גירושים: איזון משאבים

 

בפוסט קודם כתבתי, שמי שהביא לקשר הנישואים יותר נכסים כלכליים, עשוי ברוב המקרים לא לקבל יותר נכסים בגירושים. ברוב המקרים, הנכסים הכלכליים, שהובאו לקשר הנישואים, יתחלקו שווה בשווה.

היבטים משפטיים, שאיני מוסמך לדון בהם, והשאלה מי יגדל ילדים קטינים, עשויים לגרום לחלוקה אחרת.

 

נכסים שהושגו במהלך הנישואים

 

הבנתם מהפוסט הקודם שנכסים מלפני הנישואים ששותפו, יתחלקו שווה בשווה, אבל מה עם נכסים שהושגו במהלך הנישואים?

להפיכת הדיון לפשוט יותר אניח שהילדים, אם יש בכלל ילדים, כבר בוגרים ולא צריך לשלם עבורם.

אתאר שני מקרי קיצון.

 

מקרה קיצון: תרומה אפסית של הבעל

האישה הייתה המפרנסת העיקרית במשך כמה עשורים של שנות נישואים. היא גם זו שגידלה את הילדים והחזיקה את הבית. הבעל בקושי עבד ולא השקיע מאמץ בטיפול בילדים ובתחזוקת הבית.

מקרה קיצון: תרומה אפסית של האישה

הבעל עבד קשה והרוויח הרבה. הבעל אולי גם השקיע בתבונה את הכספים והשיג תשואות גבוהות.

האישה לא בישלה ולא כיבסה. הבעל אכל בעבודה. האישה הזמינה אוכל מוכן או שהלכו למסעדות כשלא היה בעבודה. 

אם תעקבו אחרי העיתונות הכתובה או הדיגיטלית,  תיתקלו במקרים של בעל שהוא איש עסקים עשיר ואישה שהיא אינה עובדת או עובדת מעט. במשפט הגירושים עורך דין, ממולח ויקר, המייצג את הבעל, תובע יותר ממחצית הרכוש. 

בלא מעט מהמקרים הללו האישה מקבלת מחצית הרכוש.

 

גם בשני המקרים הקיצוניים הללו סביר שהנכסים הכלכליים שנצברו במשך שנות הנישואים יחולקו שווה בשווה. המונח המתאר זאת הוא: איזון משאבים.

כמובן שרוב המקרים אינם דומים למקרה הקיצון וכל אחד מהצדדים תורם לצבירת הנכסים המשותפים.

 

איזון משאבים

 

כל הנכסים שנצברו במהלך שנות הנישואים מתחלקים שווה בשווה בין בני הזוג. 

ההנחה היא שלא נכון, ובדרך כלל גם בלתי אפשרי, לכמת את התרומה של כל אחד מבני הזוג. 

יכול להיות שאחד מבני הזוג ויתר על קריירה, באופן מלא או באופן חלקי, על מנת לטפל בהיבטים משפחתיים אחרים, למשל: טיפול בילדים או תחזוקת הבית. 

יכול להיות, וזה קורה גם לא מעט, שבת הזוג תמכה בבן הזוג במשברים ובהחלטות שלו במהלך הקריירה ובלעדי התמיכה הייתה קריירה הרבה פחות מוצלחת והרבה פחות מניבה.

האמרה: "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה" לא מנותקת מהמציאות. 

באילו נכסים מדובר?

למעשה בכל הנכסים. אדגים באמצעות כמה סוגי נכסים שבדרך כלל זוגות צוברים.

דירה למגורים

הדירה צריכה להתחלק שווה בשווה. כמעט תמיד ברור שלפחות אחד מבני הזוג יעזוב את הדירה המשותפת. 

החלופות הנפוצות הן:

1. אחד מבני הזוג ישלם לבן הזוג השני, שיעביר לו את הבעלות על החצי שלו בדירה.

2. הדירה תימכר וכל אחד מבני הזוג יקבל מחצית מהתמורה.

3. אחד מבני הזוג יישאר לגור בדירה וישלם לבן זוגו מחצית מדמי השכירות על הדירה.

