל לא פיתח חיסון, נזקים בריאותיים ארוכי טווח לחלק מהחולים ועוד.

המושג "לא יודעים" מתאר גם חוסר בחיסונים  ובתרופות מוכחים.

2. סגרים ומגבלות

אנשים נאלצו להישאר בבית. השהייה במשך כל היום במחיצת בני המשפחה עלולה להיות מקור לחץ.  

הימצאות בבידוד כתוצאה מאיכון מוצדק או מוטעה היא מקור נוסף ללחץ.

3. שינויים בדפוסי התנהלות

כל שינוי עלול להיות מקור ללחץ. הוא  מחייב הסתגלות והתאמת ההתנהלות לשינוי.

דפוסי החיים משתנים: יותר עבודה מהבית, יותר שירותים הניתנים מרחוק באמצעות אפליקציות או אינטרנט, פחות ביקורים במסעדות ובתי קפה ויותר משלוחים, פחות מפגשים חברתיים, פחות פעילויות פנאי באולמות ובחדרים (סרטים, הצגות, חוגים), יותר לימודים והרצאות מרחוק. 

קרוב לוודאי שחלק מאותם שינויים יישארו איתנו גם אחרי הקורונה.

4. פיטורים, חל"ת וצמצום הכנסות של עצמאים

פיטורים וחל"ת לוחצים. גם מי שאינו מפוטר ואינו בחל"ת ורואה סביבו אחרים שכן, עלול להיות בלחץ. לרבים תעבור המחשבה: אולי זה יקרה גם לי? 

מי שמרוויח פחות כעצמאי עלול להיות בלחץ. אי-הודאות ביחס לעתיד מגדילה את הלחץ. 

5. חשש מהידבקות

גם החשש הזה הוא מקור ללחץ. 

השפעת הלחץ

הלחץ גורם לעלייה בשיעור האלימות בכלל והאלימות  במשפחה בפרט, עלול להגדיל את שיעור הגירושים ולפגוע בהערכה העצמית של מפוטרים או מוצאים לחל"ת שלא ברצונם. 

על פי מחקר בארצות הברית הוא צפוי גם להעלות את שיעור ההתאבדויות. 

כל אלה החלטות פחות טובות בגלל לחץ. יש להן השפעה עקיפה על מצבם הכלכלי של אנשים ומשפחות אבל הם אינם החלטות כלכליות תחת לחץ.

ההשפעה של לחץ על התנהלות כלכלית

כפי שלחץ משפיע על התפקוד של שחקני NBA, כך הוא משפיע גם על אנשים ומשפחות הצריכים לקבל החלטות כלכליות.

התוצאה בשני המקרים קבלת החלטות לא טובה. במשחק שביעי בסדרה ב-NBA יש נתונים מידיים על קבלת החלטות הלא טובה ועל תוצאותיהן. 

בכלכלת המשפחה זה עלול לבוא לידי ביטוי הטווח זמן ארוך יותר. אולי בעוד שנה. אולי בעוד שנתיים. אולי בעוד חמש שנים. 

שוק ההון כדוגמה

גם אלי היו פניות של אנשים שבגלל לחץ רצו למכור ניירות ערך בתחילת משבר הקורונה. שערי ניירות ערך ירדו. חברים וקרובים הציעו להזדרז למכור לפני שזה ימשיך לרדת. 

הסברתי להם שאין לי הסמכה לייעץ בשוק ההון ולכן איני מייעץ להם האם למכור או לא אבל... 

שאלתי אותם: האם הם זקוקים לכסף הזה עכשיו או במועד קרוב? כשהתשובה הייתה שלילית, הצעתי להם לשקול שוב את ההחלטה. הפניתי אותם למאמרים של כמה אנשים בולטים בשוק ההון הישראלי, שהמליצו להימנע ממכירה בגלל פחד. 

על פי מבחן התוצאה, לא המאמרים של אותם מומחים ולא מה שאני אמרתי באמת השפיעו: הציבור מכר ניירות ערך בזול ולפעמים גם בהפסד. חברות הביטוח ובתי ההשקעות קנו בזול. 

 

הלוואות ואשראי

אפשר להבין את הרצון לקחת הלוואות או אשראי אחר בגלל המצב הכלכלי. הרצון לגיטימי. קבלת החלטות מתוך לחץ שגויה. 

צריך לבחון היטב כל מקרה לגופו. גם אם המסקנה היא שאין ברירה אלא לקחת הלוואה, רצוי לא לקחת הלוואה זריזה ונוחה המוצעת אלא לבחון חלופות להלוואה.

דחיית החזר הלוואות

גם הרצון לדחות החזרים מובן. גם כאן כל מקרה לגופו ובוודאי שצריך להימנע מקבלת החלטות בגלל לחץ. 

לדחיית תשלומי הלוואות ומשכנתאות יש מחיר: יותר ריבית בעתיד. 

לפני שדוחים בגלל לחץ צריך לשאול: 

האם אתם מסוגלים ללא קושי לשלם היום את החזרי ההלוואה?

צריך גם לשאול: האם את התשלומים הנדחים תוכלו להחזיר בעוד כמה חודשים או שנה או שנתיים? 

האם כולם לא מתפקדים פחות טוב בלחץ?

התשובה היא שלילית. יש כאלה שמתפקדים רגיל תחת לחץ. יש גם יחידי סגולה המתפקדים טוב יותר דווקא תחת לחץ. 

בליגת ה-NBA היו גם שחקנים שתפקדו טוב יותר תחת לחץ. דוגמאות: מייקל ג'ורדן, לארי בירד ומגי'ק ג'ונסון.

בהרצאה של ד"ר חיים שפירא על הפילוסופיה הסטואית שמעתי כי הסטואיקן והקיסר הרומי מרקוס אורליוס לא פעל בלחץ כאשר נודע לו, שאחד הגנרלים שלו החליט לרצוח אותו ואת משפחתו. הוא חשב שהוא צריך לדבר עם הגנרל ולהסביר לו מדוע הוא טועה. 

רובנו כאמור מושפעים מלחץ ומקבלים בגלל החלטות שגויות. 

הצעד הראשון בקבלת החלטות כלכליות במצב של לחץ הוא להיות מודעים ללחץ. המשמעות היא לא לקבל החלטות מהירות בגלל הלחץ. 

הצעד השני עשוי להיות התייעצות עם איש מקצוע המושפע פחות מהלחץ.

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
מקור התמונה: ויקיפדיה

שני הפוסטים הקודמים בסידרה עסקו בכשלים ובהטיות בקבלת החלטות של רופאים. בשניהם הסתמכתי לא מעט על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

הטענה היא שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שאנחנו חשופים אליהם בקבלת החלטות בכלל ובקבלת החלטות כלכליות, נושא בו עוסק בלוג זה, בפרט.

לטעויות בגין החלטות שגויות בגין אותם כשלים והטיות יש מחיר: מחיר אישי של מטופלים ומחיר כלכלי. 

הפוסט הראשון קבלת החלטות של רופאים עסק באופן כללי בהחלטות של רופאים. בפוסט השני: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? עסק במצבים בהם יש מדידה או צילום באמצעות ציוד רפואי. מסתבר שגם במצבים פשוטים מסוג זה, המסקנה היא צירוף של המדידה והניתוח שלה על ידי רופא. גם במקרה זה חשופים רופאים להטיות ולכשלים.

בפוסט השלישי והאחרון בסדרה זו אציג מצב נדיר: קבלת החלטות רפואיות של אדם שאין לו השכלה רפואית כלשהי טובה יותר מקבלת החלטות של רופא בבית חולים. 

צריך לשים את כל תמרורי האזהרה האפשריים: אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים. כמעט בכל המקרים המצב לא יהיה דומה למצב המתואר בפוסט זה.

חלק מהפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

מחזה סוריאליסטי במחלקה בבית חולים

שני אנשים מתווכחים ליד מיטת מאושפז במחלקה בבית חולים. האחד רופא במחלקה והשני אני. 

נושא הויכוח הוא: האם לבצע ניתוח במאושפז במיטה?

אני דורש לנתח את המאושפז וטוען כי המאושפז מבקש לעבור את הניתוח וכמעט נגרם לו נזק חמור. 

ד"ר רשלני (שם בדוי, אבל לא לגמרי בדוי, משום שנתבע כבר על רשלנות רפואית) טוען כי הוא רופא ואני איני רופא ולכן יחליט מה שהוא רוצה. זה שאינו רופא (אני) אומר לרופא שאם יעשו את מה שהוא  רוצה ויגרם נזק תוגש תביעה משפטית על רשלנות רפואית נגד בית החולים ואני אדאג ששמו יצורף כנתבע. הפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

במאמר מוסגר, אציין כי זו הייתה הפעם היחידה בחיי שניהלתי ויכוח כזה עם רופא.

במה אנסה לשכנע אתכם?

לא אבחר בדרך הקלה ואנסה לשכנע אתכם, שקבלת ההחלטות שלי טובה מזו של ד"ר רשלני, כאשר מדובר בתחום ידע ששנינו איננו מומחים בו.

אנסה לשכנע אתכם שבהיבט הרפואי הטהור, במקרה הספציפי הזה, אני בעמדה עדיפה על ד"ר רשלני בהקשר של קבלת ההחלטות, למרות שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע בתחום.  

יום קודם

בדיקה באותה מחלקה. פרופ' ידעני (שם בדוי), רופא בכיר במחלקה, מחליט שאנחנו מספיק אינטליגנטים על מנת להבין שהוא רופא ואנחנו לא. במקום להגיד את זה הוא מסביר לנו את תוצאות הבדיקה, כשהוא נעזר בהדמיה ממוחשבת המופיעה על צג מחשב וכוללת את התוצאות.

פרופ' ידעני מסביר מדוע לדעתו קרוב לודאי, שלא ניתן להימנע מניתוח. מי שצריך לעבור את הטיפול מעדיף להימנע מניתוח. פרופ' ידעני אומר שאפשר לנסות לטפל בלי ניתוח, אבל הוא מעריך שבהסתברות גבוהה מאד זה יסתים בניתוח.

מספר ימים קודם

בדיקה באותה מחלקה. זהה למה שכתוב בפסקה "יום קודם", למעט פרט אחד. פרופ' מומחי (שם בדוי) ולא פרופ' ידעני (שם בדוי) הוא הרופא שחשב שצריך לבצע ניתוח.

מדוע עדיפה ההחלטה שלי על ההחלטה של ד"ר רשלני?

ההחלטה שאני הצעתי לקבל נסמכת על חוות דעתם הרפואית הברורה של שני רופאים באותה מחלקה. פרופ' ידעני ופרופ' מומחי בכירים ומנוסים מד"ר רשלני. הם נתנו הסבר פשוט ומדויק מדוע נדרש ניתוח.
מה שהשתנה מאז ועד לרגע בו דרשתי לבצע ניתוח, היה רצונו של המאושפז שקודם סירב לניתוח וקצת לפני רגע המחלוקת הביע באופן ברור וצלול, כשהוא בהכרה מלאה, את רצונו בניתוח.

איני יודע האם חוות דעתם של הפרופסורים הנכבדים צורפה לתיק. אינה יודע האם צורפה וד"ר רשלני לא קרא אותה או אולי קרא אותה ברפרוף או שהחליט שדעתו עדיפה והתעלם מחוות דעתם של שני רופאים מומחים ממנו.

השורה התחתונה היא שההסתברות ששני הפרופסורים צודקים וד"ר רשלני טועה היא גבוהה מאד.

ניהול סיכונים

הידע שלי ברפואה אפסי, אבל קשה להגיד דבר דומה על הידע שלי בניהול סיכונים. ביצעתי כמה ייעוצים בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות לארגונים גדולים. ניהול סיכונים הוא חלק מתכנון פיננסי ומניהול כלכלת המשפחה של משפחות להן נתתי ייעוץ. בנוסף לכך למדתי כמה מודלים של ניהול סיכונים.