זה יכול להיות פיתרון לזמן מוגבל עד מכירת הדירה. 

 

לצורך הערכת השווי יש צורך להסתייע בשמאי נדל"ן. 

דירה להשקעה

הפיתרון דומה לפיתרון ביחס לדירה למגורים. 

זה יותר קל לביצוע משום שהמשפחה אינה מתגוררת בה. 

עשוי להיות גם פיתרון של שמירה על בעלות משותפת על הדירה וחלוקת דמי השכירות בין בני הזוג. זה עלול להיות פיתרון מוצלח פחות משום שלא בטוח שהם יצליחו להגיע להסכמות ביחס להתנהלות השוטפת של תחזוקת והשכרת הדירה.

 

מכוניות

בני הזוג עשויים להיות בעלי מכוניות. בחלוקת הרכוש צריך לקבוע מי מקבל מכונית ואם יש יותר ממכונית אחת איזה מכונית מקבל כל אחד מבני הזוג? 

לא בהכרח שווי המכוניות דומה. עשויה להיות מכונית אחת חדשה וגדולה ומכונית שנייה קטנה בת יותר מעשור. 

סביר להניח שמי שיקבל מכונית ישלם את מחצית משוויה לבן הזוג השני.

 

חסכונות והשקעות

השקעות בשוק ההון. 

פיקדונות ותוכניות חיסכון.

קרנות השתלמות.

חסכונות פנסיוניים

קרנות פנסיה.

ביטוחי מנהלים.

פנסיה תקציבית.

קופות גמל. 

קושי מובנה באיזון משאבים בחסכונות פנסיוניים הוא,  שמדובר בחסכונות ארוכי טווח שהתחילו לפני הנישואים ובמקרים רבים נמשכים גם אחריהם. 

צריך לחלק שווה בשווה רק את מה שנצבר במהלך הנישואים. זה לא פשוט כי הצבירה נושאת רווחים. 

על מנת לחלק חסכונות פנסיוניים יש צורך להיעזר באקטואר. 

גם נטלים

 

צריך לבצע איזון לא רק לגבי נכסים אלא גם לגבי נטלים. הכוונה היא להלוואות, משכנתאות, תשלומים נדחים בכרטיסי אשראי, אוברדרפט, ארנונה, חשבונות חשמל, חשבונות מיים  וכיו"ב. 

השורה התחתונה

נדרש לביצוע תהליך מורכב של איזון משאבים, המחייב סיוע של מומחים מקצועיים בנוסף להסכמה בין בני הזוג. 

עשויות להיות חלופות שונות לחלוקת הנכסים הפיננסיים והרכוש, שכולן עונות על הדרישה לאיזון משאבים. 

רצוי להשיג הסכמה לבד או באמצעות תהליך גישור. 

החלופות העונות במדויק על הכללים עשויות להיות מסוג Win-Win עבור בני הזוג.

הן עלולות גם להיות מסוג Lose-lose.

לפעמים ניתן לבנות חלופות יצירתיות מסוג Win-Win במקום חלופות קשיחות העונות בדיוק על חלוקה חצי-חצי מסוג Lose-Lose. 

יועץ לכלכלת המשפחה עשוי לעזור במציאת חלופות כאלה ובמימושן, בכפוף להסכמה בין בני הזוג.  

כיועץ מנוסה בכלכלת המשפחה, שעבר לפני מספר חודשים הליך של גירושים, אשמח לעזור לזוגות המתגרשים באמצעות תהליך גישור או בהסכמה אחרת על חלוקת רכוש, במציאת חלופות יצירתיות כאלה שיהיו טובות לשני הצדדים.

פרטים טלפון: 054-4480616

 

 

 

מי יכול להרשות לעצמו להתגרש?

 

עולם העבודה כבר מזמן אינו דומה לעולם העבודה שהכרנו לפני כמה עשרות שנים: יותר דינאמי, פחות יציב, רבים כבר לא עובדים כשכירים במקום עבודה קבוע במשך עשרות שנים או אפילו שנים.