ננסה לנתח את ההצעות של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי מצד אחד ושל ד"ר רשלני מצד שני רק מההיבט של ניהול סיכונים.

לצורך הניתוח אעזר בתיאוריית גילוי האותות. התיאורייה התפתחה מניתוח דפוסי פעולה של מפעילי רדאר לגילוי חדירת מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה. מניתוח דפוסי הפעולה שלהם התפתחה תיאורייה של קבלת החלטות בעלות דפוס דומה בתחומים רבים.

תפקידם של המפעילים היה ללחוץ על מתג אזעקה כשגילו חדירת מטוסי אויב על מנת להזניק מטוסים שיפילו אותם.
העבודה החד-גונית והמשמרות הארוכות גרמו לטעויות מפעילים. 
יש שני סוגי טעויות:

False Alarm - המפעיל לחץ על מתג האזעקה כאשר לא הייתה חדירת מטוסי אויב.
הנזק: עלות הזנקת המטוסים.

Miss - המפעיל לא לחץ אל מתג האזעקה ומטוסי אויב חדרו. הנזק עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של False Alarm. זה עלול להיגמר בהפצצה של עיר שתגרום לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים גדולים.

אם מקבלים את דעתם של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי והם טועים, זה False Alarm. יתבצע ניתוח שמיותר לבצע אותו. בכל ניתוח יש סיכונים, אבל מדובר בניתוח קל, פשוט ושכיח.

אבל אם פועלים על פי החלטתו של ד"ר רשלני ובדיעבד מתברר שהוא טעה, זהו Miss.
במקרה זה עלול להיגרם נזק רפואי קשה ובלתי הפיך. בנוסף לכך ייגרם למשפחת הניזוק נזק כספי הנאמד בכמה מיליוני שקלים.

מזווית ראייה הבוחנת ניהול סיכונים בלבד, אסור לקבל את דעתו של ד"ר רשלני.  

מה תוכלו ללמוד מהפוסט?

בשום פנים ואופן אל תסיקו מזה שעליכם להתווכח עם רופאים בנושאים רפואיים באופן קבוע.

במקרים קיצוניים, הדומים למצב המתואר בפוסט זה, אני מקווה שתיזכרו בפוסט ותעמדו על דעתכם.

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

תיאוריית גילוי האותות

חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
מקור התמונה: ויקיפדיה

שני הפוסטים הקודמים בסידרה עסקו בכשלים ובהטיות בקבלת החלטות של רופאים. בשניהם הסתמכתי לא מעט על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

הטענה היא שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שאנחנו חשופים אליהם בקבלת החלטות בכלל ובקבלת החלטות כלכליות, נושא בו עוסק בלוג זה, בפרט.

לטעויות בגין החלטות שגויות בגין אותם כשלים והטיות יש מחיר: מחיר אישי של מטופלים ומחיר כלכלי. 

הפוסט הראשון קבלת החלטות של רופאים עסק באופן כללי בהחלטות של רופאים. בפוסט השני: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? עסק במצבים בהם יש מדידה או צילום באמצעות ציוד רפואי. מסתבר שגם במצבים פשוטים מסוג זה, המסקנה היא צירוף של המדידה והניתוח שלה על ידי רופא. גם במקרה זה חשופים רופאים להטיות ולכשלים.

בפוסט השלישי והאחרון בסדרה זו אציג מצב נדיר: קבלת החלטות רפואיות של אדם שאין לו השכלה רפואית כלשהי טובה יותר מקבלת החלטות של רופא בבית חולים. 

צריך לשים את כל תמרורי האזהרה האפשריים: אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים. כמעט בכל המקרים המצב לא יהיה דומה למצב המתואר בפוסט זה.

חלק מהפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

מחזה סוריאליסטי במחלקה בבית חולים

שני אנשים מתווכחים ליד מיטת מאושפז במחלקה בבית חולים. האחד רופא במחלקה והשני אני. נושא הויכוח הוא: האם לבצע ניתוח במאושפז במיטה? אני דורש לנתח את המאושפז וטוען כי המאושפז מבקש לעבור את הניתוח וכמעט נגרם לו נזק חמור. ד"ר רשלני (שם בדוי, אבל לא לגמרי בדוי, משום שנתבע כבר על רשלנות רפואית) טוען כי הוא רופא ואני איני רופא ולכן יחליט מה שהוא רוצה. זה שאינו רופא (אני) אומר לרופא שאם יעשו את מה שהוא  רוצה ויגרם נזק תוגש תביעה משפטית על רשלנות רפואית נגד בית החולים ואני אדאג ששמו יצורף כנתבע. הפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

במאמר מוסגר, אציין כי זו הייתה הפעם היחידה בחיי שניהלתי ויכוח כזה עם רופא.

במה אנסה לשכנע אתכם?
לא אבחר בדרך הקלה ואנסה לשכנע אתכם, שקבלת ההחלטות שלי טובה מזו של ד"ר רשלני, כאשר מדובר בתחום ידע ששנינו איננו מומחים בו.
אנסה לשכנע אתכם שבהיבט הרפואי הטהור, במקרה הספציפי הזה,
אני בעמדה עדיפה על ד"ר רשלני בהקשר של קבלת ההחלטות, למרות שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע בתחום.  

יום קודם

בדיקה באותה מחלקה. פרופ' ידעני (שם בדוי), רופא בכיר במחלקה, מחליט שאנחנו מספיק אינטליגנטים על מנת להבין שהוא רופא ואנחנו לא. במקום להגיד את זה הוא מסביר לנו את תוצאות הבדיקה, כשהוא נעזר בהדמיה ממוחשבת המופיעה על צג מחשב וכוללת את התוצאות.
פרופ' ידעני מסביר מדוע לדעתו קרוב לודאי, שלא ניתן להימנע מניתוח. מי שצריך לעבור את הטיפול מעדיף להימנע מניתוח. פרופ' ידעני אומר שאפשר לנסות לטפל בלי ניתוח, אבל הוא מעריך שבהסתברות גבוהה מאד זה יסתים בניתוח.

מספר ימים קודם

בדיקה באותה מחלקה. זהה למה שכתוב בפסקה "יום קודם", למעט פרט אחד. פרופ' מומחי (שם בדוי) ולא פרופ' ידעני (שם בדוי) הוא הרופא שחשב שצריך לבצע ניתוח.

מדוע עדיפה ההחלטה שלי על ההחלטה של ד"ר רשלני?
ההחלטה שאני הצעתי לקבל נסמכת על חוות דעתם הרפואית הברורה של שני רופאים באותה מחלקה. פרופ' ידעני ופרופ' מומחי בכירים ומנוסים מד"ר רשלני. הם נתנו הסבר פשוט ומדויק מדוע נדרש ניתוח.
מה שהשתנה מאז ועד לרגע בו דרשתי לבצע ניתוח, היה רצונו של המאושפז שקודם סירב לניתוח וקצת לפני רגע המחלוקת הביע באופן ברור וצלול, כשהוא בהכרה מלאה, את רצונו בניתוח.

איני יודע האם חוות דעתם של הפרופסורים הנכבדים צורפה לתיק. אינה יודע האם צורפה וד"ר רשלני לא קרא אותה או אולי קרא אותה ברפרוף או שהחליט שדעתו עדיפה והתעלם מחוות דעתם של שני רופאים מומחים ממנו.

השורה התחתונה היא שההסתברות ששני הפרופסורים צודקים וד"ר רשלני טועה היא גבוהה מאד.

ניהול סיכונים
הידע שלי ברפואה אפסי, אבל קשה להגיד דבר דומה על הידע שלי בניהול סיכונים. ביצעתי כמה ייעוצים בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות לארגונים גדולים. ניהול סיכונים הוא חלק מתכנון פיננסי ומניהול כלכלת המשפחה של משפחות להן נתתי ייעוץ. בנוסף לכך למדתי כמה מודלים של ניהול סיכונים.

ננסה לנתח את ההצעות של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי מצד אחד ושל ד"ר רשלני מצד שני רק מההיבט של ניהול סיכונים.
לצורך הניתוח אעזר בתיאוריית גילוי האותות. התיאורייה התפתחה מניתוח דפוסי פעולה של מפעילי רדאר לגילוי חדירת מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה. מניתוח דפוסי הפעולה שלהם התפתחה תיאורייה של קבלת החלטות בעלות דפוס דומה בתחומים רבים.

תפקידם של המפעילים היה ללחוץ על מתג אזעקה כשגילו חדירת מטוסי אויב על מנת להזניק מטוסים שיפילו אותם.
העבודה החד-גונית והמשמרות הארוכות גרמו לטעויות מפעילים. 
יש שני סוגי טעויות:

False Alarm - המפעיל לחץ על מתג האזעקה כאשר לא הייתה חדירת מטוסי אויב.
הנזק: עלות הזנקת המטוסים.

Miss - המפעיל לא לחץ אל מתג האזעקה ומטוסי אויב חדרו. הנזק עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של False Alarm. זה עלול להיגמר בהפצצה של עיר שתגרום לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים גדולים.

אם מקבלים את דעתם של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי והם טועים, זה False Alarm. יתבצע ניתוח שמיותר לבצע אותו. בכל ניתוח יש סיכונים, אבל מדובר בניתוח קל, פשוט ושכיח.

אבל אם פועלים על פי החלטתו של ד"ר רשלני ובדיעבד מתברר שהוא טעה, זהו Miss.
במקרה זה עלול להיגרם נזק רפואי קשה ובלתי הפיך. בנוסף לכך ייגרם למשפחת הניזוק נזק כספי הנאמד בכמה מיליוני שקלים.

מזווית ראייה הבוחנת ניהול סיכונים בלבד, אסור לקבל את דעתו של ד"ר רשלני.  

מה תוכלו ללמוד מהפוסט?
בשום פנים ואופן אל תסיקו מזה שעליכם להתווכח עם רופאים בנושאים רפואיים באופן קבוע.

במקרים קיצוניים, הדומים למצב המתואר בפוסט זה, אני מקווה שתיזכרו בפוסט ותעמדו על דעתכם.

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

תיאוריית גילוי האותות

חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
מקור התמונה: ויקיפדיה

שני הפוסטים הקודמים בסידרה עסקו בכשלים ובהטיות בקבלת החלטות של רופאים. בשניהם הסתמכתי לא מעט על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

הטענה היא שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שאנחנו חשופים אליהם בקבלת החלטות בכלל ובקבלת החלטות כלכליות, נושא בו עוסק בלוג זה, בפרט.

לטעויות בגין החלטות שגויות בגין אותם כשלים והטיות יש מחיר: מחיר אישי של מטופלים ומחיר כלכלי. 

הפוסט הראשון קבלת החלטות של רופאים עסק באופן כללי בהחלטות של רופאים. בפוסט השני: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? עסק במצבים בהם יש מדידה או צילום באמצעות ציוד רפואי. מסתבר שגם במצבים פשוטים מסוג זה, המסקנה היא צירוף של המדידה והניתוח שלה על ידי רופא. גם במקרה זה חשופים רופאים להטיות ולכשלים.

בפוסט השלישי והאחרון בסדרה זו אציג מצב נדיר: קבלת החלטות רפואיות של אדם שאין לו השכלה רפואית כלשהי טובה יותר מקבלת החלטות של רופא בבית חולים. 

צריך לשים את כל תמרורי האזהרה האפשריים: אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים. כמעט בכל המקרים המצב לא יהיה דומה למצב המתואר בפוסט זה.