מה שנכון לגבי עבודה, נכון גם ביחס להרבה דברים אחרים. גם בהם יש קצב שינוי מהיר, תזזיתיות וחוסר יציבות. 

לא מפליא שגם שיעור הגירושין גבוה ובישראל מתגרשים יותר זוגות מאשר בעבר. על פי פרסום של הלמ"ס, בשנת 2016 היה בישראל שיעור גירושין של 26%-27%. מאז הוא עלה.

בעבר היו מסגרות השתייכות, שרק משהו קיצוני גרם לאנשים לשבור אותן. 

היום אנשים הרבה יותר אינדבידואליסטים ומסתכלים גם על קשר זוגי ארוך שנים כמשהו שניתן להפסיק אותו, גם כשלא מתרחש משהו קיצוני. 

כמי שנמצא היום בתהליך פרידה וגירושין מזוגתי במשך יותר משלושים שנים אני חווה את זה.  

כפי שכבר קראתם, בפוסט קודם, אני מנסה להבין גם את המשמעויות הכלכליות והמשמעויות האחרות בהקשרים רחבים יותר.

פוסט זה עוסק באספקטים כלכליים של גירושין. כמובן שיש קשרי גומלין בינם לבין אספקטים אחרים.

גירושין זה עסק יקר

משמעות גירושין היא שבמקום משק בית אחד לזוג או זוג עם ילדים נוצרים שני משקי בית. יש צורך לרהט בית נוסף. יש צורך לשלם שני תשלומי ארנונה, חשמל, מים, אינטרנט, טלוויזיה וכיו"ב.

ההכנסה הכוללת לא גדלה. הוצאה גדלה. 

לא כל זוג יכול להרשות את זה לעצמו מבחינה כלכלית. 

 

בזמן משבר הקורונה המתמשך קשה יותר להתגרש מבחינה כלכלית. ההכנסות של משפחות רבות קטנו בהשוואה למצב לפני הקורונה. 

 

העתיד הכלכלי לוט בערפל, לפחות לחלק מהמשפחות, מהמעמד הכלכלי הבינוני והנמוך. 

 

תהליך הגירושין הוא תהליך יקר

 

במקרה הטוב תהליך הגירושין נעשה בהסכמה ובשיתוף פעולה. עדיין יש צורך בתשלומים לא זניחים לאנשי מקצוע: מגשר, אקטואר, שמאי, עורך דין להעברת דירה לאחד מבני הזוג או לצורך מכירת הדירה ועוד. כפי שציינתי בפוסט הקודם, עשויה להיות תועלת גם לשימוש בשירותיו של יועץ לכלכלת המשפחה. 

במקרה הפחות טוב שוכרים את שירותיהם של עורכי דין. זה אינו מייתר את הצורך בקבלת שירותים של אקטואר, שמאי ובעלי מקצועות נוספים. נהפוך הוא. כשאין הסכמה יתכן שכל צד ישכור את איש המקצוע שלו.

העלויות במקרה הפחות טוב הן בדרך כלל גבוהות מהעלויות במקרה של שיתוף פעולה.

ברוב המקרים תהליך גירושין אינו נוצר בחלל ריק. יש סימנים מוקדמים וניסיונות להציל את הקשר, למשל: טיפול זוגי, טיפול פסיכולוגי אישי, נסיעה משותפת לטיול בחו"ל או לנופש בארץ וכיו"ב.

גם לניסיונות ההצלה שקודמים לתהליך הגירושין יש עלות.  

 

דיונים בבית משפט לענייני משפחה ובבית דין רבני כרוכים אף הם בעלויות, למשל: תשלום אגרות.

 

לא שכחתי את האמרה הידועה: " Time is Money". גם לזמן המוקדש לתהליך יש עלות.

יש הבוחרים בחלופה אחרת

החלופה של לחיות ביחד, אבל כל אחד לחוד היא חלופה נפוצה. זה זול יותר מאשר להתגרש. כל אחד חי את החיים שלו. לפעמים עם קשר כלשהו, זכר לעבר. לפעמים בהתעלמות זה מזו וזו מזה. לפעמים בתיעוב הדדי או בתיעוב של אחד/אחת מבני הזוג. 