חלק מהפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

מחזה סוריאליסטי במחלקה בבית חולים

שני אנשים מתווכחים ליד מיטת מאושפז במחלקה בבית חולים. האחד רופא במחלקה והשני אני. נושא הויכוח הוא: האם לבצע ניתוח במאושפז במיטה? אני דורש לנתח את המאושפז וטוען כי המאושפז מבקש לעבור את הניתוח וכמעט נגרם לו נזק חמור. ד"ר רשלני (שם בדוי, אבל לא לגמרי בדוי, משום שנתבע כבר על רשלנות רפואית) טוען כי הוא רופא ואני איני רופא ולכן יחליט מה שהוא רוצה. זה שאינו רופא (אני) אומר לרופא שאם יעשו את מה שהוא  רוצה ויגרם נזק תוגש תביעה משפטית על רשלנות רפואית נגד בית החולים ואני אדאג ששמו יצורף כנתבע. הפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

במאמר מוסגר, אציין כי זו הייתה הפעם היחידה בחיי שניהלתי ויכוח כזה עם רופא.

במה אנסה לשכנע אתכם?
לא אבחר בדרך הקלה ואנסה לשכנע אתכם, שקבלת ההחלטות שלי טובה מזו של ד"ר רשלני, כאשר מדובר בתחום ידע ששנינו איננו מומחים בו.
אנסה לשכנע אתכם שבהיבט הרפואי הטהור, במקרה הספציפי הזה,
אני בעמדה עדיפה על ד"ר רשלני בהקשר של קבלת ההחלטות, למרות שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע בתחום.  

יום קודם

בדיקה באותה מחלקה. פרופ' ידעני (שם בדוי), רופא בכיר במחלקה, מחליט שאנחנו מספיק אינטליגנטים על מנת להבין שהוא רופא ואנחנו לא. במקום להגיד את זה הוא מסביר לנו את תוצאות הבדיקה, כשהוא נעזר בהדמיה ממוחשבת המופיעה על צג מחשב וכוללת את התוצאות.
פרופ' ידעני מסביר מדוע לדעתו קרוב לודאי, שלא ניתן להימנע מניתוח. מי שצריך לעבור את הטיפול מעדיף להימנע מניתוח. פרופ' ידעני אומר שאפשר לנסות לטפל בלי ניתוח, אבל הוא מעריך שבהסתברות גבוהה מאד זה יסתים בניתוח.

מספר ימים קודם

בדיקה באותה מחלקה. זהה למה שכתוב בפסקה "יום קודם", למעט פרט אחד. פרופ' מומחי (שם בדוי) ולא פרופ' ידעני (שם בדוי) הוא הרופא שחשב שצריך לבצע ניתוח.

מדוע עדיפה ההחלטה שלי על ההחלטה של ד"ר רשלני?
ההחלטה שאני הצעתי לקבל נסמכת על חוות דעתם הרפואית הברורה של שני רופאים באותה מחלקה. פרופ' ידעני ופרופ' מומחי בכירים ומנוסים מד"ר רשלני. הם נתנו הסבר פשוט ומדויק מדוע נדרש ניתוח.
מה שהשתנה מאז ועד לרגע בו דרשתי לבצע ניתוח, היה רצונו של המאושפז שקודם סירב לניתוח וקצת לפני רגע המחלוקת הביע באופן ברור וצלול, כשהוא בהכרה מלאה, את רצונו בניתוח.

איני יודע האם חוות דעתם של הפרופסורים הנכבדים צורפה לתיק. אינה יודע האם צורפה וד"ר רשלני לא קרא אותה או אולי קרא אותה ברפרוף או שהחליט שדעתו עדיפה והתעלם מחוות דעתם של שני רופאים מומחים ממנו.

השורה התחתונה היא שההסתברות ששני הפרופסורים צודקים וד"ר רשלני טועה היא גבוהה מאד.

ניהול סיכונים
הידע שלי ברפואה אפסי, אבל קשה להגיד דבר דומה על הידע שלי בניהול סיכונים. ביצעתי כמה ייעוצים בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות לארגונים גדולים. ניהול סיכונים הוא חלק מתכנון פיננסי ומניהול כלכלת המשפחה של משפחות להן נתתי ייעוץ. בנוסף לכך למדתי כמה מודלים של ניהול סיכונים.

ננסה לנתח את ההצעות של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי מצד אחד ושל ד"ר רשלני מצד שני רק מההיבט של ניהול סיכונים.
לצורך הניתוח אעזר בתיאוריית גילוי האותות. התיאורייה התפתחה מניתוח דפוסי פעולה של מפעילי רדאר לגילוי חדירת מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה. מניתוח דפוסי הפעולה שלהם התפתחה תיאורייה של קבלת החלטות בעלות דפוס דומה בתחומים רבים.

תפקידם של המפעילים היה ללחוץ על מתג אזעקה כשגילו חדירת מטוסי אויב על מנת להזניק מטוסים שיפילו אותם.
העבודה החד-גונית והמשמרות הארוכות גרמו לטעויות מפעילים. 
יש שני סוגי טעויות:

False Alarm - המפעיל לחץ על מתג האזעקה כאשר לא הייתה חדירת מטוסי אויב.
הנזק: עלות הזנקת המטוסים.

Miss - המפעיל לא לחץ אל מתג האזעקה ומטוסי אויב חדרו. הנזק עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של False Alarm. זה עלול להיגמר בהפצצה של עיר שתגרום לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים גדולים.

אם מקבלים את דעתם של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי והם טועים, זה False Alarm. יתבצע ניתוח שמיותר לבצע אותו. בכל ניתוח יש סיכונים, אבל מדובר בניתוח קל, פשוט ושכיח.

אבל אם פועלים על פי החלטתו של ד"ר רשלני ובדיעבד מתברר שהוא טעה, זהו Miss.
במקרה זה עלול להיגרם נזק רפואי קשה ובלתי הפיך. בנוסף לכך ייגרם למשפחת הניזוק נזק כספי הנאמד בכמה מיליוני שקלים.

מזווית ראייה הבוחנת ניהול סיכונים בלבד, אסור לקבל את דעתו של ד"ר רשלני.  

מה תוכלו ללמוד מהפוסט?
בשום פנים ואופן אל תסיקו מזה שעליכם להתווכח עם רופאים בנושאים רפואיים באופן קבוע.

במקרים קיצוניים, הדומים למצב המתואר בפוסט זה, אני מקווה שתיזכרו בפוסט ותעמדו על דעתכם.

לקבל החלטה טובה יותר מרופא

תיאוריית גילוי האותות

חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
מקור התמונה: ויקיפדיה

שני הפוסטים הקודמים בסידרה עסקו בכשלים ובהטיות בקבלת החלטות של רופאים. בשניהם הסתמכתי לא מעט על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".

הטענה היא שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שאנחנו חשופים אליהם בקבלת החלטות בכלל ובקבלת החלטות כלכליות, נושא בו עוסק בלוג זה, בפרט.

לטעויות בגין החלטות שגויות בגין אותם כשלים והטיות יש מחיר: מחיר אישי של מטופלים ומחיר כלכלי. 

הפוסט הראשון קבלת החלטות של רופאים עסק באופן כללי בהחלטות של רופאים. בפוסט השני: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? עסק במצבים בהם יש מדידה או צילום באמצעות ציוד רפואי. מסתבר שגם במצבים פשוטים מסוג זה, המסקנה היא צירוף של המדידה והניתוח שלה על ידי רופא. גם במקרה זה חשופים רופאים להטיות ולכשלים.

בפוסט השלישי והאחרון בסדרה זו אציג מצב נדיר: קבלת החלטות רפואיות של אדם שאין לו השכלה רפואית כלשהי טובה יותר מקבלת החלטות של רופא בבית חולים. 

צריך לשים את כל תמרורי האזהרה האפשריים: אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים. כמעט בכל המקרים המצב לא יהיה דומה למצב המתואר בפוסט זה.

חלק מהפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

מחזה סוריאליסטי במחלקה בבית חולים

שני אנשים מתווכחים ליד מיטת מאושפז במחלקה בבית חולים. האחד רופא במחלקה והשני אני. נושא הויכוח הוא: האם לבצע ניתוח במאושפז במיטה? אני דורש לנתח את המאושפז וטוען כי המאושפז מבקש לעבור את הניתוח וכמעט נגרם לו נזק חמור. ד"ר רשלני (שם בדוי, אבל לא לגמרי בדוי, משום שנתבע כבר על רשלנות רפואית) טוען כי הוא רופא ואני איני רופא ולכן יחליט מה שהוא רוצה. זה שאינו רופא (אני) אומר לרופא שאם יעשו את מה שהוא  רוצה ויגרם נזק תוגש תביעה משפטית על רשלנות רפואית נגד בית החולים ואני אדאג ששמו יצורף כנתבע. הפרטים ושמותיהם של המעורבים שונו במתכוון. המהות נשארה כפי שהייתה.

במאמר מוסגר, אציין כי זו הייתה הפעם היחידה בחיי שניהלתי ויכוח כזה עם רופא.

במה אנסה לשכנע אתכם?
לא אבחר בדרך הקלה ואנסה לשכנע אתכם, שקבלת ההחלטות שלי טובה מזו של ד"ר רשלני, כאשר מדובר בתחום ידע ששנינו איננו מומחים בו.
אנסה לשכנע אתכם שבהיבט הרפואי הטהור, במקרה הספציפי הזה,
אני בעמדה עדיפה על ד"ר רשלני בהקשר של קבלת ההחלטות, למרות שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע בתחום.  

יום קודם

בדיקה באותה מחלקה. פרופ' ידעני (שם בדוי), רופא בכיר במחלקה, מחליט שאנחנו מספיק אינטליגנטים על מנת להבין שהוא רופא ואנחנו לא. במקום להגיד את זה הוא מסביר לנו את תוצאות הבדיקה, כשהוא נעזר בהדמיה ממוחשבת המופיעה על צג מחשב וכוללת את התוצאות.
פרופ' ידעני מסביר מדוע לדעתו קרוב לודאי, שלא ניתן להימנע מניתוח. מי שצריך לעבור את הטיפול מעדיף להימנע מניתוח. פרופ' ידעני אומר שאפשר לנסות לטפל בלי ניתוח, אבל הוא מעריך שבהסתברות גבוהה מאד זה יסתים בניתוח.

מספר ימים קודם

בדיקה באותה מחלקה. זהה למה שכתוב בפסקה "יום קודם", למעט פרט אחד. פרופ' מומחי (שם בדוי) ולא פרופ' ידעני (שם בדוי) הוא הרופא שחשב שצריך לבצע ניתוח.

מדוע עדיפה ההחלטה שלי על ההחלטה של ד"ר רשלני?
ההחלטה שאני הצעתי לקבל נסמכת על חוות דעתם הרפואית הברורה של שני רופאים באותה מחלקה. פרופ' ידעני ופרופ' מומחי בכירים ומנוסים מד"ר רשלני. הם נתנו הסבר פשוט ומדויק מדוע נדרש ניתוח.
מה שהשתנה מאז ועד לרגע בו דרשתי לבצע ניתוח, היה רצונו של המאושפז שקודם סירב לניתוח וקצת לפני רגע המחלוקת הביע באופן ברור וצלול, כשהוא בהכרה מלאה, את רצונו בניתוח.

איני יודע האם חוות דעתם של הפרופסורים הנכבדים צורפה לתיק. אינה יודע האם צורפה וד"ר רשלני לא קרא אותה או אולי קרא אותה ברפרוף או שהחליט שדעתו עדיפה והתעלם מחוות דעתם של שני רופאים מומחים ממנו.

השורה התחתונה היא שההסתברות ששני הפרופסורים צודקים וד"ר רשלני טועה היא גבוהה מאד.