בחלק מהמקרים יש להמשך המשותף מחיר כבד. לא כלכלי באופן ישיר, אלא בשאיבת אנרגיה.

בימים אלה כשאני מספר שאנחנו מתגרשים, הרבה אנשים מדברים איתי על כך שהם חיים זה בצד זו וזו בצד זה ולא ביחד. 

יש גם זוגיות טובה

כאשר פרידה היא אופציה חברתית לגיטימית לא פלא שזוגות רבים נפרדים או חיים בנפרד זה לצד זו וזו לצד זה. 

תחשבו על שני אנשים, שונים זה מזו, המתחילים בגיל צעיר דרך משותפת. לאחר שחולפת ההתלהבות של יצירת משהו משותף הם עשויים לראות את השונה וגם את הפחות יפה. 

תחשבו על כך שכל אחד מהם מתפתח או משתנה במהלך שנות הנישואים. זה כבר לא אותו בן זוג או אותה בת זוג שהיכרנו. 

ההסתברות בכל זאת יישאר קשר מופלא או אפילו קשר טוב היא לא גבוהה. 

היא הרבה יותר גבוהה מההסתברות לזכות בפרס ראשון בלוטו. אפילו בלוטו יש כאלה שזוכים. 

טיב הזוגיות הוא רצף מהטוב ביותר ועד לגרוע ביותר. יש זוגות שצירוף של מזל והתנהלות נכונה נמצאים בחלק הטוב של הרצף.

לקשר כזה יש יתרונות אישיים אבל גם יתרונות כלכליים.

בנימה אישית

אני יכול לראות בעצמי בר מזל משום שהיו לנו הרבה שנים טובות כזוג. לצערי זה השתנה. 

אין טעם להתמקד בעבר. כדאי להתמקד בהווה ובעתיד. אני לא שולל את האפשרות, שבעתיד תהיה לי זוגיות חדשה טובה או אפילו יותר מזה.

אז מי יכול להרשות לעצמו להתגרש?

התשובה המקובלת היא שזוגות שמצבם הכלכלי טוב יכולים להרשות לעצמם להתגרש כי הם יכולים לשאת בהוצאות ולשמור על רמת חיים סבירה. 

כך חשבתי גם אני עד היום. בחיפוש באינטרנט מצאתי גם טענות אחרות. 

כך למשל, אותו ניתוח של הלמ"ס משנת 2016, מביא ממצאי מחקר על פיהם "השכלת האישה, ותק בנישואין, בעלות על דירה ונישואין של בני זוג ממוצא זהה מקטינים את הסיכויים של נישואין להסתיים בגירושין."

במקום אחר מצאתי טענה ששיעור המתגרשים שמצבם הכלכלי טוב פחות הוא גבוה. הטענה היא שזוגות כאלה אינם יכולים לממן טיפולים שמטרתם לשפר או לשקם את הקשר ולכן הם נוטים יותר להתגרש. 

השורה התחתונה: גירושין זה עסק יקר אבל יש כאלה שאינם יכולים להרשות את זה לעצמם ובכל זאת מתגרשים.

לא כל כך מפתיע בתרבות שבה אוברדרפט כל כך נפוץ. 

 

להוציא מהלימון לימונדה

 

הגרושין שלי עצובים ומרים לי. מהלימון הזה אנסה גם להוציא לימונדה. 

לא רק בניסיון לחיים טובים יותר. גם בכניסה לנישה של ייעוץ בכלכלת המשפחה במהלך תהליך גירושין. 

במהלך תהליך הגירושין, למדתי לא מעט על הנושא הזה. 

כפי שאמר האקטואר ד"ר רון קדם, בהרצאה לארגון היועצים לכלכלת המשפחה "הסכמה בין בני הזוג היא מעל לחוק".

יש לא מעט מצבים שבחלוקה על פי החוק שני הצדדים יפסידו. יועץ לכלכלת המשפחה יכול למצוא פיתרון אחר, בהסכמת שני הצדדים, כך שחלוקת הרכוש תהיה הוגנת, על פי תפיסתם, ולא ייגרם לשניהם נזק כלכלי.