ניהול סיכונים
הידע שלי ברפואה אפסי, אבל קשה להגיד דבר דומה על הידע שלי בניהול סיכונים. ביצעתי כמה ייעוצים בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות לארגונים גדולים. ניהול סיכונים הוא חלק מתכנון פיננסי ומניהול כלכלת המשפחה של משפחות להן נתתי ייעוץ. בנוסף לכך למדתי כמה מודלים של ניהול סיכונים.

ננסה לנתח את ההצעות של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי מצד אחד ושל ד"ר רשלני מצד שני רק מההיבט של ניהול סיכונים.
לצורך הניתוח אעזר בתיאוריית גילוי האותות. התיאורייה התפתחה מניתוח דפוסי פעולה של מפעילי רדאר לגילוי חדירת מטוסי אויב במלחמת העולם השנייה. מניתוח דפוסי הפעולה שלהם התפתחה תיאורייה של קבלת החלטות בעלות דפוס דומה בתחומים רבים.

תפקידם של המפעילים היה ללחוץ על מתג אזעקה כשגילו חדירת מטוסי אויב על מנת להזניק מטוסים שיפילו אותם.
העבודה החד-גונית והמשמרות הארוכות גרמו לטעויות מפעילים. 
יש שני סוגי טעויות:

False Alarm - המפעיל לחץ על מתג האזעקה כאשר לא הייתה חדירת מטוסי אויב.
הנזק: עלות הזנקת המטוסים.

Miss - המפעיל לא לחץ אל מתג האזעקה ומטוסי אויב חדרו. הנזק עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של False Alarm. זה עלול להיגמר בהפצצה של עיר שתגרום לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים גדולים.

אם מקבלים את דעתם של פרופ' ידעני ופרופ' מומחי והם טועים, זה False Alarm. יתבצע ניתוח שמיותר לבצע אותו. בכל ניתוח יש סיכונים, אבל מדובר בניתוח קל, פשוט ושכיח.

אבל אם פועלים על פי החלטתו של ד"ר רשלני ובדיעבד מתברר שהוא טעה, זהו Miss.
במקרה זה עלול להיגרם נזק רפואי קשה ובלתי הפיך. בנוסף לכך ייגרם למשפחת הניזוק נזק כספי הנאמד בכמה מיליוני שקלים.

מזווית ראייה הבוחנת ניהול סיכונים בלבד, אסור לקבל את דעתו של ד"ר רשלני.  

מה תוכלו ללמוד מהפוסט?
בשום פנים ואופן אל תסיקו מזה שעליכם להתווכח עם רופאים בנושאים רפואיים באופן קבוע.

במקרים קיצוניים, הדומים למצב המתואר בפוסט זה, אני מקווה שתיזכרו בפוסט ותעמדו על דעתכם.

קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא?

צג ולוח בקרה של מכשיר אולטרהסאונד
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט: קבלת החלטות של רופאים, טענתי שרופאים חשופים לאותם כשלים והטיות שכולנו חשופים אליהם בקבלת החלטות כלשהי. הסתמכתי על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים". גרופמן הוא רופא במקצועו. בספרו אינו מסתפק בחויות האישיות שלו ובדעתם של חבריו. הוא גם מציג ממצאי מחקרים.

הפרק שאני קורא כעת באותו ספר עוסק בתוצאות של מכשירי מדידה רפואיים, למשל: צילומי רנטגן.

לפני שתיחס לממצאי המחקרים שהוא מציג, אספר לכם כמה דברים מניסיוני עם מערכות מדידה רפואיות ומניסיוני העשיר כמומחה מחשבים.

דוגמה 1: המחשב טעה

לפני מספר עשורים עבדתי כמומחה טכני למערכות הפעלה של מחשב. מתכנתים היו מגיעים אלי עם תכניות שכתבו או עבודות שהריצו במחשב ולא פעלו כמצופה.

כמעט בכל מקרה בניתוח הבעיה ביחד איתי, נמצאה הטעות שגרמה לבעיה ולא נמצאה בניתוח עצמאי של ההמתכנת.

המקרה שאתאר הוא יוצא דופן. המתכנת הריץ תכנית מיון שנכתבה על ידי יצרן תוכנה וכל מה שהיה המתתכנת צריך לעשות זה לספק לה פרמטרים פשוטים.

אחרי שעברתי 10 פעמים על כל הפרמטרים ולא מצאתי שגיאה כלשהי, חשבתי מחוץ לקופסה ובחנתי אפשרות שהמחשב טעה. הבחינה הייתה פשוטה: ביקשתי להריץ את אותה תכנית עם אותם פרמטרים על שרת אחר (מחשב אחר) כשהפעם התכנית פעלה היטב, הרמתי טלפון לטכנאי החומרה האחראי על המחשב. הוא אמר לי שבדיוק ערב לפני הם החליפו רכיב חומרה ו-Microcode במחשב ולא שלל אפשרות שמשהו השתבש.

השורה התחתונה: משהו השתבש במחשב.

המסקנה: גם מכשירים טועים. גם מכשירי מדידה רפואיים עלולים לטעות.

דוגמה 2: איך התרחש תהליך בלתי הפיך?

תוצאות בדיקה באמצעות מכשור רפואי גילו בעיה רפואית לא קלה. הנבדק נאלץ להתחיל להשתמש בתרופות.

האיש רצה לפתור את הבעיה, אבל כל הרופאים שדיבר איתם אמרו שזה בלתי הפיך. מה שלא יעשה לא יפתור את הבעיה.

אחרי חמש שנים נשלח לבדיקה נוספת על מנת לדעת באיזו מידה החמיר מצבו.

תוצאות הבדיקה: תקין לגמרי.

השורה התחתונה: אם נניח שהרופאים צודקים, משהו השתבש באחת משתי הבדיקות או שהתוצאות לפחות באחד מהמקרים פורשו לא נכון.

המסקנה: הייתה טעות באחת המדידות או בפרשנות של תוצאותיה.

דוגמה 3: תתחיל לקחת תרופות לכל חייך

מודה בטעותי: לא הייתי צריך לאפשר בדיקה רפואית מיותרת במרפאה כשאני מודע לקיומה של תסמונת החלוק הלבן. את הבדיקה אפשר לבצע לבד בבית באותה מידת דיוק. הממצאים הביאו להצמדת מוניטור לגופי למשך 24 שעות.

את התוצאות שהפיק המחשב היה לי קל לקרוא. בחלק מהגרף היה ערך מעל לסף המקסימלי. יש לי בעיה רפואית.

גם מי שמפעיל את המכשיר היה משוכנע שיש לי בעיה והזהיר אותי מתופעות הלוואי הקשות של התרופות שאצטרך לטול כל חיי. 

גם רופא פירש את התוצאות באופן דומה.

ביקשתי Second Opinion מרופא מומחה יותר. בניגוד אלינו, הוא לא הסתפק בקריאת המקטע הקצר בגרף בו הופיע הערך החריג. אחרי שבחן את הגרף כלו הוא אמר לי שזה לא יכול להיות. משהו השתבש בתוצאות. 

הוא ביקש ממני לבצע בדיקה פשוטה במכשיר ביתי כל יום בשעה מסוימת במשך שבועיים.

הבאתי לו תדפיס של גיליון EXCEL שבו כל התוצאות לפי תאריכים.

השורה התחתונה: הכל תקין משהו השתבש בבדיקה.

המסקנה: גם במדידות, לכאורה פשוטות, יש משקל לניתוח ופרשנות התוצאות על ידי הרופא. המסקנה שמתקבלת מושפעת מהמדידות, מהניתוח ומיחסי הגומלין שביניהם.

המסקנה של הדוגמה השלישית משתלבת היטב עם מה שכותב ד"ר גרופמן בספרו.

הממצאים שמביא ד"ר גרופמן

שיעור ומהות הטעויות כפי שעולה מהמחקרים שד"ר גרופמן מצטט מדאיגים במיוחד. להלן כמה דוגמאות:

1. רופא מהמעבדות לדימות במרכז הרפואי של אוניברסיטת Duke מעריך שהשיעור הממוצע של טעויות אבחון בפיענוח הדמיות עומד על 20%-30%.
גם אם נתייחס לשיעור הנמוך של 20% זה הרבה יותר מדי.

2. נמצאה שונות גדולה בפיענוח צילומי חזה לאבחון שחפת. 33% שונות בין בודקים ו-20% שונות בפיענוחים של אותו בודק.

3. במחקר נמצא כי 20 הרדיולוגים הטובים ביותר אבחנו נכון 95% מהמקרים בבדיקה מסוימת. 20 הגרועים ביותר רק 75%. הממצא המדאיג הוא שהגרועים יותר היו יותר בטוחים בנכונות האבחון שלהם.

הסבר לחלק מהטעויות

הטיות וכשלים בקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, שהוזכרו בפוסט הקודם, הם חלק מההסבר לטעויות של רופאים. בדיוק אותם כשלים והטיות הגורמים לטעויות הכלכליות של משפחות ויחידים. ד"ר גרופמן מציג הסבר נוסף שהוא מכנה תפיסת Gestalt. רופאים נצמדים למשמעויות דפוס מדידות כללי, בלי לחפש לעומק חריגים. הוא מסביר זאת, בין השאר, באילוץ הכלכלי לבצע מספר הולך וגדל של פענוחים באותו יום.
בהחלט דומה למגבלות הכלכליות של מערכת הבריאות, שצוינו בפוסט הקודם כגורם לכשלים בקבלת החלטות של רופאים בתחומים אחרים. 

זה לא רק הצד הכלכלי, אלא גם בחלק מהמקרים, חוסר יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. 
בדיוק מה שאני עשיתי בדוגמה 1 בתחום המחשבים. בדיוק מה שעשה הרופא הטוב יותר בדוגמה 3 ובדיוק מה שלא עשו אחרים באותה דוגמה 3.

ההשלכות עלינו כמטופלים

לא אתמקד בהשלכות האישיות והרפואיות על אדם המאובחן בטעות כבריא בגלל מסקנה מוטעית המבוססת על מדידה רפואית.
ברור שמי שבטעות אובחן כחולה עלול לקבל תרופות או טיפולים, שירעו את מצבו הבריאותי, ללא צורך כלשהו בקבלת אותם טיפולים או תרופות. 
בלוג זה עוסק בכלכלת המשפחה ולכן אתמקד בהיבטים כלכליים, המתייחסים לאדם בריא, שאובחן כחולה.

נזקים אפשריים:

1. עלות כלכלית של התרופות.  

2. עלות כלכלית של תהליך קבלת התרופות: זמן ההולך לאיבוד בביקורי רופא לקבלת אישורים לקבלת התרופות, זמן הגעה לבית מרקחת וזמן המתנה בתור בבית מרקחת.

3. עלויות גבוהות יותר של פרמית ביטוח חיים או אפילו החרגות בביטוח.

4. ביטוחים יקרים יותר: ביטוח בריאות בחברת ביטוח, ביטוח סיעודי, ביטוח נסיעות לחו"ל וכיו"ב

5. זה עלול להגיע גם לקושי במציאת עבודה. המעסיק עשוי להעדיף אנשים בריאים, על פני איש בריא שאובחן כחולה. מבחינתו אותו אדם חולה. 

הערת שוליים

בפוסט הבא בסדרת הפוסטים הבאים אציג מקרה יוצא דופן באופן קיצוני (אני מזהיר מראש: אל תכלילו ממנו למקרים אחרים). אנסה לשכנע אתכם שבויכוח עם רופא בבית חולים, גם בהיבט הרפואי הטהור של קבלת ההחלטות, אני שמעולם לא למדתי רפואה ואין לי ידע כלשהו בתחום, יכולתי לקבל החלטות טובות יותר מאותו רופא.